להלן פסק דין בנושא תביעת פיצויים בגין נפילת מעלית: פ ס ק - ד י ן 1. תביעה לנזקי גוף, שאותה הגישה המערערת כנגד המשיבות, נדחתה על-ידי בית-משפט קמא (כב' השופט מ' מוסק, סגן נשיא). המערערת טענה, כי בתום יום עבודתה היא נכנסה עם מספר אנשים נוספים למעלית. לפתע "נפלה המעלית מגובה 3 קומות - מקומה 2 לקומה 01 ונעצרה בחוזקה… כתוצאה מכך נחבלתי בכל חלקי גופי" (סעיף 3 לתצהיר העדות הראשית). בסעיף 3 לכתב התביעה היא טענה גם, כי "נחבטה קשות והרגישה כאב עז בבטנה, בצווארה, בכתפיים ובגב התחתון". 2. בית-משפט קמא דחה את התביעה לאחר שקבע, כי האירוע המתואר על-ידי המערערת לא התקיים. לפי מכלול הראיות שהונחו לפניו המעלית לא צנחה, אף אם הוכח שהייתה בה תקלה אשר גרמה לעצירתה בין הקומות. לאחר מספר דקות חולצו נוסעיה, מבלי שהמערערת התלוננה בו במקום על איזושהי חבלה גופנית-פיזית בשל האירוע. 3. על-כך הוגש הערעור המונח לפנינו. מכיוון שבית-משפט השלום פיצל את הדיון לפניו ודן בשאלת האחריות, ניתן להתייחס לנושא הנזקים רק כל אימת שיש בו כדי להשליך על שאלת האחריות: בין אם לעניין מהימנות ובין אם לשאלת הקשר הסיבתי לנזק הנטען, קשר המהווה חלק מיסודות עוולת הרשלנות. הערכאה הקודמת מצאה בנוסף לציין בפסק הדין, כי גם הקשר הסיבתי הנדרש בין מצבה הרפואי הנטען של המערערת ובין האירוע, לא הוכח. 4. עדותה של המערערת נמצאה בלתי מהימנה על-ידי בית-משפט קמא, שנתן גם משקל לכך שעדה אשר לטענת המערערת הייתה יכולה לתמוך בגרסתה, לא זומנה לבסוף לעדות. במעלית היו אנשים נוספים זולת המערערת. ואכן, עדויות של חלק מהנוסעים לא תמכו בגרסת המערערת. כך, למשל, העד מר ישראל לוי מאשר כי שמע רעש חזק והמעלית עמדה. כדבריו: "היא נתקעה בין הקומה הראשונה לשנייה", אולם הוא לא חש בנפילה של המעלית או בחבטה עקב עצירתה. העדה הגב' דורין שביב העידה שנשמע רעש "בום" לדבריה, ואז המעלית "נתקעה" בין הקומה הראשונה לשנייה. גם עדה זו מציינת כי המעלית לא נפלה. במילים אחרות: העדויות הנ"ל מתארות ירידה קצרה של המעלית ולאחר מכן עצירה, מבלי שמתואר אירוע של חבלה, צניחה או חבטה. אמנם נשמע רעש חזק בעת עצירת המעלית, אולם אין ראיות לכך שמהלך עצירת המעלית סטה מעצירה רגילה של מעלית. בנסיבות אלו רשאי היה בית-משפט קמא להסיק את המסקנות שאליהן הגיע בפסק הדין, באשר להעדר אחריות של המשיבות, מכיוון שהאירוע המתואר על-ידי המערערת בכתב התביעה ובעדותה בבית המשפט לא אירע בפועל. אלא מה? עורך הדין גבעון טען, כי אף-על-פי-כן יש לקבל את הערעור, זאת בהתאם לאירוע כפי שתואר על-ידי העדים, בכל הנוגע לעצירתה של המעלית שלא במקומה הרגיל. טענה זו לא נוכל לקבל, לא רק משום שהמערערת דבקה לאורך כל מהלך המשפט בגרסתה לפיה המעלית צנחה מספר קומות, אלא גם מהטעם שהמערערת הוסיפה בחקירתה הנגדית נופך נוסף, לפיו היא עצמה נפלה כביכול בתוך המעלית. תובע המביא גרסה בדויה לבית המשפט, איננו זכאי לכך שבית המשפט יכריע את הדין לטובתו על-פי תשתית עובדתית אחרת, שהתבררה מן הראיות. אכן, לעתים הדבר אפשרי ובידי בית המשפט נתון שיקול הדעת אימתי לעשות כן, אלא שיש לאזן אפשרות זו עם זכויות הצדדים האחרים ולנקוט בה כאשר לא עלול להיגרם עוול או עיוות דין לנתבעים. בענייננו טען עו"ד כרמלי, וטענתו זו מקובלת עלינו, שמלכתחילה לא התגוננה מרשתו מפני גרסה עובדתית בדבר עצירה פתאומית של המעלית, ללא צניחה וללא חבטה קשה, זאת לנוכח חזית המחלוקת כפי שנתחמה על-ידי המערערת עצמה. לא מן הנמנע, שאילו המערערת הייתה פורשת את יריעת המחלוקת בצורה רחבה יותר וכוללת בה גם מצבים אחרים אפשריים או רק מצבים אלה, כי-אז המשיבות היו יכולות להביא עדויות מטעמן בנוגע לכך. 5. בא-כוח המערערת טוען בנוסף, כי לא ניתן לדחות את תביעת המערערת גם אם נקבע שהייתה עצירה פתאומית ולא נפילה של המעלית, זאת לאור הודאות בעל דין מצד המשיבות ובהתאם להכרה בנכות על-ידי המומחה מטעם הצד השני. גם טענות אלו לא נוכל לקבל. העובדה שהמעלית נעצרה בפתאומיות שלא במקומה הרגיל אינה שנויה במחלוקת, אלא שלא הובאה ראיה שבית-משפט קמא יכול היה לקבלה כמהימנה, לכך שאירוע זה היה חריג בעוצמתו לעומת עצירה רגילה של מעלית, להבדיל ממקרה שבו מעלית צונחת 2.5 או 3 קומות, כפי גרסת המערערת. גם המומחה מטעם המשיבות יצא מתוך הנחה, שהאירוע התרחש כפי שתואר על-ידי המערערת. ברם, מובן הוא כי אין ללמוד מבדיקתו דבר על השתלשלות האירועים לגופו של המקרה או לנשיאה באחריות לגביו. 6. המערערת טוענת גם שלא דווח למשרד העבודה על האירוע, ובכך נמנעה ממנה האפשרות להסתמך על ממצאי החקירה שהיה יכול לערוך. לבד מכך שלא הוכחה החובה לדווח בנסיבות אלו, הרי לפי ההלכה הפסוקה, החקירות בהתאם לפקודת תאונות ומחלות משלח יד (הודעה) אינן מיועדות לספק ראיות לניזוקים, אלא לשכלל את הבטיחות כדי להימנע מפגיעות דומות בעתיד (ע"א 80/89 טובול נ' אלטן בע"מ, פורסם בדינים). 7. לאחר שמיעת הטענות, הונחה על שולחננו הבקשה בתיק בש"א 4057/05, שבגדרה ביקש בא-כוח המערערת להשלים טיעון. באי-כוח משיבים 1 ו-3 הסכימו לכך ולא ניתן היה לקבל את עמדת בא-כוח משיבה מס' 2. אין לנו צורך לקבל את עמדת משיבה זו. הבקשה מתייחסת למסמך חדר המיון שאליו פנתה המערערת ביום האירוע. כבר בעת הדיון היינו ערים למסמך זה, וממילא אנו ערים לו גם עתה. אכן, המערערת, שהייתה בחודשי היריון מתקדמים, פנתה אל בית החולים "ביקור חולים" ביום האירוע, אלא שגם שם היא תיארה נפילת מעלית שבה הייתה. כל הנושא של הטיפול הרפואי התייחס להשלכות האפשריות על מהלך ההיריון והמערערת שוחררה ממחלקת סיבוכי היריון. טענות אלו לא עלו כלל בתובענה, המתייחסת לפגימה בתחום האורתופדי. אין אנו שוללים כאן אפשרות שגם מקרה שבו אנשים נתקעו במעלית בלא אירוע נוסף והיו כלואים בה מספר דקות, יכול להצמיח עילת תביעה על נזקי גוף בפני עצמו, אלא שזו לא התביעה אשר הוגשה לבית-משפט קמא, וטעמיה הטובים של התובעת לכך עמה. אכן, באירוע שלפנינו הוכח כי המערערת ואישה נוספת יצאו בוכיות לאחר החילוץ, אלא שכאמור אין מדובר בצניחה של מעלית ולא הוכחה חבטה חריגה בעת עצירתה. מכאן, שהבסיס אשר עליו הושענה התובענה כולה, נמצא רעוע. כיוון שכך, אין גם להסיק מטיבו של האירוע קשר סיבתי לפגימה אורתופדית כלשהי. 8. בהתחשב בנסיבות האירוע בכללותו ולמרות גרסתה הבדויה של המערערת בבית המשפט, החלטנו להטיל עליה את הוצאות ההליך על הצד הנמוך, זאת מכיוון שבכל אופן לא מן הנמנע שהיא עברה חוויה לא קלה כאשר המעלית נתקעה בין הקומות. הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות כל אחד ואחר מהמשיבות בסך של 2,000 ש"ח בצירוף מע"מ. הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט יחולק ביניהן בחלקים שווים, על חשבון החיוב הנ"ל בהוצאות.פיצוייםמעליתתאונת מעליתנפילה