פסק דין 1. בפני כתב תביעה אשר הוגש על ידי ה"ה סאלח וחלימה בדואן (להלן: "התובעים") כנגד משטרת ישראל - מדינת ישראל (להלן: "הנתבעת"). 2. התובעים הינם הורי המנוח חאדר בדואן (להלן: "המנוח") יליד 2/5/71 אשר נהרג כתוצאה מירי שבוצע כלפיו על ידי משטרת ישראל. 3. זה המקום לציין כי כתב התביעה הינו סתמי למדי, ולמעט העובדה ש"מותו של המנוח ארע בשל רשלנות הנתבעת ו/או שוטרים מטעמה, בשל ירי אל המנוח, שהיווה גם מעשה תקיפה בלא הצדק כדין, ובניגוד לכללי הירי באש חיה" (סעיף 4 לכתב התביעה), אין כל פירוט באשר לנסיבות שגרמו לירי ולמותו של המנוח. נסיבות הירי פורטו לראשונה בתחשיב הנזק מטעם התובעים. לטענת התובעים "... רכב גנוב בו נסע המנוח, נמלט מכוחות המשטרה, התנגש בעמוד, ונעצר. המוות נגרם כתוצאה משתי יריות שירה שוטר - ממרחק של כמטר אחד לערך, או פחות, אשר פגעו בגבו של המנוח והרגוהו... בעת הירי היה המנוח מחוץ לכלי הרכב. ביד המנוח, לא היה בעת שנורה, כל כלי נשק ו/או כל אמצעי אחר אשר היה בו כדי לסכן חיי השוטר או מאן דהוא אחר" (סעיפים 3-2 לתחשיב הנזק). בסיכומיהם מתייחסים התובעים לעדות השוטרים במהלך חקירת האירוע, ומגיעים למסקנה כי השוטרים "הסתבכו בשקריהם על מנת להצדיק ירי ללא הצדקה" (סעיף 6 לסיכומים). 4. הנתבעת מודה בקיום האירוע ובסיכומיה פירטה את אופן השתלשלות העניינים כפי שעולה מעדויות השוטרים המעורבים, ומתאורה היא את האירוע עולה כי התובעים סיפרו את האמת, אולם "לא את כל האמת" שכן האירוע היה אירוע רחב היקף, כמתואר בעדויות השוטרים, וקדם לו מרדף ארוך ומסוכן אשר כלל הקמת שני מחסומים קשיחים, בניסיון ללכוד את יושבי הרכב, וכן עולה, כי יושבי הרכב ניסו לדרוס את השוטרים שהוצבו במחסומים. 5. בישיבת בית המשפט מיום 10/12/02 הגיעו הצדדים להסדר דיוני על פיו יינתן פסק דין מנומק על סמך כל החומר שבתיק, לרבות סיכומים שיוגשו, וצרופותיהם, וזאת ללא שמיעת ראיות. 6. האירוע על השתלשלות העניינים אשר הובילה לביצוע הירי, והתוצאה הטראגית, ניתן ללמוד מעדויות השוטרים. מעדויות אלו עולה כי אזרח פנה לשוטרים שלום רחמים (להלן: "רמי") ואלי קרלין (להלן: "אלי") ודיווח על מכונית מסוג סובארו (להלן: "סובארו") הנוסעת באופן משונה. אותו אזרח סבר שמדובר בנהג שיכור. רמי ואלי המשיכו בנסיעתם בניידת והחלו נוסעים אחרי הסובארו במטרה לעוצרה. השוטרים קראו בכריזה לנהג הסובארו לעצור ונסעו בצמוד אליו מימינו. הסובארו האטה ונראה היה שהיא עומדת לעצור, אולם אז פנתה שמאלה והחלה לברוח מהמקום בנסיעה מהירה. מעדויות השוטרים עולה כי החל משלב זה, נסעה הסובארו "במהירות מטורפת" תוך שהיא מסכנת מכוניות אחרות שנסעו בכביש. בשלב זה, הזעיקו רמי ואלי תגבורת, והוקם "מחסום קשיח" (מורכב מניידות משטרה) במסלול נסיעת הסובארו, וזאת על ידי השוטרים רן בסה, אלי לוי ועידן כהן, ומטרתו - עצירת הסובארו. השוטרים במחסום הקשיח הבחינו בסובארו הנוסעת לעברם במהירות, והשוטר רן בסה העיד כי "הבחנו ברכב כשהוא מגיע לפתע מעיקול היישר אלינו במהירות וכשהבחין שהכביש חסום, שבר הנהג ימינה את ההגה ישר לכיוון שלי ושל אלי לוי, ועלה על המדרכה תוך כדי נסיעה לקראתנו. אלי קפץ הצידה וגם אני ... הרכב עלה על המדרכה, הצלחנו לחמוק ממנו ממש ברגע האחרוֹן ואף הרגשתי את חיכוכו בשוק ימין בזמן שקפצתי..." (הודעת רן בסה, גיליון 1 שורות 20-16, 25-23). השוטר אלי לוי אישר את האמור: "... מספר שניות לאחר החסימה הבחנו בסובארו שמגיעה לכיוון הניידת כשרמי ואלי קרלין נוסעים אחריהם. הייתי עם פנס כחול, עמדתי על המדרכה השמאלית, סימנתי בעזרת הפנס ובעזרת סימנים בידיים לעצור. הנהג לא האט. לציין שעמדתי במקום מואר... מאחר והנהג לא עצר רן ברח הצידה לצד ימין, נהג הסובארו עלה על המדרכה ונסע ממולי, קפצתי למרכז הכביש..." (עדות אלי לוי, גיליון 1 שורות 20-13). שני השוטרים אישרו שנהג הסובארו ניסה לדרוס אותם (שורות 24-23, שם), והשוטר אלי לוי הבהיר כי "אם לא הייתי קופץ למרכז הכביש, הייתי נפגע על ידי הסובארו שנסעה על המדרכה" (שורות 28, שם וכן גיליון 2 שורה 1). מעדויות השוטרים עולה כי כבר בשלב זה הוזהרו נוסעי הסובארו, באמצעות מערכת הכריזה, ומשלא צייתו להוראות השוטרים, החל המרדף אחריהם. כאשר חמקו נוסעי הסובארו מהמחסום הקשיח הראשון, תוך ניסיון דריסה של השוטרים שהיו במקום, ירה השוטר רן בסה שתי יריות לעבר צמיגי הסובארו (ראה עדות רן בסה, גיליון 1 שורה 21) אולם החטיא, והסובארו המשיכה בנסיעתה המסוכנת בניסיון להימלט מהשוטרים שדלקו אחריה. בשלב זה, הוקם "מחסום קשיח" שני על ידי השוטר ארוסי יהונתן והמתנדב נוריאל זוהר. לדברי השוטר ארוסי יהונתן: "... ואז פתאום הבחנתי בסובארו שנוסעת במהירות מטורפת לכיוון שלי... שהרכב התקדם אלי ממש לכיוון שלי, זזתי לכיוון המדרכה וממש ראיתי איך שהוא הולך להתנגש בניידת שיושב בתוכה זוהר. מהצד יריתי לכיון הגלגלים של הרכב עם הנשק M-16... לא נפגע, והמשיך המרדף..." (עדות ארוסי יהונתן, גליון 1 שורות 23-17). לאחר שהסובארו הצליחה להימלט גם מהמחסום הקשיח השני שהוצב בנתיב נסיעתה, היא פנתה שמאלה ואז התנגשה בעמוד של רמזור, ונעצרה. בשלב זה, יצאו ממנה שני נוסעיה והחלו לברוח, ורמי ואלי שהשתתפו במירדף מתחילתו, רדפו אחרי הנהג והנוסע על מנת ללוכדם. מהעדויות עולה כי רמי רדף אחרי הנהג ואילו אלי רדף אחרי הנוסע. במהלך המירדף אחרי הנהג, נורה הנהג פעמיים על ידי רמי, ונהרג, ואילו הנוסע נלכד על ידי אלי. 7. החבות ועוולת הרשלנות לצורך קביעת אחריות ברשלנות, יש להוכיח קיומם של שלושה יסודות: א. קיומה של חובת זהירות החלה על מזיק כלפי ניזוק, הן במישור חובת הזהירות המושגית והן במישור חובת הזהירות הקונקרטית. ב. הפרת החובה האמורה. ג. הוכחת נזק כתוצאה מהפרת החובה. (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד ל"ז (1) 113). 7.1 חובת זהירות מושגית השאלה היא האם קיימת חובת זהירות בין סוג מסויים של מזיקים לבין סוג מסויים של ניזוקים, כאשר השאלה נבחנת לאור מבחן הצפיות, כלומר, האם המזיק יכול היה לצפות את התרחשות הנזק והאם צריך היה לצפותו. במקרה אשר בפני נהרג המנוח כתוצאה מירי שכוון אליו במהלך מירדף אחריו. דומני שאין מקום להכביר מילים באשר לקיומה של חובת זהירות מושגית החלה בין שלטונות הבטחון (צבא, משטרה וכו') לבין פורעי חוק למיניהם, וחובה על שלטונות הבטחון לעשות כל שלאל ידם על מנת שיבטיחו לכידתם של פורעי חוק תוך שמירה מקסימלית הן על חייהם הם, והן על חיי העברינים. 7.2 חובת זהירות קונקרטית במישור זה נבחנת השאלה "האם בין המזיק הספציפי לבין הניזוק הספציפי, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה, קיימת חובת זהירות קונקרטית בגין הנזק הספציפי שהתרחש" (ע"א 145/80, שם, בעמוד 125). שאלה זו, כמו קודמתה נבחנת על פי מבחן הצפיות - האם האדם הסביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק בנסיבותיו הספציפיות, ואם התשובה לשאלה זו הינה חיובית - האם אדם סביר צריך היה לצפות את התרחשותו של אותו הנזק, כעניין שבמדיניות, שכן, לא כל אימת שניתן לצפות נזק פיסי, צריך לצפותו באופן נורמטיבי (ראה דברי כב' השופט ברק בע"א 145/80, שם, בעמ' 126). מבדיקת השתלשלות האירועים שהביאה לתוצאה הטראגית - מות המנוח, עולה כי המשטרה עשתה כל שניתן היה לעשות על מנת לעצור את הרכב בו נהג המנוח, ללא גרימת נזק כלשהוא למי מהמעורבים. המשטרה פנתה למנוח שנהג בסובארו, באמצעות מערכת הכריזה, וביקשה ממנו לעצור את רכבו, אלא שהמנוח לא ציית לקריאה לעצור ואף הערים על המשטרה בהאיטו את מהירות נסיעתו, כאילו הוא מתכוון לעצור, ואז פנה וברח מהניידת בנסיעה מסוכנת. בשלב זה, הוקם מחסום קשיח ראשון, אלא שהמנוח נחלץ אף ממחסום זה, תוך סיכון חיי השוטרים שהיו במחסום, ולמעשה תוך ניסיון לדורסם. או אז הוקם מחסום קשיח שני, שגם ממנו הצליח המנוח להיחלץ, פעם נוספת - תוך סיכון חיי השוטרים שעמדו במחסום זה, והסובארו נעצרה לבסוף רק כשהתנגשה בעמוד של רמזור. יצוין, כי במהלך האירוע נורו מספר יריות אזהרה וכן מספר יריות שכוונו לצמיגי הסובארו, והכל במטרה להתרות ביושביה ולהביא לעצירתם, אולם המנוח שנהג בסובארו, בחר להתעלם מכל הניסיונות לעוצרו, והמשיך בבריחתו עד שהתנגש כאמור בעמוד של רמזור. לאחר ההתנגשות, יצאו הנהג והנוסע, כל אחד מצידה האחר של המכונית, ופתחו במנוסה רגלית, כאשר השוטרים רמי ואלי דולקים אחריהם. מהעדויות עולה כי רמי דלק אחרי הנהג ואילו אלי דלק אחרי הנוסע. עוד עולה מהעדויות כי רמי היה במרחק קטן ביותר מהמנוח (הנהג - ד.ג.), ובשלב זה הוא דלק אחריו ללא כוונה לירות בו, אלא מאי? בשלב מסוים, פנה הנהג אחורה לעברו של רמי, והרים את ידו, ורמי שסבר כי הנהג מתכוון לתקוף אותו, שלף את אקדחו, וירה בו שני כדורים שגרמו למותו. לעניות דעתי, וכפי שעולה מנסיבותיו הספציפיות של המקרה אשר בפני, קיימת חובת זהירות קונקרטית, מה עוד שהשוטר היה מצויד באקדח, והוא היה מודע לעובדה כי אם ישלוף את אקדחו ויירה בנהג, הוא עלול לפגוע בו ולגרום למותו, כפי שארע בפועל. 7.3 האם הופרה חובת הזהירות הקונקרטית זה המקום לציין, כי בבואי לבחון את פרטי האירוע נשוא כתב התביעה, הנני עושה כן בריחוק זמן, בתנאים סטריליים, כאשר עדויותיהם של כל המעורבים - למעט המנוח - מוצגות בפני, ויש צורך לנסות ולדמיין את האירוע על מנת לנסות ולחוש את תחושותיהם הסובייקטיביות של המעורבים, ולהעריך את תגובותיהם. לאחר ששקלתי את כל העדויות, וקראתי את הדו"ח הפתולוגי, הגעתי למסקנה כי חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה, ואבאר: ב"כ התובעים, מנתק למעשה בסיכומיו, את מכלול האירועים הקשים שהתרחשו עובר לירי - מאירוע הירי עצמו, אשר הביא בסופו של דבר להריגת המנוח. אין מדובר בגנב מכוניות אשר נתפס ונורה סתם כך. מדובר באדם אשר נהג ברכב בצורה מסוכנת, עד כי גרם לאזרח לפנות למשטרה ולדווח על נסיעתו המוזרה של הרכב. מאותו רגע, עשתה משטרת ישראל מאמצים כבירים על מנת לעצור את הסובארו, אולם לא רק שכל מאמציה עלו בתוהו, בשל נהיגתו "המטורפת" של המנוח, אלא ששוטריה הועמדו בסכנת חיים של ממש, ודומה כי המנוח החליט להימלט מהשוטרים הדולקים בעקבותיו, גם במחיר פגיעה בהם, ואך בנס לא נפגע ו/או נדרס איש מהשוטרים המעורבים. במהלך המירדף אחרי המנוח, הוא נקרא בכריזה לעצור, הוא ראה את הניידות ואת אורותיהן הכחולים, וללא ספק שמע הן את יריות האזהרה באוויר והן את היריות שנורו לכיוון גלגלי מכוניתו, ולמרות כל זאת לא עצר. מכאן, שסביר והגיוני היה כי השוטר רמי יסבור כי בפניו אדם מסוכן ואלים אשר יש להיזהר מפניו. במהלך המירדף הרגלי - לאחר שהסובארו התנגשה בעמוד של רמזור - דלק רמי אחרי הנהג, ובשלב זה, היה אקדחו בנרתיקו, ונראה כי הוא לא חשב כלל לירות במנוח, אלא מאי? וזאת יש לזכור,מדובר באירועים שהתרחשו בתוך שניות, ובחושך, בשלב מסוים, ותוך כדי מנוסתו, פנה המנוח אל עבר רמי והרים את ידו. יש לשער כי בשלב זה, וביודעו כי מדובר באדם מסוכן אשר ניסה לדרוס שוטרים, הניח רמי כדבריו - כי המנוח מנסה לפגוע בו, או אז שלף את אקדחו מנרתיקו, וירה במנוח שתי יריות שגרמו למותו. מהשתלשלות האירועים הזו, ניתן להגיע למסקנה אחת ויחידה, והיא - חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה, שכן, בו בזמן שהמשטרה עשתה הכל על מנת לעצור את המנוח מבלי לפגוע בו, עשה למעשה המנוח הכל על מנת להימלט מהמשטרה, ולו במחיר דריסתם האפשרית של השוטרים שעמדו בדרכו, דבר שהמחיש לשוטרים כי מדובר באדם מסוכן אשר לא יהסס לפגוע בהם במחיר הצלת עורו הוא, ועל כן, התרשמותו של השוטר רמי, שהמנוח עומד לפגוע בו, היתה התרשמות סובייקטיבית לגיטימית, נכון לרגע המירדף וביצוע הירי במנוח. ב"כ התובעים מפנה את בית המשפט לסתירות בעדותו של רמי, אולם, לאחר שקראתי עדות זו מספר פעמים, שוכנעתי כי אין מדובר בסתירות, וכי רמי עצמו ניסה להסביר את המהלכים שהביאוהו לירות במנוח. מעדותו של רמי עולה כי הוא היה קרוב מאוד למנוח, והוא רץ אחריו על מנת לתפוס אותו. בשלב מסוים "הייתי במרחק מטר וחצי עד שתיים ממנו כאשר הרים אחת מידיו, ונראה שיש לו חפץ ביד וניסה לתקוף אותי, הוצאתי את הנשק כדי להתגונן כי נשקפה סכנה לחיי, יריתי לעברו אז כדור או שניים, אני לא זוכר..." (עדותו של רמי, גיליון מס' 2 שורו 13-10) ובהמשך הסביר פעם נוספת, כי ירה לעבר המנוח "כי הוא הסתובב אלי, הרים את היד, ונראה שהיה לו איזשהו חפץ ביד ופחדתי שהוא יסכן את החיים שלי כמו שהוא עשה לאורך כל הדרך שסיכן שוטרים ונהגים. הוא היה קרוב מאוד אלי והייתי בשוונג ריצה אחריו ולא יכולתי לבלום או לברוח אחורה, ואז הוצאתי את הנשק כלפיו ויריתי" (שם, גיליון מס' 3, שורות 14-10). רמי העיד כי הוא "בטוח מאה אחוז" (שם, גיליון מס' 5 שורה 13) שהמנוח היה עם פניו אליו בעת הירי, והסביר כי "רוב הגוף שלו היה מוטה אלי מולי עם קצת נטייה הצידה, תוך כדי ההסתובבות שלו אלי, רוב הגוף כלפי אך טיפה הצידה..." (שם, שורות 18-16), וכאשר נשאל למראה הבעת פניו של המנוח כשראה את רמי שולף לעברו אקדח, ענה "פרצוף של אחד מתפלא, נדהם שפתאום רואה את השוטר עם נשק מולו" (גיליון מס' 6 שורות 10-9). רמי הסביר כי "... אז יצאתי מהרכב ורצתי אחריו, זה לא שהתכוונתי לירות בו אבל כשהוא הרגיש שאני אחריו, הסתובב אלי לעברי, אז חשבתי סכנה לחיי, רק אז בוצע כל העניין של הירי ולא היה זמן להגיד לו לעצור או משהו כזה, (שם, שורות 21-19). רמי היה משוכנע בתחילה שלא ירה בגבו של המנוח - כפי שקרה בפועל (גיליון מס' 7 שורות 11-8), אולם נראה כי לאחר מכן שיחזר את אותן שניות, פעם נוספת, בדימיונו, ובחקירה מיום 5/10/99 ענה כי "הוא היה עם הגב אלי" (גיליון מס' 1 שורה 26) והודה כי ירה לעבר גבו, אולם הסביר כי חש סכנה, והבהיר כי "הסכנה היתה שניה לפני כן כשהוא הסתובב לכיוון שלי" (גיליון מס' 2 שורה 8) ובמענה לשאלה הסביר כי ברגע שהמנוח הסתובב ופנה כלפיו "ראיתי רק את הפרצוף שלו ואת הגוף מוטה כלפי" (שם, שורה 12). מכל האמור עולה כי השוטר רמי דלק אחרי המנוח מתוך מטרה ללכוד אותו, ובאותו שלב, לא היתה לו כל כוונה לירות בו. בשלב מסוים, פנה המנוח כלפי השוטר רמי והרים את ידו, תנועה אשר פורשה על ידי השוטר רמי כניסיון לפגוע בו, או אז שלף את אקדחו וירה במנוח, אולם אז הסתבר שהמנוח הסתובב בחזרה לכיוון ריצתו והמשיך בריצה, דבר שהשוטר רמי לא הבחין בו כי עסק בשליפת אקדחו, וכך נוצר מצב, שבעת ביצוע הירי, היה המנוח עם גבו לשוטר, ונורה בגבו. השוטר רמי נשאל על ידי החוקר "אבל אחרי שהוא הסתובב לראות אותך הוא בעצם חוזר למצב ריצה לברוח ממך, זה נכון?" והוא עונה "את זה לא ראיתי כי הייתי באקט של השליפה, הפנים שלי היו בצורה כזאת לכיוון הנשק בנרתיק" ואז הוא נשאל "מתי קלטת שהוא הסתובב ממך והמשיך לרוץ?" ותשובת השוטר רמי היתה "אחרי שבוצע הירי" (גיליון מס' 2 שורות 25-20). תיאור זה תואם את מסקנות דו"ח הנתיחה הפתולוגית, שכן הפתולוג קובע כי "קרוב לוודאי שבזמן הירי, המנוח היה כפוף לכיוון קדימה (כיוון הירי)" וכזכור, העיד השוטר רמי כי כאשר הסתובב המנוח כלפיו, היה גופו מוטה כלפי השוטר, וכאשר סב חזרה, המשיך בריצתו כשגופו ממשיך להיות מוטה, אלא שהפעם כלפי כיוון ריצתו. מכל האמור עולה כי השוטר רמי נקט בכל אמצעי הזהירות המתבקשים, ורק משסבר כי נשקפת לחייו סכנה אמיתית, אז - ורק אז, שלף את אקדחו וירה במנוח. העובדה שבדיעבד הסתבר כי המנוח לא אחז בידיו דבר שהיה בו כדי לסכן את חיי השוטר, אינה מעלה ואינה מורידה, שכן לאור אופן התנהגותו הפרועה ומסכנת החיים של המנוח, מתחילת האירוע, היה רשאי השוטר רמי לפרש את פנייתו של המנוח כלפיו, והרמת ידו, כתנועה מאיימת, וכניסיון לפגוע בו, וכפועל יוצא, הגיב כפי שהגיב, וכאמור, מסקנתי היא כי חובת הזהירות הקונקרטית לא הופרה. 8. מעבר לצורך אציין, כי גם אם הייתי סוברת שחובת הזהירות הקונקרטית הופרה, כי אז אין ספק שלמנוח אשם תורם בשיעור של 100% להתרחשות האירועים שהביאו למותו, שכן, כפי שכבר קבעתי, המשטרה עשתה כל שבכוחה על מנת לנסות ולעצור אותו בלי לגרום לו נזק, אולם המנוח, לא רק שלא שעה לקריאות האזהרה ליריות האזהרה של המשטרה, אלא שבמהלך מנוסתו ניסה לדרוס את השוטרים שניסו לעוצרו. המנוח היה צריך לצפות כי אם ימשיך להתנגד למעצרו החוקי וימשיך במנוסתו, הוא עלול לסכן את חייו או חיי השוטרים, והוא עלול להיפגע - כפי שארע בפועל, והתוצאה היא שמותו של המנוח נגרם באשמו הבלעדי. 9. סוף דבר, התביעה נדחית בזאת. הוצאות אגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק יושתו על התובעים ביחד ולחוד, וישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל. משטרהפיצוייםמקרי ירישוטר