##תביעה נגד העירייה על נפילה ברחוב בגלל מכסה ביוב## הוגשה תביעת נזיקין שעילתה נזק גוף אשר נגרם לתובעת עת הלכה, לטענתה, בחולון ונתקלה במכסה ביוב המצוי בתחום שיפוטה של עיריית חולון כתוצאה מהתאונה נפגעה התובעת בכתף הימנית ונגרמה לה נכות רפואית בכתף בשיעור של 10%. התאונה אף הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כ"תאונת עבודה", על כל הנובע מכך. בכתב הגנתה הכחישה עיריית חולון את עצם קרות האירוע כמו גם את קיומו של מכשול, את האחריות להווצרו, את הפרתה של חובת זהירות כלשהי, וכן את דבר קיומו של קשר סיבתי בין נפילת התובעת ובין אותו מכשול, ככל שקיים. לאחר שבית המשפט בחן את הראיות שהובאו בפניו, נפסק כי העירייה הפרה את חובת הזהירות כלפי התובעת במקרה זה והיא חויבה בתשלום פיצויים בתוספת שכ"ט עורך דין. ##תביעה נגד העירייה - נפילה בגלל אשפה על הרצפה:## אישה נפלה, ונחבלה. לטענתה, ארעה הנפילה לאחר שנתקלה בפסולת ובאשפה שהיו מונחים באותו מקום והיא ביקשה להטיל על הרשות המקומית האחראית על החזקת המקרקעין שברשות הרבים בתחום שיפוטה, אחריות בנזיקין. לכתב התביעה צורפה תמונה המראה את המקום בו ארעה הנפילה. כב' השופטת הורוביץ לקחה בחשבון כי עדותה על הנפגעת הינה עדות יחידה, אשר נדרש לה סיוע. המסתבר שהיא סובלת זה תקופה מסחרחורת וחוסר יציבות, ובתעודת חדר המיון נרשם כי נחבלה ברצפה. לדעת כב' השופטת הורוביץ לא היה מדובר ב"דרך" או במקום שנועד לטיול, עם זאת היא פסקה כי במקרה הזה לא היתה "הסתכנות מרצון". ## העדר ראיות בתביעה כנגד עירייה:## הוגשה תביעה ע"י בעלים של רכב כנגד עיריית, התובע טען כי עת נהג בנו ברכב בחולון, עלה הרכב על אי תנועה מוגבה אשר היה במקום, לטענתו, אי התנועה לא היה מסומן בכל צורה שהיא, לא על ידי סימון אזהרה ולא על ידי תמרור אזהרה, ומאחר והיה מדובר בשעת ערב חשוכה, לא ניתן היה לראות את אי התנועה המוגבה. שטח אי התנועה הינו בחזקת או בשליטה עיריית חולון, ולפיכך, טען התובע יש להחיל במקרה דנן את הכלל בדבר "הדבר מדבר בעד עצמו" וכי על העירייה להוכיח כי לא היה בהתנהגותה ו/או במחדלה, עובר לתאונה משום התרשלות, עוד טען התובע, כי הכביש, על כל אשר מתלווה אליו הינו דבר מסוכן, וכי העירייה הינה בעליו או ממונה עליו ו/או השולטת בו, לכן על העירייה הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן התרשלות שתחוב עליה, התובע טען, כי עיריית חולון הפרה הוראות חוקיות החלות עליה מכוח פקודת העיריות, אשר נועדו לטובתו של התובע. התובע לא הביא כל ראיה תומכת לגירסתו ובית המשפט פסק כי כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר. סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראייה, היתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים. ## תביעה נגד עירייה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין:## הוגשה תביעה לפינוי ולסילוק יד ממקרקעין שבבעלות העירייה, אשר היו מוחזקים על ידי הנתבע משך למעלה משני עשורים. בתביעה, עתרה עיריית חולון להורות לנתבע לפנות את המקרקעין לאלתר ולהחזיר החזקה בהן לעירייה, כשהם פנויים מכל אדם וחפץ.ב הנתבע כפר בזכותה של העירייה לפנותו מן המקרקעין. בפסק הדין בית המשפט חזר על ההלכה הפסוקה אשר מבחינה בין רשות אשר ניתנה חינם לבין רשות בתמורה, כאשר רשות חינם הדירה היא דרך כלל וניתן לחזור ממנה בכל עת. העובדה שעבר זמן רב מאז תפס אדם את הקרקע, ובמשך כל אותו זמן נמנע בעל הנכס מתגובה כלשהי למרות שידע על התפיסה, יכולה להעיד על הסכמתו, וליצור רישיון מכללא, שלא התקיים מלכתחיל, אין צורך להדגיש שרישיון מכללא שכזה הינו רישיון חינם גרידא, לתקופה בלתי מוגדרת, שאותו רשאי בעל המקרקעין לבטל בכל עת. ברבות השנים נתקבלה בפסיקה הדעה לפיה בנסיבות מתאימות, הרשות שניתנה הינה בלתי הדירה וצוין ע"י בית המשפט כי בשנים האחרונות התגבשה הלכה חדשה, על יסוד דיני היושר, שלפיה מונעים בתי המשפט את סילוקו של בעל הרישיון, כאשר הסכם הרישיון נותן לו זכות להשתמש בקרקע לתקופה מסוימת או אף ללא הגבלת זמן והצדק דורש את קיום החוזה בעין. ההסכם עול להיות מפורש, אך הוא יכול להשתמע מן הנסיבות. בין יתר השיקולים שנשקלו בפסיקה להיות הרשות בלתי הדירה או מתנית בפיצויים הם, ההשקעות אשר השקיע בר הרשות בקרקע ומשך התקופה בה החזיק במקרקעין. ברם השיקול הדומיננטי לבחינתה של הרשות, אם הדירה היא אם לאו, הוא מבחן הצדק, לאמור: על בית המשפט לבחון, כל מקרה על פי נסיבותיו, האם יהא זה מן הצדק לאפשר לבעל המקרקעין לבטל את הרישיון ואם כן האם יש להתנותו בתנאים ובסופו של דבר בית המשפט קבע כי שאלת הדירותה של הרשות ו/או היות ביטולה מותנית בפיצוי בעל הרישיון, תיבחן על פי נסיבותיו של כל מקרה. ## אי תשלום אגרת רשיון שילוט:## העירייה הגישה תביעתה בסדר דין מקוצר בשל אי תשלום אגרת רשיון שילוט עבור הצבת שלטים בסמוך לעסקו של הנתבע. גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה נעוצה בשניים. האחד, האם אופן הצבת השלטים הנו באופן בולט, או האם מדובר בשלטים המותקנים בקומת הקרקע. השני, האם הצבת השלטים על ידי הנתבע נופלים בגדר "פרסום" כפי שמוגדר בחוק העזר לחולון שילוט, התשס"ג -2003. החוק מבדיל בין שלט בולט לבין שלט רגיל. על מנת שיאמר כי שלט הנו שלט רגיל עליו להימצא בחזית מבנה העסק שאותו השלט מפרסם, כל שלט אחר יהיו תכונותיו אשר יהיו, לא יהיה שלט רגיל אלא אם כן הוגדר בחוק העזר אחרת, קרי יתכן ושלט המותקן בחזית מבנה העסק לא יהיה שלט רגיל אלא שלט בולט משום שנכנס להגדרת שלט בולט בחוק העזר. בית המשפט הגיע למסקנה כי השלטים אינם מהווים שלטים בולטים יחד עם זאת נפסק כי מדובר בפרסום בשטח, הנחשב לצורך העניין ציבורי, הרי שדין שלטים אלו כדין שלטים רגילים והעירייה תחייב את אגרת הרשיון בהתאם לתעריף זה. ## תביעה נגד עירייה בגין נזקי גשמים:## התובעים הגישו תביעה כנגד עירייה בגין נזקי הצפה שאירעו בדירה בבעלותם. הם טענו בתביעה כי ירדו גשמים עזים והציפו את דירתם, כתוצאה מההצפה נגרם נזק רב לתחולה ולמבנה. התובעים טענו כי העירייה הפרה את חובתה כלפיהם מכוח פקודת העיריות (נוסח חדש) לדאוג לביטחון תושביה ולדאוג לניקוז הרחובות שבתחומה. העירייה התרשלה בטיפול במערכת הניקוז בעיר וכתוצאה מכך נגרמו הנזקים. התובעים הצביעו על הבעייתיות הטופוגרפית של האזור בו מצויה הדירה, שהיתה ידועה לעירייה ועל כן דרשה התייחסות וטיפול מיוחדים. העירייה טענה מנגד כי במועד ההצפה ירדו כמויות גשם חריגות ביותר אשר נצפות אחת ל - 100 שנים. המערכות העירוניות המקובלות לניקוז מי גשמים מיועדות לכמות גשמים אשר עוצמתן חוזרת על עצמה כל מספר שנים בודדות. עוצמת הגשמים שירדו באותו מועד מנתקת כל קשר סיבתי בין התנהגות העירייה לבין האירוע נשוא התביעה, כמו כן נטען כי העירייה השקיעה כספים רבים בפיתוח מערכת התיעול והניקוז בעיר וזאת במגבלות התקציב. במסגרת זו פעלה העירייה להכנת המערכת לקראת החורף לרבות ניקוי הקולטנים בכבישים. בית המשפט חייב את העירייה לשלם לתובעים סך של כ- 100,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עורך דין. עירייה