פסק דין 1. תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, קטין, ביום 17.3.02 בהיותו בגיל כ- 7.5 שנים. לדבריו בשעה שנפל ונפגע ממכסה ביוב בולט ליד חצר בית הוריו וזאת כאשר חזר מבית הספר. שאלת האירוע עצמו והחבות הם במחלוקת ועל כן נשמעו ראיות גם בעניין זה. 2. התובע היה בן 9 שנים בשעת מתן עדותו וסיפר כי בשעה שהלך (לא רץ) נתקל בבור הביוב שהיה מוגבה, נפל ונפגע. איתו היו לדבריו עוד חבר וילדים נוספים שעזבו את המקום. לאחר שנפל קראו להורים אך הם לא היו בבית, טילפנו להם ולקחוהו לבית הדוד יוסף משם נלקח לבית החולים. בכתב התביעה ובעדויות, סיפורים ופרטים שונים אודות האירוע. ב"כ התובע עשתה למענו כל שרק ניתן אולם העובדות והראיות כפי שהוצגו בבית המשפט אינן מאפשרות לקבל את התמונה אשר צויירה. עדות התובע ואביו, בן דודו בן ה- 11 ושאר הראיות, היו כה קלושות ובעלות סתירות עד כי העיבו על התמונה ועל יכולתו של בית המשפט לקבוע ממצאים כטענת התביעה. 3. הצדדים, בעיקר הנתבעות והצד ג', היו חלוקים בנושאים ופרטים הקשורים בביצוע עבודת בניית וסלילת הכביש, בקטע הרלבנטי, תוך שהאחריות למצב מכסה הביוב וכיסוי האספלט באותו קטע מוטלת ע"י כל אחד מהם על כתפי הצד האחר. איני נדרש להיכנס לכל פרטי הפרשה, אולם לאור עדות בעלי הדין, המעורבים בעבודות, הרושם המתקבל הוא של העבודה בשטח התנהלה והופסקה כאשר בשלב ידוע היה מכסה הביוב במצב גרוע, בולט מעל פני שכבת הכביש שמסביב וצמוד לו, והמצב בשטח היה של מכשול מסויים. הפסקת העבודות נעשתה כנראה מחמת מצוקה כספית אך חודשה במועד שלאחר האירוע נשוא התביעה. צריך להעיר בהערת אגב, כי מדובר במכסה בור ביוב שבכביש ולא בשולי הכביש או על מדרכה שבה נוהגים בני אדם ללכת. חזרה לשאלת האירוע עצמו. האם אכן הלך התובע בדרכו חזרה מבית הספר ומעד על מכסה הביוב שבמרכז הכבש באזור הסמוך לביתו? ב"כ התובע מציעה פיתרון והסבר לטעויות שונות ואי דיוקים שנפלו במסמכים ובראיות, אולם ההסברים אינם מניחים את הדעת, ואין מקום ליחס לשרשרת הסתירות, המסמכים והעדויות שאינם מתאימות לגרסת התובע - רק שגגה או טעויות של היסח הדעת. עדות הילד ועדות אביו אינם מעוררים אימון. 4. נפילת הילד בחצר ביתו, בבית הספר או במכסה הביוב? בחדר המיון בביה"ח נמסר מפי התובע או מי שהביאו, כי נפל בחצר ביתו ונפגע באמה. אביו של התובע לא היה במקום האירוע, אך טוען שבנו הצביע לו על המקום, ואומר שזה "היה בחצר בבית שלי". אין אזכור לכביש או לבור הביוב. צודקת הנתבעת בציינה כי תעודת חדר המיון סותרת את עדות האב בשאלת מקום התאונה ובשאלת סיבת התאונה. אין בתעודה מכסה ביוב, או כביש או רחוב, אלא חצר הבית בלבד. מי שהיה בחדר מיון הוא דודו של הקטין, אחיו של האב, ולכן רמז לכך שאינו יכול להיות אחראי לדיוק הדברים. הטענות לא משכנעות. אין בהן הגיון פנימי ומעל לכל הדוד לא טרח לבוא ולהעיד - זהו עד בשליטת התובע שלא העיד בנקודה מאוד קריטית. הגרסה הספונטנית שנמסרה בחדר המיון עדיפה על הגרסה שהועלתה מאוחר יותר בעיקר לצורך הטלת החבות על הרשות הציבורית. התובע אכן ילד קטן, וב"כ התובע ניסתה לטעון שמדובר בילד מבוהל ומבולבל או ברופאי חדר המיון העובדים בלחץ - טענה זו גם היא נכונה, אינה מציעה הסבר מניח הדעת לגרסאות השונות. מאידך צריך לזכור שהאב מספר בעדותו שבנו התובע סיפר לו שנפגע "ונפל על היד בבית הספר". האב, שהתנהגותו באולם בית המשפט היתה מבזה וחצופה, ניסה לתקן את גרסתו כי הבין שאינה "מתאימה", העניין נרשם בפרוטוקול כפי שהתרחש כלומר: "העד השיב בתשובה הראשונה שהילד נפל בבית הספר לאחר מכן שינה את גרסתו עקב הערות שנשמעו באולם ואמר שלא נפל בבית הספר אלא כשחזר מבית הספר". אשר להתנהגות התובע והעדים מטעמו, כבר הערתי כי היתה חצופה ומטרידה, האב ישב וחזר ולחש באוזני בנו בשעת מתן העדות למרות אזהרות חוזרות ונשנות של בית המשפט. בית המשפט הרחיקו מן הילד אך נמנע מלהוציאו כדי לא להביך את הבן יתר על המידה, אך האב נשאר בשלו ובהתנהגותו. גם באשר לגרסת הילד שנפל ממכסה הביוב, נתגלעו אי דיוקים באשר למהות המכשול ולגודלו. התובע מדבר על בליטה של כ- 15 ס"מ, האב הגיש צילום של המכסה שהוא ביצע לדבריו, ובו קשה לומר שיש בליטה גדולה כל כך, אלא מזערית, ואילו עדות הילד הנוסף, בן דוד של התובע, מדבר על כ- 30 ס"מ. האב מסר צילומים של המכסה והנסיבות והעדויות ביחס לביצוע הצילומים מעוררת פליאה ומעיבות על אמינות הצילום והקשרו לאירוע. האב מספר שצילם את התמונה שלושה ארבעה ימים לאחר האירוע. לפי בקשת עורך הדין אח"כ שינה, ואמר שצילם על דעת עצמו ולא לפי הוראות, אך עוה"ד אמרה לו להביא תמונות אם יש לו כאלה, ובמקום אחר מספר הבן שאינו יודע מתי צילם אביו וכמה זמן אחרי התאונה בוצע הצילום, הוא יודע שזה היה "זמן רב, אחרי שסיים את הטיפולים, ועל ידו כנראה כבר לא היה גבס, כלומר זמן ניכר. הספק העולה הוא אפוא ביחס לרבלנטיות של הצילום למכסה הביוב הנטען. בית המשפט נותר עם הרושם שהצילום יתכן ואינו משקף את המקום והמכסה שהיה בזמן האירוע, בכל מקרה אין מקום לסמוך על ראיה זו כאמינה - במידה סבירה. ב"כ הנתבעת מעירה שמשפחת התובע מעורבת בתביעה נוספת נגד העירייה בנסיבות דומות ומעלות חשד, אולם אין אני מוכן להרחיק עד שם, ודייני במה שראו עיני ושמעו אוזני בתיק זה. 5. מחמת כל האמור לעיל מסקנתי היא שהתובע לא הרים את הנטל להוכיח קיומו של האירוע שטען לו בתביעה. קרי: שבמועד האמור נפל כתוצאה ממכסה ביוב מסוכן ובולט. הראיות אינן משכנעות, התמונה שתוארה אינה מאפשרת קביעת ממצא פוזיטיבי כאמור, ואילו נהגתי עם התובע בהקלה מיוחדת רבתי לא היה נמצא שהנטל הורם אפילו כדי איזון במאזן ההסתברות, וגלל כן, דין התביעה להידחות. בנסיבות ומאחר והתובע קטין, ועל דרך התנהלות המשפט ע"י אביו, אין לבוא עימו בטענה, החלטתי שלא לחייב את התובע בתשלום יתרת אגרת המשפט ולו רק כחסד. באשר להוצאות, התובע ישלם לנתבעת הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד 6,000 ₪ + מע"מ. ההודעה לצד ג' נדחית, הנתבעות ישלמו לצד ג' שכ"ט עו"ד 3,000 ₪ + מע"מ. תאונות נפילהנפילה ברחוב / שטח ציבורינפילהביוב