פסק דין 1. המערער יליד 1972 הגיש למשיב תביעה להכרת זכות על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט1959- (נוסח משולב) (להלן: "החוק") וזאת בקשר עם כאבים בצוואר גב ומותן אשר נגרמו לטענתו בעת ועקב שירותו הצבאי. 2. המשיב בהחלטתו מיום 27.12.99 קבע כי: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות ומן הנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מ21.11.99- המצ"ב הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי הצוואר והמותן עליהם הנך מתלונן ובין החבלה מ23.12.96- כמשמעותו בסעיף 1 לחוק". על החלטה זו הוגש הערעור שבפנינו. 3. המערער התגייס למשטרה בשנת 1995 ושירת כשוטר סיור. ביום 23.12.96 נהג בג'יפ משטרתי מצומת אלפי מנשה לצומת צופית, כ100- מ' לפני צומת צופית הבחין ברכב חשוד בתוך פרדס, כתוצאה מכך ביצע פניית פרסה, בפתאומיות, מכונית שהגיחה במהירות פגעה בעוצמה בג'יפ והג'יפ הועף וניזוק (להלן:"התאונה") וכתוצאה מכך נגרמו למערער הפגימות הנטענות . טענות המערער 4. המערער טוען כי לפני התאונה נשוא ערעור זה היה בריא לחלוטין. עם גיוסו למשטרה נערכו לו כל הבדיקות הרפואיות והוא נמצא כשיר ובריא לחלוטין. דבר הסותר את עמדתו של פרופ' י. ביאליק המומחה מטעם המשיב, אשר בחוות דעתו מיום 16.4.01 קבע שהממצאים באמצעי ההדמייה היו קיימים גם ללא התאונה הנדונה. לטענתו, ד"ר אבי דורון התייחס בחוות דעתו המשלימה מיום 7.1.01 לטענתו של פרופ' ביאליק כי "הממצאים באמצעי ההדמיה היו קיימים גם ללא התאונה הנדונה". בתגובה מציין ד"ר אבי דורון כי גילו של הנפגע בעת הפגיעה הוא גיל בו תחלואת עמוד השדרה הגבי היא נדירה. את עצמת החבלה אפשר לשחזר על פי ממצאי הבדיקות לאחר התאונה, לפי תיאור התאונה שהתרחשה בעת מרדף וההתנגשות במהירות גבוהה, סביר היה להניח שבחבלה היה מרכיב של אנרגיה "קינטית" בעוצמה גבוהה בנוסף למכות הישירות שספג בעת הפציעה. הפרופיל הרפואי של הנפגע בעת גיוסו למשטרה היה 97, עובדה נוספת המצביעה על בריאותו קודם לתאונה. הסמיכות של הכאבים לחבלה בעת תאונת הדרכים מדברות בעד עצמם. הממצאים באמצעי ההדמיה וכל המגבלות והכאבים הינם אך ורק תוצאה של התאונה ובזה גם נשללת עמדתו של פרופ' ביאליק. המערער טוען כי לאחר התאונה מפורט הן בתצהירו והן בעדותו. לטענתו אין לתת חשיבות כה רבה לאנמנזה כפי שעושה המומחה מטעם המשיב שכן לא תמיד מועלים כל תלונותיו של החולה בכתובים בשלב החריף של הפציעה ובעיקר בתנאים של חדר מיון וזאת עקב "הפצועים" המרובים שרופא תורן מחוייב לבדוק. מטבע הדברים מתרכז הרופא הבודק בממצאים הגסים והבולטים. פרופ' ביאליק איננו מפרט את האנמנזה שנמסרה לו ע"י המערער ומציין כי כביכול נמסרו לו מס' משפטים קצרים ביחס לתלונות החולה. אין לתת אמון בכך שרק אלה היו תלונותיו של המערער ובוודאי הן לא היו כפי שמנסח אותן פרופ' ביאליק, אלא כפי שניסח אותן ד"ר אבי דורון. עוד טוען המערער כי פרופ' י. ביאליק בחוות דעתו מתעלם מנתונים חשובים ומעדיף שלא לצטטם. כך בחוות דעתו מיום 21.11.99 הוא מציין כי בתיעוד מבי"ח מאיר, ביה"ח אליו הובהל המערער לאחר פציעותיו, מציין "רגישות בצוואר" אולם הוא איננו מציין כי באותו תיעוד מבי"ח מאיר מצויין בבדיקת האורטופד כי נמצאה רגישות בצוואר ובגב התחתון בעיקר מימין. כמו כן פרופ' ביאליק גם אינו מציין כי המערער שוחרר מביה"ח עם צווארון לתמיכת הצוואר. עוד מתעלם מומחה זה בשתי חוות הדעת הראשונות מתוצאות בדיקת הלורדרוזה המותנית ומבדיקת M.R.I. של עמוד שדרה גבי. ורק בחוות דעתו השלישית מיום 15.3.01 הוא מתייחס אליהן ומנסה לעקוף אותם ע"י קביעה שאיננה מסתברת ולפיה איננה סבירה ואיננה מבוססת לפיה "הממצאים באמצעי ההדמיה היו קיימים גם ללא התאונה הנדונה". כמו כן פרופ' ביאליק איננו מתייחס לממצא המאוזכר בחוות דעתו של ד"ר אבי דורון לגבי C.T צווארי כי נמצא קיים מעמד זקוף של עמוד שדרה צווארי- מתאים לחבלת WHIPLASH.. בעוד שפרופ' ביאליק מציין בחוות דעתו מיום 21.11.99 מספר לא רב של רישומים על כאבי גב בשנים 96-99 בחוות דעתו של ד"ר אבי דורון מיום 14.8.00 מפורטים הרישומים במלואם. כמו כן אף בעניין זה של תלונות בדיקות, טיפולים רפואיים, קיימת לדעת המערער, בחוו"ד של פרופ' ביאליק מגמתיות ברורה וקיצוץ משמעותי בהיקף העובדות המלאות והאמיתיות. לפיכך טוען המערער כי אין ליתן אמון בתאוריו של פרופ' ביאליק את הממצאים בבדיקה ויש להעדיף את הממצאים בבדיקה המתוארים ע"י ד"ר אבי דורון. לטענת המערער התעמקות בחוות דעת ד"ר דורון מובילות למסקנה שכל טענות המשיב כלפי חוו"ד אינן נכונות בלטי דיסק המפעילים לחץ מתמשך על חוט השידרה גורמים לאותן תופעות המופיעות אצל המערער ואשר גרמו לו בעצם להגיש תביעה למשיב שכן ללא ספק שאם היה מבריא מאותה תאונה בשירות לא היה פונה למשיב בתביעה. המערער טוען כי יש לדחות את טענת המשיב כי לא ציין בפני המומחה כי נפגע בתאונה קודמת שכן התאונה הקודמת היתה בעת השירות ועקב השירות והוא הגיש בגינה תביעה והמשיב עצמו ציין כי לא נותרה לו שום נכות וזאת לאחר שהמערער נבדק ע"י רופא מטעם המשיב. ולכן אין לקבל את טענות המשיב לגבי אי מהימנות המערער בגירסתו ובאנמנזה שמסר לרופאים עת נבדק בגין התאונה נשוא הדיון. טענות המשיב 5. המשיב טוען כי לשיטתו של המערער בהתאם לעובדות הכלולות בתצהירו מע1/, המפנה לנספחים שצורפו מע5/, וכפי שגם חזר עליהם המערער בסיכומיו בכתב, המדובר בתאונה שארעה בתאריך3.12.96 . התביעה למשיב הוגשה בתאריך 3.6.99 לאחר שנתיים וחצי. מע3/ שהוא טופס הדוח על הפציעה, איננו חתום ע"י גורמי השירות על אף אחד משלושת חלקיו הרשמיים. מע4/- טופס ממוחשב על התאונה, הופק לכאורה בתאריך 19.5.99 ערב הגשת תביעה למשיב, וככל הנראה לצורך זה איננו כולל פרטים ולא ברור מהיכן הופק. באשר לגופו של עניין טוען המשיב כי מתעודת חדר המיון מיום התאונה(מע5/ב- (ב בתוך מע5/) נראה כי המערער נחבל קלות בתאונה והתלונן על כאבים בצוואר וברגליים ללא סימני חבלה. הבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה והוא נבדק ע"י אורטופד שקבע כי אין לראות שברים או תזוזות בין החוליות בע"ש צווארי או מותני. גם בברכיים לא נצפו שברים. הומלץ על מנוחה, תרופה לשיכוך כאבים על פי הצורך, צווארון, הפעלה הדרגתית, ביקורת רופא מטפל. לאחר מכן קיים מכתב הרופא המטפל ד"ר מיכה רינות שבדק את תלונותיו של המערע לגבי כאבים בצוואר ובגב מתאריך 2.1.97 דהיינו שבוע לאחר התאונה הנטענת ורשם כי להערכתו המהלך תקין וצפוי שיפור הדרגתי. המערער לא פנה יותר לרופאים במשך שנה וחצי. האינדקציה הרפואית הבאה היא מכתב רפואי של ד"ר עמי דורון מבי"ח בצפת מ12.5.98- (מוצג מע5/ה). ד"ר דורון שומע תלונה מפי המערער מזה כשנה וחצי לדבריו ישנן תופעות חולשה בשתי הגפיים התחתונות. אף מילה על כאבי גב אף מילה על כאבי צוואר, אף מילה על קשר לתאונת דרכים אפילו לא ברמז. מע5ו- זו הפעם הראשונה שנזכרים בכאבי גב תיכון בתאריך 14.7.98, גם בפעם זו בבדיקה אצל ד"ר אבי דורון בבי"ח בצפת חודשיים נוספים לאחר התלונות על כאבי הרגליים מחודש מאי 98. לא נזכרים כל כאבים בצוואר. לא נזכר שום קשר סיבתי לתאונת הדרכים. מע5/ח- כאבי גב עליון וצוואר נזכרים לראשונה רק בכתב רפואי של ד"ר איברהים אבדח, מ13.12.98- שנתיים תמימות לאחר תאונת הדרכים הנטענת. במכתב הרפואי זה נזכר לראשונה יחוס כאבי הגב והצוואר לתאונה מ23.12.96. לטענת המשיב מעיון בנספח מע5/ ט1 מתאריך 8.4.99 שנתיים וחצי כמעט לאחר התאונה וכמעט שנה לאחר הבדיקה הראשונה אצל ד"ר אבי דורון - מראה שד"ר דורון כלל לא סבר באמצע שנת 99 כי חלה החמרה כלשהי במצבו הרפואי של המערער. הוא גם אינו קושר סיבתית בין הממצאים הקליניים ובין ת.ד. הנטענת לא במסמכי ט1 ולא בט2, ששניהם מאותו תאריך. סמוך לאחר הבדיקה האחרונה שביצע אצל ד"ר אבי דורון הגיש המערער תביעתו למשיב בחודש יוני 99 ולראשונה טען לקשר סיבתי בין כאבי גב וצוואר ובין ת.ד. שארעה שנתיים וחצי קודם לכן. המשיב טוען כי תצהירו של המערער רצוף הגזמות ואי דיוקים בלשון המעטה כשנבחן למול המסמכים הרפואיים שהציג האמורים לתמוך בטענות מתגלה שאין התאמה בין הנטען בתצהיר לבין תוכן המסמכים הרפואיים. המשיב טוען כי: 1. מסמך רפואי ממועד ת.ד. אינו משקף שום פגיעה חמורה שום חבלה בצוואר ובגב. 2. מסמך רפואי סמוך לאחר מועד התאונה משקף מהלך שיפור הדרגתי טבעי. 3. הכרוניקה המוצגת משקפת שקט רפואי משך שנה וחצי לאחר התאונה והתעוררות טענות על כאבי גפיים דווקא באמצע 98 ורק אח"כ טענות על כאבי גב. 4. רק שנתיים תמימות לאחר התאונה העלה המערער על דעתו לראשונה, לייחס את כאבי הגב והצוואר לת.ד. כפי שעולה ממכתב ד"ר דבאח. 5. לא ניכר כל תהליך החמרה של הכאב מעת שהתעורר שנה וחצי לאחר התאונה. 6. המסמכים הרפואיים מספרים סיפור עובדתי שונה מהסיפור המגמתי שמנסה לצייר המערער. סיפורו של המערער מופרז, מוגזם ולא אמין. 7. אף אחד מהרופאים שבחנו את המערער לפני הגשת התביעה למשיב לא ניסה לבחון רפואית ולקשור רפואית סיבתית בין התאונה לכאבים. כדוג' לאי אמינות גירסת המערער מפנה המשיב לכך כי הוא טען כי לפני התאונה הנטענת לא ביקר אצל אורטופד ולא אצל נוירולוג כיוון שלא סבל ממאומה ולא סבל מכאבים. טענה זו הופרכה בהודאת המערער בח.נ כי נבדק אצל אורטופדים ונוירולוגים בקשר לכאבי גב וצוואר גם בעקבות תאונה קודמת שעבר 3.5 שנים קודם לכן.המדובר בתאונה קודמת שגם היתה במסגרת השירות שבגינה הגיש המערערתביעה אחרת. המשיב טוען עוד כי יש להעדיף את חוו"ד פרופ' ביאליק מטעמו שכן חוו"ד של ד"ר אבי דורון מטעם המערער מיום 14.8.00 לוקה בשני ליקויים חמורים לפחות: ד"ר דורון שמע אנמנזה רפואית מפי המערער בין השאר שמע מפיו כי "לדבריו, היה בריא ולא סבל מעולם מבעיות גב עד ליום פציעתו". דבר שהתברר כלא נכון. ומכיוון שזה נדבך מרכזי בחוו"ד וכן מאחר ולדעת המשיב מומחה זה בחר להציג מסמכים "המשקפים ממצאים קליניים חוזרים הרלוונטיים לבעיותיו הרפואיות של המערער" ובכך מעמיד עצמו ד"ר דורון את עצמו מלכתחילה לא כמומחה רפואי המתיימר להציג תזה אוביקטיבית אלא כשכיר מטעם וגם בכך יש טעם לפגם. המשיב טוען כי עצם העובדה כי מהתאונה בשנת 93 לא נותרה למערער נכות צמיתה, איננה הופכת אותו לבריא לחלוטין. אין לקבל את חוות הדעת התאורטית שמציג מומחה זה. פרופ' ביאליק מנגד מומחה מטעם המשיב ב3- חוות דעתו מתאריכים 21.11.99; 30.11.00 ו15.3.01- מציג תזה רפואית פשוטה ולעדת ב"כ המשיב מהימנה הרבה יותר. בחוות דעת ראשונה מוצא פרופ' ביאליק כי בשעה שבדק את המערער ב21.11.99- היה מצבו תקין וכי בצילומי רנטגן ממועד סמוך לכך לא הודגמו ממצאים חולניים וכי "אין תוצאות חבלה". פרופ' ביאליק מציין שבדיקת התהודה המגנטית משקפת שינויים בדיסקים בין חולייתיים. כאבי הגב הנטענים לא יכולים להגרם לשיטת פרופ' ביאליק על ידי המנגנון הסיבתי של התאונה אותה מתאר המערער. בחוות הדעת השניה מדגיש פרופ' ביאליק כי במכתב מחדר מיון מיום התאונה נרשם: "בסיכום- ללא סימני חבלה". וכי בדיקת התהודה המגנטית שנעשתה בחלוף שנה וחצי מהתאונה אף היא לא מראה כל חבלה. ממצאים אלה מחזקים את מסקנתו להעדר קשר סיבתי בין התאונה לכאבים. בחוות הדעת השלישית- מזכיר פרופ' ביאליק כי בדיקת התהודה המגנטית זו שנזכרת כבר בחוות הדעת הראשונה, משקפת ממצאים רפואיים שאינם קשורים בתאונה וכי הנחתו של ד"ר דורון מה היה קורה אילו, היתה נערכת בדיקה אחרת, אין בה ממש. בסיכום נותר פרופ' ביאליק על יסוד המסמכים הרפואיים האוביקטיבים שהציג המערער כי לא נותר בפגימה שניתן לקשור סיבתית לתאונת הדרכים הנטענת. היבט רפואי חוות דעת מומחים. 6. מטעם המערער הוגשו שתי חוות דעת מאת ד"ר דורון האחת מיום 14.8.00 והשנייה מיום 7.1.01. מטעם המשיב הוגשו שלוש חוות דעת מאת פרופ' י. ביאליק האחת מיום 16.10.00 השנייה מיום 30.11.00 והשלישית מיום 15.3.01. המומחה מטעם המערער ד"ר אבי דורון בחוות דעתו מיום 14.8.00 סבור כי המערער לא סבל ממגבלה פיסית או בריאותית עד ליום התאונה. המומחה מתייחס ל3- בעיות עיקריות: הבעיה הגבית כ3- חודשים לאחר פציעתו, מאובחנת תיסמונת שידרתית המאופיינת בחולשה ספסטית של הרגליים ופלס תחושתי לדקירת מחט בגובה 6-8T. בבדיקת MRI הגבי מזוהים שני בלטי דיסק אשר גורמים לחץ קל על חוט השדרה. סביר להניח שקיים קשר הדוק בין התקלה שסבל בעת התאונה ובין גרימת בלטי הדיסק בעמוד השדרה הגבי והתסמונת השדרתית הגבית המתוארת. הבעיה המותנית- מאז התאונה סובל מכאבי גב תחתון וקרינת כאבים לשתי הרגליים. הבעיה הצווארית- כבר בחדר המיון מתלונן על סבל בצווארו מנגנון התאונה גרם קרוב לוודאי לטלטלת הצוואר. בסיכום חוות דעתו סבור המומחה כי מסיפורו של המערער ומכלול המסמכים המתעדים את מצבו מזמן הפציעה בחודש דצמבר 96 עולה שעד לתאריך הפציעה היה גבר בריא. לאחר התאונה אובחנה תסמונת של חולשה ספסטית של הרגלים ופלס תחושתי בגובה 6-8T ובבדיקת ה-MRI של עמוד השדרה הגבי נמצאה עדות ללחץ על חוט השדרה הגבי על ידי בלטי דיסק בגבהים 5-6-7T למערער מגבלה קלה בצוואר וגם עמוד השדרה המתני סבל מהטראומה. המומחה סבור כי המגבלה הקיימת בתנועתיות עמוד השדרה המותני מוגדרת בינונית. למרות שלא נמצאה עדות בבדיקת ה-EMG של הגפיים, קיימת עדות קלינית לסבל שורשי ולכן אין זה מן הנמנע שעדות של נזק שורשי עלולה להופיע בעתיד. בחוות דעתו השנייה של ד"ר אבי דורון מיום 7.1.01. המומחה ציין חמש עובדות עיקריות שבלטו כאשר כתב את חוות דעתו הקודמת מיום 14.8.00 והן: גילו של המערער, עוצמת החבלה, הפרופיל הרפואי, הרקורד הצבאי והמשטרתי של הנפגע והאנמנזה של כל חולה ופצוע. המומחה מתיחס לחוות דעתו של פרופ' ביאליק וטוען כי כבר בחדר המיון התלונן המערער על פגיעה בגבו. העובדה שתנועות הגב כולו היו תקינות זמן קצר לאחר החבלה והבדיקה הנוירולוגית היתה תקינה אינה שוללת דבר בד"כ בעת החבלה החריפה, בהעדר שברים או חבלות קשות, הכאבים אינם במלוא עוצמתם. העובדה שבבדיקת המערער בחדר המיון לא היו סטיות תנועה וחריגים נוירולוגים, אינה סותרת את התפתחות תלונותיו בהמשך. תלונותיו של המערער היו בעיקר כאבים בצוואר ובגב, הסמיכות של הכאבים לחבלה בעת תאונת הדרכים, מדברת בעד עצמה. המומחה מתייחס לבדיקת התהודה המגנטית שנעשתה למעלה משנה וחצי לאחר הפציעה. המומחה סבור שאין זה מפתיע שלא נמצאו דימומים לרקמות הרכות. ייתכן שבדיקת תהודה מגנטית בשלב סמוך לחבלה אכן הייתה מאשרת לפחות חלק מהממצאים אותם מציין פרופ' ביאליק בסעיף 3.הממצאים הנוספים שבלעדיהם לא תיתכן פגיעה בדיסקים הבין חולייתיים הגביים המצוטטים מחוות דעתו של פרופ' ביאליק אינם שוללים גורם חבלתו. 7. המומחה מטעם המשיב פרופ' י. ביאליק בחוות דעתו מיום 16.10.00 סבור שאין קשר של החמרה או גרימה בין התאונה ביום 23.12.96 ובין תלונותיו של המערער על כאבי צוואר ומותן, מהנימוקים שאלה לא יכלו ולא נגרמו על ידי מנגנון הפגיעה המתואר בתלונותיו ובכתב התביעה. ד"ר דורון מתעלם מהעובדה שהמערער סבל מכאבי צוואר טרם התאונה בשנת 1998 ושהוועדה הרפואית קבעה שלא נגרמו כתוצאת מתאונה אחרת בשנת 93. לאחר התאונה עברה לפחות שנה, בין הופעת הרישומים על תלונותיו של המערער על כאבי גב ובין התאונה. דהיינו, חסר רצף של תלונות. בדיקת עמוד שדרה צווארי ומותני על ידי סריקה ממוחשבת רנטגנית, לא העלו כל עדות למצב לאחר חבלה. בדיקת עמוד שדרה גבי על ידי תהודה מגנטית אומנם הדגימה פגיעה בדיסקים בין חולייתים בצורה קלה, אך לא הדגימה פגיעה ברצועות של עמוד השדרה או ברקמות הרכות, שהינם בד"כ תוצאת החבלה. קיים הבדל בין הממצאים הקליניים שנמצאו בבדיקה ביום 21.11.98 ובין הממצאים של ד"ר דורון כשנה מאוחר יותר, אך אין זה מעיד על סיבת הבעיה, המערער סבל מכאבי צוואר וגב תחתון טרם האירוע כפי שמעידים רישומים בתיק הרפואי במשרד הבטחון. המומחה מציין כי בעת הבדיקה טען המערער כי נחבל ישירות בגבו ממשענת כיסא המכונית. פגיעה כזו אינה יכולה לגרום בצורה כלשהי למחלה בעמוד שדרה מותני, מכיוון שהמשענת מגנה במצב כזה כנגד פגיעה במותן. לא נמצאו עדויות לפגיעה לאחר חבלה ברקמות רכות לאורך עמוד השדרה ובלט דיסק גבי יכול להיות ממצא בלבד, שאינו קשור לתאונה, אלא למחלת הדיסקים. המערער סבל וממשיך לסבול מכאבי צוואר, ללא קשר לתאונה. כאב גבו הינו על רקע פריצת הדיסקים הגביים, מהם סובלים רבים מבני גילו, כמו גם מכאבים באזור המותן. בחוות דעתו השנייה של פרופ' ביאליק מיום 30.11.00 לאחר עיון מחדש במסמכים הנמצאים בתיק הרפואי לרבות המסמכים שהוגשו בצירוף למכתב מיום 16.10.00, של מר עמית קורן, עו"ד, עוזר ראשי לפרקליטות מחוז חיפה. במכתב מחדר המיון מיום 23.12.96 נרשם שסובל מכאבי צוואר וחזה, לא נרשם שסובל מכאבים במותניים. במסמכים נוספים מוזכרים ממצאים בעמוד שדרה גבי, בעיקר פגיעה בדיסקים בין-חולייתיים גביים, אך אין כל אזכור, כולל בסריקה בתהודה מגנטית של עמוד שדרה גבי מיום 21.6.98 על פגיעה לאחר חבלה, כגון קרעים או סדקים ברצועות עמוד השדרה, דימומים לרקמות רכות וכד'. לפיכך בסיכום המסמכים הנוספים סבור המומחה, לא רק שאינם שוללים את מסקנותיו כפי שהובאו בחוות דעתו הקודמת, אלא מחזקים אותם. בחוות דעתו השלישית של פרופ' ו. ביאליק מיום 15.3.01 מתייחס המומחה בין היתר לחוות דעתו של ד"ר דורון ובתגובה טוען כי כאב הינו ברובו תחושה סובייקטיבית ואין במבחנים לקביעת דרגת נכות הקניית אחוזי נכות לסובלים מכאב. לא ניתן לבסס קביעת דרגת נכות על ספקולציה שאילו הבדיקה היתה נערכת סמוך לאירוע גם בתהודה מגנטית לא נותרה כל עדות לפגיעה. אין ספק שהמערער נפגע בת"ד, אך אין גם כל ספק, שהממצאים באמצעי ההדמיה היו קיימים גם ללא התאונה הנדונה. אין ספק שאין קשר של החמרה או גרימה, בין התאונה הנדונה ובין תלונותיו של המערער על כאבי צוואר וגב. היבט משפטי 8. הגדרת המונח "נכות" בחוק הנכים מהווה נקודה מרכזית בדיון בהכרה על פי חוק הנכים. הגורם המרכזי הגלום בהגדרה זו הוא הקשר הסיבתי בין הפגיעה לבין השירות הצבאי. סעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום)תשי"ט1959- מציב שתי דרישות מהותיות לצורך קביעת קיומו של קשר סיבתי: 1. על הפגימה/מחלה להיווצר תוך כדי השירות כלומר, במסגרת השרות הצבאי. 2. הפגימה/מחלה צריכה להיות עקב השירות הצבאי (קשר תוצאתי). השאלה אם פגיעה נגרמה "תוך" שירותו הצבאי של התובע אם לאו, הינה שאלה עובדתית של נקודת מקום וזמן במהלכה אירע האירוע אשר גרם לנכות. המרכיב השני בשאלת הקשר הסיבתי בהגדרת הנכות היא כי האירוע אירע עקב השירות הצבאי, כלומר, דרישה לקשר תוצאתי בין השירות הצבאי לפגיעה. קשר תוצאתי של סיבה ומסובב נבחן בכל תביעה המוגשת לקצין התגמולים. בית המשפט העליון פסק כי המבחן לקביעת הקשר הסיבתי שבין השירות בצה"ל לבין הפגיעה אינו "הקשר הסיבתי הטיפוסי" אלא "הקשר הסיבתי הקונקרטי". השאלה היא, אם הפגיעה הקונקרטית הייתה מתרחשת- באותה שעה ובאותה צורה אילו החייל לא היה אותה שעה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי השירות הצבאי ולנסיבותיו. בע"א 681/82 אריה מישורי נגד קצין התגמולים פ"ד מ(1) 470, ציטט כב' השופט ג. בך את דברי כב' השופט זילברג בפסק הדין המנחה ע"א 137/64 (1) גיורא וינשטיין נ' ק. התגמולים פ"ד יח(2) 510. "אין השופט רשאי להציג לעצמו את השאלה: מה היה קורה לחייל אלמלא שירותו, האם היה נפגע פגיעה דומה, כלומר פגיעה מאותו סוג, בחיים האזרחיים או לא? עליו לרכז מעייניו לפגיעה הקונקרטית ןלשאול את עצמו האם היא הייתה מתרחשת באותה שעה ובאותה צורה - אילו החיל אותה שעה לא היה חייל אלא אזרח ומצוי מחוץ לתנאי ונסיבות השירות הצבאי. זהו המבחן ואין בלתו (שם, בעמ' 473). ובהמשך מוסיף כב' השופט בך מדברי כב' מ"מ הנשיא (כתוארו אז) זוסמן בעניין וינשטיין הנ"ל: "הנטייה הקונסטיטוציונאלית למחלה מסוימת אינה היא גופה אתחלתה דמחלה, היא מהווה רק תנאי קודם להתעוררות המחלה, אך משנתקיים התנאי היא מתהווה או נוצרת על ידי האירוע שפגע". באשר לנטל ההוכחה שעל המערער להוכיח כי המחלה נגרמה או הוחמרה עקב השירות, יש לפנות להלכת רוט (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מ"ה (5) 203), הדנה בנטל ההוכחה ואף מאבחנת בין שירות קצר כגון סדיר, מילואים, לבין שרות ארוך כגון קבע בצה"ל או שירות במשטרה וכך נאמר: "לעניין מידת ההוכחה נראית לי דעתו של הש' בך בר"ע 187/83 הנ"ל, לפיה אין די בהצבעה על אפשרות תיאורטית גרידא לקיומו של קשר סיבתי. כדבריו שם (בעמ' 366) '...מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של קרב לוודאי, ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאומנם קיים קשר סיבתי בין השרות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה.'" באשר למידת ההוכחה המוטל על המערער נקבע בע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט, פ"ד מד(3) 646: "חייל הלוקה בנכות זכאי אף הוא לתגמול, על פי חוק הנכים, רק אם המחלה או החבלה שפקדו אותו אירעו בזמן ועקב שרותו הצבאי.. אלא שבחוק הנכים לא קיים סעיף דוגמת 2ב' לחוק שבפנינו, ועל כן מוטל על הנכה התובע תגמול ושיקום על פי אותו חוק להוכיח את תביעתו, כולל יסוד הקשר הסיבתי לפיו ארעה הנכות עקב השרות. אם יש בעניין זה פנים לכאן ולכאן, ומשקל הראיות מאוזן ומוביל לתוצאת "תיקו", הרי ככלל תביעתו של הנכה דינה להידחות." דיון ומסקנות 9. אם נקח פסיקה מתחום דיני העבודה, בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, דן פסה"ד בשאלה האם ובאלו תנאים יש להכיר בפריצת דיסק שהופיעה במהלך עבודתו הרגילה של העובד ועל רקע מחלת גב קיימת , כתאונת עבודה. ביה"ד סקר את מצבי התחלואה האפשריים בגב ומנע את האפשרויות לגרימתם וקבע: "על מנת להבין את הבעית הנוגעות להכרת מחלות גב כתאונות עבודה עלינו לסכם בקצרה את הפגיעות האפשריות בגב. להלן סיכום המידע הרפואי המעודכן בעניין שלושה מצבים לא תקינים בגב: [1] המצב הלא תקין הראשון - שבר או נקע (fracture or dislocation) היינו- כאשר העצם נשברת או זזה ממקומה. חבלות כאלה אינן נפוצות והן נגרמות בדרך כלל על ידי מכה או נפילה. מצב כזה הוא "תאונה", שכן מתקיימים בו הן האלמנט של פתאומיות, שניתן להגדיר בזמן ובמקום והן אלמנט החבלה כתוצאה מהתאונה. [2] המצב הלא תקין השני - מתיחה הנגרמת ממאמץ יתר (strain) או סיבוב/ נזק בפרק הגורם לבקע חלקי או חבלה אחרת (sprain ) של הגב. על פי הספרות המקצועית, שכל שנה אדם אחד מתוך שלושים בני אדם בגילאי העבודה, סובל ממתיחה או סיבוב בגב. [3] המצב הלא תקין השלישי - מחלות הגב. מצבים שנגרמו על ידי התפתחות משך הזמן. אולם, ייתכנו מקרים שהופעת מחלת הגב או החמרת מחלת הגב תגרמנה כתוצאה מחבלה. בין המצבים הלא תקינים הנפוצים נמנית פריצת הדיסק ...פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו, לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצם. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצם הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסיה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה. אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פרצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה האם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב. כפי שיפורט בפרק הבא, על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שהמדובר במחלה שהיא multiple causation וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה" (סעיף 8 לפסק הדין). 10. ומן הכלל אל הפרט, שקלנו את טענות הצדדים וכן עיינו במסמכים הרפואיים ובחוו"ד שצורפו. אין מחלוקת כי למערער ארעו שתי תאונות דרכים במסגרת השירות. לגבי התאונה הראשונה הוא הגיש תביעה ולאחר שנבדק ע"י רופא מומחה מטעם המשיב נקבע כי לא נותרה לו נכות בגין תאונה זו. המערער לא מסר דבר ארוע תאונה זו ובעניין זה אנו מקבלים את דברי הבקורת מטעם המשיב כי היה ראוי שהמערער ימסור דבר התרחשות תאונה זו הן בפני הרופאים והן בתצהירו שהוגש. עם כל הקושי הקיים בקביעת הגורמים לכאבי גב כפי שנאמר בפסה"ד המצוטט לעיל, נראה כי בפנינו תהליך טבעי של ניוון אשר אין לקשור אותו למי מהתאונות בקשר של גרימה ובעניין זה אנו מעדיפים את האמור בחוו"ד של פרופ' ביאליק על פני חוו"ד של ד"ר דורון אשר כלל לא הזכיר ולא דן בתאונה הראשונה שכן המערער לא מסר לו עליה. יחד עם זאת אנו סבורים כי היה בתאונה השניה ויתכן גם כי במצטבר בגין שתי התאונות, משום הגברה - ההאצה - של התהליך של השינויים הניווניים ועל כן יש מקום ללכת לקראת המערער ולהכיר בקשר של החמרה בשיעור המוערך על ידנו בשליש בין התאונה השניה ולמעשה הצטברותן של שתי התאונות לבין כאבי הצוואר והמותן (הכוונה לע"ש המותני) לבין השירות. הנכות תקבע ע"י וועדה רפואית. המשיב ישלם למערער סך של 2,500 ש"ח בצירוף מע"מ וכן 1/3 מעלות חוו"ד הרפואית כנגד המצאת קבלה. צבאשירות צבאיצוואר