פסק דין 1. תובענה בשל פירסום דברי לשון הרע על התובע. 2. יומיים לאחר רצח ראש הממשלה, יצחק רבין ז"ל, שודרה בתכנית "מבט" בטלויזיה כתבה על תגובת "אנשי כהנא חי", תושבי כפר תפוח, בהיוודע להם דבר הרצח. בכתבה שודר חלק מראיון שעשה כתב הטלויזיה (הנתבע הראשון) עם התובע. לכתחילה סירב התובע להתראיין, בהיותו, לדבריו, "מבוקש על ידי המשטרה", עד שנתרצה על-ידי הנתבע שהסביר כי ברצונו לדעת אם אכן הייתה בכפר תפוח שמחה, ועל מה הייתה, ובהבטיחו לתובע "תגיד מה שאתה רוצה, אנחנו נשדר את מה שאתה אומר". בפועל שודרו רק מקצת דבריו של התובע, ולטענתו, הקטע ששודר אינו פירסום שלו, כי אם - פירסום של הנתבעים. 3. לדברי התובע הוא אוהב כל אחד מבני עמו; הוא מתנגד לאלימות; לרצח; בפרט לרצח של יהודים; הדבר האחרון שרצה הוא לקרוא ליהודי לפגוע ביהודי אחר; הוא לא תמך ברצח ראש הממשלה; נגרמו לתובע, לדבריו, כאב, סבל, עוגמת נפש, ופגיעה בתדמיתו. 4. לאחר שידור הכתבה נעצר התובע למשך 12 יום. הוגש נגדו כתב אישום. הנאשם התייצב לכ - 15 דיונים בבית המשפט עד שזוכה, בחלוף כ - 4.5 שנים. נפסקו לטובתו 2,996 ₪ בגין מעצרו, ו - 7,000 ₪ הוצאות הגנתו. 5. בהחלטתי בקדם-המשפט ביום 06.01.02 קבעתי כי תחילה - במסגרת הדיון בנושא האחריות - תידון השאלה האם יש בפירסום נשוא התובענה משום לשון הרע, וכי רק אם וכאשר תינתן תשובה חיובית על השאלה, ייתקיים דיון בשאר טענות ההגנה. 6. להלן נוסח הראיון המלא כפי שהובא בהכרעת הדין בת"פ 150/96 (כפר סבא) מ"י נ' דוד אקסלרוד. הקו, מפריד בין 5 השורות ששודרו, לשאר הראיון שלא שודר; שני חלקי המשפט שהודגשו, נועדו להבהיר על מה יצא קצפו של התובע. "ש: מה עשיתם אתמול כששמעתם על הרצח של רבין? ת: כשאנחנו שמענו מיד היה פה התפרצות של שמחה במקום, מאד שמחנו לשמוע שהרשע הזה הלך לעולמו, ובבוקר התפללנו תפילה חגיגית ואמרנו תפילת הלל ושתינו כוסית לחיים, וכך המשכנו את היום מעין פורים קטן בארץ ישראל. ש: אתה מודע למשמעות של הדברים שאתה אומר? ת: תראה אני לא קורא לאלימות, חס ושלום אני לא רוצה שתהיה אלימות בארץ ישראל, אבל צריך להבין שמי שעצר פה את האפשרות של יהודים להתבטאות באופן דמוקרטי הוא שזה שהרס את הדמוקרטיה בארץ ישראל, החריב את הדמוקרטיה והוא זה שפתח את הדרך לאנרכיה, כאשר יהודים, ואני לא קורא לדבר הזה, אבל זה דבר שצריך להבין, שיהודי אין לו דרך להתבטאות ולהביע את העמדה שלו באופן דמוקרטי, כאשר יתר העם כן מתבטא, אז זה ברור שליחידים מתוך התסכול הזה ימצאו דרכים אחרים להתבטאות. ש: אבל מכאן ועד להרים כוסית לחיים, לברך ברכה מיוחדת להרצחו של ראש הממשלה... ת: תראה דוד מלך ישראל אמר בתהילים ב... רשעים רינה. כאשר מדובר פה באדם שיסכן את כל עם ישראל והיה מוכן למסור את כל ארץ ישראל לגויים, אז... ש: אתה אישית רקדת אתמול, שמחת, איך זה בא אצלך לידי ביטוי? ת: אני חושב שהרבה מאוד יהודים חיכו ליום הזה, בציפיה ליום הזה ש. ואיך זה אצלך בא לידי ביטוי אישית? ת: אני כבר אמרתי לך ש: רקדת שתית ת: כן ש: אתה לא מתבייש במה שאתה אומר, בשום צורה, בהתנהגות שלך? ת: אני חושב אדרבא, צריך לשאול את ראשי השלטון שהם מתנהגים כמו רודנים וכופים את דעת מיעוט על רב העם ומחליטים פה החלטות גורליות לעם ישראל, ללא התחשבות בעם ולא מאפשרים ליהודים להתבטאות באופן דמוקרטי אותם צריך לשאול אותם אם הם לא מתביישים שהם הורסים את הדמוקרטיה הישראלית והם מאלצים אנשים לשוליים הקיצוניים ש: אתה הכרת את הרוצח? ת: לא הכרתי אותו ולא הכרתי את שמו ש: יש חשש מהישוב הזה ומהתנועה שלכם, תנועת כהנא חי, יצא רוצח כזה חלילה, וביצע את זממו באישיות פוליטית בישראל? ת: אני חושב שלהפך, שהעובדות מצביעות בעד עצמן גם במקרה של ברוך גולדשטיין וגם במקרה של הבחור הזה שאנשים לא בלטו, שאנשים שקטים, אדרבא, אקדמים אנשים מתוסכלים, שקטים קמו ועשו את הדברים האלו, וזה אנשים שלא היו מוכרים ולא מופיעים ברשימות, וכמו הם יש עוד הרבה בעם שהם לא מוכרים ואני חושב שדווקא אותם אנשים הם יפעלו. ש: אתה יודע שאפשר שכללי המשחק ישתנו עכשיו, עכשיו המשטרה, החוק יפעל ביד חזקה יותר כלפיכם, כלפי הימין הקיצוני, כלפי כוחות כמו כהנא ואייל, איך תנהגו? ת: אני חושב שאנחנו נמשיך לנהוג כמו שנהגנו עד היום, אנחנו נפעל רק במסגרת החוק, כמו שעד היום אנחנו פועלים רק במסגרת החוק והבעיה זה השלטון, השלטון צריך להתחשב ברצון העם". 7. נפל דבר בישראל עם רצח ראש הממשלה. רוב מניינו ורוב בניינו של עם ישראל הוכה בּסַנְוֵרים. אפשר וניתן לקרוא על כך, בשינויים המחוייבים, מעין מה שנאמר בפיוט אלה אזכרה שבתפילת יום הכיפורים: "רְעָדָה תֶאֱחוֹז כֹּל שׁוֹמֵעַ שִׁמּוּעַ. וְתִזַּל כֹּל עַיִן דִּמּוּעַ. וְנֶהְפַּךְ לְאֵבֶל כֹּל שַׁעְשׁוּע". והנה התובע, וכנראה עוד קומץ חברים, יושבים "לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ וַיָּקֻמוּ לְצַחֵק" (שמות לב, ו), התפרצות של שמחה, ריקודים, כוסית לחיים, תפילת הלל, וכיוצא באלה גילויים של שמחה. התובע הוא שהביא על עצמו תדמית שדבקה בו בעקבות הכתבה. דבריו שלא שודרו, "אני לא קורא לאלימות" מחוירים אל מול אותה "התפרצות של שמחה במקום, מאד שמחנו לשמוע שהרשע הזה הלך לעולמו", כדבריו. יכול שההבדל בין מה ששודר לבין מה שלא שודר הביא לזיכויו של התובע במשפט הפלילי הנ"ל שבו הואשם בפירסום דברי שבח למעשי אלימות, עבירה לפי סעיף 4 (א) לפקודת מניעת טרור [ביחד עם שיקולים אחרים כמפורט בהכרעת הדין מפי כב' השופטת גבריאלה (דה-ליאו) לוי]. ואולם, ההבדל האמור אין די בו כדי להשפיל את התובע בעיני הבריות, או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם. אם וככל שהתובע הושפל, אין זאת אלא מחמת דבריו-שלו, והתנהגותו החריגה. הרושם העז שהכתבה מותירה הינו על גילויי השמחה; האפקט של דברי התובע כי אינו קורא לאלימות, הינו שולי ביותר. קראתי, ושבתי וקראתי, את כל דברי התובע, אלה ששודרו, ואלה שלא שודרו. לא מצאתי פער אשר עשוי היה לגרום למניעת ההשפלה, שהיא, לטענת התובע, תולדה של שידור מקצת דבריו, ולא כולם. אדרבא, עיקרם של הדברים בקטע שלא שודר אינו אלא חזרה, לעיתים חריפה עוד יותר, על המסרים שבקטע הראיון ששודר. 8. ב"כ הנתבעים מציינת, בצדק, כי הקטע ששודר הינו תשובה מלאה לשאלה שנשאל התובע, ללא כל השמטה, עד שדומה שהתובע לא ראה להוסיף דבר עד שנשאל שאלה נוספת. למעשה יכל אותו ראיון להסתיים אחרי מתן התשובה לשאלה הראשונה, וממילא היו מסתתמות טענותיו של התובע. כיוצא בזה, לא בנקל ניתן ליישב בין עוצמת השמחה לבין ההסתייגות מאלימות. סוף סוף יצחק רבין ז"ל לא הלך לעולמו בדרך כל הארץ. גם מטעם זה יש לפקפק עד כמה הייתה מותירה את רישומה על הצופים אמירתו של התובע כי אינו קורא לאלימות ואינו רוצה שתהיה אלימות בארץ ישראל, אילו שודרה. מי שמשתמש בדברי שלמה המלך (משלי יא, י; אלו לא דברי דוד המלך בתהילים כפי שאמר התובע בכתבה) "באֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה" לתיאור הסתלקותו של ראש הממשלה, מי שמדבר על ציפייה ליום הזה, שותה 'לחיים', רוקד, מתפלל תפילת הלל, אל לו להתפלא שדבריו לפיהם אינו קורא לאלימות, יימוגו. גם אילו שודרו דברי התובע כולם, בכללם דבריו כי אינו קורא לאלימות, לא היה משתנה המאזן הכולל. 9. ודוק: לא אמרתי דבר על חופש הביטוי של התובע. הוא רשאי כמובן לבטא תיסכול שהוא חש על סתימת פיות, פגיעה בדמוקרטיה, סכנה לעם ישראל, לארץ ישראל, וכל כיוצא באלה. אך בבואו להלין על השפלתו ועל פגיעה בתדמיתו, אין לו להלין אלא על עצמו, על האופן שבו בחר 'למכור את מרכולתו'. 10. קיצורו של דבר: הצופה בכתבה תמה "וּלְשִֹמחָה מַה זֹּה עֹשָה" (קהלת ב, ב); לא השמטת קטע מן הראיון, אלא התנהגותו של התובע, ודבריו, הם שגרמו לפגיעה בתדמיתו, במידה שנפגעה. 11. סופו של דבר: התובענה נדחית. התובע יישא בהוצאות המשפט, וכן ישלם לנתבעים סך של 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין. טלויזיהלשון הרע / הוצאת דיבה