פסק דין ביום 11/1/02 התובעים רכשו עבור התובעת מספר 1 באמצעות הנתבעת כרטיסי טיסה בחברת טאואר אייר ( להלן "החברה") בקו תל אביב - ניו יורק - מיאמי- סיאטל- ניו יורק תל אביב . התובעים טוענים כי למרות רצונה של התובעת 1 לטוס באל על, שיכנעו אותה מהנתבעת לטוס בטאואר אייר . נטען גם בכתב התביעה כי בתקופה בה רכשו את הכרטיסים, ולמעשה הרבה חודשים לפני כן, ידוע היה בעולם התעופה כי החברה נמצאת בקשיים , ולמעשה עומדת בפני " תהום כלכלית" כהגדרת התובעים . התובעת נסעה עם הכרטיסים שרכשה, ואולם בתאריך 1/5/00 בשעה שבקשה לממש את הכרטיס בקו סיאטל ניו-יורק צלצלה אל שדה התעופה כדי לאשר את הטיסה ושם נאמר לה כי אין עוד טיסה וכי טאואר אייר הוכרזה כפושטת רגל . התובעת נאלצה לשהות עוד מספר ימים בסיאטל ובניו יורק, לרכוש כרטיסי טיסה חלופיים ובקשוי רב להגיע ארצה . התובעים מיחסים לנתבעת את הידיעה בדבר מצבה הכלכלי של החברה , וכי רק ברשלנותה נגרם לתובעים הנזק שנגרם , וכי היה על הנתבעת לגלות לתובעים את הידוע לה אודות החברה , ולהזהיר אותם מפני הצפוי . ע"י שכנוע התובעים לרכוש את הכרטיסים בטאואר אייר למרות הידוע על מצבה, ולא באלעל, נהגה הנתבעת ברשלנות . התובעים תובעים את הסכומים שלהלן: א- כרטיס טיסה סיאטל- ניויורק בחברת אמירקן וויסט 637 דולר ב- כרטיס ניו יורק תל אביב סוויס איר 488 דולר ג- הוצאות שכר דירה בניויונרק 500 דולר ד- הוצאות מחיה 10 ימים בניו יורק 500 דולר ה- עוגמת נפש וטרחה 1000 דולר . הנתבעת הגישה כתב הגנה ארוך אשר עיקר הטענות שבו הן כדלקמן: א- א- הנתבעת היא מתווכת בלבד ותפקידה מסתיים בשעה שהיא מוסרת ללקוח את כרטיסי הטיסה ב- ב- לא יעצה לתובעים לטוס בחברת תעופה מסויימת ג- ג- על פי הפסיקה סוכן נסיעות אינו אחראי למחדלי ספק השירות ד- ד- הנפיקה את הכרטיסים על פי בקשת התובעים, וכי היא נוהגת להסביר לנוסעים שעדיף לטוס אלעל ה- ה- לא ידעה ולא יכלה לדעת מה עלול היה לקרות לחברה ו- ו- רכישת הכרטיסים היתה ביום 28/12/00 הטיסה הלוך היתה בינואר 2000 והחזור היה ביום 2/5/00 יום אחד בלבד לאחר התמוטוטת החברה ז- ז- המניע לתביעה הוא בצע כסף לשמו בפני העידו מטעם התובעים, התובעים בעצמם. התובעת 1 חזרה על האמור בכתב התביעה והסבירה את תלאותיה מרגע שנודע לה בסיאטל על ביטול הטיסות חזרה . התובעת טוענת כי התקשרה אל משרדי הנתבעת ודיברה עם פקידה וזו ענתה לה ש "אין מה לעשות". וכי בהמשך הוריה שלחו לה כסף ורכשה כרטיסים בחזרה. אודות אותה שיחת טלפון או אותן שיחות טלפון בין התובעת לבין משרדה של הנתבעת בישראל, מסרה לי נציגת הנתבעת כי אותן שיחות נוהלו עם פקידה אחרת , ולא נציגת הנתבעת שהופיעה בפני הגב' בלה קטן. לאחר סיום עדויות התביעה בקשה נציגת הנתבעת דחית מועד על מנת להזמין את אותה פקידה בה מדובר אולם בישיבת יום 26/1/03 נמסר לי כי שוב הפקידה לא הגיעה בגלל שזו אינה עובדת יותר אצל הנתבעת. יצויין כי בישיבת יום 3/10/02 נמסר לי כי הפקידה לא יכלה להגיע "מסיבות בריאות" ולא נאמר כי היא איננה עובדת עוד בנתבעת. הנתבעת ידעה כי אותה פקידה דרושה להעיד בתביעה זו, ואם הפקידה סיימה את עבודתה אצל הנתבעת בין לבין, בין ישיבת 3/10/02 ובין ישיבת 26/1/03 , היה על הנתבעת לדאוג לזמנה לעדות מטעמה ו/או לזמנה באמצעות בית המשפט . מכל מקום גרסתה של התובעת 1 כי היא התקשרה אל משרדי הנתבעת ונענתה כי "אין מה לעשות " נשארת עומדת , ולא נסתרה . גם התובע מספר 2 העיד בפני וטען כי הנתבעת מודעת לחובות עצומים של טאואר אייר לספקים שונים, כי הם עצמם לא קיבלו עמלת סוכן במשך שלושה חודשים , ובכל זאת בזמן רכישת הכרטיסים לא נאמרה ולו מלה אחת על מצבה של החברה . בהגינותו טען התובע 2 כי אין הוא יכול להוכיח ממש את ידיעת הנתבעת את מצבה של החברה , ואולם זאת הוא מסיק על סמך ידיעות שנמסרו לו . יחד עם זאת מתוך עדותו של התובע 2 נשמעת מרירות על היחס לו זכו הוא ובתו בכל מהלך נסיונות החזרה ארצה של התובעת 2 , והוא מוסיף ואומר " אילו הנתבעת התיחסה אלי ואל בתי אחרת , כל הסיפור היה נראה אחרת " ביום 26/1/03 הופיעה בפני הגב בלה קטן , נציגה של הנתבעת והעידה את הידוע לה העדה דוחה את הטענה כי הנתבעת ידעה על הקשיים בהם היתה שרויה החברה, וידעו על כך רק ביום 29/2/00 "כאשר נודע לכולם שמנסים להבריא את החברה", כאשר רכשו את הכרטיסים לא היה ידוע דבר על מצבה של החברה . מה שהנתבעת ידעה למעשה כי לחברה מונה מפרק זמני, והתובעים ידעו כפי שגם הנתבעת ידעה העדה מטעם הנתבעת מיחסת לתובעים רשלנות תורמת בכך שגם הם לא עשו דבר מרגע שנודע להם על מצב החברה , וכי לא פנו אל הנתבעת לשאול מה קורה . מאשרת עדת ההגנה כי הנתבעת לא הודיעה ללקוחות כי החברה נכנסה לקשיים. בחקירה הנגדית שוב התיחסו התובעים אל היחס לו זכו בזמן שטלפנו אל הנתבעת לעזרה . נראה לי עם כל הכבוד, כי היה בידי הנתבעת מידע על מצבה של החברה יותר ממה שהיה ידוע בציבור, ובמיוחד לתובעים . אין זה הגיוני כי סוכנות העובדת עם חברה והיא שולחת את לקוחותיה על כנפי מטוסיה של אותה חברה לא תדע או תשקוד על השגת המידע המלא בדבר חוסנה, ומצבה הכלכלי של אותה חברה. סוכן נסיעות המשווק כרטיסי טיסה של מוביל אוירי, בלי לבדוק , ובלי לקבל מידע מדויק על אותו מוביל,- נוהג ברשלנות. סוכן נסיעות הידוע לו ו/או אמור להיות ידוע לו מצבו הכספי ו/או חוסנו של מוביל אווירי שהוא משווק את כרטיסיו, ואינו מעדכן בו את הלקוח, ומשאיר בידו את האפשרות לרכוש את הכרטיסים אם לאו- נוהג ברשלנות. הנתבעת, בתור חברה רצינית וידועה - כפי שמעידים התובעים- והמשווקת מזה זמן רב את כרטיסי הטיסה של החברה, אמורים לדעת יותר מאדם החי מפי העיתונות כדוגמת התובעים, על מצבה של החברה אשר היא בקשרים עסקיים איתה. לא רק לדעת בהיקף ידיעות ומידע גדול יותר, אלא כושר ויכולת פרשנות הנתונים המגיעים אליה על אודות מצב הספק . אין לי ספק, כי הנתבעת ידעה על החברה דברים שלא היו ידועים לקהל הרחב ובמיוחד לא לתובעים, וכי מידע זה לא הועבר אל התובעים, בין אם בגלל טעות במשקל שיש לתת אותו מידע, או בגלל אי יחוס חשיבות מספקת לנתונים ומשמעותם . הנתבעת אינה טוענת בפה מלא כי היא העבירה לתובעים את הידוע להם והשאירה בידם את הברירה לטוס עם החברה או עם חברה אחרת . אכן נכון כי סוכן נסיעות ובמיוחד זה שכל תפקידו מתמצה במכירת כרטיסי הטיסה, הוא בבחינת מתווך או משווק, ואין הוא אחראי לאי מילוי חובותיו של הספק המקומי. ואולם קיימת תמיד חובת נאמנות בין הלקוח , לבין אותו סוכן, לפיו חייב הסוכן, לשקוד, תמיד, לדעת סחורה של מי הוא משווק, והאם הספק אותו משווק הסוכן, אכן יכול לעמוד בהתחייבויותיו. אין סוכן נסיעות רשאי - בלי לחטוא ברשלנות- למכור כרטיסו של כל מוביל, או מרכולתו של כל ספק , מבלי לבדוק , עבור לקוחו, ומתוך חובת הנאמנות עבור אותו לקוח, כי אכן אותו ספק יכול לספק את הסחורה. ולחסות תמיד תחת כנפי הטענה כי " מתווך הנני - ואחראי אינני " אכן מדובר בחברה רצינית, טאואר אייר, ולא היה צריך - ברגיל- להתעורר אצל הנתבעת כל חשש להתמוטטות. ואולם אין הכחשה כי סימנים היו כבר למכביר בשעת מכירת הכרטיסים, ואלה הלכו וגברו ,במהלך הזמן עד למועד חזרתה של התובעת ארצה . הנתבעת לא פירשה נכונה את אותם אותות וסימנים?! חטאה . פירשה נכון, ולא העבירה זאת לתובעים .?! חטאה.. וגם לאחר שהדבר נעשה ודאי, ונודע על מנוי מפרק זמני לצורך הבראת החברה, מה עשתה הנתבעת כדי להעמיד את התובעים על הסכנות האפשריות. מסתבר כי כלום . נציגת הנתבעת גב' בלה קטן, בהגינותה אינה מכחישה את חובתה של הנתבעת לעזור ללקוחותיה , ורק טוענת ל "רשלנות תורמת". פרק בפני עצמו היחס לו זכתה התובעת 1 לאחר ששלחה אותות מצוקה מסיאטל . התובעת טוענת כי נענתה ש"אין מה לעשות". מה זאת אומרת אין מה לעשות .?! ראשית היה ניתן לצפות ליחס תומך ואוהד מצד הנתבעת, והתובעת לא זכתה לכך כפי עדותה שלא נסתרה. שנית כן היה מה לעשות, לספק לתובעת כרטיסי טיסה חזרה ארצה, ואחר מכן להתחשבן עם התובעת. החזרת התובעת ארצה בריאה ושלמה היתה היעד הראשון במעלה . לו זכתה התובעת ואביה ליחס כפי שניתן לצפות כי אז, שאלת הכסף בלבדה עבור כרטיסי הטיסה חזרה לא היתה מהווה מכשול שאין להתגבר עליו . אינני מנסה להטיל על הנתבעת חבות משפטית שאיננה חבה בה רק בגלל יחס מזלזל כגרסת התובעים . אני קובע כי מכירת הכרטיסים לתובעים כאשר היה באויר ריח חריף של קשיים בחלקה של החברה, ו/או פרשנות לא נכונה של הנתונים שזרמו לנתבעת על מצבה של החברה, וגם אי עדכון התובעים על מה שנודע לנתבעת ב29/2/00 ובמשך כל חודשי מרץ ואפריל, דבר שהביא לכך כי התובעת ידעה על הפסקת הטיסות רק כאשר בקשה לממש את כרטיס הטיסה חזרה- יש בכך משום רשלנות והפרת חובת הנאמנות מצד הנתבעת כלפי התובעים. אילו למשל הודיעה הנתבעת לתובעים מבעוד מועד, על קשייה של החברה, יכלו לרכוש כרטיסי טיסה חזרה מבעוד מועד, ולחסוך מעצמם את עוגמת הנפש וההוצאות הנוספות. גם אם מבחינה עקרונית העובדה כי התובעים נאלצו לרכוש כרטיסי טיסה נוספים נעוצה בהתמוטטות של החברה, הרי אילו בזמן רכישת הכרטיסים יעדו התובעים על קשייה של החברה לא היו רוכשים את הכרטיסים בכלל . בנסיבות הענין מצאתי לנכון לחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכומים שלהלן : א- א- מחצית עלות הכרטיסים סיאטל ניו-יורק- ניו יורק תל ביב בסכום של 562 דולר . ב- ב- באשר להשתתפות בשכר דירה למשך 10 ימים, הסכום של 500 דולר נראה לי מופרז,ואני קובע סכום של 200 דולר. ג- ג- הוצאות מחיה בניו יורק , שוב הסכום של 500 דולר מוגזם , אני פוסק 200 דולר. ד- ד- בגין עוגמת נפש אכן מגיע לתובעת פיצוי על ימי אי הודאות והחרדה בניכר כאשר כספה אזל והיא אינה יודעת מתי תחזור. היא זוכה מצד הנתבעת לתשובה " אין מה לעשות". אני מעריך את נזקה בסעיף זה בסכום של 400 דולר . סך הכל אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסכום של 1,362 דולר ארה"ב לפי השער היציג ביום התשלום. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסכום כולל של 500 ש"ח . תביעות נגד חברות תעופהתעופהפשיטת רגל