פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט ב' אוקון) אשר חייב את עו"ד אברהם שולביץ (להלן: "המערער") לשלם לגליקסמן שושנה (להלן: "המערערת שכנגד") סכום כספי שהוא סכום הנזק שנגרם לה בניכוי אשם תורם בגין מכירת נכס מקרקעין שהיה בין היתר בבעלותה. המערערת שכנגד מערערת על חיובה באשם התורם לנזק שנגרם לה. 2.1 העובדות: המערערת שכנגד היתה בעלים משותפים של נכס מקרקעין בשיעור של 3/12 חלקים. החלקים האחרים היו בבעלות אריה שנהב (להלן: "שנהב") אחיה של המערערת שכנגד ואחות נוספת בשם נחמה ישראלי. המערער, עורך-דין במקצועו, היה עורך דינו של שנהב לצורך הסדרת חובותיו לבנק איגוד בע"מ. בתאריך 21.11.90 הוחתמה המערערת שכנגד על ידי המערער על יפוי כוח לשעבוד חלקה במקרקעין לטובת הבנק להבטחת חובותיו של אחיה שנהב. היא נתנה את הסכמתה לשעבוד הנכס לאחר שבעת ביקורו של המערער אצלה בבית בשעות הלילה, שוחחה על כך גם עם רעייתו של שנהב. הנכס מומש לאחר ששנהב לא פרע את חובותיו. 2.2 אריה שנהב, יהלומן, נקלע לקשיים כלכליים והיה נתון בחובות כבדים. הוא ורעייתו עזבו את ישראל באופן פתאומי. עורך דינו ורואה החשבון יעקב ורק הוסמכו על ידי שנהב לפעול עבורו ולהגיע להסדר בשמו ובמקומו עם כל נושיו בקשר לחובותיו, לרבות עם בנק איגוד לישראל בע"מ ובכך גם לחתום בשמו ובמקומו על כל הסכם הכרוך בכך. המערער אכן ניהל מו"מ עם בנק איגוד והגיע השלב שבו ניתן היה להגיע להסכם. הבנק דרש ערובות מספקות לקיום תנאי ההסדר ואחת הערובות שהוצעה היתה שיעבוד נכס המקרקעין בשלמותו. 2.3 המערער קיבל על עצמו את המשימה להחתים את אחיותיו של שנהב, נחמה ישראלי והמערערת שכנגד על יפוי כוח לו שיאפשר רישום המשכנתא על נכס המקרקעין כאמור. הוא התקשר אל המערערת שכנגד, הזמין עצמו לביתה ובשעות לילה הגיע אליה והחתימה על יפוי הכוח. בעוד שהמערער מצוי בביתה של המערערת שכנגד, התקשרה אשתו של אריה שנהב אליה ואמרה לה כי אל לה לחשוש הואיל ורכושה לא יפגע.היא ציינה בפני המערערת שכנגד כי המערער הינו עורך דין. 2.4 סופו של דבר שהסכם בין הבנק לבין אריה שנהב נחתם. זה האחרון לא עמד בתשלומים שנקבעו בהסכם והבנק פתח בהליכים למימוש משכנתא ותמורת סכום בשקלים השווה ל-350,000 דולר, נמכר הנכס. 2.5 עם ביצוע המכירה, העלתה המערערת שכנגד טענות הנוגעות לפגמים ברצון בכל הנוגע לחתימתה על יפויי הכוח לעורך הדין המערער אשר מכוחו מושכן הנכס. עדותה של המערערת שכנגד נשמעה בפני כב' השופט דוויק המנוח ומאחר ונבצר ממנו להמשיך לדון בתיק, הועבר לשמיעה בפני כב' השופט אוקון אשר נתן את פסק הדין. הצדדים הביעו את הסכמתם שהדיון ימשך מהשלב אליו הוא הגיע. 3. פסק הדין של בית משפט השלום : הערכאה הדיונית מצאה "פגמים ניכרים" (עמ' 12 לפסק הדין) בדרך הפעולה של המערער. המערערת שכנגד, אישה מבוגרת, חסרת ניסיון של ממש בעניינים כלכליים, משפטיים ועסקיים החיה בגפה. יחסיה עם אחיה אריה שנהב היו רפופים שלא לומר עכורים. בנסיבות האלה הגיע אליה עו"ד שולביץ בשעת לילה לדירתה, הציג בפניה מסמך אשר תוצאותיו כלכליות אינן פשוטות וביקש את חתימתה על המסמך על אתר. הוא עשה כן הגם שהמסמך עצמו אינו קל להבנה ולקריאה ועמוס פרטים. עוד הוברר כי המערערת שכנגד היססה והתלבטה אם עליה לחתום על מסמך יפוי הכוח שנעשה לשמו של המערער. בנסיבות אלה קובע פסק הדין, היה על המערער להותיר בידי המערערת שכנגד פתח לבדיקה עצמאית ומשגילתה התלבטות היה עליו "לעוזבה לנפשה" (עמ' 13 לפסק הדין). היה עליו, כלשון פסק הדין, לנהוג במתינות "ונראה כי להיטותו לבצע את המשימה אותה נטל על עצמו לטובת אריה שנהב שנגד את האינטרס של המערערת שכנגד והיה זר לה, עמדה לו לרועץ". עוד קובע פסק הדין כי המערער לא מסר למערערת שכנגד את מלוא המידע ששומה היה להעביר לידיה, בין היתר היקף החובות של אריה שנהב והיקף הסיכונים שהמערערת שכנגד לוקחת על עצמה. אחריותו של המערער נובעת ממעשיו שלו ולא מהעובדה כי נקשרו בינו לבין המערערת שכנגד יחסי עורך דין לקוח. עם זאת מקצועו של המערער שהוא עורך דין מקנה לו מעמד מיוחד בלב הבריות וניתן להטיל עליו אחריות גם כלפי הצדדים שלישיים שהוא פונה אליהם בדרישות כגון זו שהוצגה לעיל. משום כך חויב המערער בתשלום נזקיה של המערערת שכנגד. גם המערערת שכנגד לא יצאה פטורה בלא כלום. השופט הנכבד מצא רשלנות תורמת גם בהתנהגותה. היא היתה ערה לכך שהמסמך עלול לשנות לרעה את מצבה, אף על פי כן לא נקטה אמצעי זהירות עצמאיים מטעמה. "אם סברה לפני החתימה על יפוי הכוח כי אין היא יורדת לפשרו, שומה היה עליה לקרוא את האמור בו. אם סברה כי היא זקוקה לעצתו של עו"ד משלה, היא יכולה היתה לפעול בהתאם. אם התובעת בחרה לחתום על יפוי הכוח כמות שהוא, אין בידה לבוא היום ולגלגל את מלוא התוצאות לכך על הנתבעים, בטענה שלא ידעה או לא הבינה על מה היא חותמת". (עמ' 17-18 לפסק הדין). בנסיבות אלה חויבה המערערת שכנגד בשיעור של 50% בשל אשמה התורם. 4. דיון: ביחס לממצאי הערכאה הדיונית בסוגייה זו יש לציין כי: "כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה" (ראה ע"א 2989/95 קורנץ נגד מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 695, 687). במקרה זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק דינה של הערכאה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הערכאה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ראה ע"א 323/89 קוהרי נגד מדינת ישראל פ"ד מה(2) 142, 168). יש לציין, שבמקרה שלפנינו ניתן משקל רב בהכרעת בית המשפט דלמטה, למהימנות העדים ולהערכת העדויות ולא בנקל יתערב בית המשפט שלערעור בממצאים אלו. גם המסקנות והקביעות המשפטיות של הערכאה הדיונית מקובלות עלינו. כבר נקבע פעמים הרבה כי עורך דין חב חובת זהירות מסוימת גם כלפי צד שאינו לקוחו. כאשר קביעת גבולות האחריות בכל מקרה ומקרה הינה שאלה של מדיניות משפטית. כאשר הצד האחר לעיסקה אינו מיוצג כלל, נדרש עורך דין למיומנות ולזהירות רבה יותר לבל יכשיל במודע או בהיסח הדעת את הצד האחר כשהוא יכול להניח שזה סומך על אמינותו, יושרו ומיומנותו (ע"א 2725/91 היינוביץ נ' גילעדי פ"ד מח(3) 92; ע"א 37/86 לוי נ' שרמן פ"ד נד(4) 446, 472). במקרה דנן לא בטעות גרידא אמורים הדברים אלא ברשלנות שהוכחה כיאות בכך שהמערער לא מילא אחר חובתו לדאוג להסבר מתאים ומלא למערערת שכנגד ובלהיטותו לא מסר לה יסוד מרכזי ומהותי בענין שהוא מצבת חובותיו הגדולה של אריה שנהב ושלא היה ברור אם יוכל לעמוד בפרעון חובותיו. עובדות אלה שהיו ידועות למערער היו בחזקת נעלם מפני המערערת שכנגד. אשר על כן ראינו לדחות את הערעור וכן לא מצאנו להתערב גם בחיובה של המערערת שכנגד באשם התורם, כפי שעולה מתוך מכלול הנסיבות. בנסיבות הענין,מאחר ומדובר בדחיית הערעור והערעור שכנגד, אין צו להוצאות. הפקדון יוחזר למערער. מקרקעיןרכישת נכסאשם תורם