פסק דין 1. בפני תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לטענת התובעת עקב שימוש שביקשה לעשות במעלית בניין בת"א. רקע עובדתי 2. התובעת ילידת 1918 המתגוררת בבית אבות ברמת אפעל, ביקשה בסמוך לחודש אפריל 2000 לארח אורחים מחו"ל. למטרה זו שכרה דירה בקומה שישית בבניין בן 6 קומות ברח' מאפו 11 בת"א (להלן: "הדירה"). בבנין היתה מותקנת מעלית שיוצרה ותוחזקה ע"י הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"). 3. בתאריך 2.4.00 ביקשה התובעת לעשות שימוש במעלית הבנין בהיותה בקומת הקרקע. תוך כדי נסיון זה, נפגעה לטענתה ברגלה ונגרמו לה נזקי גוף. 4. הצדדים חלוקים בעיקר בשאלת אופן התרחשות התאונה והאחריות לה. לגירסת התובעת תוך כדי כניסתה למעלית נסגרה לפתע דלת המעלית במהירות ופגעה באגן רגלה הימני. כתוצאה מכך נהדפה אל מחוץ המעלית, נפלה ונגרם לה שבר ברגל ימין. הנתבעת טוענת מנגד כי גירסת התובעת לוקה בסתירות מהותיות בעיקר באשר לנסיבות התרחשות התאונה ובהעדר גירסה עקבית וברורה ממילא לא הוכחה התביעה ודינה להדחות. 5. המעלית נבדקה ביום 28.3.00 ע"י טכנאי מעליות מטעם הנתבעת קרי: כ-5 ימים לפני התאונה ולא נמצאה בבדיקה כל תקלה. עפ"י דוחות טיפולים שהוצגו עולה כי בוצעו ע"י הטכנאי במהלך השנה גם טיפולים מונעים יזומים וגם טיפול תיקון עפ"י קריאת שירות, כך גם נבדקה המעלית ע"י בודק מוסמך מטעם משרד העבודה והוכנו על ידו שני תסקירים מיום 12.10.99 ו-10.4.00 קרי 8 ימים אחרי התאונה. בשני תסקירים אלו צויין כי המעלית היתה תקינה לחלוטין. 6. התובעת פונתה לביה"ח איכילוב שם אובחן שבר פרטרוכנטרי בצוואר הירך מימין. התובעת נותחה והשבר קובע במסמר ריצרדס. לאחר מכן הועברה להמשך שיקום במח' גריאטרית עד 25.5.00. לאחר כמה חדשים עברה ניתוח להרחקת המסמר מהירך ושוחררה להמשך מעקב וטיפולי פיזיוטרפיה. התובעת נותרה צולעת ונתמכת במקל. מומחה ביהמ"ש - פרופ' סודרי, קבע כי נותרה לתובעת נכות לצמיתות בשיעור של 10%. 7. התביעה כנגד הנתבעת 1 נמחקה בהסכמת הצדדים לאחר קיום ישיבת ההוכחות. המחלוקת 8. המחלוקת היא גם בשאלת האחריות וגם בשאלת הנזק. בראש ובראשונה נסובה המחלוקת בשאלת נסיבות התרחשות התאונה והאם עלה בידי התובעת להצביע על קיומה של פגיעה כלשהי מהמעלית נשוא התביעה. השאלה הנוספת נוגעת לאחריותה של הנתבעת לפגיעה הנ"ל, אם ארעה כאמור ע"י המעלית הואיל ולטענת הנתבעת הוכח על ידה כי כלל לא היתה התרשלות כלשהי מצידה. במסגרת מבחן קיומה של רשלנות, עולה שאלת תחולתו של הכלל הקבוע בס' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - הדבר מדבר בעד עצמו. נסיבות התאונה: 9. התובעת בעדותה תארה קורות אותו הערב מאז שהכינה עצמה למפגש עם אורחיה, שהיו אמורים להגיע לדירה עם בנה. התובעת העידה כי רצתה לקבל את פני אורחיה, לכן ירדה להמתין להם בכניסת הבנין. הואיל ונעשה לה קר, החליטה לשוב לדירתה בקומה השישית. השעה היתה 22:30 והתובעת פנתה לעבר המעלית במבוא קומת הקרקע. באותו הרגע הגיע גבר אשר ביקש גם כן לעלות במעלית והיא פסעה מאחוריו. לכשהיה בפנים שאלה אותו אם אפשר להכנס ונענתה בחיוב, או אז הניחה רגלה הימנית על סף המעלית. חלק גופה העליון היה עדין מחוץ למעלית ולפתע: "באותו רגע שנכנסתי, המעלית העיפה אותי החוצה". (ראה: עמ' 2 לפר'). 10. לנקודת זמן זו, נתנה התובעת מספר גרסאות: האחת, שהדלת נסגרה על רגלה הימנית, היא נהדפה לאחור והדלת המשיכה בסגירתה. (ראה: עמ' 2 לפר'). השניה, כי נבהלה מהדלתות הנסגרות ואז נפלה לאחור. (ראה: עמ' 6 לפר'). השלישית, נכנסה למעלית באופן רגיל ולפתע מצאה עצמה על הרצפה. (ראה: עמ' 6 לפר'). הרביעית, לא היה מגע בין הדלת לגוף אבל כשביקשה להכנס לא יכלה לעשות כן הואיל והדלת נסגרה. (ראה: עמ' 10 לפר'). התובעת הדגישה את בטחונה בעובדה כי אותו גבר שנכנס לפניה למעלית המשיך בעליתו במעלית הואיל והדלתות נסגרו, אך כיוון שראה את שקרה לה ירד לאחר מכן לסייע בעדה להגיע לדירתה עד הגעתם של אורחיה ובנה. 11. השכנה הגב' ד"ר קנדל, ששימשה גם בתפקיד של ועד הבית, הסבירה כי המעלית נבדקת מידי חודש ופוקדים אותה מלבד דיירי הבניין שרובם מבוגרים, גם מתרפים המבקרים במרפאה שהיא מפעילה בביתה. לדבריה מעולם לא נודע לה על תקלה במעלית וגם בענין התאונה לא דווח לה ע"י התובעת על ליקוי או קלקול במעלית. היא הודתה כי שמעה למחרת הארוע מפי שכנה אחרת על כך שהתובעת נפלה. (ראה: עמ' 37). עדויות המהנדסים: 12. המהנדסת מטעם התובעת הגב' ביקלס (להלן: "המהנדסת") ניסתה להסביר בחוות דעתה מיום 29.6.00 ובעדותה את קרות התאונה כפי שהיא נלמדת מפי התובעת בהתאמה לבדיקות שערכה המהנדסת למעלית. עפ"י עדות המהנדסת נראה כי התובעת הכניסה רגלה באזור סף הדלת, שתי הדלתות המשיכו לנוע, פגעו ברגלה והיא נפלה לאחור כשהדלתות המשיכו להסגר. כיוון שהתובעת לא נכנסה עם כל גופה למעלית לא יכלה לחסום את העין האלקטרונית שהותקנה במעלית ושלא נמצאה כלקויה גם בבדיקתה היא, ועל כן לא יכולה היתה העין למנוע את סגירתן. לכשנשאלה המהנדסת שוב ונדרשה למתן הסברים, השיבה: "אם התובעת לא הניחה לחלוטין באופן מושלם את כף הרגל על הסף באופן איתן, היא היתה חצי באוויר, קיבלה את המכה ויכול להיות שהיא הדפה אותה הצידה והיא הסתובבה ונפלה אחורה". (ראה: עמ' 30 לפר'). עוד הסבירה המהנדסת כי למעלית יש 2 מנגנוני בטחון: האחד, עין האלקטרונית אשר בעת שהיא מזהה עצם שעובר דרכה היא פועלת לעצור את הדלתות ופתיחתן לכוון הנגדי. השני, סרגל בטחון אשר גם כן מביא לאותה תוצאה שעה שאדם נכנס למעלית ובמהלך סגירת הדלת נתקלת הדלת בהתנגדות. (להלן: "הסרגל"). אין חולק כאמור כי המנגנון הראשון נמצא תקין וכנגד המנגנון השני נטען כי פעל שלא כשורה בעת שנכנסה התובעת למעלית. וכך סיכמה המהנדסת את חוות דעתה: "מנגנון הבטיחות חייב לעצור את הדלת ולפותחה מחדש כאשר הוא נתקל בדרכו או קרוב להתקלות בעצם כלשהו. מכיוון שמנגנון זה חייב לפעול בגובה 10 ס"מ עד לגובה 180 ס"מ, הרי שעל המנגנון היה להרגיש ברגלה של התובעת ומיידית להפסיק את תנועת הדלתות....מאחר שלא כך היה הדבר הרי שהיה ליקוי בדלתות ומנגנוני הבטיחות לא עבדו כנדרש". למעשה הודתה המהנדסת כי המסקנה נלמדה תוך שימוש במבחן התוצאה בתוספת לבדיקה שעשתה. (ראה: עמ' 35 לפר'). 13. בחקירתה הנגדית של המהנדסת התבררו מספר נתונים שעל בסיסם ביקש ב"כ הנתבעת להפחית משמעותית ממשקל עדותה. ראשית, הודתה המהנדסת כי עשתה קורס בודקים מוסמכים למעליות בטכניון אך לא נבחנה בבחינות החיצוניות ולא עברה אותן. (ראה: עמ' 13 לפר'). שנית, אין היא מוסמכת לבדוק מעלית כמכלול (משום שאינה מהנדס בודק חשמל מוסמך) אלא רק את החלקים המכניים. (ראה: עמ' 14 לפר'). שלישית, לא ערכה בדיקה באמצעות מתקן שמטרתו לאמוד את כח ההתנגדות של 15 ק"ג כנדרש בתקן. כך גם לא בדקה מכנית את סרגל הבטחון. (ראה: עמ' 15 ו-26 לפר'). רביעית, למרות שלא צויין בחווה"ד, נטען על ידה כי בדקה גם את המעלית בקומת הקרקע. (ראה: עמ' 17 לפר'). חמישית, לא בדקה את ספר המעלית ע"מ לעקוב אחר אירועים הסטוריים בנוגע לטיפולים במעלית עד למועד עריכת חווה"ד. (ראה: עמ' 20,21 לפר'). שישית, למרות האמור בחווה"ד חזרה בה המהנדסת מהקביעה כי המעלית פעלה ללא תחקיר בדיקה מתאים למועד הארוע. (ראה: עמ' 21 לפר'). 14. הנתבעת תמכה טענותיה בחוות דעת מומחה מטעמה אשר נערכה בידי המהנדס מר גיל אפרים (להלן: "המהנדס גיל") ביום 24.9.03. גם המהנדס גיל היפנה לקיומם של שני מנגנוני הבטחון. ראשית, הבהיר גם הוא כי התקן הישראלי מחייב התקנת מנגנון של סרגל בטחון שמטרתו עצירת הדלתות ופתיחתן בעת שנתקלות הדלתות בזמן סגירתן בגוף זר המפעיל התנגדות של 15 ק"ג. שנית, הסביר כי התקן הישראלי אינו מחייב התקנת עין פוטו אלקטרית שתפקידה לעצור את הדלתות בעת סגירתן ולפתח אותן חזרה בעת חסימת הקרן ע"י גוף זר. לא רק שאין כאמור חובה להתקינה אלא שבודאי אין לדעתו חובה להתקין עין בולטת כנ"ל שתראה למרחוק ודי בעין קטנה המורכבת בדר"כ בקו אחד עם חזית התא. המהנדס גיל לא בדק את המעלית גופה, אך ניתח את כל המסמכים הרלבנטים ביניהם דו"חות הבדיקה, התסקירים וחוות דעתה של המהנדסת. בהתבסס על המסמכים הנ"ל קבע כי: "אם באף מקום ברישומים, בדוחות של חב' אלקטרה, בבדיקה של הבודק המוסמך שמתקיימת פעמיים בשנה, אין שום התייחסות לזה שטופל משהו, אז זה אומר שהמערכת בסדר". (ראה: עמ' 59 לפר'). עוד הדגיש כי לא מופיע כל דו"ח תיקון של הנתבעת לפני או אחרי קרות הארוע שמתייחס לטיפול בסרגל. גם בתסקיר המהנדס כסיף לא מצויין דבר בקשר לתפקוד לקוי או אי תפקוד של הסרגל וביום הארוע אף לא הועברה כל תלונה לידיעת משרד העבודה או כל גוף אחר כמתחייב עפ"י הדין. מסקנתו היא כי: "התובעת הנה אישה מבוגרת כבת 82 לערך, ויתכן כי היא נפלה מפגיעת הדלת וכי היא מעדה טרם פגיעת הדלת בה, טרם מעבר דלתות החוץ". (ראה: סע' 7 לחווה"ד). המהנדס הוסיף ומנה את הטעויות והסתירות שנפלו לשיטתו בחווה"ד של המהנדסת. בדיקתה של האחרונה באמצעות לחיצת כפות ידים, אינה בדיקה נכונה לשיטתו ואין להסתמך על תוצאותיה. היה עליה לערוך את הבדיקה באמצעות הנחת הרגל על סף הדלת ולראות האם הדלת נעצרת ונפתחת בעת הפגיעה. גם לא נטען ע"י התובעת כי הדלתות לא נפתחו עם פגיעתם, על כן לא ניתן לטעמו להסיק כי סרגל הבטחון לא פעל כשורה. (ראה: גם עמ' 61 לפר'). 15. המהנדס מר צבי כסיף (להלן: "המהנדס כסיף") ערך את תסקירי הבדיקה למעלית ללא קשר למקרה אולם באופן מקרי הבדיקה נערכה כ-8 ימים לאחר הארוע. בהיותו מהנדס מכונות פעיל, הוא ערך את הבדיקות בענין כממונה מטעם משרד העבודה לבצע בדיקות תקופתיות למעלית. מהותה של בדיקה כנ"ל בוחנת לא רק את פעולתה התקינה של המעלית ומכלליה אלא גם את אופן אחזקתה וטיפוליה. גם המהנדס כסיף הסביר את אופן הבדיקה המתאים של סרגל הבטחון ולדבריו: "סרגל תנועה הוא צריך לעמוד בכח של, כח התנגדות של 15 ק"ג צריך לעצור אותו. כשמו כן הוא ומטרתו שהוא ייסגר במשהו שיעצור אותו, אם בן אדם, גוף של אדם או זה. אנחנו בודקים, שמים פשוט רגל, שמים רגל שזה יציב, אתה צריך יציבות. אפשרות אחרת, ברגע שאני נותן תמיכה ליד, אני יכול להציג את זה, בצד אחד היד נשענת נגיד על הקיר ואז הדלת נסגרת, אז זה גם אפשר, אבל אי אפשר בשום אופן לתפוס ככה את הדלת שהיא תזוז עם היד." המהנדס כסיף שלל את אופן הבדיקה ע"י המהנדסת ולא רק משום שאינה מקובלת אלא מחמת חוסר יעילותה להצביע על אי תקינות סרגל הבטחון. ב"כ התובעת ביקש להפחית במשקל עדויות המהנדסים שהעידו מטעם הנתבעת בשל אי עריכת הבדיקה במועד הארוע. לכך השיב המהנדס כסיף שבדק את המעלית כעבור כ-8 ימים: "ביום התאונה אני לא הייתי, אבל זה דבר שלא יכול להתקלקל מהיום למחר ולחזור להיות תקין. זה דבר מכני שאין מה שיתקן אותו, או שהוא מקולקל אז הוא מקולקל, אז הוא לא עובד, או שזה עובד. אם אני בא אחרי 6 ימים וזה עובד ולא תיקנו אותו באמצע, סימן שזה.... זה לא דבר שיכול להסתדר לבד...". (ראה: עמ' 46,47 לפר'). גם העד כסיף נתן הסבר דומה להסברו של המהנדס גיל בדבר בהלה או מעידה של התובעת בעת שהחלו הדלתות בסגירתן. (ראה: עמ' 49 לפר'). 16. הטכנאי מר יוני שובל (להלן: "שובל") העיד על פעילותו וטיפוליו השוטפים שבוצעו במעלית. עפ"י עדותו נערכו למעלית נשוא המחלוקת עשרה טיפולים מונעים במשך שנה. גם הוא הסביר את דרך בדיקתו של הסרגל כך: "הדלת מתחילה להסגר, אני שם את הרגל שלי והדלת נתקעת בסרגל וחוזרת אחורה". (ראה: עמ' 51 ו-55 לפר'). הטכנאי בדק את המעלית, חמישה ימים לפני המקרה ולא נמצאה בה כל תקלה ולדבריו לא דווח על תקלה כנ"ל מאז המקרה. טענות הצדדים: 17. ב"כ התובעת קרא מחד לאימוץ גרסת התובעת וחוו"ד המומחית מטעמה ומאידך ביקש לדחות עדויות עדי הנתבעת. עדות התובעת, לטענתו היתה עקבית ומדוייקת ללא סתירות ובהעדר גירסה אחרת נוגדת או סותרת של הנתבעת יש לטענתו לקבל את גירסת התובעת במלואה. לעומת זאת, אף אחד מעדי הנתבעת לא ידע או ראה אודות התאונה ואף אין ליתן משקל לחוו"ד של מהנדס הנתבעת מטעם זה ומחמת שכל שעלה ממנה הן השערות בעלמא והיא נערכה כ-4 שנים לאחר התאונה כאשר כלל לא ביקר במקום התאונה. לטענת ב"כ התובעת היה על הנתבעת לבחון את הסכנה הצפויה לאנשים מבוגרים משימוש במעלית ולמנע מצב בו תמשיך דלת המעלית ותסגר על התובעת. עוד, טוען ב"כ התובעת כי על פי הלכת נחושתן, הרי שעמידה בתנאי התקן אינה מלמדת על אי יצירת סיכון ואינה משחררת מאחריות לנזקים שנגרמו ברשלנות. רשלנות הנתבעת מתבטאת לטענתו בשתיים, ראשית העובדה כי דלת המעלית ברת פוטנציאל פגיעה בגופו של אדם הנכנס למעלית בזווית מסויימת שאיננה נקלטת בעין אלקטרונית, גם כביכול במעלית "תקינה" ושנית, כי דלת המעלית ממנה נפגעה התובעת ביום 2.4.00 לא היתה תקינה ועל כן לאחר שפגעה ברגלה של התובעת לא נפתחה מיד כי אם המשיכה בסגירתה. ב"כ הנתבעת בסיכומיו מנה את כל הגירסאות והסתירות ביניהן של התובעת וטען כי אין המדובר בסתירות מינוריות ושוליות כי אם סתירות מהותיות הנוגעות בלב ליבה של המחלוקת בין הצדדים. בהעדר גירסה עקבית וקוהרנטית באשר לנסיבות המהותיות להתרחשות התאונה ונוכח היותה עדות יחידה ללא סיוע, יש לטענתו לדחות את התביעה. זאת ועוד, לטענת ב"כ הנתבעת אין חווה"ד של המהנדסת ביקלס יכולה לתמוך בטענות התובעת בין היתר לאור תשובות חמקניות שהשיבה בחקירתה, הן משום שחוות דעתה מבוססת על בדיקות לא נכונות ונתונים מוטעים וחסרים והן לאור עדויות מהנדסי הנתבעת. כמו כן טען כי הגם שלא חל על האירוע הכלל של הדבר מדבר בעד עצמו, בהעדר קיומם של שלשת התנאים המצטברים הדרושים בסעיף 41 לפק' הנזיקין [נוסח חדש], הוכח באמצעות עדי הנתבעת כי המעלית צויידה בשני מנגנוני בטחון ושני אלה היו תקינים בכל הזמנים הרלבנטיים לתובענה. המעלית נבדקה 5 ימים לפני הארוע ו-8 ימים לאחריו ואף מאז אפריל 2000 ועד למועד העדת העדים לא דווח ולא נתגלו ליקויים באחד ממנגנונים אלו. המצב המשפטי: 18. עוולת הרשלנות כוללת 3 יסודות מצטברים של חובת זהירות שהמזיק חב בה, הפרתה ונזק שנגרם כתוצאה מהפרה זו. על פי ההלכה הפסוקה קיומה של חובת הזהירות מושגית וגם קונקרטית תיבחן לאור מבחני הצפיות (ראו ע"א 145/80 ועקנין נ. מועצה מקומית בית שמש פ"ד לז(1) 113). חובת הזהירות המושגית - יש לבחון האם מוטלת על אדם סביר מסוגו של הנתבע חובה לצפות התרחשותו של נזק דומה לאדם מסוגו של התובע. לעניין זה פסק ביהמ"ש העליון בפרשת נחושתן שאוזכרה לעיל, כי לחברה המייצרת מעליות חובת זהירות מושגית כלפי הציבור העושה שימוש במעליות וכי חובה עליה לספק מוצר שאין בו כדי לסכן את בריאותו או רכושו של העושה בו שימוש. וכנאמר: "מעלית שהוצבה במקום שוקק, שהציבור משתמש בה, צריכה להיות במצב כ ה תקין שכל אדם שיבקש להשתמש בה יוכל לעשות כן, ללא חשש שבתנאים מקויימם הוא עלול להפגע". ראה: ע"א 608/87 נחושתן מעליות ע"מ נ. ד"ר שושני ואח' (תקדין עליון 2137 (3) 92. אף במקרה שלפנינו ברור כי יש להחיל חובת זהירות מושגית על הנתבעת כי דלתות המעלית שהיא מייצרת ומתחזקת לא יסכנו את המבקשים לעשות שימוש במעלית. חובת הזהירות הקונקרטית - גם היא נקבעת על פי מבחן הצפויות ועל כן יש לבחון האם אדם סביר יכול היה לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק. 19. ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי כל שלושת תנאי סעיף 41 לפק' הנזיקין חלים על המקרה משום שלא היתה לתובעת הידיעה מה היו הנסיבות שגרמו למקרה, הנזק נגרם ע"י נכס שלנתבעים היתה שליטה עליו, עפ"י מבחן ענייני הבודק זיקה לנכס והארוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה ההפוכה. ב"כ הנתבעת כאמור טען לאי קיומם של תנאים אלה במקרה דנן ולטעמו אין להקיש מפרשת נחושתן, באשר שם נקבע כי הפגיעה נבעה כתוצאה מסיכון מחושב שנטל על עצמו יצרן המעליות. סבורני כי גם אם התקיים התנאי הראשון ודבר זה אינו ברור מאליו, אין כך לגבי שני התנאים האחרים. כבר נקבע כי אין לראות את מעלית כנתונה בשליטו של המתחזק רק בשל היותו אחראי לטיפול ולאחזקה השוטפים. ראה: ע"א 241/89 ישראליפט (שרותים) תשל"ג בע"מ נ. הינדלי רחל פד"י מט (1) 45. ראה: ת.א. (ת"א) 404/96 פולק נ. חב' א. צים (שרותים) 1974 בע"מ (תקדין מח 2002 (1) 1465). באשר לכלל השלישי סבורני כי הוברר מפי כל המהנדסים גם יחד כי הנתבעת נקטה ועמדה בכללי זהירות סבירים מצידה. במאמר מוסגר אציין כי לא נטען ע"י ב"כ התובעת על פגיעתה של התובעת מ"דבר מסוכן" כלשון סעיף 38 לפק' הנזיקין או פגיעה מכח רכיב פגום במוצר לפי חוק אחריות למוצרים פגומים תש"ח - 1980 ועל כן אינני נדרשת לטענה זו. דיון והכרעה 20. התובעת הותירה בי רושם של מי שמנסה לשחזר ארוע טראומטי מבחינתה לא בהצלחה יתרה. התובעת היתה מבולבלת והעלתה מספר אפשרויות ביניהן גם חילופיות לקרות הארוע. דבריה הם שהביאוני למסקנה כי התובעת לא נפגעה מדלת המעלית בטרם שנפלה ארצה ונפגעה קשות מבחינתה. כחוט השני בכל עדותה בולטת אי האמירה מאשר האמירה המפורשת כי נפגעה מהדלת. כך גם השיבה כי נבהלה מהדלת וכי לא היה מגע בינה לבין הדלת ולכשנשאלה בשאלה פרונטלית אם אכן נפגעה ע"י הדלת השיבה: "אני לא מומחית" (ראה: עמ' 6 לפר'). אינני סבורה כי עלה בידי התובעת להציג גירסה עקבית וסדורה והחסר יורד לשרשה של הגירסה כלה. גירסתה של התובעת אינה עומדת גם במבחן ההגיון הסביר, שכן אם אכן מנגנון הסרגל לא עבד כראוי והדלת נסגרה, הרי היתה צריכה דווקא להפגע על דרך "מחיצת" רגלה ולא "הדיפתה". ב"כ התובעת ביקש להשען על מסקנות עדי הנתבעת כי הדלת צריכה לפגע בגוף על מנת לחזור לאחור וללמוד מכך חיזוק לטענות התובעת. דא עקא שגירסה חלופית זו אינה מתיישבת עם גירסת התובעת על פיה הדלת נסגרה והמעלית המשיכה בדרכה תחת להפתח לאחור בהתאם למנגנון סרגל הבטחון. אין חולק כי התובעת כאמור עשתה שימוש במעלית באותו היום לפני התאונה ולאחריה כמובהר והתקלה לא ארעה באף אחד מהמקרים הנ"ל ואף לא משימושם של אחרים, לא של קרוביה ולא של דיירי הבניין. למעשה עשתה התובעת "שימוש" במעלית כשלש פעמים: האחת, ברדתה לקבל אורחיה, השניה בנסיון לעלות לדירתה, השלישית בעת שהועלתה ע"י האלמוני האחר לדירתה וככל הנראה אף אורחיה ובנה עשו שימוש גם כן במעלית בסמוך לכך. מכאן שמלבד אותה הפעם שהתובעת ניסתה לעלות במעלית ונפלה לטענתה תוך כדי נסיון זה, לא דווח על תקלה כלשהי מפיה או מפי גורמים שהיו מקורבים אליה. במאמר מוסגר אציין כי התובעת לא ביקשה להעיד אף אחד ממקורבים אלו ועדותה היא בבחינת עדות יחידה. 21. ב"כ התובעת תולה את רשלנותה של הנתבעת לא רק במניעת הסיכון לתקלה ואי תקינות המעלית ובעיקר סרגל הבטחון, כי אם גם בנטילת סיכון שבתרחיש מסוים שבו אדם נפגע עת שהוא נכנס למעלית בזוית מסויימת והוא לא נקלט בעין האלקטרונית וזאת כמתחייב ממנגנון סרגל הבטחון עצמו, שכביכול נטען לגביו שהוא פועל באופן זה על פי התקן. ב"כ הנתבעת בסיכומיו לא השיב לכך ואילו כשלעצמי הייתי מוצאת בכך דברי טעם, לו שוכנעתי כי התובעת אכן נפגעה מדלת המעלית על פי אופן פעולה כנ"ל ואם הוכח כי הוא חורג ממידת סבירות נדרשת. מעדויות כל המהנדסים עולה בברור כי מנגנון סרגל הבטחון פועל כך שעל מנת שדלתות המעלית יפתחו לאחור הן צריכות להתקל בהתנגדות קרי; פגיעה מסויימת בגופו של המשתמש במעלית. יתרה מזו, גם על פי הוראות התקן הישראלי הרשמי ת"י 24 נקבע כי: דלת אוטומטית של תא במעלית תצויד במנגנון עצירה ופתיחה מחדש, המופעל כאשר קצה הדלת, בנקודה כלשהי נתקל בדרכו או קרוב להתקלות בעצם כלשהו". במאמר מוסגר אציין כי אף המהנדסת ביססה מסקנותיה על הנחה המחייבת פעולה כנ"ל של מנגנון סרגל הבטחון, ואף בפרשת נחושתן קיבל כב' ביהמ"ש העליון את ההוכחה בדבר פעילותו המכנית של סרגל הבטחון באופן הבא. אמת היא וכפי שנקבע בפרשת נחושתן כי עמידה בתקן אינה ראיה נחרצת להעדר רשלנות. יתרה מזו מתוך הסרטון שהציגה הנתבעת עולה בברור כי המשתמשת במעלית "נפגעת" ע"י המעלית גם כשפעולתה "תקינה" כביכול אולם כאמור משלא שוכנעתי כי התובעת נפגעה באופן הנ"ל אין מקום להטיל על הנתבעת אחריות למקרה אפשרי שלא הוכח כי קרה, הגם שסבורני כי על הנתבעת ליתן דעתה לכך. 17. לאור האמור, התביעה נדחית. בנסיבות המקרה אין צו להוצאות. מעליתרגליים