פסק דין 1. בתיק זה הוגשה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף. התובעים הם הוריו, אלמנתו ושמונת ילדיו של גלעד זר ז"ל שנהרג בפיגוע ירי ביום 29/5/01. הנתבעים הם מחבלים, מבצעי הפיגוע וכן יוזמיו, ועוד נתבעו ראש המודיעין המסכל בנתבעת 9, הרשות הפלסטינית, סגנו, הנתבע 7 וראש הרשות יאסר ערפאת, הנתבע 8. כתב התביעה מתאר בפירוט את המקרה, את האחריות והאחראים ואת הנזק שנגרם עקב המעשה. 2. הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה (בש"א 21834/03) ונדרשו הסברים, בהחלטה מיום 18/6/03, לראשי הנזק השונים. כן נדרשו השלמות נוספות בהחלטה מיום 21/12/03 שניתנה לגבי בקשה להשלמה מצד ב"כ התובעים שהוגשה ביום 10/12/03. לבסוף הוגשה בש"א 21834/03 ביום 10/12/03 ובה בקשה מתוקנת לפס"ד. לפני הגשתה הוגשה בקשת הנתבעים להארכת מועד להגשת כתב הגנה, ביום 16/4/04 (בש"א 11072/04). 3. הבקשה להארכת מועד להגשת כתב הגנה הוגשה ללא תצהיר תומך בעובדותיה ומכאן שיש להתעלם מכל העובדות הנזכרות בה. בתשובה לתגובה הוספו טענות שיש להתעלם מהן כליל היות שהתשובה לתגובה אינה מסגרת להוספת טיעונים שלא ניתן יהיה עוד להגיב עליהם, אלא אך ורק מסגרת לתשובה לתגובה, תוך הדגשת והבהרת טיעוני הבקשה ואין מסמך נוסף זה מצד המבקשים (תגובה לתשובה) פותח כביכול בקשה חדשה. 4. לפיכך, הבקשה מבוססת על טיעון עובדתי שאין מאחוריו תצהיר, שלא ניתן לחקור איש לגבי הנימוקים ואלה נדחים בזאת. הטיעון המשפטי מופרך - העובדה שתיקים אחרים נגד הנתבעים מעוכבים אינה מעלה ואינה מורידה לגבי הצורך להגיש כתב הגנה בתיק זה. 5. התביעה הוגשה ביום 10/3/03. הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 16/5/04. המסירה לממונה על העזרה המשפטית במשרד המשפטים נעשתה ביום 30/3/03. מתי וכיצד נודע לנתבעים על התביעה, אם לא נעשתה מסירה לידיהם, לא הוסבר כלל בבקשה וכאמור - לא צורף תצהיר בעניין זה. 6. לפיכך, הנימוקים בבקשה אינם משכנעים ולא נמצאה סיבה מוצדקת לאשר איחור של למעלה משנה בהגשת כתב הגנה שהיה צורך להגיש תוך 30 יום. בעניין זה טען ב"כ המבקשים, בסעיפים 1- ו-11 לתשובתו, כי הלכה פסוקה בעניין זה היא כי "כל עוד לא ניתן פסק דין מחוסר הגנה, הנתבע רשאי להגיש כתב הגנה, אפילו עבר המועד, ודינו כדין נתבע שהגיש הגנתו בזמן" (זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, ע' 260). 7. טענה זו אינה משכנעת. הציטוט המלא מספרו של ד"ר זוסמן ממשיך כך: "פסק דין מחוסר הגנה לא יינתן נגדו, ובלבד שכאשר דן בימ"ש בבקשת התובע למתן פסק דין על פי צד אחד כבר מצוי כתב ההגנה בתיק" (זוסמן, שם, ע' 260). ובהמשך: "... ולפיכך, כל עוד לא ביקש התובע שינתן לו פסק הדין על פי צד אחד, די לו לנתבע שיגיש כתב הגנתו...". במקרה הנוכחי המצב שונה. ביום בו הוגש כתב ההגנה, כבר היתה מונחת זמן רב הבקשה למתן פסק דין, ואף החל הדיון בה. במצב דברים זה, על פי הדברים שצוטטו לעיל, יינתן פסק דין מחוסר הגנה. 8. בפסיקה מצאו הדברים ביטוי ברור וחד: ברע"א 5967/91 ג'ון מיכאל הופמן נ' גבריאל הופמן, פ"ד מו(1) 784 בסעיף 4 נפסק במפורש: "... משום שמסכים אני עימו שבית המשפט המחוזי שגה בדבר הלכה בסברו שלעולם ימנע בית המשפט ממתן פסק דין בהעדר הגנה כשכתב ההגנה נמצא בתיק. כבר נפסק כי המועד הקובע לענין זה הוא המועד שבו דן בית המשפט בבקשה למתן פסק דין, לאמור ביום 16.9.91: ע"א 519/82 פד"י ל"ט (3) 240; ע"א 392/89, 410 פד"י מ"ד (4) 4, ואותה שעה טרם הוגש כתב הגנה (ולצורך זה מוכן אני להניח, מבלי לפסוק בניגוד לאמור לעיל, שהמסמך שהוגש כמוהו ככתב הגנה). בנסיבות אלה היו המבקשים זכאים למתן פסק דין בהעדר הגנה כבר ב-16.9.91 ולא כל שכן ב-24.12.91, בלי כל קשר להתפתחויות שאירעו בתקופת הביניים". דברים ברוח זו, באופן ברור ומפורש, נפסקו גם בע"א 392/89 עינצ'י נ' הסוכנות היהודית, פ"ד מ"ד(4) 4, מפי כב' הנשיא שמגר: "ביום 3.11.80, המועד בו 'הגיעה הבקשה לראשונה לעיונו של השופט', לא היה בתיק כתב הגנה מטעם הסוכנות, ועינצ'י היו זכאים, אותה עת, שיעשה שימוש בתקנה 97(א) לתקנות, היינו, שינתן פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד. על פי ההלכה שנפסקה בעניין נחושתן הנ"ל, יש לראות את מועד הדיון בבקשה לקבל פסק דין בהיעדר הגנה כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור. בע"א 670/83 (ציטרנבאום נ. פקיד השומה נצרת, פד"י ל"ט(3) 685, בעמ' 691) אמרתי את הדברים הבאים: 'דומה, כי יש לסלק את הוודאות הקיימת כיום על פי נוהג המתואר לעיל, לפיו אין הולכים בדרך המותוו ית בתקנה 97, אם מוגש כתב הגנה ברגע האחרון, יהיו אשר יהיו הטעמים לאיחור ותהיה אשר תהיה הטענה המועלית בו. וודאות זו היא בגדר סיכול חמור יותר של עשיית משפט צדק מזה אשר אותה באה תקנה 97(ב) רישא, כביכול למנוע. אולם ברי לי, מכל מקום לאור האמור לעיל, כי לא אראה מקום להרחבתו של התחום הקיים...' ". דברים אלו מוסכמים גם על כב' הנשיא ברק שפסק בע"א 519/82 פ"ש ת"א 4 נ' נחושתן, פ"ד לט(3) 240, 246: "... אם השופט פועל כדין ומקבל את התביעה או הערעור, ולאחר מועד זה מוגש כתב ההגנה או מוגשים נימוקי השומה, אין מתחשבים בהם, שכן הוחמץ המועד. הוא הדין, אם השופט פעל שלא כדין, ותחת ליתן פסק דין כנדרש הוא הורה בטעות להזמין את הצד השני לדיון בבקשה, וביני לביני הוגשה כתב ההגנה או הוגשו נימוקי השומה. אף במקרה זה הוחמץ המועד... על כן, במקום שבו, בשל טעות, לא ניתן פסק הדין שצריך היה להינתן, יש לדון בבקשה לפי המצב שהיה קיים ביום בו הגיעה הבקשה לראשונה לעיונו של השופט, תוך התעלמות מאירועים שקרו לאחר מכן". 9. במקרה הנוכחי, הגיעה הבקשה למתן פס"ד לעיוני לראשונה ביום 18/6/03 והחלו הליכים למתן פס"ד, שבמקרה זה היו ממושכים עקב עיכובים בהשגת מסמכים ומוצגים שנדרשו. מכאן שיש להתעלם מכתב הגנה שנעשה נסיון לצרפו חודשים רבים לאחר מכן, רק ביום 29/6/04, שנה תמימה לאחר שהבקשה לפס"ד בהעדר הגנה הגיעה לעיון והחל הטיפול בה. 10. הבקשה נדחית. בהתאם אני מחייב את הנתבעים, יחד ולחוד, על סמך כתב התביעה ונספחיו וכן על סמך תצהירים שהוגשו לתמיכה בבקשה למתן פס"ד בהעדר הגנה בפיצויים עונשיים בסך 10,000,000 ₪ לכל תובע. זאת לאור מעשיהם הפליליים החמורים במידה שאין למעלה ממנה של הנתבעים שהביאו לרצח גלעד זר ז"ל, בהיותו כבן 40 שנה, כאשר אופיו הנפשע של המעשה מצדיק פיצויים עונשיים כאמור בהלכת ע"א 140/00 עזבון המנוח מיכאל אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי (פורסם ב"תקדין", בסעיפים 79 ו-80). אכן בתי המשפט בישראל לא הרבו לפסוק פיצויים עונשיים, ואלה שמורים למקרים יוצאי דופן בהם התנהגות הנתבעים ראויה לגינוי, ונעשתה מתוך כוונה לגרום נזק לאחר, תוך מודעות מלאה לגרימת הנזק הקשה. כל אלה מתקיימים במקרה הנוכחי. 11. סכום הפיצויים מביא בחשבון את הסבל הקשה ויוצא הדופן של התלויים ויורשי המנוח (התובעים), הורי המנוח, אלמנה צעירה ו-8 יתומים. המעשה נעשה כמתואר בתביעה באופן קשה ביותר כאשר הרוצחים יורים במנוח כ-40 כדורים והכל בגדר פעולת טרור קשה ואלימה, שמטרתה התנהגות שיטתית של רדיפת תושבי המדינה, ושימוש באלימות קיצונית נגד חפים מפשע, כמתואר בסעיפים 10-15 לכתב התביעה, שלא נסתר. 12. לסכום הפיצויים יש לצרף סך 2 מיליון ₪ שכ"ט עו"ד בתוספת מע"מ, אשר הנתבעים יחד ולחוד ישלמו לתובעים יחד ולחוד. טרורשאלות משפטיותתביעה אישית