החלטה ‎1. המבקשת, חברה זרה העוסקת בייצור מנועי מסוקים ומכירתם, נתבעה על ידי משיבים ‎1-4, תלוייו ועזבונו של אילן אלטר ז"ל, בגין אחריותה לתאונת מסוק, שארעה ביום ‎24.11.93 בישראל, בה נהרג המנוח בהליכים קודמים שהתנהלו בין הצדדים, עתרו המשיבים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, בקשתם נענתה והתביעה הומצאה למבקשת. המבקשת עתרה לביטול היתר ההמצאה, אך בקשתה נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, והיא פנתה לבית משפט זה בבקשת רשות ערעור. בקשת רשות הערעור הופנתה אף כנגד קביעת בית המשפט המחוזי לפיה הפורום הישראלי הוא הפורום הנאות לבירור התביעה, זאת על רקע דחיית תביעה קודמת של המשיבים בארצות הברית. בית המשפט העליון (כב' השופט אור) אישר את הקביעה בדבר היותו של הפורום הישראלי פורום נאות, אולם קיבל את בקשת רשות הערעור ככל שהיא נוגעת להיתר ההמצאה. החלטת בית משפט קמא להתיר את ההמצאה, כך הובהר, נסמכה על שתי עילות: האחת, לפי תקנה ‎500(7) לתקנות סדר הדין הארחי, תשמ"ד‎1984- (להלן: התקנות), העוסקת בתובענה שמבוססת על מעשה או על מחדל בתחום המדינה; והשניה, לפי תקנה ‎500(10) לתקנות, הדנה במקרה שבו "האדם שמחוץ למדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר, שהומצאה לו הזמנה כדין בתחום דינה". במקרה הנדון, כך קבע בית המשפט, לא מתקיימים התנאים להתיר המצאה לחו"ל על פי תקנה ‎500(7), שכן המחדלים המיוחסים למבקשת התבצעו שלא בתחום המדינה, ואולם, כך הוסיף בית המשפט וקבע, קיימת אפשרות להתיר את ההמצאה על פי החלופה שבתקנה ‎500(10), שכן מתקיים התנאבדבר קיומם של נתבעים נוספים להם הומצאה ההזמנה בתחום המדינה. מאחר שבית משפט קמא לא דן בשאלת קיומו של התנאי הנוסף הקבוע בתקנה - לאמור, היותה של המבקשת בעלת דין נכונה ודרושה לבירור התביעה - הוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, על מנת שיכריע בנדון, ובהתאם לכך יחליט אם יש להתיר המצאה מחוץ לתחום. ‎2. משהוחזר התיק לבית המשפט המחוזי, הגישה המבקשת בקשה לדחייה על הסף של התביעה. בבקשה נטען כי המבקשת לא היתה קיימת בעת שיוצר המסוק נשוא התביעה, והחלה בפעילותה המסחרית רק ביום ‎1.12.93, כשבוע לאחר שארעה התאונה. בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' סטרשנוב) קבע כי מאחר שהמבקשת, שנוסדה ביום ‎7.5.93, היתה קיימת כאישיות משפטית ביום קרות התאונה, הרי שהיא בעלת דין דרושה ונכונה במובן תקנה ‎500(10), ועל כן אין מקום לדחות את התובענה נגדה על הסף. אשר לטענתה השניה של המבקשת, לפיה טרם החלה בפעילות מסחרית בעת הארוע התאונה, קבע בית המשפט כי מדובר בסוגיה עובדתית מובהקת, הטעונה בירור וליבון ומחייבת את שמיעת העדויות לגופן. לעניין זה ציין בית המשפט, בין השאר, כי חברת ג'נרל מוטורס, הנתבעת אף היא, העלתה בכתב ההגנה מטעמה את הטענה לפיה המסוק ומנועו כלל לא יוצרו על ידה. לפיכך, כך נקבע, שאלת האחריות אינה שאלה "פשוטה וקלה לבירור", כטענת המבקשת, ועל כן אין מקומה בשלב המקדמי של בקשה לדחייה על הסף. לאור האמור, נדחתה הבקשה לדחייה על הסף וניתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט לפי תקנה ‎500(10) לתקנות. מכאן בקשת רשות הערעור שלפנינו. ‎3. טענתה המרכזית של המבקשת היא כי אין לה כל קשר לאירועים נשוא כתב התביעה, וכי בעלת דינם הנכונה של המשיבים היא חברת ג'נרל מוטורס, יצרנית המנוע. המבקשת טוענת לעניין זה כי לא היתה קיימת כאישיות משפטית בעת יצור המנוע, כי היא הוקמה על מנת לרכוש את המחלקה בחברת ג'נרל מוטורס, שייצרה את המנוע, וכי בפועל, החלה את פעילותה כיצרנית מנועי מסוקים רק כשבוע לאחר קרות התאונה. משכך, טוענת המבקשת כי לא ניתן ליחס לה כל אחריות לגבי המנוע. זאת ועוד. המבקשת מציינת כי חברת ג'נרל מוטורס תיקנה את כתב הגנתה, באופן המבהיר כי היא הצד הנכון לתביעתם של המשיבים. לאור האמור, סבורה המבקשת כי שאלת האחריות היא פשוטה וקלה לבירור, ולפיכך, ובהתחשב בכך שמדובר בהרחבת שיפוט בית המשפט בישראל על נתבעת זרה, יש, לדעתה, מקום לברר כבר בשלב מקדמי, אם היא הנתבעת הנכונה. המשיבים בתגובותיהם טוענים כי המועד הרלבנטי לבחינת שאלת קיומה של המבקשת כאישיות משפטית הוא מועד קרות התאונה, ולחילופין - מועד הרכבת המנוע במסוק. במועדים אלה היתה המבקשת קיימת כאישיות משפטית, ועל כן, כך נטען, היא בעלת דין דרושה ונכונה לבירור התובענה דנן. המשיבים חולקים על טענת המבקשת לפיה שאלת האחריות היא "פשוטה וקלה לבירור". לשיטתם, השאלות העובדתיות הדורשות בירור - ביניהן שאלת תחילת פעילותה העסקית של המבקשת ומידת אחריותה מרגע שנכנסה בנעליה של חברת ג'נרל מוטורס - הן סבוכות, וצריך שתתבררנה בראיות במשפט גופו. ‎4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות. כידוע, כאשר מונחת בפני בית המשפט בקשה לדחייה על הסף של תביעה, "העקרון הנכון הוא... כי שיקול הדעת של בית המשפט קובע, ובית המשפט ישאל את עצמו, אם מוטב לברר תחילה אותו נימוק, בנפרד וללא קשר עםשאר העניינים שבמחלוקת, או אם רצוי להימנע מפיצול הדיון..." (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, ‎1995, בעריכת ש' לוין), בעמ' ‎417). כאשר הטעם לבקשת הדחייה הוא נימוק של עובדה "תהא השאלה, אם העובדות החשובות, לצורך הדיון בבקשה, הן פשוטות ובירורן יצריך ן קצר בלבד, שאם לא כן, שוב אין טעם לפצל את הדיון" (שם, שם). בענייננו התרשם בית המשפט המחוזי כי השאלות הדורשות הכרעה טעונות בירור מקיף, ומחייבות שמיעת העדויות במסגרת ההליך העיקרי. ואכן, בנסיבות העניין, ועל אף היותה של המבקשת נתבעת זרה, נראה כי אין מנוס מקיום בירור עובדתי יסודי, שלא במסגרת הליך מקדמי, של כל הקשור בהעברת פעילותה העסקית של חברת ג'נרל מוטורס למבקשת ונפקותה. לאור האמור, לא מצאתי לנכון להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא. הבקשה נדחית. המבקשת תשא בשכר טרחת עורך-דין, סכום של ‎2,000 ש"ח לכל אחת מקבוצות המשיבים הבאות: משיבים ‎4-1, משיב ‎5, משיב ‎7 ומשיבים ‎1 תעופהתאונות טיסה