טרשת נפוצה במהלך שירות חובה בצה"ל

פסק דין הנשיא א' ברק: 1. המבקש התגייס לשירות חובה בצה"ל ביום 29.3.1993. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל רפואי של 97. הוא שירת בחיל האוויר וכמש"ק מחשוב. סמוך לתום שירותו אובחן המבקש כחולה במחלת הטרשת הנפוצה. הוא פנה אל המשיב בתביעה להכרה בו כנכה עקב השירות ובזמן השירות, כאמור בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], התשי"ט-1959. טענתו היתה כי המחלה פרצה עקב תנאי הדחק והלחץ בהם היה שרוי בשירותו. קצין התגמולים, בהחלטתו מיום 11.7.1996, דחה את התביעה תוך קביעה כי לא הוכח קשר בין המחלה הניורולוגית ממנה סובל המבקש ובין תנאי השירות בהם שירת. 2. המבקש ערער על החלטה זו לוועדת הערר. עררו נדחה (12.7.2000). בפני ועדת הערר הובאו חוות דעת רפואיות. בחוות דעת מטעם המשיב (פרופ' שדה) צויין כי מחלת הטרשת הנפוצה הנה מחלה שהאטיולוגיה שלה לא ידועה וכי לא ידוע על קשר בין הגורם למחלה או פרוץ ההתקפים ובין תנאי עבודה כלשהם. מכאן שאין כל קשר של "גרימה" או "החמרה" בין שירותו הצבאי של המבקש ובין נכותו. בחוות דעת מטעם המבקש (ד"ר פלכטר) צויין כי קיימות אסכולות שונות באשר לגורם הראשוני המביא להתפרצות מחלת הטרשת הנפוצה ובהן כאלו המציינות מצבי סטרס פיזי או נפשי חוזרים וטראומות פיזיות. מומחה זה ציין כי "קיים קשר סיבתי ברמה של מתקבל מאוד על הדעת ואף מעבר לכך בין תנאי השירות, מחלות החום החוזרות, הסטרס הפיזי והנפשי הקשה שהמערער [המבקש] עמד בהם במהלך שירותו הצבאי אשר השפיעו על מערכת החיסון שלו, וכתוצאה מכך התפרצה המחלה בכל עוזה תוך כדי ועקב שירותו הצבאי". בהקשר זה טען המבקש בפני ועדת הערר כי תנאי שירותו היו מיוחדים וגרמו ללחץ חריג. כל תורניות השמירה ותורניות המטבח הוטלו עליו, הוא עבד בחדר צפוף בו ארבעה אנשים ללא מיזוג, הוא לא חש בטוב בצבא ולא הסתדר עם המסגרת. עוד ציין המבקש כי נמנעה מנו היציאה לקורס קצינים וכי הושם בכלא צבאי לארבעה עשר יום תוך שלא ניתן לו לצאת ללוויה וניחום אבלים של דודו ז"ל. עוד הוסיף, כי חלה פעמים מספר בעת שירותו. 3. ועדת הערר קבעה על יסוד החומר שבפניה, כי טענותיו של העורר היו במישור הסוביקטיבי, כלומר, הצביעו לכל היותר על תחושה של המבקש כי תנאי שירותו גרמו לפריצת המחלה אצלו. אולם, כך קבעה, המדובר בתגובה אישית של המבקש "ואין בינה לבין השירות ולא כלום". בבחינה אובייקטיבית של תנאי שירותו שעניינה מסגרת השירות בכללותה, ולא בבחינה שהיא רק סובייקטיבית, אין קשר סיבתי בין המחלה ובין תנאי השירות. עוד צויין, כי מן הבחינה העובדתית לא שוכנעה הועדה מטיעוניו של המבקש באשר לקשר הסיבתי שכן כאמור בחוות הדעת של פרופ' שדה, האטיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה אינה ידועה ואין הוכחה כי מאמצים ולחץ מן הסוג לו טען המבקש הם שהובילו לנכותו. אשר על כן נדחה הערר. 4. המבקש ערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (סגן הנשיא י' פלפל, סגן הנשיא י' טימור והשופט נ' הנדל), דחה את הערעור. דחיית הערעור היתה מבוססת על שניים: ראשית, וברובד המשפטי, קבע בית המשפט כי הוא אינו מוצא לנכון להתערב במסקנת ועדת הערר לפיה המבקש לא הראה כל תנאי שירות אובייקטיביים או נסיבות המספיקות לשם ביסוס הקשר הסיבתי המשפטי. שנית, וברובד העובדתי, סמך בית המשפט המחוזי את ידיו על מסקנת ועדת הערר לפיה נוכח חילוקי הדעות בין המומחים והיעדר אסכולה המוכיחה את הקשר הסיבתי לא ניתן לדעת את האטיולוגיה של המחלה וממילא לא ניתן לבסס כראוי את הקשר הסיבתי העובדתי בין תנאי השירות הנטענים לבין הפגיעה. 5. על החלטה זו הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הוא טען כי לא היה מקום לקבל את חוות דעתו של פרופ' שדה ולהסתמך עליה כלל ועיקר שכן זו לא נערכה על פי דיני הראיות ומכל מקום לא נעשתה כראוי שכן לא נבחנו תנאי שירותו של המבקש, לא נערכה בדיקה למבקש ולא נלקחו בחשבון כל נסיבותיו האישיות של המבקש. עוד נטען בהקשר זה, כי בית המשפט המחוזי שמע את המומחה בדיון מאוחד עם תיק של נכה אחר ובכך היה טעם לפגם נוכח ההבדלים הנסיבתיים בין המקרים. המבקש טען עוד כי כל עוד אין אסכולה השוללת את האסכולה שהביא המומחה מטעמו, ולפיה מצבי מתח ומצוקה יכולים להביא לפריצת המחלה, הרי שיש לאמץ אסכולה אחרונה זו המקילה עם המבקש. בהקשר זה הוסיף המבקש כי מחלתו אינה מחלת נפש אלא מחלה שיש לה סממנים פיזיולוגיים וגורמים חיצוניים לחייל הנעוצים בתנאי השירות. גורמים אלו הם שהביאו לפריצת המחלה. לחלופין, טען המבקש, כי שגה בית המשפט המחוזי משהתעלם מטענתו החילופית לפיה תנאי השירות גרמו לכל הפחות להחמרה של המחלה, גם אם עצם קיומה לא נגרם ישירות על ידי השירות. 6. המשיב, בתגובתו, ביקש כי נדחה את הבקשה לרשות ערעור. אשר לטעמים הדיוניים, שעיקרם חוות דעתו ועדותו של פרופ' שדה, טען המשיב כי אין בהם ממש. חוות הדעת היתה כללית שכן היא עסקה באטיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה וההיבטים העקרוניים שלה תקפים בכל מקרה. המומחה לא נחקר על חוות דעתו על ידי בא כוח המבקש שאף הסכים לעדות אחת של המומחה בשני תיקים יחד. הסתייגות מקבילות חוות הדעת לא הועלו עם הגשתה אלא רק בערעור ולכן לא ניתן לקבלן בשלב זה ככל שהן מצודקות לגופן - ואין הן כאלה. לגוף הטענות, טען המשיב, כי בדין נקבע בבית המשפט המחוזי כי אין קשר סיבתי בין המחלה ובין השירות. כך הן במישור העובדתי - כעולה מחוות הדעת שאומצו - והן במישור המשפטי, ככל הקשור בתנאי השירות המיוחדים כביכול להם טען העותר. המשיב הוסיף, כי בשל אימוץ חוות הדעת של פרופ' שדה לעניין האתיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה והיעדר הקשר שלה לשירות, נשמט ממילא הבסיס לא רק לטענה בדבר גרימת המחלה עקב השירות אלא גם באשר להחמרתה. 7. ביום 21.4.2002 ביקשנו את עמדות הצדדים באשר להשלכתו של דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732 (להלן: פרשת אביאן), על המקרה שבפנינו. המבקש טען, כי כעולה מהלכת אביאן אין בעובדה כי האירוע יכול היה להתרחש גם שלא במסגרת השירות הצבאי, בכדי לשלול את הקשר הסיבתי. המבקש דנן הוכיח כי היה מצוי בתנאי שירות מיוחדים וייחודיים ותנאים אלו מובילים למחלה שבה לקה שהסימנים לה הם חיצוניים פיזיולוגיים ולא נפשיים. המשיב טען כי אין בפסק הדין בעניין אביאן כדי להשליך על ענייננו, שכן הלכת אביאן עסקה במחלות קונסטיטוציונליות ולא במחלה פיזית. זאת ועוד: במקרה שבפנינו לא הוכח הקשר הסיבתי העובדתי להבדיל מזה המשפטי, שהוא שנדון בפרשת אביאן. לחלופין, טען המשיב, כי אף אם חלה הלכת אביאן במקרה דנן הרי שלא נתקיימו תנאיה. כך, שכן אף אם במישור הסוביקטיבי ראה המבקש את תנאי שירותו כקשים, הרי שאובייקטיבית אין הם כאלה וממילא אין קשר סיבתי משפטי בין תנאים אלו ובין הנכות. 8. החלטנו לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והערעור הוגש על פיה. נחה דעתנו, כי דינו של ערעור זה להידחות. השאלה המרכזית שנדונה בפני הערכאה הראשונה וועדת הערר היתה שאלת קיומו של קשר סיבתי בין תנאי השירות הנטענים ובין מחלת הטרשת הנפוצה. בהקשר זה, במישור העובדתי, אומצה חוות דעתו של המומחה פרופ' שדה לפיה האתיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה אינה ידועה כמו גם גורמים חיצוניים המובילים לפריצתה. בית המשפט המחוזי וועדת הערר קבעו למעשה כי חוות דעת זו של המומחה מטעם המשיב לא נסתרה על ידי המערער והמומחה מטעמו באופן שיש בו כדי לעמוד בנטל ההוכחה לקיומה של אסכולה רפואית או רמת ההוכחה הנדרשת בתביעה על פי חוק התגמולים, והתומכת בטענתו לעניין הקשר הסיבתי בין תנאי השירות ובין פריצת המחלה או החמרתה, אם ברמה הרפואית העקרונית ואם במישור הקונקרטי (ראו והשוו: ע"א 2027/94 קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 529; רע"א 8373/96 מאיר נ' קצין התגמולים (טרם פורסם)). לא מצאנו בפגמים הדיוניים הנטענים כדי לשנות ממסקנה זו של הערכאה הראשונה בעניין זה וממילא אין מקום להתערבותנו בה בנסיבות מקרה זה. כך, הן לעניין אפשרות הגרימה של המחלה וכך גם לגבי החמרתה. בהקשר זה ביקש המבקש להביא בפנינו ראיה נוספת והיא חוות דעת מומחה אחר באשר לאתיולוגיה של מחלת הטרשת הנפוצה. המשיב התנגד לבקשה. אכן, אין בידי להיעתר לבקשה זו שהוגשה באיחור ניכר וללא טעם מספיק לאי הגשתה בפני ועדת הערר ובית המשפט המחוזי. מבלי להכריע באשר לגורמים השונים לפריצתה של טרשת נפוצה וקשר סיבתי פוטנציאלי בינה ובין השירות, הרי שבנסיבות המקרה לא מצאתי כי המערער הוכיח כי תנאי שירותו הם שהביאו עובדתית לפריצת המחלה ממנה הוא סובל. מכאן גם, שאין בהלכת אביאן בכדי להועיל בנסיבות מקרה זה שכל תחולתה היתה במישור הסיבתיות המשפטית ולא העובדתית. 9. זאת ועוד: ספק בעיני אם לפי מבחני הלכת אביאן יש לראות בנסיבות המקרה כמבססות את הקשר הסיבתי המשפטי. אכן, הלכת אביאן נסובה על מקרים של מחלות נפש ומחלות בעלות יסוד קונסטיטוציונלי שאינו גלוי. ספק אם ניתן להחיל מבחנים אלו באשר לפגימות בעלות סממנים פיזיים באופיים וללא יסוד קונסטיטוציונלי או במקרים שבהם היסוד הקונטיטוצונלי הוא אחד מגורמי המחלה ולא המחלה עצמה. גם אם אניח כי הלכת אביאן חלה על מחלות מסוג טרשת נפוצה - הגם שעל פניו אין המדובר במחלה קונסטיטוציונית ובוודאי שלא במחלת נפש - הרי שתנאיה לא מתקיימים במקרה דנן. המערער טען לתנאי שירות קשים במיוחד, ובהם הצפיפות בתנאי עבודתו, כליאתו בכלא צבאי ואי היעתרות לרצונו לצאת למבדקי קצונה. כן נטען באשר לסירוב לאפשר לו להשתתף בלווית דודו. אין חולק כי יתכן שרצף אירועים זה - בצירוף הרקע המשפחתי של המערער - גרמו לו למצוקה ומתח. אולם לא זו השאלה שבפנינו, אלא השאלה אם יש בתנאים אלו אובייקטיבית כדי לבסס את הקשר הסיבתי הנדרש. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אכזבה אישית ותנאי שירות לא נוחים אין בהם די בכדי לבסס את היסוד האוביקטיבי העולה מפרשת אביאן (ראו והשוו: רע"א 7737/01 ורובל נ' משרד הבטחון (טרם פורסם); רע"א 3103/00 (טרם פורסם); רע"א 6270/98 פוטשניק נ' קצין התגמולים (טרם פורסם). בהיעדר נתונים נוספים - "ממשות" (פרשת אביאן, בעמ' 765) - ובייחוד לאור היעדרו של קשר סיבתי עובדתי רפואי מספק, אין אלא לדחות את הערעור וכך אציע לחברי. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ה נ ש י א השופטת ד' דורנר: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופט א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. צבאטרשת נפוצהצה"ל