פסק דין השופט י' אנגלרד (בדימ'): לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו התבררו תובענות הדדיות בין המערער - מפעל הפיס, לבין המשיבה 1 - לוטונט מועדון חברים בע"מ (להלן: "לוטונט") והמשיב 2 - מיכה שריג, אחד מבעליה של לוטונט. בתובענה האחת, שהוגשה מטעם לוטונט ושריג, התבקש בית המשפט להצהיר כי על מפעל הפיס להימנע מכל פרסום שיש בו משום הוצאת לשון הרע נגד לוטונט וכי שלילת הזכויות של שריג כזכיין של מפעל הפיס נעשתה שלא כדין. תובענה זו התקבלה בחלקה, ככל שהיא נוגעת לפרסומים מטעם מפעל הפיס נגד לוטונט. התובענה השניה, בה ביקש מפעל הפיס מבית המשפט להצהיר כי הפעילות של לוטונט בתחום ההגרלות נעשית שלא כדין וכי על לוטונט לחדול מן הפעילות, נדחתה במלואה. 1. אתאר תחילה את הרקע לסכסוך בין בעלי הדין. מפעל הפיס הינו מוסד ללא כוונת רווח, המארגן ועורך הגרלות והימורים בהיתר מאת שר האוצר. הכנסות מפעל הפיס משמשות למתן מענקים לרשויות מקומיות ולגופים אחרים לשם הקמת מבנים למוסדות חינוך, בריאות ותרבות. מפעל הפיס מקיים פעמיים בשבוע הגרלות המכונות הגרלות "לוטו", אליהן נילוות הגרלות ה"בול" וה"סופר-בול". בהגרלות אלה משתתפים מאות-אלפי אזרחים והיקפן השנתי עולה על מיליארד ₪. על-פי משחק ה"לוטו", בוחר המשתתף סדרה של 6 מספרים מתוך המספרים הנתונים בטופס המשחק, והזכייה תלויה בכך שהמספרים הנבחרים יעלו בגורל. השתתפות הציבור בהגרלות אלה נעשית באמצעות טופס, הנרכש בנקודות המכירה אצל זכיינים מורשים של מפעל הפיס. טופס משחק רגיל מכיל 12 טבלאות, כאשר כל טבלה מורכבת מ-45 תיבות סימון של מספרים. כל אחת מהטבלאות בטופס מהווה הימור נפרד על המספרים שיעלו בגורל. המשתתף במשחק חייב לסמן בכל טופס לא פחות משתי טבלאות ולכל היותר 12 טבלאות. בגין כל טבלה נדרש המשתתף לשלם 2.20 ₪, כך שדמי ההשתתפות מחושבים לפי מספר הטבלאות. הזכות לקבל את הפרס אינה אישית אלא היא מוקנית לאוחז בכרטיס ההשתתפות. 2. טופס המשחק הרגיל מאפשר גם השתתפות במשחק הנילווה המכונה "סופר-בול": בתחתית כל טופס משחק ישנה תיבה המכילה 5 משבצות לסימון האותיות א' עד ה', מתוכן בוחר המשתתף אות אחת. ההשתתפות בהגרלת ה"סופר בול" כרוכה בתוספת תשלום של 8 ₪ עבור כל טופס. לאחר התשלום מקבל המשתתף מן הזכיין את טופס המשחק וכן כרטיס השתתפות לאישור נתוני העסקה. כרטיס זה משמש, אוטומטית, גם לצורך השתתפות בהגרלת ה"בול" (שהיא כיום חלק ממשחק ה"סופר-בול") באופן הבא: על גבי כל כרטיס השתתפות מדפיס המחשב מספר אקראי בן שש ספרות. כרטיס ההשתתפות שמספרו עלה בגורל מזכה בפרס ראשון בסך 20,000 ₪ ובפרסי משנה קטנים (להלן: "הגרלת הבול"). באשר לבחירת האות במשחק ה"סופר-בול", משתתף שניחש את האות שעלתה בגורל, וזאת בנוסף לניחוש נכון של ששת המספרים שעלו בגורל בהגרלת ה"לוטו", זוכה ל"פרס מצטבר" המגדיל במידה ניכרת את הזכייה בפרס הראשון ב"לוטו". יצוין, כי הגרלות ה"סופר בול" במתכונת המתוארת החלו באמצע שנת 2000, ומאז עברו שינויים קלים. 3. חברת לוטונט, אשר הוקמה בפברואר 2001, מנהלת ומפעילה מועדון חברים לשירותי משלוח של טופסי משחק "לוטו-סופר-בול" של מפעל הפיס. לוטונט משווקת לציבור שני סוגים של מנויים שנתיים, להשתתפות בהגרלות ה"לוטו" וה"סופר-בול". המנוי האחד מכונה WINNER והרוכש אותו ממלא אצל לוטונט שישה מספרים ואות אחת מהאותיות א-ה, שיהיו ההימור הקבוע שלו בהגרלות. יצוין, כי לכל מנוי סדרת מספרים בלעדית, כך שאין כפילות בין המנויים בנוגע לסדרת המספרים. עלות רכישת מנוי WINNER היא 728 ₪ לשנה, דהיינו 7 ₪ לכל הגרלה. המנוי מוזיל ב-5.40 ₪ את מחיר ההשתתפות בהגרלת הלוטו והסופר בול, שכן השתתפות ישירה עולה 12.40 ₪ (שתי טבלאות במחיר 2.20 ₪ לכל טבלה ותשלום 8 ₪ עבור סופר בול). חסכון זה נובע מעקיפת הדרישה למינימום של שתי טבלאות לכל משתתף ובפיזור עלות הסופר-בול (8 ₪) בין 12 משתתפים, שבחרו כולם באות זהה. עם זאת, בהשתתפות הקולקטיבית דרך לוטונט פוחתים (סטטיסטית) סיכויי הזכיה של המשתתף, המהמר כאן על טבלה אחת בלבד. יש לציין, כי בעל המנויי אמנם משלם 7 ₪ עבור ההגרלה, אך מתוך סכום זה רק 2.87 ₪ מגיעים לידי מפעל הפיס (2.20 ₪ עבור הטבלה ו-0.67 ₪ עבור סופר בול). יתרת הסכום, העולה על מחצית התשלום, נותרת בידי לוטונט. 4. המנוי האחר שמשווקת לוטונט מכונה GOLDWINNER והוא נבדל מהמנוי הראשון בכך שהוא מאפשר הימור על כל חמשת האותיות של ה"סופר בול" (באמצעות חמש טבלאות בחמישה טפסי משחק נפרדים). מנוי זה עולה 2,652 ₪ לשנה, דהיינו 25.50 ₪ לכל הגרלה. כאן חוסך בעל המנוי סכום של 34.5 ₪ בכל הגרלה, שכן אם היה מהמר בצורה ישירה היה נדרש למלא חמישה טופסי משחק נפרדים, כשעלות כל טופס היא, כאמור, 12.40 ₪ ובסך הכל 62 ₪. אך שוב יש לזכור כי החסכון כרוך גם בהקטנת מספר הטבלאות הכלולות בהימור מעשר טבלאות לחמש בלבד וכי חלק ניכר מהסכום שמשלם בעל המנוי (כ-11 ₪) נותר בידי לוטונט. 5. חברת לוטונט ממלאת בנקודות המכירה של מפעל הפיס את טופסי המשחק עבור המנויים באופן מרוכז. כלומר, בכל טופס ממלאת לוטונט את המספרים הקבועים של 12 מנויים (כל מנוי בטבלה נפרדת) שבחרו כולם באות זהה של "סופר בול". בהתאם לכללים, משלמת לוטונט למפעל הפיס 34.40 ₪ (2.20+8X12) עבור כל טופס משחק. יצוין, כי סך התשלום הנגבה ממנויי WINNER בגין הטופס הוא 84 ₪ (12X7). הפרש זה, הנותר בידיה של לוטונט, מקורו בכללים של מפעל הפיס, לפיהם התשלום עבור הגרלת האות של ה"סופר בול" הוא תשלום קבוע לטופס, ללא קשר למספר הטבלאות שמולאו בו. 6. לאחר מילוי טופסי המשחק נשמרים הטפסים, יחד עם כרטיסי ההשתתפות, בכספת במשרדי חברת לוטונט ושם גם נבדקות התוצאות של כל הגרלה. היה ואחד המנויים זוכה בפרס הראשון או השני ב"לוטו" וב"סופר-בול", נמסר הטופס לבעל המנוי לשם גביית הפרס במשרדי מפעל הפיס. את פרסי המשנה גובה לוטונט עצמה עבור המנויים והכספים מועברים אחת לחודש לחשבונות הבנק של הזוכים. לעומת זאת, הפרסים המתקבלים מהגרלת ה"בול" (20,000 ₪ לכרטיס ההשתתפות הזוכה) אינם מועברים למנויים אלא לחשבון מיוחד של לוטונט. החברה התחייבה כלפי לקוחותיה לתרום 40% מרווחי ההגרלה לטובת הקהילה, 40% נוספים לחלק בין המנויים והיתרה תשמש לניהול פעילות החברה. 7. המשיב 2, שריג, הוא בעל מניות ומנהל בלוטונט. בעבר היה בידיו זכיון להפעלת תחנת מכירה של מפעל הפיס בראש העין. באמצעות תחנה זו פעלה בזמנו לוטונט במילוי טופסי המשחק ושליחתם עבור המנויים. מפעל הפיס לא ראה בעין יפה את פעילותה של לוטונט ובאוגוסט 2001 סגר את תחנת ההפצה וביטל את זכיונו של שריג. שלילת הזיכיון נומקה בהפרה של הזיכיון ובכך ששיטת ההפצה באמצעות מנויי לוטונט אינה מקובלת על מפעל הפיס והיא נוגדת את האינטרסים השיווקיים שלו. בסמוך לאחר מכן, משלא חדלה לוטונט מפעילותה, פרסם מפעל הפיס בעיתונות היומית ובדוכני מפעל הפיס "אזהרה לציבור". באזהרה נכתב, בין היתר: מפעל הפיס מזהיר את הציבור מפני חברת "לוטונט". למפעל הפיס התברר כי חברת "לוטונט" המוכרת את מוצריה “WINNER” ו-“GOLD WINNER” מתחזה לנציגת מפעל הפיס ומוכרת כרטיסי הגרלה להגרלות הלוטו של מפעל הפיס, באמצעות סוכנים העוברים מדלת לדלת, באמצעות שיווק טלפוני, דרך האינטרנט ובסביבת דוכני הפיס. מפעל הפיס מבהיר ומזהיר... חברת "לוטונט" אינה קשורה למפעל הפיס. כל מי שרוכש כרטיסי הגרלה מנציגיה, שם כספו על קרן הצבי ועלול להפסידו. 8. בתגובה לכך פנתה לוטונט בהמרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, למתן פסק דין המצהיר כי על מפעל הפיס להימנע מכל פרסום אשר יש בו משום הוצאת לשון הרע כנגד לוטונט וכי שלילת הזכיון של שריג נעשתה שלא כדין. מפעל הפיס, מצידו, הגיש אף הוא בנובמבר 2001 המרצת פתיחה בה התבקש בית המשפט להצהיר כי פעילותה של לוטונט בתחום ההגרלות נעשית שלא כדין וכי עליה לחדול ממנה לאלתר. בהמרצה נטען כי פעילות לוטונט מהווה עבירה לכאורה על הוראות חוק העונשין האוסרות ארגון או עריכה של הגרלה או הימור והאוסרות מכירה או הפצה של כרטיסי הגרלה. על-פי הטענה, הוראות אלה נועדו להגן על הציבור ועל מפעל הפיס מפני הימורים בלתי חוקיים ולפיכך, בעוברה לכאורה על הוראות חוק העונשין, מבצעת לוטונט כלפי מפעל הפיס עוולה של הפרת חובה חקוקה. עוד נטען כי לוטונט מבצעת כלפי מפעל הפיס עוולות על-פי חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999, בכך שהיא מציגה עצמה כקשורה למפעל הפיס או פועלת מטעמו וכן עוולה של גרם הפרת חוזה, בכך שהיא משדלת זכיינים מורשים למכור את מוצריה. כן טען מפעל הפיס שלוטונט מתעשרת שלא כדין ממערכת הקשרים שבין מפעל הפיס לבין לקוחותיו, וזאת על חשבון מפעל הפיס. לבסוף, יוחסה ללוטונט הטעיית לקוחות, הנוגדת את הוראות חוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981. 9. יצוין, כי בד בבד עם הגשת המרצת הפתיחה שלח מפעל הפיס למפכ"ל המשטרה וליועץ המשפטי לממשלה תלונה נגד לוטונט. העניין הועבר לחקירה אך בהמשך, משהוצג למשטרה פסק דינו של בית המשפט המחוזי לפיו נדחתה המרצת הפתיחה של מפעל הפיס, הוחלט על סגירת תיק החקירה. 10. ואמנם, בית המשפט המחוזי - מפי השופט י' זפט - הגיע למסקנה כי לוטונט אינה מפרה את האיסור על עריכת הגרלות והימורים הקבוע בחוק העונשין. נפסק, כי אין לראות את פעילותה של לוטונט כארגון עצמאי של משחקי הגרלה, אלא כל פעילותה נסמכת על ההגרלות החוקיות של מפעל הפיס. את ההימור המאורגן ראה בית המשפט כדבר לגיטימי, המוזיל את העלויות ומשרת את האינטרסים של המהמרים. וכך אומר בית המשפט: אין חולק ש[מפעל הפיס] עצמו פועל כחוק מכוח היתר. לפיכך כל הימור של משתתף הנכלל בהגרלות אותן מארגן [מפעל הפיס], הינו בבחינת הימור מותר. פעולותיה של [לוטונט] נסמכות על הגרלות אותן עורך [מפעל הפיס]. משלוח טופסי ההימורים נעשה אצל זכייני [מפעל הפיס], ורק לאחר ש[מפעל הפיס] מטביע את חתימתו על הטפסים אותם שולחת [לוטונט] זכאים טפסים אלה להשתתף בהגרלת הלוטו והסופר בול. ... הואיל וכל פעילות [לוטונט] תלויה בהגרלות אותן מארגן מפעל הפיס, לא ניתן לומר ש[לוטונט] מארגנת משחקי הגרלה בעצמה. זכותו של אדם להשתתף בהגרלת הלוטו לא הותנתה בדין בכך שיבצע את הפעולות הצריכות לכך באופן אישי. כך גם אין בדין איסור על חבירה של אנשים ושיתוף פעולה ביניהם להימור מאורגן בלוטו. ייתכן, שפעילות [לוטונט] ודומות לה, יש בהן כדי לפגוע ברווחיו של מפעל הפיס, באשר כל הוזלה בעלות ההימורים למהמרים פוגעת בהכנסתו של [מפעל הפיס] מהימורים. אולם, פגיעה זו לגיטימית ומשרתת את האינטרסים של המהמרים באמצעות [לוטונט]. [ההדגשות במקור]. עילות התביעה הנוספות של מפעל הפיס - עשיית עושר ולא במשפט, גרם הפרת חוזה, הטעיית לקוחות ועוולות מסחריות - נדחו כולן בנימוק "שאין בהן שמץ ממש ולא בכדי הטיעון בעניינן היה לקוני". 11. באשר לטענת לוטונט בדבר הוצאת לשון הרע, בית המשפט המחוזי קיבל את הטענה, בקבעו כי לא הוצגה בפניו תשתית עובדתית ראויה המוכיחה כי לוטונט הציגה עצמה כנציגת מפעל הפיס. בשל כך, ועל רקע הקביעות בעניין חוקיות הפעילות של לוטונט, קיבל בית המשפט את הבקשה להצהיר כי הפרסומים שנעשו על-ידי מפעל הפיס מהווים הוצאת לשון הרע, ואף הוצא צו מניעה כנגד מפעל הפיס. לעומת זאת, התובענה של מיכה שריג בעניין ביטול זכיונו נדחתה, מכמה טעמים: שריג לא פנה לנציב תלונות הציבור טרם פנייתו לבית המשפט; שריג זנח את טענותיו בעניין; לא הוצגה תשתית עובדתית ומשפטית לביסוס הסעד המבוקש. 12. כנגד פסק הדין הגיש מפעל הפיס את הערעור שלפנינו. בערעור חוזר מפעל הפיס על כל הטענות שהושמעו בבית המשפט המחוזי, ובראשן הטענה כי פעילות לוטונט מנוגדת לחוק העונשין ומהווה, לפיכך, הפרת חובה חקוקה. לוטונט, לשיטתו של מפעל הפיס, סוחרת בכרטיסי משחק ללא היתר. היא משנה את המוצר הנמכר על ידה, וזאת כיוון שהיא משנה את תנאי משחק ההגרלה, כפי שנקבעו בהיתר של שר האוצר, וכן היא משנה את מחיר כרטיס המשחק, כפי שנקבע על ידי מפעל הפיס בהתבסס על תנאי ההיתר ועל ההתחייבויות שקיבל על עצמו. רווחי ההימורים מוזרמים לכיסה הפרטי, תוך פגיעה קשה באינטרסים של מפעל הפיס ושל הציבור, שהרי פגיעה בהכנסות המפעל, שכל יעודן הוא תרומה לציבור, כמוה כפגיעה בציבור עצמו. 13. לוטונט, מצידה, מבקשת לקיים את פסק הדין המחוזי. היא עומדת על זכותה לקיים מועדון חברים עצמאי, לצורך מילוי משותף של טפסי הגרלת הלוטו. לטענתה, המועדון עוסק בפעילות לגיטימית של מילוי טופסי משחק של מפעל הפיס, בהתאם לכללים שקבע מפעל הפיס עצמו. אין מדובר במסחר או בהפצה של טפסים. טופס המשחק הוא למוכ"ז, כך שניתן למלאו על-ידי מספר משתתפים. המועדון אינו מפיק רווחים מהימורים, אלא גובה מראש תשלום עבור השירות לחברים. ברווח זה אין כל פסול. המועדון אינו מארגן הגרלות הנפרדות מן ההגרלות של מפעל הפיס, והוא חוסה בצל ההיתר הקבוע בסעיף 231 לחוק העונשין לקיום הגרלות של מפעל הפיס. לוטונט קובלת על כך שמפעל הפיס, הפועל כמונופול בתחום ההגרלות מכוח היתר מאת שר האוצר, נלחם בה ומנסה לסכל את פעילותה, אך בשל אינטרסים כלכליים צרים. 14. בהחלטתנו מיום 3.12.2002 מצאנו לנכון להפנות את תשומת ליבו של היועץ המשפטי לממשלה לקיומו של ההליך ולהזמינו לשקול אם ברצונו להצטרף אליו. היועץ המשפטי לממשלה הודיע על התייצבותו בהליך ופירט בכתב את עמדתו. בתמצית, היועץ המשפטי לממשלה סבור כי פעילותה של לוטונט נוגדת, לכאורה, את הוראות חוק העונשין בעניין "משחקים אסורים, הגרלות והימורים" ובמיוחד את סעיף 227 לחוק. השיווק שנעשה על-ידי לוטונט אינו עונה לתנאי ההיתר. יתרה מזו, יש לפרש את פעילות לוטונט כארגון הגרלות עצמאיות ונפרדות מהגרלות מפעל הפיס. היועץ המשפטי לממשלה מדגיש את ההבדל בין הפעילות העסקית של לוטונט לבין התארגנות חברתית למילוי משותף של טפסים. לשיטתו, עיקר ההבדל נעוץ ברווח הגדול שמפיקה לוטונט מן הפעילות העיסקית ובכך שהבעלות וההחזקה בטפסים הם בידיה, ולא בידי המשתתפים עצמם. היועץ המשפטי לממשלה עומד בהרחבה על השלילה שבהימורים ובהגרלות, עמם מנסה המחוקק להתמודד באמצעות ריכוז משחקי ההגרלה בידי מפעל הפיס, הנתון לפיקוח ציבורי הדוק ורווחיו מופנים לרווחת הציבור. לוטונט, לעומת זאת, היא חברה פרטית-עסקית בלתי מפוקחת, המרוויחה מהימורים. פעילותה אינה נכנסת לגדר ההיתר שניתן למפעל הפיס, אותו יש לפרש בצמצום. 15. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי למרות שלדעתו פעילותה של לוטונט היא, לכאורה, בבחינת עבירה פלילית, הוא יורה על חקירה פלילית רק אם יתבטל פסק הדין המחוזי במסגרת ערעור זה, וזאת במידה שפעילות לוטונט תימשך גם לאחר מתן פסק הדין. עוד ציין היועץ המשפטי לממשלה, כי בנסיבות העניין עולה שאלת קיומה של הטעיית צרכנים לפי חוק הגנת הצרכן, נוכח האפשרות שצרכנים יסברו בטעות שלוטונט פועלת בחסות, בעידוד או בהרשאה של מפעל הפיס. לפיכך, הועבר החומר לבחינה של הממונה על הגנת הצרכן במשרד המסחר והתעשייה. 16. עד כאן הטיעונים של בעלי הדין בערעור שלפנינו. אקדים ואומר כי לטעמי, למפעל הפיס אינה עומדת עילת תביעה נגד לוטונט לפי אף לא אחת מהעילות שהוזכרו בתובענה שהגיש לבית המשפט המחוזי. אתייחס תחילה לעילות שהתבססו על גרם הפרת חוזה, על הטעיית לקוחות ועל עוולות מסחריות. כאמור, כפי שקבע בית המשפט המחוזי, הטיעון בעניין עילות אלה היה לקוני ולא נמצא שיש בהן שמץ של ממש. אכן, מפעל הפיס לא הציג ולו שמץ ראיה לכך שלוטונט מטעה את הציבור לחשוב כי אנשיה פועלים מטעם מפעל הפיס. כן לא הציג ראיות כלשהן לקיומן של העילות המסחריות האחרות. הוא הדין לגבי גרם הפרת חוזה בין מפעל הפיס לבין זכייניו. נמצא, כי בית המשפט המחוזי צדק בדחותו עילות אלה. 17. בכך מגיע אני לעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. עיקר טיעוניהם של בעלי הדין נסובו סביב השאלה האם הפרה לוטונט את האיסורים הפליליים על הגרלות. אך לטעמי, מן הראוי לברר תחילה האם התקיימו התנאים האחרים לגיבושה של האחריות במסגרת העוולה של הפרת חובה חקוקה. אחד התנאים הוא כי החיקוק שביסוד החובה "לפי פירושו הנכון, נועד לטובתו או להגנתו" של התובע. כן נדרש כי ההפרה גרמה לתובע נזק "מסוגו או מטבעו של הנזק שאליו נתכוון החיקוק". במילים אחרות, גם בהנחה כי הופר איסור פלילי, עדיין על התובע להוכיח כי החיקוק עליו הוא מבסס את תביעתו אכן נועד להגן על האינטרסים שלו. ראה ד' לוינסון-זמיר, הפרת חובה חקוקה (מהדורה שניה, דיני הנזיקין - העוולות השונות בעריכת ג' טדסקי, תשמ"ט-1989) בסעיף 24. על משמעותו של התנאי הראשון עמד השופט א' ברק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113 בעמ' 142-141: הוראה זו מבחינה בין חיקוקים, שנועדו לטובתו או להגנתו של היחיד, לבין חוקים, שלא נועדו לטובתו או להגנתו של היחיד, להבחנה זו עלינו ליתן תוקף. נראה לי, כי חיקוק בא "לטובתו או להגנתו של אחר", אם אותו חיקוק קובע נורמות ורמות התנהגות, אשר נועדו להגן על האינטרסים של הפרט. כנגד חיקוק מסוג זה באים אותם חיקוקים. אשר לא נועדו להגן על האינטרסים של הפרט. ביניהם ניתן לכלול אותם חיקוקים, שבאו להגן על האינטרסים של המדינה, של הממשלה, ושל מירקם החיים הקולטיביים ואורחות חיי האומה. כך, למשל, נקבע, כי חיקוק, הבא לקבוע רמת בטיחות בעבודה, הוא חיקוק, שנועד לטובתו של העובד, שכן הוא בא להגן על האינטרסים של העובד לשלמות גופו. ... לעומת זאת, האיסור הפלילי בדבר בגידה לא נועד להגן על האינטרסים של הפרט, אלא בא להגן על האינטרס של המדינה. בדומה, החובה להצביע בבחירות נועדה לשמור על מסגרות דמוקרטיות, והיא לא באה להגן על האינטרס של בני ציבור אחרים. ואמנם, בפרשת ועקנין צומצמה במידה רבה משמעותו של התנאי האמור, נוכח ביטול האבחנה בין חובה לפרט לבין חובה לציבור, אך נקבע כי עדיין על בית המשפט לשאול את עצמו "אם הוראה פלונית באה להגן על אינטרסים של היחיד אם לאו, בין אם יחיד זה עומד לעצמו, ובין אם יחיד זה כמוהו כשאר היחידים". (שם, בעמ' 142). ראה גם ע"א 6126/92 אטנלנטיק נ' דג פרוסט תעשיות דייג (1984), פ"ד נ(4) 471. באשר לתנאי הנוסף בדבר סוג הנזק, עניינו הוא שלילת התביעה מאדם שעקב הפרת החובה החקוקה סבל נזק שלא לשמו הוחקה החובה (לוינסון-זמיר, שם, בסעיף 35). 18. אבחן כעת אם שני התנאים הנזכרים התקיימו במקרה הנדון. החובה החקוקה בה מדובר כאן היא האיסור בחוק העונשין על ארגון הגרלות ועל הפצת כרטיסי הגרלה. האם ההוראות הפליליות נועדו להגן על מפעל הפיס? האם הנזקים שנגרמו לו הם מסוג הנזקים שאליהם נתכוונו אותן ההוראות? תשובה שלילית על שאלות אלה עשויה לייתר את צורך להכריע, במסגרת ההליך שלפנינו, בשאלה הנוספת - הקודמת מבחינה עניינית - האם הפעילות של לוטונט היא חוקית? לשם הנוחות, אביא תחילה את הוראות חוק העונשין: 225. איסור הגרלות והימורים המארגן או עורך משחק אסור, הגרלה או הימור, דינו - מאסר שלוש שנים או קנס עשרים וחמישה אלפים לירות. 227. השתתפות בעריכת הגרלות והימורים המציע, מוכר או מפיץ כרטיסים, או כל דבר אחר, הבאים להעיד על זכות להשתתף בהגרלה או בהימור, וכן המדפיס או המפרסם הודעה על הגרלה או על הימור, דינו - קנס אלפיים לירות. 19. מפעל הפיס טוען כי הוראות אלה נועדו, בין היתר, להגן על הציבור מפני הימורים בלתי חוקיים, לתעל את ההימורים למסגרת ציבורית מסודרת ואחראית ולהגן על מסגרת זו. לדבריו, לדמות "הניזוק" כאן שני כובעים, האחד הוא הציבור בכללותו והשני הוא מפעל הפיס, בהיותו אותה מסגרת ראויה, מסודרת ואחראית להימורים והגרלות. לכן, גם הנזק הוא הנזק אליו נתכוון החיקוק: התכלית שבבסיס ההוראות היא להילחם בנגע ההגרלות וההימורים האסורים ולתעל את תופעת ההימורים לאפיקים מבוקרים ולתועלת הציבור. לוטונט מסכלת את ניתוב ההימורים לאפיקים מבוקרים ולתועלת הציבור. הנזק מפעילותה פוגע בציבור בכללותו ובמפעל הפיס המהווה מסגרת שיועדה לנטרל נזקים אלו. 20. טיעון זה אינו מקובל עליי. תכליתם של האיסורים הפליליים הנדונים היא להגן על החברה מפני נזקיה והשלכותיה של תופעת ההגרלות וההימורים. הנזקים והסכנות הם בעיקר הנטייה להתמכרות למשחקי המזל, על כל השלכותיה השליליות על הפרט והחברה. בהקשר זה נפסק בבג"צ 131/65 סביצקי ואח' נ' שר האוצר ואח', פ"ד יט(2) 369, מפי השופט כהן: כוונת המחוקק, כפי שהיא עולה ברורות מטיב החוק ולשונו, היא להילחם, בדרך הטלת דיני העונשין, בנגע של הגרלות והימורים - הוא הנגע של זכיה בכסף או בשווה-כסף שלא ביגיע כפיים או בתמורה סבירה אחרת, כי אם במזל הגורל.... יצר לב האדם רע הוא לנסות מזלו במשחקי גורל; ואין צורך בחוש מסחרי מפותח במיוחד כדי להעריך את סיכויי הרווחיות המרובים אשר הם טמונים בניצולה המסחרי של נטיה טבעית אנושית זאת. ... ניצול מסחרי זה, על כל צורותיו השונות, מביא לידי דימורליזציה; אוסיף ואומר מצדי כי המעוות אשר החוק בא לתקנו אינו רק עידוד השאיפה להתעשרות קלה ולא בעמל ובמשפט, אי אם גם - ואולי בעיקר - שימת המכשול בפני עיוור, שבמקום שיוציא אדם את כספו למחייתו למחיית ביתו, מניחו על קרן הצבי של המזל (שם, בעמ' 376). גם בפרשת רע"פ 9140/99 רומנו נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 349, עמד בית המשפט הזה בהרחבה על ייעודו של ההסדר בחוק העונשין. וכך כותבת שם חברתי השופטת א' פרוקצ'יה: בחינת עיקרי ההסדר בחוק הנוגע למשחקים אסורים מביא למסקנה כי הוא נועד בבסיסו לשלול תופעה חברתית שטמונים בה סיכונים לפרט ולחברה כאחד. משחקי המזל במשמעותם המקובלת קשורים בדרך כלל באפשרות זכייה הכרוכה בקבלת תועלת חומרית של ממש. הציפייה ליתרונות חומריים כאלה או אחרים עלולה להביא או לעודד נטייה להתמכרות. ההתמכרות היא תופעה שהחברה מבקשת לשלול על שום סכנותיה הרבות כאשר נילווית אליה ציפייה לקבלת תועלת חומרית. פן אחד של ההתמכרות למשחקי מזל הוא פן ההתעשרות בלא מאמץ ויגיע כפיים. התעשרות הכרוכה כולה במזל היא תופעה חברתית הנחזית כתופעה לא בריאה. היא מעודדת תופעות של פרזיטיות והשתעבדות לדרך חיים שבה הפרט אינו נדרש למצות את יכולתו הפיזית והמנטלית בדרך התורמת לעצמו ולחברה. הפן האחר של ההתמכרות עניינו בסכנות הרות-אסון להפסדים כספיים מפליגים היוצאים מגדר שליטה. מצבים כגון אלה עלולים למוטט את המתמכר ובני משפחתו, ולהופכם תלויים במקורות הסעד של החברה. הם עלולים לדרדר את המתמכר לפשיעה כדי להקהות את תוצאות הפסדיו. ההתמוטטות הכלכלית של הפרט משתלבת כך גם עם יצירת סיכון לשלום הציבור ובטחונו וההשלכות הקשות מכל אלה הם בגדר הנצפה. הנורמה החברתית הנוהגת רואה, איפוא, בעין רעה את משחקי המזל שמשולבות בהם טובות הנאה כספיות או חומריות אחרות ואלה מוחזקים בעיני החוק כרעה-חולה המסבה נזק חברתי וכלכלי קשה לפרט ולחברה. טעמים אלה עומדים ביסוד האיסור שבחוק על משחקים אסורים. (שם, בעמ' 358). באותה הפרשה הוסיף חברי השופט י' זמיר את הדברים הבאים: התכלית הברורה של סעיף 224, יחד עם סעיף 225 האוסר ארגון או עריכה של משחקים אסורים וסעיף 228 האוסר החזקה או ניהול של מקום למשחקים אסורים, היא מניעת נזק שעלול להיגרם על ידי משחקי מזל. פנים שונות לנזק זה. הנזק העיקרי נובע מתוצאות הלוואי של התופעה המוכרת, בישראל כמו במדינות אחרות, של התמכרות למשחקי מזל. ההתמכרות גורמת נזק, בראש ובראשונה, לאדם המתמכר למשחקים אלה ולבני המשפחה של אותו אדם. אך הנזק - חינוכי, חברתי וכלכלי - מתפשט מעבר לכך אל הציבור הרחב. בין היתר, ההתמכרות עלולה לדחוף את המתמכר למשחקים כאלה לפעילות עבריינית לצורך מימון המשחקים. מניעת נזקים אלה ואחרים היא התכלית של הוראות החוק הקובעות כי הארגון או העריכה של משחקים אסורים וכן ההחזקה או הניהול של מקום למשחקים אסורים הם עבירות פליליות. (שם, עמ' 370-371). 21. נראה, כי המניע העיקרי להתנגדותו של מפעל הפיס לפעילותה של חברת לוטונט מצוי באינטרסים כלכליים, ולא בדאגה למניעת התפשטות נגע ההימורים על סכנת ההתמכרות שבו. מפעל הפיס מעדיף השתתפות ישירה ומופרדת של הציבור בהגרלות הלוטו מטעמים כלכליים מובנים: ראשית, משתתף אינדיוידואלי משלם תשלום מלא עבור משחק הסופר בול. שנית, הוא נדרש למלא שתי טבלאות לפחות. שלישית, בקרב מנויי לוטונט אין כפילות לגבי סדרת המספרים. כתוצאה מכך גדל הסיכוי שיימצא זוכה בפרס הראשון וקטנה האפשרות שכמה משתתפים יתחלקו בפרס. רביעית, משתתף שמגיע לדוכן של מפעל הפיס עשוי לרכוש גם כרטיסי הגרלה אחרים, כגון צ'אנס וחיש גד. לבסוף, פעילות לוטונט פוגעת בזכיינים ובמפיצים (ראה מכתבו של המשווק האזורי חנן ישראל למנכ"ל מפעל הפיס מיום 31.7.2001, שצורף כנספח ח' לתשובת מפעל הפיס בה"פ 1106/01). 22. אולם, עם כל הלגיטימיות של אינטרסים אלה, האיסור הפלילי בחוק העונשין לא נועד להגנתם. מבחינת תכלית האיסור, ההשתתפות האישית בהגרלות הלוטו, להבדיל מהשתתפות קבוצתית, אינה עשויה לקדם את התכלית הנזכרת. כך, המונופול של מפעל הפיס בתחום ההגרלות הציבוריות אינו מפחית את החשש מפני התמכרות להגרלות אלה. התוצאה היא כי התנאי הנזכר הראשון לקיום העוולה של הפרת חובה חקוקה לא נתקיים. בנסיבות המקרה הנדון, מסקנה זו משליכה גם על התנאי הנוסף הנוגע לסוג הנזק. אם תכלית החוק היא להגן על הציבור מפני יצר ההימורים, הרי הנזק הכלכלי שנגרם למפעל הפיס אינו הנזק אותו ביקש המחוקק למנוע באמצעות החובה החקוקה. במצב דברים זה, לא עומדת למפעל הפיס עילת תביעה בגין הפרת חובה חקוקה. יובהר, כי אין הכוונה לשלול מכל וכל תביעה אפשרית של ניזוק בשל הפרת האיסור על הגרלות, אלא רק ככל שמדובר בתובע המיוחד שלפנינו ובסוג הנזקים להם הוא טוען. 23. המסקנה היא, אפוא, כי אין להיזקק לתביעתו של מפעל הפיס בעילה של הפרת חובה חקוקה. מסקנה זו פוטרת אותנו מן הדיון בשאלה של חוקיות הפעילות של לוטונט עצמה, שאלה שהתשובה עליה אינה פשוטה כלל ועיקר. סוגיה זו, מן הראוי שתיבדק על-ידי הרשויות המוסמכות, ועל אלה להחליט האם יש מקום לנקוט בהליכים כלשהם. כן מן הראוי לתת את הדעת על השאלה האם יש מקום להסדיר את הסוגיה כולה ביתר בהירות בחקיקה עצמה. המצב כיום אינו נראה משביע רצון. ההימור באמצעות מנויי לוטונט, המאורגן באופן מסחרי, גם אם מבחינה טכנית אינו שונה מהימור קבוצתי של שנים-עשר משתתפים על בסיס חברתי, הרי שבפועל הוא מביא לשינוי מסוים בדפוס ההשתתפות במשחק הלוטו. הגם שדפוס השתתפות זה מתאפשר, לכאורה, בשל הכללים שקבע מפעל הפיס עצמו, ספק אם ההיתר למפעל הפיס מכוון לדפוס הימור זה, מה גם שהוא משפיע על היקף הפרסום וההפצה של משחק הלוטו. יש לזכור עוד כי למעלה ממחצית הסכום שמשולם על-ידי בעלי המנוי עבור ההגרלות נותר בידי לוטונט כתשלום עבור שירותים. מן הראוי שהמנויים יהיו מודעים לנתון זה במלואו. 24. בשולי הדברים, ברצוני להעיר, כי בנסיבות העניין, ספק רב אם בכלל היה מקום להידרש לתביעה של מפעל הפיס, בשל הדרך הדיונית שנבחרה על-ידו לבירור טענותיו כלפי לוטונט. בית המשפט המחוזי נתבקש, כאמור, לתת פסק דין הצהרתי בדבר אי החוקיות של פעילות לוטונט. כידוע, "מתן סעד הצהרתי לבעל דין ענין שבשיקול דעת הוא ובית המשפט ימנע מלתתו כל אימת שהמבקש לא הצביע על אינטרס המצדיק להיעתר לו. לענין זה יכול בית המשפט לשקול את השאלה האם המבקש לא יוכל להשיג את מבוקשו בדרך אחרת ואם מתן הסעד לא יביא לידי כפל תביעות." (רע"א 1810/90 הדר חברה לבטוח בע"מ נ' קנדי חברה להשקות, פ"ד מד(2) 737, עמ' 739-740). 25. במקרה שלפנינו, הגיש מפעל הפיס את התובענה במקביל לפניה למשטרה, ונראה כי הסעד ההצהרתי המבוקש חופף במידה רבה את ההליכים הפליליים הנדרשים להטלת אחריות פלילית. בכך יש משום כפילות שיש בה יסוד של עקיפה. ככלל, אין להעניק סעד הצהרתי במקרה בו מבקש בעל דין לעקוף את ההליכים הישירים והענייניים לבירור הסכסוך. השווה ע"א 136/82 שכון עובדים בע"מ נ' רשות הפיתוח, פ"ד לח(4) 668. הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעקיפה של הליכים פליליים. השימוש בהליכים אזרחיים ל"אכיפה פרטית" של איסורים פליליים מעורר קושי רב. הדבר עלול לפגוע בזכויות הנתבע-הנאשם ובסדר הציבורי. יש לזכור את השוני בין נטלי ההוכחה האזרחיים לנטלים במשפט הפלילי. כפל הליכים בנסיבות אלה כלל אינו רצוי, מה גם שהוא חושף את הנתבע-הנאשם לאפשרות שיצטרך להתגונן בשני הליכים נפרדים. הזיקה שנוצרה במקרה הנדון בין ההליך האזרחי לבין ההליכים הפליליים ממחישה את הבעייתיות. 26. רשויות החקירה והתביעה, הן שאמונות על חקירה ועל ניהול הליכים פליליים, ולהן מסור שיקול הדעת בהגשת כתבי אישום. על החלטה שלא לחקור או לא להעמיד לדין רשאי המתלונן לערור לפי סעיף 64 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982. מפעל הפיס, ככל הנראה, לא נקט בהליך זה. וכבר נפסק לא פעם כי כאשר עומדת לתובע האפשרות להשיג מבוקשו באמצעות פניה לגוף סטטוטורי ימאן בית המשפט ליתן לו סעד על דרך של הצהרה. ראה י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995) בעמ' 563 והאסמכתאות המובאות שם. לגבי השימוש בהליך אזרחי המתבסס על טענה של פליליותה של התנהגות מסוימת ראה את הדיון המקיף אצל Zamir & Woolf The Declaratory Judgment (3rd ed. By Lord Woolf & J. Woolf, London 2002) pp. 201-216 . בין היתר נאמר שם: However, the civil courts are reluctant to grant declaratory relief when this involves determining whether particular conduct amounts to a crime because the grant of a declaration could result in a conflict between the civil and criminal courts, with the civil courts usurping the proper role of the criminal courts. … Where what an applicant seeks to establish is not that conduct is not criminal but that it is criminal, the court will be particularly cautious in granting declaratory relief. 27. מעניין להזכיר בהקשר זה שתי פרשיות שהתבררו באנגליה, בהן התבקשו פסקי דין הצהרתיים בקשר עם חוקיות הפעילות של גופים שונים בתחום ההגרלות. האחת היא פרשת Imperial Tobacco Ltd. & Another v. Attorney-General, [1981] A.C. 718, שם עמדה חברת Imperial Tobacco בפני הגשת כתב אישום בעבירות של הפצה של כרטיסי הגרלה בניגוד ל- Lotteries and Amusements Act 1976. החברה פתחה בהליך אזרחי לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר חוקיות פעילותה. בית הלורדים החליט שלא להעניק את הסעד המבוקש, כדי לא ליצור בלבול בין הליכים פליליים לאזרחיים, מה גם שההצהרה לא תחייב את הערכאות הפליליות. הפרשה השניה היא R. V. Director of Public Prosecution, ex p. Camelot Group Plc (פסק הדין מיום 22.4.97 מתואר בספר של זמיר, שם בעמ' 203-204) והיא קרובה אף יותר לענייננו. כאן ביקשה קבוצת Camelot הצהרה כי סירובו של ראש התביעה הכללית לפתוח בהליכים נגד Williams Hill אינה כדין. למעשה, הייתה הקבוצה מעוניינת בהצהרה כי Williams Hill מפעיל הגרלות לוטו בלתי חוקיות. גם בפרשה זו לא ניתן הסעד ההצהרתי המבוקש והתובעים הופנו לנתיב הפלילי. נראה איפוא כי גם במקרה שלפנינו, התובענה לסעד הצהרתי מטעם מפעל הפיס אינה ההליך המתאים. 28. ערעורו של מפעל הפיס מופנה גם כנגד הקביעה כי הפרסומים של מפעל הפיס מהווים לשון הרע ועליו לחדול מהם. כאן נטען כי הפרסומים נעשו בעקבות מידע מבוסס שהגיע למפעל פיס, וכי הם נועדו להגן על אינטרסים לגיטימיים שלו, כאשר כל שפורסם היה אמת והיה בו עניין לציבור. עוד נטען בהקשר זה, כי לא היה מקום להוצאת צו מניעה כאשר כל שנתבקש היה סעד הצהרתי. אומר מיד כי יש ממש בטענה אחרונה זו. לא היה מקום להעניק ללוטונט סעד אופרטיבי, אשר כלל לא נתבקש על ידה. באשר לפרסומים עצמם, אין לשנות מקביעתו של בית המשפט המחוזי. בתוכן של ה"אזהרות לציבור" היה כדי לפגוע בעסק של לוטונט (סעיף 1(3) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965). לא מצאתי מקום להתערב בקביעה העובדתית כי לא הוכח שלוטונט הציגה עצמה כנציגת מפעל הפיס, ומכאן שההגנה של אמת בפרסום (סעיף 14 לחוק) אינה עומדת למפעל הפיס. 29. לבסוף, אתייחס לטענת לוטונט בדבר עשיית עושר ולא במשפט. בית המשפט המחוזי קבע כי הטענה נטענה באופן לקוני ודחה אותה מטעם זה. ואמנם, עיון בהמרצת הפתיחה שהגיש מפעל הפיס מראה כי מלבד טענה כללית לפיה לוטונט מתעשרת ממערכת הקשרים שבין מפעל הפיס ללקוחותיו ועל חשבונו (סעיף 7.11 להמרצה), אין בהמרצה פירוט עובדתי כלשהו, עליו ניתן לבסס עילת תביעה בעשיית עושר ולא במשפט. גם בתצהיר התומך בהמרצה ובנספחיה אין תשתית עובדתית כלשהי לביסוס התביעה הנזכרת. נמצא, כי צדק בית המשפט המחוזי בדחותו את הטענה הלקונית של מפעל הפיס. והנה, בבית משפט זה העלה מפעל הפיס, לראשונה, שורה של טענות, המופנות כנגד דחיית התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט. נטען כי לוטונט מתעשרת על גב הציבור ועל גב מפעל הפיס, כי היא מנצלת את מפעל הפיס ואת ההיתר שקיבל, את מערכת השיווק ואת המוניטין שלו ומגלגלת לכיסה כסף שנועד למטרות ציבוריות. עוד נטען, כי לוטונט קיבלה לידיה, שלא על-פי זכות שבדין, אפשרות לפרסם עצמה "בחסות" הלוטו, כי היא עושה שימוש פסול בשם "לוטו", בסיסמת מפעל הפיס "צריך לנחש רק שש", בלוגו של מפעל הפיס ובסימונים דומים אחרים ובצבעם המסורתי. במישור המשפטי טוען מפעל הפיס כי ציפייתו להמשיך את הקשר המסחרי עם לקוחותיו באין מפריע היא ציפיה לגיטימית הראויה להגנה משפטית. נמצא, כי הטיעונים המשפטיים של לוטונט בערעור מבוססים כולם על עובדות שכלל לא נטענו בערכאה הדיונית ולא נקבעו לגביהן מימצאים כלשהם. מסיבה זו, אין מקום כי אנו נתייחס כאן, במסגרת הערעור, לטענות העובדתיות המועלות לראשונה בפנינו. התוצאה היא, כי בהעדר יסוד עובדתי, יש לדחות את העילה של עשיית עושר ולא במשפט. התוצאה היא כי הערעור מתקבל באופן חלקי, במובן זה, שהקביעה של בית המשפט המחוזי בדבר חוקיות הפעילות של לוטונט מתבטלת. כן מתבטל צו המניעה נגד מפעל הפיס בקשר לפרסום לשון הרע. ערעורו של מפעל הפיס בדבר מתן פסק דין הצהרתי נדחה. עם זאת, הצהרת בית המשפט המחוזי בעניין לשון הרע נותרת על כנה. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ש ו פ ט (בדימ') השופט א' מצא: אני מסכים לפסק-דינו של חברי, השופט אנגלרד. כן מקובל עליי, כי בנסיבותיו של המקרה שלפנינו נוכל לפטור את עצמנו מן ההכרעה בשאלה הלא-פשוטה בדבר חוקיות פעילותה של לוטונט. עם זאת הייתי מבכר שלא לנקוט עמדה בשאלה הכללית - שחברי נזקק לה מעבר לצורכי ההכרעה בפרשתנו - אם, ככלל, עשוי תובע להישמע בעתירה למתן פסק-דין הצהרתי המכריז על פעילות הנתבע כבלתי-חוקית. דברי חקיקה רבים מגדירים התנהגויות שונות הן כעבירות פליליות והן כעוולות אזרחיות; וכשלעצמי, לא הייתי שולל את האפשרות העקרונית שהנפגע מן ההתנהגות האסורה יוכל לבוא על תקנתו בהשגת סעד הצהרתי, בין במקום בהגשת תלונה למשטרה ובין במקביל להגשת תלונה כזאת. בידי בית-המשפט נתון, אמנם, שיקול-דעת רחב בהכרעת השאלה, אם בנסיבותיו של המקרה הנתון עשוי התובע להפיק תועלת מעשית מהענקת הסעד ההצהרתי המבוקש על-ידו. אך מסופקני אם יהיה זה נכון לקבוע כלל, שבהגשת תובענה למתן סעד הצהרתי, כאמור, יש משום "עקיפת" ההליך הפלילי ומשום ניסיון להשיג "אכיפה פרטית" של איסור פלילי, שבגינו לא עומדת לנפגע עילה מוכרת להגיש נגד הפוגע קובלנה פלילית פרטית. בענייננו, על-כל-פנים, שאלת תקינותה של הדרך הדיונית שננקטה על-ידי מפעל הפיס, איננה מתעוררת. משהגיש תלונה למשטרה נגד לוטונט, אין לטעמי מקום לומר, כי בתביעתו למתן פסק-דין הצהרתי, כי פעילות לוטונט מפרה איסורים פליליים, התכוון מפעל הפיס "לעקוף" את ההליך הפלילי. ייתכן, אמנם, שמהשגת הסעד האמור קיווה מפעל הפיס להפיק גם "רווח משני", שיתבטא בקידום הטיפול בתלונתו הפלילית. עם זאת נראה, כי בקשתו לסעד הצהרתי נועדה, בעיקר, לקדם את סיכוייהן של שתיים מן העילות שעליהן סמך את תביעתו: הפרת חובה חקוקה ועשיית עושר ולא במשפט. מקובלים עליי הטעמים שעל יסודם הגיע השופט אנגלרד אל המסקנה, כי מפעל הפיס נכשל בהוכחתה של כל אחת מן העילות האמורות. בנסיבותיה המורכבות של פרשתנו, מקובלת עליי קביעת חברי, כי דחיית תביעתו של מפעל הפיס בעילה של הפרת חובה חקוקה פוטרת אותנו מן הצורך להכריע בדבר חוקיות פעילותה של לוטונט. ברם, מסקנה זו מתחייבת, לדעתי, גם מדחיית התביעה בעילה של עשיית עושר ולא במשפט, שמפעל הפיס לא הניח תשתית עובדתית כלשהי לביסוסה. משהסכמתי, כי דין ערעורו של מפעל הפיס להידחות לגופו, מבלי לנקוט עמדה בשאלת חוקיותה של פעילות לוטנט, בוחר אני שלא להצטרף לספק המטריד את חברי, אם בכלל היה מקום להידרש לתביעתו של מפעל הפיס בשל הדרך הדיונית בה נקט. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה לפסק-דינו של חברי השופט אנגלרד ומצטרפת להערותיו של חברי, השופט א' מצא. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט אנגלרד. הימוריםמפעל הפיסמפעל