פסק דין בפני תביעתו של התובע (להלן: "התובע") נגד עורכי הדין (להלן: "נתבעת 1") (להלן: "נתבע 2"). נתבע 2 אף הגיש הודעת צד ג' נגד נתבעת 1 ונגד החברות אליהו קדר בע"מ (להלן: קדר") וצמרת השרון חברה לבניין והשקעות בע"מ (להלן: "צמרת השרון"). ואלה העובדות הצריכות לעניין: קדר וצמרת השרון התקשרו ביניהן בעסקת קומבינציה, על פיה התחייבה צמרת השרון לבנות בניין דירות על מקרקעין השייכים לקדר והידועים כגוש 6105 חלקה 101, ברח' שלוש השעות בבני ברק. בתמורה לקיום התחייבויותיה על פי הסכם הקומבינציה הנ"ל, הייתה אמורה צמרת השרון לקבל לבעלותה מספר דירות בבניין שתבנה. ביום 16.4.89 נחתם זיכרון דברים בין התובע לבין צמרת השרון, על פי התחייבה האחרונה למכור לתובע דירה בבניין הנ"ל תמורת סך כולל של 200,530 ₪. על פי זיכרון הדברים, היה אמור להחתם חוזה מפורט עד יום 31.8.89. אין מחלוקת כי התובע שילם לצמרת השרון סך של 141,312 ₪, כאשר חלק הארי של סכום זה שולם עובר לחתימת החוזה המפורט. לדברי התובע, הכספים שולמו מבלי שהומצאה לו בטוחה כלשהי, שכן, נתבע 2 אישר לו להמשיך ולשלם כספים עוד טרם חתימת החוזה המפורט. חוזה מפורט בין הצדדים נחתם ביום 8.1.90. על פי החוזה, התחייב התובע לשלם סך של 65,000 ₪, תוך 15 יום מיום רישום הערת אזהרה לטובת הקונה (הוא התובע) והבנק. כמו כן התחייב התובע לשלם סך של 4,200 ₪ עד ליום 3.5.90 והוא ביצע תשלום זה לידיה של נתבעת 1, שהיתה באת כוחה של צמרת השרון. חשוב לציין כבר בשלב זה, כי נתבעת 1 קיבלה מהתובע שכר טירחה עבור הטיפול ברישום הבניין כבית משותף ורישום הדירה על שם הקונה (התובע). כמו כן קיבלה הנתבעת 1 יפוי כח בלתי חוזר, חתום ע"י התובע, לצורך רישומו כבעלי הדירה, קיבלה ממנו כספים עבור צמרת השרון והיתה מודעת לסכום ששילם התובע לצמרת השרון, קודם לחתימתו על החוזה המפורט. שירותיו של נתבע 2 נשכרו ע"י התובע, על מנת שייצגו לצורך בדיקת זיכרון הדברים והחוזה הנ"ל. עוד קודם לחתימת החוזה, שלחה נתבעת 1 למשרדו של נתבע 2 מכתב (נ / 6 לתיק המוצגים מטעם נתבע 2) ובו טיוטת החוזה, מש"ח, שטרי מכר ובקשה לרישום הערת אזהרה. הערת האזהרה לא נרשמה בסמוך לאחר חתימת החוזה, אך מנ / 22 לתיק המוצגים של נתבע 2 אנו למדים, כי בחודש אוגוסט 1990, הוסרה המניעה לרישום הערות אזהרה. הערת אזהרה לא נרשמה לטובת התובע, בתחילה, משום שנעשה קשר בין רישום הערת האזהרה לטובת התובע ובין הערת אזהרה לטובת בנק למשכנתאות ואחר כך, בשל ויכוח בין נתבעת 1 ומשרדו של נתבע 2, באשר לדרישה שהועלתה מטעמן של קדר וצמרת השרון, שהתובע יחתום על התחייבות שלא לעקל כספים שישלם לצמרת השרון. ללא התחייבות כזו, סרבה הנתבעת 1 לרשום את הערת האזהרה, ואילו נתבע 2 (באמצעות עורכי דין ממשרדו), עמד על כך שהתובע לא יתן התחייבות כזו. בין לבין התגלע סכסוך בין קדר וצמרת השרון. הסכסוך הועבר לבוררות, הליך בו נקבע, בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין בורר, כי הסכם הקומבינציה בין קדר לבין צמרת השרון מבוטל, וכן הוסכם, בין היתר, כי העסקה שבין צמרת השרון לבין התובע - מבוטלת. מכיוון שלטובת התובע לא הייתה רשומה הערת אזהרה, לא עמד כל קושי בפני קדר למכור את הדירה לצד ג'. בהליך שהתקיים בבית המשפט המחוזי בתל - אביב, בפני כב' הנשיא גורן, נקבע כי לאור ביטול עיסקת הקומבינציה, רשאית הייתה קדר למכור את הדירה לצד ג', שזכותו להרשם כבעל הזכויות בדירה הוכרה ע"י בית המשפט. נוסיף עוד, שביום 9.1.92 ניתן צו מניעה זמני, לבקשת התובע, האוסר מסירת חזקה ועשיית דיספוזיציה בדירה. צו מניעה זה לא נכנס לתוקף, שכן התובע לא הפקיד את הערבויות שנדרשו בהחלטה. ביום 28.5.92 ניתן צו מניעה חדש לטובת התובע, אך לא היה בכך כדי להועיל, שכן ביום 21.5.92 נחתם הסכם למכירת הדירה על ידי קדר, לצד ג'. טענות התובע: 1. נתבעת 1 שייצגה הן את קדר והן את צמרת השרון והן את התובע, הייתה במצב של ניגוד עיניינים. 2. נתבעת 1 התרשלה ו / או הפרה חובות נאמנות כלפי התובע. 3. נתבע 2, שמשרדו ייצג את התובע, התרשל בנסיבות העניין, בכך שאישר לתובע לשלם כספים טרם נחתם חוזה מפורט ומבלי שכספו יובטח בדרך כלשהי. 4. נתבע 2 התרשל בכך שגם לאחר שנחתם חוזה מפורט וגם לאחר שהיתה אפשרות לרשום הערת אזהרה לטובת התובע, לא גרם לכך שתירשם הערת אזהרה. טענות נתבעת 1: 1. הנתבעת 1 טוענת כי לא ייצגה את התובע בכל דבר ועניין. 2. לדברי נתבעת 1, היא לא חבה כלפי התובע חובת זהירות כלשהי. 3. לדבריה, כדין לא רשמה את הערת האזהרה לטובת התובע, שכן הייתה מנועה מלעשות כן, לאור הוראות הסכם הקומבינציה שבין קדר וצמרת השרון. 4. התובע שסירב להתחייב לא לעקל את הכספים ששילם לצמרת השרון, הוא הגורם שבעטיו לא נרשמה הערת אזהרה לטובתו. 5. לתובע רשלנות תורמת מכרעת, בכך ששילם על פי החוזה ללא בטוחות כלשהן. 6. התובע גרם בהתנהגותו לאי רישום הערת אזהרה לטובתו. טענות נתבע 2: 1. נתבע 2 מכחיש כי אישר או הורה לתובע להמשיך ולשלם כספים לצמרת השרון על סמך זיכרון הדברים, טרם שנחתם חוזה מפורט או ניתנו לו בטוחות כלשהן. 2. נתבע 2 טוען כי ייצג את התובע נאמנה במהלך המו"מ לכריתת החוזה וכן לאחריו, כאשר דרש מהנתבעת 1 לרשום הערת אזהרה לטובת התובע. 3. נתבע 2 טוען לרשלנות תורמת של התובע בכך שלא עמד בתנאים לקיום צו המניעה הזמני שביקש, ובשל כך התאפשרה מכירת הדירה לצד ג'. 4. כמו כן טוען נתבע 2 לרשלנות תורמת בשל העובדה שהתובע לא עתר בתביעתו לסעד חלופי, של ביטול החוזה שבין צמרת השרון לבין התובע ובעקבותיו, השבה. דיון: במהלך הדיון בפני, הרחיבו הצדדים את היריעה הרבה מעבר לנחוץ. עיקרו של עניין הוא, האם חלה על הנתבעים או מי מהם חובה לדאוג לרישום הערת אזהרה לטובת התובע, והאם הם הפרו התחייבותם זו. לטעמי, לו הייתה נרשמת הערת אזהרה לטובת התובע, היה נמנע הנזק שנגרם לתובע, כולו או בחלקו הגדול. הנתבעים נתפשו, בצדק מבחינתם, באמירתו של נשיא בית המשפט המחוזי, כב' השופט גורן, שתובא להלן, כמוצאי שלל רב. וכך קובע כב' הנשיא גורן: "יתירה מכך, אף אם הייתה כבר רשומה הערת אזהרה לטובת חדד, היה קדר זכאי (כפי הנראה) לדרוש את מחיקתה, לאור העובדה שעיקר התמורה שולמה ישירות לקבלן (לאור האמור בהסכם הקומבינציה)". דעתי היא כי לו הייתה נרשמת הערת אזהרה באוגוסט 1990 ואילך (עד 21.5.92), לא הייתה יכולה קדר לגרום למחיקתה וזאת מהטעמים הבאים: א. זכותו של התובע, שתירשם הערת אזהרה לטובתו, מעוגנת בסעיף 26 לחוזה שבינו לבין צמרת השרון. בסעיף זה אין פירוט של התנאים הספציפיים של הסכמת קדר לרישום הערת אזהרה. יוצא מכאן שזכות קדר לבטל הערות אזהרה חלה במישור היחסים שבינה לבין צמרת השרון ולא במערכת היחסים שבין התובע וקדר. ב. באוגוסט 1990 הייתה לקדר ידיעה ברורה ולו באמצעות באת כוחה, הנתבעת 1, שהתובע שילם כספים ישירות לצמרת השרון ואם בכל זאת היו מסכימים לרשום הערת אזהרה לטובתו, היה בכך משום ויתור על זכותם לדרוש שכל הכספים ששילם התובע, יופקדו בנאמנות בידי נתבעת 1, ובכל מקרה הם היו מנועים מלטעון אחרת. ג. הלכה פסוקה היא כי משנתנו בעלי קרקע בעסקת קומבינציה, את הסכמתם לרישום הערת אזהרה, לטובת רוכש דירה מהקבלן עמו התקשרו בהסכם הקומבינציה, הם לא יוכלו לדרוש ביטול הערת האזהרה לטובת רוכש כאמור, אף אם עסקת הקומבינציה בוטלה (ראה לעניין זה ע"א 617/88 אחים כדורי, חברה קבלנית בע"מ נ' ולנסי ואח' פ"ד מה (1) 225; ע"א 3382/92, 3380 פרג' נ' עובדיה דוד ואח' פ"ד מט (2) 61). היקף הגנת הערת האזהרה: לו הייתה נרשמת הערת אזהרה לטובת התובע, הרי שקדר לא הייתה יכולה להתקשר עם צד ג' בעסקה למכירת הדירה, לפני שהיתה גורמת לביטול הערת האזהרה. בית המשפט המחוזי, מפי כב' הנשיא גורן, קבע כי החוזה שבין התובע לבין צמרת השרון תקף, לא בוטל, והוא לא נאכף בשל חוסר היכולת לאכפו. הערת האזהרה, לו הייתה נרשמת, נועדה להבטיח את קיומו של חוזה זה. לפיכך רשאי היה התובע להתנות את הסכמתו למחיקת הערת האזהרה בתנאים. ראה לעניין זה את פסק דינו המנחה של ביהמ"ש העליון, בפרשת איטונג: "כך, למשל, כאשר ניתן צו לפירוק חברה בטרם השלימה זו לממש התחייבותה לבעל ההערה, מוסיפה הערת האזהרה "לרבוץ" על נכס המקרקעין ואינה נמחקת, ובכך מבטיחה שבעליה לא ייצא בלא כלום - גם אם לא תוענק לו הזכות שהובטחה לו בקרקע, הוא יזכה בתמורה כספית עבור הסכמתו למחיקת ההערה, וזאת בשל המחסום שיוצרת ההערה בכך שהיא מונעת רישומן של עיסקאות סותרות: בעל הקרקע יהיה מוכן לשלם לנושה סכום מסויים כדי לשחרר את הקרקע ולאפשר עיסקאות חדשות. זאת ועוד, נוטה אני לגישה לפיה במקרים המתאימים, היתרון המתגלם בהערת האזהרה יבוא לכלל מימוש ברישום הזכות נשוא ההערה, כלומר, בהשלמת הזכות הקניינית המובטחת, וזאת גם אם התרחש אירוע מפקיע כמפורט בסעיף 127 (ב) (ראה בעניין זה ה"פ (ת"א) 443/90 "אריה" חברה לביטוח בע"מ נ' עו"ד סלפוי, פ"מ תשנ"ב (2) 3; השווה גם לדברי הנשיא שמגר בע"א 813/85, 81/86, 117 נחשון נ' שי, פ"ד מב (1) 340 בעמ' 349 לאמור: "... אין בביטול העיסקה בין בעל המקרקעין לבין הקבלן כדי לבטל על אתר את הזכויות שנתגבשו בידי רוכשי הדירות". בין אם כך ובין אם כך, ההערה מבטיחה את הזכאי על פיה במצבי חדלות - פרעון ומתוך כך, כפי שיובהר מייד, מעניקה לו עדיפות על כלל נושי החייב. יתרון ממשי זה די בו כדי לשוות לבעל ההערה מעמד של נושה מובטח, אשר נבחן, כאמור, בראש ובראשונה, במידת עמידתו במצבי חדלות - פרעון החייב". (ע"א 558/88 איטונג בע"מ נ' לוי דוד ובניו בע"מ (בפירוק) ואח' פ"ד מח' (2) 102). האם נתבעת 1 חבה חובת זהירות כלפי התובע? טוענת נתבעת 1 כי היא ייצגה אך ורק את קדר וצמרת השרון וכי לא ייצגה מעולם את התובע. מכיוון שכך, לדבריה, אין היא חבה חובת זהירות כלפי התובע. טענה זו אין בידי לקבל. נתבעת 1 לקחה על עצמה לבצע את כל פעולות רישום הדירה כלפי התובע, לרבות רישום הערת אזהרה לטובתו. נתבעת 1 לא לקחה על עצמה התחייבויות אלו בהתנדבות, אלא קיבלה מהתובע שכר בגין התחייבויות אלו. בין אם נגדיר את התובע כלקוח של נתבעת 1 לצורך רישום הזכויות בדירה על שמו ובין אם לאו, לא יכול להיות ספק, לאור ההלכה הרווחת כיום, כי נתבעת 1 חבה כלפי התובע חובת זהירות. נראה שבסיכומיה זנחה נתבעת 1 את הטענה כי אין עליה כל חובה כלפי התובע, אלא טענה שהיקפה של חובה זו מצומצם והיא לא הפרה חובה זו. האם הפרה נתבעת 1 חובת זהירות ו / או חובת נאמנות כלפי התובע? לצערי עלי לענות על שאלה זו בחיוב. בעמ' 1 סעיף 8 לסיכומיה, מודה נתבעת 1 כי בשלב מסויים ניתן היה לרשום הערת אזהרה לטובת התובע, אלא שלדבריה הותנתה ההסכמה לרישום הערת אזהרה בכך שהתובע יחתום על התחייבות שלא יעקל כספים שישולמו על ידו לצמרת השרון. דרישה זו, מקורה בקדר, שרצתה להבטיח, שהכספים שישלם התובע, ישמשו להשלמת בניית הבניין. אלא שדרישת קדר, ככל שהיתה עצמאית ומקורה לא היה בנתבעת 1 שרצתה להגן גם על קדר שהיתה לקוחתה, באה בשלב מאוחר יותר. מהשתלשלות העניינים וההתכתבות בין הנתבעת 1 לבין עו"ד ברנע ממשרדו של הנתבע 2 עולה, כי עניין הדרישה להתחייבותו של התובע, שלא לעקל כספים שישלם לצמרת השרון, נולד זמן רב לאחר שניתנה הסכמת קדר לרישום הערת האזהרה. לא זאת אף זאת, גם אם קדר התנתה את הסכמתה לרישום הערת אזהרה לטובת בנק למשכנתאות בכך שיובטח שהכספים שיתקבלו מאותו בנק ישמשו את הבניה, הרי שאין ראיה לכך שלא הייתה הסכמה לכך שתירשם הערת אזהרה לטובת התובע. יצויין כי טפסים לרישום הערת אזהרה היו מצויים בידי נתבעת 1 כבר מראשית שנת 1990, וברגע שקדר נתנה את הסכמתה לרישום הערת אזהרה ואף אם טרם הושגו הטפסים המסויימים מבנק למשכנתאות, שומה היה על נתבעת 1 לרשום את הערת האזהרה. האם הפר נתבע 2 חובת זהירות ו / או חובת נאמנות כלפי התובע? משרדו של נתבע 2 יעץ לתובע שלא להסכים להתחייב לא לעקל את כספי הלוואת המשכנתא בסך 65,000 ₪, התחייבות שהיוותה תנאי להסכמת קדר לרישום הערת האזהרה. בדיעבד, אין בספק שמדובר היה בעצה לא טובה, אך עלינו לבדוק אם בעת מתן העצה, מדובר היה בעצה שקולה וזהירה. לדעתי, עדיף היה לתובע להתחייב כלפי בנק למשכנתאות (שהיה מבטיח עצמו גם בהערת אזהרה) ולשלם לצמרת השרון את הסכום של 65,000 ₪ ובכך לזכות בהערת אזהרה. ואבאר את דברי: על פי ת / 26 לתיק המוצגים של התובע, חתמה קדר על כתב התחייבות לרישום משכנתא, על פיו התחייבה להשיב לבנק המלווה, את מלוא כספי ההלוואה, במקרה של ביטול ההסכם על פיו רכש התובע את הדירה. לפיכך, אם קדר הייתה חפצה לבטל את עיסקת הקומבינציה בשלב מאוחר יותר ועקב כך לגרום לביטול ההסכם שבין התובע לבין צמרת השרון, היה עליה להשיב לבנק את כספי ההלוואה. לא זאת אף זאת, אין מחלוקת כי באותו שלב, אף בנית הדירה אותה רכש התובע, טרם הושלמה ואפשר שכספי הלוואת המשכנתא היו משמשים אף להשלמת הבניה. רצונו של נתבע 2, לאפשר לתובע דרך לגיטימית להפרע בעתיד מצמרת השרון, בשל ליקויי בניה מובן, אך לו היה שוקל נתבע 2 בשיקול דעת את רצונו זה, מול הנזק שעלול להגרם ושנגרם לתובע בסופו של דבר, מאי קבלת בטחונות כלשהם לכספים שכבר שילם, הוא היה צריך להגיע למסקנה, שעדיף לתובע שיהיה בעל הערת אזהרה לאחר ששילם עוד 65,000₪, מאשר לא לשלם את אותם 65,000 ₪ ולהשאר ללא בטוחה כלל. רשלנות תורמת של התובע: התובע לא הוכיח כי ביצע תשלומים על פי זיכרון הדברים על פי עצת נתבע 2. יש לזכור שהתובע חתם על זיכרון דברים בו התחייב לבצע את התשלומים ולדבריו שילם בחתימת זיכרון הדברים סך השווה ל - 10,000 דולר. אי תשלום על פי זיכרון הדברים היה מעמידו בחזקת מפר ובכך היה מפסיד סך של 10,000 דולר. יצויין עוד כי התובע הכיר את בעלת הקרקע, קדר, בדק עם צמרת השרון ומנהלה בניין אחר שבנתה, נתן אמון בעיסקה, שככל הנראה הייתה גם עסקה כלכלית כדאית, ושילם למרות שטרם נחתם חוזה וטרם קיבל בטוחות. צויין כי לתובע הייתה הבנה מסויימת ולא מבוטלת, ברכישה ובמכירה של נכסי נדל"ן והוא ידע, ולפחות עצם עיניו, מול הסיכונים. בבואי לשקול את מידת הרשלנות שיש ליחס לכל אחד מהצדדים, בזוכרי גם את הודעת צד ג' שהוציא נתבע 2 כלפי נתבעת 1, אני קובעת שיש ליחס לנתבעת 1 - 50% מהרשלנות, לנתבע 2 - 25%, מהרשלנות, ולתובע רשלנות תורמת בשיעור של 25%. הנזק: בתביעתו תובע התובע סך של 640,680 ₪ לפי הפירוט כדלקמן: א. סכום ששילם על חשבון הדירה - 141,312 ₪. ב. שכ"ט ששולם לנתבעת 1 - 5,100 ₪. ג. שכ"ט ששולם לנתבע 2 - 1,250 ₪. ד. שיפורים והשבחות שביצע בדירה - 6,250 ₪. ה. מס רכישה ששילם עבור רכישת הדירה - 6,768 ש"ח. ו. שכ"ט ששולם על ידו בהליכים משפטיים אחרים בנוגע לדירה - 25,000 ₪. ז. עלות ערבות בנקאית שהופקדה כתנאי לצו המניעה - 9,000 ₪. ח. אובדן דמי שכירות - 126,000 ₪. ט. פיצוי בגין עלית ערך הדירה - 300,000 ₪. י. עוגמת נפש וצער - 20,000 ₪. מצאתי לנכון לפסוק לטובת התובע אך ורק את הסכומים על פי אבות הנזק א' ו - ב' לעיל, מהנימוקים הבאים: 1. לו היה התובע מוגן על ידי הערת אזהרה וכמפורט בע"א 558/88 איטונג בע"מ נ' לוי דוד בע"מ (בפירוק) ואח', הוא היה זכאי להשלמת העיסקה הבסיסית או ל"פדיון" כספי של ההערה, מכאן "שאי רישום הערת האזהרה גרמה לו לנזק" של אי השבת כספו. 2. התובע שילם לנתבעת 1 סך של 5,100 ₪ עבור רישום הזכויות בדירה על שמו ורישום הערת אזהרה. נתבעת 1 לא ביצעה עבור התובע פעולות אלו, ולפיכך היא חייבת בהשבת הסכום ששילם לה. 3. נתבע 2 התבקש ע"י התובע ליתן לו ייעוץ בהקשר לחוזה. הייעוץ ניתן, לפיכך לא זכאי התובע להשבת שכ"ט ששילם לנתבע 2 עבור ייעוץ זה. 4. שיפורים והשבחות בדירה, שנעשו לפני שהתובע קיבל חזקה בדירה, לא היו אמורים להיות במסגרת ציפיותם של הנתבעים, שכן על פי החוזה, נאסר על התובע לבצע שינויים בדירה טרם קיבלה לחזקתו. זאת ועוד, תביעה כזו, מוטב שהיתה מופנית כלפי קדר, שהיא זו שנהנתה משיפורים אלו, שעה שקיבלה את הדירה לבעלותה. 5. מס רכישה - עם ביטול העסקה בין התובע לבין צמרת השרון, יכול היה התובע לפנות לשלטונות מס שבח, כדי לקבל בחזרה את מס הרכישה ששילם. 6. שכ"ט בהליכים אחרים - ההליך שנקט התובע הינו הליך לאכיפת הסכם המכר. בין אם הייתה לתובע הערת אזהרה ובין אם לאו, ככל הנראה הייתה תביעתו לאכיפת ההסכם נדחית, לאור ביטול עסקת הקומבינציה, והתובע היה זכאי ל"פדיון" כספי של הערת האזהרה בלבד. לפיכך גם לו הייתה נרשמת הערת האזהרה, לא היה בכך כדי לייתר את ההתדיינויות המשפטיות הנ"ל. 7. עלות הערבות הבנקאית - עלות זו לא הוכחה בפני כלל. לא זאת אף זאת, לא היה טעם בערבות, שכן קודם להוצאת צו המניעה הזמני, כבר נמכרה הדירה ע"י קדר ובכל מקרה, לא הייתה הוצאה זו על מנת למנוע את הנזק שהוכח בפני. 8. אובדן דמי שכירות - התובע לא שילם את מלוא התמורה, לפיכך לא היה זכאי לקבל חזקה בדירה. לא זאת אף זאת, עם ביטול עסקת הקומבינציה, שוב לא יכול היה התובע להשלים את עסקת רכישת הדירה, בכל מקרה. 9. כאמור, גם פיצוי עבור עלית מחיר הדירה, לא רק שלא הוכח בפני אלא שמהנימוקים לעיל, אין לפסקו. 10. בנסיבות העניין לא מצאתי לנכון לפסוק פיצויים בגין עוגמת נפש וצער. סוף דבר: (בתביעה ובהודעת צד ג'). 1. נתבעת 1 תשיב לתובע סך של 5,100 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 15.1.90 ועד מועד התשלום בפועל. 2. נתבעת 1 תשלם לתובע סך של 70,656 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, שיחושבו בהתאם לחלק היחסי (50%) של כל תשלום שבוצע ע"י התובע עבור הדירה, מיום ביצוע כל תשלום ע"י התובע, ועד מועד התשלום בפועל. 3. נתבע 2 ישלם לתובע סך של 35,321 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, שיחושבו בהתאם לחלק היחסי (25%) של כל תשלום שבוצע ע"י התובע עבור הדירה, ממועד ביצועו של כל תשלום ע"י התובע, ועד מועד התשלום בפועל. 4. הנתבעים ישלמו לתובע ביחד ולחוד, הוצאות המשפט ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך 12,000 ₪ בתוספת מע"מ. עורך דיןהערת אזהרה