החלטה ‎1. המנוח, בעלה של המבקשת ‎1 ואביהם של המבקשים ‎4-2, נפטר באורח פתאומי בתאריך ‎12.2.97, בסיומה של פעילות ספורטיבית וכתוצאה מדום-לב, והוא כבן ‎46. לאחר מותו התברר למבקשים כי המנוח, שעסקו היה שקוע בחובות, הותיר אחריו שבע פוליסות ביטוח שרכש מן המשיבות - שבהן נרשמו כמוטבים המבקשים - המסתכמות בסכום של ‎8,765,191 ש"ח. ברם, המשיבות סירבו לשלם למבקשים את תגמולי הביטוח הנקובים בפוליסות שרכש מהן המנוח. על-כן הגישו המבקשים לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו תביעות בסדר-דין-מקוצר כנגד המשיבות. בכתבי-התביעה שהגישו המבקשים נטען ביחס לכל אחת מן המשיבות אך כי הן נמנעות מלשלם את תגמולי-הביטוח שהתחייבו לשלם בפוליסות שהמנוח רכש מהן. בתצהירים שהגישו המשיבות לתמיכה בבקשתן למתן רשות להתגונן נטען, כי המנוח מסר לסוכני-ביטוח ולרופאים מטעם המשיבות, שמילאו עבורו טופסי הצהרות-בריאות כחלק מהליך רכישת פוליסות הביטוח, הצהרות כוזבות אודות מצב בריאותו ועברו הרפואי, ונמנע במתכוון מלחשוף מידע רפואי רלוואנטי; וכי אילו היה מגלה את האמת אודות מצבו הבריאותי, היו המשיבות נמנעות מלבטחו או למצער דורשות סכומי פרמיה גבוהים יותר. בין היתר טענו המשיבות, כי במספר הזדמנויות בעבר סבל המנוח מכאבים בחזהו, שבגינם פנה לקבלת טיפול רפואי, וכי המנוח הסתיר זאת והשיב בשלילה כאשר נשאל על-ידי ממלאי הצהרות הבריאות מטעם המשיבות, אם סבל מסימפטומים כאלו. ‎2. למשיבות ניתנה רשות להתגונן. לאחר הליך קדם-משפט נקבע התיק לשמיעת ראיות, ובית-המשפט המחוזי הורה לכל צד להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. בתצהירים שהוגשו מטעם המבקשים נטען, כי רופאי חברות הביטוח - וביניהם אחד הרופאים שתשאל את המנוח לצורך הגשת הצהרות-בריאות שתיים מן המשיבות, ד"ר שלמה שולוביץ - מילאו את הצהרות-הבריאות באופן שלא שיקף את השאלות שנשאל המנוח בפועל או את התשובות שנתן. המבקשים צירפו לתצהירים מטעמם קלטות אודיו ווידאו, המתעדות מפגשי תשאול בין רופאים מטעם המשיבות לבין מבוטחים, שנשלחו על-ידי המבקשים, וכן את טפסי הצהרות-הבריאות שמולאו עבור מבוטחים אלו על-ידי רופאי המשיבות. בין היתר צירפו המבקשים טופס הצהרת-בריאות שמילא ד"ר שולוביץ למבוטח, ובו רשם כי המבוטח שנבדק הוא בעל מבנה גוף "אתלטי" שקצב ליבו היה ‎88 פעימות לדקה לאחר שביצע עשר כפיפות ברכיים, וזאת חרףהעובדה שהמבוטח באותו מקרה היה נכה הסובל ממחלת פוליו, שאינו מסוגל לבצע כפיפות ברכיים. כן צירפו המבקשים קלטת המתעדת מפגש תשאול, שבמהלכו נמנע רופא חברת הביטוח מלשאול מבוטח, שדיווח מיוזמתו כי בעבר אושפז עקב כאבים ולחצים בחזהו, על כאבים בחזה שמהם סבל המבוטח בעבר, תוך שהרופא מסביר למבוטח כי המיחושים שעליהם דיווח לו אינם רלוואנטיים לצורך הצהרת-הבריאות. לקלטת זו צירפו המבקשים גם את טופס הצהרת-הבריאות של אותו מבוטח, שמילא הרופא, ואשר בו נרשם כי המבוטח השיב בשלילה על שאלה בקשר לכאבים בחזהו. או אז הגישו המשיבות בקשה למחיקת החלקים מתצהירי העדות של המבקשים, המתייחסים להתנהגות הרופאים מטעם המשיבות. טענת המשיבות הייתה, כי חלקים אלו כוללים טענות משפטיות, יוצרים הרחבת חזית, ומהווים עדויות סברה ועדויות שברפואה. ‎3. בית-המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבות. בהחלטתו קבע, כי טענה המתייחסת להתנהגות הרופאים שבדקו את המנוח או התנהגות מי שמילא עבור המנוח את טפסי הצהרות-הבריאות מהווה שינוי חזית ואין להתירה. בית-המשפט הסביר, כי חזית המחלוקת שעלתה מכתבי הטענות שהגישו הצדדים תייחסת אך ורק למנוח ולהתנהגותו, ולשאלה האם השיב תשובות כוזבות והאם נמנע מלגלות מידע; וכי חזית המחלוקת שהציבו הצדדים בכתבי טענותיהם אינה משתרעת גם על התנהגות רופאי המשיבות או התנהגות ממלאי הטפסים מטעם המשיבות. לבסוף קבע בית-המשפט המחוזי, כי אם רצו המבקשים להעלות טענות כאלו, היה עליהם להגיש כתב-תשובה לכתב-ההגנה שהגישו המשיבות. ‎4. מכאן הבקשה שבפניי למתן רשות ערעור. טענת המבקשים הייתה, כי בית-המשפט המחוזי שגה בכך שהורה על מחיקת חלקי תצהירי העדויות המתייחסים להתנהגות הרופאים וסוכני המשיבות בעת מילוי הצהרות-הבריאות של המנוח, וזאת משום שמדובר בראיות הזמה. המבקשים הסבירו, כי הצורך בוג זה של ראיות מתחזק נוכח העובדה שהמנוח אינו יכול למסור את גרסתו במשפט ולהפריך את טענות המשיבות. בתגובה לבקשה תמכו המשיבות את יתדותיהן בהנמקת בית-המשפט המחוזי, והוסיפו, כי הגם שהחשדות שהעלו המבקשים ביחס להתנהגות הרופאים והסוכנים מטעם המשיבות ראויים לבירור, הרי שבירור זה צריך להיעשות בדרך המקובלת. המשיבות טענו, כי על המבקשים מוטל להגיש בקשה לתיקון כתב-התביעה, וזאת, בין היתר, על-מנת לאפשר למשיבות להתגונן כראוי מפני טענות אלו, ובכלל זה לטעון בכתב-ההגנה טענות-שכנגד, לקיים הליכי הצגת שאלונים וגילוי ועיון במסמכים, ולצרף כצדדים שלישיים את אותם רופאים וסוכנים שכנגדם העלו המבקשים האשמות. בהקשר זה הסבירו המשיבות, כי הרופאים וסוכני-הביטוח הממלאים את הצהרות-הבריאות מטעמן הם קבלנים עצמאיים, המספקים שירותים אלו למשיבות, ועשויים לחוב כלפי המשיבות אם הפרו את חובתם המקצועית. ‎5. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. כאמור, אף המשיבות מודות עתה, כי טענות המבקשים ביחס להתנהגות רופאי וסוכני המשיבות במילוי טופסי הצהרות-הבריאות ראויות לבירור. אכן, אם אומנם נהגו רופאי וסוכני המשיבות במפגשי התשאול עם המנוח כפי שהמבקשים טוענים, אך מובן הוא כי תהיה להתנהגותם השפעה ישירה על תוקף טענות ההגנה של המשיבות הנוגעות להתנהגות המנוח. פוטנציאל זה של ראיות המבקשים מתעצם בהתחשב בעובדה שהמנוח אינו יכול להעיד אודות מפגשי תשאול אלו. המחלוקת בעניין זה בין הצדדים נוגעת איפוא רק לשאלת המסגרת הפרוצדורלית שבה יש לברר את טענות המבקשים. טענת המשיבות היא, כאמור, כי אין להתיר את הגשת הראיות שצירפו המבקשים אודות התנהגות רופאי וסוכני המשיבות כל עוד לא הגישו המבקשים בקשה לתיקון כתב-התביעה. ‎6. טענה זו של המשיבות אינה יכולה להתקבל. כללי סדר-הדין נקבעו לצורך ייעול הליכי יישובם של הסכסוכים המובאים בפני בתי-המשפט ולצורך יישום עקרונות ההליך האדברסרי. החלטות בית-המשפט בשאלות של ניהול הדיון משקפות איפוא הכרעה בניגוד הנוצר לעתים בין הצורך להקפיד על קיום כללים אלו, לבין ההכרח לקדם את הליך חשיפת האמת בסכסוך הקונקרטי. העיקרון שעל-פיו על בית-המשפט שבפניו מתברר סכסוך אזרחי להנחות את עצמו הוסבר כך: התכלית הדיונית השזורה בהליכי הדיון האזרחי לכל שלביהם מתמצית במבחן הפלוגתאות שבמחלוקת: הצגתן, מיקודן, בירורן והכרעה בהן ... מבחן זה משמש כעקרון-על המופנה לשופט כדי שינחהו בהכרעות הדיוניות הניצבות לפניו. מעתה תיבחן איפוא התנהגותו של בעל-הדין בנסיבות הרלוונטיות בראש ובראשונה על-פי אותה תכלית, דהיינו, עד כמה התנהגותו מקדמת את העמדת הפלוגתאות שבמחלוקת באמת... [דודי שוורץ, "תחולתו של עקרון תום-הלב בסדר-הדין האזרחי" עיוני משפט כ"א (תשנ"ח) ‎295, בע' ‎321-317] במצב הדברים שנוצר, שבו המחלוקת בין הצדדים נתגבשה והיא ידועה, ברי כי התניית הגשתן של ראיות המבקשים, העשויות לקדם את חשיפת האמת, במילוי הדרישה הפורמאלית של תיקון כתב-התביעה או הגשת כתב-תשובה, אין בה כדי לסייע להגדרת המחלוקות, או אף כדי לייעל את הדיון, והיא מיותרת. זאת ועוד, בפני המשיבות אף פתוחה הדרך לצרף צדדים שלישיים, להעלות טענות-שכנגד, או להגיש תובענות נפרדות כנגד מי שלדעתן חבים כלפיהן, וזכותן זו אינה מושפעת מן ההחלטה לקבל את ראיות המבקשים. נמצא, כי תיקון כתב-התביעה אינו דרוש אף על-מנת לאפשר למשיבות להגשים את זכויותיהן. ‎7. אשר-על-כן, אני מקבלת את הערעור, במובן זה שהחלטת בית-המשפט המחוזי מתבטלת ככל שהיא מקבלת את הבקשה למחיקת חלקים מתצהירי המבקשים, ובקשת המשיבות למחיקת החלקים הנ"ל נדחית. המשיבות תישאנה בהוצאות המבקשים בסך של ‎60,000 ש"ח. התקף לב / אוטם שריר הלבדיני ספורטמקרי מוותתביעות בגין מקרי מוות