פסק דין 1. המערער יליד 1950 הגיש למשיב תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט 1959 (נוסח משולב) (להלן: "החוק") וזאת בקשר עם מחלת יתר לחץ הדם (להלן: "המחלה") אשר נגרמו לטענתו בזמן השירות ועקב שירותו הצבאי. 2. המשיב בהחלטתו מיום 29.10.89 קבע כי: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחווה"ד הרפואית מ4.8.8.9- לפיה הגעתי למסקנה כי לא אירעה לך נכות עקב השירות הצבאי במשמעותו בסעיף 1 לחוק. מחלת יתר לחץ דם ממנה הנך סובל לא נגרמה ואף לא הוחמרה עקב שרותך הצבאי" 3. המערער התגייס לצה"ל בתאריך 19.11.68 בפרופיל רפואי 72. לאחר הטירונות וההכשרה המקצועית שימש כחשמלאי רכב ובהמשך כאחראי חשמליה בבסיס תובלה. במהלך מלחמת יום הכיפורים גוייס משירות מילואים ונשלח לשרת בבסיס פאיד שבסיני שם עסק בתיקון כלי רכב, העברתם ממקום למקום ושמירה עליהם וזאת בתנאי המלחמה. עם תום המלחמה גויס לשירות קבע ומונה כחשמלאי רכב חירום, שתפקידו לתקן כלי רכב וציוד שנפגעו במלחמה ולהחזירם במהירות האפשרית לכשירות מבצעית. עם פרוץ מלחמת "שלום הגליל" תפקד כמלווה שיירות כלי רכב שנכנסו ללבנון. בשנת 1985 מונה לתפקיד אחראי חשמל רכב בסדנא צבאית גדולה. טענות המערער 4. המערער טוען כי בתקופת שירותו הצבאי תוך כדי מילוי תפקידו כחשמלאי רכב, לקה ביתר לחץ דם. לטענתו, תנאי שירותו היו כרוכים במתח נפשי קשה הן במהלך השתתפותו במלחמת יום הכיפורים והן במהלך השתתפותו במלחמת שלום הגליל. גם כאשר הוצב כחשמלאי רכב יחיד בסדנא מרחבית גדולה היה חשוף פעם נוספת לעומס עבודה ניכר, למתח נפשי קשה, בסוגיית העובדות באשר לתנאי השירות, גירסת המערער למעשה לא הופרכה והמשיב לא הביא עדים מטעמו, כך שהבעיה מתמקדת בעיקר בסוגיית הקשר הסיבתי, בין תנאי השירות לבין הופעת יתר לחץ דם והחמרתה. המערער טוען כי הוכיח את עילת זכאותו וזאת ממס' בחינות: ראשית, הוכחה אסכולה רפואית מוכרת ומכובדת המחייבת את הקשר הסיבתי בין חשיפה לתנאי מתח נפשי קשה לבין הופעת מחלת יל"ד והחמרתה. הדבר עולה לא רק מחוות דעתם של פרופ' ברוך ופרופ' קפלינסקי שהוגשו לוועדה, אלא גם ממחקרים עדכניים בתחום הרפואה. גם ועדת הערעור הקודמת וגם ביה"מ המחוזי שדן בערעור, קבלו את ההנחה שקיימת אסכולה רפואית מוכרת בתחום זה אלא שוועדת הערעור דחתה את הערעור משום שלטענתה המערער לא הוכיח קיום ארועים חריגים בשירות וביהמ"ש המחוזי פסל מסקנה זו וקבל את הערעור. לטענת המערער קיימות שתי אסכולות מוכרות ומכובדות: האחת, השוללת קשר בין מתח נפשי קשה לבין יל"ד קבוע. השניה, אסכולה המחייבת את הקשר הסיבתי במקרה זה. ומשלא ניתן להכריע ביניהן מן הדין לפסוק לטובת הנכה. לחילופין טוען המערער, הוכחה עילת ההחמרה. לאחר שמחלתו התלקחה המשיך לשרת באותו תנאים. כתוצאה מכך החמיר מצבו והפרופיל שלו הורד מ72- ל31- והוא שוחרר כשהוא נכה. המערער טוען כי אם באמת לעולם אין קשר בין תנאי מתח נפשי לבין הפגימה של יל"ד, מדוע הפגימה של יל"ד מופיעה בין המבחנים של מבחני הנכות? אם הוכנס לתקנות משמע שמכירים בזה. המערער בהתייחסותו לטענת המשיב כי במהלך המלחמות שנטל בהן חלק הוא לא הגיש תביעה על לחץ דם טוען כי המלחמות בהן השתתף היו מלחמת יום כיפור 73 ושלום הגליל ב82- ולחץ הדם אובחן רק ב- 86. המערער ממשיך וטוען ולעניין טענותיו של המשיב בנוגע לתצהיריהם של האיל סלאח ורוט, כי המשיב לא חקר אותם על תצהיריהם ועל כן יש לקבל כי האמור בהם משקף את תנאי השירות של המערער בסדנא. טענות המשיב 5. המשיב בסיכומיו מתאר את העובדות בהשתלשלות בערכאות: התביעה להכרה ביל"ד הוגשה בשנת 87, וההחלטה עליה מערערים ניתנה ב89-. בערכאה הראשונה, בוועדת הערעורים הראשונה משנת 89 דחתה הוועדה את הערעור הואיל והמערער לא הצביע על אירוע חירום. בבית המשפט המחוזי אליו ערער המערער הערעור התקבל אבל לא מהטעם שדובר היה על ארוע חריג אלא משום שלשיטתם די היה בהוכחת אסכולה כדי להגשים את דרישות הקשר הסיבתי ולפיכך לא היה צורך לבחון אם קיים בנסיבות העניין ארוע חריג אם לאו. המשיב הגיש ערעור לעליון עם עיקרי טיעון מפורטים המתייחסים לכל ההכרעות שניתנו בעניין הן באשר לסוגיית האסכולה והן באשר לשאלה האם די בהוכחת אסכולה כדי להקים קשר סיבתי והן בשאלה האם יש ארוע חריג ביהמ"ש העליון קבע כי יש להחזיר את התיק לוועדת הערעורים על מנת שתשמע את כל הטיעונים מההתחלה כאשר בין היתר, עמדה ברקע הדברים העובדה שנכון לאותו שלב התקבלו הרבה הכרעות סותרות ע"י כל מיני ערכאות משפטיות ברחבי הארץ. אם היה בית המשפט העליון סבור שאכן מדובר באסכולה והקרקע היתה מספיק יציבה לתת החלטה בעניין שתשים קץ לכל מערבולת הסתירות היו עושים כן. המשיב טוען כי המערער הגיש תצהיר של האיל סלאח מיום 25.1.00, בנוגע לתנאי שירות המערער בתקופה שבין 1990-1986. די בכך כדי להצביע על העדר רלבנטיות של התצהיר הואיל והמחלה התגלתה ב1986- ולכן אם היה בתצהיר הזה תועלת כלשהי. אז היה אמור לתמוך בתנאי שירות עובר לשנת 86. במכתבו של רוט מיום 13.11.87 שהוגש מטעם המערער אין חידוש הואיל והוא הוגש לערכאה המקורית הראשונה בשנת 89. המשיב טוען כי המערער נחקר כבר בערכאה הראשונה על תצהירו ולכן לא היה צורך להשמיע את המערער בפני הוועדה הזו. מדובר באותן טענות ואותן עובדות. פסק הדין של הערכאה הראשונה דחה את הטענה בדבר קיומו של ארוע חריג. המשיב טוען כי עולות מן הפסיקה מסקנות ברורות מאוד בנוגע לאסכולה שכרגע העמדה הנוכחית היא כי אין אסכולה מערבית רצינית המזהה לחץ בעבודה, כגורם משמעותי בהתפתחות המחלה, ואין בתנאי לחץ מתמשכים והגם שלא הוכחו במקרה זה, כדי לגרום למחלה או להאיצה. היבט רפואי חוות דעת מומחים 6. המערער הגיש מטעמו חמש חוות דעת: שלוש חוות דעת מטעם פרופ' ברוק. שתיים מטעם ד"ר קפלינסקי וכן צורפה חוות דעת המייצגת פנל בראשות פרופ' רביד. מטעם המשיב הוגשו 4 חוות דעת: האחת של ד"ר פרויד, 3 חוות דעת מטעם פרופ' קבילי, ושתי חוות דעת עקרוניות שנערכו ע"י פנל בראשות ד"ר תמרי. 7. המומחה מטעם המערער פרופ' ברוק הגיש 3 חוות דעת: בחוות דעתו מיום 10.6.92 סבור המומחה כי תנאי השירות בתקופה שקדמה לגלוי המחלה היו קשים במיוחד והיו מלווים בעבודה גופנית קשה מתח, עצבנות ואורח חיים בלתי שגרתי. מחלת יל"ד הינה מחלה קונסטיטוציונלית וסיבתה אינה ידועה. קיימים גורמים רבים למחלה זו ובדרך כלל היא מופיעה כאשר מופיעים יחסי גומלין בין נטיה תורשתית לבין גירויים סביבתיים, לטענת המומחה קיים קשר בין יתר לחץ דם ובין חיי מתח וחרדה וכי הדעה הנ"ל נתמכת בספרות הרפואית. לדעת המומחה ניתן לקבוע בסבירות גבוהה שקיים קשר סיבתי של גרימה בין התפתחות מחלתו של המערער לבין תנאי שרותו בצה"ל. לדעתו, קביעה זו נתמכת על ידי אסכולות כבדות משקל התומכות בקיום קשר סיבתי בין גורמי דחק נפשי לבין הופעת יתר לחץ דם והחמרתו בחוות דעתו השנייה של פרופ' ברוך מיום 12.3.2000 סבור המומחה כי מתקבל מאוד על הדעת שקיים קשר בין מחלתו של המערער לבין שרותו בצה"ל וכי הקביעה הנ"ל נתמכת ע"י אסכולות כבדות משקל המצדדות בקיום קשר סיבתי בין גורמי דחק נפשי לבין הופעת יתר לחץ דם. לטענתו קיימים שפע של נתונים על מחקרים בחיות נסיון ובבני אדם המופיעים בכתבי עת מהטובים ברפואה המאשרים את הקשר. בחוות דעתו השלישית של המומחה מיום 10.10.2000 המהווה המשך לחוות דעתו מיום 12.3.2000 מציין המומחה כי בשנת 2000 יצא לאור ספר חדש ENCYCLPEDIA OF STRESS. בספר מופיע פרק נכבד על דחק נפשי ויתר לחץ דם אשר נכתב ע"י ANDREW STEPTOE מבית הספר לרפואה ST. GEORGES HOSPITAL MEDICAL SCHOOL בלונדון, אנגליה. משמעות הפרק בעצם קיומו, היות והוא מביא עדויות נוספות לקיום האסכולה האומרת שקיים קשר בין דחק נפשי לבין יתר לחץ דם ויש צורך להכירו, לחוקרו להבינו ולטפלו. לטענת המומחה האמירות המופיעות במאמר מצדדות בדעתו שבמקרים מסויימים קיים קשר סיבתי הדוק בין התפתחות יתר לחץ דם לבין חשיפה לדחק נפשי מתמשך. הופעת הספר ובמיוחד המאמר בתוכו מספקת עדות נוספת לקיום האסכולה המאמינה בקיום הקשר בין דחק נפשי לבין יל"ד. כאמור הוגשו מטעם המערער שתי חוות דעת נוספות של ד"ר קפלינסקי. בחוות דעת מיום 21.5.91 אליה צורף נספח כותב המומחה כי קיימות עדויות נסיוניות רבות כי על ידי יצירת מתח חברתי-נפשי ניתן לגרום ליתר לחץ דם בחיות נסיון מזנים שונים. קיימות עדויות מסקירות קליניות כי תנאי חיים חיצוניים רוויי מתח עלולים אף הם לגרום להופעת יתר לחץ דם. בעולם הרפואה מומחים הדוגלים בקשר אפשרי בין תנאי חיים רווי מתח ולחץ לבין יתר לחץ דם. המומחה טוען כי מתוך שיחה עם המערער ומתוך מספר מסמכים שהביא בפניו המערער - מתקבלת תמונה של שרות רווי תפקידים רבי אחריות שעות עבודה מרובות מלאות לחצים ומתחים. הערכה נכונה של רמת המתח, החרדה והלחצים הנפשיים בחייו של אדם יכול כל אחד מאיתנו לעשות בוודאי בית המשפט. אולם בקבלו כי אמנם היו חייו של המערער כאלה חייב בית המשפט לקבל כי תרמו בכך רבות להופעת יתר לחץ הדם. הנספח המצורף לחוות הדעת הינו תגובה על החומר אשר הוגש לבית המשפט ע"י צוות רפואי אשר כלל את פרופ' פרנקל, פרופ' רוזנפל ופרופ' רוזנטל הצוות נשאל שאלות בנוגע למחלות היל"ד והגיע למסקנה כי אין כל קשר בין דחק נפשי מתמשך והתהוות טרשת עורקים ויתר לחץ דם. המומחה מביא בנספח את הידוע כיום מתוך שני ספרי הקרדיולוגיה הספר בעריכת ג. וויליס הארסט וזה שבעריכת יוג'ין בראונוואלד לטענתו אלה הן האסמכתאות הרציניות ביותר הקיימות בקרדיולוגיה וכל פרק בהן נכתב ע"י הצוות או האיש המוביל באותו שטח. המומחה מביא את תמצית העדויות הקיימות כיום והן: קיימות עדויות נסיוניות חד משמעיות כי דחק נפשי מתמשך מחייב ומזרז התפתחות טרשת עורקים. קיימות עדויות נסיבתיות הנובעות ממחקרים קהילתיים כי קיים קשר בין חיי דחק ותסכול לבין שכיחות ההתפתחות של מחלות לב וכלי דם. הסתירה רבה יותר בשטח של יתר לחץ דם אך גם כאן קיימות עדויות על קשר אפשרי בין חיי מתח וחרדה והתפתחות יתר לחץ דם. המומחה טוען כי בחומר שהוגש ע"י המשיב לא הביאו הפרופסורים בפני בית המשפט חתך נאמן של ספרות הרפואית. מביסוס על הכתובים בספרות הרפואית ניתן להגיע למסקנה כי מצבי דחק נפשי מתמשך משפיעים בכיוון של החשת התפתחות של טרשת העורקים בסבירות גבוהה ניתן להכליל כאן גם יתר לחץ דם. מצבי דחק הם כל אותם מצבים בהם בעקבות מתח נפשי, לחץ חיצוני, חרדה, תסכול, כעס, תוקפנות דחוקה - מגיב הגוף בגיוס מערכת העצבים הסימפטתיים. טרשת העורקים היא הבסיס להופעת אוטם שריר הלב. יתר לחץ דם מחיש את התפתחות הטרשת. עצם קיום הטרשת אינו מספיק להסביר הופעת אוטם שריר הלב. נחוץ גורם פתאומי נוסף אשר יגרום להתכייבות פתאומית, או להופעת סדק, ברובד הטרשתי - המביאים ליצירת קריש דם הסותם את העורק, וגורם לאוטם שריר הלב. בעולם הרפואי קיימות מספר אסכולות כבדות משקל, ולא אחת, התומכות בקיום הקשר הסיבתי בין גורמי דחק נפשי להתפתחות טרשת עורקים ויתר לחץ דם. המומחה מצרף לחוות דעתו חוות דעת עקרונית בראשותו של פרופ' רביד. בחוות דעת זו מבקשים המומחים לקבוע בין דחק נפשי מתמשך על התפתחות טרשת העורקים הכליליים או יתר לחץ דם יש רבים המאמינים כי לדחק נפשי ממושך יש השפעה ניכרת ולפעמים מכרעת בהתהוות טרשת העורקים ויתר לחץ דם. קיימות עדות מחקרים רבת משקל ומצטברת בדבר קיום הקשר - בין צורות שונות של דחק נפשי ממושך לבין מחלות לב וכלי הדם. המומחים סבורים כי אין ספק בדבר קיומן של אסכולות חשובות ומרכזיות ברפואה המאמינות בקיום השפעה ברורה של תהליכים נפשיים על הפתופיסיולוגיה של מחלת העורקים הכליליים ועל יתר לחץ הדם. 8. המומחה מטעם המשיב ד"ר ש. קבילי הגיש 3 חוות דעת. בחוות דעתו מיום 1.12.92 המומחה אינו מקבל את קביעת פרופ' ברוק כי קיימת סבירות גבוהה לקשר סיבתי של גרימה בין התפתחות מחלתו של המערער לבין תנאי שירותו בצה"ל. המומחה סומך ידיו על חוות דעתו של ד"ר פרויד שאין כל קשר כזה. לדעת המומחה לא קיימות אסכולות רפואיות התומכות בקשר בין הופעת יתר לחץ דם לבין תנאי לחץ. באשר למחקרים על ידי חוקרים ישראלים אשר מצוטטים ע"י פרופ' ברוק, המומחה מטעם המערער, טוען המומחה כי כל המחקרים הידועים לו תומכים דווקא בגישה הפוכה. בסיכום חוות דעתו קובע המומחה כי אין קשר בין הופעת יתר לחץ דם אצל התובע לבין שירותו בצה"ל. המומחה מצרף לחוות דעתו זו חוות דעת עקרונית בראשותו של ד"ר תמרי, מיום 15.7.91 בסיכום חוות דעת זו נקבע כי לאחר עיון ובדיקה בספרות הרפואית העדכנית אפשר לקבוע חד משמעית כי דחק ומתח אמוציונלי כרוני כלשהו או חייב ועבודה בתנאי לחץ מתמשכים אינם גורמים למחלת יל"ד. אין "אסכולה" רפואית מקובלת ובעלת משקל בימינו אשר טוענת אחרת. בחוות דעתו המשלימה של פרופ' קבילי מיום 4.4.2000 בחוות דעת זו מתייחס המומחה לחלוות דעתו של פרופ' ברוך מיום 12.3.00, לדעת המומחה לא קיימת אסכולה רפואית ידועה ומקובלת בעולם המערבי הדוגלת בקשר בין מתח, אירועי חיים חריגים ויתר לחץ דם. ולכן קובע שוב כי יל"ד הידוע אצל המערער לא נגרם ולא הוחמר ע"י שירותו הצבאי. בחוות דעתו המשלימה מיום 28.1.01 מתייחס המומחה לחוות דעתו של פרופ' ברוק מיום 10.10.2000 פרופ' ברוק מביא כאסמכתא ספר חדש הקרוי “ENCYCLOPEDIA OF STRESS" שדן בקשר בין דחק נפשי ומחלות שונות וכראייה הוא מצרף את הפרק שנכתב על ידי ANDREW STEPTOE מבי"ס לרפואה ST. GEORGE בלונדון. משמעות הפרק אלו בא פרופ' ברוק, היא לא רק בתוכנו אלא בעצם קיומו. לדעתו של פרופ' קבילי הספר אותו מצטט פרופ' ברוק הוא רחוק מלהיקרא ספר לימוד ובודאי לא ספר לימוד לרופאים או סטודנטים לרפואה, שהרי לא יעלה על הדעת שבתחילת הפרק המצולם ע"י פרופ' ברוק מופיע מילון של ערכים (הסבר מילולי ולא הגדרה). המומחה טוען כי הספר מכוון לאנשים שאינם רופאים ואף למדע פופולרי. ואכן באתר האינטרנט של חנויות וירטואליות ידועות לספרי רפואה מופיע הספר תחת הקטגוריה של פסיכולוגיה, בריאות המשפחה ומדע פופולרי. יתר על כן, כישוריו של המחבר הנכבד אינם מופיעים, המובאות לפרק (המהוות בדרך כלל חלק נכבד מכל מאמר רפואי הראוי לשמו או פרק בספר ללמוד רופאים) הן דלות, ישנות ואינן מתוך עתונות בעלת משקל. גם הפרק אליו מפנה פרופ' ברוק בספר הנ"ל איננו לדעתו של פרופ' קבילי מהווה בתוכנו תמיכה לקיום אסכולה או אפילו לאטיולוגיה של STRESS ויתר לחץ דם כי גם הנסיונות לייחסSTRESS אליבא דמחבר הפרק הם קלושים ואינם מגובים באסמכתאות וכן, בסיום תת הפרק "על גורמים אטיולוגיים ליתר לחץ דם" הקשר ל STRESS מוגדר ע"י המחבר עצמו כהיפותזה. המשיב הגיש חוות דעת נוספת של ד"ר פרויד מיום 4.9.98. בחוות דעתו סבור המומחה כי אין היום דיעה מוסמכת ומקובלת שמצבי דחק נפשי או אחר עלולים להחמיר מצב קיים, דהיינו להעלות את ערכי לחץ הדם, אבל הערכים חוזרים לנורמה עם חלוף מצב הדחק. גם מצבי דחק נפשי מתמשך או קבוע אינם מהווים את הסיבה להתפתחות יתר לחץ דם. לדעת המומחה אין קשר לא של גרימה ולא של החמרה בין תנאי שירותו והופעת לחץ הדם הגבוה. כאמור מסתמך המשיב גם על שתי חוות דעת עקרוניות האחת מיום 15.7.91 והשניה מיום 20.12.96 של ד"ר ישראל תמרי הנמצאות בתיק הרפואי ובהן נשלל הקשר שבין דחק (TENSION או STRESS) מתמשך לבין יל"ד קבוע. היבט משפטי 9. הכלל הוא כי עול ההוכחה להוכיח את הקשר בין הפגימה לבין השירות הוא על המערער. שאלת הקשר המשפטי בין שירות הצבאי לבין הפגיעה ממנה סובל החיל הינה פעולה משולבת של עובדה, משפט ורפואה (ראה ע"א 459/89, קצין התגמולים נ' חריטן, פ"ד מה (5), 374). במקרה שלפנינו, קיימים חילוקי דעות בין המומחים הרפואיים. אולם, הכלל הוא כי עצם העובדה שדעת רופא אחת תומכת בטענה שיש קשר בין החולי שפגע במערער לבין השירות, בעוד שרופא אחר סבור שאין קשר, אינה מספקת כדי להעדיף הדעה המכירה בקשר. באשר לכמות ההוכחה, בע"א 192/85, קצין התגמולים נ' הכט, פ"ד מד (3), נקבע כי גם במקרה ובסיום הדיון נותר ספק בלב חברי הועדה, יש לקבוע כי המערער לא יצא ידי חובת ההוכחה המוטלת עליו שהינה עפ"י מאזן ההסתברות. הדרישה מהמערער הינה כי ירים את נטל ההוכחה לרמה של "מתקבל מאד על הדעת". בפרשת הכט הנ"ל, נאמר על ידי כב' השופט בך כי: "על התובע, שנטל ההוכחה מוטל עליו, להוכיח את תביעתו מעבר למאזן ההסתברות, היינו מעבר לסבירות של 50%. כלל זה חל גם על מה שקרוי "חוקים סוציאליים", לרבות חוקים על פיהם רשאים נכים ונפגעים אחרים לתבוע פיצויים ותגמולים". ולמטה מזה מוסיף: "חייל הלוקה בנכות זכאי אף הוא לתגמול, על פי חוק הנכים רק אם המחלה או החבלה שפקדו אותו אירעו בזמן ועקב שירותו הצבאי... ועל כן מוטל על הנכה, התובע תגמול ושיקום על פי אותו חוק, להוכיח את תביעתו, כולל יסוד הקשר הסיבתי לפיו אירעה הנכות עקב השירות. אם יש בעניין זה פנים לכאן ולכאן ומשקל הראיות מאוזן ומוביל לתוצאות "תיקו", הרי ככלל תביעתו של הנכה דינה להדחות". (עמ' 645) יחד עם זאת, נקבע בע.א. 177/83 רדושיצקי דב נ' ק. התגמולים פ"ד לז(ז) 361 על ידי כב' השופט ג. בך: "עם זאת מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שכנוע של "קרוב לוודאי", ומספיק אם עולה מההוכחות בשלמות, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת שאמנם קיים קשר סיבתי בין השירות הצבאי ופרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה". באשר לשאלת הקשר בין מצבי דחק לבין הופעת המחלה יחול הכלל כי במקרה בו מדובר במחלה שלקה בה מערער תוך ששירת בשירות צבאי ארוך, רובץ נטל הראיה עליו, להצביע באופן קונקרטי על ארוע ברור או שרשרת של ארועים חריגה ומיוחדת שהביאה לפרוץ המחלה, ואם יעשה כן יעביר את הנטל לדיו של קצין התגמולים. אין חולק כי השירות הצבאי כרוך לעיתים במאמצים ובלחצים ואמנם מערערים שונים העלו טענות כי לחץ נפשי סובייקטיבי וכן מאמצים לביצוע העבודה בשירות הביאו לפרוץ מחלתם. אולם הכלל העולה מהפסיקה הוא כי אין לראות קשר סיבתי משפטי בהתאם לחוק, בין מחלה לבין מתחים ולחצים הנטענים בשירות ארוך כאשר מדובר בתנאי שירות שיגרתיים, כאשר החייל, הלוחם מבצע את המטלות השוטפות של תפקידו וזאת גם אם ביצוע התפקיד השיגרתי והשוטף והמקובל כרוך באחריות, בסיכון ובמתחים. להבדיל ממקרים בהם הלחץ הנפשי הוא סובייקטיבי, יתכן מקרים בהם הלחץ הנפשי הוא אובייקטיבי ונובע ישירות מתנאי השירות. עם זאת, כדי לקשור בין תנאי השירות לבין הנכות, בהנחה כי קיימת אסכולה רפואית המניחה קשר רפואי שכזה יש צורך בהוכחה כי מדובר בתנאי לחץ לא שיגרתיים ולא רגילים העולים כדי ארוע חריג או בשרשרת ארועים חריגים ואין די בתנאי לחץ "שגרתיים" או "רגילים". בנוסף, על המערער להראות קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר בין המחלה לבין תנאי השירות הצבאי. פסק הדין המנחה בעניין זה ניתן ברע"א 2027/94 צביה קליג' נ' קצין התגמולים, פ"ד נ(1) 537, קבע בית המשפט כיצד ניתן לזהות אם מדובר באסכולה רפואית וכך נאמר: "שאלה יפה היא, מתי דעה נעשית אסכולה, מסתמא, אין תשובא ברורה לשאלה זאת כשם שאין תשובה ברורה לשאלה כמה כבשים עושות עדר. מצד אחד ברור כי אין צורך שדעה תזכה להסכמת הכל, ללא מחלקת, כדי שתהווה אסכולה. אין אף צורך שדעה תהיה נתמכת בראיות המבססות אותה ברמה של קרוב לוודאי כדי לומר שהיא אסכולה. אך מן הצד השני, אין די בכך שיש מספר רופאים או חוקרים הדוגלים בדעה מסויימת כדי לומר שדעתם מהווה אסכולה, ואף אין די בכך שדעתם באה לידי ביטוי בספרות הרפואית. כדי שדעה תגיע למעמד של אסכולה צריך שהיא תהיה מקובלת כדעה מבוססת במרכזים רפואיים חשובים, או על דעת מומחים מוכרים בעולם, ואף תוצג כדעה מבוססת בספרי לימוד חדשים בעלי מעמד מקצועי מכובד, בדרך כלל דעה כזאת תהיה מבוססת על מחקרים מדעים רציניים המצביעים באופן משכנע על תופעה, קשר או הסבר, להבדיל מהשערות, ואפילו הן השערות סבירות שלא הופרכו ע"י מחקרים". דיון ומסקנות 10. המחלוקת במקרה שלפנינו, הינה, כפי שפורט בפרק ההיבט הרפואי, בנושא הקשר שבין תנאי מתח ועבודה קשה לבין יל"ד קבוע. מחלת יל"ד במצב קבוע עלתה לדיון בפני וועדות הערעורים מספר רב של פעמים, המשותף לכל המקרים היא הטענה כי המחלה נגרמה בשל שירות צבאי בתנאי לחץ ומתח קשים. שאלה זו עלתה לדיון מספר כה רב של פעמים עד שכונתה בפסק דין של בית המשפט המחוזי בירושלים השאלה ה''נצחית'' (ע''נ 310/93 קצין התגמולים נגד ראובן לוי,לא פורסם). בפרשת עובדיה (ע''נ 123/91 עובדיה דני נגד קצין התגמולים (לא פורסם), מנסחת ועדת הערעור את שלושת השאלות המנחות אותה בבואה להכריע בעניין: א. האם יש אסכולה במדע הרפואה הסבורה שדחק ולחץ נפשי (STRESS ) יש בהם כדי לגרום או להחמיר מחלת יתר לחץ דם? ב. בהנחה שתנתן תשובה חיובית לשאלה הראשונה: האם המערער היה נתון ב-STRESS אשר היה בו כדי לגרום למחלת יתר לחץ הדם בה לקה? ג. בהנחה שהתשובה לשתי השאלות חיובית: האם ה-STRESS בו היה המערער נתון בעת שרותו הצבאי וכתוצאה מתנאי שרותו הוא כזה אשר החוק מכיר בו כ''עקב השירות''? פסק הדין שניתן בפרשת ראובן לוי (ע''נ 310/93) סוקר את חוות הדעת השונות, את הפסיקה במקרים דומים ואת העובדות הספציפיות הנודעות למקרה וקובע כי אין אסכולה רפואית רצינית הסוברת כי מצבי לחץ ומתח קשים עשויים לגרום ליתר לחץ דם. בטענה זו נדחו ערעורים רבים חלקם נדחו גם בשל חוות הדעת מטעם קצין התגמולים הקובעת כי המחלה הינה קונסטיטוציונאלית ואינה פורצת בשל מתח ולחץ בשירות הצבאי ורק מיעוטים נתקבלו.(ראה סקירה של חלק מהמקרים בספרו של עורך דין עומר יעבץ, חוק הנכים-חקיקה, פסיקה והיבטים משפטיים, עמ' 390-391). 11. זאת ועוד; בתשובה לשאלה אם קיימות אסכולות מנוגדות לעניין מחלת יל"ד והקשר בינה לבין גורמים סביבתיים יש לומר כי לא מספיק שיוגשו חוות דעת בפני הוועדה מטעם שני רופאים או יותר בהם קיימות הערכות שונות בדבר סיבת המחלה, כדי שהדבר יחשב כאסכולה. להוכחת אסכולה יש להראות כי בנושא מסויים בתחום הרפואה החשוב לקביעת הקשר הסיבתי, לא הגיעה הרפואה להכרעה וכי קיימות שתי גישות שונות שכל אחת מהם מקובלת על ידי חלק נכבד מחכמי הרפואה ובאשר לדרך שבה תוכר אסכולה רפואית נתן בימ"ש העליון את דעתו בפרשת צביה קליג' הנ"ל. במקרה שלפנינו, לאחר ששקלנו את מכלול טענות הצדדים ובחנו את המסמכים ובכלל זה חוות הדעת על נספחיהם הנזכרים לעיל, הגענו למסקנה כי טרם הגיע הזמן לומר כי הוכרה אסכולה רפואית התומכת בקיום הקשר שבין דחק מתמשך לבין יל"ד קבוע. בפסק הדין בע.נ. 89/90 ברוך סולומון נ' ק. תגמולים שניתן ביום 20.3.94, של וועדת הערעורים בראשות כב' השופט י. דר ציינה הוועדה, בין היתר, כי תפיסת הרפואה בשנים האחרונות שונתה והינה כי בתנאים חריגים של מתח שאליהם חשוף מי שהינו מועד לחלות במחלה, יש כדי לגרום לפריצתה של המחלה. בפס"ד סולומון הנ"ל, מצוטטים מראי המקום מהמהדורות האחרונות של ספרי הרפואה והלימוד המובילים כמו: בראונוואלד, הרסט והריסון, אשר בהם נראה כי כותבי הפרקים הרלוונטים לנושא של מחלת יל"ד, שינו את תפיסתם המסורתית כפי שבאה לידי ביטוי במהדורות הקודמות ונראה כי השקפתם כיום הינה כי יש בתנאי הסביבה כדי להשפיע על הופעת המחלה אצל מי שהמחלה טבועה בו. עלינו להודות כי גישה זו הינה חדשנית וטרם אושרה בפסיקת בתי המשפט המחוזיים ובבית משפט העליון וקרוב לוודאי שעד להתגבשותה של הלכה מחייבת בעניין זה ינתנו פסקי דין סותרים בנושא זה. כמו כן, נראה כי קיימים מקורות רבים נוספים בספרות הרפואית ששוללים את הגישה החדשה הנ"ל. (השווה לפסקי דין קודמים של וועדה זו בע.נ. 110/96, רחאל אחמד נ' קצין התגמולים; וכן ע.נ. 169/98 גבאי יעקב נ' קצין התגמולים; ע.נ. 124/95 אריה כהן נ' קצין התגמולים, בראשות כב' השופט י. כהן וחברי הוועדה ד"ר א. זילברמן; ד"ר ג. וליש; וכן ע.נ. שמואל זילברמן נ' קצין התגמולים, בראשות כב' השופט א. גנון וחברי הוועדה, ד"ר שני; ומר ק. בורנשטיין, בהם נקבע באופן דומה כי לא הוכחה אסכולה רפואית הקושרת בין תנאי השירות ובין מחלת יל"ד). 12. סיכומו של דבר, התרשמנו כי תנאי שירותו של המערער כפי שתוארו על ידו בעדותו בפני הוועדה (ע' 2 לפרטיכל) היו תנאי שירות "רגילים". המערער אשר עול ההוכחה עליו, לא הוכיח כי לשירות הצבאי היתה השפעה על פריצתה או התפתחותה של מחלת יל"ד. כמו כן, לא הוכיח המערער תנאי שירות חריגים או אירוע או ארועים חריגים בשירות וסמיכות זמנים שבין הופעת המחלה לבין ארועים שכאלה. בכך לא עמד המערער בנטל להראות את הקשר בין המחלה לבין השירות. עצם שירות מתמשך בתנאי מתח ועבודה קשה, אין בהם כשלעצמם כדי ליצור את הקשר הסיבתי (הרפואי והמשפטי) בין המחלה לבין השירות. מקובלת עלינו העמדה הכלולה בחוות הדעת של פרופ' קבילי ופרויד מטעם המשיב לרבות חוות הדעת העקרוניות מטעם ד"ר ישראל תמרי, ולפיהן אין אסכולה מערבית רצינית המזהה לחץ בעבודה כגורם משמעותי בהתפתחות המחלה. הדעה המקובלת עדיין הינה כי דחק ומתח אמוציונלי כרוני כלשהו או חיים בעבודה בתנאי לחץ מתמשכים, אינם גורמים למחלת יל"ד (כמו שאינם גורמים למחלת טרשת העורקים ולמחלות לב) ואינם מאיצים ואינם מחמירים מהלכה של מחלה זו. אנו מעדיפים עמדה זו בחוות הדעת על פני עמדותם של פרופ' ברוק ופרופ' קפלינסקי מטעם המערער ובכלל זה את עמדתו של פרופ' קבילי לעניין מעמדו של הספר STRESS ENCYCLPEDIA OF שאיננו מהווה אסכולה רפואית. אשר על כן, לא מצאנו כי יש מקום להתערב בהחלטת המשיב ואנו דוחים את הערעור. בנסיבות, אין צו להוצאות. צבאשירות צבאי