פסק דין כללי 1. התובעת הגישה תובענה תחלוף נגד הנתבעים בה עתרה לחייבם בתשלום סך של כ-85,500 ₪ אותם שילמה כתגמולי ביטוח למבוטחתה (נאופארם ציוד רפואי ומסחר (1997) בע"מ) בגין נזק שנגרם למטען של ציוד רפואי. מלכתחילה, הוגשה התובענה כלפי הנתבעים 1-5 בלבד, אלא שבעקבות הודעת צד ג' שהגישה הנתבעת 5, עתרה התובעת לתיקון כתב התביעה על-מנת לכלול בו כנתבע נוסף, את הצד השלישי. בקשתה זו נענתה (בש"א 127182/02). על אף שקיימא לו ששה נתבעים, נוהל הדיון עם שלושה מהם בלבד (הנתבעים 4-6). התובענה כלפני הנתבעים 1-3 נזנחה למעשה (ואף לא נתבקש היתר להמצאת התובענה אל הנתבעת 3 שמושבה בהולנד). לאחר שמיעת הראיות, הוסכם על מחיקת הנתבעת 4 וזו אכן נמחקה. נותר אפוא להכרעה הסכסוך שבין התובעת לבין הנתבעים 5 ו-6, ובמידת הצורך - הסכסוך שבין הנתבעים 5 ו-6 בגדרי הודעת צד ג'. טענות התובעת 2. על-פי הנטען בכתב התביעה (המתוקן), רכשה מבוטחתה של התובעת, ציוד רפואי בהולנד. ציוד זה שהונח בתוך 19 קרטונים, הוטען על מטוס בנמל התעופה באמסטרדם, לפי שטר מטען אווירי נקי (קרי: ללא כל הערות והסתייגויות), הובל לישראל והגיע ארצה ביום 23.10.00. דא עקא, משהגיע המטען אל המבוטחת, לאחר שחרורו, נתגלו בו נזקי רטיבות. במישור האחריות, טענה התובעת כי הנתבעת 5 נטלה על עצמה להוביל את המטען מנתב"ג אל המבוטחת. לשם כך התקשרה הנתבעת 5 עם הנתבע 6 בחוזה ו/או חוזה מכללא ו/או חוזה לטובת צד ג'. הנתבע 6, העוסק בהובלת מטענים, נטל על עצמו להוביל את המטען בפועל מנתב"ג למבוטחת. התובעת הוסיפה וטענה כי האחריות לנזק הרטיבות, רובצת לפתח הנתבעים, לפי שהתרשלו בהובלת המטען או בפריקתו או באחסנתו, מה גם שהמטען היה במשמורתם. יתר על כן: הנתבעת 5 הפרה את התחייבותה כלפי המבוטחת להוביל את המטען בשלמותו מנתב"ג לחצרי המבוטחת; לא נהגה כפי שעמיל מכס סביר היה נוהג; התרשלה בבחירת המוביל היבשתי;לא בדקה כי למוביל יש ביטוח מטענים בהעברה; לא דאגה לבטח המטען בביטוחים המתאימים. אשר לנזק: המטען שניזוק היה בתוך 4 קרטונים, מתוך 19 הקרטונים שנשלחו ונתקבלו. הקרטונים ניזוקו ע"י רטיבות שחדרה לתוכם. המטען שהכילו הקרטונים הניזוקים, הוא קטטרים (שערכם לפי חווה"ד הוא כ-21,000 דולר). לא ניתן לעשות שימוש בקטטרים מחמת נזקי הרטיבות שפגמו בסטריליות של הקטטרים. טענות הנתבעים 3. הנתבעת 5 כפרה בטענות התובעת כלפיה ובמיוחד בטענה המייחסת לה התחייבות כלשהי כלפי המבוטחת, ובטענות המיוחסת לה התרשלות. לשיטתה, פעלה היא כעמיל מכס סביר. אף הנתבע 6 כפר בטענות התובעת כלפיו והוסיף כי אין כל יריבות בינו לבין התובעת (או מבוטחתה), והוא לא התקשר חוזית עם מי מהן. לשיטתו, כל עיסוקו במקרה זה התמצה בהסעת סחורה, שטיבה אינו ידוע לו, אשר הועמסה במצבה כפי שהיה ברשות הנתבעת 5 ונפרקה ללא התערבותו. כזכור, הגישה הנתבעת 5 הודעת צד ג' כלפי הנתבע 6. בהודעתה, טענה הנתבעת 5 כי ביום 24.10.00 נשכרו שירותי הנתבע 6 לשם הובלת 19 קרטונים, שכללו ציוד רפואי, מנתב"ג להרצליה. לשיטתה, אחראי הנתבע 6 לנזקי הרטיבות שבבסיס התובענה, שכן נזקים אלה אירעו לאחר שהנתבע 6 קיבל את המטען במצב טוב מממ"ן. הם אירעו מחמת התרשלותו באי-נקיטת כל האמצעים הדרושים לשם מניעת נזק למטען. בקבלו את עבודת הובלת המטען, התחייב הנתבע 6 להוביל את המטען ולמסרו ללא נזק. התחייבותו זו הופרה. יתר על כן: הנתבע 6 הוא למעשה שומר ומשאירע הנזק עת היה המטען במשמורתו - נושא הוא באחריות. הנתבע 6 הודה בכך שהנתבעת 5 שכרה את שירותיו לשם הובלת המטען. לשיטתו, הועמס המטען אל תוך המונית שלו ע"י אנשי הנתבעת 5 ובאחריותה, ולא הייתה לנתבע 6 כל שליטה על המטען או על מצבו ואף לא היה לנתבע 6 כל מגע עם המטען. הנתבע 6 כפר בכך שנגרמו נזקים למטען והוסיף שאם אמנם אירע נזק כלשהו - היה זה בחצרי המבוטחת. 4. שלשת בעלי הדין הגישו תצהירי עדויות ראשיות. כן הוגשו שתי חוו"ד מומחה: האחד - השמאי מר יעקובי אשר בדק את המטען בחצרי המבוטחת ביום 25.10.00; השני - מומחה להשוואת כתבי-יד, מר י' חג'ג'. חוות דעתו הוגשה מן המטעם שהנתבע 6 כפר בכך שחתם בסמוך להערת מחסנאי המבוטחת, המציינת כי המטען נתקבל ניזוק. 5. השאלות הצריכות הכרעה הן מי מן הנתבעים (אם בכלל) נושא באחריות להירטבות הקרטונים ומהו היקף הנזק שנגרם (אם בכלל) לתובעת. הראיות 6. מטעם התובעת הוגשו, כאמור, שלושה תצהירים. מר י' אסרף - מחסנאי המבוטחת - טען בתצהירו כי המטען נתקבל יום 24.10.00. לדבריו, הנהג שהוביל את המטען, נכנס עם הרכב לשטח הפריקה, עלה למחסן ושם מסר את המטען כשהוא על משטח הפריקה. בבדיקה, גילה מר אסרף שלושה קרטונים רטובים ומייד רשם הערה על כך בשטר המטען היבשתי והחתים את הנהג. כן מסר הוא הודעה לגב' איילון, מנהלת הכספים של המבוטחת. לאחר עזיבת הנהג, נבדק המטען ביסודיות והסתבר כי ארגז נוסף היה רטוב. למחרת, ביום 25.10.00, נפגשו מר אסרף וגב' איילון עם השמאי מר יעקובי. האחרון ראה את המטען, בדק אותו, צילם את הקרטונים ולקח דוגמאות. מר בנימיני, ששימש מנהל התובעת, הצהיר כי המטען היה מבוטח. לאחר אירוע הנזק נשלח שמאי שערך חוות דעת שעל יסוד ממצאיה ובהתאם להוראות פוליסת הביטוח - הגיע מר בנימיני למסקנה שהמבוטחת זכאית לתגמולי ביטוח ושולם לה סך של 20,837$. הגב' איילון, מנהלת הכספים, הצהירה כי המדובר במטען שנרכש תמורת כ-68,000$. הוא הובל מהולנד לישראל ולאחר קבלתו מסר לה מר אסרף, כי שלושה מתוך הקרטונים רטובים, ובגינם נרשמה הערת נזק בשטר המטען היבשתי, עליה חתם הנהג. לדבריה, לאחר מכן נתגלה קרטון רטוב נוסף. הודעה מתאימה נמסרה לחברת המבוטח, אשר שלחה שמאי שבדק את המטען וערך חוו"ד. המבוטחת קיבלה מן התובעת פיצוי בסך של 20,837$ בגין הנזק למטען. השמאי מר יעקובי בדק את המטען ביום 25.10.00. לדבריו, ניכרו סימני רטיבות על הקרטונים אשר בחלקם החלו להתפרק. השמאי בדק כל אחת מקופסאות הקטטרים שהיו בתוך הקרטונים ומצא כי 63 מן הקטטרים סבלו מנזקי רטיבות. לדבריו, לאחר בדיקה שביצעה המבוטחת עם יצרן הטובין הוברר שלא ניתן להשמיש את הקטטרים בכל דרך שהיא. מכאן שהמדובר הוא באובדן מוחלט ל-63 קטטרים (ששלושה מהם נמסרו למבוטחת ללא שחוייבה ע"י הספק לשלם תמורתם). לחווה"ד צורפו תצלומים המעידים על נזקי הרטיבות הן לקרטונים הראשיים בהם היה המטען והן לאריזות הקטטרים. המומחה הנוסף - מר חג'ג' - חיווה דעתו בשאלה אם אכן חתום הנתבע 6 על שטר המטען היבשתי בו צוין כי המטען נתקבל כשבו 3 קרטונים רטובים. המומחה מציין כי ביקש לערוך הכתבה לנתבע 6 אלא שהלה (באמצעות בא כוחו) סירב. ממצאי המומחה מהשוואת המסמך שבמחלוקת למסמכים אחרים עליהם חתם הנתבע 6, הייתה שקיימת התאמה חזקה בתכונות הכתב, מבנה האותיות, מבנה היבור בלולאות, בנטייה, בקווים ההתחלתיים, בזויות, קווי הסיום בגודל היחסי ובמוטוריקה הקווית, בין החתימה שבמחלוקת לבין הדוגמאות. מכאן שקיימת סבירות גבוהה ביותר שהנתבע 6 חתם את חתימת המחלוקת. 7. מטעם הנתבעת 5 הוגש תצהירו של מר שרעבי, מנהל סניף נתב"ג. לדבריו, קיבל הוא את פקודת המסירה (נ/3) מממ"ן. הוא פנה לנתבע 6 אותו הכיר מעבודות קודמות שביצע הנתבע 6 עבור הנתבעת 5 ועבור אחרים. מר שרעבי מסר לנתבע 6 את פקודת המסירה ותעודת משלוח (העמוד הראשון בת/7 והעתקו נ/5). הנתבע 6 הוביל בו ביום את המטען אל נאופארם שאישרו את קבלת המטען ללא הסתייגות (ראו נ/5). מר שרעבי צירף תעודת עובד ציבור ודו"ח משקעים מהם עולה כי במועד ההובלה (24.10.00) ירדו משקעים רבים הן באיזור נתב"ג והן בהרצליה. 8. הנתבע 6 אישר בתצהירו כי ביצע את ההובלה הנדונה. לדבריו, הועמסו הקרטונים לתוך רכבו על-ידיו ובעזרת אנשי ממ"ן וזאת - תחת רמפה מקורה (ראו התצלומים נ/7). הוא לא בדק את המטען ולא היה יכול לעמוד על מצבו. בטרם החל בנסיעה - נסגרו כל דלתות וחלונות המונית. מנתב"ג נסע הנתבע 6 ישירות להרצליה. יעד הפריקה היה במרתף מקורה. הנתבע 6 אינו מציין בתצהירו דבר וחצי דבר לגבי הטענה שחתם על יד הערת המחסנאי בשטר המטען היבשתי, בה נאמר כי "מתוך 19 קרטונים הגיעו 3 קרטונים רטובים". אחריות הנתבע 6 9. כל המצהירים והמומחים נחקרו בפניי. כן נחקר מר נפתלייב, עובד ממ"ן. מן הראיות שבפניי מצטיירת התמונה העובדתית הבאה: (א) המטען דנן הגיע מהולנד לישראל ביום 23.10.00 ולמחרת שוחרר מממ"ן ע"י הנתבע 6 (ראו נ/3). (ב) ביום 24.10.00 המטען נמסר לידיו של הנתבע 6 והועמס על ידיו בעזרת עובדי ממ"ן, אל תוך המונית שבבעלותו (ראו עמ' 47 שורות 19-24; עמ' 48 שורות 17-18). אגב, כאן המקום להדגיש כי בעוד שבכתב הגנתו (הן כלפי התובענה והן כלפי הודעת צד ג') טען הנתבע 6 שלא היה לו כל מגע עם הקרטונים - הנה בתצהיר עדותו הראשית (כמו גם בחקירתו הנגדית), נסוג הנתבע 6 מגרסתו הראשונה. עובדה זו פועלת - כמובן - לחובתו ומשליכה במישרין על מהימנות עדותו. (ג) העמסת המטען נעשתה בחצרי ממ"ן מתחת לשטח מקורה בחלקו, כנחזה מן התצלומים נ/7. אותו יום (24.10.00) היה יום גשום, כעולה מתעדות עובד הציבור של השירות המטאורולוגי מיום 18.4.01. זאת, על אף שהנתבע 6 לא זכר בחקירתו הנגדית עובדה זו (עמ' 53 שורות 6- 7). כאן המקום להדגיש עובדה נוספת. לא זו בלבד שהנתבע 6 ניסה להרחיק עצמו ממעורבות כלשהי במטען, כאמור לעיל, ומידיעה אודות מזג האוויר הגשום, אלא שהנתבע 6 הכחיש כי הייתה רטיבות כלשהי בקרטונים. והנה, בחקירתו הנגדית נמצא בקיע בגרסתו. הוא נשאל אם בעת שהכניס את הקרטונים למונית, הרגיש ברטיבות בארגז כלשהו והשיב "הייתה לחות במקצת באריזה" (עמ' 48 שורות 9-10). אכן, ב"כ התובעת התנגדה להרחבת החזית בעניין זה ואין מקום להרחיב החזית, אך סוגייה זו משפיעה על מהימנות גרסת הנתבע 6. (ד) הנתבע 6 נסע מנתב"ג להרצליה, לחצרי המבוטחת. הוא החנה רכבו במקום מקורה ועל כן אין חולק. הנתבע 6 ניסה בתצהירו להרחיק עצמו אף מעניין פריקת המטען בחצרי המבוטחת (ראו סעיף 13 לתצהירו, בו נאמר שהמטען נפרק ע"י המחסנאי ועל-ידי הנתבע 6), אלא שמקובלת עלי עמדת המחסנאי, לפיה המטען נפרק בידי הנתבע 6 (עמ' 15 שורות 1-2). לאחר פריקת המטען ע"י הנתבע 6 אל משטח והובלתו ע"ג עגלה אל המחסן, מסר הנתבע 6 את שטר המטען היבשתי על שני העתקיו למחסנאי לשם חתימה. המחסנאי אכן חתם על שני שטרי המטען והחזיר אחד מהם לנתבע 6 שהחל לעזוב המקום לעבר רכבו. משהחל המחסנאי לספור את הקרטונים, גילה שהם רטובים בחלקם. אין חולק - והנתבע 6 מודה בכך - כי נאמר לנתבע 6 שקיימת רטיבות בחלק מן הקרטונים (סעיף 13 לתצהיר הנתבע 6). (ה) בשלב זה, קרא המחסנאי לנתבע 6 ואמר לו שלא ייסע, שכן ישנם קרטונים רטובים ועל המחסנאי לברר כיצד יש לפעול. המחסנאי התקשר אל הגב' איילון וזו הנחתה אותו לרשום הערה על שטר המטען היבשתי. כך אמנם עשה המחסנאי (עמ' 9 שורות 4-8), שאף החתים את הנתבע 6 על תעודת המשלוח. הנתבע 6 כפר במהלך חקירתו הנגדית בכך שחתם על שטר המטען היבשתי בסמוך להערת המחסנאי. ברם, בעניין זה מהימנה עליי גרסתו של מר אסרף (המחסנאי), אשר התרשמתי כי עדותו נטולת פניות והוא חסר עניין בתוצאות המשפט. לעומתו ניסה הנתבע 6 להרחיק עצמו ממספר עניינים כמפורט לעיל ואף מעניין החתימה על שטר המטען היבשתי. גרסת המחסנאי נתמכה אף בחווה"ד של מר חג'ג' ממנה עולה כי החתימה - חתימת הנתבע 6 היא. זאת, חרף העובדה כי הנתבע 6 נוהג לחתום במילים "גבר שלום" ואילו החתימה שבמחלוקת היא "שלום גבר". המומחה קבע לאחר בדיקות השוואתיות שערך כי עניין לנו בחתימתו של הנתבע 6 והטעם לכך שהנתבע 6 חתם הפעם "שלום גבר", יסודו בשיטה של זיוף עצמי (עמ' 31 שורות 11-13; עמ' 32 שורות 3-4, 23-24; עמ' 33 שורה 1). המומחה הסביר היטב בחקירתו הנגדית את הדמיון בין תכונות חתימתו הרגילה של הנתבע 6 (כגון: על ת/7 - עמ' 2) לבין החתימה שבמחלוקת (ראו למשל עמ' 35). כללו של דבר: החתימה על שטר המטען היבשתי, בסמוך להערת המחסנאי, הינה חתימת הנתבע 6. 10. מסקנתי הינה אפוא כי המטען נתקבל אצל הנתבע 6 כשהוא יבש אך נמסר על-ידיו, כשהוא רטוב, לידי המבוטחת - נאופארם. הנתבע 6 אחראי כלפי התובעת בגין הרטיבות האמורה ותוצאותיה. אחריות הנתבעת 5 - כללי 11. התובעת מבקשת להטיל אחריות לאירוע האמור אף על הנתבעת 5. האחריות הנטענת יסודה בדין הנזיקין (קרי: מינוי מוביל יבשתי חסר כשרות ומיומנות; אי-מתן הנחיות למוביל; אי-ווידוא שיש למוביל ביטוח סחורות בהעברה; אחריות שילוחית מכוח סעיף 14 לפקודת הנזיקין) וכן בדין החוזים (מכוח חוק חוזה קבלנות, התשל"ד - 1974, כמו גם מכוח חוק השומרים, התשכ"ז - 1967). דין הנזיקין: אחריות שילוחית 12. לטענת התובעת אחריות הנתבעת 5 נובעת מזיקת השליחות, הקבועה בסעיף 14 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. הוראה זו הדנה בחבותו של שולח, מורה: "לעניין פקודה זו, המעסיק שלוח שאינו עובדו, בעשיית מעשה או סוג של מעשים למענו, יהא חב על כל דבר שיעשה השלוח בביצוע אותו מעשה או סוג מעשים ועל הדרך שבה הוא מבצע אותם". כפי שנאמר בע"א 6871/99 רינת ואח' נ' רום ואח', פ"ד נו (4) 72, 94: "על-מנת שתתכונן זיקה של שליחות, מכוח הוראת סעיף 14 לפקודה, נדרש כי יתקיימו היסודות הבאים: ראשית, העסקת שלוח שאיננו עובד (למבחנים שהותוו בהקשר זה, ראו: ע"א 404/54 גורדון נ' פילרסקי, פ"ד ט 1429; ברק, דיני הנזיקין, בעמ' 462; ברק, אחריות שילוחית בדיני נזיקין, 103; ע"א 502/78 מדינת ישראל נ' ניסים, פ"ד לה (4), 748; ע"א 262/60 כוז'הינוף נ' מירום, פ"ד טו 144; ע"א 553/66 סולימה נ' יפאורה בע"מ, פ"ד כא (1) 515). שנית, ביצוע עוולה על-ידי השלוח; ושלישית, עשיית העוולה במסגרת ביצוע המעשים אשר השלוח הועסק לבצעם למען השולח". האם הנתבע 6 הוא בגדר שלוח של הנתבעת 5 במובן התנאי הראשון שבסעיף 14 הנ"ל? מהם המבחנים לקביעה אם אכן בשלוח קא עסקינן, אם לאו? ככל שהפעולה שביצע השלוח היא פעולה משפטית, יימצא המענה לשאלת השליחות בדיני השליחות עצמם (פרשת נסים הנ"ל, בעמ' 756). בפרשת נסים אף נקבע כי כאשר משימת השלוח היא ביצוע פעולה פיסית (ולא משפטית), שוב אין מקום להסתייע בהוראת דיני השליחות (החיצוניים לפקודת הנזיקין). והדרא קושיא לדוכתא: כיצד נדע אם פלוני הוא שלוחו של אלמוני לשם ביצוע פעולה פיסית? כאן, פוּתָּחו מבחני עזר פסיקתיים אחדים, כגון מבחן מעמדו ומידת עצמאותו של השליח. למבחנים אלה שנדונו בפרשת נסים הנ"ל, צירף השופט ברק (כתארו אז) מבחן עזר נוסף: אם פעולותו של השלוח נעשית במסגרת הפעולות העסקיות של השולח, באופן שאין היא בבחינת שירות חיצוני הניתן לשולח אלא פעילות המהווה חלק אינטגרלי מפעולתו העסקית של השלוח - כי אז פעולת השלוח תהווה חלק פנימי ממערך הפעילות של השלוח ויראו בשלוח כידו הארוכה של השולח (שם, בעמ' 757). בענייננו, הפעולה שביצע הנתבע 6 עבור הנתבעת 5, אינה פעולה משפטית כי אם פעולה של העברת חפץ ממקום למקום. זוהי פעולה פיסית גרידא. מכאן, שאין להזקק עוד לדיני השליחות (החיצוניים לפקודת הנזיקין) על מנת לקבוע אם בפנינו שלוח אם לאו. יש להזקק למבחנים האחרים, שנדונו בפרשת נסים. בשים לב לנסיבות פרשתנו, לא ניתן לסבור כי הנתבע 6 היווה חלק פנימי ממערך הפעילות של הנתבעת 5. הנתבע 6 נשכר ע"י הנתבעת 5 לביצוע ההובלה, בלא שהנתבע 6 היה נתון בכל מעשיו לפיקוחה של הנתבעת 5 ולמרותה. הוא היה עצמאי בביצוע פעולת השליחות. מכאן, שהנתבע 6 לא היווה שלוח של הנתבעת 5 לצורך החלת סעיף 14 וגזירת אחריותה הנזיקית של הנתבעת 5 כלפי התובעת מכוחו. משלא מתקיים בנסיבות העניין מבחן השליחות, קרי: התנאי הראשון מבין שלושת התנאים שבסעיף 14 לפקודה, שוב לא ניתן לומר שהנתבעת 5 אחראית - שילוחית - למעשיו של הנתבע 6. נמצא לנו כי הנתבעת 5 יכול שתחוב בנזיקין כלפי התובעת אם נושאת היא באחריות ישירה ולא שילוחית, קרי: אם ביצעה היא עוולה כלפי התובעת (או מבוטחתה). דין הנזיקין: אחריות ישירה 13. לשיטת התובעת, נובעת אחריות הנתבעת 5 מכך ששכרה שירותיו של נהג מונית שאינו מתמחה בהובלת מטענים. איני נכון לקבל זאת. הנתבע 6 העיד בחקירתו הנגדית כי הוא ביצע פעמים רבות הובלת מטענים מממ"ן (עמ' 7 שורות 10-14 וכן סעיף 6 רישא לתצהיר העדות הראשית, שלא נסתר). מבחן התוצאה, עליו מבקשת התובעת להסתמך (קרי: העובדה שנגרם נזק מראה שעניין לנו בנהג חסר מיומנות), אינו מבחן מתאים. על סמך מקרה אחד בו אירע נזק, לא ניתן לקבוע חוסר מיומנות של נהג (ולגזור מכך אחריות המוטלת על הנתבעת 5 מחמת התרשלותה בבחירתו). התובעת לא טענה (וממילא לא הוכיחה) כי המדובר הוא בנהג עם "עבר עשיר" של גרימת נזק למטענים (השוו דרך היקש לפרשת נסים הנ"ל, בעמ' 760). 14. דין דומה חל לגבי טענת התובעת לפיה אחריות הנתבעת 5 נובעת מכך שלא נתנה כל הנחיות לנתבע 6. אף אם לא ניתנו כל הנחיות - אין לשכוח שמדובר בנהג מיומן שביצע עשרות הובלות מממ"ן. יתר על כן: עמדת התובעת היא שלא ניתנו לנתבע 6 הנחיות לבדוק אם יש חוסר במטען; שלא נאמר לו מה מכילות החבילות; שלא הוסבר לו מה מהות החתימה על פקודת המסירה בממ"ן. כל הנושאים האמורים, אינם קשורים ממילא קשר כלשהו לנזק נשוא התובענה. אין איפוא כל פסול בכך שלא ניתנו לנתבע 6 כל הנחיות לגבי נושאים אלה, שכן אפילו היו ניתנות הוראות - לא היה בהן כדי למנוע את הנזק שנגרם למטען. דין החוזים 15. לחלופין, נטען כי אחריות הנתבעת 5 נובעת מחוק חוזה קבלנות: לפי האמור בסעיף 5 לכתב התביעה (המתוקן), התחייבה הנתבעת 5 להוביל את המטען מנתב"ג אל חצרי המבוטחת ולפי האמור בסעיף 10.5, הפרה היא חובה זו. אף כי הנתבעת 5 כפרה בכתב הגנתה בטענות אלה של התובעת, עולה מחקירת מר שרעבי מטעמה, כי אכן הנתבעת 5 טיפלה לא רק בשחרור המטען מממ"ן אלא גם בהובלתו לחצרי המבוטחת. כך עולה גם מסעיף 5 לתצהיר עדותו הראשית של מר שרעבי ומן העובדה שהנתבעת 5 הנפיקה תעודת משלוח משלה לגבי המטען (ראו ת/3). הנתבעת 5 לא מילאה את התחייבותה האמורה ע"י ההסכם שבינה לבין המבוטחת (קרי: להוביל את המטען מנתב"ג לחצרי המבוטחת ולמסרו למבוטחת כשהוא במצב בו נתקבל מממ"ן). המטען הגיע אל המבוטחת שלא כפי שנמסר לנתבעת 5, כי אם כאשר הוא סובל מנזקי רטיבות. בכך הופרה ההתחייבות. סעיף 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות מטיל בסיטואציה דנא אחריות על הקבלן שהיא כאחריותו של שומר שכר, שהשמירה אינה טפלה למטרה העיקרית של החזקתו בנכס. אגב, יש להדגיש כי אפילו מוחזק הנכס לא בידיו של הקבלן אלא בידי הקבלן משנה שלו, כבענייננו, גם אז נושא הקבלן באחריות כשומר כלפי המזמין. הפטור הניתן לקבלן בסיטואציה אשר נדונה בסעיף 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות, הוא פטור הנשאב מהוראות חוק השומרים, וביתר דיוק - הוראת הרישא לסעיף 2 (ב) לחוק: כוח עליון או אונס. פשיטא שעל הקבלן (היא הנתבעת 5) להוכיח שהנזק נגרם עקב נסיבות שלא היה עליו לחזותן מראש ושלא היה יכול למנוע תוצאותיהן. למקרא סיכומי הנתבעת 5, מסתבר כי היא כלל לא ניסתה להתמודד עם הוכחת הפטור. אין אפוא מנוס מן המסקנה כי הנתבעת 5 נושאת באחריות כלפי התובעת מכוח הוראות חוק חוזה קבלנות. במאמר מוסגר ייאמר כי אף בכתב הגנתה לא טענה הנתבעת 5 טענה כלשהי בעניין הפטור המוקנה לה מכוח הרישא לסעיף 2 (ב) לחוק השומרים (אליו מפנה הוראת סעיף 6 (ב) לחוק חוזה קבלנות). הנזק 16. נמצא לנו אפוא כי שני הנתבעים נושאים באחריות כלפי התובעת. ברם, בכך אין די. על התובעת להוכיח את הנזק שנגרם לה (ולמבוטחתה) כמו גם את היקפו. חוששני שבכך כשלה התובעת. התובעת העידה את מנהלת הכספים של המבוטחת, הגב' איילון, שטענה במהלך עדותה כי היא אישית טיפלה בהעברת הכספים תמורת המטען, לספק (עמ' 18 שורה 20). דא עקא, לא היו בידיה כל מסמכים להוכחתו של ביצוע התשלום (שם). התובעת התיימרה להגיש, לאחר החקירה הנגדית, "תצהיר" נוסף של הגב' איילון אליו צורפו מסמכים המעידים (לשיטת התובעת) על ביצוע התשלום לספק. הוסיפה התובעת וטענה בסיכומיה כי הנתבעים ויתרו על הזכות לחקור את הגב' איילון על תצהירה הנוסף ומכאן שהסכימו לאמור בו (סעיף 67 לסיכומים). אין לקבל את טענות התובעת. ראשית, המסמך שהתיימרה התובעת להגיש ולכנות "תצהיר" נוסף של הגב' איילון, כלל אינו תצהיר. המסמך חתום אמנם בידי הגב' איילון אלא שאינו מאומת כדין. אכן בבקשת צירופו נאמר שהמסמך יאומת בימים הקרובים ולכל המאוחר ביום הדיון, אלא שבישיבת 18.3.04 לא התייצבה כלל הגב' איילון וממילא לא אומת תצהירה. בישיבה האמורה הכריזה התובעת "אלה עדיי" בתום חקירת המומחה מר חג'ג' (עמ' 38 שורה 9) מבלי שכלל נתבקשה העדתה של הגב' איילון פעם נוספת. שנית, כפי שציינו הנתבעים בסיכומיהם, אין בנמצא כל ראייה לויתור מצד הנתבעים על חקירתה של הגב' איילון על "תצהירה" הנוסף. אין בפנינו אפוא כל ראייה לכך שהמבוטחת שילמה לספק את תמורת הטובין ובנסיבות אלה, משלא הוכח התשלום, אין מנוס מן המסקנה שהתובעת שילמה למבוטחתה את תגמולי הביטוח כמתנדבת. לכך יש להוסיף שחשבון הספק (ת/1) לא נתקבל כראייה לאמיתות תוכנו אלא כראייה לעצם קיומו (עמ' 8 שורות 4-5). החשבון לא מהווה אפוא ראייה שכוחה עימה להוכיח כי נדרש תשלום בגין המטען. 17. אין מנוס, בנסיבות אלה, מדחיית התובענה בהעדר הוכחת נזק. מטעם זה נמנעתי אף מלדון ביחסי הנתבעת 5 והנתבע 6 בגדרי הודעת צד ג'. עם זאת, חרף דחיית התובענה, לא אעשה צו בדבר הוצאות לזכות הנתבעים (לא בתובענה ולא בגדרי ההודעה), לפי שהוכחה אחריותם להירטבות המטען. רפואהציוד רפואי