פסק דין 1. ביום 6/12/94 בשעת צהריים, חזרה התובעת מס' 1 (קטינה בגיל שלוש וחצי שנים, אז) מהגן אל ביתה המרוחק כ - 100 מטר כשהיא הולכת ברחוב אשר בתחום שיפוט המועצה המקומית עראבה. תוך כדי הליכה ברחוב הנ"ל נפלה הילדה, ונפגעה קשות בעינה בפגיעה חודרנית אשר הביאה לאובדן ראייה מוחלט באותה עין. תביעתה שבפניי הינה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לה בעקבות הארוע המתואר. 2. הצדדים נחלקו בתיק זה הן בשאלת האחריות הנזיקית , לרבות נסיבות התרחשות התאונה וכן בשאלה של הפיצוי המגיע לתובעת. כהערה יצוין כי אין מחלוקת בין הצדדים כי הנכות הרפואית על פי חוות הדעת של המומחים מטעם בעלי הדין הינה תואמת והמדובר ב - 30% רפואית לצמיתות בגין אובדן ראייה מוחלט בעין. ב"כ הצדדים הביאו את ראיותיהם, כאשר מטעם התביעה העידה אמה של הקטינה (עדת תביעה מס' 2) וכן העידה שכנה של הורי הקטינה, בשם גב' לטיפה עפוני ועד תביעה אחרון הוא המהנדס תמים סעדי אשר עבד בשנת 94 כעוזר למהנדס הראשי במועצה, וכיום הוא מכהן בתפקיד של מנהל מחלקת מים וביוב. מטעם ההגנה , העיד מהנדס המועצה המקומית עראבה אשר מכהן בתפקידו משנת 86 , מר סעיד נסאר. הוגשו מוצגי תביעה וכן הוגשה הודעה שמסרה עדת התביעה מס' 1 לחוקר מטעם חב' הביטוח. ב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בשאלות שבמחלוקת והתיק הונח בפניי להכרעה. 3. סעיף 4 לכתב התביעה מתאר באופן תמציתי כי ביום 6/12/94 בשעת הצהריים חזרה הילדה לביתה מהגן שבו למדה ותוך כדי כך נפלה ברחוב וכתוצאה מהנפילה חדר מוט ברזל שהזדקר מהרחוב אל תוך עינה הימנית של התובע וגרם לה לפגיעה קשה עד כדי אובדן יכולת ראייה מוחלט באותה עין. בעדותה בבית המשפט וכן בתצהיר עדות ראשית שהגישה, הבהירה אמה של הקטינה, כי על התאונה הנ"ל ידעה די בסמוך לאחר התרחשותה, כאשר שכנתה בשם לטיפה עפוני (עדת תביעה מס' 1) הודיעה לה על הארוע ואז אמה של הקטינה רצה למקום התאונה אשר נמצא במרחק כ - 60 מטר בערך מביתה , ושם כאשר הגיעה, הצביעו האנשים בפניה על מוט הברזל שחדר לעינה של הקטינה. עדת התביעה גב' לטיפה סיפרה הן בתצהיר עדות ראשית שהגישה לתיק בית המשפט והן בחקירתה בבית המשפט וכן בטופס הודעה בכתב שמסרה לחוקר מטעם חב' הביטוח (מוצג נ/1) כי ביום הארוע 6/12/94 בשעות הצהריים כאשר היתה בביתה, פנה אליה בנה הקטין בשם מוחמד אשר סיפר לה כי נג'לה נפלה בכביש ונפצעה קשה בעין. גב' לטיפה רצה מייד אל מקום ארוע התאונה ברחוב ושם ראתה את הילדה שרועה על הכביש, כאשר פניה מלאים בדם. 4. הצדדים חלוקים בעמדתם בכל הקשור לטענה כי התבצעו במקום עבודות של חפירה והנחת קוי ביוב וכן הריסת מחסן לשם הרחבת כביש, לרבות על עובדת קיום מוט ברזל שהזדקר מהכביש ופגע בעינה של הקטינה. יחד עם זאת, נדמה לי כי בעניין אחד , (ובטרם ניכנס לעובי הקורה בשאלה של התשתית העובדתית), אין מחלוקת, והוא העובדה שאכן עינה של הקטינה נפגעה ממשהו דוקרני, אשרם גרם לפגיעה כה קשה ומיידית בעינה. הפגיעה בעין עצמה מלמדת ברמה ההגיונית כי מדובר במשהו חד ודוקרני שפגע בעינה. לא מדובר במקום שהוא מסודר מבחינת הטומוגרפיה שלו, שכן כל נפילה אחרת, היתה מביאה לנזק גוף של שבר כזה או אחר או פצעי שפשוף, אך פצע חודרני לתוך העין מלמד על משהו דוקרני והתיאור של מוט ברזל בהחלט מתאים לכך. דבר נוסף הינו שבתכוף לאחר הארוע ומייד כשהילדה הובהלה לבית החולים צויין בטופס הקבלה בחדר המיון כי המדובר ב"בת שלוש וחצי, היום בשעה 13:30 נפלה ונכנס חוט ברזל באזור עין ימין" . זו גירסה מיידית וספונטנית כשעה קלילה לאחר הארוע והמלמדת על פגיעה כתוצאה ממוט דוקרני. לאור זאת, אין לקבל את טענת ב"כ הנתבעות כי לא הוכח ארוע תאונתי כלל ועיקר. 5. הארוע הנ"ל, שהוא מלפני כ - 10 שנים, דווח בזמנו אל הנתבעת ודרכה לחב' הביטוח אשר ביטחה אותה בגין פוליסת אחריות צד ג'. בענין זה העיד המהדנס תמים סעדי (עד תביעה מס' 3) בעמ' 22 לפרוטוקול ישיבת 7/10/03. העד הנ"ל סיפר כי לאחר התאונה הגיעה האמא של הילדה ודיווחה לו כי הבת שלה נפלה וקיבלה מכה בעין. באותה זמן, חב' הביטוח נתנה למהנדס סעדי טופס למלא על מנת שיועבר בחזרה לחב' הביטוח ואכן כך הוא עשה. לשאלה כמה זמן חלף מאז הארוע ועד שהודיעה אמה של הילדה לעד הנ"ל על הארוע, הסביר כי ייתכן ומדובר בשבוע ימים. יצוין כי עד זה עבד בזמנים הרלוונטים לארוע התאונה כעוזר למהנדס הראשי של המועצה. ברור כי אין לעד זה אינטרס להעיד כנגד המועצה בה הוא עובד נכון להיום (כיום הוא עובד כמנהל מחלקת מים וביוב). זאת ועוד, מותר להוסיף ולציין כי על פי מכתב שנשלח ע"י עו"ד נעאמנה, ב"כ הקטינה, אל המועצה ביום 3/10/95 (מוצג ת/2) ניתן לדלות כי עובדת ארוע התאונה נמצאת בידיעת המועצה. אמנם עד ההגנה, המהנדס סעיד נסאר העיד בסעיף 4 לתצהיר העדות הראשית כי לא נמסרה למועצה הודעה כלשהי אודות הארוע הנטען, אך אין לקבל גירסה זו, בין היתר מאחר והעד עצמו העיד כי רק לפני שנה ידע על ארוע התאונה ואין לו כל מושג לגבי מה שהתרחש נכון לזמן התרחשות התאונה. 6. עדי התביעה תיארו את מוט הברזל שגרם לפגיעה הקשה בעינה של הקטינה. עדת התביעה מס' 1 , גב' לטיפה סיפרה בעמ' 11 לפרוטוקול מיום 8/4/03 כי היה מוט ברזל שחלקו תקוע באדמה וחלקו האחר היה מעל פני האדמה וקצהו נתקע בעינה של הקטינה. עדה זו סיפרה כי הגיעה ממש לאחר פגיעתה הקשה של הקטינה והיא ראתה במו עינה את אופן הפגיעה וכן את מוט הברזל. בעמ' 12 לאותה ישיבה הוסיפה העדה לטיפה וסיפרה:" כאשר הגעתי למקום התאונה, המוט כבר יצא מהעין של הילדה. המוט היה מזדקר כלפי מעלה. לשאלתך אולי זה לא היה מוט אני משיבה שזה היה מוט ברזל. ראיתי אותו בעיניי. לשאלתך אם זה יכול להיות חוט ברזל אני משיבה שראיתי את המוט בעיניי". לגבי הכביש "הבעייתי" , העידו מרבית עדי התביעה ובנוסף לכך, ציין גם עד ההגנה המהנדס סעיד נסאר בעמ' 25 לפרוטוקול מיום 7/10/03 כי מצב הכביש הוא אכן עם פגמים (פיסקה אחרונה באותו עמוד). אנשים שהם תושבי הכפר התלוננו על המצב הנ"ל של הכביש הטומן בחובו סיכון. נשאלה על כך העדה לטיפה עפוני והיא סיפרה בעמ' 12 לפרוטקול בחקירתה הנגדית כי היא אישית לא התלוננה, אך יודעת שהרבה שכנים הגישו תלונות למועצה. 7. אחת הנקודות השנויות במחלוקת באופן מהותי בין הצדדים נוגעת לשאלה האם נכון למועד ארוע התאונה ביצעה המועצה עבודות בכביש הנ"ל אשר גרמו למצב מסוכן, מבלי לדאוג להסרת הסיכון שנוצר. גירסת התביעה הינה כי בוצעו עבודות חפירה והנחת קו ביוב ואף היה מחסן שנהרס לשם ביצוע העבודות הנ"ל, בעוד שהמועצה טוענת כי לא בוצעו עבודות כלשהן נכון ליום הארוע. בסעיף 8 ב' לתצהיר עדות הראשית ציינה העדה לטיפה כי באותו מקום בוצעו עבודות חפירת בורות והנחת קוי ביוב ע"י המועצה המקומית עצמה במשך עשרות ימים ובמהלך ביצוע עבודות אלה היה האזור מלא בכל מיני חומרי בניין, מוטות ברזל ומתכת ובורות. על גירסה זו נחקרה גב' לטיפה בחקירה נגדית בבית המשפט והיא ציינה בעמ' 10 לפרוטוקול מיום 8/4/03 כי היו עבודות במקום של ארוע התאונה, כבר היה בית שהרסו אותו וביקשו להרחיב את הכביש וכי שאריות הבית נשארו במקום. בהמשך לכך היא ציינה בחקירתה הנגדית כי הכביש היה עדיין עם חפירות במקום שבו נפל הקטינה ואז היו שם אבנים וגם ברזל. רוחב הכביש היה צר למדי למרות שזה היה כביש ראשי ומכוניות לא יכלו לעבור בו משני צדדיו. בשלב יותר מאוחר של החקירה הנגדית כאשר שוב נשאלה העדה הנ"ל על ביצוע עבודות בכביש היא חזרה על אותה גירסה ואף הוסיפה וציינה בעמ' 12 לאותו פרוטוקול כי גם לאחר ארוע התאונה נעשו השלמות של העבודה באותו מקום. כאמור, עד התביעה מס' 3 המהדנס תמים סעדי אשר הינו עובד של המועצה גם אז וגם היום, הסביר כי אמה של הילדה הודיעה לו על התאונה כשבוע לאחר התרחשותה. העד הוסיף וציין כי הוא הלך לבקר באותו מקום וזאת לאחר שמילא את הטופס עבור חב' הביטוח וביקשו ממנו לצלם את זירת הארוע . העד ניגש למקום אך לא היתה לו מצלמה ואמה של הילדה הראתה לו את מקום התאונה. העד ציין כי חלפו מאז 10 שנים אך הוא זוכר שלא היה קבלן שעובד במקום אך היו בורות בדרך כמו בכל כביש במגזר הערבי. לעניין הטענה כי בוצעו עבודות הריסה באזור שבו ארעה הנפילה, ציין העד כי אינו זוכר. עד ההגנה, המהדנס סעיד נסאר, ציין כי במקום שבו ארעה התאונה, שזה סמוך לביתה של גב' לטיפה עפוני הנמצא במרחק של כ - 50 מטר מהבית של הילדה, הרי על פי בדיקה שהוא ערך, לא בוצעו במהלך שנת 1994 עבודות כלשהן מטעם המועצה. בחקירתו הנגדית בבית המשפט ציין המהנדס סעיד נסאר כי הוא ידע על התאונה רק לפני כשנה בלבד. את עדותו לגבי אי ביצוע עבודות במקום , אין העד הנ"ל יכול להעיד מזכורו לנוכח הזמן הרב שחלף, אך הוא מעיד זאת כיוון שלא מצא חוזה קבלנים לגבי עבודות קבלניות בשנת 94. עד זה נשאל בחקירה נגדית לגבי מחסן שנמצא בסמיכות לאותו מקום והוא העיד כי הוא מכיר את הבית של אותו אדם ואת המחסן והוא גם יודע שהמחסן לא נמצא יותר שם, אך לא יודע להגיד מי הרס אותו. 8. ממכלול הראיות שהובאו בפניי ואשר את החלק הרלוונטי במיוחד פירטתי לעיל, ולאחר שעיינתי בכל יתר הטענות שהעלו הצדדים, הגעתי למסקנה כי ברמה של הוכחה של עובדות על פי הדרוש במשפט אזרחי, אכן נפגעה הילדה בעינה ביום הנטען 6/12/94 עת חזרה אל ביתה מהגן בשעת הצהריים ונפלה בכביש מסיבה שלא הובהרה עד תום ועקב כך, חדר מוט ברזל אל תוך עינה. הוכח כדבעי כי בוצעו במקום עבודות חפירה כלשהן מטעם המועצה וכי מצב התחזוקה של הכביש היה פגום כפי שהעידו גם עדי התביעה וגם עדי ההגנה. הוכח כי המדובר בפגיעה של מוט אשר הזדקר מהרחוב עצמו והיווה מפגע אמיתי. 9. על רקע הנסיבות שתיארתי, אעבור לדון בשאלה המשפטית, האם המועצה עברה על עוולת רשלנות אשר בגינה יש לחייבה בתשלום פיצוי לקטינה. אינני רואה צורך לדון בטענת ב"כ התובעת לגבי תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שכן לא הונחו בפניי נתונים שיכולים לאפשר דיון אמיתי בטענה משפטית זו. העילה העיקרית שיש לקיים בעניינה דיון, נוגעת לעוולת המסגרת, שהיא עוולת הרשלנות. 10. כולם תמימי דעים כי קיימת חובת זהירות מושגית בין רשות מקומית לבין התושבים הגרים בתחום שיפוטה. לגבי השאלה אם קיימת חבות זהירות קונקרטית , יש להציג את השאלה , האם בנסיבות המיוחדות של המקרה נשוא הדיון, חבה המועצה חובת זהירות ספיציפית כלפי הילדה הנ"ל בגין הנסיבות שהביאו לפגיעתה. גם לשאלה זו יש להשיב בחיוב, שכן על פי הנסיבות שהוכחו ברמה הדרושה במשפט אזרחי, קיים פגם בכביש, אשר טמן בחובו סיכון והיתה חובה על המועצה לפעול למניעת גרימת נזק כתוצאה מסיכון זה. משקבענו כי קיימת חובת זהירות על שני היבטיה, יש לדון ברכיב השני של עוולת רשלנות והוא האם הפרה המועצה את חובת הזהירות הנ"ל. השאלה המקבילה לשאלה זו הינה האם המועצה פעלה באופן סביר, בכך שנקטה באמצעים הסבירים והדרושים למניעת התרחשות ארוע שגרם לנזק. ודוק, אין אנו בודקים אם המועצה נקטה בכל האמצעים ללא יוצא מן הכלל לשם איון הסכנה, אלא הבדיקה היא ברמה של סבירות. ברור שבהנסיבות שהובאו בפניי לא הועלתה כל טענה מטעם המועצה לגבי האמצעים שהיא נקטה ובנסיבות שתוארו יש לקבוע כי לא ננקטו צעדים כאלה שיכלו היו למנוע את הפגיעה בגופה של הילדה. ברור כי הנזק שנגרם הוא כתוצאה מאותה הפרה של המועצה לגבי חובותיה למנוע התרחשות של תאונה. 11. התוצאה הינה כי על סמך התשתית העובדתית שהוכחה ובדיקת יסודות עוולת הרשלנות, אני קובע בזאת כי התאונה ארעה ברשלנותה הבלעדית של הנתבעת מס' 1 ולאור גילה של הקטינה, בת 3.5 והנסיבות שהובאו, אין לייחס לה אשם תורם כלשהו. 12. מכאן אעבור לדון בשאלת הנזק. בעניין הנזק , כפי שכבר צויין לעיל, הנכות הרפואית המוסכמת הינה בשיעור 30% בגין עיוורון מוחלט בעין אחת, עין ימין. בעניין זה הצדדים מסכימים בדעותיהם והמומחים מטעמם לא נחקרו. כהערה יצוין כי אין עדות בפניי לגבי נזק עתידי צפוי כלשהו בעין הבריאה. הילדה הינה ילידת 14/6/1991 והיא בת 12.5 שנים כיום. הילדה אושפזה שבוע ימים בגין הפגיעה שנגרמה לה והיתה במעקב רפואי כתוצאה מכך. אתייחס להלן לראשי הנזק שטענו הצדדים לגביהם ואכריע במחלוקת. 13. ראש הנזק הראשון מתייחס להפסד השתכרות בעתיד - בהקשר לכך יש לקחת בחשבון כי בפנינו ילדה קטינה שהיתה בת 3.5 בזמן התאונה והיום הינה בת 12.5 שנים. יש לה עיוורון מוחלט בעין אחת. אין לדעת מה העתיד צופה לילדה הזאת ואם בכלל תוכל להשתלב בעבודה כלשהי. כמקובל במקרים כאלה, נראה לי סביר כי הנכות התפקודית תהיה 30% ,דהיינו באחוז דומה לנכות הרפואית. לגבי בסיס ההשתכרות, אינני רואה הצדקה לסטות מהלכה הפסוקה שבמקרה כזה יש לקחת בחשבון את השכר הממוצע במשק. כמובן, יש לערוך היוון מאז שהילדה היתה יוצאת לשוק העבודה ועד לתקופה שבה היתה יוצאת לפנסייה (תקופה של 45 שנים מאז גילה 20 עד גיל 65). כמו כן יש לקחת את ההיוון הכפול בגין 8 שנים, מאז היום ועד הגיע הילדה לגיל 20 שהוא הגיל שצפוי היה כי תצא לשוק העבודה. השכר הממוצע למשק נכון להיום: 6,800 ₪. הנכות התפקודית: 30%. מקדם הוון רגיל של 45 שנה: 298.4372. מקדם הוון כפול של 8 שנים: 0.7894 התוצאה המתקבלת ממכפלת הנתונים הנ"ל, הינה: 480,596 ₪. 14. לגבי ראש הנזק של הפסד פנסייה, נראה לי סביר לפסוק פיצוי מדוד עבור התובעת שכן למרות שאין בפניי נתונים של השתכרות ופגיעה בפנסייה, הרי אין ספק כי ברמה העקרונית הילדה תסבול מפגיעה בשכרה וכתוצאה מכך מפגיעה בפנסייה שלה. אני קובע כי פיצוי בסכום גלובלי של 50,000 ₪ הינו פיצוי ראוי בנסיבות העניין. 15. ב"כ התובעת טען להוצאות רפואיות הן בעבר והן בעתיד ויש לומר כי טענה זו לא הוכחה ולו בראשית ראיה ולכן אין כל מקום לפסוק בגין כך. ב"כ התובעים אף טען כי התובעת תצטרך לעבור ניתוחים פלסטיים בעתיד ובגין כך ביקש סכומים גבוהים אך אין לכך כאמור ולו ראשית ראיה. מנגד, ראוי לפסוק פיצוי לגבי העבר בגין הוצאות נסיעה של הורי הילדה וכן פיצוי מתון בגין עזרת צד ג' בעבר (ויש לומר כי הילדה נזקקה לכך), ואני פוסק בגין כך סכום גלובלי בסך 15,000 ₪. 17. ב"כ התובעים ביקש לפצות את הילדה בגין הצורך בעזרה בלימודים וכן בגין הפסדי אביה, אך שני עניניים אלה נטענו על דרך הטענה בלבד, ללא ביסוס בחומר הראיות. אין לפסוק בגין כך מאומה. 18. ראש הנזק האחרון שהוא מהותי, נוגע לפיצוי הלא ממוני בגין כאב וסבל. בהתחשב בגיל הילדה ובעובדה כי איבדה את עינה באופן מוחלט והצער והכאב שנגרמו לה, אני פוסק לקטינה פיצוי בגין כאב וסבל בסכום של 250,000 ₪. 19. סה"כ הפיצויים שנפסקו הינם: 795,596 ₪. לסכום זה יש להוסיף 20% + מע"מ, עבור שכ"ט עורך דין. כמו כן, יש להוסיף החזר אגרת משפט בצירוף הפרשים כחוק, וכן עלות חוות דעת הרופא מטעם התובעת בצירוף הפרשים כחוק. הנתבעות תשאנה ביתרת האגרה. הסכומים ישולמו תוך 30 יום מיום קבלת פסק דין זה, אחרת ישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. קטיניםברזלנפילה