פסק דין השופט א' גרוניס: 1. לפנינו בקשות רשות ערעור על שני פסקי דין של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' יעקבי-שווילי), בהם נדחו ערעורים על החלטות של ועדה רפואית עליונה לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן - חוק הנכים או החוק). בשתי הבקשות מעוררים המבקשים טענה ביחס להרכבה של הוועדה הרפואית העליונה. חרף התנגדות המשיב (להלן - קצין התגמולים), הוחלט לדון בבקשות כאילו ניתנה רשות והוגשו ערעורים על פי הרשות שניתנה. תמצית הרקע העובדתי רע"א 2907/02 2. בחודש מרץ 2000, במהלך שירותה הצבאי של המבקשת, נפגעה היא בשתי הזדמנויות שונות. הפגיעות אירעו במסגרת טיול יחידתי בו השתתפה המבקשת וכן בעת שהייתה בדרכה לבסיס. בעקבות פנייתה של המבקשת לקצין התגמולים על מנת שתוכר כנכה על פי חוק הנכים, קבעה ועדה רפואית ביום 24.1.01 כי למבקשת נכות צמיתה בשיעור של 15 אחוזים (חוק הנכים עשוי לחול על המבקשת מכוח חוק תגמולים לחיילים ולבני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), התשמ"ח-1988 (להלן - חוק התגמולים)). הרכבה של הוועדה הרפואית האמורה כלל שני אורטופדים ונוירולוג (המונח המדויק לגבי אורטופד הינו מומחה לכירורגיה אורטופדית, אולם למען הקיצור נעשה שימוש בביטויים אורטופד ואורטופדיה). המבקשת הגישה ערר לוועדה הרפואית העליונה, במסגרתו צירפה חוות דעת רפואית של אורטופד. על פי חוות הדעת הנזכרת, שיעור נכותה של המבקשת מגיע כדי 31.6 אחוזים. ביום 16.9.01 דחתה ועדה רפואית עליונה - אשר הורכבה מאורטופד, מאורולוג ומנפרולוג - את הערר. המבקשת ערערה על החלטת הוועדה הרפואית העליונה בפני בית המשפט המחוזי בחיפה. בין היתר טענה בערעורה, כי הרכב הוועדה הרפואית העליונה לא היה כדין, באשר הוא כלל רק רופא אחד בעל התמחות באורטופדיה, הוא תחום המומחיות הרלוונטי לפגיעתה. בית המשפט המחוזי דחה ביום 5.3.02 את הערעור, ובעקבות כך הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. רע"א 5514/02 3. המבקש, שהינו יליד 1968, הוכר על ידי קצין התגמולים כנכה על פי חוק הנכים בגין פגימות שונות. יוער, כי בתחילה לא הכיר קצין התגמולים בקשר הסיבתי שבין הפגימה בצווארו של המבקש לבין שירותו הצבאי. המבקש ערער בפני ועדת ערעור על החלטת קצין התגמולים, וביום 29.3.01 קיבלה הוועדה את ערעורו. ביום 8.7.01 קבעה ועדה רפואית, אשר הורכבה משני אורטופדים ומנוירולוג, כי נכותו הקבועה של המבקש הינה בשיעור של 35 אחוזים. המבקש ערר על קביעה זו בפני הוועדה הרפואית העליונה. הוא הגיש לוועדה שתי חוות דעת של רופאים מומחים בתחום האורטופדיה. ביום 2.12.01 דנה הוועדה בעניינו, בהרכב של שלושה רופאים - אורטופד, כירורג ופסיכיאטר. עררו של המבקש התקבל באופן חלקי, כך ששיעור נכותו הקבועה הוגדל ל-41 אחוזים. המבקש לא הסתפק בכך, וערער בפני בית המשפט המחוזי בחיפה על החלטת הוועדה הרפואית העליונה. ערעורו נדחה ביום 13.5.02. השאלה הטעונה הכרעה 4. בקשות רשות הערעור שלפנינו מעוררות קושיה משפטית משותפת, אשר עניינה הרכבן של ועדות רפואיות עליונות המוקמות בהתאם להוראותיו של חוק הנכים (להלן - ועדה עליונה). הסוגיה אליה מתכוונים אנו היא זו: האם דורש הדין, כי ועדה עליונה תהא מורכבת באופן בלבדי מרופאים אשר מתמחים בתחום הפגימה שלגביה נקבעת דרגת נכותו של הנכה, או שמא אפשרי הדבר כי היא תורכב בחלקה מרופאים בעלי התמחויות אחרות. במילים אחרות, השאלה הטעונה הכרעה הינה אם חייבת להיות התאמה מלאה בין התמחותם של כל חברי הוועדה העליונה לבין תחום פגימתו של הנכה, אם לאו. הוראותיו של חוק הנכים והתקנות שהותקנו מכוחו 5. חוק הנכים מסדיר את סוגית תשלום התגמולים לנכים אשר נכותם נגרמה בתקופת שירותם בצה"ל ועקב שירות זה (ראו הגדרת המונח "נכות" בסעיף 1 לחוק). על פי החוק, נדרש אדם המבקש הכרה בנכותו להגיש בקשה לקצין התגמולים, אשר ממונה על ידי שר הביטחון (סעיפים 25(א) ו-30 לחוק). עניינה של הכרה זו הינו הקשר הסיבתי שבין הפגיעה לבין השירות הצבאי. כלומר, קצין התגמולים הוא המוסמך לקבוע דבר קיומו של קשר סיבתי. החוק מאפשר לקצין התגמולים להיעזר, לצורך קבלת החלטתו, בחוות דעתה של ועדה רפואית על פי חוק הנכים (להלן - ועדה רפואית) או של ועדה עליונה (סעיפים 28 ו-28א לחוק). משמוכר פלוני כנכה, נקבעת דרגת נכותו על ידי ועדה רפואית (סעיף 10(א) לחוק). משמע, תנאי מוקדם לקביעתה של דרגת נכות על ידי ועדה רפואית הינו ההכרה בנכות על ידי קצין התגמולים (אולם ראו סעיף 28א לחוק; לעניין חלוקת הסמכויות בין קצין התגמולים לבין הוועדה הרפואית, ראו ע"א 140/89 קצין התגמולים נ' גולומבק, פ"ד מה(3) 23). דרגת הנכות נקבעת בהתאם לכללים הקבועים בתקנות שהותקנו על ידי שר הביטחון (סעיף 10(ב) לחוק ותקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969). יצוין עוד, כי חוק התגמולים מחיל, בתנאים מסוימים, את הוראותיו של חוק הנכים אף ביחס לפגיעות שאירעו לחייל בשירות סדיר (למעט בשירות קבע) בתקופת שירותו הצבאי, אך לא עקב שירות זה. אדם הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה של קצין התגמולים, רשאי לערער עליה בפני ועדת ערעור (סעיף 33(א) לחוק). ועדת הערעור ממונה על ידי שר המשפטים. היא מורכבת משלושה חברים, ובראשה יושב שופט. לפחות אחד מחברי הוועדה האחרים הינו רופא מוסמך (סעיף 26 לחוק). על החלטתה של ועדת הערעור ניתן לערער, בסוגיה משפטית בלבד, בפני בית המשפט המחוזי שיושב לדין במותב תלתא; ואילו פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן לערעור, לאחר קבלת רשות, בפני בית המשפט העליון (סעיף 34 לחוק). מסלול ההשגה על החלטותיה של ועדה רפואית שונה מדרך התקיפה של החלטות קצין התגמולים. על החלטתה של ועדה רפואית ניתן לערור בפני ועדה עליונה (סעיף 12 לחוק). נתייחס בהמשך לאופן מינוין ולהרכבן של ועדות רפואיות ושל ועדות עליונות. החלטת הוועדה העליונה ניתנת לערעור, בסוגיה משפטית בלבד, בבית המשפט המחוזי (סעיף 12א(א) לחוק). הדיון בערעור מתנהל בפני דן יחיד (ראו סעיף 37(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984). על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן להשיג בפני בית משפט זה, לאחר קבלת רשות לכך (בר"ע 237/80 ציוני נ' הוועדה הרפואית העליונה, משרד הביטחון, אגף השיקום, פ"ד לה(3) 54; רע"א 3816/01 ירושלמי נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). 6. סעיף 29 לחוק קובע, כי אופן הרכבתן של ועדות עליונות ושל ועדות רפואיות, כמו גם סמכויותיהן וסדרי עבודתן, ייקבעו בתקנות. התקנות המסדירות עניינים אלו ביחס לוועדות רפואיות הינן תקנות הנכים (ועדות רפואיות), תשכ"ו-1965 (להלן - תקנות הוועדה הרפואית); ואילו התקנות העוסקות בוועדות עליונות הינן תקנות הנכים (ועדה רפואית עליונה), תשכ"ד-1964 (להלן - תקנות הוועדה העליונה או התקנות). על פי תקנות הוועדה הרפואית, ממנה שר הביטחון (להלן - השר) רשימה של רופאים (להלן - הרשימה). מתוך הרשימה קובע השר את יושבי ראש הוועדה הרפואית. אחד מיושבי הראש ממלא תפקיד של ממונה על ועדות רפואיות, והוא אשר מפקח על ביצוע תקנות הוועדה הרפואית (תקנה 2 לתקנות הוועדה הרפואית). יושב ראש הוועדה הרפואית מוסמך להרכיב לכל בקשה ועדה רפואית, מבין הרופאים ששמותיהם כלולים ברשימה. ועדה רפואית תורכב מרופא אחד או יותר, בהתאם לקביעתו של יושב ראש הוועדה הרפואית. כאשר כוללת הבקשה לקביעת דרגת נכות מספר פגימות, תורכב הוועדה הרפואית "ממומחים אשר ידונו ויחליטו בועדה באותן פגימות" (תקנה 3 לתקנות הוועדה הרפואית). במקרים בהם אין אפשרות שהרכב אחד של ועדה רפואית ידון במספר פגימות, רשאי הממונה להורות על קיום מספר הרכבים של ועדות רפואיות לאותה בקשה (שם). ההסדרים הקבועים בתקנות הוועדה העליונה ביחס להרכבן ולאופן מינוין של הוועדות העליונות, דומים לאלה המצויים בתקנות הוועדה הרפואית. תקנה 1(א) לתקנות הוועדה העליונה קובעת, כי השר הוא אשר ממנה את הוועדה העליונה. על פי תקנה 1(ב) לתקנות, תהיה הוועדה העליונה מורכבת מ"רופאים מוסמכים". עוד נשוב ונעסוק במונח זה. יושב ראש הוועדה העליונה (להלן - יושב הראש) ממונה מתוך חבריה, ואחד מיושבי הראש אף ממלא תפקיד של ממונה על הוועדה העליונה. הממונה הוא אשר אחראי על הפיקוח על ביצוען של תקנות הוועדה העליונה (תקנה 1(ג) לתקנות). עוד קובעות התקנות, כי ועדה עליונה תורכב משלושה רופאים או יותר, בהתאם לקביעתו של יושב הראש (תקנה 5(ב) לתקנות, אשר תוקנה בק"ת 5616, תשנ"ד, עמ' 1230). דברי חקיקה אחרים הנוגעים לעניין 7. חוק הנכים איננו החוק היחיד אשר כולל הסדרים ביחס להקמתן של ועדות רפואיות מדרג ראשון ואף של ועדות ערר רפואיות. קיימות ועדות רפואיות נוספות, אשר פועלות במתכונת דומה מכוחם של דברי חקיקה שונים. כך למשל, פועלות ועדות רפואיות וכן ועדות רפואיות לעררים לעניין בחינת פגיעותיהם של נפגעי עבודה (סעיפים 118, 123-122 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי) וכן תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז- 1956 (להלן - תקנות נפגעי עבודה)). הוועדות האמורות אף מוסמכות לקבוע את דרגת נכותם של נפגעי פעולות איבה (סעיף 5 לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970); וכן את נכותם ואת דרגת נכותם של אסירי ציון (סעיפים 9-6 לחוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 בצירוף תקנות 2-1 לתקנות התגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ה-1995). נוסיף ונזכיר את הוועדה הרפואית לעררים לעניין קביעת דרגת נכות לצורך זכאות לגמלת נכות (סעיפים 211-213 לחוק הביטוח הלאומי וכן פרק ג' לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות)(קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), התשמ"ד-1984; לסקירה בעניין ועדות רפואיות בעלות קשר למוסד לביטוח לאומי ראו י' אליאסוף, 'ועדות רפואיות וועדות עררים במסגרת הביטוח הלאומי', שנתון משפט העבודה ו (תשנ"ו) 46 (להלן - אליאסוף)). בנוסף לכך, קיימות ועדות רפואיות לעניין דרגת נכותם של נכי המלחמה בנאצים ושל נכי רדיפות הנאצים (סעיפים 6, 12א-12ב לחוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-1954 (להלן - חוק נכי המלחמה בנאצים); תקנות נכי המלחמה בנאצים (ועדה רפואית), תשט"ו-1954; תקנות נכי המלחמה בנאצים (ועדה רפואית עליונה), תשי"ז-1957; סעיפים 9-8א לחוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-1957; תקנות נכי רדיפות הנאצים (קביעת דרגת נכות), התשמ"ד-1984). 8. דבר החקיקה המסדיר את העיסוק במקצוע הרפואה הינו פקודת הרופאים [נוסח חדש], תשל"ז-1976 (להלן - פקודת הרופאים או הפקודה). אדם המקבל רישיון לעסוק ברפואה מכונה, על פי הפקודה, "רופא מורשה" (סעיף 2 לפקודה). הפקודה מסמיכה את שר הבריאות לקבוע בתקנות תארי מומחה לענפי הרפואה השונים, וכן את התנאים בהם יש לעמוד לשם קבלת תארים אלה (סעיף 17 לפקודה). עניין זה מוסדר בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), תשל"ג-1973 (להלן - תקנות הרופאים). התקנות מונות חמישים וארבעה תארי מומחיות רפואית אותם ניתן להעניק לרופא (סעיף 2 לתקנות הרופאים וכן טור א' לתוספת לתקנות אלו). ביחס לכל אחד מן התארים האמורים נקבע מסלול ההתמחות הדרוש לצורך קבלתו (טור ב' לתוספת לתקנות הרופאים; ראו גם תקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות)(התמחות ברפואת משפחה ומינהל רפואי)(הוראת שעה), התשנ"ז-1997). בין היתר, כוללים המסלולים האמורים תקופות התמחות שונות במקצועות רפואיים מסוימים, אותם על המועמדים לבצע כתנאי לקבלת התואר. חלק ממסלולי ההתמחות אף כוללים דרישה שהמועמד יהיה בעל תואר מומחה קודם בתחום מסוים. ענפי רפואה בהם ניתן לקבל תואר מומחה ללא צורך במומחיות קודמת מכונים "מקצועות ראשיים". כך למשל, תואר מומחה בכירורגיה אורטופדית (מומחיות זו כונתה למען הקיצור אורטופדיה) הינו מקצוע ראשי, באשר אין הוא מצריך מומחיות קודמת כלשהי (פרט 15 לתוספת לתקנות הרופאים). לעומת זאת, ענפי רפואה שתחילת ההתמחות בהם מותנית בקבלת תואר מומחה במקצוע ראשי מכונים "מקצועות על" (ענפים אלו מכונים בעגה היום יומית דווקא תת התמחויות). כך למשל, תנאי לתחילת התמחות לצורך קבלת תואר מומחה בכירורגיה של היד, הינו קבלתו של תואר מומחה בכירורגיה אורטופדית או בכירורגיה פלסטית (פרט 39 לתוספת לתקנות הרופאים). ישנם אף ענפי רפואה נוספים, המנויים בטור ב' לתוספת, והמכונים על פי הפקודה "מקצועות משנה" (ראו את הגדרות המונחים "מקצוע משנה", "מקצוע-על" ו-"מקצוע ראשי" בסעיף 1 לתקנות הרופאים). הרכבה של הוועדה העליונה 9. סקירת הוראות חוק הנכים והתקנות שהותקנו על פיו (פסקאות 6-5 לעיל) מעלה, כי אין בנמצא הוראה מפורשת המחייבת שכל הרופאים היושבים בוועדה העליונה יהיו בעלי מומחיות בתחום הפגימה של הנכה. כל שקובעות התקנות הוא, כי הוועדה העליונה תהא מורכבת מ"רופאים מוסמכים", וכי תורכב משלושה רופאים או יותר. הסמכות לקבוע את הרכב הוועדה העליונה מסורה בידיו של יושב הראש. זאת ועוד, מרבית דברי החקיקה אשר מכוחם פועלות ועדות רפואיות אחרות (פסקה 7 לעיל) אינם קובעים כללים נוקשים ביחס לזהות הרופאים אשר מכהנים בוועדות (אולם ראו תקנות 2(ב) ו-27(ב) לתקנות נפגעי עבודה). לטענת המבקשים, פירושו הנכון של הביטוי "רופאים מוסמכים" הינו כי מדובר ברופאים המומחים לתחום הפגימה של הנכה אשר עניינו נדון בפני הוועדה העליונה. בהקשר זה נעיר, כי בניגוד לאמור בתקנות הוועדה העליונה, אין תקנות הוועדה הרפואית מזכירות את המונח "רופאים מוסמכים". תחת זאת, נוקבות הן בביטוי "רופאים" בלבד. הביטוי "רופא מוסמך" איננו מופיע כלל בפקודת הרופאים. עם זאת, ניתן למוצאו בשלל חוקים אחרים. כך למשל, בסעיף 26(ב) לחוק הנכים נקבע כי לפחות אחד מחבריה של ועדת ערעור יהיה רופא מוסמך. הוראות דומות קיימות אף בסעיף 3(ב) לחוק נכי המלחמה בנאצים, ביחס לוועדות ערעור על החלטות הרשות המוסמכת לפי אותו חוק; ובסעיף 5 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), תש"י-1950, לעניין ועדות ערעור לפי חוק זה. נראה, כי אין אחידות במשמעות הנודעת לתיבה "רופא מוסמך" בדברי החקיקה השונים. לעתים מהווה היא ביטוי חלופי למונח "רופא מורשה", היינו - הכוונה היא לאדם שהינו בעל רישיון לעסוק ברפואה (ראו למשל הגדרת המונח "רופא צבאי" בסעיף 1 לחוק בתי קברות צבאיים, תש"י-1950; סעיף 210(א) לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970). במקרים רבים אחרים נעשה שימוש בביטוי "רופא מוסמך", כאשר מדובר ברופא אשר הגורם הרלוונטי הסמיכו לביצוען של פעולות כלשהן (לדוגמה, הגדרת המונח "רופא מוסמך" בסעיף 1 לתקנות נפגעי עבודה וכן פרק שני לתקנות הנכים (טיפול רפואי), תשי"ד-1954). בענייננו כאמור, קובעת תקנה 1(ב) לתקנות כי הועדה העליונה תהא מורכבת מ"רופאים מוסמכים". תקנה זו מסדירה את מינויים של רופאים כחברי ועדה עליונה על ידי שר הביטחון. המדובר במינוי כללי, אשר אינו נוגע להרכב מסוים של הוועדה העליונה. לעומת זאת, הרכבה הפרטני של הוועדה העליונה בכל מקרה ומקרה נתון לשיקול דעתו של יושב הראש, וזאת מכוחה של תקנה 5(ב) לתקנות (ראו פסקה 6 לעיל). יוצא איפוא, שאף אם נניח כי משמעותו של הביטוי "רופאים מוסמכים" בהקשר שלפנינו הינה רופאים מומחים בלבד, אין בכך כדי להוביל לתוצאה הרצויה מבחינת המבקשים. גם אם נדרש שר הביטחון למנות כחברי וועדה עליונה רופאים מומחים בלבד, עדיין אין בכך כדי לחייב כי הרכב הוועדה העליונה בכל מקרה ספציפי יכלול רק רופאים בעלי התמחות בתחום הפגימה של הנכה אשר עניינו נדון בפני הוועדה. ברי, כי אין במסקנה זו משום סוף פסוק לעניין הסוגיה המונחת לפנינו. עם זאת, כפי שיובהר להלן, איננו סבורים כי יש לפרש את התקנות כמחייבות הרכב ועדה עליונה שהינו על טהרת חברים המומחים לתחום הפגימה הרלוונטי. 10. הוועדה העליונה הינה טריבונל מקצועי-רפואי, אשר תפקידו לקבוע את דרגת נכותם של המוכרים כנכים על ידי קצין התגמולים. נפסק, כי היא ממלאת תפקיד מעין- שיפוטי (ראו רע"א 5258/90 קצין התגמולים נ' אינגבר, פ"ד מה(3) 593. עוד השוו בג"ץ 1082/02 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם) (להלן - פרשת המל"ל); בג"ץ 2874/93 כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(2) 673, 682). מאחר שהידע הדרוש לצורך קביעת דרגת נכות הינו רפואי בעיקרו, אך טבעי הוא כי הדין קובע שחברי הוועדה העליונה יהיו רופאים. ניתן להניח, כי לחבר ועדה עליונה שהינו רופא בעל התמחות בתחום הפגימה של הנכה (להלן - חבר מומחה) יתרון על פני חברי ועדה בעלי מומחיות אחרת כלשהי. הידע הרפואי של חבר מומחה בתחום מומחיותו הינו רלוונטי לפגימתו של הנכה, וממילא יש בו כדי לסייע בקבלת ההחלטה לעניין דרגת הנכות. הדבר נכון בפרט במקרים בהם מוגשת מטעם הנכה לוועדה העליונה חוות דעת של רופא בעל מומחיות זהה. לפי ההערכה שנמסרה על ידי קצין התגמולים, מוגשות לוועדה העליונה חוות דעת רפואיות בכארבעים אחוזים מן העררים בהם מיוצגים הנכים על ידי עורך דין, ובכחמישה עשר אחוזים מן העררים בהם אין לנכים ייצוג משפטי. עם זאת, אין לקבוע הבחנה חדה בין חבר מומחה לבין חבר ועדה שאיננו כזה. לתחום מומחיותו של חבר ועדה נודעת חשיבות רבה, אף אם אין הוא בגדר חבר מומחה. מידת הקירבה בין התמחות פלונית לבין תחום הפגימה הנדון בפני הוועדה העליונה משתנה מעניין לעניין. כך למשל ברור, כי כאשר פגימתו של הנכה הינה בתחום האורטופדיה, מומחיותו של כירורג כללי רלוונטית יותר לקביעת דרגת הנכות מאשר התמחותו של פסיכיאטר, על אף ששניהם לא יחשבו כחברים מומחים. 11. היתרון המוקנה לחבר ועדה עליונה שהינו חבר מומחה על פני חברי ועדה שאינם כאלה הינו פרמטר חשוב בקביעת הרכבה של ועדה עליונה, אך אין הוא השיקול היחיד אשר יש להביאו בחשבון. כך למשל, נודעת חשיבות למידת בכירותם של חברי הוועדה העליונה. ברי, כי לחבר ועדה שהינו בעל ניסיון רב ובעל מעמד בכיר ישנו יתרון על פני חבר ועדה שהוא רופא זוטר יחסית. סוגיית בכירותם של חברי הוועדה העליונה הינה בעלת משמעות אף לאור היותה של ועדה זו ערכאת ערר, המבקרת את החלטותיהן של הוועדות הרפואיות. קצין התגמולים אכן הדגיש בתשובתו, כי השר מקפיד למנות חברי ועדה עליונה שהינם רופאים בעלי שיעור קומה בתחום התמחותם. ניתן היה לטעון, כי על יושב הראש לכנס ועדה עליונה בהרכב הכולל אך ורק חברי ועדה שהינם חברים מומחים ובה בעת בכירים בתחומם, שהרי יש להניח כי מדובר בהרכב מיטבי. לשם ההדגמה, אם פגימתו של הנכה הינה מתחום האורטופדיה, הרי שכל חברי הוועדה העליונה יהיו אורטופדים בכירים. יהיה שירחיקו לכת אף יותר וידרשו, כי אם פגימתו של הנכה הינה בתחום "מקצוע על" מסוים, יהיו כל חברי הוועדה מומחים בתחום. כך למשל, כאשר מדובר בפגימות מסוימות בכף היד, תהא הוועדה העליונה מורכבת מרופאים שמומחיותם היא כירורגיה של היד. אולם, בדוננו בהוראות הדין הנוגעות להרכבן של הוועדות העליונות, אל לנו להתעלם מן השיקולים המעשיים. מנתוני קצין התגמולים עולה, כי מדי שנה נדונים בפני ועדות רפואיות ובפני ועדות עליונות ענייניהם של אלפי נכים. על פי הנתונים שנמסרו, בשנת 2002 התכנסו כ- 6,800 הרכבים של ועדות רפואיות וכ- 2,400 הרכבים של ועדות עליונות. הרכבים אלו דנו בענייניהם של כ- 12,400 נכים. בהקשר זה ראוי לציין כי על פי חוק הנכים זכאי נכה, על פי דרישתו, להיבדק מחדש על ידי ועדה רפואית, אם עברו לפחות שישה חודשים מיום קביעת דרגת הנכות האחרונה (סעיף 37(ב) לחוק). הצבת דרישות נוקשות מדי ביחס להרכב הנדרש של הוועדות העליונות עשויה ליצור קשיים ממשיים בכינוסן של ועדות אלו, ובכך להביא להתמשכותם של ההליכים לקביעת דרגת נכות. הליכים אלו מהווים בסיס לקביעת שיעורו של התגמול המשולם לנכה. לעניין זה נפסק בפרשת המל"ל כי "קיומו של הסדר יעיל לבירור תביעות מהווה מרכיב חשוב בהסדרים, אשר תכלית סוציאלית ביסודם" (ראו סעיף 20 לפסק הדין). לא אחת סובלים נכים ממספר פגימות, אשר כל אחת מהן שייכת לתחום מומחיות רפואי שונה. אם נאמר כי עניינו של נכה הסובל מפגימה אחת בלבד חייב להידון בפני ועדה עליונה המורכבת משלושה חברים מומחים (או יותר), הרי שעל פי אותו הגיון יהיה עלינו לקבוע כי נכה עם מספר פגימות זכאי שכל אחת מן הפגימות תידון בפני שלושה חברים המומחים באותו תחום רפואי. לשם כך יהיה צורך במספר הרכבים שונים של הוועדה העליונה. אף בתוצאה זו יש כדי לגרום לסירבולם של ההליכים בפני הוועדות העליונות. זאת ועוד, לעתים סובל נכה מפגימה אחת בלבד, אלא שפגימה זו נוגעת ליותר מתחום מומחיות רפואי אחד. האם במקרה כזה נאמר כי יש צורך בשלושה חברים מומחים ביחס לכל תחום מומחיות? עיון בתקנה 5(י) לתקנות מעלה כי כל אחד מחברי הוועדה העליונה מוסמך "להזמין מומחים לישיבותיה לשמיעת חוות-דעת מקצועית". אפשרות זו מתיישבת עם הפרשנות לפיה אין התקנות כוללות חובה כי הוועדה העליונה תורכב מחברים מומחים בלבד. אילו היו כל חברי הוועדה חברים מומחים, לא היו נדרשים הם לחוות דעת של רופא מומחה בתחום הפגימה. חוות דעת כאמור נדרשת בראש ובראשונה דווקא עבור אותם חברי ועדה אשר אינם חברים מומחים. האפשרות הנזכרת לעיל מיועדת לספק לחברי הוועדה כלי משמעותי לצורך הכרעה בעניין דרגת הנכות, עבור אותם מקרים בהם סבור מי מהם כי אין די בידע הרפואי אשר באמתחתו (לעניין זה ראו ע"ש (נצ') 8/80 פרדקין נ' קצין התגמולים, פ"מ תשמ"א א' 290, 298). 12. רואים אנו, איפוא, כי מלאכת האיזון בין השיקולים השונים הנוגעים להרכבן של ועדות עליונות אינה פשוטה כלל ועיקר. מן העבר האחד עומדים שיקולים מקצועיים, קרי - קביעת ההרכב המיטבי האפשרי בכל מקרה ומקרה. כבר ציינו לעיל (פסקאות 11-10) כי טיבו של ההרכב צפוי להיות מושפע, בין היתר, ממספר החברים המומחים בהרכב וכן ממידת בכירותם של חברי הוועדה. כן יש חשיבות בהקשר זה לתחום התמחותם של חברי הוועדה שאינם חברים מומחים. מאידך גיסא, קיימים טעמים מעשיים שעניינם, בין היתר, מספר הרופאים המומחים הזמינים בכל מחוז בו מתכנסת הוועדה העליונה וכן הצורך לייעל את ההליכים ולתת מענה מהיר לבקשות לקביעת דרגת נכות (לעניין הצורך בעריכת איזון כאמור השוו עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה, פד"ע לו 186 (להלן - פרשת סעדיה)). ריבויים של המשתנים אשר יש להביאם בחשבון ומורכבות האיזון ביניהם היא אשר מובילה למסקנה, כי לא יהא זה נכון לקבוע מסמרות בדבר הרכבה של הוועדה העליונה. עיון בתקנות הוועדה העליונה, ובפרט בתקנה 5(ב) לתקנות אלו, מגלה כי מחוקק המשנה בחר להעניק ליושב הראש שיקול דעת רחב לעניין הרכבתן של הוועדות העליונות. על פי הסדר זה, הרכבה של הוועדה העליונה נקבע על ידי יושב הראש תוך הפעלת שיקול דעת רפואי פרטני, בהתחשב בנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. פתרון זה ראוי הוא. הוא מאפשר גמישות מירבית והפניית כל אחד מן הנכים לוועדה העליונה המתאימה ביותר שניתן להרכיב בנסיבות העניין. אין מקום, אם כן, לקרוא לתוך התקנות חיוב שאינו מופיע בהן, ולפיו תורכב הוועדה העליונה מחברים מומחים בלבד. 13. שיקול דעתו של יושב הראש לעניין סוגיית הרכבה של ועדה עליונה במקרה פרטני כלשהו נתון לביקורת שיפוטית. נכה אשר סבור כי ייחודיות עניינו מחייבת ועדה עליונה בהרכב מסוים מבחינת תחום ההתמחות של חבריה, רשאי להגיש בקשה מתאימה ליושב הראש. כמו כן, נכה המבקש להשיג על הרכב הוועדה העליונה הדנה בעניינו רשאי להעלות את טענותיו בערכאת הערעור. זאת, בהנחה שבמקרה הקונקרטי אכן מדובר בשאלה משפטית (סעיף 12א(א) לחוק הנכים). עם זאת, ברוב המכריע של המקרים די יהיה בכך שאחד מחברי הוועדה העליונה הינו חבר מומחה (השוו דב"ע לח/01-832 מחפוד - המוסד לביטוח לאומי, לקט פסקי-דין בעניין ועדות רפואיות, המוסד לביטוח לאומי, 211; דב"ע נא/99-94 ארבל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב 337; עב"ל 282/99 אבן חן - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם) וכן אליאסוף, עמ' 66-67). קצין התגמולים הדגיש בתשובתו, כי קיימת הקפדה על הימצאו של חבר מומחה אחד לפחות בכל הרכב של ועדה עליונה. נדגיש כבר עתה, כי דברינו לעיל מתייחסים אך ורק לחובה לכלול בהרכב ועדה עליונה רופא אחד בעל מומחיות הזהה לתחום הפגימה. אין אנו נדרשים להכריע בסוגיית החובה לכלול בהרכב האמור חבר ועדה שהפגימה הנדונה בתחום מומחיותו כ"מקצוע על", ועל כן נוכל להשאירה בצריך עיון (לעניין זה השוו פרשת סעדיה לעיל). במאמר מוסגר נציין, כי ייתכן שנכון יהיה להותיר אף עניין זה לשיקול דעתו הפרטני של יושב הראש. לעתים מתעוררת שאלת הזהות בין תחום הפגימה של הנכה לבין תחום מומחיותו של איזה מחברי הוועדה. אף השגות מסוג זה ייתכן שניתן להעלות במסגרת ערעור על החלטת הוועדה העליונה (השוו דב"ע נג/01-36 דקל - המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם)). זאת ועוד, במקרים בהם פגימתו של הנכה מורכבת במיוחד או שקיימות נסיבות ייחודיות אחרות, יש מקום לבחון את הצורך בקביעת דרישות נוספות ביחס להרכב הוועדה. כך לדוגמה, ייתכן שיש לדרוש כי לפחות שניים מחברי הוועדה יהיו חברים מומחים, או כי יכונס הרכב מורחב של יותר משלושה חברים (ראו ע"א (ת"א) 2520/99 זלמנוביץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם); ע"א (ת"א) 2130/99 פנחס נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). יש להדגיש עם זאת, כי הדרישה בדבר הכללת חבר מומחה אחד בהרכב ועדה עליונה מציבה רף מינימום בלבד. אין בה כדי לפטור את יושב הראש מהתחשבות בנתונים הספציפיים של כל מקרה ומקרה, מתוך מטרה לכלול בהרכבן של הוועדות העליונות יותר מחבר מומחה אחד, או למצער חברים נוספים בעלי מומחיות קרובה לתחום הפגימה, והכול בכפוף לאילוצים השונים אשר הזכרנו את חלקם. המקרים הקונקרטיים 14. הגענו כאמור לכלל מסקנה, כי אין התקנות מחייבות שהרכבן של ועדות עליונות יכלול חברים מומחים בלבד. תחת זאת, מסורה סוגית הרכב הוועדה העליונה בכל מקרה ומקרה לשיקול דעתו הפרטני של יושב הראש. בדרך כלל, די בכך שאחד מחברי הוועדה העליונה יהיה חבר מומחה, אולם ייתכנו מקרים בהם לא ניתן יהיה להסתפק בכך. עלינו לבחון עתה, על יסוד קביעותינו האמורות, האם נפל פגם כלשהו בהרכבן של הוועדות העליונות במקרים שלפנינו. במלים אחרות, האם בכל אחד משני המקרים המסוימים התקיימו נסיבות מיוחדות שבגינן חייב היה יושב הראש להקים ועדה עליונה שיהיה בה יותר מחבר מומחה אחד (ונזכיר שהכוונה לרופאים שהתמחותם היא בתחום הפגימה הרלוונטי). הפגימה ממנה סובלת המבקשת מצויה, כזכור, בתחום האורטופדיה. הוועדה העליונה אשר דנה בעניינה הורכבה מאורטופד, מאורולוג ומנפרולוג. המבקשת הגישה לוועדה העליונה חוות דעת רפואית של מומחה לאורטופדיה. לטענתה, העובדה שהרכב הוועדה אשר דן בעניינה כלל חבר מומחה אחד בלבד, הובילה לכך שהוועדה לא יכולה הייתה להתמודד באופן מושכל עם חוות הדעת האמורה. דין טענה זו להידחות. הגשת חוות דעת רפואית של מומחה בתחום מסוים לוועדה העליונה אין בה, כשלעצמה, כדי לחייב כי הרכב הוועדה יכלול יותר מחבר מומחה אחד. המבקשת לא הצביעה על התקיימותן של נסיבות ייחודיות אשר מצדיקות סטייה מן הכלל לפיו די בהכללתו של חבר מומחה אחד. משכך, יש לקבוע כי אין כל פגם בהרכב הוועדה העליונה אשר דן בעניינה. 15. הרכב הוועדה העליונה אשר דנה בעררו של המבקש כלל אורטופד, כירורג ופסיכיאטר. לטענת המבקש, פגימותיו הרלוונטיות הינן בתחומי האורטופדיה והנוירולוגיה, ועל כן היה על הוועדה העליונה אשר דנה בעניינו לכלול לפחות נוירולוג אחד. אין לקבל טענה זו. שתי חוות הדעת שהגיש המבקש לוועדה ניתנו על ידי מומחים בתחום האורטופדיה. לא הוגשה כלל חוות דעת של נוירולוג. משמע, הרכב הוועדה העליונה אשר דנה בעניינו של המבקש כלל חבר מומחה אחד, וזאת בהתאם לתחום הרפואי אשר המבקש עצמו סבר שהינו התחום הרלוונטי. יש לקבוע, אם כן, כי אף במקרה זה היה הרכבה של הוועדה העליונה כדין. 16. הן המבקשת והן המבקש מעלים, במסגרת בקשותיהם, השגות נוספות נגד החלטת הוועדה העליונה אשר דנה בעניינם. בחינת טענות אלו מעלה כי אין בהן ממש. נעיר, שבבקשתו עתר המבקש, בין היתר, כי נורה לקצין התגמולים לשלם לו פיצויים באופן רטרואקטיבי החל משנת 1987, עת אירעה פגיעתו. כפי שהסביר בית משפט קמא למבקש, ההליך אשר תחילתו בוועדה הרפואית עניינו קביעת דרגת נכות בלבד. לפיכך, אין מקומה של טענה מן הסוג הנזכר במסגרת ההליך שלפנינו. סיכום 17. השאלה בה נדרשנו להכריע היא האם מוטלת חובה כללית שוועדה עליונה, הדנה בדרגת הנכות, תהא מורכבת מחברים מומחים בלבד. מסקנתנו היא, כי אין בהסדר החוקי דהיום דרישה מעין זו. אף שנראה כי הדרישה האמורה הינה בבחינת הרצוי, הרי שיקולים מעשיים מכריעים את הכף לכיוון המצוי. המשיב חזר וציין, כי בכל מקרה ומקרה המובא בפני ועדה עליונה אחד מן הרופאים שבה הינו חבר מומחה, היינו תחום התמחותו זהה לתחום לו משויכת פגימתו של הנכה. הגם שקבענו כי אין מוטלת חובה כללית כנטען, אין יושב הראש, הקובע את הרכב הוועדה העליונה, פטור מלהפעיל שיקול דעת האם במקרה ספציפי מן הראוי הוא שיותר מחבר מומחה אחד יכהן בוועדה. כל אחד משני המבקשים לא הצביע על נסיבות מיוחדות שלאורן צריך היה לסטות מן הכלל באשר להרכבה של הוועדה העליונה במקרה הספציפי. 18. לאור האמור לעיל, הנני מציע לדחות את הבקשות שנדונו כערעורים. בנסיבות העניין, לא ייעשה צו להוצאות. ש ו פ ט השופט מ' חשין: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה לפסק דינו של חברי, השופט גרוניס. אבקש להוסיף את ההערה הבאה: אין חולק בדבר החשיבות שבהכללת חבר מומחה אחד לפחות בתחום הפגימה המיוחדת של הנכה בועדה הרפואית העליונה. המשיב עצמו מסכים לכך, ונראה כי מדובר בנוהג מקובל, דרך השיגרה, בפעולתן של הועדות העליונות. עם זאת, שיקול דעתו של יו"ר הועדה בהכללת רופאים מוסמכים מתחומי רפואה שונים כחברי ועדה הינו שיקול דעת רחב, המופעל בהתאם לצרכים של כל מקרה ומקרה. אין להוציא מכלל אפשרות כי עשויים להיות מקרים בהם תהא חשיבות מקצועית בהרכבת ועדה רפואית שישתתפו בה רופאים מתחומי מומחיות שונים ורחבים, ולאו דווקא על טהרת המומחיות הנוגעת לתחום הפגימה הרלבנטית. מצב דברים כזה יתכן לאו דוקא משיקולים מעשיים הנעוצים בהיצע כח האדם המקצועי, וזמינותו. הנחה זו מקורה בתפיסה רפואית רחבה הרואה בגוף האדם הווייה פיסית-רוחנית כוללת שיש לבחון אותה ולהעריכה בראייה מקצועית רחבה, וזאת גם על רקע פגימה רפואית ספציפית ונוכח צורך לקבוע שיעור נכות בגין פגימה כזו. וכך, קשר הגומלין ההדוק הקיים בין גוף האדם כמושג כולל לבין הפגימה המיוחדת עשוי לא אחת להצדיק מן הבחינה המקצועית הכללת רופאים מתחומי מומחיות ועיסוק שונים בועדה העליונה לצורך קביעת השפעת הפגימה על שיעור נכותו של האדם. הכללת רופאים מוסמכים מתחומי רפואה שונים בועדה, בצד רופא מומחה אחד לפחות בתחום הפגימה הספציפית, עשויה, איפוא, להיות לא רק בבחינת "רע הכרחי" ובלתי נמנע עקב אילוצים מעשיים, אלא עשויה להידרש אף משיקולים מקצועיים טהורים הנוגעים לגופו של הליך קביעת הנכות של האדם. ליו"ר הועדה נתון שיקול הדעת לקבוע מהו הרכב הרופאים הראוי לדון בענין מסוים ומהם תחומי הרפואה הראויים לייצוג באותה ועדה; כל מקרה ונסיבותיו הוא. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט א' גרוניס. רפואההרכב ועדה רפואיתועדה רפואית