פסק דין 1. המערער יליד 1949, החל משנת 1970 משרת במשטרה. ביום 1/2/00 הגיש תביעה למשיב להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט- 1959, בגין פגימה בגב עקב תנאי שירותו במשטרה בכלל, ובפרט עקב אירוע מיום 13/10/99 בו התכופף לצורך הרמת תיקים שהונחו על הריצפה שבעקבותיו חש בכאבים בגב להלן ה"פגימה". 2. בהחלטתו מיום 17/5/00 דחה המשיב את תביעתו של המערער, בקובעו כי: "הריני להודיעך בזה כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות: בהסתמך על הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מ- 13/4/00 המצ"ב לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם הנך סובל ובין תנאי שירותך במשטרה כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו וזאת ביום 28/5/00 במסגרת תיק זה . 3. בעקבות הגשת חוו"ד רפואית מטעם המערער, שנערכה ע"י פרופ' שטיין מיום 13/10/00, לצורך הגשת ערר מתוקן, והואיל ובמסגרתה הועלו לראשונה טענות חדשות ע"י המערער, החליט המשיב לראות בחווה"ד הנ"ל משום ראיה חדשה. המשיב בהחלטתו הנוספת מיום 25/6/01 קובע כי: "החלטתי לראות בחוות הדעת הרפואית שהגשת למשרדנו מ- 30/10/00 משום ראיה חדשה. בבדיקה עניינית ולאור חווה"ד הרפואית מ- 7/6/01 שניתנה ע"י מומחה מטעמנו, אין מקום לשנות החלטתנו הקודמת לפיה אין קשר בין כאבי הגב התחתון מהם הנך סובל ובין תנאי שרותך במשטרה." על החלטה זו הגיש המערער ערעור משלים במסגרת תיק זה ביום 18/7/01, בצירוף לחוות דעתו המשלימה של פרופ' שטיין מיום 10/7/01. הערעור דנן נסב על שתי ההחלטות הנ"ל, לפיהן נדחתה תביעת המערער בכל הנוגע לקשר שבין הפגימה בגב התחתון של המערער ובין תנאי שירותו במשטרה. טענות המערער 4. לטענת המערער כאבי הגב מהם הוא סובל נגרמו כתוצאה מתנאי שירותו הכלליים בתפקידים ביצועיים- ייעודיים, כאיש סיור העובד בשטח וכן כתוצאה מהאירוע בשנת 99', בו התכופף לצורך הרמת תיק מהרצפה והרגיש כאבים עזים בגב שאובחנו כפריצת דיסק. המערער טוען כי בתוקף תפקידו, כראש משרד סיור, יצא לפיזור הפגנות בפני המון, השתתף בפיזור מתפרעים במגרשי כדורגל ופיזור מפגינים בירושלים המזרחית בעת האינתיפדה. כראש משמרת סיור עלה על מטען ונפצע מרסיס שפגע ברגלו השמאלית, בנוסף טוען המערער כי בשעה שביצע סיורים בג'יפים פתוחים לאורך קו המים, בין נהרייה ועכו למניעת חדירת מחבלים, היו הרבה בורות שגרמו לקפיצות וטלטולים ואלה היו גורמים לו לטענתו לכאבי גב חזקים. לטענתו תפקיד ראש משרד הסיור הוא אינו תפקיד ניהולי ו/או משרדי, בניגוד למה שטוען פרופ' ביאליק, המערער טוען כי כל הזמן היה בשטח מטפל באירועי הפרות סדר ופיזורם. כיום, המערער קצין רישוי ואבטחה ולטענתו גם תפקיד זה הינו תפקיד מבצעי ייעודי, רוב הזמן הוא בנסיעות ארוכות, מבקר בשטח ובודק אירועים תחת כיפת השמים, וישובים לאורך גבול הלבנון מבחינת אבטחה. בנוסף טוען המערער כי ב- 11/99 בעת שהתכופף לקחת תיק שהיה מונח על הרצפה הרגיש כאבים עזים בגב, ובבדיקות CT שנערכו לו התברר שיש לו פריצת דיסק. המערער מציין כי בעת גיוסו למשטרת ישראל הפרופיל שנקבע לו היה 97 וכן מעולם לא סבל מפריצת דיסק. המערער טוען כי יש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' שטיין, מטעמו על פני חוות הדעת של פרופ' ביאליק וזאת מהסיבות הבאות: 1. בחווה"ד שנערכה ע"י פרופ' ביאליק המערער טוען כי להערכתו עבר בדיקה רפואית שטחית לעומת זאת בפני פרופ' שטיין עבר ביקורת ובדיקה היקפית ומעמיקה וחוו"ד של פרופ' שטיין היא מפורטת. 2. המערער טוען כי חווה"ד השניה שניתנה ע"י פרופ' ביאליק, ניתנה בלא שנבדק רפואית. בהמשך סיכומיו טוען המערער כי פרופ' ביאליק הוא אורטופד ילדים ולא מבוגרים, לעומתו פרופ' שטיין הוא מנהל המחלקה ברמב"ם. המערער אשר לא היה מיוצג בערעור זה טען בסיכומיו כי יש לקבל את הערעור ע"פ תקנה 9. טענות המשיב 5. המשיב טוען כי מעיון בחוות הדעת מטעם המערער בלבד, ניתן להסיק כי יש למחוק את הערעור מחוסר סמכות עניינית, שהרי בחינת הקשר בין הנכות המוכרת (פציעה עקב חדירת גוף זר) והנכות המוסבת (מחלה ניוונית בגב), בהתאם לתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969, הינה בסמכות וועדה רפואית עליונה, שערעור עליה נדון בביהמ"ש המחוזי. כך שלטענת המשיב מלכתחילה, לא נקט המערער בהליך הנכון לו רצה להסתייע בחוות דעת שהיא משום ראיה חדשה. המשיב טוען כי מעיון במסמכי התיק הרפואי וחווה"ד שניתנו בעניין יש לדחות את הערעור ולקבוע כי אין קשר בין כאבי הגב מהם סובל המערער ובין תנאי השרות וזאת, לטענתו, לאור הנימוקים הבאים: 1. חווה"ד מטעם המערער אינה מבססת קשר סיבתי בין תנאי השרות ובין הנכות הנטענת ובנוסף בחווה"ד הנ"ל אין התייחסות לאירוע חבלתי של התכופפות כגורם למחלה או להחמרתה. חוו"ד זו לכל היותר, לטענת המשיב, עוסקת בקשר שבין הנכות המוכרת לנכות הנטענת (נכות נוספת). 2. המשיב טוען כי המומחה מטעם המערער אינו מנמק כיצד ייתכן קשר הגיוני בין פציעת עכוז המערער לפני למעלה מ- 20 שנה, ובין המחלה הניוונית, בפרט מקום בו לעולם במשך אותה תקופה לא התלונן המערער על כאבים כלשהם בגב, אלא על מכאובים שונים ורבים אחריהם. 3. חווה"ד מטעם המערער לטענת המשיב אינה תומכת בערעור ואינה מתיישבת עם הנטען בו. 4. מעולם לא מולא דו"ח על פציעה. 5. בתיקו הרפואי של המערער לא ניתן לאתר ולו תלונה אחת ביחס לבעיות גב משך השרות, שכאמור נמשך משנת 70', ורק באוקטובר 99' החל המערער להתלונן לראשונה בעניין זה. המשיב טוען כי המערער לא עמד בנטל ההוכחה הרובץ עליו, הן מן הפן העובדתי והן מן הפן הרפואי, בהיותו בשירות ארוך, להצביע על קשר של גרימה בין תנאי השרות והאירוע הנטען ובין הפגימה בגב. המשיב טוען כי אמנם פרופ' ביאליק, המומחה מטעמו, הוא בין היתר מומחה של ילדים אך הוא גם מומחה אורטופדי. המשיב טוען כי בתביעה ביקש המערער הכרה בקשר בין האירוע מיום 11/10/99 (האירוע התייחס להרמת קלסרים מהרצפה) לבין פריצת הדיסק שאובחנה ב- 31/10/99. רק בערעור הועלתה טענה חדשה לאור חוות הדעת, כי הפגיעה בעכוז משנת 78 מהווה גורם מאיץ לפריצת הדיסק לפי חוו"ד של פרופ' שטיין כתוצאה משינויים ניווניים ומחלה ניוונית. המשיב טוען כי הטענה לגבי האירוע מיום 11/10/99 ככזו שתורמת לפריצת הדיסק כלל לא נזכרה בחווה"ד של פרופ' שטיין. המשיב טוען כי תקנה 9 אינה בסמכות וועדה נכבדה זו, באשר לחבלה משנת 99' לקשר בינה לבין השירות לא צורפה כל חוו"ד, ועל כן טוען המשיב כי באם טענה זו עדיין בתוקף בפניו יש רק את חוו"הד של פרופ' ביאליק. המשיב טוען כי פרופ' ביאליק נימק והביא אסמכתאות מדוע אין לקבל את הטענה כי ההתכופפות גרמה לפריצת הדיסק ובנוסף העובדה שאף המומחה מטעם המערער מסכים לכך כי למערער שינויים ניוונים משמיטה את הטענה כי מצב עמוד השדרה הנוכחי של המערער מיוחס דווקא לחבלה. המשיב מוסיף ומדגיש כי בתיקו הרפואי של המערער נמצאים 3 רישומים בלבד, אודות כאבי הגב, והרישום מ- 13/10/99 שהוא יומיים בלבד לאחר החבלה הנטענת לא זו בלבד שלא מזכיר את אירוע הנטען (ההתכופפות להרים תיק) אלא אף מודגש מפי המערער כי כאבי הגב החלו לפני מס' שבועות. ההיבט הרפואי- חוות דעת מומחים 6. המערער מבקש להסתמך על חוות דעתו של פרופ' שטיין מיום 30/10/00 ומיום 10/7/01, ממנה עולות המסקנות הבאות: 1. המומחה מטעם המערער מסכים עם המומחה מטעם המשיב כי המערער סובל משינויים ניוונים וממחלה ניוונית של המפרקים, אלא שלשיטתו, אין השינויים הנ"ל תואמים את גילו של המערער (51) אלא אם הואצה התפתחות מחלתו. 2. המומחה רואה בפציעה בעכוז ובירך שמאל של המערער עקב חדירת גוף מתכתי זר, בשנת 78', פציעה בגינה הוכר המערער כנכה בשיעור של 10%, כגורם שהינו אחראי על החמרת המחלה אצל המערער והחשתה. 3. טענת המומחה מטעם המערער היא כי לפי תקנה 9, יש להכיר במחלה הניוונית בעמוד השידרה, ככזו שנגרמה מהנכות המוכרת (בעכוז) ולפיכך, מהשרות במשטרה. בחוות דעתו מיום 30/10/00, בפרק הדיון ומסקנות פרופ' חיים שטיין, בהתבססו על התיעוד הרפואי מסכם את מצבו של המערער כדלקמן: "1. הוא סובל ממחלה ניוונית של המפרקים הבין חוליתיים המותנים עם פריצה של הדיסק הבין חולייתי המותני ה- 5 ובחומרה יורדת גם פריצה של הדיסק הבין חולייתי המותני ה- 4 המחלה הניוונית של המפרקים הבין חולייתיים גורמת הגבלה מכאנית ביכולת התנועה של עמוד השידרה המותני... 2. מבחינת האחריות להיווצרותה הרי שחומרת המחלה מקדימה כרונולוגית את מצופה לראות באדם בן 51 אלא אם כן היה גורם שהאיץ את התפתחות המחלה. במקרה זה הגורם שהאיץ את התפתחות המחלה הוא הפציעה שסבל באזור העכוז והירך העליונה משמאל כאשר נפגע ממטען. גוף זר מתכתי שהיה במטען חדר באזור גלוטאוס השמאלי ונשאר תקוע בעצם הירך השמאלית. דבר זה גורם להתפתחות צליעה מוקדמת במצב של עייפות משום שהגלוטאוס מדיוס והשריר האחראי לאיזון הגף השמאלי התחתון כלפי הגוף בציר האורך של האגן והגפיים התחתונות. במילים אחרות ההפרעה ביכולת הכיווץ וההרפיה של שריר הגלוטואוס מדיוס בתנאי מאמץ ומנוחה גורמת להתפתחות צליעה וגם הצליעה הזאת מורגשת רק לאחר מאמץ היא עדיין צליעה כמשמעותה יצירת עומס דיקסצנטרי על המפרקים הבין חוליתיים של עמוד השידרה המותני בהליכה וישיבה....לכן יש לראות בפציעה מ- 1978 כגורם מאיץ להתפתחות המחלה הניוונית....." המערער הגיש חוות דעת משלימה, שנערכה ע"י פרופ' שטיין, מיום 10/7/01, כמענה לחוות דעתו הנוספת של פרופ' ביאליק מיום 7/6/01 ובה הוא חןלק על הנאמר בחוו"ד של פרופ' ביאליק שם בעמ' 2 כותב מומחה זהכי: "אין ספק לפי נסיוני וכידוע לי באופן כללי שקיים מדד לחומרת השינויים הניווניים ביחס לגילו של הנבדק." ועל כך משיב פרופ' שטיין כי: "...באמירה זאת, לקח על עצמו פרופ' ביאליק את חובת ההוכחה לקיום המדד שהוא מתייחס אליו. אילו מדד כזה היה קיים הוא היה נמצא מזמן בשמוש רחב של הרפואה התעסוקתית....חובת ההוכחה לקיומו היא על פרופ' ביאליק המצטט אותו במסמך משפטי. איתות והסתמכות על מדד אובייקטיבי שלא קיים מערער לחלוטין את אמינות חוות הדעת אותה כתב...." 7. מטעם המשיב הוגשו חוות הדעת מטעם פרופ' ביאליק. בחוות דעתו מיום 13/4/00 בפרק הדיון כותב פרופ' ביאליק כי: "סובל מכאבי גב תחתון על רקע פריצת דיסק, כאבים שהתפתחו במשך השרות והחמירו בעת שהתכופף קדימה, אך לא בגלל כך. כמו כן טיב עבודתו ועיסוקיו אינם נחשבים לגורמים לפריצת דיסק בין חולייתי. אולם, בגילו, על רקע התנוונות, סובלים רבים מפריצת דיסק ניוונית. לפיכך, בסיכום, אין קשר של החמרה או גרימה, בין השרות במשטרת ישראל ובין כאבי גב תחתון." פרופ' ביאליק בחוות דעתו מיום 7/6/01, משאיר את מסקנותיו מחוות דעתו הקודמת על כנן. והוא כותב כי: "....בדיון ובמסקנות, פיסקה 1, מסכים פרופ' שטיין, שמדובר במחלה ניוונית של המפרקים הבין חולייתיים המותניים. בפיסקה 2 קובע פרופ' שטיין, שחומרת המחלה מקדימה כרונולוגית את המצופה לראות באדם בן 51.., אך אינו מסביר, מה היא כן החומרה התואמת את גיל 50. אין ספק, לפי נסיוני וכידוע לי באופן כללי, שקיים מדד לחומרת השינויים הניווניים ביחס לגילו של הנבדק........אירוע ההתכופפות שעמד בראש העילה לתביעתו, היה במשרד ולא בשטח...." ובחוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 3/9/01 הוא מצרף פרק מספר לימוד אורתופדיה, עדכני, המסביר ותומך בפירוט, לטענתו, בחוות דעותיו הקודמות. בחוו"ד זו הוא כותב כי: "אין כל ספק שפרופ' שטיין טוען לכל הנוגע בעניין הפגיעה בשריר GLUTEUS MEDIUS אשמח ללמוד מהספרות, שאכן נכון הדבר שיש קשר בין פגיעה מסוג זה ובין הופעת השינויים הניווניים." ההיבט המשפטי 8. בערעורי נכים הנוגעים לעמוד שידרה עולה בדרך כלל השאלה האם היה בשרות הצבאי אירוע או נסיבות שגרמו לפריצת הדיסק או שמא זו תוצאה של שינויים ניוונים אופייניים לגיל המערער או מולדים. במספר פסקי דין הוכח קשר סיבתי, כפי שאראה להלן, ועל כן הערעור התקבל: בע"נ 369/89 יבלונסקי נ' קצין התגמולים (לא פורסם), נבחנה השאלה האם היה בתנאי שרותו של המערער, עובד שב"כ שהרגיש כאב חד בגבו והגבלת תנועה בעת יציאה מרכבו, כדי לגרום לפגיעה בדיסק או רק להחמירה. וועדת הערעור קבעה כי המערער לא סבל מבעיות בגבו לפני כניסתו לשרות ובבדיקת CT שנערכה לו לאחר הארוע נתגלה בלט דיסק בעמוד השידרה. המומחים מטעם המערער וקצין התגמולים היו חלוקים בדעותיהם באשר לגורם הנזק כאשר המומחה מטעם המערער קבע כי האירוע הטראומטי של היציאה מהרכב הוא שגרם לפריצת הדיסק ואילו המומחה מטעם קצין התגמולים טען כי הסיבה היא שינויים דגנרטיביים (ניווניים קונסטיטוציונאלים) בדיסק כך שדי היה בתנועת היציאה מהרכב כדי לגרום לפריצתו. וועדת הערעור פסקה בין שני המומחים וקבעה כי אין בחוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים ממצאים באשר לשינויים ניווניים חריגים אצל המערער וכי הסיבה היחידה לחריגה מהמקובל אצל המערער היא תנאי שרותו. כמו כן נקבע כי מאחר והפעולה שגרמה לנכות (גם אם רק היוותה "הדק" לפריצתה של מחלה רדומה) היא תוצאה של משימה שהוטלה עליו בקשר עם שרותו הצבאי, גם אם היא פעולה שגרתית ורגילה - יש לראות בכך קשר סיבתי של גרימה ולא של החמרה. הערעור נתקבל. בע"נ 151/90 ליפשיץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם), המערערת עברה כחודש וחצי של שרות צבאי במהלכו נאלצה לשאת משאות כבדים ולבצע מטלות קשות פיזית. בסוף התקופה סבלה מכאבי גב ואובחן בגבה בלט דיסק אותו נאלצו הרופאים לכרות בניתוח. המומחים הרפואיים היו חלוקים בדעתם. המומחה מטעם המערערת קבע כי תנאי השרות והמאמץ הביאו לפריצת הדיסק ולהחמרת הפריצה, המומחה מטעם קצין התגמולים קבע כי הדיסק בחוליות הרלוונטיות היה מנוון אך "שקט", פריצת הדיסק לטענתו הינה התפתחות טבעית של המחלה ולא תוצאה של מאמצים כאלו או אחרים. וועדת הערעורים פסקה כי המאמצים הרבים יכולים לגרום לפריצת הדיסק. גם אם המערערת התגייסה עם "דיסק מנוון אך שקט" התחלת תהליך הפריצה החל במהלך שירותה ועקב המאמצים. הערעור נתקבל. בע"נ 373/90 סופר רפאל נ' קצין התגמולים (לא פורסם), דובר במערער שנסע נסיעות ארוכות וממושכות אך לא זכר ארוע חריג שגרם לפריצת הדיסק. בעמוד השדרה של המערער היו שינויים ניווניים, אולם, כשמונה שנים לפני פריצת הדיסק כבר התלונן המערער על כאבים בגבו, דבר ממנו התעלמו המומחים מטעם בימ"ש. הוועדה לא התעלמה מעניין זה וקבעה שלו הייתה מתעלמת ממנו אזי לא הייתה מוצאת קשר סיבתי בין השרות הצבאי לפריצת הדיסק, אך מאחר והמערער סבל מכאבי גב במהלך שרותו הצבאי לפני זמן רב, ומאחר וכאבים אלו נגרמו בקשר עם השרות הצבאי, מצא ביהמ"ש קשר סיבתי גם לפריצת הדיסק המאוחרת אף אם קיים רקע קונסטיטוציונאלי. הערעור התקבל ונקבע כי השירות הצבאי הוא שגרם לפריצת הדיסק. בע"נ 53/91 לימור מיכה נ' קצין התגמולים (לא פורסם), דובר באירוע של ירידה מגי'פ, אשר לטענת המערער, גרם לפריצת הדיסק בגבו. הוועדה האמינה לטענת המערער, שנתמכה בעדות נוספת מטעמו, בדבר אירוע הירידה מהגי'פ, וקבעה כי אירוע זה הוציא את השינויים הניווניים בגבו מהכוח אל הפועל וגרם לנכותו. שינויים ניווניים א- סימפטומטיים שהופכים בעקבות אירוע מסויים לסימפטומטיים מצדיקים הכרה בקשר סיבתי של גרימה. הערעור נתקבל. בע"נ 242/92 גרינברג חיים נ' קצין התגמולים (לא פורסם), המערער טען כי נפגע בעת צניחה ממטוס, קצין התגמולים היה מוכן להכיר אך ורק בהחמרת נכותו בשיעור של 50%. המומחה מטעם קצין התגמולים קבע כי הפגיעה בגבו נובעת משינויים ניווניים שהם תוצאה של גילו המתקדם, ולא כתוצאה מהצניחה. וועדת הערעור קבעה כי שינויים ניווניים בלתי סימפטומטיים ושאיש, לרבות המערער, איננו יודע עליהם, שהם התפתחות טבעית עקב גיל, אינם בבחינת מחלה. משום כך אין מדובר בהחמרת מחלה אלא בגרימתה עקב הצניחה. השינויים הניווניים ביטאו מצב קונסטיטוציונאלי, נטייה למחלה ו"גולגולת דקה" אשר פרצו כתוצאה מהחבלה. בע"נ 122/93 שמילוביץ נ' קצין התגמולים (לא פורסם), המערער התגייס עם פגם בגבו ללא סימפטומים ומוסכם היה כי למערער שינויים ניווניים וכי הוא סובל מתהליך ניווני. וועדת הערעורים קבעה כי תנאי שירותו (הרמת פגזים כבדים בחיל התותחנים) זירזו את התהליך הניווני שהביא את המצב האסימפטומטי ונמצא קשר סיבתי של החמרה. אך, לעומת פסקי הדין שהוזכרו לעיל, ישנם מספר פסקי דין אשר בהם נקבע כי לא הוכח הקשר הסיבתי והערעורים בנוגע לקשר הסיבתי נדחו. בע"נ 241/90 כהן חיים נ' קצין התגמולים (לא פורסם), עלתה שאלת הקשר הסיבתי בין שירותו של המערער במשטרת ישראל לפריצת הדיסק בגבו. המערער עבר שני אירועים טראומטיים בגבו, אשר זעזעו את עמוד השדרה, במהלך שרותו וטען כי הם גרמו לו לפריצת הדיסק. וועדת הערעורים בחנה את האירועים הללו, את חוות הדעת שהוגשו ואת הראיות שבפניה ושללה את אפשרות הקשר של "גרימה" בין האירועים לבין פריצת הדיסק. הוועדה הכירה באפשרות התיאורטית של קיומו של קשר "החמרה" אך מאחר והכרה כזו לא נתבקשה גם לא ניתנה. הערעור נדחה. בע"נ 154/89 טל יפה נ' קצין התגמולים (לא פורסם), וועדת הערעור העדיפה את חוות דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים אשר קבע שאין קשר בין השירות הצבאי לכאבי הגב של המערערת וניתוח שעברה בעקבות פריצת הדיסק בגבה. נימוקיה של הוועדה התבססו בעיקר על כך שהמערערת שירתה בעיקר בתפקידים מנהליים ובמהלך שירותה לא עברה אירוע או שרשרת אירועים אשר ניתן ללמוד מהם על גורם, הכרוך בשירותה הצבאי, לפריצת הדיסק בגבה. משלא הוכחו אירועים כאלו קיבלה הוועדה את חוות דעת המומחה מטעם קצין התגמולים אשר קבע כי פריצת הדיסק היא תוצאה של שינויים ניווניים. הערעור נדחה. בע"נ 384/90 מזרחי אליהו נ' קצין התגמולים (לא פורסם), נבחנה השאלה האם כאבי הגב התחתון, מהם סובל המערער, נגרמו או הוחמרו ע"י השרות הצבאי. הוועדה קבעה כי המערער התגייס עם בעיות בעמוד השדרה וכי במשך הזמן הופיעו שינויים ניווניים המתאימים לגילו. כמו כן לא הצביע המערער על נסיבות בשירותו הצבאי אשר ייתכן וגרמו או החמירו את מצב גבו. מחוו"הד של המומחה מטעם קצין התגמולים למדה הוועדה כי "בקע" דיסק אינו זהה ל"בלט" דיסק, כיוון שבלט יכול להיגרם רק בדיסק שכולו מנוון ואילו בקע דיסק הוא המקביל הנרדף לפריצת דיסק. מאחר ולא הוכחה פריצת דיסק אלא בלט דיסק הרי שהגורמים לכאבים הם שינויים ניווניים בגבו. הערעור נדחה. (ראה סקירת הפסיקה בספרו של ע. יעבץ חוק הנכים בעמ' 486, ו- 490 ואילך). דיון ומסקנות 9. באשר לטענת הפגימה הנוספת, תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969, עוסקת בפגימה עקיפה הנובעת מהפגימה המוכרת הישירה, וזו לשונה: "דין פגימה הנובעת באופן בלתי אמצעי מהפגימה המוכרת הייתה פגימה מסויימת שהנכה נפגם בה, נובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת שנפגם בה אותו נכה, רואים אותה פגימה כפגימה מוכרת, אף אם איננה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרת מחלה שאירעו בזמן השרות עקב השרות." "פגימה מוסבת" היא פגימה הנובעת מחבלה או מחלה שאירעו בזמן השרות עקב השרות והנובעת בופן בלתי אמצעי. ו"פגימה מוחמרת" היא פגימה הנובעת מהחמרת מחלה כשאותה החמרה אירעה בזמן השרות עקב השרות. תקנה 9 עוסקת בפגימה הנובעת באופן ישיר מפגימה מוכרת גם אם אינה נובעת מהחבלה, מחלה, או החמרת המחלה שהביאו להכרה בפגימה זו. מדובר על פגימה חדשה, נפרדת ולא התפתחות/ החמרה של מחלה שהוכרה שאז יש לתבוע הגדלה של אחוזי נכות. על כך נאמר בבג"צ 191/65 שוורץ נ' הוועדה הרפואית לערעורים לצורך נכי רדיפות הנאצים, פ"ד יט(3) 544, 548, כי: "רק פגימה הגורמת נכות משלה ושיש לה קיום עצמאי בנפרד מהגורם שהסב אותה, יכולה להיות מוכרת כפגימה נפרדת שיש לה דין תגמולים לפי החוק... היינו, תופעות חדשות של מחלה ותיקה אינן באות בגדר ההסדר הקבוע בתקנה 9. אלו יכולות להביא להגדלת אחוזי הנכות ולהגדלת התגמולים במידה שיש לזקוף אותן על חשבון השרות הצבאי....את המנגנון הקבוע בתקנה 9 מפעילה רק פגימה עצמאית וחדשה." בע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מה(5) 374, פורשה תקנה 9 ונקבע כי אם התובע מוכיח (בעזרת עדות מומחה בעלת משקל ועל יסוד אסכולה רפואית יציבה) כי יש לו נזק או מחלה שהינה מוסבת והיא נובעת עקב המחלה או הנזקים המוכרים, ונזק או מחלה אלה הינם בלתי תלויים במחלה הראשונה (ולכן אינם סימפטומים של המחלה הראשונה המעידים על החמרתה אלא עוד פגימה נפרדת שבגינה זכאי הנכה להכרה נפרדת), הרי שיש לזכות את המערער בהתאם באחוזי נכות נוספים בוועדה רפואית שתכונס על פי תקנה 9 לעיל. כך בלשונו של ביהמ"ש: "...פגימה מוכרת יכולה להיות אחת מן השתיים: פגימה מוסבת או פגימה מוחמרת. פגימה מוסבת היא פגימה הנובעת מחבלה או ממחלה שאירעו בזמן השרות עקב השרות. פגימה מוחמרת היא פגימה הנובעת מהחמרת מחלה כשאותה החמרה אירעה בזמן השרות עקב השרות. משמע, הפגימה המוכרת לשתי צורותיה קשורה לאירוע בזמן השרות עקב השרות. הפגימה, אשר הרישא בתקנה 9 דן בה, איננה קשורה ישירות לאירוע בזמן השרות ועקב השרות, אלא קשורה לפגימה מוסבת או לפגימה מוחמרת. כפי שנובע מתקנה 9, המדובר בפגימה נוספת, הנובעת באופן בלתי אמצעי מפגימה מוכרת. אולם אין לפגימה הנוספת האמורה קשר בלתי אמצעי לאירוע בזמן השירות עקב השירות. המדובר, למשל, על פלוני, החולה במחלה, שאירעה בזמן השרות עקב השרות ואשר ממנה התפתחה מחלה נוספת נפרדת ועצמאית, אף כי איננה תולדת אירוע בזמן השרות עקב השרות. המדובר איפוא כאילו על שני רבדים של מחלות: הראשונה הקשורה לשרות, והשנייה הצומחת מתוך המחלה הראשונה, אם כי אינה קשורה לשרות אלא למחלה הראשונה. כאן המקום להדגיש, שאין המדובר על החמרה של המחלה הראשונה, אלא, כאמור, על מחלה חדשה ונפרדת, אשר קשור באופן בלתי אמצעי למחלה הראשונה. הבעיה אשר תעלה בדרך כלל במקרים כגון אלה תהיה, אם יש קשר בלתי אמצעי, המוביל מן המחלה הראשונה אל המחלה הנוספת בה לקה הנכה." בע"א 1143/94 עמוס גזית נ' קצין התגמולים, פ"ד נו(1) 82, אומצה הקביעה בפרשת חריטן ונקבע כי: "...במילים אחרות: אם המערער יצליח- למשל, בעזרת מומחה- לאתר נזק מוסב עקב הנכות המוכרת שהופך להיות בלתי תלוי בה (ולכן אינו סימפטום עוד אלא פגימה נפרדת שבגינה זכאי הנכה להכרה נפרדת), הרי שיש לזכות את המערער בהתאם בוועדה רפואית שתכונס על פי תקנה 9 ...." בע"א 811/95 סיגל תושיה נ' קצין התגמולים, דינים מחוזי, כרך כו(5), 726, נקבע כי מאחר והשאלה שהועמדה לדיון, היא הקשר שבין הפגימות אצל המערערת, הרי שהשאלה היא כל כולה בתחום הרפואה. הש' וסרקרוג, מזכירה את פ"ד חריטן, שם נקבע כי הכרה בפגימה שתקנה 9 של התקנות דנה בה, צריכה להיות בפני וועדה רפואית, ועוד נאמר שם לענייננו כי: "קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות, הוא שאלה רפואית מובהקת, כי אין צורך לקבוע אם הפגימה החדשה יכולה הייתה לנבוע מארוע בזמן השרות ועקב השרות, אלא למשל, אם המחלה החדשה היא תולדה של המחלה המוכרת הראשונית, אשר נבעה מן השרות. שאלות שברפואה מקומן בוועדה רפואית." ואף בע"א 2155/01 בוטבול מנחם נ' קמין התגמולים, דינים מחוזי, כרך לב(10, 556 נדחתה טענת המערער כנגד סמכות הוועדה הרפואית העליונה לקבוע את מהות הקשר הסיבתי ואת דרגת הנכות בעקבותיו, בפועלה לפי תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969. ברע"א 866/97 רוני מצליח נ' קצין התגמולים (טרם פורסם), קבע הנשיא ברק כי: "….משנפסק, כי השאלה אם פגימה מסויימת גרמה להיווצרותה של פגימה אחרת היא שאלה שברפואה, אין מקום לפצל שאלה זו, באופן מלאכותי, לשתי שאלות משנה שיידונו על ידי שני גופים שונים, לפי אמות מידה שונות…" אם מדובר בפגימה הנובעת מפגיעה מוכרת שנפגע נכה, גם אם אינה נובעת באופן בלתי אמצעי מחבלה, מחלה או החמרה שאירעה עקב השרות או במהלך השרות- נושא זה נדון בתקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969. הגורם המוסמך לדון בהכרה בפגימה כזו היא וועדה רפואית, עליה ניתן לערער לוועדה רפואית עליונה (ע"א 459/89 קצין התגמולים נ' צבי חריטן, פ"ד מ"ה (5) בעמ' 391). 10. ומן הכלל אל הפרט; המערער הגיש את התביעה בטענה לקשר שבין ארוע מיום 11.10.99 שבו הרים קלסרים מהריצפה לבין פריצת הדיסק. הכלל הוא כי נטל ההוכחה להוכיח ארוע או ארועים מסויימים שיש בהם כדי לתרום לנכות שבגינה תובע המערער, הוא על המערער. במקרה שלפנינו לא שוכנענו כי אמנם הארוע שנזכר ע"י המערער היה הגורם לכאבי הגב או לפריצת הדיסק. המערער בעצמו לא היה משוכנע כי אמנם הארוע של הרמת הקלסרים הוא הגורם לבעייתו הרפואית והא ראיה כי בתיקו הרפואי של המערער מצויים 3 רישומים בנוגע לכאבי גב כאשר הרישום מיום 13.10.99 שהוא יומיים בלבד לאחר הארוע הנטען של הרמת הקלסרים אין המערער מסתיר כלל את הארוע הזה. באשר להבט הרפואי יש תמימות דעים בנוגע לאבחנה בין המומחים דהיינו כי המערער סובל ממחלה ניוונית כאשר יש מחלוקת בנוגע לסיבות למחלה זו. בעניין זה אנו מעדיפים את חוות דעתו של פרופ' ביאליק על פני חוות דעתו של פרופ' שטיין. 11. המערער טוען בערעורו כי המחלה הניוונית ממנה הוא סובל הינה תוצאה של פציעתו בעכוז שארע לפני כ20- שנה. אמנם טענה זו הועלתה רק בערעור ועם זאת, מוצאים אנו לנכון לקבוע כי ככל שמדובר בפגיעה בלתי אמצעית הנובעת מנכות מוכרת במסגרת תקנה 9, אין לוועדה זו סמכות עניינית לדון בכך ועל כך נאמר בפרשת חריטן: ".....הכרה בפגימה שתקנה 9 דנה בה צריכה להיות בידיה של וועדה רפואית. תקנה 9 היא הוראה מהוראותיהן של תקנות הדנות במבחנים לקביעת דרגת נכות…מבחנים לקביעת דרגת נכות הם נושא אשר יש להכריע בו לפי התקנות על פי אמות מידה רפואיות. הוא הדין לגבי תקנה 9, כמבואר לעיל, אין לגבי תקנה 9 צורך לדון בקשר אל השרות אלא בקשר הרפואי בין הפגימה המוכרת לבין הפגימה החדשה המתווספת עליה. קיומו של הקשר הבלתי אמצעי בין שתי הפגימות הוא שאלה רפואית מובהקת, כי אין צורך לקבוע, אם הפגימה החדשה יכולה הייתה לנבוע מאירוע בזמן השרות ועקב השרות, אלא למשל, אם המחלה החדשה היא תולדה של המחלה המוכרת הראשונית אשר נבעה מן השרות. שאלות שברפואה מקומן בוועדה רפואית. מעמדה של הפגימה הנוספת המתוארת, אחרי שהגורם הרפואי קובע את זיקתה הבלתי אמצעית לפגימה המוכרת, איננו נובע מקשר לשרות אלא מקשר לפגימה הקודמת, ורק האמור בתקנה 9 הנ"ל יוצר את הפיקציה, לפיה רואים את הפגימה הנוספת כפגימה מוכרת. לא למותר להוסיף, כי גם ההבחנה בין מחלה חדשה, קרי מחלה נוספת, לבין החמרתה של פגימה מוכרת מקורית, קרי המחלה הראשונה, היא שאלה שברפואה…סוף דבר, על הקשר שבין הפגימה המסויימת החדשה לבין הפגימה המוכרת מן הבחינה הרפואית תחליט הוועדה הרפואית. הערעור בכגון דא מוגש, כמובן, לוועדה הרפואית העליונה." 12. סיכומו של דבר, המערער אשר עול ההוכחה עליו, לא שיכנעני בדבר קיומו של הארוע מיום 13.10.99 והקשר בין ארוע זה לבין הפגימה בגבו. באשר לטענה לעניין תק' 9, מסקנתינו הינה כי אין סמכות עניינית לוועדה זו כוועדת ערר לדון בקשר שבין מחלה ניוונית בגב (המחלה המוסבת) לבין הפציעה עקב חדירת גוף זר (הפגימה המוכרת), וכל זאת על יסוד הוראת תקנה 9 לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות), תש"ל- 1969, והסמכות בעניין זה הינו לוועדה הרפואית. אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהח' המשיב לעניין הארוע מיום 13.10.99 ולעניין תק' 9, הערעור נדחה בשל חוסר סמכות עניינית. עמוד השדרהפריצת דיסק