תביעה נגד חנות חיות בגין מזון ברמה נחותה

פסק דין 1. בית הג'ונגל בע"מ, חברה בעלת רשת חנויות לממכר בעלי-חיים, מזון וציוד לבעלי חיים, מבקשת לתבוע את עלבונו של מזון לכלבים מסוג A.N.F. עוז - עמק החיות הקסום בע"מ, היא החברה הנתבעת, עוסקת באספקת שירותים ומוצרים בקשר לבעלי-חיים בכלל, ולכלבים בפרט, ומוכרת בחנויותיה, בין השאר, סוגים שונים של מזון לכלבים. 2. על-פי התביעה, עובדיה של הנתבעת מוסרים ללקוחות פוטנציאליים כי מזון ה- A.N.F הינו מזון ברמה נחותה; גורם לנשירת שיער ולגירויים בעור אצל כלבים; אסור להחזיק מזון זה בחנויות, כי מדובר במזון באיכות ירודה הגורם לבעיות בעור, פטריות ושילשולים; וטרינרים אוסרים להאכיל כלבים במזון ה- A.N.F; וכי הוגשו כמה וכמה תביעות על נזקים שגרם מזון ה- A.N.F לכלבים. להגנתה טוענת הנתבעת, כי עובדיה מסרו מידע אמיתי אשר שמעו מבעלי כלבים, ומאת וטרינרים, וכי עשו כן בתום לב, מתוך מחוייבות כלפי לקוחותיהם, ודאגתם לבריאות בעלי החיים. 3. בתחילת המשפט, במהלכו ולקראת סיומו, המלצתי על יישוב המחלוקת בדרך מוסכמת. סברתי, ועודני סבור, כי בנסיבותיה של ההתדיינות דנן, פסק דין בדרך של פשרה עשוי להיות צודק יותר מפסק דין על-פי שורת הדין. מתכונת זו יכלה גם לחסוך אי-נעימויות שאותן פירטתי בפני ב"כ הצדדים. אלא שהַצעתי בדבר מתן פסק דין שיצהיר כי מזון ה- A.N.F הינו מוצר משובח וטוב, ביחד עם סעד כספי בשיעור מתון לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984, נדחתה על-ידי התובעת. להלן, איפוא, פסק הדין על-פי שורת הדין. 4. תחרות עסקית לגיטימית, חרגה אל פירסום אסור של לשון הרע. אין אמת בדברי מנהלהּ של הנתבעת, ועובדיה, על כך שמזון ה - A.N.F הינו נחות ואינו ראוי למאכל. דברי המומחה מטעמה, מר רמי ברגמן, וחוות-דעתו של הוטרינר ד"ר גרגורי בלנק, לא עמדו בחקירה הנגדית. מר ברגמן אישר כי "זה בהחלט לא נכון" לומר על מזון ה - A.N.F כי הוא מסוכן (עמוד 59 לפרוטוקול); "אני חוזר בי מההגדרה ש - A.N.F הוא מזון באיכות ירודה ביותר" (עמוד 70 לפרוטוקול); מזון ה - A.N.F איננו מזון מן הדרגה השלישית (עמוד 60 לפרוטוקול). מסתבר גם, כי לימים, נעשתה חברת בר-מגן בע"מ, חברה שבה משמש מר ברגמן כמנכ"ל, ליבואנית מזון ה - A.N.F. אומנם נטען, כי לעת הזאת חל שיפור באיכות מזון ה - A.N.F ביחס לעבר. אך דיינו בחזרתו המפורשת של מר ברגמן, מדבריו הראשונים. מוטב היה, אילו נמנע מִלאֹמרם בתצהיר עדותו הראשית. מכתב שכתב ד"ר בלנק, 'הוזמן' אצלו על-ידי הנתבעת לצרכי משפט זה. כך טוען ב"כ התובעת. מכל מקום, מביך היה לצפות בקלטת וידאו בד"ר בלנק - שלדעתו (על-פי מכתבו) A.N.F הינו מזון גרוע ומסוכן לכלבים - מוכר שני שקי A.N.F במרפאתו. כך בכלל, ולאור דבריו המפורשים כי לא מכר A.N.F, בפרט ("ש. ואם אני אגיד לך ששלושה חודשים אחרי המכתב הזה מכרת A.N.F במרפאה שלך? ת. לא יכול להיות", עמוד 84 לפרוטוקול). היטב ראינוהו בקלטת הוידאו מוכר שני שקי A.N.F, ובמחיר כיאה למזונות עילית (סוּפּר-פרימיום). ד"ר בועז אברהם, וטרינר, שגם הוא העיד מטעם הנתבעת, לא טען, לא מלכתחילה במכתבו ולא בדיעבד בעדותו, כי מזון ה - A.N.F מסוכן לכלבים. לשיטתו, כעולה מעדותו (עמוד 79 - 80), לכלבים אלרגיים יש צורך להחליף את המזון. כך לגבי A.N.F, וכך לגבי סוגי מזון אחרים. דומה כי גם מנהל הנתבעת ניזון יותר משמועות על טיבו של ה - A.N.F, מאשר על עובדות בדוקות. הוא הודה כי אין לו מושג על אודות עמידת מזון ה - A.N.F בתנאי רישוי ופיקוח (עמוד 20 - 22 לפרוטוקול). לא עלה, איפוא, בידי הנתבעת, להביא בפנינו וטרינר אשר אסר למכור את מזון ה - A.N.F. שורת עדי הזמה מטעמה של התובעת, אשר הנתבעת ויתרה על חקירתם, מסרו תצהירי עדות ראשית, ואין סיבה שלא לקבל את דבריהם כמות שהם. מבעלים של פנסיון לכלבים למדנו לדעת כי מזון ה- A.N.F הינו מזון יוקרתי, וכי לא נתקל בלקוח לא מרוצה או בתופעות לוואי. הוטרינר ד"ר גיל בן שלמה הביע שביעות רצון ממזון ה - A.N.F שאוכלים כלבים שבבעלותו ושבבעלות לקוחותיו. עוד כהנה וכהנה הולכי-על-שניים, העידו כי מזון ה- A.N.F ערב לחיכּם של הולכי-על-ארבע, וכי טוב הוא למאכל. בניגוד לנטען, נמצא כי בידי התובעת היתר כדין מאת משרד החקלאות לייבא את מזון ה - A.N.F; בבדיקות מעבדה שנעשו במשרד החקלאות ניתן אישור לטיבו של ה - A.N.F, והוא עומד גם בתקן האמריקאי A.A.F.C.O. כיוצא בזה, מסתבר כי גם לא הוגשו תביעות על נזקים שגרם מזון ה - A.N.F לכלבים. הוא אשר אמרנו, אין אמת בדברים שנאמרו על-ידי הנתבעת על מזון ה - A.N.F. חוששני, כי גם תום-לב לא היה בהם. במקום לעטות איצטלה של אהבת בעלי-חיים ודאגה לבריאותם, מוטב, דומני, להודות כי מדובר בתחרות עיסקית. 5. ככל שמדובר, איפוא, בהצהרה על טיבו של מזון ה- A.N.F, ועל כך שלשווא הוּצאה דיבתו הרעה, אין מניעה ליתן לתובעת את מבוקשהּ. ואולם, ככל שמדובר בסעד הכספי, בפיצויים שמבקשת התובעת לפסוק לטובתה, אין ניתן להיעתר למבוקשה. סעיף 10 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] קובע לאמר: "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק". "השם הטוב של 'אדם טבעי' שונה במהותו מהשם הטוב של תאגיד. 'אדם טבעי' זכאי לפיצויים בגין פירסום שהשפיל או ביזה אותו בעיני הבריות, גם אם לא היה לפגיעה זו כל היבט ממוני. לעומת זאת, כאשר מדובר בתאגיד, הרי שהפגיעה בשם הטוב מהווה 'נזק' רק אם גרמה לפגיעה בנכסיו או בעסקיו של התאגיד" [א' שנהר, דיני לשון הרע, (תשנ"ז-1997) 160]. 6. ב"כ הנתבעת טוענים, איפוא, כטענה מקדמית בסיכומיהם, בהסתמך על הוראת סעיף 10 הנ"ל לפקודת הנזיקין, כי דינה של התביעה לפיצויים ללא הוכחת נזק, להידחות. על כך משיב ב"כ התובעת, בשלושה: א. טענתה הנ"ל של הנתבעת, הועלתה לראשונה בסיכומיה, אין לה זכר בכתב ההגנה, ומדובר בהרחבת חזית פסולה. אינני סבור כך. זאת להזכיר, כי מלכתחילה טענה התובעת גם לנזקים ממוניים, ואמדה אותם "על דרך ההמעטה בסך של 187,000 ₪" (סעיף 7 לכתב התביעה); בסיכומיה הודיעה התובעת, כי ויתרה על הבאת ראיות לעניין הנזק, וכי היא מסתפקת בפיצוי ללא הוכחת נזק לפי סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965. נמצא, איפוא, כי אין מדובר בטענה שהיה על הנתבעת לטעון בכתב ההגנה. הנתבעת טענה את טענתה האמורה, בהזדמנות הראשונה שניכּרתה בדרכה. ב. משעה שנחקקה הוראת סעיף 7א לחוק איסור לשון הרע בדבר פיצוי ללא הוכחת נזק, ומשלא נכלל בה כל סייג ביחס לתאגיד, הרי שאין עוד מניעה לפסוק פיצויים ללא הוכחת נזק, גם לטובת תאגיד. התלבטתי בעניין זה. על הוראת סעיף 7א הנזכר, כבר נאמר כי "היא מעוררת בעיות לא פשוטות של פירוש ותוקף" [דברי כב' הנשיא א' ברק ברע"א 4740/00 לימור אמר נ' אורנה יוסף, פ"ד נה (5) 510, 527]. למחלוקת המשפטית לעניין פרשנותו של סעיף 7א נדרשתי בת.א. (י-ם) 1839/01 שרה נתניהו נ' רשת שוקן בע"מ ואח', דינים שלום, כרך יט, 563, בפיסקה 49 (ושם, הפנייה לדברי מלומדים). כשלעצמי, דומני, כי אין ניתן ללמוד משתיקתו של המחוקק בסעיף 7א לגבי תאגיד, כי הוראה זו גוברת על האמור בסעיף 10 לפקודת הנזיקין. הוראת סעיף 10 מושרשת מקדמת דנא, והוחלה, בסעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, במפורש, על פירסום לשון הרע. אין לכאורה די בשתיקת המחוקק בסעיף 7א כדי לבטל את תחולתה. יש צורך באמירה מפורשת; וכזו - אַיִין. ייתכן עם זאת, כי ניתן להשאיר עניין זה בצריך עיון. לא רק על-פיו יקום או ייפּול דבר בתובענה זו. ג. מוסיף וטוען ב"כ התובעת כי עוד מלפני חקיקתו של סעיף 7א הנ"ל, ניתן היה לפסוק פיצויים בלשון הרע בגין פגיעה בשם הטוב, גם לטובת תאגיד. בת.א. (ת"א) 2430/58 שיכון עובדים בע"מ נ' הוצאת עיתון הארץ בע"מ ואח' [פ"מ כג 151, 175] נפסק כי חברה משכנת תהיה זכאית לפיצויים בגין פירסום שבו נטען כי היא מרמה את משתכניה. אכן, נמצא מקרה יחידאי שכזה, אך אין הנדון דומה לראייה [ראו: א' שנהר, לעיל בעמוד 159-161]. בענייננו, למקרא תמלילי שיחות הטלפון שניהלו עובדי התובעת עם עובדי הנתבעת, וכעולה מדברי מנהל הנתבעת אל החוקר הפרטי מטעם התובעת, מסתבר כי דברי הלשון הרע לא נאמרו על התובעת, אלא על מזון ה - A.N.F. לתובעת לא נגרם נזק, לא נזק ממוני ולא נזק שאינו ממוני. ודוק: "פקודת הנזיקין קובעת כי תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק. מהוראה זו ניתן להסיק שתי מסקנות: ראשית, התאגיד זכאי לקבל פיצויים בגין עוולה שבוצעה כלפיו, רק אם העוולה גרמה לו נזק ממשי, ואין די בכך שנגרם נזק לחברי התאגיד. מסקנה זו מתיישבת עם גישתנו לאישיותו המשפטית של התאגיד, ונראה שלאותה תוצאה היינו מגיעים גם בלעדי ההוראה האמורה; שנית, תאגיד אינו רשאי לתבוע בגין עוולה שבוצעה כלפיו מבלי להוכיח כי העוולה גרמה לו נזק ממש. הוראה זו מיותרת, כמובן, בנוגע לכל אותן העוולות אשר הנזק הוא מיסודותיהן, או שקיים בהן עיקרון כללי כי אין לתבוע פיצויים בגינן ללא הוכחת נזק. מכאן, שמטרת ההוראה היא כנראה למנוע תביעת פיצויים על-ידי תאגיד מבלי להוכיח נזק באותם המקרים בהם זכאי היה אדם שניזק לפיצוי מבלי להוכיח את הנזק. בכך סוטה הפקודה מהוראות המשפט המקובל. קשה להצדיק הוראה זו. בן אדם שמוצא עליו שם רע זכאי לתבוע פיצויים מבלי להוכיח נזק ממשי. על שום מה יידרש התאגיד להוכיח נזק ממשי במסיבות דומות? [א' ברק, מבחר כתבים (ח' ה' כהן וי' זמיר, עורכים, תש"ס - 2000, כרך ב) 1194]. חרף ביקורתו הנ"ל של פרופ' א' ברק, הרי שעניינה במשפט הרצוי. ככל שמדובר במשפט המצוי, הרי שכדבריו לעיל, באין הוכחה כי העוולה גרמה נזק ממשי לתובעת (בהיותה תאגיד), אין היא זכאית לפיצויים. 7. אך עד שבאנו לדבּר בנזק, מן הראוי היה לדבּר בפּגיעה. אני סבור כי בנסיבות העניין אין לראות בתובעת כלל כמי שנפגעה מדברי לשון הרע שפורסמו על מזון ה - A.N.F. דברי הלשון הרע לא כּוּונו נגדה, לא במפורש ולא במשתמע. התובעת לא הצליחה לשכנע, כי דברי לשון הרע על מזון ה - A.N.F, פגעו בה בכהוא זה. צודקים בעניין זה ב"כ הנתבעת, במה שאמרו בסעיף 12 לסיכומיהם. ניסיונה של התובעת להילחם את מלחמתו של מזון ה - A.N.F על דרך של תביעת לשון הרע, נדונה לכישלון. במובן זה, ביקשה התובעת, למעשה, להתעבּר על ריב לא לה. ייתכן שדרך המלך לילך בה בעניין דנן, הינה על-פי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט - 1999. פרק א' שבו עוסק בהלכות מסחר לא הוגנות. כשלעצמי, דומני, כי יותר מאשר לשון הרע, יכול שתהיה בענייננו עוולה מסחרית של תיאור כוזב על-פי סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות. מכיוון שב"כ הצדדים לא טענו בעניין זה, לא ארחיב בו את הדיבור. אך כאמור, כשבלשון הרע עסקינן, אין לראות בתובעת כמי שנפגעה מן הפירסום. אומנם, התובעת הציגה אישור מאת יצרן מזון ה - A.N.F על היותה היבואנית והספּקית הבלעדית של מוצרי מזון לכלבים מתוצרת A.N.F המיובאים על-ידה מארה"ב (אך לא הציגה אישור על הסמכתה לתבוע בשם A.N.F). עם זאת, כזכור, הייתה זאת התובעת שהגישה כראייה מטעמה קלטת בה נצפּה הוטרינר ד"ר גרגורי בלנק כשהוא מוכר במרפאתו מזון מסוג A.N.F. נמצא, כי בין בכוח ובין בפועל, לא הייתה לתובעת בלעדיות לגבי מכירת מזון ה - A.N.F. על כל פנים, לא עד כדי יצירת זיקה קרובה בין התובעת לבין מזון ה- A.N.F, בעיני רוחם של לקוחות פוטנציאליים. מזון ה- A.N.F איננו אלא מוצר אחד מקרב מאות מוצרים שמוכרת התובעת, ושירותים שהיא מספקת. מִבּקשת התובעת לאחר הסיכומים להגשת ראייה נוספת, גם מסתבר כי לעת הזאת (וכעולה מן התגובה לבקשה, מאז חודש נובמבר 2003) שוב אין התובעת מייבאת כלל את מזון ה - A.N.F. חברת בר-מגן בע"מ עושה כן. באותו פרק זמן שבו עסקה התובעת במכירת מזון ה - A.N.F, לא נתגבשה בתודעת לקוחותיה הפוטנציאליים, זהות בינה לבין סוג המזון הנדון. פגיעה בשמו הטוב של ה - A.N.F - והיא-היא הפגיעה שהייתה בענייננו - אינה שקולה לפגיעה בשמה הטוב של התובעת. דברי לשון הרע על מזון ה - A.N.F אינם בגדר לשון הרע על התובעת. 8. בידוע, כי בשוק תחרותי, אין סוחר פלוני מהלל ומשבח את מרכּולתו של סוחר פלמוני. הדברים עתיקים כימי עולם. צרכן סביר יודע אל-נכון כי לא כל הדברים הנאמרים לו בחנות אחת על המוצרים הנמכרים אצל זולתה, הינם קושט דברי אמת. 'ריכוך' זה של דברי לשון הרע על מזון ה- A.N.F, שמשמעותו, שאין לראות את הדברים 'כצעקתה', אלא 'בערבון מוגבל', הינו טעם מצטבר נוסף, שעל-פיו אין לראות את התובעת - בהיותה אישיות משפטית נפרדת, להלכה ולמעשה - כנפגעת. אין מדובר בחייץ פורמלי גרידא; מדובר בחייץ תודעתי אצל הבריות. הנה כי כן, באמת מידה אובייקטיבית, אין ניתן לראות בתובעת כמי שנפגעה מפירסום לשון הרע על מזון ה- A.N.F (לתימוכין ראו: א' שנהר, לעיל, בעמודים 123-124). 9. במאמר מוסגר אעיר, כי אך בדוחק עברה התובעת את משֹוּכת הוכחת הפירסום. לא שמענו על לקוח 'אמיתי' אחד שבמו-אוזניו שמע דברים בגנות מזון ה - A.N.F. כל אשר שמענו, אֵלו הם דברי עובדיה של התובעת וחוקר פרטי מטעמה, שבאו בדברים עם מנהל הנתבעת ועובדיה, מְשכוּם בלשונם, והקליטוּם (ההקלטות נעשו בשלושה מועדים, כשחצי שנה בקירוב חלפה בין ההקלטה הראשונה לשלישית. גם לכך יש משמעות, כאמור בסיכומי הנתבעת). מקובּלנו מקדמת דנא, כי "שלוחו של אדם כמותו" (בבלי ברכות לד, ב). עובדי התובעת וחוקר פרטי מטעמה, כמותם כתובעת עצמה, בשעה שעל פי סעיף 2 (ב) לחוק איסור לשון הרע (אשר מגדיר מהו פירסום לעניין לשון הרע) נדרש שלשון הרע תגיע "לאדם אחר זולת הנפגע". זהו קושי שגם בפניו ניצבת התובעת בתביעה זו, וכנטען בסעיפים 6-11 לסיכומי הנתבעת. אלא שבנקודה זו, למקרא תמלילי דברי עובדי הנתבעת שהוקלטו על-ידי עובדי התובעת, סברתי כי נכון יהיה להניח לטובת התובעת, שיסוד הפירסום התקיים. הדעת נותנת כי כשם שאמרו עובדי הנתבעת ומנהלהּ את אשר אמרו לעובדי התובעת, כך עשו גם בּדבּרם עם לקוחות, ופירסמו בכך לשון הרע על מזון ה - A.N.F. 10. סוף דבר: א. מטעמה של הנתבעת פורסם על ה - A.N.F כי הינו מזון נחות, וכי אינו ראוי למאכל כלב. מסתבר כי לא כך. ה - A.N.F ראוי גם ראוי למאכל כלב, הוא עומד בתקן האמריקאי A.A.F.C.O, ומדובר במוצר משובח וטוב. ב. בידי התובעת היתר לייבא את מזון ה - A.N.F מאת הרופא הוטרינר הראשי המופקד על השירותים הוטרינריים ובריאות המִקנה במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. גם בדיקות מעבדה שנעשו במחלקה לביקורת טיב ומספוא במשרד החקלאות אישרו את טיבו של ה - A.N.F. ג. תביעתה של התובעת לפיצוי כספי ללא הוכחת נזק, נדחית על יסוד שניים אלה: (1) "תאגיד לא ייפרע פיצויים בשל עוולה אלא אם גרמה לו נזק" (סעיף 10 לפקודת הנזיקין). באין הוכחה על נזק שנגרם לתובעת, אין היא זכאית לפיצויים; (2) דברי לשון הרע נשוא תובענה זו, הוציאו את דיבתו הרעה של מזון ה - A.N.F; לא של התובעת. אין לראותה כמי שנפגעה מדברי לשון הרע על מזון ה - A.N.F. בנסיבות העניין, לא אעשה צו להוצאות. בעלי חיים