ערעור משרד הביטחון - מחלת ריאות

פסק דין א. בפני ערעור על החלטת הוועדה רפואית העליונה מיום 13.6.00 אשר אימצה את מסקנות הוועדה מהדרג הראשון וקבעה למערער נכות בשיעור 20% (מתוכם 8% על חשבון השירות הצבאי) בגין "מחלת ריאות חסימתית כרונית עם מרכיב הפיך בתפקודי ריאות, ליקוי חסימתי בינוני - קל ללא היפוקסמיה". הוועדה קבעה למערער נכות על פי פרט 5א(2). לטענת המערער, זכאי לנכות בשיעור 40% לפי פרט 5א(3), ועל כך הערעור שבפני. ב. המערער יליד 1953 הגיש ביום 25.5.98 תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים, בגין קוצר נשימה והפרעות נשימתיות ותביעתו נדחתה. בעקבות הסכם פשרה, הכיר קצין התגמולים במחלת הריאות החסימתית ממנה סובל המערער כמחלה שהוחמרה, תוך כדי ועקב השירות הצבאי בשיעור 40%. הוועדה הרפואית מהדרג הראשון קבעה ביום 13.6.00, כי למערער נכות כוללת בשיעור 20% לפי פרט 5א(2) בגין מחלת ריאות וליקוי חסימתי בינוני-קל. המערער הגיש ערעור לוועדה הרפואית העליונה על החלטת הועדה מהדרג הראשון, בו טען כי נכותו גבוהה יותר בגין מחלת הריאות החסימתית וכן טען גם לנכות בגין אסטמה, צרידות כרונית וחסימה באף. הוועדה הרפואית העליונה,קבעה כאמור, למערער 20% נכות לפי פרט 5א(2) כאמור. ג. לטענת המערער, טעתה הוועדה הרפואית העליונה, בקובעה, כי המערער איננו סובל מליקוי חסימתי בינוני לאור בדיקת תפקודי ריאות מיום 12.8.98. עוד טוען המערער, כי טעתה הוועדה בכך, שלא קבעה למערער נכות בגין ליקויים נוספים המפורטים בערעור, דהיינו: אסטמה וצרידות כרונית. טענה נוספת שבפי המערער, ממנה חזר במהלך הדיון היא, כי הוועדה ישבה בהרכב יתר של חמישה רופאים ולא שלושה רופאים כנדרש. לטענת ב"כ המשיב אין לקבל את טענות המערער בגין אסטמה וצרידות, באשר אינן נכויות מוכרות. עוד לטענת המשיב, הוועדה הרפואית העליונה שמעה את המשיב ובא-כוחו, עיינה במסמכים הרפואיים ובתוצאות הבדיקות וכן בחוות דעתו של המומחה מטעם המערער פרופ' שפיצר, וקבעה לאמור: "כמו כן, הו' עיינה בתפקודי ריאות מיום 23.7.00 מבית החולים איכילוב המראים הפרעה חסימתית קלה ללא שינוי לאחר מרחיב סימפונות... לדעת הו' התובע סובל ממחלה חסימתית שבחלקה הפיכה (אסטמה) ובחלקה בלתי הפיכה... התוצאות של תפקודי הריאות האחרונים באיכילוב והמימצאים הגופניים לדעת הו' מצבו כעת הוא בחומרה קל-קל בינוני לכן דוחה הערעור." מן הראוי לציין, כי לאחר הדיון בערעור הוגשה על ידי המערער "בקשה להשלמת טיעון" בה טען, כי הבדיקה שנערכה בבית החולים איכילוב ביום 27.3.00 ותוצאותיה אשר שימשו בסיס לקביעת הוועדה, לפיה חומרת המחלה ממנה סובל המערער היא קלה, לא נמסרו למערער. ב"כ המערער לא היה אף מודע לקיומה של בדיקה זו. תוצאות בדיקה זו אינן תואמות בדיקה אחרת, שנערכה למערער, באופן פרטי. עוד לטענת המערער קודם לביצוע הבדיקה נטל המערער תרופות המכילות קורטיזון, דבר שגרם לשיבוש תוצאות הבדיקה, שהיו טובות יותר ממצבו הנכון של המערער. ד. נראה לי, כי דין הערעור להידחות. אינני מוצאת כל פסול בכך, כי הוועדה הפנתה את המערער לבדיקה נוספת של תפקודי ריאה, בדיקה עדכנית ומקיפה ולא הסתפקה בתוצאות הבדיקה שהובאו על ידי המערער. הבדיקה שנערכה למערער היא בדיקה מקיפה ביותר במכון למחלות ריאה ואלרגיה במרכז הרפואי ע"ש סורסקי, ותוצאותיה מפורטות בהרחבה ובפירוט ניכר. עוד אין בידי לקבל את טענת המערער לפיה, משתמש באופן קבוע בתכשירים המכילים קורטיזון, ומשכך תוצאות הבדיקות אינן מדוייקות, ובעצם חומרת החסימה בריאותיו היא בינונית ולא קלה. תקנה 10ו לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות) תש"ל-1969 קובעת לאמור: "דרגת נכות לעניין תקנות אלה תיקבע לפי מצבו של הנכה כשהוא משתמש בתרופות, עזרים ואמצעים אחרים בהתאם להוראות הרפואיות...". גם אם הבדיקה נערכה למערער לאחר שנטל תרופות, המכילות חומר זה או אחר, בענייננו קורטיזון, אינני סבורה, כי יש בכך כדי לפגום בתקפות הבדיקה. היפוכו של דבר הוא הנכון, קביעת דרגת הנכות היא על פי מצבו של המערער, לאחר ותוך כדי שהוא נוטל תרופות. סבורה אני, כי הוועדה הסתמכה הן על בדיקת תפקודי ריאות מעודכנת והן על מימצאים גופניים שעלו בבדיקה הקלינית, ואין בידי להתערב בקביעתה. הערעור נדחה. אין צו להוצאות. צבארפואהריאותערעורמשרד הביטחון