יד נתפסה במכונה – תאונת עבודה


פסק דין

1. התובע יואב שוהם (להלן: "התובע") נפגע בתאונת עבודה, בעת שעבד בחברת "מטרו הנדסה מערכות כיבוי אש בע"מ" (להלן: "חברת מטרו"), חברה העוסקת בהתקנת מערכות כיבוי אש.

ביום 4.10.96, במסגרת עבודתו בחברת מטרו, עסק התובע בהתקנת מערכת כיבוי אש בבניין התחנה המרכזית החדשה בתל אביב. במהלך עבודתו, בעת שהתובע ניסה לחבר אביזר/מתאם לצינור במכונת ההברגה החשמלית, תוצרת RIDGID דגם 300 קומפקט (להלן: "מכונת ההברגה"), נתפסה ידו הימנית (האצבע שלישית) במכונה ונגרמו לו נזקי גוף. בגין נזקים אלה הגיש התובע את תביעתו.



2. לטענת ב"כ התובע, יש לייחס חבות לחברת מטרו הן בשל עוולת רשלנות (סע' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: פקודת הנזיקין]) והן בשל הפרת חובה חקוקה (סע' 63 לפקודת הנזיקין) – בביסוס הטענה על עילה אחרונה זו מפנה ב"כ התובע לתקנות 2 ו- 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים) התשמ"ד- 1984 ולתקנה 6 לתוספת לתקנות הבטיחות בעבודה (ציוד מגן) התשמ"ח – 1988.



ב"כ התובע טוען, שחבות חברת מטרו מבוססת, בין היתר, על המעשים ו/או המחדלים הבאים: הנהגת סדרי עבודה ושיטות עבודה בלתי בטוחות/לקויות/בלתי ראויות, אי הדרכת התובע ו/או הדרכה לקויה, אי אספקת כלי עבודה נאותים לתובע, שהיה בהם כדי למנוע התאונה (ראה סע' 6 לכתב התביעה).

לטענתו, מכוח חבותה של חברת מטרו יש לחייב גם את נתבעת 2, שביטחה את מטרו בביטוח אחריות מעבידים.



הנתבעות מצידן כופרות באחריותה של חברת מטרו לתאונה, מכחישות את המעשים והמחדלים, המיוחסים לחברת מטרו, וטוענות, כי התובע נפצע בשל רשלנותו הבלעדית, חוסר זהירות וחוסר ערנות (סע' 20(ב) לכתב ההגנה).

כמו כן, חולקות הנתבעות על שיעור הנזק הנטען ע"י התובע.



דיון בשאלת האחריות



3. מטעם התביעה העידו התובע ומשה חליפה, מנהל חברת מטרו (להלן:"משה").

מטעם ההגנה הוגש תצהירו של אבינועם חבר, מי שהיה מנהל העבודה של חברת מטרו במועד הרלוונטי (להלן: "אבינועם"). בעת קיום ישיבת ההוכחות הצהיר ב"כ הנתבעות, כי הנתבעות מוותרות על עדותו של אבינועם וביקש, שתצהיר עדותו הראשית יוחזר לנתבעות. בתגובה לבקשה זו, ביקש ב"כ התובע, כי התצהיר של אבינועם כמות שהוא יתקבל ללא חקירה נגדית. ב"כ הנתבעות הסכים לבקשה זו, והתצהיר התקבל בהסכמה מבלי שהעד נחקר בחקירה נגדית.

כן הוגשו מטעם כל אחד מן הצדדים, חוות דעת של מומחים, ברם לאחר שנתקבלה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מנחם שוורץ (להלן: "המהנדס שוורץ"), ויתרו הצדדים על חוות דעת המומחים מטעמם והסתפקו בחוות דעתו של המהנדס שוורץ (פרוטוקול עמ' 98 למטה, עמ' 19 למעלה).



4. ככלל, בחינת אחריותו של נתבע בעוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין נעשית בארבעה שלבים (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(2) 113; ע"א 542/87, קופת אשראי נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422 ):



א. האם חב המזיק חובת זהירות לתובע, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית, על פי מבחן הצפיות?

ב. האם הפר המזיק את חובת הזהירות המוטלת עליו?

ג. האם נגרם לתובע נזק?

ד. האם יש קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם?



בחינת אחריותו של נתבע בעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין נעשית אף היא במספר שלבים. על בית המשפט להכריע בשאלות הבאות:



א. האם קיימת חובה על פי חיקוק, המוטלת על הנתבעת כלפי התובע?

ב. האם החיקוק נועד לטובתו של התובע?

ג. האם הנתבעת הפרה החובה?

ד. האם כתוצאה מההפרה נגרם נזק מהסוג אליו התכוון המחוקק?

ה. האם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה החקוקה לבין הנזק שנגרם?



5. בחינת קיומה של חובת זהירות לצורך ביסוס עוולת הרשלנות

אין ספק, כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו, יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט בך ב-ע"א 663/88, שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז(3) 225, בעמ' 229-230:



"נראה, שהיום אין עוד צורך לבחינת שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי-הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש ומדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים (ראה, לדוגמא, ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט (1), 32 ,30; ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג'י ואח' פ"ד לד (4), 371-372 ,365 ,; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח' וערעור שכנגד פ"ד מב (1), 420 ,415 , ומראי המקום המופיעים שם)"



במקרה דנן חבה חברת מטרו חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, שנשלח על ידה לבצע עבודה, הכרוכה בתיפעול מכונת ההברגה- מכונה מסוכנת אשר תיפעול ושימוש לא נכון בה עלול לגרום לפציעה קשה. על חברת מטרו הייתה חובה להדריך ולהזהיר את התובע על הסכנות הקשורות בביצוע עבודתו ובפרט בתיפעולה של אותה מכונה וכן לנקוט בכל האמצעים כדי שלתובע תהא אפשרות לבצע עבודתו בתנאי בטיחות אופטימליים (כגון אספקת ציוד בטוח ומתאים לאופי העבודה).



6. בחינת קיומה של חובה חקוקה בנסיבות מקרה זה

תקנות 2 ו- 3 לתקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשנ"ט-1999 קובעות:



"2. מסירת מידע בדבר סיכונים

מחזיק במקום עבודה ימסור לעובד במקום העבודה מידע עדכני בדבר הסיכונים במקום, ובפרט בדבר הסיכונים הקיימים בתחנת העבודה שבה מועסק העובד, וכן ימסור לו הוראות עדכניות לשימוש, להפעלה ולתחזוקה בטוחים של ציוד, של חומר ושל תהליכי עבודה במקום. (הדגשות שלי ו.ס.).



3. הדרכת עובדים

(א) מחזיק במקום עבודה יקיים הדרכה בדבר מניעת סיכונים והגנה מפניהם (להלן - הדרכה), באמצעות בעל מקצוע מתאים ויוודא שכל עובד הבין את הסיכונים והוא בקיא דיו בנושאי ההדרכה, בהתאם לתפקידו ולסיכונים שלהם הוא חשוף; מחזיק במקום עבודה יחזור ויקיים הדרכה כאמור בהתאם לצורכי העובדים ולפחות אחת לשנה.

(ב) מחזיק במקום עבודה ינקוט אמצעים כדי לוודא שההדרכה שניתנה לעובדים הובנה על ידם כראוי וכי הם פועלים על פיה.

(ג) הדרכה למנהלי עבודה ולעובדי תחזוקה תינתן באמצעות המוסד לבטיחות ולגיהות או מוסד או אדם אחר שאישר לכך מפקח עבודה ראשי" (הדגשות שלי ו.ס.).



אין ספק, שגם על חברת מטרו הייתה מוטלת חובה חקוקה כלפי העובד - התובע. החובה הנ"ל שבחוק נועדה לטובתו של התובע, שבמסגרת עבודתו היה אמור לקבל הדרכה באשר לסיכונים הקיימים בביצוע עבודתו וכן הדרכה/הוראות בטיחות כיצד להימנע מסיכונים אלה, וזאת לצורך הבטחת שיטת עבודה ראויה ובטוחה.



7. הפרת חובת הזהירות / הפרת חובה חקוקה

לגרסת התובע, עובר לתאונה עבד בהתאם להוראותיו של מנהל העבודה אבינועם. התובע נדרש לבצע הברגה בקצה של צינור ולאחר ביצוע ההברגה, לחבר להברגה צינור זווית (זוויתן), על ידי קירוב התבריג של הזוויתן ו"הלבשתו" על ההברגה שבקצה הצינור. לדבריו של התובע, נוהלי העבודה וההנחיות המפורשות שקיבל מאבינועם היו ש"הלבשת" תבריג הזוויתן על ההברגה שבקצה הצינור מתבצעת בעת שהמכונה פועלת והצינור מסתובב כתוצאה מפעולת המכונה, כך שתוך תנועה סיבובית זו מתחבר הצינור לזוויתן. לדבריו בצורה זו גם עבד אבינועם. החיבור של הזוויתן לצינורות נעשה בדרך זו על מנת לחסוך זמן וכדי להימנע מהצורך בחיבור ידני של הזוויתן לצינור באמצעות מפתח צינורות על גבי שולחן העבודה. לדבריו, מעולם לא קיבל הדרכה במקום העבודה כיצד לבצע בצורה בטוחה את פעולת חיבור הזוויתן לצינור על גבי שולחן העבודה, וכי לאחר התאונה, הבעלים של חב' מטרו, משה פוגל ומשה חליפה, אמרו לו שנדהמו לשמוע איך קרתה התאונה, והורו להפסיק מיד את שיטת העבודה הפסולה, לפיה חיבור הזוויתן לצינור מתבצע באמצעות המכונה. לאחר התאונה הורו לבצע העבודה אך ורק באופן ידני על גבי שולחן העבודה.



מנהל העבודה אבינועם, אישר בתצהירו (סע' 7 – 10) את עדותו של התובע לגבי הנוהל, שהיה קיים עובר לתאונה באשר לחיבור בין הצינור לאביזר בעוד הצינור מחובר למכונה. עדותו של אבינועם שונה מעדות התובע בכך שלגרסת התובע נהגו לחבר האביזר לצינור בעודו מחובר למכונה כשהמכונה פועלת, ואילו לגרסת אבינועם הנוהל היה שפעולת החיבור בוצעה אמנם על המכונה, אך לאחר הפסקת פעולת המכונה.



לשם הכרעה בשאלה, האם הפרה חב' מטרו את חובת הזהירות, או האם הפרה חובה חקוקה, אין צורך לקבוע ממצאים בשאלה, אם הוראות העבודה היו לחבר את האביזר לצינור, המחובר למכונה, כשהמכונה פועלת, או כאשר היא כבוייה, שכן, גם אם הוראות העבודה היו, שפעולת החיבור מבוצעת כשהמכונה כבוייה, עדיין הייתה כאן הפרת חובת זהירות והפרת חובה חקוקה מטעם חב' מטרו. להלן נימוקי:



המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו ובעדותו בבית המשפט קבע, ששיטת העבודה שהונהגה על ידי אבינועם, בהתאם לגרסתו של אבינועם עצמו, הייתה שיטה פגומה ופסולה, שיטה בלתי בטיחותית, שנגדה את הוראות היצרן של המכונה. בהתאם להוראות היצרן של המכונה ולכללי מקצוע ובטיחות טובים, בתום הברגת הצינור חייב העובד להוציאו ממכונת ההברגה, להתקינו/לתפסו במלחציים שולחניים, ללפף את חומרי האטימה, להבריג את האביזר ידנית מס' סיבובים ורק לאחר מכן לסובב בעזרת מפתח צינורות את האביזר עד לעומק הנדרש (ראה גם עמ' 23 לפרוטוקול שורות 14- 16).

לדעתו של המומחה (אני מצטטת מחוות דעתו):



” עצם העובדה, ששיטת העבודה שהונחתה על-ידי המנהל והייתה נהוגה בחברה, כללה שלב של שימוש במכונת ההברגה להידוק אביזרים על צינורות, היה בה, הבסיס לביצוע ע"י העובדים עבודות נוספות תוך שימוש במכונה הן במצב נייח והן תוך כדי הפעלתה".



שיטת עבודה זו היא שגרמה, בסופו של דבר, לכך שהתובע יבצע פעולת חיבור האביזר על הצינור כשהצינור מסתובב, והיא הייתה הגורם הראשוני להתרחשות התאונה בה נפגע התובע.



מאמצת אני את קביעת המומחה וקובעת, כי שיטת העבודה לפיה עבדו אבינועם ועובדיו בקשר לחיבור אביזרים לצינור הייתה שיטה פסולה ומסוכנת בניגוד להוראות היצרן ובניגוד לכללי מקצוע ובטיחות טובים, ובכך הפרה את חובת הזהירות שלה כלפי התובע. בנוסף, מצאתי שהוכח, שחב' מטרו הפרה חובה שבחוק בכך שלא הזהירה את התובע מפני הסיכונים הכרוכים במכונה ונמנעה מלהדריכו כיצד להתגונן מפני סיכונים אלה. אמנם אבינועם העיד, כי התובע קיבל "הדרכה מדוייקת" כיצד לבצע את העבודה בצורה בטיחותית (ראה סע' 15 לתצהירו), אולם "ההדרכה" שקיבל הייתה מבוססת על שיטת עבודה לקויה ופגומה. לפיכך, כל הדרכה, שקיבל התובע, אינה עונה על דרישות תקנות ארגון הפיקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשכ"ט-1999.



8. קיום קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות והפרת החובה החקוקה על ידי חברת מטרו לבין התאונה

אין ספק, שהוכח קיום קשר סיבתי בין העדר ההדרכה הנאותה מטעם חברת מטרו ושיטות העבודה הפסולות, שהונהגו אצלה, לבין התאונה. אילו היו מונהגות בחברת מטרו שיטות עבודה נאותות, ואילו היה התובע מקבל הדרכה נאותה ופועל על פיה, היה מחבר את האביזר רק על שולחן העבודה ולא על גבי מכונת ההברגה, קרוב לוודאי שבמקרה כזה התאונה היתה נמנעת.



לסיכום, אני קובעת כי יש לייחס לחברת מטרו אחריות לקרות התאונה, ומכוח חיובה של חברת מטרו יש לחייב גם את נתבעת 2, חברת הביטוח שביטחה את חברת מטרו בביטוח אחריות מעבידים.



9. אשם תורם

טוען ב"כ הנתבעות: אם יחליט בית המשפט לייחס אחריות לחברת מטרו, הרי יש לייחס לתובע אשם תורם משמעותי. לטענתו, התאונה לא היתה מתרחשת אילולא המשיך התובע ללחוץ על דוושת המכונה. אם היה התובע מפסיק ללחוץ על הדוושה, הצינור לא היה מסתובב בעת חיבור האביזר.



כנגד טענה זו טוען ב"כ התובע, שאין לייחס לתובע אשם תורם, שכן :



א. התובע לא המשיך ללחוץ על הדוושה והצינור המשיך להסתובב מכוח התאוצה.

ב. התובע עבד באופן בו הודרך לעבוד ובדרך בה ראה שעבדו עובדים אחרים, כולל מנהל העבודה אבינועם.

ג. ביום התאונה בוצעה העבודה תחת לחץ, שכן היה זה יום עבודה מקוצר וזה היה אמור להיות היום בו יסיימו את העבודה באתר.



לאחר שמיעת העדויות והתרשמות מהן הגעתי למסקנה, כי יש לייחס לתובע אשם תורם וזאת מהטעמים הבאים:



א. למרות שהתובע העיד שהסיר את הרגל מהדוושה והלבשת האביזר על המכונה נעשתה כשהצינור מסתובב רק מכוח התאוצה, הנני בדיעה שלא כך המצב.



הוכח (באמצעות תצהירו של אבינועם ועדות המומחה מטעם בית המשפט), כי לפני שמחברים האביזר לצינור יש לבצע פעולת איטום של הצינור, הכוללת ליפוף אזור ההברגה עם חומר איטום ועם סרט טפלון ומשחת טפלון, ולצורך זה אין צורך ללחוץ על הדוושה.



בהתאם לעדות המומחה מטעם בית המשפט (עמ' 20 ש' 8-11):



"מעשית הזמן של עצירה, מרגע שמסירים הרגל עד שנעצר, קצר יותר

ממשך הזמן שצריך כדי ללפף על הצינור את סרט הטפלון ומעליו את

משחת הטפלון".



התובע הודה, כי אכן ביצע את פעולת איטום הצינור. אילו פעולה זו היתה מתבצעת לאחר הסרת הרגל מדוושת המכונה היה הצינור מפסיק להסתובב. כיוון שהצינור המשיך להסתובב בעת שהתובע הרכיב את האביזר, יש להסיק שהדבר נעשה תוך כדי כך שהתובע לחץ, אולי מבלי משים, על הדוושה.



ב. הלבשת אביזר על גבי הצינור, כשהצינור מסתובב, הינה רשלנות גסה ומנוגדת לשכל הישר (ראה גם חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, עמ' 6 פסקה אחרונה).



למרות האמור לעיל, סבורתני שאין לייחס לנתבע אשם תורם בשעור גבוה.

אין לי ספק שהתובע עבד בדרך בה הודרך לעבוד, כפי שראה פעמים רבות את אבינועם, מנהל העבודה, ופועלים אחרים עובדים, וכפי שהוא עצמו עבד פעמים רבות מבלי שקרתה תקלה. באותו יום אמורה היתה להסתיים העבודה הספציפית והיות והיה זה ערב חג העבודה נעשתה תחת לחץ, ולחץ זה כנראה גרם לכך שהתובע מבלי משים המשיך ללחוץ על דוושת המכונה.



יפים לענייננו דבריו של כב' השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 701/77, רשות הנמלים נ' מספי עזרא, פד"י לג(1), 737,742:



"על המעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להבטיח את שלום עובדיו. הוא יוצר את הסיכום ובידיו הידע, האמצעי ושיקול הדעת כדי למנוע את הנזק...

שונה לחלוטין מעמדו של העובד. אין הוא יוצר את הסיכון. הוא מקבל את מקום העבודה, על הסיכון שבו, כדבר נתון. הוא עושה את שהאחרים עושים, הוא חוזר על אותה עבודה, שעשה בעבר פעמים רבות. כל אלה עשויים להקהות את חושיו, ולגרום לכך שלא ישים ליבו לסכנה האורבת לו."



וראה גם דבריו של הנשיא זוסמן ע"א 453/72, ג'רבי נ' רשות הגנים הלאומיים, פד"י כח(1), 197:



"... לא בנקל ימצא בית המשפט עובד הסומך תביעתו על הפרת חובה חקוקה של מעביד לקיום הבטיחות במפעל, אשם ברשלנות תורמת. הטלת חובות אלה על המעביד מיועדת להבטיח את העובד גם בפני רשלנותו הוא, ולכן יקבע בית המשפט רק במקרים נדירים שגם העובד אשם ברשלנות לתוצרה המזיקה."



לנוכח האמור לעיל החלטתי לייחס לנתבע אשם תורם בשיעור 5% בלבד.



שיעור הנזק

10. דרגת הנכות

הוגשו בפני בית המשפט חוות דעת מומחים מטעם שני הצדדים, לפיהן לתובע נגרמה נכות רפואית צמיתה בשיעור 12%, אלא שהמומחה מטעם התובע הוסיף וקבע, כי יש להפעיל את הוראת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז-1956 ולפיכך יש להעניק לתובע 18% נכות.



ב"כ התובע מבקש מבית המשפט לאמץ קביעה זו של 18% או את קביעת המל"ל בשיעור 19%. איני מסכימה עם ב"כ התובע. הנכות שתשמש בסיס לפסק דין זה הינה בשיעור 12% השאלה אם יש לקבוע נכות תפקודית גבוהה יותר הינה בשיקול דעת בית המשפט.



11. כאב וסבל

התובע, יליד 13.2.74, נפגע בתאונת עבודה ביום 4.10.96 ונאלץ לעבור ניתוח באצבעו הפגועה. התובע היה מאושפז 3 ימים ולאחר מכן נאלץ להתאשפז פעמים נוספות ואף לעבור ניתוחים נוספים. לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 12%.



בהתחשב בכל האמור לעיל ובכך שמדובר בתאונה שקרתה באוקטובר 96' ובכך שהפיצוי היה אמור להשתלם לתובע כבר אז, אני מעמידה הפיצוי ששולם לתובע בגין ראש נזק זה על סך 70,000 ₪ נכון להיום.



12. החזר הוצאות

תחת ראש פרק זה עותר ב"כ התובע להחזר הוצאות שבחלקן הינן בבחינת הוצאות משפט (החזר אגרה, החזר תשלומים למומחים לצורך קבלת חוות דעת). החזר ההוצאות שהן בבחינת הוצאות משפט לא יכללו במסגרת הפיצוי, אלא אורה להחזירם במסגרת הוצאות המשפט.



ההוצאות שבית המשפט מכיר בהן כהוצאות במסגרת הפיצוי:

א. תשלומים לפרופ' אנגל, מומחה בכירורגית כף היד (לפי ת/13) –

500 ₪ ששולמו ביום 27.10.96 – בצירוף הפרשי הצמדה למדד

וריבית עד היום - 821

200 ₪ ששולמו ביום 6.2.97 – בצירוף הפרשי הצמדה

וריבית עד היום 318 ₪

_________

סה"כ 1,139 ₪



ב. הוצאות נסיעה לטיפולים –

התובע העריך את הוצאותיו בסך 1,500 ₪, לא הציג קבלות ולא

פירט – התובע לא נחקר בנושא זה, אך יחד עם זאת לא הציג

קבלות ולא מסר פירוט של הוצאות אלה.

בית המשפט מעמיד הפיצוי על סך של 500 ₪ נכון להיום.

סך כל פיצוי בגין החזר הוצאות – 1,639 ₪



13. הפסד השתכרות מאז התאונה עד יום שמיעת ההוכחות

טוען ב"כ התובע, כי התובע זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר מלא של 15 חודש לפי הכנסותיו, עובר לתאונה, בסכום של כ-4,800 ₪ לחודש, נכון למועד התאונה.



א. עבור 10 חודשים רצופים מאז התאונה -

לתובע אושרה תקופת אי כושר מלא למשך 6 חודשים עד ליום 3.4.97. עוד לפני שנסתיימה תקופה זו פוטר מעבודתו, וגם לאחר מכן, במשך 4 חודשים נוספים לא היה מסוגל לעבוד ולא מצא עבודה אחרת, עד שהחל לעבוד בתפקיד פקידותי ב-U.P.S בשכר חודשי ממוצע של 1,500 ₪.



ב. עבור 33 יום נוספים שנעדר מעבודתו בעקבות ניתוח נוסף שנאלץ לעבור

ב-30.12.97.



ג. עבור 4 חודשים נוספים מאז 10.7.98 – מועד בו פוטר מעבודתו ב-U.P.S. לעבודה זו חזר כעבור 4 חודשים.



טוען ב"כ הנתבעות, כי אין לפצות התובע בשום פיצוי בגין תקופות אלה, שכן הוכח, שעובר לתאונה נרשם התובע ללימודים אקדמאים ונראה, שלא היה בכוונתו ואף לא היה באפשרותו להמשיך ולעבוד בעבודה בה עבד. התאונה ארעה ב-4.10.96 והלימודים החלו ב-15.10.96, וכאמור, התובע נרשם ללימודים עוד קודם לתאונה. התובע למד באוניברסיטה עד אוגוסט 1999. התובע העיד, כי למרות שנרשם ללימודים אקדמאים, אילולא התאונה היה ממשיך בעבודתו ומשלב עבודה ולימודים.



אמנם האמנתי לתובע, שכוונתו היתה לשלב בתקופת לימודיו עבודה ולימודים, עם זאת סבורה אני, כי מחקירתו של התובע עלה, כי לא היה באפשרותו להיות מועסק בתקופת לימודיו ביותר מחצי משרה. לפיכך, גם הפיצוי שיפסק לתובע בגין הפסד השתכרות בתקופה זו, בה נעדר מעבודתו בגין אי כושר עקב התאונה יהיה בהתאם.



אני קובעת את הפיצוי לתובע בגין הפסד השתכרות עד יום שמיעת ההוכחות כדלקמן:



א. בגין ששת החודשים הראשונים מיד לאחר התאונה בהם היה באי כושר מלא מ-3.4.97 – 5.10.96 –

לפי הפסד השתכרות של חצי משרה על בסיס שכרו החודשי עובר לתאונה - הפסד של 2,400 ₪ לחודש בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע התקופה 4.1.97 – 3,857 ₪ לחודש

ולששה חודשים – 23,142 ₪ = 6 X 3,857 ₪



ב. בגין ארבעה חודשים נוספים בהם לא עבד ולא מצא עבודה לאחר תקופת אי הכושר (מ-4.4.97 עד 4.8.97).

בתקופה זו כבר היה באפשרות התובע לחזור לעבודה אך לדבריו לא הצליח להשיג עבודה. יתכן וחוסר האפשרות להשיג עבודה מתאימה קשור לא רק בנכותו אלא גם בכך שבשל לימודיו היה מוגבל יותר בעבודות שהיה באפשרותו לקבל על עצמו.



את הפסדו של התובע בחודשים אלה מעמידה אני על בסיס הפסד השתכרות של רבע משרה – -1,200 ₪ לחודש בצרוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע התקופה 4.6.97 – 1,822 ₪ לחודש ולארבעה חודשים - 7,288 ₪.



ג. בגין הפסד השתכרות עקב ניתוח שעבר ב-30.12.97 –

התובע קיבל חופשת מחלה למשך 33 יום בהם נעדר מעבודתו. הפסדו יחושב על בסיס חצי משרה – 2,400 ₪ + הצמדה וריבית מ-30.12.97 – 3,430 ₪.



ד. בגין ארבעת החודשים, בהם לא עבד התובע עקב פיטוריו ב-10.7.97, איני מפצה את התובע.

ראשית, לא הוכחה סיבת הפיטורין, מכל מקום נראה שלא מדובר באי התאמה לעבודה בשל הנכות, שכן ארבעה חודשים מאוחר יותר חזר התובע לאותו מקום עבודה. כאמור, באותה תקופה למד התובע, ויתכן והפסקת העבודה ואי שיבוצו בעבודה נוספת קשורים גם בכך.



סך הכל פיצוי בגין הפסד השתכרות של התובע עד יום

שמיעת ההוכחות 33,910 ₪



16. הפסד כושר השתכרות בעתיד -

(עבור התקופה מאז שמיעת ההוכחות ועד המועד בו יגיע התובע לגיל 65).



עובר לתאונה, היו פתוחות בפני התובע, שהיה כבן 22 בעת קרות התאונה, אפשרויות להשתלב בעבודות שונות ומגוונות, כולל עבודות טכניות הכרוכות בשימוש בידיים ובאצבעות, ואכן התובע עבד באותה תקופה בעבודות כאלה, אם כי נרשם גם ללימודים אקדמיים.

כתוצאה מהתאונה נגרם לתובע שבר מרוסק באצבע השלישית ביד ימין ונגרמה לו נכות בשעור 12% לצמיתות. כיום הינו מוגבל בביצוע עבודות הדורשות מיומנות בשימוש בידו הימנית. אמנם נכון, שהתובע למד לימודים אקדמיים וקיבל תואר ראשון במדעי המדינה ומידענות (ניהול מאגרי מידע), אך לנוכח מצב המשק אין זה ודאי שהיה באפשרותו להשתלב בעבודה הקשורה לתאריו האקדמיים וגם לו היה משתלב בעבודה כזו ספק אם השכר שהיה יכול להשתכר יגיע לשכר אותו היה משתכר אילו היה ממשיך לעבוד בעבודה הפיסית שעבד עובר לתאונה ומתקדם בתפקידו עד לתפקיד ראש צוות מנהל אתר וכו'.

יצויין שהוכח, שכיום עובד התובע בעבודה פקידותית, שאינה בהכרח קשורה להשכלה שרכש. התאונה קטעה את האפשרות שהתובע ימשיך לעבוד בעבודה בה יזדקק להפעיל מיומנות בכפות ידיו ויתקדם בתפקידו ואין ספק שנפגע כושר השתכרותו.



אני מעמידה את הפיצוי לתובע בגין אובדן כושר ההשתכרות לעתיד (מאז שמיעת ההוכחות עד הגיעו לגיל 65) על סך 200,000 ₪



17. סך כל הפיצוי לו זכאי התובע

בגין כאב וסבל – 70,000 ₪

בגין החזר הוצאות – 1,639 בגין הפסד השתכרות מאז התאונה עד יום שמיעת ההוכחות – 3,910

בגין הפסד כושר השתכרות בעתיד – 200,000 ₪

__________

סה"כ 305,549 ₪

בניכוי אשם תורם בשיעור 5% – 15,277

__________

290,271 ₪

18. ניכוי המלל

דמי הפגיעה לפי ת/18

בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע

התקופה (16.1.97) - 35,962 ₪

המענק מהמלל לפי ת/17

בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מ-21.8.97 – 78,462 ₪



סה"כ ניכוי מל"ל 114,424 ₪

סכום הפיצוי מגיע לאחר ניכוי המלל מגיע לסך 175,847 ₪

========

17. פסיקתא

אני מחייבת הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע:

א. סך 175,847 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. הוצאות (כולל בגין חוות דעת מומחים) כפי שהוצאו בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מיום הוצאתם ועד התשלום המלא בפועל.

ג. השתתפות בשכ"ט עו"ד בסך 35,170 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית חוקית מירבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. מעיכה של היד

  2. פגיעה ביד - תינוק

  3. טריקת דלת על היד

  4. פציעה ביד - תאונת עבודה

  5. מד חום נשבר - פציעה ביד

  6. הגבלה ביישור המרפק

  7. נפיחות קלה בכף יד ימין

  8. ירידה בתחושה ביד שמאל

  9. יד נתפסה במכונה – תאונת עבודה

  10. פגיעת כף יד - אחוזי נכות

  11. פגיעה קשה בשורש כף היד

  12. הכנסת יד לתוך מכונה – קטיעת יד

  13. שינויים שחיקתיים בכף היד

  14. ליקוי ביד שמאל במסגרת העבודה

  15. פגיעה בשורש כף היד - פסק דין

  16. קטיעת יד של עובד עד המרפק – תאונת עבודה

  17. בעיות תפקודיות בכף יד אחרי תאונה

  18. התובע טען, כי בשל עבודתו נפגע בידיו

  19. כאבים בשורש כף יד לאחר תאונת דרכים

  20. תאונת עבודה של מתנדבת – קטיעת כף יד עם מסור

  21. כאבים בשורש כף יד שמאל לאחר תאונת דרכים

  22. נפילת מכסה ביוב על היד – תאונת עבודה אינסטלטור

  23. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון