פסק דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לימאות (כבוד השופטת ב' גילאור), שדחה בקשה לעיכוב הליכים שהגישו המבקשים, הנאמנים בפשיטת-רגל (להלן: הנאמנים) של קבוצת ‎ABC, בעלת האניה ‎Ellen Hudig (להלן: האניה). הבקשה הוגשה במסגרת חמשביעות-חפצא שהגישו המשיבים נגד האניה. רשות ערעור ניתנה בהחלטה נפרדת והבקשה נידונה כערעור על-פי הרשות שניתנה. תמצית העובדות ‎1. ביום ‎5.4.96 נעצרה האניה, שעגנה אותה שעה בנמל חיפה, על-ידי בית-המשפט לימאות, לבקשתם של המשיבים ‎1 - רב-החובל והימאים של האניה (להלן: הימאים). באותו יום נתן בית-משפט בבלגיה צו פשיטת-רגל כנגד קבוצת ‎ABC (להלן: בעלי האניה או פושטת הרגל). ביום ‎11.4.9שו הימאים תביעת חפצא כנגד האניה בבית-המשפט לימאות בחיפה, שעניינה תשלומי שכר והפרשות סוציאליות. מאוחר יותר הגישו המשיבים ‎2-5 ארבע תביעות חפצא נוספות כנגד האניה. המשיבים ביססו את תביעותיהם על קיומם של שעבודים ימיים על האניה לטובתם, המקנים להם זכות לתבוע אתחובם מן האניה עצמה, בתביעות חפצא. ביולי ‎1996 קיבל בית-המשפט הבלגי, לבקשת הנאמנים, החלטה הקוראת לבית-המשפט בישראל להכיר בכוחם ובחובתם של הנאמנים לתפוס חזקה בכל נכס של פושטת-הרגל ולממשו, ולא להעמיד מכשול בפני בית-המשפט הבלגי בניהול הליכי פשיטת-הרגל. התביעות הוגשו בעוד האניה עוגנת בנמל חיפה. כעבור זמן נמכרה האניה על-ידי הנאמנים, באישור בית-המשפט הבלגי. האניה שוחררה מן המעצר בארץ לאחר שהנאמנים הפקידו בקופת בית-המשפט לימאות ערובות להבטחת התביעות בסכומי התביעות בצירוף ריבית מתאימה. הסכומים הופקדו תחת מחאה ומבלי לגרוע מטענות הנאמנים. בשלב זה הגישו הנאמנים לבית-המשפט קמא בקשה לעיכוב ההליכים בתביעות החפצא ולהפניית המשיבים להגשת הוכחות חוב לנאמנים במסגרת הליכי פשיטת-הרגל המתקיימים בבלגיה, יחד עם יתר נושי פושטת הרגל. החלטת בית-המשפט קמא ‎2. בית-המשפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב הליכים, על שני היבטיה: האחד, היותם של הליכי פשיטת-רגל תלויים ועומדים בבלגיה, והשני, היות הפורום הישראלי פורום לא-נאות. באשר לטענה כי הליכים אחרים תלויים ועומדים בבלגיה ולפיכך יש לעכב את ההליכים בישראל לשם הגשמת הליכי פשיטת הרגל שם, קבע בית-המשפט כי רציונל זה מתנגש עם הפן המהותי של תביעת החפצא. פן זה משמעו כי מעצר האניה נעשה כדי להיפרע ממנה או מהכספים שהופקדו חלף שחרורה, ללא צורך בעימות עם בעלי האניה. בית-המשפט קבע כי על מנת להחליט על עיכוב ההליכים היה עליו להשתכנע כי גם על-פי הדין הבלגי, מובטח "היתרון המוקנה [למשיבים] עפ"י דין והנובע מזכותם, לכאורה, להגיש תביעת חפצא לבית משפט לימאות בישראל כלפי האניה עצמה". הנטל להוכיח זאת רובץ על הנאמנים והם לא הרימו נטל זה. בית-המשפט קבע כי לא הוכח שמעמדם של המשיבים כנושים מובטחים, זכויותיהם ומקומם בסדר קדימות הנושים והיתרון ממנו הם נהנים בפורום הישראלי לא ייפגעו אם יעוכבו ההליכים בבית-המשפט לימאות והמשיבים יופנו להגיש הוכחות חוב לנאמנים בבלגיה. אשר לטענה כי יש להכיר בצו פשיטת הרגל ולאכפו כפסק-חוץ אומר בית המשפט כי בהקשר זה יש ליישם את מבחן הצדק להכרה עקיפה בפסק-חוץ, הקבוע בסעיף ‎11(ב) לחוק לאכיפת פסקי-חוץ, התשי"ח-‎1958 (להלן: חוק פסקי-החוץ). לפי מבחן זה לא יהיה זה צודק וראוי להכיר בצו פשת-הרגל שהוציא בית-המשפט הבלגי, כך שהדיון בתביעות-החפצא שהגישו המשיבים יעוכב. נקבע, כי לשם שימור ההפרדה המתחייבת בין תביעות החפצא נגד האניה, לפי דיני הימאות, לבין הליכי פשיטת-רגל המתנהלים נגד בעלי האניה, יש להשאיר את הדיון בתביעות בבית-המשפט לימאות. בית המשפט דחה גם את טענת הפורום הלא נאות, שהועלתה על-ידי הנאמנים כביסוס נוסף לבקשתם. נקבע, כי היות כל הצדדים להליך, זרים לפורום הישראלי "הינה פועל יוצא מטבעם של דיני הימאות בארץ ובעולם". לכן, נקבע כי אין בהיות הצדדים זרים או בשיקולי נוחות אחרים שהעלו הנאמנים בכדי להפוך את הפורום הישראלי לבלתי-נאות ולהצדיק בדרך זו את עיכוב ההליכים. בית-המשפט התייחס בהחלטתו להחלטות שונות שנתקבלו בבתי-משפט במדינות שונות בהן נעצרו אניות של בעלי האניה במועדים סמוכים לפשיטת-הרגל, שבחלקן ניתן צו עיכוב הליכים ובחלקן לא ניתן והבהיר את ההבדלים שבין אותם מקרים בהם ניתן צו עיכוב הליכים לבין המקרה שבפנינו. בית המשפט המחוזי הוסיף ודן בטענותיהם הרבות של הצדדים ככל שהיה דרוש להכרעת הדין. טענות הצדדים ‎3. שני הצדדים היטיבו לטעון והביאו טענות וטענות-נגד רבות לביסוס עמדותיהם. הצדדים חוזרים על טענות שהעלו בפני בית-המשפט קמא, ומוסיפים עליהן. אביא את טענותיהם, רק ככל שהן נחוצות להכרעה בערעור. טענתם המרכזית של הנאמנים היא כי כלל עיכוב ההליכים המתנהלים כנגד פשט-רגל חל גם על תביעות חפצא המתנהלות נגד אניות שבבעלותו, וכי בהתקיים הליכי פשיטת רגל בבלגיה, יש להפסיק את ההליכים בארץ. כן מבססים הנאמנים את טענתם כי יש לעכב את ההליכים על הדוקטרינה של "פורום לא נאות". לטענתם, עצם טבעם הבינלאומי של דיני הימאות אינו מונע עיכוב הליכים בתביעות החפצא משום אי-נאותות הפורום בו הוגשו. הנאמנים טוענים שלא הוכח כי למי מהתובעים יש שעבוד ימי באניה, וכי ככל שיש למי מהם רק זכות חפצא סטטוטורית מכוח החקיקה האנגלית הדנה בסמכויות בתי-המשפט לאדמירליות, אין לו אינטרס קנייני באניה וגם לא זכות לפעול נגדה בתביעת חפצא. לטענתם, המשיבים שהגישו את תביעותיהם לאחר מתן צו פשיטת-הרגל בבלגיה אינם יכולים להיבנות מכך שהליך זמני במסגרת תביעת הימאים הוגש ביום בו ניתן צו פשיטת-הרגל. הנאמנים טוענים כי ככל שלמי מהמשיבים אכן שעבוד ימי באניה, תעמוד לו זכות זו, ככל שתוכח, גם בהליכי פשיטת-הרגל בבלגיה. נטען כי הוכח בבית-המשפט קמא כי הדין הבלגי, כדין המדינה בה הוכרזה פשיטת-הרגל, הוא הדין החל על נכסי פושט-הרגל וכי דין זה מכיר במוסד השעבוד הימי ומייחס לבעליו מעמד של נושים מובטחים של בעל האניה. לחילופין נטען, כי גם אם העברת הדיון לפורום הבלגי תרע את מצבו של מי מהמשיבים, אין בכך פגיעה בלתי צודקת בזכויותיו, משום שכל יתרון שממנו הוא עשוי ליהנות בנהלו את תביעתו בישראל מושג על חשבון שאר נושי פושטת-הרגל. האפשרות להגיש תביעת חפצא היא זכות דיונית ועליה לסגת מפני האינטרס של שוויון הנושים. ‎4. המשיבים סומכים ידם על החלטת בית-המשפט קמא. לטענתם, עיכוב ההליכים יגרום להם נזק חמור, שכן המדובר בהחלפת שעבוד ימי, המובטח בפקדון המופקד בקופת בית-המשפט לימאות, בתביעה ללא בטוחה להוכחת חוב בבלגיה, כאשר המועד להגשת הוכחות חוב חלף. לדברי המשיבים, הנאמנים ינם יכולים להתחייב ולא התחייבו כי כל היתרונות המהותיים והדיוניים העומדים למשיבים בבית-המשפט לימאות יעמדו להם גם במסגרת הליכי פשיטת-הרגל בבלגיה וכי תביעותיהם שם תהיינה מובטחות, כפי שהן מובטחות כעת בישראל, בבטוחה כספית ספציפית לכל תביעה המספיקה לכיסוייה. בהעדר התחייבות כזו, לא הרימו הנאמנים את הנטל המוטל עליהם להראות כי עיכוב ההליכים בישראל והעברת ההתדיינויות לבלגיה לא יפגעו בזכויות המשיבים. נטען כי לפי הדין בישראל, זכאים בעלי השעבודים הימיים להמשיך בתביעות-החפצא שהגישו כאילו לא היו הליכי פשיטת-רגל, משום שעצמאות ובכירות השעבוד הימי על חובות אחרים, הקבועות בפרק הרביעי לחוק הספנות (כלי-שיט), התש"ך-‎1960 (להלן: החוק), אינן קשורות למצבם הכספי של בעלי האניה, והן שרירות וקיימות אף כאשר תביעות שאר הנושים רוכזו בהליכי פשיטת-רגל במדינה אחרת. נטען כי בשלב הנוכחי של הדין בבית-המשפט לימאות, בו טרם הוכחו כדבעי העובדות הרלבנטיות הנוגעות להליך העיקרי וביניהן היות המשיבים בעלי שעבודים ימיים, יש להניח לטובתם, במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב הליכים, כי יש להם שעבודים כאלה. המשיבים טוענים עוד, כי הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות, משום שזה הפורום של המדינה בה שהתה האניה כשבעליה פשטו את הרגל ושבו ניתן היה לעצור את האניה ולהגיש נגדה תביעת חפצא. היות כל הצדדים זרים לישראל מאפיינת את דיני הימאות ואין בה כדי להפוך את הפורום הישראלי לפורום לא-נאות. הנאמנים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם לשכנע את בית-המשפט כי מאזן מירב הזיקות נוטה במובהק לפורום הזר. צוות האניה והעדים במשפט זרים ברובם הן לפורום הישראלי והן לפורום הבלגי. כן נטען, כי הנאמנים השתהו בהגשת הבקשה לעיכוב הליכים. דיון ‎5. אדון בטענות הצדדים, רק ככל שהן צריכות להכרעה בערעור. לצורך הדיון בפנינו ניתן לצאת מתוך הנחה שקיימים שעבודים ימיים והשאלה היא האם יש להפסיק את ההליכים על אף שקיימים כאלה. שאלת סמכותו של בית-המשפט לימאות לדון בתביעות חפצא אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים, אך לטענת הנאמנים, אין בידי המשיבים זכות לתבוע את האניה תביעות חפצא. טענה זו העלו הנאמנים בבית-המשפט המחוזי, שהתייחס אליה וקבע כי בידי התובעים זכויות לכאורה להגיש תביעת חפצא לבית המשפט לימאות וכי טענות הנאמנים כנגד השעבוד הימי של כל אחד מהמשיבים תוכרענה לאחר שמיעת התביעות לגופן. קביעה זו מקובלת עלי. לכך יש להוסיף, כי על-מנת לקבל צו למעצר אניה, על התובע להראות כי עומדת לו עילה לכאורה נגד האניה, המקנה לו זכות לתבעה בתביעת חפצא: "בתביעת חפצא מוסמך בית-המשפט לימאות לעצור אניה שנתבעה" (ההדגשה שלי; ראו ע"א ‎551/73 Marioca Shipping and Investment Company S.A ואח' נ' סלע חברה לביטוח ואח', פ"ד כח(‎2) 136, 139). במקרה שלפנינו, עצר בית-המשפט לימאות את האניה על-סמך הבקשה שהוגשה לו (המר' ‎0/96). משעה שניתן צו מעצר כנגד אניה בתחומי המים הטריטוריאליים, קמה לבית-המשפט לימאות הסמכות לדון בתביעות חפצא נגד האניה (ראו‎S. Baughen Shipping Law (London, 2001) 347 ). טענת ‎lis alibi pendens‎6. בקשת הנאמנים לעיכוב הליכים נסמכת על שני נימוקים מרכזיים. האחד היא טענת ‎lis alibi pendens, "דהיינו שבאותה עת תלויה ועומדת בין אותם צדדים ובגין אותו סכסוך תביעה בארץ אחרת" (רע"א ‎102/88 מעדני אווז הכסף נ' ‎Cent Or S.A.R.L, פ"ד מב(‎3) 201, 204, מפי ח' אריאל). טענת הנאמנים היא, כי משניתן צו פשיטת רגל נגד בעלי האניה בבלגיה, יש לרכז את כל נכסי פושטת-הרגל בידי הנאמנים על-מנת שיוכלו לחלקם בין הנושים על-פי עקרון שוויון הנושים וסדר-העדיפויות הנוהג בדין הבלגי. לשם השגת מטרה זו מבקשים הנאמנים כי ההליך בפני בית-המשפט לימאות בחיפה יעוכב. לטעמם, אין לאפשר לקבוצת הנושים שהגישו תביעות חפצא בפורום הישראלי לנהל הליכים כנגד פושטת-הרגל בנפרד מהליכי פשיטת-הרגל המתקיימים בפורום הבלגי. טענה זו נדחתה על-ידי בית-המשפט קמא, שקביעותיו והנמקותיו מקובלות עלי. ‎7. מתן צו לעיכוב הליכים נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ובית המשפט לימאות בכלל זה. כך הוא גם כאשר הבקשה לעיכוב הליכים מתבססת על קיומו של הליך אחר בפורום זר בין אותם צדדים ובגין אותו סכסוך, כגון הליכי פשיטת-הרגל המתקיימים במקרה שלפנינו בפורום הבלגי. בנסיבותשונות מאלה שבפנינו נאמרו על-ידי בית-משפט זה, מפי השופטת ש' נתניהו, דברים היפים לענייננו: "לבית המשפט הדן בבקשת עיכוב הליכים, הסמכות ושיקול הדעת להחליט שלא להיענות לבקשה, או להיענות לה בתנאים. הצורך להשאיר בתוקף את המעצר או את הערובה, שניתנה תמורת שחרור האניה, יכול שישמש שיקול מהותי ואף מכריע למאן לעכב את ההליכים". וכן: "שאלת עיכוב הליכים על-מנת שיתבררו בפורום אחר מתעוררת לא רק עקב תניית שיפוט זר, אלא גם במקרים אחרים, כגון הסכמה לבוררות; טענה, שהמקום בו הוגשה התביעה, אינו הפורום המתאים לבירורה (‎Forum non Conveniens), או טענה, שמתנהלים כבר הליכים במקום אחר (‎Lis alibi Pdens). בכל המקרים הללו, בית המשפט המקומי אמנם מוסמך לדון בתביעה, שהוגשה לפניו, אך יש לו שיקול-דעת להחליט, אם לעכבה על-מנת שתוגש במקום אחר. (ע"א ‎362/83 מנורה, חברה לביטוח בע"מ נ' האניה "דונאר", פ"ד לח(‎2) 505, 515) ‎8. כאשר הוגשה תביעת חפצא לבית-משפט המוסמך לדון בה, עיכוב ההליכים והפניית התובעים לפורום זר דורשת הרמתו של נטל הוכחה משמעותי על-ידי המבקשים את עיכוב ההליכים. במסגרת בקשה לעיכוב הליכים בתביעה שלא היתה תביעת חפצא, דן בית הלורדים בטענת "פורום לא נאות" על רקעטענה בדבר צורך להגיש את התביעה במדינה אחרת. באותו עניין ‎Spiliada Maritime v Cansulex Ltd [1986] 3 All ER 843, 854-855 (להלן: פרשת ‎Spiliada), הביע בית הלורדים עמדתו בדבר רמתו הגבוהה של נטל ההוכחה החל על המבקשים את עיכוב ההליכים, באמרו“...‎in general the burden of proof rests on the defendant to persuade the court to exercise its discretion to grant a stay... In my opinion, the burden resting on the defendant is not just to show that England is not the natural or appropriate forum for he trial, but to establish that there is another available forum which is clearly or distinctly more appropriate than the English forum”. דברים אלה יפים, על אחת כמה וכמה, בתביעת חפצא, שמעמדה החפצי מקנה משקל יתר לזכותם של התובעים להמשיך בהליך על אף קיום הליך "מתחרה" במדינה אחרת. לפי קביעתו של בית-המשפט קמא, שאין סיבה להתערב בה, נטל זה לא הורם על-ידי הנאמנים. ‎9. האם מאחר וההליכים האחרים המתנהלים בבלגיה הם הליכי פשיטת-רגל, מתחייב ריכוז כל התביעות נגד בעלי האניה ונגד נכסיהם בפורום הדן בפשיטת-הרגל? נראה כי התשובה לכך היא בשלילה. הטעם המרכזי לכך נעוץ באופיו המיוחד של השעבוד הימי, שהוא זכות חפצית באניה עצמה, ב-‎r, ולא זכות ‎in personam כנגד בעלי האניה. זכות השעבוד הימי היא זכות קניינית בעלת עוצמה רבה. סעיף ‎40 לחוק קובע כי השעבוד הימי "יהיה עדיף על כל שעבוד, או ערובה אחרת הרובצים על כלי-השיט...". בית-משפט זה עמד על עוצמתו ועדיפותו הגבוהה של השעבוד הימי בע"א ‎357, 353 גרייפין קורפוריישן נ' כור סחר בע"מ ואח', פ"ד מד(‎3) 45 (להלן: פרשת גרייפין), שם קבע הנשיא שמגר כי "השעבוד הימי הוא בטוחה קניינית ... משמעותה של בטוחה זו היא, כי הנושה זכאי לפרוע את המגיע לו מתוך הנכס עצמו" (שם, בעמ' ‎53). לעניין עדיפות בעל השעבוד מי על פני נושים אחרים, נאמר שם: "במסגרת ההתמודדות בין נושים שונים של בעל האנייה, מוקנית לבעל השעבוד הימי עדיפות גבוהה. ראשית, הוא עדיף, כמובן, על פני נושה רגיל, אשר אין בידו בטוחה קניינית כלשהי. שנית, לבעל השעבוד הימי עדיפות גבוהה גם על פני תביעות שיש לצדן בטוחות קנייניות. כך, מקובל, כי הוא, בדרך כלל, עדיף על פני המשכנתא ההסכמית" (שם, בעמ' ‎54). כדברי ‎S. Hodges ו-‎C. Hill בספרם, ‎Principles of Maritime Law, (London, 2001) 447:“Once attached, a maritime lien cannot be defeated by any subsequent change in the ownership of the res, the reason being that it is a right vested in the res rather thanright which is dependent on the identity of the owner of such property or on the institution of the action in rem”. (ההדגשה שלי). בעלי שעבוד ימי רשאים להגיש תביעת חפצא נגד האניה בכל פורום שבו נמצאת האניה ובו ניתן לעצרה. משעשו כן, הם רוכשים זכות בסדר העדיפויות בתביעות חפצא על-פי הדין של הפורום בו הוגשה התביעה. במקרה זה המדובר בסדר העדיפויות בתביעות חפצא שנקבע בדין הישראלי (סעיפים ‎4041, 65 ו-‎72 לחוק). הוראות החוק בעניין סדר עדיפויות הנושים - ונושים זרים בכלל זה - חלות במישרין אף על זכויות בכלי שיט זרים (הנשיא שמגר בפרשת גרייפין, בעמ' ‎67). המסקנה היא, כי כניסת בעלי האניה לפשיטת רגל, משנה אמנם את מעמדם ואת אופן הגשת התביעות נגדם, אךביעת החפצא אינה מוגשת נגד בעלי האניה, אלא נגד האניה עצמה ולכן אין בפשיטת-הרגל כדי להשפיע עליה. מסקנה זו מביאה לתוצאה לפיה הנושים בעלי השעבוד הימי מוגנים מפני פגיעת פשיטת הרגל של בעלי האניה וממשיכים ליהנות ממקומם הבכיר בסדר הקדימויות שבדין הישראלי. ‎10. כאן מן הראוי לייחד דברים לדין החל על סוגיית עיכוב ההליכים כאשר הליכי פשיטת-הרגל מתקיימים גם הם בארץ. ככל שהדבר נוגע לדין הפנימי במדינת ישראל, כלל הוא כי משניתן צו כינוס, אין הנושים יכולים לפתוח בהליכים משפטיים נגד החייב מחוץ למסגרת הליכי פשיטת-הרגל, לא ברשות בית המשפט (סעיף ‎20(א) לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-‎1980 (להלן: הפקודה)). הוראה זו אינה גורעת מכוחו של נושה מובטח לממש את ערבותו או לעשות בה בדרך אחרת (סעיף ‎20(ב) לפקודה). כל בית-משפט רשאי לעכב הליכים משהוכח לו כי קיימת נגד חייב עתירת טת רגל (סעיף ‎22(ב) לפקודה). עם זאת, לא יעכב בית המשפט בעל משכנתה או נושה מובטח אחר בהפעלת תרופותיהם המשפטיות לענין הערובה שברשותם (סעיף ‎22(ד)(‎2) לפקודה). דינים אלה מוחלים על חברה שבפירוק מחמת חדלות-פירעון בסעיף ‎353 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג3, אלא שלפי הפקודה, משניתן צו פירוק אין לפתוח או להמשיך בהליך נגד החברה אלא ברשות בית המשפט ובכפוף לתנאים שיקבע (סעיף ‎267) וכל עיקול, הוצאה לפועל או הליך אחר שהוחל בהם לאחר תחילת הפירוק יהיו בטלים לכל דבר ועניין (סעיף ‎269) ‎11. בדין הפנימי האנגלי מוגנים בעלי שעבוד ימי, הלכה למעשה, מפגיעת פשיטת-רגלו או פירוקו של החייב. שם, בעל שעבוד ימי שנוצר לפני מתן צו פשיטת-רגל, מוגן, כנושה מובטח, מהשפעת הצו (ראה ‎Insolvency Act 1986, בסעיף ‎285(3)(4); וכן‎D.C. Jackson Enforcement of Mime Claims (3rd Edition, London, 2000) 478). בענייננו, הנאמנים אינם חולקים על כי השעבודים הימיים שבידי המשיבים נוצרו לפני מתן צו פשיטת הרגל. בפרשת ‎Re Aro Co. Ltd [1980] 1 All E.R. 1067 נקבע כי על אף שבהינתן צו פירוק יעוכבו אוטומטית הליכים התלויים ועומדים כנגד החברה שבפירוק ודרושה רשות בית המשפט של הפירוק על-מנת להמשיך בהם, ניתנת לבעל שעבוד ימי רשות אוטומטית (“‎leave will automatically be giv”) להמשיך בהליך העצמאי שיזם או ליזום הליך למימוש השעבוד הימי שבידו (שם, בעמ' ‎1072). ממקורות הדין האנגלי אליהם הִפנו הנאמנים עצמם עולה כי כאשר נעצרה אניה על ידי בעלי שעבוד ימי לפני תחילת הליך פירוק, אין הליכי הפירוק פוגעים בסמכות בית המשפט לימאות לדון בתבעת החפצא (ראו: ‎D. R. Thomas Maritime Liens (London, 1980) 68). זאת ועוד, גם כאשר בעל השעבוד הימי לא עצר את האניה לפני תחילת הפירוק, לבית המשפט של הפירוק שיקול-דעת להתיר את הגשתה של תביעת חפצא לאחר תחילת הפירוק ובדרך כלל תותר הגשת תביעה שכזו. ‎12. בדין הקנדי נתפס בעל השעבוד הימי כנושה מובטח, הזכאי לממש את בטוחתו בתביעת חפצא "כאילו לא היתה פשיטת רגל" ולפני שסכום כלשהו מחולק למסת הנושים במסגרת הליכי פשיטת הרגל. בעלי שעבוד ימי זכאים לאכוף את זכויותיהם בבית-המשפט לימאות על-אף קיום הליכי פשיטת הרגל גם בפירוק על-ידי בית-המשפט, כאשר בעלי שעבוד ימי מממשים אותו על-ידי מעצר האניה המשועבדת לפני תחילת הליכי הפירוק, הליכי תביעת החפצא לא יושפעו על-ידי קיום הליכי הפירוק. בעלי השעבוד הימי הם "מחוץ לפירוק ועצמאים ממנו" (“‎They are outside and independent of th liquidation”). על התובע בתביעת חפצא לבקש את רשות בית-המשפט של הפירוק להמשיך בתביעתו, אך רשות כזו תינתן לו כמעט בוודאות.(‎W. Tetley Maritime Claims and Liens (2nd Edition, Montreal, 1998) 1127-1128, 1134-1135). האמור לעיל ביחס לדין האנגלי והקנדי, כמו האמור בפקודת פשיטת-הרגל ופקודת החברות הישראליות, מתייחס למצב בו ההליכים מתקיימים בערכאות נפרדות בתוך אותה מדינה עצמה. כאשר אחד משני ההליכים הוא תביעת חפצא, הרי על אף שנדרשת רשות להמשיך בהליכי תביעת החפצא ניתנת רשות זו כדבר מובן מאליו ובכל מקרה רואים את תביעת החפצא כתביעה נפרדת ועצמאית. בענייננו, החברה בעלת האניה נמצאת על-פי הדין הבלגי בפשיטת רגל ולא בפירוק ולפיכך, אם יש מקום להתייחסות כלשהי לדין הישראלי שהובא לעיל, ההתייחסות צריכה להיות לפקודת פשיטת רגל ולא לפקודת החברות ולפיה ניתן להמשיך במימוש השעבודים מחוץ לפשיטת הרגל. זאת ועוד, לאור עוצמתו הרבה של השעבוד הימי בדין הישראלי, קיימת סבירות גבוהה ביותר למתן רשות להמשיך בהליכי מימוש השעבוד גם כאשר מתקיימים בנפרד הליכי פירוק. והעיקר, הוראות הדין הישראלי שהובאו לעיל אינן חלות כלל על ענייננו. מדובר בהליכים המתקיימים בו זמנית במדינת ישראל ובמדינה זרה כאשר במדינת ישראל מתקיימים הליכי חפצא נגד האניה בבית משפט לימאות למימוש שעבודים ובבלגיה מתקיימים הליכי פשיטת רגל נגד בעלי האניה. במקרה כזה, השאלות העומדות לדיון הן האם יש מקום לעיכוב הליכים בארץ עקב היות משפט אחר תלוי ועומד במדינה אחרת, והאם הפורום הישראלי הוא פורום נאות לקיום ההליך כאן. ‎13. לסיכום הדיון בשאלת ‎lis alibi pendens אומר, כי מפסק-דינו של בית-המשפט קמא עולה כי שקל את השיקולים הרלבנטיים אותם היה עליו לשקול לעניין עיכוב ההליכים, מטעם זה. העיקרי שבהם, הוא, האם ניתן לשמור בפורום הבלגי על היתרונות הנובעים מהשעבודים הימיים מהם נהנ המשיבים בפורום הישראלי. בית-המשפט צדק בקביעתו כי הנטל להראות שעיכוב ההליכים בישראל והפניית המשיבים להליכי פשיטת-הרגל בבלגיה, לא ירעו את מעמד המשיבים בהשוואה למעמד ממנו הם נהנים בבית-המשפט לימאות, מוטל על הנאמנים המבקשים לעכב את ההליכים. על-מנת להרים נטל זה היה על הנאמנים להוכיח כי מעמדם של המשיבים על-פי הדין הבלגי לא יהיה נחות ממעמדם כיום על-פי הדין הישראלי. בית-המשפט קמא קבע, כאמור, כי הדין הבלגי לא הוכח, והנטל לא הורם. אין מקום להתערב בקביעה זו ומשכך צדק בית המשפט בדחותו את הבקשה לעיכוב הליכים ככל שהיא מושתתת על הטענה כי הליך אחר תלוי ועומד בבית משפט אחר בחו"ל (‎lis alibi pendens). טענת פורום לא נאות ‎14. נימוקם השני של הנאמנים לבקשתם לעיכוב הליכים הוא כי בית-המשפט לימאות בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התביעות (טענת ‎forum non conveniens). נטען כי עקב קיום הליכי פשיטת-הרגל בבלגיה, הפורום הנאות לבירור זכויות המשיבים הוא במקום בו מתקיימים הליכי פשיטת-גל. המבחן המכריע לשאלת הפורום הנאות הוא אם הפורום המקומי הוא הפורום הטבעי או שמא קיים פורום טבעי זר בעל סמכות. המבחן לקביעת הפורום הטבעי הוא מבחן מירב הזיקות הרלוונטיות אשר להן הקשר המשמעותי והמהותי למקרה נשוא הדיון. (ראו ע"א ‎300/84 וימן עלי אבו עטיה ואח נ' עיסא יוסוף ערבטיסי ואח', פ"ד לט(‎1) 365; רע"א ‎4716/93 החברה הערבית לביטוח, שכם נ' עבד זריקאת, פ"ד מח(‎3) 265, 269-270; רע"א ‎2705/97 הגבס א' סיני (‎1989) נ' ‎The Lockformer Co., פ"ד נב(‎1) 109, 114). כן יש לבחון אם הסעד שיקבל התובע בפורום הזר דותו לסעד שיקבל בפורום הנבחר ויישקף צדק מהותי. על הדרישה כי הפורום הזר יעשה עם הצדדים "צדק מהותי" עמד גם בית הלורדים באנגליה, מפי הלורד ‎Goff, בפרשת ‎Spiliada, בעמ' ‎85 האם הוכח על ידי הנאמנים כי בבלגיה ייעשה עם המשיבים "צדק מהותי" אם יעוכבו ההליכים בפני בית-המשפט לימאות? בית-המשפט קמא קבע כאמור כי לא הוכח בפניו הדין הבלגי ולפיכך לא יכול היה לקבוע שאם יעוכבו ההליכים, ייעשה עם המשיבים צדק מהותי בבלגיה. זאת לזכור כי לא כל שיטות המשפט מעניקות שעבודים ימיים לאותם סוגי נושים הזכאים להם לפי הדין הישראלי (ראו: פרשת גרייפין, בעמ' ‎55). מקובלת עלי עמדת בית-המשפט קמא כי היות כל הצדדים להליך, זרים לפורום הישראלי "הינה פועל יוצא מטבעם של דיני הימאות בארץ ובעולם" ואין בכך בלבד כדי להפוך את הפורום הישראלי לפורום לא נאות. יתרה מזאת, כל המשיבים לבד משניים מבין הימאים, אינם בלגים וגם העדים אינם בהכרח בלגים. מדובר בעיקר במשיבים שהפורום הישראלי והפורום הבלגי זרים עבורם באותה מידה. לא הוכח מי הם בעלי מניותיה של החברה שבפשיטת-רגל. כל שידוע הוא שהנאמנים הם עורכי-דין בלגים ולא די בכך כדי ליצור את הזיקה המספקת לבלגיה על-מנת להפסיק הליכי חפצא שנפתחו כדין בישראל. ‎15. גישתו של בית-משפט זה לדוקטרינת הפורום הלא נאות סוכמה על-ידי השופטת ביניש בבג"ץ ‎8754/00 עינת רון נ' בית הדין הרבני הגדול, דינים עליון, כרך ס' ‎964, בפסקה ‎18 לפסק-הדי"תכליתה של דוקטרינת הפורום הלא נאות היא למנוע מהנתבע ומבית-המשפט הליכים שאינם יעילים באופן בולט, עקב ניהול התביעה בפורום המקומי... יחד עם זאת, הגישה המסתמנת בפסיקתנו הינה כי הערכאות בישראל לא ייטו להיענות בקלות לטענת פורום לא נאות. הטעם לכך כפול: ראשית, כפי שכבר נאמר, הכלל הוא כי משקנתה ערכאה בארץ סמכות-שיפוט, עליה להפעיל סמכותה. סטייה מכלל זה לא תעשה כדבר שבשיגרה. הטעם השני הינו כי נוכח ההתפתחויות שחלו בתקשורת ובדרכי התנועה המודרניים, יינתן פחות משקל לקשייו של נתבע לבוא עם עדיו לארץ אחרת. משכך- הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות, מצטמצמת". האם תביעות החפצא שהגישו המשיבים הן "הליכים שאינם יעילים באופן בולט"? נראה כי מבחינת המשיבים, תביעות החפצא הן הליכים שאין ערוך ליעילותם. הדרך למימוש החוב המובטח בשעבוד ימי מתוך האניה או הכספים שהופקדו חלף שחרורה, קצרה בטוחה וקלה במידה משמעותית במסגרת תביעת החפצא בארץ, מאשר במסגרת תביעת גברא בהליכי פשיטת-רגל בחו"ל. ‎16. שיקול נוסף הצריך להישקל לענין החלטה בשאלת פורום לא נאות, עניינו באיזון ציפיותיהם הסבירות ההדדיות של הצדדים (רע"א ‎9141/00 Franz Lang נ' ירון מרכס, פ"ד נו(‎1) 118); בקשה לדיון נוסף (דנ"א ‎7059/01) נדחתה). באותו מקרה נפסק מפי השופטת ד' דורנר כי ארגוסטרי העוסק בקידום הבנה בין צדדים לסכסוכים בינלאומיים, "שהתקשר עם משרדים ממשלתיים של מדינות זרות, הזמין משלחות מן העולם למפגש בינלאומי [באוסטריה], ונציגיו נסעו למדינות שונות לצורכי עבודתם - חשף את עצמו בפעילותו זו לתביעות שיוגשו נגדו גם מחוץ לאוסטריה" (שם, בעמ' ‎124). משכך, היה על הארגון לצפות מראש את דבר קיומם של הליכים משפטיים שהוא צד להם בפורומים זרים. לפיכך לא נשמע הארגון בטענה כי הפורום אינו נאות, וכי על גורמים זרים המבקשים לתבוע את הארגון, לעשות כן באוסטריה בלבד. במקרה שלפנינו, מצביע איזון ציפיותיהם הבירות ההדדיות של הצדדים על כך שפושטת-הרגל, כחברת ספנות בינלאומית, היתה צריכה לצפות כי ימאים המועסקים באניותיה, חברות ששלחו מטענים באניותיה, חברות שסיפקו לה טובין ושירותים וגורמים נוספים, יחזיקו בשעבודים ימיים על אניותיה ויגישו תביעות חפצא בכל פורום שבו אפשר לעצור את האניה. מכאן, שההתדיינות בתביעות חפצא בפורום הישראלי היתה בגדר ציפיותיה הסבירות של פושטת הרגל. העולה מן האמור הוא כי דין טענת פורום לא נאות שהעלו הנאמנים, להידחות. טענות נוספות ‎17. א) באשר לטענה כי יש להכיר בצו פשיטת-הרגל שנתן בית-המשפט בבלגיה, הכרה עקיפה לפי סעיף ‎11(ב) לחוק פסקי-החוץ, תמימת-דעים אני עם בית-המשפט קמא כי אין מקום להכרה כזו. מתוך הנחה, לצורך הדיון, שסעיף זה רלבנטי לענייננו, יש להתייחס להוראה הכלולה בו, לפיה רשאבית-המשפט להכיר בפסק חוץ "אם ראה שמן הדין והצדק לעשות כן". בענייננו לא ראה בית המשפט "שמן הדין והצדק לעשות כן", משום שלא הוכח כי העברת הדיון לבלגיה לא תגרום למשיבים לאבד יתרון לגיטימי ממנו הם נהנים בפורום הישראלי. שלילת יתרון כזה מהווה פגיעה בלתי צודקת בזכויות המשיבים, שדי בה על מנת שלא להכיר ב"פסק-החוץ". ב) שני הצדדים ניסו להקיש לענייננו מהחלטות שניתנו בקנדה, ארה"ב וניו-זילנד בבקשות דומות. הנאמנים טענו כי במקרים דומים החליטו ערכאות במדינות אלה לעכב הליכי חפצא שהוגשו בהן ולהפנות את התובעים להליכי פשיטת-הרגל בבלגיה. בית משפט קמא נתן מענה הולם לטענה זו. הוא התייחס למקרים שהובאו בפניו וציין כי במדינות השונות הגיעו בית-המשפט להכרעות שונות, מי לכאן ומי לכאן, על-יסוד סיטואציות עובדתיות שגם הן שונות זו מזו. בית המשפט ציין את ההבדלים בין המקרים בהם ניתן צו עיכוב הליכים לבין המקרה הנדון בפניו. ג) אשר לטענת שיהוי בהגשת הבקשה לעיכוב ההליכים, שהעלו המשיבים, לא ראיתי לדון בה, אם משום שלא נטענה בפני בית-המשפט קמא ואם משום שדין הערעור להידחות מטעמים אחרים. ד) הנאמנים העלו טענות נוספות, שאיני רואה מקום להידרש להן. לרבות מהן נדרש בית משפט קמא ונתן להם מענה הולם. ככל שקיימות טענות נוספות שלא טופלו בפסק דין זה הרי זה משום שאין הן דרושות להכרעה בדין ואין בכוחן לשנות את התוצאה אליה הגעתי. ‎18. לאור כל האמור, הערעור נדחה. המבקשים ישלמו למשיבים ‎1-4, המיוצגים כולם על-ידי שלושה עורכי-דין יחד, הוצאות משפט, וכן שכר-טרחת עורכי-דין בסכום של ‎120,000 ¤ ש ו פ ט ת הנשיא א' ברק: אני מסכים. ה נ ש י א המשנה לנשיא ש' לוין: אני מסכים. המשנה לנשיא הוחלט כאמור בפסק-דינה של כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן. ערעור על החלטת בית משפטערעורמשפט ימי - דיני ימאות