במקרים של נפילה בבית מלון, נעשו בפסיקה אבחנות בין סכנה רגילה לסכנה שאינה רגילה, בין היתר על ידי אבחנה בין נוזל או חומר אחר המצוי במקום באורח טבעי, שאז הנטייה לסווג את הסכנה כ"רגילה", היינו, סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה, ואין חבות בגינה, כגון מים ומי סבון בבית מרחץ, או בוץ, לבין נוזל אחר שהימצאותו במקום אינו טבעי, או חומר כזה שמחייב נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים, שאז הנטייה היא לסווג את הסכנה כ"בלתי רגילה", כגון שמן על רצפת מטבח, או סבון ושמן על רצפת מקלחת. אמצעי הזהירות שעל המלון לנקוט כדי למנוע נפילות הם אמצעי זהירות סבירים, והם פונקציה של האפשרויות הסבירות העומדות לרשותו כאשר יש לבחון את מידת הסכנה, את הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך. על בעל מקרקעין, ובעליו של מלון, מוטלת חובת זהירות מושגית כלפי אורחיו והבאים בשעריו. יש להבדיל ולהבחין בין מקרה שבו מי שיורד במהלך מדרגות עשוי למעוד ולהחליק – זאת כסיכון סביר של חיי היומיום, לבין מצב שונה בו הנפילה ארעה בשל התממשות סיכון לא סביר שנוצר על-ידי בעל מקרקעין או מחזיק בהם, תוך מחדלו לדאוג לשהייה בטוחה במקרקעין. ##להלן פסק דין בנושא נפילה בחמאם - תביעה נגד מלון:## הקדמה 1. תובענה על פי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן:"הפקודה"). 2. התובעת, ילידת 03.07.58, התארחה עם בעלה במלון גולדן טוליפ פריוילג' בים המלח - הנתבעת מס' 1 (להלן:"המלון"). 3. על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 15.11.99, בשעה 11:45 לערך, או בסמוך לכך, שהתה התובעת בחמאם שבמלון וכשצעדה לכיוון היציאה מהחמאם, לפני דלת היציאה, החליקה ונפלה. כתוצאה מהנפילה נגרם לה שבר בחוליית הזנב שבעמוד השידרה. 4. את נזקיה שנגרמו לה עקב ההחלקה והנפילה תובעת היא מהמלון וממבטחתו- הנתבעת מס' 2. 5. בית המשפט ערך מספר נסיונות להביא את הצדדים לידי הסדר פשרה. הצדדים הגיעו להסכמה לגובה נזקיה של התובעת, על פי המלצת בית המשפט, אולם נחלקו לענין החבות - האם אחראים הנתבעים לנזקים אלו אם לאו. מטעם התובעת העידו היא ובעלה לנסיבות נפילתה, לאחר שהגישו תצהירי עדות ראשית ואילו מטעם הנתבעים לא הובאו ראיות כלשהן. לפיכך פסק הדין יתייחס לשאלת החבות בלבד. העדויות 6. א. לנסיבות נפילתה העידה התובעת בתצהיר עדותה הראשית כך: "5. ...בבואי לצאת מהחמאם ולפני הגעתי לדלת היציאה, החלקתי על מים וסבון, אשר היו על רצפת החמאם. כתוצאה מכך נפלתי על הגב באזור עצם הזנב ונפגעתי בחלקי גוף שונים (להלן:"התאונה"). 6. במבט רגיל אל הרצפה לא היה ניתן לראות את המים והסבון אשר היו על הרצפה ורק כשנפלתי, ראיתי כי יש על הרצפה מים וסבון. 7. בזמן ובמקום נפילתי, לא היו קיימים משטחים מונעי החלקה, לא שטיחים מונעי החלקה וכן לא היו ידיות אחיזה אשר בהן ניתן לאחוז במטרה למנוע את ההחלקה". ב. בחקירתה הנגדית העידה, כי בעלה הוא זה שראה כי החליקה על מים וסבון (פר' עמ' 8) וגם היא בדקה וראתה כך (שם, עמ' 9 למעלה). לדבריה, קצינת בטחון ורופא של המלון שבאו לאסוף אותה רשמו זאת בדו"ח, אולם הנתבעים מסרבות להעביר לה את הדו"ח שנרשם (שם, שם). כן הודתה, כי יודעת היא שרצפת החמאם רטובה ועל כן נזהרים ולכן נעלה נעליים שמונעות החלקה ועשתה כל שניתן על מנת להיזהר ( שם, עמ' 6). 7. א. בעלה של התובעת אישר את גירסתה של אשתו בתצהירו והוסיף שם (סעיף 6), כי- "במבט רגיל אל הרצפה לא היה ניתן לראות את המים והסבון אשר היו על הרצפה ורק לאחר שאשתי נפלה והתכופפתי לעזור לה, ראיתי כי יש על הרצפה מים וסבון". ב. בחקירתו הנגדית הוסיף, כי הנפילה אירעה בפרוזדור שלפני דלת היציאה מן החמאם (שם, עמ' 11). תמצית טענות הצדדים 8. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי יש לקבל את גירסת התובעת ובעלה לנסיבות נפילתה, אשר לא נסתרה, שכן מטעם הנתבעים לא הובאה עדות כלשהי, על אף שעל פי עדות התובעת נרשם דו"ח על נפילתה על ידי קצינת הבטחון והרופא של המלון שהגיעו למקום. עוד נטען, כי המלון אחראי לנזקיה של התובעת, בכך שלא התקין במקום שטיחים מונעי החלקה, כי לא היה שילוט המזהיר מפני החלקה וכי לאחר התאונה לא ניתן לתובעת טיפול רפואי מתאים. 9. ב"כ הנתבעים טען, כי אין לקבל את גירסת התובעת ובעלה כי במקום היו מים וסבון, שכן במסגרת תביעה קטנה שהגישה התובעת לבית המשפט לתביעות קטנות, כארבעה חודשים לאחר הנפילה, כתבה כי ההחלקה אירעה "כנראה מסבון ומים" ולא בצורה בטוחה כפי שהעידה בתובענה זו. עוד נטען, כי לא הוכח שהנפילה אירעה עקב סבון שהיה במקום, ואף אם כך הדבר כי אז המדובר בכמות מזערית של סבון שלא ניתן היה לראות ואין להניח כי הגבירה את הסיכון שבהחלקה על רצפת החמאם הרטובה. עוד נטען, כי גם אם תתקבל גירסתה העובדתית של התובעת, אין בכך משום הוכחה כי המלון התרשל. האחריות - הפן העובדתי 10. לאחר ששמעתי וראיתי את התובעת ובעלה על דוכן העדים, הנני מאמץ את עדותם, כי הגורם לנפילתה של התובעת היו מים וסבון בפרוזדור בסמוך לדלת היציאה מן החמאם. אכן בכתב התביעה שהוגש לבית המשפט לתביעות קטנות (ת/1) נאמר שההחלקה נגרמה "כנראה מסבון ומים", ואילו בתצהיריהם ובעדותם בבית המשפט העידו על כך בוודאות, אולם, איני סבור, כי יש בכך משום לפגום באמינותם. ב"כ הנתבעים ניסה להבין מתוך דברי התובעת בבית המשפט, כי לא ראתה מים וסבון לאחר שנפלה. ולא היא. התובעת העידה כי בשעה שפסעה בדרכה ליציאה לא הבחינה כי במקום היה סבון ורק לאחר שנפלה, הבחינו היא ובעלה כי היה במקום גם סבון. 11. אוסיף, כי עדותה של התובעת ובעלה, כי החליקה גם כתוצאה מסבון שהיה במקום, מתחזקת בכך שהנתבעים מצידם נמנעו מלהביא ראיה כלשהי, אף לא כזו שאולי יכולה היתה להפריך את גירסת התובעת. ואבהיר. התובעת העידה כי קצינת הבטחון והרופא של המלון שנזעקו למקום רשמו דו"ח על נסיבות האירוע, וכי הנתבעים מסרבים להעביר העתקו לידיה. הנתבעים לא הכחישו זאת ואף לא המציאו את הדו"ח לבית המשפט. מכך יש להסיק, כי לו אמנם בדו"ח, שיש להניח שנערך בסמוך לאירוע על ידי קצינת הבטחון של המלון, היו רשומים דברים אחרים מאשר גירסת התובעת ובעלה, היה הדו"ח מוצג לבטח. הנתבעים גם לא הביאו נימוק כלשהו לאי הצגת הדו"ח מטעמן. על כגון דא נפסק כבר לא אחת, כי בעל דין שלא הגיש ראיות שהיו תומכות בגירסתו כי אז יש בכך חיזוק לגירסת בעל הדין השני (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח', פ"ד מה (4) 651, 658); (ע"א 216/73 סולומונוב נ' אברהם, פ"ד כח (1) 184; י' קדמי, על הראיות- הדין בראי הפסיקה, מהדורה מעודכנת, חלק שלישי, תשנ"ט - 1999 עמ' 1264). אשר על כן מסקנתי היא, כי ניתן ליתן אימון בגירסת התובעת ובעלה, ככל שהדבר נדרש במשפט אזרחי, אשר מתחזקת כאמור, כי החלקתה נגרמה כתוצאה ממים וסבון שהיו בדרך יציאתה מן החמאם. האחריות - הפן המשפטי 12. בגדרה של עוולת הרשלנות על פי סעיפים 35 ו- 36 לפקודת הנזיקין, עלינו לבחון האם קיימת חובת זהירות מצד המלון כלפי התובעת - חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית - האם הופרו חובות אלו, והאם קיים קשר סיבתי בין ההפרה לנזקיו של התובע (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' , פ"ד לז (1) 113, 122, ואילך). חובת זהירות מושגית 13. חובת זהירות זו עוסקת בשאלה אם סוג המזיקים שאליה משתייך המזיק חב חובת זהירות כלפי סוג הניזוקים, שאליו משתייך הניזוק בגין סוג הנזק שהתרחש (ענין ועקנין הנ"ל). במקרה דנן מדובר על בעל המקרקעין או המחזיק כלפי המבקר שם. לענין זה נפסק בענין ועקנין הנ"ל, בעמ' 124 ז' - 125 א': "נמצא, כי הבעלות במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית על הבעלים לטובת מבקרים במקרקעין. אין הבעלים והמבקר זרים זה לזה. הבעלות במקרקעין יוצרת זיקה בין הבעלים לבין סיכונים שנוצרו במקרקעין... הבעלות במקרקעין יוצרת לעיתים אפשרות למנוע סיכונים... מכאן הצידוק בהטלת חובת זהירות מושגית ביחסים שבין בעלים לבין מבקר במקרקעין". ב"כ הנתבעים מוכן להסכים כי במקרה דנן חלה חובת זהירות מושגית. אשר על כן, יש לקבוע כי ביחסים שבין המלון לבין התובעת קיימת חובת זהירות מושגית. חובת זהירות קונקרטית והפרתה 14. במסגרת בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית נשאלת השאלה האם המזיק הספציפי - המלון - חב חובת זהירות כלפי הניזוק הספציפי - התובעת - בגין הנזק שהתרחש הלכה למעשה. שני היבטים בשאלה זו: האחד, "הצפיות הטכנית" - האם האדם הסביר יכול היה לחזות מראש את דרך התרחשות הנזק בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הספציפי. השני, "הצפיות הנורמטיבית" - האם אדם סביר צריך היה, כעניין שבמדיניות, לצפות את התרחשותו של אותו נזק (ענין ועקנין, עמ' 6 - 125). אשר לצפיות הטכנית נפסק, כי הצפיות הנדרשת אינה "ראיית נולד מדוייקת של כל פרטי העניין אלא ראייתו בקווים כלליים בלבד" (ד"נ 12/63 ליאון ואח' נ' רינגר ואח', פ"ד יח (4) 701 712). עוד נפסק, כי הכלל הוא, שבמקום שהנזק הוא צפוי (כעניין פיסי) חובה לצפותו (כענין נורמטיבי), אלא אם כן קיימים שיקולים מיוחדים, המצדיקים צמצום החובה או שלילתה חרף יכולת הצפיה (ע"א 243/83 עירית ירושלים נ' גורדון, פ"ד לט (1) 113, 129 ד-ה). 15. ב"כ התובעת טען בסיכומיו, כי אין ספק, כי כל בית מלון סביר יכול לצפות החלקתו של אורח המלון הדורך על מים וסבון על רצפת החמאם, מקום בו אין שלטי אזהרה בדבר סכנת ההחלקה ואין משטח המונע החלקה ואין ידיות אחיזה שיש בהם למנוע את ההחלקה. עוד הוסיף, כי המלון צריך היה לצפות את הימצאותה בסיכון בלתי סביר בכך שבמקום הידוע כבעל סכנת החלקה לא נקטו משנה זהירות ולא דאגו לציוד סטנדרטי כמפורט על מנת למנוע את ההחלקה. עוד טען, כי אין זה טבעי שבחמאם ישתמשו בסבון ועל כן התובעת לא היתה צריכה לצפות כי על הרצפה יהיה סבון. 16. ב"כ הנתבעים טען בסיכומיו, כי במקרה דנן לא נתקיימה לה חובת זהירות קונקרטית, שכן התאונה נבעה מהסיכונים הטבעיים שבכניסה למקום כדוגמת החמאם שמטבעו רצפתו רטובה בדרך קבע, וסכנת ההחלקה במקום שכזה איננה מטילה חובת זהירות מיוחדת על בעל המקום ואינה מקימה אחריות כלשהי. ב"כ הנתבעים הפנה למובאות מענין ועקנין הנ"ל, כי אין הדין מטיל חובת זהירות קונקרטית בגין סיכונים סבירים (שם, בעמ' 1-120), וכן לע"א 683/77 ברוק נ' עירית ת"א -יפו, פ"ד לד (1), 157. 17. אין צורך לומר, כי מקובלת עלי הפסיקה המושרשת כי חובת זהירות קונקרטית של המזיק כלפי הניזוק אינה חלה בכל מקרה בו המדובר בסיכון סביר וכי הינה חלה רק במקרה שהסיכון אינו סביר. וכיצד מוגדר הסיכון הבלתי סביר? בענין ועקנין הנ"ל קבע כב' השופט ברק (כתארו אז), כי הסיכון הבלתי סביר - "הוא אותו סיכון שהחברה רואה אותו במידת חומרה יתרה, באופן שהיא דורשת, כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למונעו" (שם, בעמ' 126). כאשר המדובר במקום הרטוב בדרך של קבע אין ספק כי ניתן לצפות כי אדם יחליק, ואם כך גם חובה לצפותו כענין נורמטיבי. השאלה שעלינו לשאול ולהשיב עליה, האם קיימים שיקולים מיוחדים המצדיקים צמצום החובה או שלילתה חרף יכולת הציפיה (ע"א 243/83 הנ"ל בעמ' 129 ד- ה) 18. במקרים של החלקה, נעשו בפסיקה אבחנות בין סכנה רגילה לסכנה שאינה רגילה, בין היתר על ידי אבחנה בין נוזל או חומר אחר המצוי במקום באורח טבעי, שאז הנטייה לסווג את הסכנה כ"רגילה", היינו, סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה, ואין חבות בגינה, כגון מים ומי סבון בבית מרחץ (ע"א 683/77 הנ"ל), או בוץ ליד מסילת ברזל (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345), לבין נוזל אחר שהימצאותו במקום אינו טבעי, או חומר כזה שמחייב נקיטת אמצעי זהירות מיוחדים, שאז הנטייה היא לסווג את הסכנה כ"בלתי רגילה", כגון שמן על רצפת מטבח (ע"א 417/81 מלון רמדה שלום נ' אמסלם, פ"ד לח (1) 72), או סבון ושמן על רצפת אולם ייצור בבית חרושת (ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדאנה בע"מ, פ"ד לא (1) 827). 19. במקרה דנן, החלקתה של התובעת אירעה על מים וסבון בחמאם שבבית המלון, ולכאורה, המדובר בסיכון רגיל, שבגינו אין לקבוע חובת הנתבעים. כך היה במקרים דומים כאשר קטין נפל בסמוך לבריכה בפארק קנדה כתוצאה מהחלקה על המים (ת.א. (עכו) 3898/98 אדרי חיים נ' פארק קנדה ואח', (תק-של 2002 (3),266), או בנפילה בעת יציאה מהג'קוזי במלון (ת.א. (שלום -י-ם) 12904/00 טיירי מרים נ' קלאב הוטל אילת ואח', (לא פורסם - צורף לסיכומי הנתבעים). 20. אומר כעת, כי מטעם התובעת לא הובאה ראיה כלשהי, כי בחמאם אין נוהגים להשתמש בסבון ועל כן הימצאות מי סבון על הרצפה יכול ותהא סבירה. עם זאת, סבורני, כי יש מקום לאבחן את ענייננו ממקרים אחרים, לרבות מפסק הדין בענין ברוק הדן אף הוא בבית מרחץ (ע"א 683/77 הנ"ל). סבורני, כי במקרה שלפנינו היה על המלון להניח מרבדים המונעים החלקה, אף אם לא בכל שטחו של החמאם, כי אז לפחות בקטע הפרוזדור המוביל ליציאה מן החמאם, וזאת על מנת למנוע מהיוצאים ממנו להחליק. ודוק, בענין ברוק הנ"ל נמנע בית המשפט מלקבוע חבות, שכן הגיע למסקנה כי המשיבה שם נקטה בכל האמצעים למניעת החלקה לרבות הנחת משטחי עץ שנועדו למנוע החלקה, והחלקה עליהם לא הביאה להטלת החבות. עם זאת, פסק הדין בענין ברוק ניתן לפני כ- 24 שנים, ויתכן ואז טרם היו המרבדים המונחים על הרצפה שתפקידם למנוע החלקה, שכן, כאמור, בבית המרחץ בענין ברוק הונחו משטחי עץ אשר כמסתבר לא מנעו את החלקתו של המערער. כך לא היה בענין שלפנינו, שהמלון לא נקט בכל אמצעי שהוא למנוע החלקה. אוסיף גם, כי אין בעמדתי בפסק הדין הזה להרחיב ולומר, כי מסביב לכל הבריכות יש להניח מרבדים למניעת החלקה, אף כי אין ספק כי הנחתם היתה מונעת נפילות והחלקות רבות. אולם, כאשר המדובר בחמאם, חדר לא גדול בבית מלון, לפחות בקטע היציאה ממנו, יש להניח, לעמדתי, מרבדים שכאלה. צא וראה. על אף שהתובעת נעלה נעליים שנועדו למנוע החלקתה לא נמנעה התאונה, והמלון לא עשה מאומה כדי למנוע החלקה. 21. אמצעי הזהירות שעל המזיק לנקוט הם אמצעי זהירות סבירים, והם פונקציה של האפשרויות הסבירות העומדות לרשותו (ע"א 429/82 מדינת ישראל נ' תמר סוהן, פ"ד מב (3) 733,742). כאשר יש לבחון את מידת הסכנה, את הקושי למונעה וההוצאה הכרוכה בכך (ע"א 285/73 לגיל טרמפולין וציוד ספורט ישראל בע"מ נ' נחמיאס ואח', פ"ד כט (1) 63, 74-75). במקום נתון, כחמאם, כאשר הרצפה רטובה באורח תדיר ויש גם המשתמשים בסבון, הסבירות להחלקה הינה גבוהה ביותר. באמצעים פשוטים ביותר- הנחת מרבדים שנועדו למניעת החלקה ביציאה ממנו - ובהוצאה נמוכה יחסית, ניתן למנוע סכנה זו, ולפיכך נראה לי לקבוע, כי משלא נקט המלון בצעד כלשהו למניעת ההחלקה בחמאם הפר את חובת הזהירות הקונקרטית שהיתה מוטלת עליו. 22. כיוון שב"כ התובעת טען כי הפרת חובת זהירות מטעם המלון היה גם באי הצבת שלטי אזהרה מפני החלקה ובאי התקנת ידיות אחיזה, אומר בקצרה, כי איני סבור, כי היה באלה משום למנוע את החלקתה של התובעת. שכן התובעת, על פי עדותה, היתה מודעת לאפשרות של החלקה ואף נעלה נעליים לצורך מניעת החלקה. גם התקנת ידיות אחיזה, ספק אם היו מאפשרות לתובעת לאחוז בהן ולמנוע את החלקתה. איני רואה באי התקנתם משום הפרת חובת זהירות. האם ההפרה גרמה לנזק? 23. תנאי לקביעת אחריות בעוולת רשלנות הוא ,כי מעשהו של המזיק אשר הפר את חובתו כלפי הניזוק, גרם לנזק. לקשר הסיבתי שני פנים: קשר סיבתי - עובדתי וקשר סיבתי - משפטי, כאשר לזה האחרון הוכרו שלושה מבחנים: מבחן הציפיות, מבחן הסיכון ומבחן השכל הישר (ענין ועקנין הנ"ל בעמ' 146). סבורני, כי בהיבט העובדתי וכן על פי שלושת המבחנים של הקשר הסיבתי - משפטי יש מקום לקבוע כי אי הנחת המרבדים על ידי המלון בפרוזדור היציאה מן החמאם, גרם לנפילתה של התובעת ולנזקיה על פי המבחנים האלה, ועל כן חלה על הנתבעים חובה לפצות את התובעת. סיכום 24. משנקבע כי הנתבעים יפצו את התובעת, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת את הסך המוסכם - 42,500 ₪, כשהינו נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 16.07.02 (המועד בו הודיע ב"כ הנתבעים על הסכמתו). כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובעת לאגרת בית המשפט ולחוות דעתו של המומחה מטעמה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ההוצאה ועד לתשלום המלא בפועל. אשר לשכ"ט עו"ד. ביום 28.08.02 קבע בית המשפט ישיבת ההוכחות ליום 07.11.02 ובמועד זה לא נשמעו ההוכחות עקב התנהגות ב"כ הנתבעים ובית המשפט נאלץ לקבוע מועד מאוחר יותר. ב"כ הנתבעים נקט גם בסחבת בלתי מובנת בהתנהלות התיק ובמסירת תגובותיו, אשר גרמו לצורך בקביעת ישיבות סרק והתייצבות ב"כ התובעת לישיבות אלה. אשר על כן הנני פוסק כי הנתבעים יישאו בשכ"ט עו"ד בשיעור של 11,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, נכון להיום. בית מלוןתאונות במלוןבתי מלון (תביעות)נפילה