פסק דין רקע עובדתי 1. ביום 28.10.99 הגישה התובעת לביהמ"ש השלום ברמלה תביעה כספית על סך 116,914 ₪ כנגד הנתבעת, מבטחת מכוניתה של התובעת, מדגם איסוזו טרופר (להלן: "המכונית"). לאחר מכן הועברה התביעה לבית המשפט בפ"ת. עניינה של התביעה נזק שנגרם למכונית כתוצאה מפיצוץ מיכל צבע, אשר ניתז במכונית ביום 31.1.98. 2. הצדדים חלקו בשאלה, אם קיים כיסוי ביטוחי לארוע הנטען, וביום 8.5.01 ניתנה החלטה כי האירוע, נכלל בגדר הכיסוי הביטוחי. 3. השאלה הנצרכת להכרעה הינה בנושא הנזק. לכאורה, אין חולק כי הנתבעת חבה בפיצוי בגין הנזק הישיר שנגרם למכונית כתוצאה מנזקי הצבע מגלון הצבע שנפתח ואשר היה מצוי בחלקה האחורי של המכונית, כפוף לטענות אחרות של הנתבעת. השאלה המרכזית עניינה חלקו הארי של הנזק הנטען אשר נגרם למכונית, כתוצאה מנסיון מנהל התובעת והצדדים השלישיים לנסות ולנקות את המכונית, וזאת באמצעות מכונת קיטור. נראה, כי אין מחלוקת כי החלק הארי של הנזק למכונית, נגרם כתוצאה מפעולה אחרונה זו. 4. התובעת בכתב תביעתה ניסתה למזער את הפעולות שננקטו לניקוי המכונית, תוך שמכתב התביעה עולה כאילו כלל הנזקים למכונית נגרמו כתוצאה ישירה מפתיחת גלון הצבע, ואשר ניתז כתוצאה מכך. כך גם בתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת. 5. בחוות הדעת מטעם התובעת, אכן צויין בפרק תיאור הנזקים כי יש להבחין בין "פנים הרכב על אביזריו כפי שיפורט ניזוקו ע"י הצבע שניתז", ומאידך "חלקיו החיצוניים של הרכב רוססו ע"י הצבע במהלך נסיונות הניקוי". המומחה מטעם התובעת קובע בחוות דעתו מיום 6.4.98, כי סך הנזקים כולל מע"מ 61,647.30 ₪, וכן קובע ירידת ערך בשיעור 5%. 6. המומחה מטעם הנתבעת בחוות דעתו מיום 2.8.98, בה מצויין כי המכונית נבדקה עוד ביום 2.2.98, מוצא לנכון להפריד את הנזק לשני מוקדים, הראשון, הנזקים כתוצאה מהצבע ללא התערבות המבוטח, כלשונו, בניקוי עם קיטור, והשני הנזקים שנגרמו בעקבות ההתערבות והניקוי. את הנזקים בגין המוקד הראשון מעריך המומחה ב- 8,908 ₪, ואילו את הנזקים בגין המוקד השני ב- 11,851 ₪. יחד עם זאת, מציין המומחה כי כתוצאה מפעולת הקיטור, גם הנזק למוקד הראשון גדול יותר "מכיוון שהצבע הוחדר עמוק לשטיחים. כמו כן עפו צבע לחלקים קדמיים וחיצוניים של הרכב". 7. המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו מיום 27.12.01, ולפי הוראות ביהמ"ש, קובע כי הנזק הישיר בגין המוקד הראשון 18,793 ₪, ומאידך נזקי הניקוי הינם בסך 14,714 ₪, וכשרק ביחס לנזק אחרון זה, יש להוסיף ירידת ערך בסכום של 6,837 ₪. המומחה מציין כי תחשיב עלויות הנזק הינו על פי עלויות הנזק בסמוך לאירוע, תוך שהוא מפרט את התחשיבים השונים. כן הוא מוסיף, כי במחלוקת בין התובעת לנתבעת, בכל הקשור לחלפים הצדק עם התובעת. 8. הצדדים הסכימו כי ביהמ"ש יכריע בסכסוך על סמך החומר שבפני ביהמ"ש, תוך ויתור על חקירות נגדיות. 9. כאמור, התובעת בתביעתה טענה כאילו מכלול הנזק הינו כתוצאה מ"מקרה הביטוח", ועל כן עתרה לפיצוי בגין כל הנזק וכמפורט לעיל. מתוך החומר שבפנינו עולה, כי ברור שהנזקים הנטענים, חלקם הארי, לפחות לפי חוות הדעת מטעם הצדדים נגרמו כתוצאה מפעולת הניקוי. יתר על כן, בהודעות המעורבים בפני חוקר מטעם הנתבעת עולה כדלקמן: א. מנהל התובעת יעקובי ערן ניסה להרחיב את הנזק הישיר תוך שהוא מציין כי "הצבע התיז בחלק האחורי של הרכב על החלונות, דופן צד ימין ושמאל עד אמצע הרכב, הכוונה על המושב האמצעי שברכב", תוך שהוא אף מציין כי הצבע "...וליכלך את כל הנוסעים בחלק האחורי של הרכב..". מחולות ניצנים נסע למפעל רדמיקס "איתרתי קיטור העובד על מים חמים והתחלתי לשטוף באמצעותו את הרכב", ובהמשך "בתחילה חשבתי שהקיטור והחום של המים ימיסו את הצבע והרכב כך יתנקה, אך לאחר נסיון כושל הבחנתי כי הנסיון בנקיון הרכב לא הצליח והצבע רק התפזר לכיוונים שונים ברכב, וגרם לנזק חמור יותר". בהמשך ניסו הוא וחבריו לנקות את המכונית "עם סמרטוטים וטרפנטין...". ב. יפתח קירת בהודעתו מציין "כי הצבע השפריץ ברכב על הדלתות האחוריות ודפנות הרכב בחלק האחורי". אולם "אנחנו שישבנו במושב האחורי ברכב לא התלכלכנו מצבע, ורק החלק האחורי שברכב היה צבוע לבן". בכל הקשור לפעולות הניקוי מציין יפתח קירת כי בתחילה שטפו את המכונית עם הקיטור חיצונית "...ואז לאחר שראינו כי הצבע מתנקה חיצונית טוב, התחלנו לשטוף את הרכב בחלקו הפנימי". כך הוא מתאר שבני מתנה עמד עם צינור הקיטור בחלקו הקדמי של הרכב "והחל להשפריץ על החלק האחורי..", וכשהוא מדגיש "כי הצבע אשר נישפך על הרצפה התנקה אך מעוצמת המים בלחץ הצבע שבריצפה עלה למעלה על דפנות קירות הרכב ועל התיקרה הכיסאות ונגרם נזק חמור יותר". בסופה של ההודעה הוא מציין כי אילמלא פעולות הניקוי, החלק האחורי של המכונית, והכוונה לרצפה ולדפנות היה בצבע לבן, לרבות החלק החיצוני כטמבון, פנסים והפח עצמו האחורי. ג. בני מתנה בהודעתו מציין כי "הרכב לא התנקה חיצונית ע"י הקיטור רק קצת...". וכשאכן ניסה מקדימה להתיז לחלק האחורי "במטרה לנסות לנקות". אולם, הצבע שהיה על הרצפה "החל להתיז מעבר לדפנות האחוריות שברכב והתקרה והמושבים ברכב ממש כל הרכב היה כמו מקלחת צבע ואז הפסקתי בניקוי מכונת הקיטור לאחר שהבנתי כי המצב מחמיר יותר בנסיון הניקוי הנ"ל". בסופה של הודעתו הוא מאשר "כתוצאה מנסיון לנקות את הרכב מהצבע ניגרם נזק משמעותי יותר". 10. מהראוי היה שהתובעת הן בתביעתה והן בחוות הדעת מטעמה, תמצא לנכון להפריד בין הדבקים. דומה, כי כיום אין חולק שאכן מדובר בשני מוקדי נזק נפרדים. האחד, כאמור מוקד הנזק הישיר, והשני, הנזק שנגרם כתוצאה מהפעולות לנסיון לניקוי. הפוליסה לכשעצמה, אינה מכסה אלא את הנזק הישיר אשר נגרם כתוצאה ממקרה הביטוח, ועל כן לכאורה הנתבעת אינה חבה בפיצוי בגין נזק שלא נגרם ישירות במקרה הביטוח. הקטנת נזק - הוצאות 11. ב"כ התובעת מפנה לסעיף 57 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן - חוק חוזה הביטוח), אולם עניינו של סעיף זה נזק שנגרם בנקיטת אמצעים סבירים למניעת הסיכון. כך לדוגמא שטיפת והתזת מים על איזור סמוך לאש, על מנת שנזק אש לא יגרם. לכאורה סעיף זה אינו עוסק בנזק שנגרם כתוצאה מפעולות שננקטו לאחר קרות מקרה הביטוח. 12. בצדק, טוענת ב"כ הנתבעות בסיכומיה כי על המקרה דנן חלות הוראותיו של סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, קרי, הנכלל בחובת הקטנת הנזק ואשר נגרם כתוצאה מכך. מחד, קובע ס"ק (א) את חובת הקטנת הנזק גם לאחר קרות מקרה הביטוח "בנקיטת אמצעים סבירים", אולם מאידך קובע ס"ק (ב) חובת המבטח לשפות את המבוטח בגין ההוצאות שהוצאו להקטנת הנזק - הכל בכפוף לכך כי מדובר ב"הוצאות סבירות". ככל שההוצאות הינן בלתי סבירות, אזי חובת השיפוי לאותן הוצאות הסבירות בלבד, וכשביחס לכל האמור "והכל אף מעל לסכום הביטוח/". סעיף 61 לחוק חוזה הביטוח דומה בעיקרו לסעיף 14 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א - 1970 (להלן - חוק החוזים תרופות). הנה כי כן, המבחן העובר כחוט השני הן בהוראות ס"ק (א) והן בס"ק (ב), סבירות האמצעים שיש לנקוט או ננקטו. 13. בע"א 252/86 גולדפרב ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מה (4) 45, דן כב' הש' ברק (כתוארו אז), במבחנים השונים הנדרשים מניזוק בכל הקשור לשאלת הקטנת הנזק "אכן בקביעת רמת ההתנהגות הראויה לעניין הנטל להקטנת הנזק, נוכל על כן להעזר ברמת ההתנהגות הראויה, על פי דיני הרשלנות...". אולם רמת ההתנהגות הנדרשת שונה. "המטען הנורמטיבי של הנטל להקטנת הנזק צריך להיות נמוך מזה של החובה לנהוג זהירות". ובהמשך, "על הניזוק לנקוט באותם אמצעים, אשר על פי השקפתו של הציבור הנאור בישראל אדם צריך לנקוט בהם כדי למנוע ממזיק את החובה לשאת בפיצויים על נזק שניתן למנעו". האמור לא כאותם אמצעים בהקטנת נזקו הוא, אלא תוך התחשבות באינטרסים ההדדיים "תוך איזון ראוי ביניהם, שישקף את תחושת הצדק של הציבור הנאור בישראל..." האמור בהתייחס לנזיקין והדברים יפים לכאורה בכל שאלה של הקטנת הנזק. עם זאת, אין התאמה מלאה בין אותם אמצעים סבירים שבס"ק (א) לחוק חוזה הביטוח לאותם אמצעים סבירים שבס"ק (ב). כך מציינת פרופ' גבריאלה שלו בספרה "דיני חוזים" (מהדורה שניה) בעמ' 583 ובהתייחס לסעיף 14 לחוק החוזים תרופות "אמצעי מסויים עשוי להחשב לבלתי - סביר בנסיבות העניין ועל כן כאמצעי שהנפגע לא היה חייב לנקוט אותו במסגרת סעיף 14 (א); אולם אם ננקט בפועל, יחוייב המפר - לפי סעיף 14 (ב) - בשיפוי בגין ההוצאות שהוצאו לשם השגתו, כדי שיעורן הסביר". עוד נוסיף כי המבחן בדבר הסבירות של האמצעים אינו רק בחכמה שלאחר מעשה, אלא אשר היה סביר או לא סביר בשעת המעשה. ראה: ע"א 195/85 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' ז'אק סוראקי ואח' פ"ד מב (4), 811. בהתאם מציין קציר בספרו "תרופות בשל הפרת חוזה" (חלק ב') בעמ' 935: "וכשם ששומה על הנפגע לפעול להקטנת הנזק, עליו להימנע מעשיית פעולות שיש בהם כדי להגדילו. הכלל על דבר הנטל להקטין את הנזק, כפי שהוא קבוע בסעיף 14(א) של חוק התרופות, מותנה על ידי ההוראה המצוייה בסעיף 14(ב) של החוק... הדין, המתיר לנפגע להיזקק למעשים שאפשר שיגדילו את הנזק, מבקש, יחד עם זאת, לרסן את מידת החופש הניתן לו בפעולתו זו, בקובעו בסייפא של הסעיף 14(ב) של החוק...". 14. לכאורה, עניינו של השיפוי שבסעיף 61(ב) לחוק חוזה הביטוח, בהוצאות או התחייבויות סבירות שהוצאו להקטנת הנזק וכשהאמור אינו מתייחס לנכס עצמו. אולם, לא בכדי מציין קציר בספרו בעמ' 956 כי נזק נוסף שנגרם כתוצאה מנסיון להקטנת הנזק, אף עם הנסיון לא צלח, יכלל בפיצוי הכולל בגין הנזק וכשהדוגמא המובאת על ידו "נפגע, שקיבל מן המפר נכס פגום, ותוך כדי נסיון לתקן אותו נכס, גורם לו, או לנכס אחר, נזק, לא יהיה מנוע מלתבוע פיצויים עבור ההוצאות שהשקיע, ואף לא בשל הנזק הנוסף שנגרם תוך כדי נסיונו לתקן". את ההנמקה לקביעה זו מבסס המחבר, בנוסף להוראות הסעיף עצמו על מבחן הצפיות "היינו, שהיה על המפר לצפות מראש את נסיונותיו של הנפגע לתקן את הנזק". (הערת שוליים 67). לא בכדי נקבעה ההוראה שבסעיף 61(ב) לחוק חוזה ביטוח כי יכול והשיפוי יהיה "אף מעל לסכום הביטוח", וכמוסבר על ידי ידין בחיבורו במסגרת פירוש לחוקי החוזים בעריכת טדסקי "חוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981" בעמ' 152 "יש בכך עידוד לנקיטת אמצעים העשויים למנוע או להקטין נזק". דומני כי ניתן לבחון את הסוגייה דנן גם אם נבחן את ההוראות שבסעיף 61 לחוק חוזה הביטוח, באספקלריה של החובות ההדדיות. ניתן לקבוע כי המחוקק רואה לנכון שלא לכלול במסגרת הנזק את אשר יכול היה המבוטח לנקוט באמצעים סבירים על מנת להקטין הנזק. בלשון אחרת, נזק שניתן היה להקטינו, רובץ לפתחו של המבוטח וכאילו נזק זה לא נגרם. מאידך, כהגנה על המבוטח או הגנה על נפגע בכל הקשור לדיני החוזים הכלליים, ותוך עידוד המבוטח לנקוט באותם אמצעים נדרשים, קובע המחוקק כי הנזק יכלול לא רק את הנזק שנגרם ישירות בגין מקרה הביטוח, אלא כחלק בלתי נפרד מהנזק האמור גם נזק שיתווסף כתוצאה מרצון המבוטח לפעול לפי חובת הקטנת הנזק. יהא נזק זה הוצאות שהוצאו ויהא נזק זה, הגדלת הנזק לנכס המבוטח לכשלעצמו. פן נוסף שניתן לבחון שאלה זו הינו בראיית הנזק הנוסף שנגרם לנכס המבוטח כתוצאה מהפעולות שננקטו להקטנת הנזק, אף אם אלו לא צלחו, כהוצאות שידרש עתה המבוטח להוציא על מנת להביא את הנכס למצבו אלמלא אותן פעולות. סבירות ואחריות 15. משבאים אנו ליישם את המפורט לעיל לענייננו, קמה וניצבה השאלה האם אכן פעולת הנסיון לניקוי הצבע באמצעות מכונת הקיטור, הינה בגדר הסבירות של פעולה לפי סעיף 61(ב) לחוק חוזה הביטוח אם לאו. נראה, כי כיום אין חולק כי במבחן התוצאה ובמבחן זה בלבד, אמצעי זה אינו בגדר הסבירות. כן נראה שלכאורה אם לא היתה נוקטת התובעת ו/או מי מטעמה בדרך פעולה שכזו, לא היה נטען כאילו היה על התובעת לנקוט בפעולה זו במסגרת סעיף 61 (א) לחוק חוזה הביטוח. דהיינו, שלכאורה, לא היינו קובעים כי פעולה סבירה היא להזקיק מבוטח לפעולה מיידית לניקוי הצבע, באמצעות מכונת קיטור. אולם, כמפורט לעיל המבחן אינו מבחן התוצאה, וכאמור, גם אם לא נמנע הנזק בגין הפעולות שננקטו ואף אם הנזק הוגדל, אין לבוא בטרוניה למבוטח. המבחן הראוי הינו, הסביר בהתחשב באינטרסים השונים, בעת המעשה. 16. יטען הטוען, כי סביר להניח שבסמוך לאירוע לא העסיק את מנהל התובעת הנושא הביטוחי, ועל כן פעל אשר פעל על מנת למנוע נזק ממכוניתו. מעת שכזו ניתן לטעון כי העובדה שננקטה הפעולה, ללא קשר לנושא הביטוחי, הרי אם נראה הדבר כסביר וראוי למנהל התובעת להקטין נזקיו, מה לה למבטחת - הנתבעת כי תלין על כך. יתר על כן, לכאורה ניתן לטעון את המבחן שנדחה ע"י כב' השופט ברק בע"א 252/86 הנ"ל: "הוצע כי על הניזוק לנקוט באותם אמצעים להקטנת הנזק שהיה נוקט בהם אילו הוא עצמו גרם לנזקו שלו", כפי שהוצע בע"א 592/66 הקודחים נתניה בע"מ נ' ביטון, פ"ד כ"א (1) 281. נקיטת גישה זו כוללת בחובה מבחן סובייקטיבי בלבד בדבר סבירות הפעולה, ובהתעלם מהאינטרס של המבטחת. גם אם סבר המבוטח כי הפעולה תקטין את הנזק, לא נראה כי בהכרח יש להכיר בפעולה שכזו, גם אם המבוטח נקט את אותה פעולה, לפחות בשלב ההוא, למטרותיו הוא. אם נזקק לאותו מבחן הצפיות שהובא מקציר שם, כלום קיימת צפיות שתנקט פעולה שיש בה חשש להגדלת הנזק עשרות מונים?!. דומני שהתשובה לכך שלילית. 17. נראה על כן, כי יש לבחון את הנסיבות דנן תוך מבחן משולב, לרבות המבחן האובייקטיבי בשאלת הסבירות. כפי שעולה מחומר הראיות, מדובר היה בצבע שמן כשהחשש של המעורבים, כי אם לא יטופל נושא הצבע מיידית יכול ולא ניתן יהיה לתקן את המעוות. יתר על כן, כפי שהובא לעיל, הרי לכאורה הנסיון להסיר הצבע בחלקה החיצוני של המכונית צלח ולו במקצת, ועל כן סברו המעורבים כי יש לנסות ולעשות כן, גם ביחס לחלקה הפנימי של המכונית. עוד יש לזכור כי מדובר היה ביום שבת, ולא ביום עבודה רגיל שאזי ניתן היה לבחון אם אין מקום שהתובעת תזקק מיידית לגורם מקצועי בנושא הסרת צבע שכזה. יתר על כן, מדובר לכאורה, במכונת קיטור אשר נדרשים לה בפעולות של ניקוי. בענייננו השאלה הנדרשת אם היה על התובעת והפועלים מטעמה, ושוב במבחן האדם הסביר, לצפות כי בהכרח ינתז הצבע לכל רחבי המכונית. ודוק, האמצעי שננקט אינו בגדר הוצאה ממשית ויש להניח שאם אכן הנסיון היה מצליח, אכן היתה הקטנת נזק משמעותית. יתר על כן, כלום לא ניתן להניח כי דווקא חברת הביטוח - ושוב, במבחן בשעת מעשה ולא במבחן התוצאה - היתה מבקשת כי ינקטו פעולות שנראות כפעולות פשוטות יחסית להסרת צבע שברי כי חלוף הזמן יכול ויגרום לאי יכולת ניקויו. עוד יש לציין, כי לאור מגמת העידוד של נקיטת פעולות על ידי מבוטח והרצון להבטיח, כי לא ינזק כתוצאה מפעולות אלו, לכאורה ניתן לסבור שהפעולה שננקטה היתה בגדר הסביר. 18. אולם, אין להתעלם מאשר מציין מומחה ביהמ"ש כי חרף חובת הקטנת הנזק, הרי אם היינו עוסקים בבעל מקצוע המבין בתחום "לא יעשה מעשה בלתי אחראי שכזה ואם עשה זאת הרי קיימת לו אחריות מקצועית לביצוע ה"תיקון" הלקוי". ובהמשך כי גם אם רצו לבצע ניקוי "הרי יש לבצע זאת כראוי ובזהירות הנדרשת..." תוך שהדרך הינה פירוק חלקים "ולא נסיון ניקוי חובבני שתוצאותיו ידועות מראש". בצדק מציין המומחה כי נזקים אלו "נעשו עקב רשלנות". וכלשונו "קבלת החלטה "גרועה" שבעקבותיה נגרמו נזקים בלתי סבירים ובלתי יחסיים לנזק שהיה ברכב". כמובן, שיש להזקק לדברים אלו בהתייחס למומחה ולמבין בתחום, אולם מנגד אין להתעלם דווקא מכך שהתובעת והפועלים מטעמה אינם מבינים בתחום, ועל כן לכאורה היה עליהם מחד להמנע מביצוע פעולה שאינם בקיאים בה, אולם מאידך דווקא בגין ברותם קשה לצפות שיצפו את אשר ארע. 19. הנה כי כן, הבאנו את השיקולים והמבחנים השונים לבחינת סבירות הפעולה. מחד, קשה לקבל נקיטת פעולה על ידי "הדיוט" למלאכה זו וכדברי המומחה, אולם מאידך אין להתעלם מהמצב העובדתי וסברת הפועלים כאמור. נראה על כן, כי האיזון ימצא בחלוקת "האחריות" בין הניצים. יכולים אנו להגיע למסקנה זו הן לאור הוראות סעיף 61 (ב) סייפא לחוק חוזה הביטוח, כי בהוצאות בלתי סבירות "חייב המבטח בשיפוי כדי שיעורם הסביר בנסיבות העניין" או בהחלת עקרונות האשם התורם, אשר הוחלו גם במסגרת דיני החוזים. הסכומים הנתבעים 20. טרם שנזקק לפרטי הנזק לכשעצמם, מהראוי להביא את אשר ציין מומחה ביהמ"ש, כי ביקש מב"כ התובעת לבדוק אפשרות לבדיקת המכונית "אך זה הודיע לי כי הרכב לא נמצא ברשות התובעים". כאמור הצדדים ויתרו על חקירות נגדיות ועל כן לא נשמעו עדויות, אולם אין להתעלם מכך שהתבועת לא מצאה לנכון להתייחס להערה זו שבגינה נטען על ידי הנתבעת שלכאורה המכונית נמכרה על ידי התובעת, ויתכן ולא נגרמו לה הפסדים כמופיע בחוות הדעת, ועל אחת כמה וכמה, שלא הומצאו לא לתיק ביהמ"ש ולא למומחה מטעם ביהמ"ש, חשבונות של תיקון בפועל, דבר האומר דרשני. עוד יש לציין כי מתצהירו של אבי בן חיון, מנהל מחלקת הצבע במוסך בו היה הרכב, עולה כי ניתן היה להחליף את כל החלקים שניזוקו במכונית תמורת 10,000 ₪ בלבד, לאור העובדה שקיים היה רכב מסוג ודגם זהה שנהרס בתאונה. מאידך, אין להתעלם מכך שהנציגים מטעם המבטחת ובכללם מנהל מחלקת התביעות בסוכנות הביטוח מצפור סוכנות לביטוח בע"מ, שמואל גטניו טפלו לרבות באמצעות השמאים מטעם הנתבעת, בכל הקשור לתיקון מלוא הנטען, וכשהויכוח שהתעורר נסוב בעיקרו על שאלת הצורך בהחלפת חלקים חדשים או אם ניתן להסתפק בצביעה מחודשת. לכך יש להוסיף כי השמאי מטעם הנתבעת מציין מפורשות כי "ניתנה הבטחה למבוטח שכל חלק שלא ינוכה ויחזור למצבו הקודם יוחלף בחדש". רק משעמדה התובעת על כך כי יוחלפו חלקים חדשים, אז ורק אז נדחתה התביעה בגין הטענה, כי המקרה אינו נכלל בכיסוי הביטוחי. 21. בכל הקשור לפרטי הנזק הנטענים, ניתן לציין כדלקמן: א. למומחה ביהמ"ש הומצאו כל הנתונים אשר הומצאו, וחרף בקשותיו לא הומצאו לו נתונים מבוקשים, וכשנראה מחוות הדעת של מומחה ביהמ"ש כי מצא לנכון לפרט חישוב כל פריט ופריט, ועל כן אין מקום שלא להדרש לחוות דעתו, חרף הנטען על ידי התובעת בסיכומיה. ב. בכל הקשור לנושא המע"מ, הרי כרכב חברה אין מקום להוספת מע"מ. ג. בכל הקשור לרכב חלופי, לא רק שלא הוכיחה התובעת הנזק בגין כך, אלא שלכאורה לא היה מקום שהתובעת תמתין זמן כה ממושך, כל זאת לאור הבטחה, נטענת, זו או אחרת בדבר מתן תשלום זה או אחר, ובמיוחד שמדובר בסכום של כ- 5,000 ₪. בכל הקשור להוצאות דלק בגין רכב האחות של מנהל התובעת, הרי הוצאות אלו היו מוצאות בכל מקרה, מה עוד שאין בסיס ראוי לסכום הנטען. מעל לכל, הפיצוי לפי הפוליסה לכאורה אינו כולל נזק תוצאתי זה. ד. עם זאת, בכל הקשור לתשלום למוסך באשדוד, לא מצאה לנכון הנתבעת להגיש תצהיר מטעם אותו שמואל גטניו מנהל מחלקת התביעות, אשר יהיה בו כדי לסתור את אשר טוענת התובעת בכל הקשור להבטחה שניתנה לתובעת כי הנתבעת תישא בהוצאות הנסיון לניקוי בסכום של 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ, וכנטען כי הדבר בוצע אכן לפי הוראות הנתבעת ובמסגרת האמור בסעיף 61 (ב) דלעיל. ה. בנסיבות דנן, לא ראיתי מקום לפצות את התובעת בגין עוגמת נפש לרבות נוכח כל המפורט לעיל. 22. מסקנתינו איפה כי התובעת זכאית לפיצוי כדלקמן: א. בגין הנזק הישיר לסכום של 18,793 ₪. ב. ל- 5,000 ₪ בגין פירוק ואשר נוקה בהתאם לחשבונית של המוסך באשדוד. ג. בגין הנזק העקיף, קרי הנזק בעקבות פעולות הניקוי כולל ירידת הערך היחסית, ולרבות בהתחשב במפורט לעיל, נראה לקבוע את חלקה של הנתבעת בנזקים אלו בשיעור של 40% מהם, דהיינו סכום של 8,622 ₪ מתוך הסכום הכולל של 21,554 ₪. ד. שכ"ט שמאי 1,000 ₪. ה. מאידך, בצדק טוענת הנתבעת כי לאור הפיצוי בגין ירידת ערך יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית בגינו, דהיינו 1.5% מערך הרכב כפי שקבע מומחה בית המשפט דהיינו סכום של 2,051 ש"ח. וכן השתתפות עצמית בגין הנזק האחר בסכום של 1,356 ש"ח. סה"כ 3,407 ש"ח. 23. בכל הקשור להודעה לצדדים השלישיים, דין הודעה זו להדחות. הצדדים השלישיים פעלו מטעם התובעת בנסיונה להקטין את הנזק ואין לבוא עימם חשבון. בכל הקשור לאותו חלק שפוצתה התובעת בגינו, והקשור לפעולותיהם, הרי אין לנתבעת עילה כנגדם וביחס לחלק האחר אין למבטחת עילה לדרוש מהם פיצוי בגין פעולות שפעלו בשם התובעת. ביחס לצדדים השלישיים, הרי נצרכו הם לכתב הגנה וכן נדרש בני מתנה להגשת תצהיר עדות ראשית מטעמו, אשר ניתן אף בשם הצד השלישי האחר. מאידך, לא נצרכו להשתתפות בדיונים ולהגשת חומר נוסף מטעמם. 24. אשר על כן אני מורה כדלקמן: א. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 30,008 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.1.98 ועד התשלום בפועל. ב. בנוסף, החזר יחסי של הוצאות המשפט, דהיינו סך של 600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.10.99 ועד התשלום בפועל, וכן 7,500 ש"ח שכ"ט עו"ד, בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. ג. ההודעות לצדדים השלישיים נדחות והנתבעת תשלם לכל אחד מהצדדים השלישיים הוצאות בסך 1,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל. רכב