פסק דין 1. ביום 17.4.00 נפלה התובעת בסמוך לביתה, על המדרכה ושפת הכביש, שעה שיצאה לרוקן אשפה לעגלת האשפה. תביעתה היא לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לדבריה, באחריותה של הנתבעת. החבות היתה במחלוקת לכן פוצל הדיון, תחילה נידונה שאלת החבות כאשר הנתבעת הכחישה את עצם האירוע וביקשה שלא לקבל את עדות התובעת ועדיה עקב סתירות רבות, אך טענה שגם לפי גרסתה של התובעת - לו נכונה היא, דין התביעה להידחות בהעדר כל רשלנות לנתבעת. 2. התובעת גרה בבית בודד ברח' בן צבי 16 בקרית אתא. ריקון האשפה מתבצע ע"י הנתבעת באמצעות עגלות אשפה (ראה הצילומים) אשר מונחות בחצר ביתה, כמו גם לכל בניין בשכונה. הנתבעת מרוקנת את האשפה מן העגלה, ואמורה להחזירה למקומה בחצר ביתה של התובעת עם גמר ריקונה. טוענת התובעת, כי ביום האירוע יצאה לרוקן האשפה, לא מצאה את עגלת האשפה במקומה ולכן יצאה לרחוב לחפשה, היא נמצאה ליד בית במרחק שלושה בתים מביתה. היא מתארת: "בלית ברירה נאלצתי בכוחות עצמי לגרור את עגלת האשפה למקומה ליד ביתי ואז לפתע במהלך הזזת עגלת האשפה למקומה התדרדרה עגלת האשפה ירדה משפת המדרכה והתהפכה כתוצאה מכך העגלה משכה אותי אחריה והפילה אותי ארצה...". התובעת ובעלה מתארים מצב דברים אשר שרר בשכונה, ולפיו הנתבעת לקחה את העגלה 3 פעמים בשבוע, לריקונה ע"י מכונית ומנוף. זמן רב פעלה העירייה באופן בלתי תקין, והשאירה את העגלה במקום שובו רוקנה למשאית, קרי, על המדרכה או במרוחק מביתה. על כך התלוננה אין ספור פעמיים. כל תלונותיה היו בע"פ ואין כל רישום על תלונות בכתב. התובעת דרשה מן העירייה להקפיד על החזרת העגלה למקומה. התלונות לא הועילו שכן לדבריה המשיכה העירייה בדרך פעולתה זו. תלונות בכתב לא נמצאו ברישומי העירייה. אולם מן העדויות שנשמעו, כולל עדי העירייה, אין להוציא מכלל אפשרות שהתובעת התלוננה מספר פעמים בע"פ ולא דאגה לרישום בכתב - אף כי היו עניינים שבהם הלינה בפני העירייה בכתב - ואין הסבר מדוע תלונות אלה לא נעשו בכתב, אף על פי שהעניין היה בעל חשיבות עבורה. 3. מעדות עדי הנתבעת יוצא שסדר ריקון העגלות היה כלהלן: פועל היה מוציא העגלות מחצרות הבתים אל המדרכה שבחזית הבית, המשאית היתה עוברת ומרוקנת אותה, ועובד נוסף היה עובר מאוחר יותר ברחוב ומחזיר כל עגלה למקומה. יתכן כי העגלה שהתה על המדרכה פרק זמן מסויים עד להחזרתה, אולם זו הוחזרה תמיד למקומה באותו יום כך גרסת העירייה. 4. ב"כ הנתבעת מצביע בסיכומיו על כך שאין לתת אימון בתובעת ובעדים מטעמה וכי גם צורת פגיעתה, לפי גרסתה, אינה הגיונית. אין אני מסכים עם הנחות אלה, וחרף אי הדיוקים שהתגלו בעדות, ובשים לב לאופייה של התובעת, ובחוסר כישוריה לתת ביטוי לשוני מדוייק לאשר ארע בדיוק, אני מקבל את טענתה המרכזית על אופן נפילתה. העגלה היתה מונחת על המדרכה, לעגלה 2 גלגלים וכדי לגרור אותה יש צורך באחיזתה והרמתה בצד אחד כדי שתנוע על הגלגלים. עמידתה ליד קצה המדרכה, ופעולת התובעת כדי לגרור אותה ממקומה היא שהביאה לנפילתה. אין בפיה טענה כי המדרכה היתה בלתי תקינה או שהעגלה לקויה. הנפילה והפגיעה היו תוצאה של ניסיונה להזיז את העגלה ולגרור אותה. איני מסכים שבאופן בו דחפה התובעת את העגלה לא תוכל העגלה ליפול עליה - זוהי סיטואציה אפשרית כאשר אישה מבוגרת ובלתי מנוסה, גוררת או דוחפת עגלה כבדה יחסית בסמוך לשפת המדרכה והעגלה מושכת ימינה לכיוון הכביש, מפילה אותה או "מושכת" אותה לכיוון הכביש - במצב זה חלק מן העגלה עשוי ליפול עליה. יש לציין שהיא סיפרה שאחזה בעגלה ולא הרפתה - בכך יש משום הסבר נוסף לנפילה. 5. העגלה רוקנה, והושארה במקום מרוחק מבית התובעת. העגלה לא הוחזרה ועמדה שם פרק זמן מסויים. התובעת היתה מודעת לכך כי העגלות מוחזרות בסופו של דבר אף כי הדבר לא נעשה מיידית, כי לעיתים נשארת העגלה לאחר שרוקנה במרחק מביתה על הדרכה. התובעת החליטה אותו יום לגשת ולהחזיר את העגלה בכוחות עצמה. האם נפילתה במצב הדברים הזה, בעוד העגלה מצויה ברחוב מטילה על הנתבעת אחריות בנזיקין. האם הוכחה הפרת חובת הזהירות המושגית והקונקרטית? טוען ב"כ הנתבעת, שעשה ביסודיות ובטוב טעם כל הניתן כדי לשכנעני, שלא הוכחה קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, ובין השאר טען: "חובה זו נאמדת על פי מבחן הציפיות, ותלוי בשאלה האם אדם סביר יכול היה לצפות כענין טכני את התרחשות הנזק, ואם כן, האם צריך היה, כענין שבמדיניות, לצפות התרחשות נזק כזה. האם נאמר אפוא כי הותרת פח האשפה הנייד, במרחק של 20 מטר מבית התובעת יורת סכון בלתי רגיל לנפילה ברחוב?: על פניו, נראה שמדובר קונסטרוקציה מאולצת. ניחא היה מדובר בגורם כבד משקל - כמו פח ברזל יצוק שמשקלו 50 ק"ג. אך בענייננו מדובר על פח פלסטיק על גלגלים, שהוכח שמשקלו בסה"כ 15 ק"ג (ראה תצהירי הנתבעת)!". מוסיף ב"כ הנתבעת כי זו העגלה, מיועדת להיגרר שכן גלגלים לה, במצב דברים זה לא נוצר כל סיכון מיותר או בלתי רגיל. אילו המתינה התובעת עד לשעה 09:00 או 10:00 היתה העגלה ממילא מוחזרת. התאונה ארעה עקב "חוסר מזל" ולא עקב התרשלות - כך נטען. גם אם שירות העירייה לא היה משופר, גם אם היו תקלות, גם אם לא החזירה את העגלות למקומן - עדיין אין מקום להטלת האחריות משום העדר כל סיכון בלתי סביר (התהפכות העגלה). הנתבעת מיחסת אפוא את האירוע למעשיה של התובעת בלבד, כדוגמת אזרח המחליט מיוזמתו לנקות שטח ציבורי שהעירייה התרשלה מלנקות אותו, ובמהלך פעולתו נפל. נראה לי שהדוגמא אינה תואמת ואינה רלבנטית במלואה. מדובר בתובעת הזכאית לכך שעגלת אשפתה תרוקן, וכי השירות הניתן על העירייה (כדין) יבוצע באופן סביר. אין בקרית אתא הסדר שבו חייב האזרח לבצע את השירות במסגרת "שירות עצמי" - נהפוך הוא - סטנדרט ההתנהגות המקובלת גם על העירייה הוא, שהעגלה תרוקן ותוחזר לבית האזרח ע"י פועלי העירייה. במעשה זה חייבת העירייה לפעול בזריזות ראויה ותקינות. מתברר שהתנהלות פועלי הניקיון לא היתה תמיד ראויה ותקינה. התובעת החליטה שלא להמתין להחזרת העגלה, שמן הסתם מתמהמהת ואינה מוחזרת תמיד או במהירות. הדעת נותנת שהתובעת לא היתה הולכת להחזיר בכוחותיה הדלים את העגלה אלמלא מלאכה זו לא נעשתה כראוי ע"י הנתבעת. הנתבעת נהגה להתרשל בהחזרת העגלות ועדות התובעת, בעלה והשכנים מניחה את דעתי בעניין זה. תיאור סדר העבודה ע"י העד מטעם העירייה לא היה מציאותי אלא תיאורטי בלבד. אני סבור שגרירת או משיכת עגלה מסוג זה ע"י אדם מבוגר כרוכה בסיכונים, כגון נפילה, מעידה, התחלקות או התהפכות העגלה. מה שנראה כפועלה פשוטה לאנשי הניקיון אינו כן לאזרח לא מיומן. הסיכונים שבהם עסקינן הם בגדר סיכונים שיש לצפותם באופן סביר מראש - כאשר מדובר בטיפול והזזת העגלה ע"י אזרח בלתי מיומן, כולל אנשים מבוגרים. אם מצאתי שקיימת אחריות וחובת זהירות מושגית וקונקרטית, איני יכול להתעלם ממעשיה הפזיזים של התובעת עצמה. התובעת כאדם מבוגר נהגה ברשלנות מצידה, ותרמה לכן להתרחשות התאונה, וכאשר אני שוקל את חלקה באירוע התאונה מסקנתי היא שיש ליחס לה החלק הארי באשם. היא חייבת היתה לדעת שהזזת העגלה כרוכה בסיכונים כי אינה מיומנת לכך וכי עשויה היא גם להיפגע. האיחורים בהחזרת העגלה היו ידועים לה וגם אם מאד התאחרו, היה בידה לנקוט פעולות אחרות ולא להסתכן בגרירת העגלה בעצמה. לסיום, אני קובע כי מוטלת על הנתבעת האחריות אולם יש לנכות הימנה האשם התורם של התובעת שאותו אני קובע בשיעור של 70%. הנתבעת תשא בהוצאות חלק זה של הדיון ביחד עם הדיון בשאלת גובה הנזק. נפילה