פסק דין 1. המערער יליד 1978, הגיש תביעה למשיב להכרת זכות בתאריך 16/11/99, לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט- 1959, בגין פגיעה חבלתית באף ובגין ניתוח אלקטיבי שעבר בכף רגלו השמאלית ("אצבעות פטיש") במהלך שירותו הצבאי. המשיב בהחלטתו מיום 1/5/00 קבע כי: "הריני להודיעך בזה כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות. בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מתאריך 2/4/00 המצ"ב לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין הפגיעה העצבית בכפות הרגלייםובבהונות והניתוח שעברת בגינה ובין תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." ומכאן נסב הערעור שלפנינו. הערעור מתייחס לחבלה באצבעות הרגל בלבד. 2. המערער התגייס לשירות סדיר בתאריך 27/11/96 ושירת עד לתאריך 10/11/99 בחיל תחזוקה, כעובד כללי. עובר לגיוסו המערער סבל מתופעה המוגדרת "אצבעות פטיש". לאחר שעבר את הוועדות הרפואיות הנדרשות נקבע לו פרופיל 82 וזאת בשל בעיית ראיה ממנה סבל. עפ"י קביעת הוועדה לא היה בתופעת "אצבעות הפטיש" כדי לפגוע בכושרו הצבאי. מיד עם גיוסו נתקל בבעית נעילת הנעליים הצבאיות אשר גרמה לו לפגיעה קשה באצבעות רגליו, בגינה טופל ע"י השירות הרפואי הצבאי. באפריל 1997, כשישה חודשים בלבד לאחר גיוסו, המערער הופנה לביצוע ניתוח באצבעות כף רגלו השמאלית. וזאת כהמלצת הרופאים, על מנת לתקן את מצבו ולאפשר לו פעילות צבאית מלאה. ביום 9/4/97 המערער עבר את הניתוח במסגרת הצבאית. טענות המערער 3. לטענתו, כתוצאה מהניתוח הינו מוגבל קשות ברגלו השמאלית. אצבעות רגלו משותקות ומורמות והוא אינו מסוגל לדרוך על כל כף הרגל אלא על כריות העקב בלבד. המערער טוען כי בעקבות הניתוח הוא מוגבל קשות בתנועתו וסובל מחוסר יציבות בהליכתו. את טענותיו אלו הוא סומך על חוות דעתו הרפואית של ד"ר סלטי. בגין מצבו הרפואי לאחר הניתוח, הפרופיל הצבאי שלו הורד ל- 24 והוא שוחרר מהשירות. לטענתו מצבו הרפואי הנוכחי נובע כל כולו משירותו הצבאי, בין אם הפגיעה נובעת מהעדר שחרור משימוש בנעליים צבאיות ובין אם הפגיעה נובעת מהכשל הניתוחי. עוד לטענתו, טרם גיוסו לא היה מוגבל בתנועותיו. מגבלתו היחידה הייתה העדר יכולת לנעול נעלי עור ועל כן נעל כדרך קבע נעלי ספורט וסנדלים, בעוד שבמהלך שירותו קיבל המערער מעת לעת פטור משימוש בנעליים צבאיות אם כי הפטור שניתן לו היה תמיד לתקופה קצרה ולאחר מכן נאלץ שוב לנעול את נעלי הצבא והשפשופים חזרו. ב"כ המערער טוען כי שגה פרופ' ביאליק בחוות דעתו לפיה ישנו ממצא קליני של פגיעה עצבית כאשר בדר"כ יש למחלה התקדמות איטית, שהרי במקרה דנן אין ספק כי לא מדובר בהתקדמות איטית כי עברו 4.5 חודשים בלבד.בנוסף גם לעניין המחלה העצבית, שגה פרופ' ביאליק לטענת המערער, שהרי עפ"י תוצאות הבדיקה החשמלית של הולכת העצב שנערכה למערער נמצא כי אין כל פגיעה עצבית, ואכן בחוו"ד הנוספת מיום 24/5/01 פרופ' ביאליק קובע כי לא מדובר במחלה עיצבית אבל חוות דעתו לא משתנה. המערער חולק גם על מסקנה נוספת של פרופ' ביאליק לפיה לא חל כל שינוי במצב רגליו של התובע מלפני גיוסו למצב שלאחר הניתוח, וזאת ומאחר ולטענתו הדבר אינו עולה בקנה אחד עם החלטות הוועדות הרפואיות. מערער סומך טענותיו על מסמכים רפואיים הנמצאים בתיקו האישי של המערער וסיכום המחלה של בי"ח רמב"ם שם מוסבר כי הניתוח כתוצאה מהשפשוף בנעליים. המערער אינו טוען לכשל רפואי בניתוח, אלא טוען כי הפנייתו לניתוח תוך כדי הבטחה שזה יביא לשיפור מצבו נעשתה ע"י הרשות הצבאית או שלוחותיה וזהו הבסיס לחתימתו על הסכמה לניתוח. לטענתו, טרם גיוסו לא צריך היה לעבור את הניתוח ורק כתוצאה מהשימוש בנעליים הצבאיות הוחמר מצבו וכתוצאה מכך הוא עבר את הניתוח. המערער טוען כי השירות הצבאי והניתוח שעבר גרמו להחמרת מצב כפות רגליו והבהונות, קרי: החמרת המצב בזמן השירות עקב השימוש בנעליים גבוהות והניתוח שבה בעקבותיהם, כל זאת נעשה במסגרת השירות הצבאי ועפ"י הנחיות הצבא. טענות המשיב 4. לטענתו החלטתו ניתנה כדין ומצבה של כף הרגל השמאלית לא נגרם ולא הוחמר עקב תנאי השירות תנאי. בשירות של המערער לא היו אירועים חריגים, ואילו גורמי הליקוי בכף הרגל השמאלית נעוצים כאמור בסיבות מחלתיות שאינן קשורות לשירות. המשיב מבקש להעדיף את חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 2/4/00 לפיה קיימת פגיעה עצבית באצבעות רגליו של המערער, אלא שמדובר במחלה המאופיינת בהתקדמות מחמירה איטית, שלא הושפעה מעיסוקי המערער ופעילויותיו בשירות, זאת ועוד עפ"י חוות דעתו פרופ' ביאליק טוען כי הניתוח לא החמיר את מצבה של כף הרגל. המשיב טוען כי לצורך הכרה בתוצאות טיפול רפואי שניתן לחייל במהלך שירותו נדרשים 3 תנאים מצטברים: 1. מדובר בטיפול רפואי לקוי או רשלני. 2. היה הכרח בטיפול הרפואי מבחינת אינטרס צבאי בין אם המחלה קשורה לשירות ובין אם לאו הטיפול ניתן ע"י הצבא או באמצעותו ולא באופן פרטי 3. המשיב מפנה בסיכומיו לעניין זה לרע"א 4391/98 קצין התגמולים נ' עמר מאיר ולדנ"א 2861/99 קצין התגמולים נ' עמר מאיר ולע"א 4087/98 סיאג אבי נ' מ"י, תקדין מחוזי, כרך 98(3), תשנ"ח/ תשנ"ט- 1998, לפיה כפי שנקבע מפי סגן הנשיא יעקובי שווילי, כי ללא אינטרס צבאי בקיום הניתוח הופכת גם רשלנות בניתוח, אפילו בהנחה שהוכחה רשלנות, לגורם זר המנתק את הקשר הסיבתי לשירות ממילא. המשיב טוען כי הטיפול הרפואי שקיבל המערער אינו משקף אינטרס צבאי. המשיב שולל טענתו של המערער לפיה אולץ לנעול נעליים גבוהות (כך טען בתצהירו מע/ 1 ס' 5), להיפך עד הניתוח נהנה מפטורים זמניים ומעולם לא סרבו לבקשתו לפטור מנעליים גבוהות (בפרוטקול עמ' 7 שורות 21 - 22), המשיב מוסיף וטוען כי מאחר שהמערער לא טען כי קיבל פטור לסירוגין אין לקבל טענה עובדתית חדשה זו מפי בא כוחו בשלב הסיכומים. המערער לעולם לא ביקש פטור קבוע מנעליים גבוהות, כפי שקיבל לאחר הניתוח, במשך כל יתרת שירותו. לטענת המשיב לא הועמדה בפני המערער הברירה של בחירה בין ניתוח לבין המשך שירות, הניתוח עצמו היה "אלקטיבי" לפי בחירת המערער, מה גם שלא מדובר במצב חרומי דחוף להצלת חיים או לצורך תיפקוד החייל בצבא. לצבא לא היה כל אינטרס בניתוח ומיד לאחריו ניתן למערער פטור קבוע. מה גם שהמערער לא מילא תפקיד שהצריך נעילת נעליים גבוהות. זאת ועוד לטענת המשיב הטיפול שקיבל המערער אינו רשלני. במידה והמערער טוען כי הטיפול היה רשלני עליו נטל ההוכחה ונטל זה כלל לא הורם. המשיב מפנה לע"נ 271/96 לוי רון נ' קצין התגמולים, ומוסיף כי ההלכה גורסת שרק טיפול רשלני או כושל יוכר עקב השירות. מה גם שבחוות הדעת של פרופ' ביאליק מיום 19/3/01 נקבע כי בעקבות הניתוח מתאפשר למערער לדרוך ברגלו השמאלית בצורה נכונה על ראשי המסרקים ראשון וחמישי. עוד טוען המשיב כי הורדת הפרופיל הרפואי אינה מצביעה ו/או מוכיחה טענה רפואית, פרופיל צבאי לטענתו מבטא דרגת כשירות תפקודית לתפקידים צבאיים עפ"י מבחני התאמה רפואיים ולא את מצבו הרפואי של החייל. לסיכום טוען המשיב כי ההחמרה במצב המערער לא נובעת מהעדר שחרור מנעליים גבוהות ו/או מכשל ניתוחי. סוגיית הנעליים הגבוהות לא חייבה כלל טיפול רפואי לפי אינטרס צבאי או צורך צבאי, ואף כשל ניתוחי לא התרחש, ואף לא הוכח כי מצבו הרפואי של המערער הוחמר עקב הניתוח. ההיבט הרפואי- חוות דעת מומחים 5. מטעם המערער הוגשה חוות דעתו של ד"ר סלטי מיום 13/9/00 בה הוא קובע כי: "..למעשה ניתוח מסוג זה של תיקון "אצבעות פטיש" לא אמור לגרום לכל הפרעה תפקודית, אלא שבמקרה שלפנינו נגרם למר מועלם שינוי באופן הדריכה המתבצעת כעת על ראשי עצמות המסרק וללא שיתוף אצבעות כף הרגל המנותחת, האצבעות מורמות מעל לקרקע. יתרה מזאת קיימת דפורמציה של האצבעות שנותחו, במיוחד של אצבע 2 בה נראית דפורמצית פטיש של המפרק הבין גלילי המרוחק.." 6. מטעם המשיב הוגשו שלוש חוות דעת האחת מיום 2/4//00 השניה מיום 19/3/01 וחוות דעת משלימה מיום 24/5/01. בחוות דעתו מיום 2/4/00 הגיע פרופ' ביאליק למסקנה, שהשירות בצה"ל והניתוח לא גרמו להחמרת מצב כפות רגליו ובהונותיו של המערער. למסקנה זו הוא מגיע לאחר שקבע כי: "לפנינו ממצא קליני של פגיעה עצבית בכפות הרגלים ובבוהונות. בדרך כלל יש למחלה התקדמות איטית ומחמירה, לעיתים מופיעה במשפחה. אין ספק שהטיפול בכיפוף האצבעות הינו ניתוחי. כדי ליישרם ולמנוע הופעת יבלות כתוצאת לחץ על המפרקים המכופפים. אין המחלה נגרמת או מחמירה בעיקבות עיסוקיו, או פעילויותיו של האדם." בחוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 19/3/01 הוא קובע תוך התייחסות לחוות דעתו של ד"ר סלטי כי: ".... ידוע היטב, שדריכה מתבצעת על ראשי המסרקים ראשון וחמישי ועל עצם העקב, לפיכך, אין חשיבות למצב הבהונות בעניין זה. בחוות דעתו, טוען ד"ר סלטי, מחד, שהניתוח החמיר את צורת הדריכה של מר מועלם ומאידך טוען, שלאחר הניתוח מר מועלם דורך על ראשי המסרקים, דהיינו, הניתוח איפשר לו לדרוך בצורה נכונה על ראשי המסרקים ראשון וחמישי. בפרטי המקרה כותב ד"ר סלטי: "שנים רבות סובל מ- PES CAVUS ו- CLOWING של האצבעות. דהיינו הוא מתאר מצב בו תואמת נכותו של מועלם 10% נכות לפי סעיף 49(2)ב', אשר הינה הנכות עליה ממליץ גם לאחר השרות בצה"ל. פירושו שגם ד"ר סלטי מסכים, שלמעשה, לא חל שינוי במצב הרגליים של מר מועלם טרם השירות ולאחריו. אולם, למעשה, המצב עם תיקון אצבע פטיש (CLOWING), אינו תואם סעיף ליקוי כלשהו ולכן "נאלץ" ד"ר סלטי להפנותו לסעיפים "מותאמים" ". בחוות דעת זו, ממליץ פרופ' ביאליק למערער, על מנת להעמיק את הברור של מצב כפות רגליו, להפנותו לבדיקה אלקטרופיזיולוגית, בדיקת הובלה עצבית של הרגליים ועצבים הקפיים. בחוות דעתו המשלימה של פרופ' ביאליק מיום 24/5/01, שניתנה לאחר עיון נוסף בתיק הרפואי ובתוצאות הבדיקה האלקטרופיזיולוגית מיום 18/4/01, על אף שלא הודגמה פגיעה עצבית בגפיים התחתונות הוא קובע כי: "אמנם הדבר אינו תומך בדעתי שמדובר במחלה עצבית מתקדמת, אך אין זה משנה את העובדה המוזכרת בדיון לחוות דעתי מיום 19/3/01." ההיבט המשפטי 7. הכלל בעניין מחלה שאינה קשורה לשירות הצבאי קובע כי במקרים אלו תבחן מידת המיומנות הסבירה בטיפול הרפואי. בעוד שכאשר המחלה היא תוצאה של השירות הצבאי אין כל רלוונטיות לשאלת מיומנות הטיפול הרפואי שכן בכל מקרה תוצאת המחלה/אירוע לאחר הטיפול הרפואי תהא הכרה בנכות. בע"א 574/75 קצין התגמולים נ' יצחק רונן, לא פורסם, נדון מקרה בו נותח חייל במסגרת צבאית בגין מחלה שאינה קשורה לשירות הצבאי, ובעקבות ניתוח זה נגרמה לו נכות, ונקבע כי אין קשר בין הנכות לבין השרות הצבאי כיוון שהמחלה אינה קשורה לשירות הצבאי (יעבץ בסיפרו "חוק הנכים"בעמ' 102). בע"א 346/76 כהן יעקב נ' קצין התגמולים, לא פורסם, הש' כהן קבע כי: "....העובדה שטיפול רפואי הדרוש לאדם ניתן לו ע"י רופאה של חיל הרפואה, והוא כאשר אדם זכאי לטיפול זה בתקופת שירותו הצבאי, אין בה כדי לעשות את הטיפול הרפואי לאירוע צבאי. במה דברים אמורים, ראשית בטיפול שבוצע בכל כללי האמנות הרפואית, שיכול החייל לומר, אילמלא השירות, לא הייתי צריך להיזקק לחיל הרפואה. ושנית בטיפול הרפואי שאין בינו ונחיצותו ועיתויו לבין השירות הצבאי ולא כלום- להבדילו מטיפול רפואי שצריך היה לבצעו או להחישו מסיבה כלשהי הקשורה בשירות הצבאי, המבחן איננו אם הטיפול הוא "לטובתו" של החייל- מסתמא כל טיפול רפואי תמיד הוא לטובתו, או לפחות מתכוונים לטובתו. המבחן הוא בקשר הסיבתי שבהזדקקותו של החולה אל חיל הרפואה." בע"א 357/91 משה סייג נ' קצין התגמולים (לא פורסם), נדון מקרה בו גוייס המערער לשירות חובה ושוחרר מצה"ל בפרופיל 31 בשל פגימה בחלק התחתון של רגלו השמאלית. פגימה זו נגרמה כתוצאה ממחלה שחלה בה בתקופת הילדות. המערער עבר שלושה ניתוחים בכף רגל שמאל בילדותו ובנערותו. בתקופת שירותו הצבאי, אושפז לביצוע טיפול כירוגי "עקב נקעים חוזרים" בקרסול רגלו השמאלית ובוצע ניתוח בקרסולו. אי יציבותו של הקרסול גרמה לנקעים החוזרים וכתוצאה מקבוע מפרק הקרסול בניתוח זה חל שיפור באי היציבות. מתצהירו של המערער עלה כי היתה לו "הכבדה גדולה על הרגל", שגרמה להרגשת "אי נוחות" רבה עד שפנה לעזרה רפואית ואושר על ידי וועדת רופאים צבאית בצוע הניתוח. ביהמ"ש בהתבססו על כל הנסיבות העובדתיות קובע כי: ".....אליבא שתי חוות הדעת הרפואיות שהיו בפני וועדת הערעור, הצורך בטיפול הרפואי שנערך לא נבע מתנאי שירותו הצבאי של המערער....המסקנה המתבקשת היא, לכן, שלא קיים קשר סיבתי בין היזקקותו של המערער לטיפול הרפואי לבין השירות הצבאי...." בע"נ 346/89 פרץ גולן נ' קצין התגמולים, (לא פורסם), נדון מקרה בו נפגע עצב של המערער במהלך ביופסיה שנעשתה כחלק מתהליך טיפול מקובל במחלתו של המערער. וועדת הערעור קבעה כי אין טענה ואין ראיה שהביופסיה לא נעשתה במיומנות ובדרך המקובלת. מאחר והביופסיה היא הליך טיפולי מקובל במחלתו של המערער אין להכיר בפגיעה בעצב שלו כפגיעה "עקב השירות" (ראה ע. יעבץ בספרו "חוק הנכים", בעמ' 103 ואילך). בע"א 194/79 קצין התגמולים נ' שמעון כהן, פ"ד לד(3) 341, נדון מקרה של חייל אשר בשעת גיוסו לצה"ל אובחנה אצלו מחלת אוזניים, ובמהלך שרותו החמירה מחלתו עד כי בתוך השירות הצבאי נאלץ לעבור שני ניתוחים באוזניו. תביעתו לקצין התגמולים נדחתה, אך בערעור שהוגש על קביעה זאת החליטה ועדת הערר להכיר בקשר סיבתי של החמרה, ועל החלטת ועדת הערר הוגש ערעור לבית המשפט העליון. שופטי הרוב החליטו כי אין מקום להתערב בהח' הוועדה בדרגה הראשונה מכיוון שסברו כי יש להקפיד עם המשיב במתן רשות ערעור בשאלות משפטיות בלבד. עם זאת מצאנו לנכון להביא מדבריו של שופט המיעוט כב' השופט אשר אשר כתב בחוו"ד: "הנה כי כן- הניתוח השני כמו הניתוח הראשון, לא היה קשור עם צורכי השירות הצבאי כי אם נבע מרצונם של הרופאים לתקן פגם בריאותי שנמשך מאז ימי ילדותו של המשיב. הניתוח נעשה אומנם בבית חולים צבאי אך לא לצורכי הצבא נעשה ותוצאותיו אינן קשורות קשר סיבתי עם השירות הצבאי." דיון ומסקנות 8. ומן הכלל אל הפרט; הצדדים חלוקים בנוגע לשאלה האם הוחמר מצבו הרפואי של המערער במהלך שירותו הצבאי ועקב שירותו? ראשית בנוגע להורדת הפרופיל של המערער, בת.א. 4847/86 דוד קראוס נ' "כלל" חב' לביטוח בע"מ, אשר צורף לסיכומי המשיב, בו צוטטה בין היתר עדותו של ד"ר דניאלה וילה לאמור: "מספרי פרופיל הם הקורלציה בין המספר ובין המחלה שהוא מייצג והתפקיד הצבאי שהחייל יכול למלא ולשיבוץ החייל..." ועל רקע עדות זו ביהמ"ש קבע בפרשה הנ"ל כי: "העולה מכל אשר הובא בפני בית המשפט הוא כי הפרופיל הרפואי עוסק בהגדרת יכולת תפקודית של יוצא צבא במערכת הצבאית ולא בהגדרת מצב רפואי טהור או מיגבלה רפואית טהורה..." בע"א 493/79 מאיר אסולין נ' קצין התגמולים, פ"מ(1), 177 נקבע בין היתר כי נכות מחייבת קיומה של פגימה רפואית הנקבעת עפ"י מבחנים רפואיים אובייקטיביים ("מבחן ביולוגי") וכן חייב להימצא תפקוד ירוד או ירידה בתפקוד (מבחן תפקודי). וכפי שנקבע בע"נ 271/96 לוי רון נ' קצין התגמולים ע"י השופט מרדכי בן חיים לעניין הפרופיל הצבאי: "מבחן הפרופיל הרפואי אינו יכול לשמש כמדד אובייקטיבי יחיד לעצם קיומה של החמרה וכי קיומה של זו, נגזר ממשקלם המצרפי של נתונים תפקודיים ונתונים ביולוגיים..." מכאן שלהורדת הפרופיל אין כדי להגדיר מצב רפואי או מגבלה רפואית אלא יש בו כדי להגדיר יכולת תפקודית של החייל במסגרת הצבא. איננו סבורים כי יש צורך להכנס לשאלה אם היתה רשלנות בביצוע הניתוח שעבר המערער כל זאת כאשר ב"כ המערער הצהיר בפנינו כי אין טענה של כשל רפואי בניתוח (ע' 19 ש' 6). 9. הפסיקה מבחינה בין טיפול רפואי נאות ומקצועי במהלך השירות מזה ובין טיפול רשלני וכושל, באופן שרק השני יוכר כבא בגדר התנאי של "עקב שרות". בע"א 547/75 קצין התגמולים נ' רונן נקבע כי: "אילו התקבלה עמדת וועדת הערר שסברה כי די בכך שהנכות הופיעה כתוצאה מניתוח שנעשה במסגרת צבאית כדי שגם תוכר כנובעת עקב השירות, הרי היה מתבטל אוטומטית תנאי עצמאי ומצטבר שהחוק דורש ודי היה לו למי שתובע להכיר בו כנכה אם יוכיח כי בוצע בו ניתוח או התערבות רפואית אחרת בעת שירותו ומימלא כל התוצאות היו נזקפות כבאות עקב השרות." ברע"א 5462/96 שניאור נ' קצין התגמולים, לא פורסם, נפסק כי: "הנכות שלטענת המבקש נגרמה לו, נגרמה תוך השירות אולם לא הוכח על ידו- ונטל ההוכחה עליו- כי זו נגרמה עקב השירות. כאשר חייל נזקק לטיפול רפואי עקב מחלה שאין לה עם השרות ולא כלום, ובעקבות גילוי המחלה והטיפול בה או בסיבוך שנוצר בעקבותיה בדרך הרגילה והמקובלת, נגרמה לו נכות- לא נוצרה זיקה של סיבתיות עם השרות ואין לקבוע כי הנכות נגרמה עקב השירות". להבדיל מע"א 4087/98 סיאג אבי נ' מדינת ישראל, שהוזכר לעיל, שבו המערער הופנה לטיפול בבי"ח ע"י המרפאה הצבאית בבסיסו והוא חייב היה להיזקק לשירות הרפואי אליו הופנה ע"י צה"ל בהיותו חייל צה"ל וזאת כחלק בלתי נפרד מתנאי שירותו, במקרה בו עסקינן הניתוח שבוצע למערער היה אלקטיבי, לפי בחירה עצמית של המערער, ואף המערער הודה כי נועץ בהוריו טרם הניתוח וכך אמר: "ש. האם הרופא ביקש ממך להיוועץ בהוריך או שזו יוזמתך? ת. יוזמתי. אני הייתי ואבא שלי ו- 7 רופאים." (עמ' 10 שורה 10 ואילך) כלומר, המערער נותח מתוך בחירה, תוך התייעצות עם אביו ועל כן לא נוצרה זיקה של סיבתיות בין מצבו של המערער לניתוח אותה עבר במסגרת הצבא, המכניסה את "אצבעות הפטיש" תחת כנפי הדרישה של "עקב השירות". זאת ועוד; במקרה שלפנינו, הניתוח לא היה קשור עם צרכי השרות הצבאי כי אם נבע מרצונם של הרופאים לתקן פגם בריאותי שנמשך טרם גיוסו של המערער. הניתוח אומנם נעשה בבית חולים צבאי אך לא לצורכי הצבא נעשה ותוצאותיו אינן קשורות קשר סיבתי עם השירות הצבאי. מאחר והניתוח בא לתקן פגימה שהיתה קיימת אצל המערער טרם הגיוס לצה"ל, ולצה"ל לא היתה כל חובה לתקנה. כאמור, אין טענה כי היה כשל בניתוח ועל כן אין צורך לדון בשאלה הנוספת והיא האם קבל הצבא על עצמו כל תוצאה מסתברת מהניתוח. 10. המערער בקש לקשור את מצבו הרפואי שלטענתו הוחמר, וכן נזקק לניתוח בנעילת נעליים צבאיות. דא עקא, שהמערער לא הניח בפנינו תשתית עובדתית מספקת שתשכנענו כי אמנם אולץ לנעול נעליים צבאיות. ההפך הוא נכון. מהראיות עולה כי המערער היה פטור מנעילת נעליים צבאיות. בתביעה שהגיש למשיב "בפירוט "החבלה"" ציין כי: “מאז גיוסי לצה”ל בתאריך 27.11.96 (טירונות) לא יכולתי לנעול נעליים צבאיות בגלל כפות רגלי שהוגדרו - כאצבעות פטיש...". מכאן שאין לקבל את טענות המערער כי הנעליים הצבאיות הן שגרמו לשפשופים והביאוהו למצב בו עליו לעבור ניתוח. יש לציין כי המערער העיד כי טרם גיוסו סבל משפשופים וכך השיב לשאלת ביהמ"ש: "נתקלתי יותר בבעיה כשנעלתי נעליים סגורות נעלי ספורט אבל לא כל כך נתקלתי בזה אך כשהלכתי הרבה נתקלתי בבעיה אפילו כשהלכתי עם נעלי ספורט אך בהליכה ממושכת." (עמ' 7 ש' 12 ואילך). לגבי העובדה כי קבל פטור מנעילת נעליים אישר המערער דבר קבלת הפטור אם כי לטענתו הפטור היה זמני ומפעם לפעם וכך אמר: "ש. לא היה מצב שבקשת פטור וסירבו? ת. תמיד רציתי לקבל פטור קבוע אך זה נמשך עד שהגעתי לניתוח שהייתי בפטורים זמניים. עד הניתוח הלכתי בנעלי בד. רכות. היו לי פטורים זמניים מנעליים צבאיות." (עמ' 7 שורה 20 ואילך). למטה מזה הוסיף והשיב המערער: "ש. בקשת לקבל פטור קבוע? ת. לא ידעתי מה זה משמעות קבוע אך בקשתי פטור להמשיך לשרת בנעליים רגילות של הצבא. כשנגמר הפטור הרס"ר בבסיס הורה לי לשים נעליים צבאיות או שאלך לקבל פטור חדש" (בעמ' 11 ש' 15 ואילך). העולה מכל המקובץ לעיל הוא כי הצורך לנתח את המערער לא התעורר בשל פגימה שנגרמה לו תוך כדי שירותו הצבאי או עקב שירותו הצבאי. לפיכך, ובאשר להיבט הרפואי, אנו מעדיפים את האמור בחוו"ד של פרופ' ביאליק על פני האמור בחוות דעתו של פרופ' סלטי דהיינו כי השירות והניתוח לא גרמו להחמרת מצב כפות רגליו ובהונותיו של המערער וזאת על אף העובדה שמומחה זה תיקן את אבחנתו לאחר בדיקה האלקטרופיזיולוגית מיום 18.4.01 וקבע כי המערער איננו ממחלה עצבית מתקדמת. אשר על כן לא מצאנו מקום להתערב בהח' המשיב ואנו דוחים את הערעור. בנסיבות, אין צו להוצאות. אצבעותצבאשירות צבאי