בעיות ברך עקב שירות צבאי

פסק דין 1. המערער יליד 1974, הגיש תביעה למשיב ביום 2/6/98 להכרת זכות, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), תשי"ט- 1959 (להלן: "החוק"), בקשר בין בעיית ברך ימין וכאבי צוואר מהם לטענתו הוא סובל לבין שירותו הצבאי. המשיב בהחלטתו מיום 13/7/99 דחה את תביעת המערער בקובעו כי: "הריני להודיעך בזה כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות: בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואית מיום 20/6/99 ומן הנימוקים המצוינים בחוו"ד המצ"ב הגעתי למסקנה כי הממצא בברך ימין ממנו סבלת עוד טרם גיוסך לשירות לא נגרם ולא הוחמר עקב תנאי שירותך ואין קשר בין כאבי השרירים בצוואר ובין תנאי שירותך הצבאי, כמשמעותו בס' 1 לחוק." על החלטה זו נסב הערעור שבפנינו. טענות המערער 2. המערער טוען כי גוייס לשירות סדיר ביום 31/5/95 בפרופיל 45 בגין פגימת ברך ימין. עם גיוסו נשלח לטירונות כלל צהלי"ת בבסיס זיקים. 10 ימים מתחילת הטירונות החל, לטענתו לחוש בכאבים חזקים בברכו הימנית שהחריפו בעת פעילות פיזית אותה נתבקש המערער לבצע. מאחר ולא שהה בבסיס רופא אורטופד המערער לטענתו נאלץ להמתין מס' ימים נוספים לקבלת הפניה לאורטופד בצריפין, כשבמהלך ימים אלו נאלץ, להמשיך לבצע פעילות פיזית רגילה לרבות: ריצות, משאות, נשיאת משאות כבדים וכד'. רק לאחר ביקורו אצל האורטופד הוענקו לו מס' פטורים. ובתום הטירונות שובץ כהנדסאי מכונות ביחידת מודיעין בגלילות, בתוקף תפקידו זה טוען המערער, נדרש לבצע פעולות של הרמת משאות, כפיפת הגו באופנים שונים ובייחוד תנועות שונות ומשונות עם עמ"ש צווארי, כן נדרש ממנו לבצע הרכבה ופירוק של מנועים על גבי מתקן או על גבי מטוס. המערער טוען כי רק מקץ חודשים של שירות ולאחר שהחל סובל מכאבי עמ"ש צווארי נשלח לבדיקות והוענקו לו טיפולים רפואיים שהקלו במעט על מכאוביו. המערער טוען כי עד היום הינו חש מוגבלות בתפקוד ברכו הימנית והגבלת תנועות עמ"ש צווארי, המלוות בתחושת רדימות. עוד מוסיף וטוען המערער כי משירותו שוחרר בפרופיל 31 שהופחת עקב החמרה במצב ברכו הימני. טענות המשיב 3. לטענת המשיב צדק קצין התגמולים בדחותו את התביעה, וזאת בין היתר מן הטעמים הבאים: 1. לא נמצאה הגבלת תנועות של עמוד השדרה הצווארי אצל המערער 2. כאבי הצוואר להם טוען המערער יכולים להופיע לאחר חבלות חוזרות ונשנות במשך תקופה ממושכת של שנים רבות, ולא לאחר תקופה של שנתיים- שלוש. 3. הממצאים בקשר למערער אינם מלמדים על מנגנון של פגיעה בצוואר עקב תנאי שירותו הנטענים. 4. המערער גוייס עם ליקוי בברך, המערער גוייס בפרופיל 45 בגין פגימה בברך ימין. 5. המערער סבל מממצא של OSTEOCHONDRITIS DISSECANT והמשיך לסבול ממנו במהלך השרות. השרות עצמו לא גרם ולא החמיר את הבעיה. 6. הממצאים בקשר לברך ימין של המערער הינם שרידים (ותוצאת טיפול) של הפגיעה מלפני הגיוס. המשיב טוען כי בהסתמך על חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 20/6/99 כי ההחמרה בברך ימין הינה המשך טבעי של פגימתו הקודמת לשרות וכי אינו לוקה בכאבי שרירים בצוואר. המשיב טוען בחוות הדעת שהוגשו מטעם המערער אין התייחסות לטירונות אין חוו"ד על פעילות שנעשתה בזמן הטירונות, שגרמה לפגיעה כלשהיא. חוו"ד מתייחסת ומתבססת עובדתית רק על טענות לגבי השירות, בהיות המערער מכונאי מזל"טים. עוד טוען המשיב כי אף מפי מפקדו של המערער נאמר כי רק 15% הייתה עבודה פיזית והיתר הייתה עבודה משרדית, ואף העבודה הפיזית לא הייתה כרוכה בתנוחות קיצוניות למשך זמן רב. ועל כן טוען המשיב כי נשמט הבסיס העובדתי של ד"ר לוין, המומחה מטעם המערער, לפיו המערער נאלץ לבצע פעולות ו/או תנוחות קיצוניות זמן ארוך ובתדירות גבוהה וכן תנועות סיבוביות עם הצוואר. המשיב טוען כי המצב העובדתי אינו כפי שהניח אותו ד"ר לוין בשתי חוות הדעת שהוגשו מטעמו, הן לגבי עמוד השידרה הצווארי והן לגבי הברכיים, ועל כן המשיב טוען כי חוו"ד אלה לא יכולות לבסס קשר סיבתי בין תנאי השירות לבין הפגימות הנ"ל. היבט רפואי- חוות דעת מומחים 4. מטעם המערער הוגשו חוות הדעת של ד"ר דניאל לוין מיום 12/7/00 ומיום 8/12/00. בחוות דעתו מיום 12/7/00 בפרק הדין והמסקנות כותב ד"ר דניאל כי: "..במשך השרות היה אחראי על תיקון מנועי מזלטיים, לכן עשה מאמצים בהרמת המנועים וכן בזמן הרצת מנועים במתקן הרצה, היה מתכופף מתחת למטוס בתנוחות קיצוניות למשך זמן רב, ולבצע תנועות סיבוביות של ע"ש הצווארי, גם כן במשך זמן ממושך. תנוחות ותנועות אלו גרמו להתחלת הפתולוגיה בעה"ש הצווארי, והחמרה של הבעיה של הברך הימנית שממנה סבל. במשך כל שאר השירות הצבאי התלונן על כאבים בברך, נעילות, הגבלה בתנועות הברך וכן כאבים בצוואר. הנ"ל טופל ע"י פיזיותרפיה ללא הטבה.... אין ספק שתיקון ובדיקת מנועי המזלט"ים הייתה כרוכה בכיפוף על הברכיים ומאמץ רב של ע"ש צווארי לכן, יש להכיר בכך שההחמרה בברך ימין נוצרה כתוצאה מפעילותו הצבאית." קרי, בחוות דעתו זו ד"ר לוין קבע כי יש קשר של גרימה בין עבודתו המאומצת בזמן השרות הצבאי ובין נכותו בעמ"ש הצווארי. בחוו"ד מיום 8/12/00 ד"ר לוין מצטט ספרות רפואית המתייחסת באופן ברור לקשר בין העומס, המאמץ לבין הכאבים, פתולוגיה דיסקלית והפרעות בעמ"ש צווארי, ובסיכום חוו"ד הוא קובע כי: "מר תומר קגן ביצע בעת השרות הצבאי עבודות שהיו הכרוכות בתנועות ותנוחות קיצוניות של עמ"ש צווארי, אשר חזרו בתדירות גבוהה ונמשכו לאורך כל השרות. לפי בדיקת CT של ע"ש צווארי, קיים פטולוגיה דסקלית, עם לחץ של השק הטקאלי. לאור הספרות המעודכנת, המבוססת על עבודות ביו- מכניות, קליניות ותעסוקתיות, המצוטטת במכתב זה, ניתן לקבוע בצורה חד משמעית שיש קשר של גרימה בין השרות לבין נכותו בעמ"ש הצווארי." 5. מטעם המשיב הוגשו חוות דעת של פרופ' ביאליק מיום 20/6/99, מיום 16/10/00 ומיום 8/2/01. בחוות דעתו מיום 20/6/99 כותב פרופ' ביאליק בפרק הדיון כי: "..סבל ממצא של OSTEOCHONDRITIS DISSECANT טרם השרות בצה"ל וממשיך לסבול מכך גם הלאה. הממצא הקליני הרנטגני הינו המשך טבעי של הבעיה ולא נגרם או הוחמר עקב השרות. בצוואר סובל מכאבי שרירים, שאינם קשורים לעבודתו כמכונאי מזל"טים ולא לשירותו הצבאי. לפיכך בסיכום, אין קשר של החמרה או גרימה בין שירותו בצה"ל ובין בעיית ברך ימין וצוואר" בחוות דעתו מיום 16/10/00 כותב פרופ' ביאליק כפי שכתב בחוות דעתו הקודמת, כי: "..שלא השרות, אלא תהליך טבעי של החמרת המצב הקודם, גרם לבעית הברך הימנית של הנ"ל..." בהמשך חוות דעתו זו הוא שולל קשר של מאמצים בשירות אשר גרמו לטענת המערער למצבו, שהרי כותב פרופ' ביאליק "...שמר קגן קיבל פטור ממאמצים..." , בנוסף בחוו"ד זו פרופ' ביאליק אף מתייחס לכאבי הצוואר עליהם מתלונן המערער, ועל כך הוא כותב כי: "...אלא יכולים להופיע לאחר חבלות חוזרות ונשנות, במשך תקופה ממושכת של שנים רבות ולא של שנתיים- שלוש. יש גם לציין, שבדרך כלל, מופיעים קודם כל כאבים בעמוד השדרה המותני ורק לאחר מכן בצווארי. יתר על כן, ד"ר לוין מתאר תוצאת טומוגרפיה ממוחשבת של הצוואר (אשר לא עמדו לרשותי), בה מתואר ממצא של בלט דיסק צווארי שני, שלישי ורביעי- דיסקים הניזוקים בדרך כלל ראשונים, באזור התנועה המרבית של הצוואר. כך שאם נכונה טענתו של ד"ר לוין, שהנזק נגרם לצוואר מהחזקתו בצורה נוקשה, אין מנגנון זה יכול לגרום לפגיעה בדיסקים אלה....לא פעם, פגיעה בדיסקים בין חוליתיים הינו ממצא מקרי באמצעי הדמיה, ללא כל ביטוי קליני. ....הממצאים היחידים שנמצאו בסריקה הינם שרידים (ותוצאת טיפול) של פגיעה קודמת..." בחוות דעתו מיום 8/2/01 פרופ' ביאליק מתייחס לחוו"ד הרפואית של ד"ר לוין והספרות המקצועית המצ"ב והוא כותב כי: "...אין כל ספק שהספרות המקצועית הנ"ל מוכיחה, שלמעשה, כל פעולה בחיי האדם יכולה לגרום לכאבי צוואר. העבודה המצוטטת הינה דוגמא מצויינת למחקר על תנועתיות עמוד השדרה הצווארי.." ובהמשך הוא כותב כי: "...כאבי צוואר, כתוצאת עיסוקים ועבודה מאמצת, יכולים להופיע לאחר שנים רבות של מאמץ וחבלות חוזרות ונשנות...מר קגן התגייס לשרות ביום 30/5/95 קיבל פטורים רבים ממאמצים בגלל בעית הברך וכעבור כשנתיים, הופיעו רישומים על תלונותיו על כאבי צוואר. לפיכך לא עבר מספיק זמן ולא הושלמו התנאים לכך, שפעילותו של מר קגן תביא למחלת הצוואר...כאמור מר קגן לא שירת תקופה ממושכת. גם אם ביצע את התנועות והתנוחות כפי שמתאר ד"ר לוין, הן היו גורמות לכאב אשר גורם לתנועה נגדית...לפיכך יש להחליט, האם מר קגן היה כל הזמן בכיפוף מירבי, או ביישור מירבי, או בשני המצבים יחד, דבר בלתי אפשרי טכני... לפיכך לא ניתן להתאים את פעילותו של מר קגן לספרות המקצועית ולהיפך, להתאים את הספרות למציאות שאינה קיימת.... לפיכך, אין כל הוכחה, המתבססת על העבודה המובאת וכן על פי נסיוני המקצועי גם על עבודות אחרות, שתפקודו של מר קגן בצה"ל היה גורם לכאבי צווארו." ההיבט המשפטי 6. נטל ההוכחה בשאלת הקשר הסיבתי מוטל על התובע, כפי שנקבע בע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203: "נטל ההוכחה בשאלת קיומו של הקשר הסיבתי, המהווה אחד מהנדבכים הדרושים להקמת עילת התביעה, רובץ תמיד על התובע (בהעדר הוראה אחרת בחוק, כאמור לעיל). אולם, בעוד שנטל השכנוע, היא "החובה מס' 1" כהגדרת השופט אגרנט (בתוארו אז) בע"פ 28/49 (זקרא נ' היועץ המשפטי וערעור שכנגד, פ"ד ד' 504) רובץ של התובע מתחילתו של ההליך ועד סופו (לעניין מידת ההוכחה ראה בהמשך), הרי שנטל הבאת הראיות, היא "החובה מס' 2" יכול ויעבור מצד אחד למשנהו במהלך ההליך. כך גם כאן, על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשירות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסויימות במהלך השירות, על קצין התגמולים הנטל לסתור קיומו של קשר סיבתי כזה. הנסיבות המסויימות אותן על התובע להוכיח על מנת להעביר את הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולם, נעוצות באופיו המיוחד של השירות הצבאי, אותו ניתן לקשור מבחינת סמיכות הזמנים, אל פרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות קצר (סדיר, מילואים) ניתן לצמוד על אופיו המיוחד של השירות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה. כאשר מדובר בשירות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השירות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור. העברתו של נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות זמנים לפרוץ המחלה. בהיעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשירות הצבאי, הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה". דברים דומים נאמרו בפס"ד ע"א 612/74 סעדי נ' קצין התגמולים, פ"ד כט (2) 794: "אין הוא חייב להוכיח אירוע יוצא דופן דווקא בעת השירות הצבאי, אבל הוא חייב להוכיח שבעת שירותו הצבאי היה נתון עקב השירות במצבים קשיים יוצרי מתח ודאגה למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים, ולשם כך צריך לבדוק מה היו נסיבות השירות בעת הופעת המחלה או לפני הופעתה". אמנם, לעניין הקשר הסיבתי נקבע בפרשת רוט כי מקום שמחלת התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירותו, הרי שלמרות קיומה עוד בטרם השירות של נטייה קונסטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה כאילו נגרמה כולה עקב השירות ולא רק הוחמרה על ידו. מה שיוצר את הקשר בין שירות למחלה, היא שהמחלה פרצה במקרה נתון, בפועל, עקב השירות והוא אף אם היתה לתובע נטייה רדומה ללקות במחלה. אולם, בפרשת רוט הנ"ל נקבעו תנאים לחזקה זו ונאמר כי: "בית משפט זה קבע בשורת החלטות, כי מקום שמחלתו של התובע פרצה לראשונה בעת שירותו והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שלמרות קיומה עוד בטרם השירות של נטייה קונסיטיטוציונלית אצל התובע ללקות במחלה האמורה רואים את המחלה כאילו נגרמה כולה עקב השירות ולא כך הוחמרה על ידו... גישה זו יסודה בשלושה אלה: ראשית לא היו כל גילויים של המחלה לפני השירות. שנית, אין אפשרות לאמת באופן פוזיטיבי את ההשערה הרפואית כי הנטייה לחלות במחלה היתה יוצאת מן הכוח אל הפועל גם אלמלא השירות. שלישית, מדובר בקביעתו של קשר סיבתי משפטי להבדיל מקשר סיבתי עובדתי רפואי גרידא". בע"א 472/81 קצין התגמולים נ' אברג'יל פ"ד לז(2), 785 נקבע כי על התובע להוכיח את התנאי כי: "... המחלה פרצה לראשונה בעת השירות ועד אז היתה במצב רדום, ולא נתגלו לה כל סימנים או ניצנים טרם השירות..." באשר לתנאי של הוכחת הקשר הסיבתי, במקרה של נטיה קונסטיטוציונלית מאבחנת הפסיקה בין שירות קצר לשירות ארוך. נקבע כי מקום בו השירות ארוך ורב שנים יש לקשור את פרוץ המחלה לאירוע ספציפי או לשרשרת אירועים יוצאי דופן במהלך שירותו, ולא קמה החזקה בדבר הקשר הסיבתי של גרימת נכות: "... טעמה והגיונה של ההנחה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי המלא לשירות, היו נעוצות בהוכחתם של אירועים מיוחדים במהלך השירות אשר אותם ניתן היה לקשור למחלה. כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה בית המשפט נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך "התנאים הכלליים של השירות הצבאי הפעיל בזמננו המלווה בדרך כלל במאמץ גופני ובמתח נפשי רב... אולם מקום בו השירות ארוך ורב שנים ואין אירוע קונקרטי אשר ניתן לקשור למחלה, שוב אין הצדקה לחזקה האמורה" (סעיף 9 לע"א 472/98 פס"ד רוט). לעניין נטל ההוכחה בפרשת רוט מסכים הנשיא שמגר כתוארו דאז עם דעתו של השופט בך בר"ע 187/83: "... מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של קרוב לוודאי, וגם אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי כי מתקבל מאד על הדעת, שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה" (סעיף 12 לפס"ד רוט). דיון ומסקנות הפגימה בברך 7. ומן הכלל אל הפרט, במקרה שלפנינו אין מחלוקת בין הצדדים כי למערער נזק קודם מפגיעה בברך ימין דבר הבא לידי ביטוי בהגבלת כושרו הרפואי (הפרופיל הרפואי) של המערער עם גיוסו. השאלה במקרה שלפנינו הינה האם תנאי השרות כפי שתוארו ע"י המערער בתצהירו לגבי תנאי השירות, גרמו לפגיעה או החמירו את מצבו הרפואי. ישנם מקרים בהם יבחן ביהמ"ש האם הנכות נגרמה או הוחמרה עקב השרות, בע"א 4094/96 מירב מיידלר נ' קצין התגמולים דובר על מקרה של מצב רדום של פיקה חופשית בברך שנתעורר עקב מאמצים בשרות ונקבע כי קיים קשר סיבתי בין הפגימה לבין השירות. בע"נ 360/97 ורד ברקו נ' קצין התגמולים פורסם בתקדין שלום כרך 99(1) עמ' 479, נקבע כי פגימה מולדת אסימפוטמטית, יכול ותהפוך לפגימה סימפטומטית תוך כדי מהלך השרות ועקב השרות. כאשר מדובר בפגם מולד אין דין זהה של מצב אסימפטומטי לחלוטין, שקדם לשירות, והופך לסימפטומטי עקב תנאי שרות מוכחים לבין מצב סימפטומטי עקב חבלה או פגם מולד שנרגע והופך לאסימפטומטי (בטרם השרות) ולאחר חוזר ונהיה סימפטומטי עקב תנאי השרות. במקרה האחרון אנו מדברים על החמרה וההבדל הוא בדרגת ההחמרה. להבדיל מפרשת ברקו, שהוזכרה לעיל, שבה דובר במקרה אסימפטומטי לחלוטין ללא תלונות מצידה עובר לגיוס, במקרה בו עסקינן המקרה שונה, כאשר מהתיק הרפואי עולים ממצאים לגבי קבלת טיפולים רפואיים שאינם עניין של מה בכך, ולכן אנו סבורים כי יש להכיר בהחמרת מצב מסויימת על חשבון השרות בודאי אין מדובר בגרימה. העובדה כי מיד בתחילת שירותו המערער התלונן על כאבים, ואף קיבל פטורים רבים, מצביעה על בעיה קיימת בטרם השירות העובדה כי הפרופיל הרפואי הורד עם השירות מחזקת מסקנה זו. זאת ועוד המערער אומר בעדותו : "קבלתי הקלה לגבי הרמת משאות הקלה זמנית עד ליציאה לבסיס בצריפין, התלוננתי כל הזמן על כאבים בברך, רק כעבור שבוע לא יכולתי ממש לתפקד שלחוני לרופא בבסיס..." (עמ' 12 שורות 1 - 3 וכן ראה תצהירו מיום 20.5.98 מע1/) מתיקו הרפואי עולה כי כבר ביום 7/6/95, קרי: שבוע ימים לאחר גיוסו, קיבל המערער פטורים מהליכה מהירה ריצה ושמירה בישיבה (מסמך שסומן במס' 24). וכן מסמכים הרפואיים הנוספים המצויים בתיקו הרפואי מאשרים את העובדה כי אכן ניתנו למערער פטורים רבים. סיכומו של דבר נראה כי יש להכיר בקשר של החמרה בין מצב הברך שמא תנאי השירות האיצו במידה מסויימת את התפתחות המחלה/הפגימה. שיעור ההחמרה הינו 1/3 (שליש). הנכות תקבע ע"י וועדה רפואית. הפגימה בצוואר 8. לגבי כאבי הצוואר עליהם טוען המערער ישנו מסמך, מיום 10/12/97, שצורף לתיקו הרפואי וסומן במס' 14 לפיו ד"ר כ. חמוד, כירורג אורתופד כותב כי הכאבים התחילו באופן פתאומי מבלי לקשור את הכאבים לארוע או ארועים חריגים כלשהם וקיומם של סמיכות זמנים בינם לבין הופעת הכאבים כנדרש בפסיקה. לאחר שעיינו בחומר הראיות ובתיק הרפואי הגענו למסקנה כי אין לקבל את מסקנותיו של ד"ר לוין, מטעם המערער אשר בחוות דעתו מיום 8/12/00 מציין כי המערער: "ביצע בעת השירות הצבאי עבודות שהיו כרוכות בתנועות ותנוחות קיצוניות של עמ"ש צווארי, אשר חזרו בתדירות גבוהה ונמשכו לאורך כל שירותו." עובדות אלה אינן תואמות את המציאות שהייתה בשירותו של המערער בעת שירותו שכן התרשמנו כי הן המערער והן מפקדו ציינו כי העומס על עמוד השדרה הצווארי היה מזערי ולתקופות קצרות. מפקדו של המערער ירון קוריאת אומר כי: "ש. אתה מציין שהעבודה הפיזית של תומר לא עלתה על 15% מפעילותו למה אתה קורא עבודה פיזית? ת. עבודה פיזית היא הרמה, עבודה עם כלים." (עמ' 16 שורות 12 - 14). ובהמשך העד אומר: "הייתי מודע לכך שיש לו מגבלות והוא היה פטור מהרמת משקלים ועמידה ממושכת ומנעלים צבאיות." (בעמ' 17 שורות 19 - 20) ולמטה מזה הוא מוסיף: "ש. במסגרת ההרצות תומר היה מבצע הרצות בישיבה מחדר הבקרה? ת. כן ש. נשאלת אם נכנס משהו לקרבורטור תומר היה צריך לטפל בזה האם טיפול כזה נעשה תוך כדי תנועת הצוואר מאומצת ת. אני יכול להעיד מנסיוני שכל דבר שביקשתי מחיילים עשיתי בעצמי וגם במקביל לטעמי ולהערכתי לא היה הדבר כרוך במאמץ מיוחד של הצוואר כזה או אחר, או לכל חלקי הגוף.." (בעמ' 17 ש' 29 - עמ' 18 שורה 6) בתצהירו של העד הנ"ל מסעיפים 8 - 11, ניתן ללמוד כי היקף העבודה הפיזית היה נמוך, עיקר העבודה בוצעה על גבי שולחן עבודה ורק חלק קטן ממנה ע"ג מטוס שגובהו 40 ס"מ מעל הקרקע, כשבדר"כ הטיפולים/ התיקונים אינם כרוכים בהתכופפות, כריעה וכו' לפרק זמן העולה על 1 - 2 דקות, ואף הרצות המטוסים במתקן לא בוצעה ע"י המערער אלא ע"י אנשי מנחת ו/או קציני ענף. אנו מעדיפים עדותו של המפקד על פני עדותו של המערער אשר הינה עדות של בעל עניין והתרשמנו כי תאורו לגבי אופן ביצוע העבודה היה מופרז ביותר. 9. זאת ועוד בשאלה הרפואית שבמחלוקת אנו מעדיפים את חוו"ד של פרופ' ביאליק על פני חוו"ד של ד"ר לוין. בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, מתחום דיני העבודה, נדונה השאלה האם ובאלו תנאים יש להכיר בפריצת דיסק שהופיעה במהלך עבודתו הרגילה של עובד ועל רקע מחלת גב קיימת , כתאונת עבודה. ביה"ד סקר את מצבי התחלואה האפשריים בגב ומנה את האפשרויות לגרימתם ובמה שנראה רלבנטי לענייננו הוא קבע כך: "[3] המצב הלא תקין השלישי - מחלות הגב. מצבים שנגרמו על ידי התפתחות משך הזמן. אולם, ייתכנו מקרים שהופעת מחלת הגב או החמרת מחלת הגב תגרמנה כתוצאה מחבלה. בין המצבים הלא תקינים הנפוצים נמנית פריצת הדיסק ...פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו, לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצם. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצם הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסיה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה. אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פרצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה האם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב. כפי שיפורט בפרק הבא, על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שהמדובר במחלה שהיא multiple causation וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה" (סעיף 8 לפסק הדין). ומן הכלל אל הפרט; בנסיבות העובדתיות כפי שנקבעו על ידנו אנו מעדיפים את חוות דעתו של פרופ' ביאליק על פני חוו"ד של ד"ר לוין, לפיה לא עבר מספיק זמן ולא הושלמו התנאים לכך שפעילותו של המערער תביא לפגימה בצוואר, גם מעבודת המחקר אותה ציטט ד"ר לוין, שם בעמ' 106, נכתב כי כאבי צוואר, יכול שיהיו תוצאה של עיסוקים ועבודה מאמצת לאחר שנים רבות של מאמץ וחבלות חוזרות ונשנות, מה שלא התרחש בעינייננו. אשר על כן לעניין הפגימה בצוואר לא מצאנו מקום להתערב בהח' המשיב ודין הערעור בעניין זה להדחות. המשיב ישלם למערער שכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ש"ח וכן שליש מעלות חוות הדעת על פי קבלה. ברכייםצבאשירות צבאי