פסק דין 1. המערער, יליד 1960, השתתף בקורס של נגרות רהיטים במסגרת תוכנית שאורגנה על ידי משרד העבודה והרווחה. ביום 21.1.97, במהלך אחד השיעורים הפעיל המערער מכשיר חיתוך מסוג "למלה". מכשיר זה חורץ חריצים בדופן העץ, והוא בעל סכין קפיצית עגולה. אגב כך, נפגע המערער באצבעו ונקבעו לו חמישה אחוזי נכות. המערער הגיש תביעה נגד בית הספר להכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה, מדינת ישראל, וחברת הביטוח שלה, בעילה של רשלנות. בית המשפט דחה את תביעתו, ומכאן הערעור. בערעור נזכרת, ובדין, משיבה 1 בלבד - מדינת ישראל. פסק הדין בבית המשפט קמא 2. בית המשפט קבע שהמערער הפעיל את מכשיר החיתוך, ובעת ההפעלה התמלא המכשיר באבק ונסורת. בשל כך נוצר צורך לנקותו. המערער ניקה את המכשיר בלא לנתק את המכשיר מהחשמל, דבר שהוביל להפעלת הסכין ולפגיעה במערער. 3. בית המשפט קמא קבע כי המשיבה נקטה באמצעי זהירות מתאימים. אלה כללו הנחיות המתייחסות לחובה לנתק את המכשיר מהחשמל בעת הניקוי, ולחובה לקרוא למדריך בכל מקרה של תקלה. המערער התעלם מן ההנחיות, והתעלמות זו היא שגרמה לתאונה. המערער תקף את ממצאי בית המשפט קמא. לשיטתו, אמצעי הפיקוח שננקטו על ידי המשיבה לא היו מספיקים, בין היתר בהתחשב בכך שמדובר במכשיר מסוכן. המערער טען עוד כי לא ניתנו לו הנחיות המתאימות, בין היתר בנוגע לפעולות המתחייבות בעת ניקוי המכשיר. חובת הזהירות ורמת הזהירות - כללי 4. המשיבה היא מעבידתו של המערער. על המשיבה מוטלת חובת זהירות מושגית להנהיג סדרי עבודה בטוחים ותקינים (ע"א 707/79 וינר את טיקו נ' אמסלם, פ"ד לה (2) 209; ע"א 663/88 שירזיאן נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז (3) 229). חובה דומה מוטלת על המשיבה אף בהיותה מפעילה של קורסים להכשרה מקצועית. בתורת שכזו מוטלת על המשיבה חובת זהירות מושגית הקיימת ביחסים שבין מורה לבין תלמיד. בית המשפט קמא סבר אחרת. הוא סמך על גילו של המערער וניסיונו, כדי ללמוד שאין להחיל, במקרה זה, את "ההלכות הנוגעות לאחריות מורים כלפי תלמידים" (ע' 2). ואולם, שאלת הניסיון או הגיל אינה קשורה בהכרח לחובת הזהירות. חובה זו היא תולדה של יחסי ההוראה, ואין היא תלויה בגילו של התלמיד או ניסיונו. נתונים אלה יכולים להשפיע על רמת הזהירות. כך, ניתן להניח שמספר המדריכים על כיתה בוגרת יכול להיות נמוך ממספר המדריכים והמשגיחים הנחוצים בעת הדרכת כיתה של ילדים. אך בשני המקרים קיימת חובת זהירות, גם אם כדי לעמוד ברמת הזהירות ננקטים אמצעים אחרים. כך או כך, אין צורך להתעכב על שאלה זו הואיל ובית המשפט קמא קבע, בצדק, כי חובת הזהירות קיימת ביחסים שבין הצדדים. 5. קביעת אחריות מושגית אין משמעה כי הנתבעת התרשלה (ע"א 371/90 סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז (3) 345). כמעט תמיד תקבע חובת זהירות מושגית, והיא מתקיימת תמיד ביחסים שבין עובד לבין מעבידו או מעבידתו (ראו א' פורת, "דיני נזיקין: עוולת הרשלנות על פי פסיקתו של בית המשפט העליון מנקודת מבט תיאורטית" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ו, בע' 387, "פורת"). 6. האחריות היא תולדה של אי עמידה ברמת הזהירות. רק סטייה מרמת הזהירות יוצרת אחריות בגדרה של עוולת הרשלנות. ההנחה היא שאין זה הוגן לחייב את המזיק בנזקים בלתי צפויים. מי שחב חובת זהירות נדרש לכלכל את צעדיו תוך שהוא שוקל את הוצאות המניעה של נזק אפשרי מול תוחלת הנזק, כפי שהיא ניתנת לצפייה באופן סביר. ההנחה היא שבידי המשיבה נמצאים המשאבים הנחוצים על מנת למנוע תאונות עבודה. המשיבה היא מונעת הנזק היעיל ביותר (ראו פורת, שם). על המשיבה, בהיותה המעביד, מוטלת אחריות מוסרית, להבטיח את שלום המועסקים על ידה, באמצעות הקצאה נאותה של משאביה, ושימת דגשים מספיקים על רווחתם וביטחונם. משמעות הדברים היא שעליה לקבוע הוראות ביטחון מספקות, ולהשגיח על ביצוען. רמת הזהירות המוטלת על המשיבה מתעצמת כאשר מדובר בקורס להכשרה מקצועית. האם מילאה המשיבה אחר הדרישות הנובעות מרמת הזהירות? שאלה זו תידון עתה. רמת הזהירות 7. בית המשפט קמא קבע כי למערער ניתנו הנחיות מספקות העונות על הדרישה הנוגעת למניעת תאונות. בעיקרן היו אלה שתי הנחיות. הנחיה אחת נגעה לניתוק המכשיר מהחשמל לפני ניקויו, והאחרת - לצורך לקרוא למדריך בעת תקלה. בית המשפט קמא לא יכול היה לקבל את הגישה האומרת כי פרט להנחיות אלה היה צורך בהנחיות נוספות או במספר מדריכים רב יותר במקום. בית המשפט העיר שלמשתתפים בקורס חולקו גם הוראות בטיחות כתובות, אך אלה לא הוצגו כראיה. 8. אכן, בהתחשב בטיבו של הקורס, במספר המשתתפים בו ובגילם, לא ניתן לצפות מהמשיבה כי תנהל את הקורס באמצעות מספר רב יותר של מדריכים. גילם של המשתתפים מבטיח הבנת ההנחיות על בוריין כאשר הן ניתנות, ויש בו ערובה מספקת למניעת נזק בהתחשב בטיב המכשירים שהמשתתפים בקורס הפעילו. גם מספר המשתתפים היה כזה שדי במדריך אחד כדי לקיים פיקוח נאות על הנעשה בסדנה. במצב זה די לכאורה בהנחיה הקובעת כי יש לנתק את המכשיר מהחשמל בעת ניקויו, לצד ההוראה המחייבת את המשתתף לקרוא למדריך בשעת ביצוע פעולה כזו. ניקוי המכשיר ללא ניתוקו מן החשמל עלול לגרום לנזק, ועל מנת לפקח כי הניקוי יעשה בדרך הנאותה, יש אכן צורך בקריאה למדריך. אך האם ניתנו הוראות כאלה למשתתפים? בית המשפט קמא השיב על כך בחיוב, וברגיל אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בממצאים שבעובדה. ואולם, המערער סבור כי במקרה זה יש מקום להתערבות כזו. על מנת לעמוד על טענות המערער יש צורך להידרש גם לדרך ניהולו של הדיון. כשל בהוכחת הוראות הבטיחות 9. בית המשפט קמא הפעיל את סמכותו והורה לצדדים להגיש את עדויותיהם בדרך של תצהיר. המערער טען בתצהירו כי הוא עבד עם המכשיר ללא השגחה או פיקוח, ובלא שניתנה לו הדרכה מתאימה. המערער הדגיש במיוחד כי לא ניתנו הנחיות "באשר לאופן ניקוי הנסורת מהמשור". שרל רובין, רכז הבטיחות במגמת הנגרות של בית הספר, הגיש תצהיר מטעם המשיבה. רכז זה הוא המעביר את שיעורי הבטיחות במכשירי בית הספר, אם כי הוא לא נכח בעת האירוע עצמו. לדבריו הועברו למשתתפים הוראות בטיחות מספקות. הוראות אלה נגעו לניתוק המכשיר מן החשמל. וכך הוא אומר בתצהירו: ... בזמן שהמכשיר מתמלא באבק או נסורת יש לנתק אותו מהחשמל ולנקות אותו בלחץ אוויר. המערער לא יכול היה לסתור דברים אלה. המערער אישר כי תוכנית הלימודים כללה הוראות בטיחות (פרוטוקול, ע' 7). ברם, הוא לא יכול היה לזכור אם ניתנה הוראה המחייבת ניתוק מכשיר החשמל בעת ניקוי המכשיר. הוא אומר (פרוטוקול, ע' 8): ש. במסגרת הדרכה אמרו לך במפורש שבמקרה של תקלה, לא תתקן את המכשיר, נתק את החשמל וקרא למדריך? ת. אני לא זוכר. נוכח דבריו החד משמעיים של רכז הבטיחות של המגמה נראה שמסקנת בית המשפט קמא, לפיה המערער פעל בניגוד להנחיות כאשר לא ניתק את המכשיר בעת ניקויו היא מסקנה מבוססת. 10. ואולם, מתוך דברים אלה ברור, כי החזית שנמתחה לפי תצהירי הצדדים נגעה להנחיה אחת בלבד, והיא החובה לנתק את המכשיר מן החשמל בעת ניקויו. הטענה כי יש צורך לקרוא למדריך הועלתה למעשה, לראשונה, בעת חקירתו של המערער, ולא נשמעה ולו ברמז בתצהירו של רכז הבטיחות של המגמה. ויודגש: שרל רובין, רכז הבטיחות, לא העלה את הטענה לפיה היתה הנחיה מסוג זה גם בעת חקירתו הנגדית. הוא הסביר שפעולות הניקיון נעשות רק על ידי מדריך. הוא איננו אומר כי קיימת הנחיה לפיה ניקיון המכשיר נעשה על ידי המשתתף בסדנה בליווי מדריך. למעשה קשה להבין מחקירתו הנגדית אם היה מקום שהמערער או משתתף אחר בסדנה ינתקו את המכשיר מהחשמל במצב כזה (פרוטוקול, ע' 22). 11. כיצד אם כן נוספה הנחיה זו אל חזית המריבה? לאחר ששרל רובין סיים את עדותו, התרחשה תפנית ראייתית בהליך. בא כוח המשיבה הודיע כי המדריך אשר נכח בסדנה בעת התרחשות התאונה, משה פרחן, אותר והובא לעדות. ואלה הם דבריו של בא כוח המשיבה: הצלחנו לאתר רק אתמול, את מר פרחן שאיננו עובד יותר אצל המשיבה הגיע היום, והוא נוכח היום בבית המשפט. אני מבקש להעיד אותו במקום העד שבי ברוך (פרוטוקול, ע' 23). מתוך הבקשה לתיקון הפרוטוקול שהתקבלה בהחלטה מיום 25.12.01 מתחוור שהמערער התנגד לעדות זו. בא כוח המערער הדגיש כי מדובר בעד מרכזי אשר המערער לא ידע כי הוא אמור לבוא להעיד "ועדותו הינה מפתיעה. בנוסף, העד לא הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו, כפי שנקבע בהחלטת בית המשפט" (בקשה לתיקון פרוטוקול מיום 29.11.01). 12. על רקע דברים אלה, הורה בית המשפט למשה פרחן להעלות את עדותו על הכתב. אז מופיעה בפעם הראשונה הטענה לפיה הובהר לכל המשתתפים כי "במקרה של תקלה [יש] לנתק המכשיר מהחשמל ולקרוא במיידי למדריך" (תצהיר, ס' 7). משה פרחן טען גם כי התלמידים קיבלו דף עם פירוט כל כללי הבטיחות (תצהיר, ס' 8), אך לא עלה בידו לצרף את דף כללי הבטיחות (בקשה לתיקון הפרוטוקול מיום 29.11.01). 13. בית המשפט קמא נתן משקל רב לדבריו של עד זה, ועל יסודם הוא קבע כי אכן ניתנה למערער הוראה לקרוא למדריך בעת שהתעורר צורך לנקות את המכשיר, וכי התלמידים הוזהרו "לבל יתקנו בעצמם אלא יקראו למדריך". אומר בית המשפט קמא (ע' 5): הוא [משה פרחן] הכין תצהיר לאחר שכל העדים העידו כבר, אלא שהרושם שהותיר בי עד זה, שכאמור מזה שנים אינו עובד אצל המשיבה והגיע להעיד בהתאם להזמנה שקיבל, לא היה שלילי. (ההדגשה הוספה) דברים אלה התבססו ככל הנראה על דברי בא כוח המשיבה. זה ציין, בעת שביקש להעיד את משה פרחן, בלא שהוגש תצהיר מטעמו, כי משה פרחן "איננו עובד יותר אצל המשיבה". 14. דברים אלה אינם משקפים את העובדות לאשורן. משה פרחן המשיך לעבוד כמורה לאורך כל התקופה אצל המשיבה. הוא "עובד משרד העבודה ברשת עמל" (פרוטוקול, ע' 24). השינוי היחיד הוא שהוא הפסיק את עבודתו בבית הספר להכשרה מקצועית בו התרחשה התאונה. אפשר שב"כ המשיבה, ובעקבותיו גם בית המשפט קמא, התכוונו לומר כי משה פרחן איננו עובד עוד בבית הספר להכשרה מקצועית של משרד העבודה והרווחה. ברם ככל שבית המשפט סומך על ניתוק הקשר התעסקותי על מנת להגיע למסקנה כי הרושם מעדותו "לא היה שלילי", ניתוק קשר כזה לא היה. 15. רצף העסקתו של משה פרחן אצל המשיבה מעלה שאלות נוספות. קשה להבין מדוע לא זומן העד להעיד מבעוד מועד ומדוע לא הוגש תצהיר מטעמו. ברור כי היה בידי המשיבה לבחון את מקום העסקתו של משה פרחן, והעובדה כי הוא עבר מבית ספר אחד לבית ספר אחר ברשת עמל לא יכולה היתה למנוע מהמשיבה לאתר את העד. מסקנה זו משתמעת בצורה ברורה מעדותו של משה פרחן. הלה סיפר כי המפקח אלי דהן, אשר גם הוא העיד מטעם המשיבה, המשיך לעמוד איתו בקשר, ולמעשה ממשיך להיות הממונה הישיר עליו. הוא ציין כי "המפקח אלי דהן מנייד אותי היכן שחסר" (פרוטוקול, ע' 24), ומכאן שהיה בידי המשיבה לאתר את משה פרחן ללא קושי. 16. על רקע זה יש מקום להידרש מחדש לשאלת משקל עדותו של משה פרחן, אשר בניגוד למסקנתו של בית המשפט קמא עובד אצל המשיבה, גם אם לא באותו בית ספר. הצורך לבחון את משקל העדות גובר למקרא תקנה 168 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ("תקנה 168"). תקנה זו קובעת כי אם בעל דין נמנע מהגשת תצהיר של עד כפי שנדרש "לא יורשה להביא את העד או להוכיח את העובדה אלא אם כן שוכנע בית המשפט, על פי בקשת בעל הדין הנתמכת בתצהירו, כי התצהיר לא הוגש מסיבות מוצדקות". תקנה זו נועדה לחסום את אפשרות המרת עדות בעל פה בתצהיר בכתב, אלא אם כן התקיימו נסיבות מיוחדות (ע"א 761/88 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד מג (4) 505). מטרת התקנה היא לשמור על השוויון בין בעלי הדין, ולמנוע זימון עדים מפתיעים כמעיין קלף ג'וקר הנשלף בשביל תרגילים מיוחדים. נכון, התקנה אינה חלה במישרין על מקרה זה. המשיבה ביקשה תחילה להעיד את משה פרחן ללא תצהיר, אך בית המשפט לא שעה לכך, הורה על הפסקת הדיון, הפסקה במהלכה הוגש תצהיר שנערך בכתב יד. במצב דברים זה יתכן לסבור כי תקנה 168 איננה חלה. אומרת על כך כב' השופט דורנר ברע"א 7151/98 כץ נ' יצחקי, תקדין עליון 98 (3) 980: המבקש לא ביקש להביא את עדותו בעל פה, ללא הגשת תצהיר, בהתאם לתקנה 168 (ב), אלא ביקש הוא להגיש את תצהיר עדותו, אך באיחור. השאלה שבה יש להכריע, אם כן, אינה נוגעת ישירות להחלתה של תקנה זו, והיא נוגעת לבקשת דחיה במועד הגשת תצהיר. יחד עם זאת, הגיונה של תקנה 168 חל. אין כל הבדל בין בעל הדין המבקש להשמיע עדותו בעל פה, ללא תצהיר, בניגוד לתקנה 168, לבין בעל דין הנערך להכנת תצהיר בעת שמיעת הראיות, ומבקש להגיש תצהיר זה ולהעיד עליו בחקירה נגדית. בשני המקרים מתחייב הסבר מניח את הדעת למחדל, ובכל מקרה יש לבחון כי הסטיה מסדרי הדין לא גרמה לעיוות דין. אומרת השופטת דורנר (שם): בעניין זה נאמר כבר לא אחת כי מטרתו של ההליך המשפטי היא לעשות צדק בין הצדדים על יסוד בירור העניינים השנויים במחלוקת ביניהם ויש לאפשר, ככל הניתן תיקון פגמים דיוניים המונעים בירור אמיתי של הסוגיה, כאשר הדבר אינו גורם עוול מהותי לצד השני. 17. האם השתנה מצבו של המערער לרעה, עקב הסטייה מסדרי הדין כפי שנקבעו על ידי בית המשפט? התשובה לכך היא חיובית. בית המשפט התרשם מעדותו של העד, על יסוד ההנחה שאין הוא עובד של המשיבה, הנחה בלתי מדויקת. בתוך כך סמך בית המשפט על עדותו של עד זה, ועל עדות זו בלבד, כדי להגיע לכלל מסקנה כי המערער ידע כי עליו לקרוא למדריך בעת ניקוי המכשיר. ללא עדותו של עד זה, לא ניתן היה להגיע למסקנה כזו. לכן, נדרשת בחינה זהירה של העדות על רקע מכלול הראיות, כדי לבדוק האם יש מקום להתעלם ממנה או להפחית ממשקלה. בחינה כזו אינה פשוטה, שכן משעה שנפל פגם בהליך, קשה להחזיר את ההליך למצבו הראשוני. עם זאת, נראה שההמעטה במשקל העדות מובילה לתגובת שרשרת ביחס לתוצאה הכוללת העולה מן הראיות בנוגע להוראה בדבר הקריאה למדריך. קריאה למדריך 18. לכאורה, בית המשפט יכול היה לעניין הנחיה זו לסמוך גם על דבריו של המערער עצמו. במהלך חקירתו נשאל המערער אם היה צורך להוד'יע למדריך על דבר תקלה. הוא משיב על כך בחיוב. הוא אומר: ש. בין יתר ההוראות במסגרת תקלה התבקשת להודיע למדריך, על כל מכשיר, אם יש תקלה קוראים למדריך? ת. שיש תקלה, כן. (פסק הדין, ע' 4). תשובה זו ניתנה, בלא שהיתה בפני המערער הגרסה שהועלתה רק לאחר חקירתו, ולפיה יש לקרוא למדריך גם בעת ניקוי המכשיר, או גרסה לפיה ניקוי המכשיר נחשב לתקלה. למעשה עיון נוסף בעדותו של המערער מלמד שניקוי המכשיר לא נתפס על ידו כתקלה כלל, אלא כחלק מהפעלה השגרתית של המכשיר. דברים אלה עולים מהמשך העדות. אומר המערער (פרוטוקול, ע' 8): ש. אמרו לך לא תנקה את המכשיר ואל תבצע תיקון במכשיר? ת. זה לא נכון, אני הייתי עושה את הכל. 19. מכאן שהמערער לא זיהה את הצורך בניקוי כתקלה במכשיר, ועל פני הדברים קשה לראות מדוע ניקוי המכשיר יחשב לתקלה. אמנם רכז הבטיחות שרל רובין גרס, כי בכל מקרה ניקיון המכשיר לא נעשה על ידי התלמידים, אלא על ידי המדריך בלבד, אך נראה כי בעניין זה קיים פער בינו לבין אלי דהן, מפקח ענף עץ, ועד מטעם המשיבה. הוא גרס ש"הנסורת הוא תהליך אינטגרלי", והמכשיר נחשב כשיר לעבודה גם כשהוא מלא בנסורת (פרוטוקול, ע' 19). 20. התוצאה היא שהקביעה לפיה ניתן הסבר ממנו ניתן ללמוד כי הצורך בניקוי המכשיר אגב הפעלתו, עקב הצטברות נסורת ואבק נחשב לתקלה, וכי במצב זה יש להודיע למדריך על איתור התקלה, מבוססת על דבריו של משה פרחן. היא איננה עולה מדברי שרל רובין בתצהירו, לפיו הוסבר כי יש צורך לנתק את החשמל. קביעה זו מבוססת על תצהיר אשר הוגש לבית המשפט, לאחר עדותו של המערער, ובלא שהמערער יכול היה בעת שהעיד לרדת לפשר השאלות המוליכות למסקנה בדבר ניקוי המכשיר. נוכח העובדה שהמערער לא הרבה להתמודד עם הנחות שהוצגו לו ביחס להוראות הביטחון, והשיב במרבית המקרים כי הוא איננו זוכר את הדברים, ניתן לייחס משקל מסוים לטענתו, כי הוא לא נדרש לקרוא למדריך בעת ניקוי המכשיר. העובדה כי בית המשפט לא התרשם לשלילה מעד שאמר אחרת, על יסוד ההנחה כי עד זה הפסיק לעבוד אצל המשיבה, ובלא שדבריו של העד הובאו כראוי בפתח הדיון, יש בה כדי לפגוע לרעה במערער. פגיעה זו נולדה עקב סטיית המשיבה מסדרי הדיון, בלא שהיה לסטייה זו הסבר כלשהו, נאמר הסבר מניח את הדעת. עתה ניתן לשוב ולהידרש למסקנות בית המשפט קמא. רמת הזהירות - הפרה 21. הנחיות הבטיחות של המשיבה לא היו בהירות דיין. אמנם ניתנה הנחיה לפיה יש לנתק את המכשיר מהחשמל בשעת הניקוי, אך ההנחיה הנוגעת לאזעקת המדריך, לצורך בנוכחותו בעת ביצוע פעולת הניקיון (גירסת משה פרחן) או לאיסור מוחלט על ביצוע פעולות ניקיון שלא על ידי מדריכים (גירסת שרל רובין בחקירתו), לא הוכחה כראוי, וניתן לסמוך בעניין זה על עדותו של המערער. עדות זו זוכה לתמיכה של אלי דהן, המציין כאמור כי המכשיר נחשב לתקין גם אם הוא מתמלא נסורת בזמן העבודה, ו"אנו לא מצפים שהוא לא יהיה [עם נסורת} בזמן העבודה" (פרוטוקול, ע' 19). 22. הוראות בטיחות בלתי בהירות צופנות בחובן סיכון רב, ויש בהן משום סטייה מרמת הזהירות הנדרשת ממי שמופקד על ניהולו של קורס. סטייה זו נותרת בעינה, גם אם נביא בחשבון את גילו של המערער, ואת ניסיונו המקצועי. דווקא אנשים מנוסים עלולים למעוד ולסבור כי די בניסיונם, בהפעלת מכונות אחרות, על מנת לפעול על דעתם עצמם במכשיר חדש. דווקא אנשים מנוסים עלולים לקצר את הדרך ולסמוך על פרקטיקה מוקדמת ובלתי מתאימה, תוך התעלמות מהוראות בטחון. לכן, קיימת חובה להדריך גם עובדים מנוסים. ביחס אליהם הדרישה לבהירות וחד משמעיות מתעצמת עקב החשש כי ערפול יוביל לאימוץ דרכים קודמות. בע"א 320/90 מפעלי לוקי בניה נ' גוברין רוחי מחמוד, דינים עליון לג 196 נקבע: דווקא העובדה כי מדובר בעבודה שגרתית ושימוש בכלי שכיח יכולה להקהות את חושיו של עובד לרבות המנוסה ביותר, ולגרום לכך כי הוא לא ישים לב לסכנה הטמונה בכלי (הסולם המאולתר, במקרה דנן). המעביד אינו יוצא ידי חובה בכך שהוא סומך על מיומנות עובדיו. הסיכון עדיין נוצר על ידו, בידיו האמצעים למונעו, בין השאר על ידי תדרוך מתאים, השמעת אזהרה או נקיטת צעדים אחרים שיסירו הסיכון. מובן שניתן לצפות מאנשי מקצוע לפעול לפי הוראות, ויש להטיל עליהם את האחריות, אם התעלמו מהוראות כאלה, אך ההוראות חייבות להיות ברורות ומובנות. במקרה זה ההוראה הנוגעת לניקוי המכשיר, ככל שמדובר בקריאה למדריך, לא היתה ברורה. התוצאה היא שיש לייחס למשיבה רשלנות על בסיס זה, אך יש מקום לייחס למערער אשם תורם משמעותי, נוכח העובדה שהוא ניקה את המכשיר בלא לנתקו מהחשמל למרות שהודרך לעשות כן. ברור כי ניתוק מן החשמל היה מונע את התאונה, ולכן ניתן ליחס למערער אשם תורם בשיעור של 50 אחוז. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור בחלקו. המשיבה תשלם למערער 50% מהסכום שנקבע בבית המשפט כסכום נזקיו של המערער. המערער טען כי נפלו שגיאות גם בהערכת נזקיו, ואולם ממצאי בית המשפט הם ממצאים שבעובדה שאין מקום להתערב בהם, ומכל מקום חומר הראיות תומך בממצאים אלה. משרד העבודה והרווחהנגרות