פסק דין 1. ביום 27.6.01 הגישה התובעת תביעה כספית על סך 24,168 ₪ כנגד הנתבעת. התביעה נסמכת על חוב נטען של הנתבעת בגין מוצרי לחם שסיפקה התובעת לנתבעת בחודשים ספטמבר עד דצמבר 2000 וכן מספר ימים בחודש 1/01, תוך קיזוז זיכויים שהנתבעת טענה בגין אי דיוק בחשבונית התובעת ובנוסף, הפחתת יתרת זכות בכרטיס לטובת הנתבעת מחשבונות ישנים. עוד נטען בכתב התביעה, כי בעקבות פניית ב"כ התובעת אל הנתבעת שילמה זו בסוף חודש מרץ 2001, 23,600.26 ₪, תוך שציינה כי היא מקזזת את היתרה "בגין מעשה רמיה" שנעשו כביכול כלפי הנתבעת במשך "31 חדשים לפי חישוב אחיד של 500 ₪ לחדש בתוספת מע"מ". עוד טוענת התובעת, כי הנתבעת מנועה מלטעון עתה ביחס לחשבונות ישנים ואינה רשאית לקזוז. 2. הנתבעת בכתב הגנתה טענה, כי בבדיקה אקראית התברר, כי הנתבעת חוייבה בחשבוניות בעבר,אשר שולמו על ידה, בגין פריטי לחם ומאפה שכלל לא הוזמנו על ידה, תוך ניצול היותה של מנהל הסניף של הנתבעת עולה חדשה, אשר לא שלטה בשפה העברית וזאת בכל הקשור לתעודות משלוח. בסעיף 7 לכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי הואיל והיחסים העסקיים בין הצדדים היו משך מספר שנים, הרי תשלומי היתר בממוצע היו כ-600 ₪ לחודש ובהתאם בוצעה פעולת הקיזוז. 3. התובעת עתרה בבש"א 1982/02 למחיקת טענת הקיזוז שבסעיף 7 כתב ההגנה, תוך שהיא טוענת בין השאר כדלקמן: א. לא מדובר על עיסקה אחת וכשמדובר בקיזוז של סכום שאינו קצוב. ב. העדר פירוט בדבר סכומי הקיזוז המבוקשים. ג. מניעות לקיזוז מעת שהנתבעת החרישה משך השנים ובאופן שיקשה על התובעת לבחון הטענות וכן טענה לחוסר תום לב, בכך שהנתבעת ביקשה להמשיך ולספק סחורה תוך שניצלה חובותיה לסעד עצמי בפעולת הקיזוז. 4. ביהמ"ש דחה את הבקשה אולם תוך ציון המפורט להלן: א. כי למעשה אין מחלוקת ביחס לעצם יתרת החובה של הנתבעת בגין אותם מוצרים שסופקו. ב. כי למעשה הטענה היחידה של הנתבעת עניינה, טענת הקיזוז. ג. כי אין להיזקק לטענת המניעות, העדר פירוט וחוסר תום לב במסגרת בקשה שכזו. ד. כי ההכרעה בשאלה המרכזית הינה אם מדובר בעסקה אחת אם לאו, נצרכת לשמיעת ראיות. 5. בהתאם נשמעו ראיות בהקשר לשאלה האמורה וכשהצדדים מגישים טיעוניהם. 6. במספר מקרים נזקק ביהמ"ש לפרשנות המונח "עיסקה אחת" שבסעיף 53 (א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. כאמור, אין חולק כי בעניינינו טענת הקיזוז נסמכת על סכומים שאינם קצובים ועל כן עלינו להדרש לפרשנות המונח האמור. 7. א. בע"א 725/87 חברת ביר - טל סחר מזון בע"מ נ' חברת אוליבקס בע"מ פ"ד מד (1) 177, קבע ביהמ"ש כי הפרשנות "תהא, על כן, עיסקה מסחרית העומדת בפני עצמה, הניתנת לניתוק מסחרי מעיסקה אחרת שבין אותם צדדים, גם אם קיימת מסגרת עסקית רחבה יותר ביניהם" (שם בעמ' 180). באותו מקרה מדובר באספקה שוטפת של מוצרים וכשהטוענת לקיזוז טוענת כי שימשה כסוכנת, אולם ביהמ"ש קובע כי חרף קיומו של הסכם מסגרת כללי, הרי יש לראות "כל משלוח סחורה אשר כזה הינו עיסקת מכר עצמאית בין הצדדים, הניתנת לניתוק מן הבחינה העסקית, מהסכם הסוכנות ואין מדובר בעסקה שפוצלה למשלוחי סחורה שונים" (שם) ב. ואכן, בע"א 82/81 דו עץ בע"מ נ' ישעיהו וייסנברג בפשיטת רגל פ"ד לז (2) 355, מדובר היה בהתחייבות להספקת כמויות עץ מוגדרות ובמחירים נתונים, פחות או יותר, ועל כן ולא בכדי נקבע שם כי המדובר בעיסקה שפוצלה למשלוחי סחורה שונים. ג. מאידך, ברע"א 6250/98 NORDLAND PAPIER AG נ' מפעלי ייצור ווהצאה לאור (ירושלים) מ.ס.ל בע"מ ואח' פ"ד נג (2) 274 מדובר היה באספקת מוצרים וכשבאותו מקרה לא נכרת הסכם מסגרת ועל אחת כמה וכמה מהאמור בפרשת ביר טל, קובע ביהמ"ש כי כל משלוח עומד על רגליו הוא. ד. בע"א 1776/97 אאורלייה ליבוביץ בית מלאכה לתפירה נ' גדעון אוברזון תעשיות אופנה (1976) בע"מ פ"ד נד (3) 49 נדרש ביהמ"ש לבחינת השאלה דנן, אומנם בהיבט של שאלת העכבון וכשבאותו מקרה הסממנים אשר הצביעו על היות העסקה שם, עסקה אחת כוללים סיכום ביחס לקולקציה של אותה עונה תוך ציון המספר הכללי של בגדי הים ומחירם ושעל כן "אין מדובר במשלוחים שנתפרו ונשלחו במהלכה של תקופה ארוכה ובהפרשי זמן גדולים, אלא בשלושה משלוחים שנתפרו במהלך תקופה קצרה ובסמיכות זמנים ביניהם. בסיכום, העובדה שבמקרה הנדון מדובר בשלושה משלוחים נפרדים שבגין כל אחד מהם הוצאו חשבוניות נפרדות, אינה עושה כל משלוח לעסקה מסחרית העומדת בפני עצמה והניתנת לניתוק מעסיקה אחרת בין אותם צדדים..." וכשמדובר בעסקת קבלנות אחת. 8. נראה שיש מקום בבחינת השאלה דנן לבחון מהפן העובדתי, האם למעשה מדובר על הסכם שהסדיר הזמנת שרות או סחורה לתקופה קצובה וכשהמשלוח עצמו מפוצל או אף אם מדובר בהסכם מסגרת, הרי מדובר רק בהסכם מסגרת אשר אומנם מכוחו מתנהלים היחסים המסחריים שבין הצדדים. 9. במקרה דנן, העיד מנהל הנתבעת כי הוא מתקשר עם ספקים שונים להספקת עשרות אלפי ארוחות ביום וכשלטענתו מדובר בעסקאות ארוכות טווח ולפחות לשנה אחת. בכל הקשור להסכם המסגרת במקרה דנן, לא יכול היה העד להציג מסמך זה או אחר ואף לא יכול היה לציין עם מי מהתובעת ניהל את המו"מ וכרת את ההסכם. אולם מעדותו עולה, כי למעשה משמעות הסכם המסגרת שהנתבעת תציין מידי יום את אשר היא מבקשת לספק לה, הן בדבר סוגי הלחם והן בדבר הכמויות השונות וביחס לתקופת ההתקשרות ולשאלה אם מדובר בהסכם לתקופה מוגדרת עונה העד "בכל תקופה שאני ימשיך לספק ארוחות". יחד עם זאת, מציין העד כי מדובר לפחות לשנה וכאילו ההסכם מתחדש אוטומטית. אם לא די באמור משנדרש העד לשאלה אם התחייב לרכישת כמות מסויימת, עונה העד "התחייבתי לקנות בהתאם לצרכים שלהם. הצרכים שלי מול הלקוחות שלי, תמיד זה כך". לא בכדי משיב העד "אין לי מושג" לשאלה אם מבחינתו הפסקת ההזמנות מהתובעת היתה הפרת חוזה מצידו. 10. העד מטעם התובעת מסביר, כי "מידי יום מתקבלות הזמנות יום יומיות הספקה ליום למחרת, עם תעודת משלוח וכן עם כמויות ההספקה, בסוף חודש יוצאת חשבונית על סך כל הכמויות שיצאו באותו חודש", כן הוא מסביר כי לא היתה הסכמה מראש לגבי כמויות מסוימות, כל יום אלא "הכמויות מוזמנות ברמה היומית. סוגי מוצרים וכמויות". בכל הקשור לנוהל אצל התובעת בהתקשרות עם לקוחות מסביר העד כי מדובר על מו"מ קצר וכשהמחירון משתנה מעת לעת על ידי התובעת וכשמראש הלקוח יודע כי יכול והמחירון השתנה תוך שהוא מוסיף "המחירים מותנים בעליית המחירים של משרד המסחר והתעשייה" וכי "הלקוח מעודכן. אלא אם כן הוא מסרב לשלם את המחירים ואז הוא מודיע לנו על הפסקת העבודה". 11. הנה כי כן, ניתן לקבוע מהפן העובדתי כי אכן הצדדים התקשרו, בזמנו לפני שנים, בהסכם לפיו הנתבעת תזמין מוצרים מהתובעת וכשהמחיר יקבע בהתאם למחירון. אולם, מאידך ניתן לקבוע, כי לא נקבעה תקופת התקשרות ספציפית, לא מינימלית ולא מקסימלית וכשלמעשה, כל צד היה רשאי להביא את ההתקשרות לקיצה. יתר על כן, לא מדובר על כמות מוגדרת או אף על מוצרים מוגדרים, אלא בהסכם, אף אם ניתן לראותו כהסכם מסגרת, אשר מכוחו יתכן והצדדים פעלו. אולם, כל משלוח וכל הזמנה לגופה וכעיסקה נפרדת, אם נחזור לדוגמאות שהובאו לעיל. אין למעשה לפנינו את אותם סממנים של הזמנה אחת אשר מפוצלת, אלא הפוך מכך. 12. הואיל וכאמור לא היתה מחלוקת בשאלת החוב כשלעצמו, והואיל ודין טענת הקיזוז להדחות, יש מקום לקבל את התביעה. כמובן, שאין באמור למנוע מהנתבעת להידרש לטענותיה בהליך אחר, אם תמצא זאת לנכון ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים או לגופן של טענות הנתבעת. 13. אשר על כן, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 24,168 ₪ וכן את הוצאות האגרה בסך 463 ₪ שני הסכומים בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 27.6.01 ועד התשלום בפועל. בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ ובצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. התובעת תשלם מיידית את המחצית השניה של האגרה, ככל שלא שולמה עד כה ואילו הנתבעת תשיב לתובעת את אשר זו תשלם בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מעת התשלום ועד השבתו בפועל . חוב