פסק דין נושא: 1. הוגשה תביעה לפיצויים בגין רציחתן של רותי פלד ז"ל בת 56 ונכדתה הפעוטה. הרצח בוצע בפיגוע התאבדות ביום 27.5.02 בעת שבשעה 18:40 התפוצץ מחבל מתאבד במרכז מסחרי בפתח תקווה וגרם לתוצאה הטראגית. התביעה הוגשה בידי בני משפחת הנרצחות. 2. התביעה הוגשה נגד הרשות הפלשתינאית ונגד המועצה הפלסטינית. בוצעה מסירה כדין אך לא הוגש כתב הגנה במועד. 3. לאחר זמן הוגשה הבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה שנדרשה, כקבוע בתקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי. 4. היות שהתביעה אינה לסכום קצוב והתבקשו סכומים גדולים במיוחד של פיצויים בסך מיליוני ₪ נדרשו התובעים להוכיח את תביעתם בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית, כקבוע בתקנה 97 (א) לתקסד"א ותצהירים אלו אמנם הוגשו ועיינתי בהם בכובד ראש. 5. התצהירים מפרטים את סבלם העז של התובעים סבל שאין למעלה ממנו של הרס משפחה תמימה על לא עוול בכפה, של רצח כואב של חפים מפשע, ושל הרס חיים של הנותרים בחיים בצלקות נפשיות שאין להן מרפא. בפיגוע נשוא התביעה: 1. התובע מס' 1 מר נתן פלד, איבד את אשתו רותי פלד ז"ל ונכדתו סיני קינן ז"ל. 2. התובע מס' 2 מר אהוד משה פלד איבד את אימו ואת אחיינתו. 3. התובעת מס' 3 לי לביא פלד איבדה את אימה ואת אחיינתה. 4. התובעת מספר 4 גב' חן קינן פלד איבדה את אימה ואת בתה הפעוטה ונפצעה באופן אישי בפיגוע. 5. התובע מס' 5 מר ליאור קינן איבד את בתו ואת חותנתו ונפצע אישית בפיגוע. 6. התובעת מס' 6 גב' רחל סימנטוב איבדה את בתה רותי פלד ז"ל ואת נינתה הפעוטה סיני קינן ז"ל. נזקי התובעים: אובדן שירותי קרוב ואובדן ההכנסה ב"שנים האבודות". פגיעה בפוטנציאל ההשתכרות של התובעים. עלות של טיפולים נפשיים. כאב וסבל לנפגעים במישרין ועוגמת נפש קשה במיוחד ונמשכת בגין אובדן בני המשפחה הנ"ל (סעיף 38 לכתב התביעה). התובעים לא צירפו חוות דעת פסיכיאטרית בגין נכות נפשית והם מבססים את טענותיהם על דרישה לפיצויים עונשיים. הבקשה מבוססת על פסיקה אמריקאית המפורטת בסעיף 43 לבקשה כגון פסק דין שניתן ע"י בימ"ש האמריקאי בוושינגטון בעניין אייזנפלד מיום 11.7.2000 שבו נפסקו פיצויים בסך 327 מיליון דולר לקרובים של קורבנות הפיגוע שהיה ביום 25.2.96 באוטובוס קו 18 בירושלים. בישראל אישר לאחרונה כב' ביהמ"ש העליון על דעת 5 משופטיו (וביניהם כב' הנשיא) את סמכות ביהמ"ש לפסוק פיצויים עונשיים במקרה מתאים וזאת בע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ (פסק דין מיום 15.3.04). כב' השופט ריבלין קבע בהסכמת כל ההרכב פה אחד (בעמודים 66 - 67 בסעיפים 79 -ו- 80) כי ניתן לחייב מזיק בפיצויים עונשיים במקרים מתאימים במיוחד כאשר העוולה בוצעה בכוונה או בזדון. לא ניתן לחלוק כי המקרה הנוכחי עוסק במעשה טרור שנעשה בכוונה פלילית ברמה הנפשעת והגבוהה ביותר. מטרת המעשה וכוונתו היתה להביא לרצח חפים מפשע ללא הבחנה מתוך כוונה לפגוע במספר מירבי של קורבנות. עם זאת הפסיקה בישראל אינה מכירה בסכומי פיצויים כה גבוהים, לפיצויים המבוקשים אין עדיין תקדים מבחינת גובה הסכומים. לא ניתן להחיל במשפט הישראלי אמות מידה מתחום המשפט האמריקאי. סכום הפיצויים צריך להביא בחשבון את הסבל הקשה ויוצא הדופן ואת פעילותיהם הזדוניות והרצחניות של הנתבעים שלא הוכחשו על ידם, בהעדר הגנה, על פי קני מידה המקובלים בישראל לחישוב פיצויים. נדרש איפוא לפסוק סכום שמשקף מצד אחד את גובה הנזקים המקובלים למקרים של אובדן בן משפחה וכן מצד אחר לקבוע סכום עונשי שיהלום את חומרת המעשה. הסכום העונשי הנפסק במקרה כה קשה גדול בהרבה מהסכום שהיה נפסק במקרה רגיל של תביעת נזיקין נגד מזיק רשלן. מכאן שלמרות שהתובעים לא מסרו תחשיב מדוייק ניתן להעריך את גובה הפיצויים המגיעים. אין מקום להפלות בין התובעים מבחינת גובה הפיצויים, היות שבין כל התובעים ובין הנרצחים יחסים של קרבה משפחתית ישירה מדרגה ראשונה. אני פוסק איפוא לכל אחד מהתובעים פיצויים בסך 12 מיליון ₪ כמבוקש בסעיף 37 לבקשה. חלק מהתובעים ביקשו סכומים גבוהים מסכום זה אך אין לכך הצדקה. לפיכך ניתן בזאת פס"ד נגד הנתבעים יחד ולחוד, המחייבם לשלם לתובעים יחד ולחוד סך של 72 מיליון ₪ בערכם להיום וכן שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל, בסך 2 מליון ₪ בצירוף מע"מ בערכם להיום. פיצוייםנפגעי פעולות איבהפלסטינים