פסק דין השופטת מ' נאור: ‎1. המבקשים, שניהם נכי המלחמה בנאצים, בקשו לערער על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב שדחה את עררם על החלטת ועדת הערר לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, תשי"ד-‎1954 (להלן - החוק). ועדת הערר דנה במאוחד בשני עררים נפרדים שהגישו המבקשים, בהם התעוררה שאלה משפטיתהה. הועדה דחתה עררים של המבקשים על החלטות הרשות המוסמכת שהוקמה לפי החוק, אשר ניכתה מתגמולי המבקשים בשנה הראשונה ניכויים מסויימים. נתנו למבקשים רשות ערעור לבית משפט זה וקבענו כי הבקשה תידון כערעור על פי הרשות שניתנה. הצדדים התבקשו להתמקד בעיקר בשאלת ניכוי "קצבת הזיקנה לאשה". אקדים ואומר כי מסקנתי היא כי התוספת לגימלת הזיקנה המשתלמת למערערים בעד נשותיהם על-ידי המוסד לביטוח לאומי - אינה נחשבת כהכנסה נוספת של המבקשים לצורך החוק, הכל כפי שיפורט ויובהר בהמשך הדברים. יתכן ולקביעה עקרונית זו אין נפקות כספית בעניינם של המבקשים. ‎2. המבקש הראשון, בטיאשווילי מיכאל, עלה ארצה ביום ‎21.12.1993 והגיש, ביום ‎30.1.1994, תביעה לרשות המוסמכת. תביעתו הוכרה רטרואקטיבית מיום ‎1.1.1994 ונקבעו לו ‎10% נכות. הרשות המוסמכת הכירה בו כ"נכה נזקק", וקבעה על גבי טופס סטנדרטי כי תגמול כנזקק ישולם ל מיום ‎1.12.1994 ועד להודעה חדשה. בהמשך הטופס מופיע: "מאחר שיש לך והיו לך הכנסות נוספות מגימלת זיקנה, שכר דירה, תזוכה ההכנסה מתגמולים בהתאם לסעיף ‎4 לחוק הנ"ל. אינך זכאי לקבל תגמול רטרואקטיבי עבור שנת התגמולים הראשונה עקב הכנסותיך מסל קליטה וגימלת זיקנה". הקטע המודגש הוא נשוא הבקשה שלפנינו. המבקש השני, טוקר גריגורי, עלה ארצה ביום ‎2.9.1996 והגיש ביום ‎30.10.1996 תביעה לרשות המוסמכת. תביעתו הוכרה מיום ‎30.10.1996, וגם לו הוכרו עשרה אחוזי נכות כנכה נזקק. גם הוא קיבל הודעה באותו נוסח ‎3. בבקשת רשות הערעור העמיד בא-כוח המבקשים את השאלה העומדת לדיון כך: "נושא הערעור בפני ועדת הערעורים ובפני בית המשפט המחוזי לערעורים היתה החלטת המשיבה שלא לשלם למערערים תגמולי נכי נזקק עבור השנה הראשונה לאחר שהכירו בהם כנכי מלחמה נזקקים מסיבה שבשנה זו (הרשונה לאחר עלייתם ארצה) היתה להם הכנסה נוספת - קיבלו כספי סל קליטה וכספים מהמוסד לביטוח לאומי". כך הוגדרה השאלה העומדת לדיון. בשאלה זו ניתנה רשות הערעור, וזו השאלה הטעונה הכרעה, היא ואין בילתה. בסיכומי ב"כ המבקשים היה ניסיון להעלות שאלות נוספות החורגות ממסגרת הדיון ואולם אנו נתמקד אך ורק בשאלת התגמולים למבקשים עבור השנה הראשונה. הוראות הדין: ‎4. סעיף ‎4ד לחוק קובע כיצד יחושבו התגמולים שיש לשלם לנכה נזקק "‎4ד. (א) נכה נצרך שדרגת נכותו פחותה מ-‎50% אך אינה פחותה מ-‎10% (להלן - נכה נזקק) ואין לו הכנסה נוספת, ישולמו לו, במקום התגמולים האמורים בסעיפים ‎4א או ‎4ב, התגמולים של(‎1) לנכה נזקק שדרגת נכותו מ-‎10% עד ‎18% - 89.2% מן המשכורת המשתלמת לעובד המדינה שדרגת משכורתו היא ‎20 של הדירוג המינה(‎2) לנכה נזקק שדרגת נכותו מ-‎19% עד ‎39% - 91.9% מן המשכורת כאמו(‎3) לנכה נזקק שדרגת נכותו מ-‎40% עד ‎49% - 101.6% מן המשכורת כאמור(ב) נכה נזקק שיש לו הכנסה נוספת ישולמו לו תגמולים לפי סעיף קטן (א) בניכוי הכנסתו הנוספת, ובלבד שלא יפחת התגמול מהתגמול האמור בסעיף ‎4א". הביטוי "הכנסה נוספת" מוגדר בסעיף ‎1, סעיף ההגדרות: "'הכנסה נוספת' של נכה - הכנסתו של נכה מכל מקור שהוא חוץ מתגמולים לפי חוק זה". סעיף ‎4א קובע תגמול אותו נכנה להלן "התגמול המינימלי" לגבי נכה שדרגת נכותו אינה פחותה מ-‎10%. אין צורך להיכנס לפירטי התחשיב לפיו נקבע התגמול המינימלי. ‎5. המערערים, שסיווגם הוא כאמור "נכה נזקק", אמורים איפוא לקבל תגמול של נכה נצרך, אם אין להם הכנסה נוספת. אם יש להם הכנסה נוספת יש להפחיתה ובלבד שסכום התגמול שיקבלו לא יפחת מהסכום המשולם לפי סעיף ‎4א לחוק. המדינה מסכימה בסיכומיה, וכך גם עולה מהסעיף שצוטט יל, כי בכל מקרה זכאים המערערים בשנה הראשונה לתגמול המינימלי. לטענתה המבקשים קיבלו בפועל תגמול זה. מטופס החלטתה של הרשות המוסמכת שצוטט לעיל עולה, לכאורה, כי הרשות המוסמכת הודיעה למבקשים כי אין הם זכאים כלל לתגמול רטרואקטיבי עבור השנה הראשונה. אין לנו נתונים להכריע אם בפועל קיבלו המערערים בשנה הראשונה את התגמול המינימלי. השאלות שהועמדו לפנינו הועמדו כשאלות עקרוניות. עם זאת מסתבר שאין המדינה חולקת על הזכות לתגמול מינימלי גם עבור השנה הראשונה. לעניין זה, ולעניין נוסף שיפורט להלן אציע להחזיר את הדיון לרשות המוסמכת כדי שתבחן אם בפועל אכן קיבלו המבקשים בשנה הראשונה את התגמול המינימלי. ‎6. הרשות המוסמכת ראתה בכספי סל הקליטה שקבלו המערערים בשנה הראשונה, וכספים שקבלו כקיצבת זיקנה מהביטוח הלאומי "הכנסה נוספת" שיש לנכותם כאמור בסעיף ‎4ד(ב). השאלה היא האם בדין קבעה הרשות המוסמכת כי כספי סל הקליטה ותגמולי הביטוח הלאומי הם בגדר "הכנסה נוספת" כספי "סל הקליטה": ‎7. לטענת המדינה (סעיף ‎10 לסכומים מטעמה) הפחתת כספי סל הקליטה "בלעה" את הפער שבין המשולם לפי סעיף ‎4ד(א) לבין המשולם לפי סעיף ‎4א. אם טענתה זו נכונה, שאלת ניכוי כספי גמלת הזיקנה - איננה מתעוררת כלל, והיא, בהליך זה, תאורטית בלבד. ואולם כאמור השאלה שבתיפנינו הועמדה כשאלה עקרונית ואין לנו נתונים המאפשרים לבדוק את פרטי החישוב. אם אכן כספי סל הקליטה עולים על הפער האמור, שאלת הניכוי של גימלת הזיקנה (או חלקה) בשנה הראשונה היא תאורטית בעניינם של המבקשים. ‎8. גישתם של המבקשים אל "סל הקליטה" היא שסל הקליטה ניתן לכל עולה ובכללם עולים נכי רדיפות הנאצים לשם סדורים ראשונים בארץ, ואין הוא בגדר "הכנסה". בא-כוח המבקשים מתאר בסיכומיו שבעבר היו העולים נקלטים במרכזי קליטה. בתחילת שנות התשעים עברה המדינה, נוכח גלי העלה, לשיטה של "קליטה ישירה" - מתן סכום כסף קצוב לעולים. בא-כוח המבקשים קובל בסיכומיו על כך שלמעשה כספי סל הקליטה אינם מספיקים אפילו לתכלית של תשלום שכר דירה לשנה מלאה. קובלנה זו של בא-כוח המבקשים איננה נוגעת לשאלת ניכוי "סל הקליטה" מן התגמולים לפי החוק. לא היה מקום להעלותה במסגרת הליך זה, בו המשיבה היא הרשות המוסמכת. לענייננו צריכה לפנים רק הטענה לפיה כספי סל הקליטה אינם מהווים הכנסה, או הכנסה נוספת, אלא השבה (חלקית) של הוצאותיו של הנכה שהמדינה התחייבה לשאת בהם עקב עלייתו של העולה ארצה. בא-כוח המערערים מוסיף וטוען כטענה שבעובדה שכאשר שהו הנכים במרכזי קליטה, שולמו להם התגמולים במלואם, ולא נוכתה מהם "הכנסה" בגין שהייתם במרכזי הקליטה. ‎9. אין לקבל, לדעתי, את טענת המבקשים לפיה סל הקליטה אינו בגדר "הכנסה נוספת" לצורך החוק. הגדרת "הכנסה נוספת" שצוטטה לעיל הגדרה רחבה היא. היא פורשה בעבר באופן רחב בפסיקתו של בית משפט זה: ע"א ‎77/66 רוז'נסקי נ' הרשות המוסמכת לפי חוק נכי המלחמה בנאצים, פד"י ד(‎1) 880 (להלן - פרשת רוז'נסקי), שם נאמר: "המושג 'הכנסה' בסעיף ‎4ב(ב) לחוק אינו מופיע במובן טכני כל-שהוא או כנתון בסד של סייגים. להיפך, הוא מובא באימרה המנוסחת בלשון כללית ביותר: 'הכנסה מכל מקור שהוא', ואין כל סיבה שלא לפרשה פשוטה כמשמעה. הכוונה היא לכל מה שנופל בחלקו של הנכה מכל מקור שהוא ובכל צרה שהיא, במזומנים ובהנאה שוות מזומנים, שיש בו כדי להביא תועלת של ממש למחייתו ולקיומו. אך המדובר הוא בהכנסה ממש המושגת בפועל על-ידיו, ולא בזכות להכנסה, אפילו מבוססת היא ביותר מבחינה משפטית אך אינה מושגת בפועל הלכה למעשה מסיבה שאינה תלויה בנכה. עוסקים אנו במקרה של קיום ומחיה, ואלה אינם מושפעים על-ידי זכות להכנסה אלא על-ידי הכנסה ממשית ביד" (עמ' ‎882). (ההדגשה אינה במקור). אין לקבל את טענת ב"כ המערערים לפיה הדברים המובאים מפסק דין רוז'נסקי הוצאו מהקשרם ע"י המדינה. בעניין רוז'נסקי נדונה השאלה אם הכנסת אשת הנכה היא בגדר הכנסה שלו. אכן, לא נקבע כלל גורף לפיו הכנסת אשתו של הנכה היא בגדר הכנסה שלו. בית המשפט קבע שמדובר בעניין שבעובדה והחזיר את התיק לרשות המוסמכת לברר ולהחליט "אם ובאיזו מידה ניתנת הכנסת האשה למערער או מוצאת למחייתו". עם זאת, אין בקביעה האופרטיבית באותו עניין כדי לגרוע מההגדרה הכללית של "הכנסה נוספת". הרשות המוסמכת וערכאות הערעור עליה פעלו לפי הילכת רוז'נסקי שנים רבות, ואין אני רואה סיבה לסטות היום מההלכה הפסוקה. ההלכה הפסוקה תואמת, לדעתי, גם היום הן את תכלית החוק והן את פרשנותו הנכונה. ‎10. המדינה איננה שוללת מן המערערים את סל הקליטה שהובטח להם בחו"ל, כטענתם. אין מחלוקת שהמערערים קיבלו את סל הקליטה ככל שאר העולים. החוק קובע את גובהו של התגמול. החוק מביא בחשבון אם יש או אין לנכה הכנסה אחרת מכל סוג ועניין. "סל הקליטה" הוא בגדר הכנסה נוספת מדובר בחוק סוציאלי המתחשב, בקביעת גובה התגמול, במכלול הכנסותיו של הנכה. הקופה הציבורית דלה היא ואין בה כדי לענות על צורכי כל הנזקקים. כל אדם נזקק גם לדיור גם למזון ועוד ועוד. המחוקק מאזן בין צרכיהם של כל הנזקקים, ועל כן מביא הוא בחשבון נתונים כמו גובה הנכות וקיומה של הכנסה נוספת. צרכי הדיור סופקו בשנה הראשונה באמצעות סל הקליטה. המחוקק מביא בחשבון קיומן של הכנסות ממקורות אחרים, יהיו אשר יהיו אותם מקורות. עם זאת כל נכה נזקק מקבל לפחות את התגמול המינימלי הקבוע בסעיף ‎4א. הטענה לפיה מופלים לרעה מקבלי "סל הקליה" לעומת מי שזכו בעבר בדיור במרכזי קליטה היא טענה חדשה שבעובדה שלא עלתה בערכאות הקודמות. אין אנו יודעים אם כך הוא, ולא על כך ניתנה רשות הערעור. על כל פנים כאשר מדובר במענק כספי בפועל זוהי הכנסה נוספת, ואין מקום להבחנה בין מענק כספי שנועד להתבססות ראשונית של עולה חדש לבין תשלום כספי שנועד לצרכים שוטפים. על כן אציע לחברותי לקבוע כי בדין נקבע כי סל הקליטה הוא "הכנסה נוספת" לצורך החוק, וכי יש לדחות את הערעור בעניין טענה זו. ניכוי כספי הגמלאות - כללי: ‎11. על דרך העקרון, כל האמור בעניין סל הקליטה חל גם בעניין הגמלאות. גם גימלאות זיקנה שמקבלים המערערים מן הביטוח הלאומי הן בגדר "הכנסה נוספת", שיש לנכותה. קצבת הזיקנה לאשה: ‎12. אמרנו את אשר אמרנו על דרך העיקרון לעניין ניכוי קיצבת הזיקנה המשולמת למבקשים באמצעות המוסד לביטוח לאומי. ואולם נושא ניכוי קיצבת הזיקנה מעורר תת-שאלה של קיצבת הזיקנה לאשה. בהחלטה הנותנת רשות ערעור ביקשנו מהצדדים להתמקד בעיקר בשאלה זו. נחזור ונבהיר: אם ודקת המדינה בטענתה שכספי סל הקליטה, כשלעצמם, אותם יש כאמור לנכות "בולעים" את כל הפער בין המשולם לפי סעיף ‎4ד(א) לבין המשולם לפי סעיף ‎4א - הרי בעניינם של המערערים אין נפקות מעשית לשאלת קצבת הזיקנה לאשה. כאמור אין לנו נתונים המאפשרים לבדוק זאת. גם לעניין מוחזר הדיון לבדיקת התחשיב בידי המשיבה. לדעתי, בפן העקרוני, הדין עם המבקשים בעניין טענה זו, ואולם לא בהכרח יש לדבר נפקות כספית לגבי המבקשים. בפן העקרוני - אין לנכות מן התגמול את קיצבת הזיקנה המשולמת בעד הנשים. ‎13. הצדדים לא היפנו להוראות חוק הביטוח הלאומי החלות על תשלום קיצבת זיקנה עבור נשותיהם של המבקשים. הכל מסכימים שהמבקשים מקבלים בגין נשותיהם תוספת של ‎8% מהשכר הממוצע במשק. ההוראות לעניין ביטוח זיקנה מצויות לענייננו בסעיפים ‎244 ו-‎247 לחוק הביטוח הלאומוסח משולב], התשנ"ה - ‎1995. סעיף ‎244 בחלקים הנוגעים לענייננו קובע "סימן ג': ביטוח זקנה ‎244. (א) מבוטח שהגיע לגיל קצבת זקנה, ישלם לו המוסד, בכפוף להוראות סימן זה, קצבה חודשית בשיעור של ‎16% מהשכר הממוצע(ב) היו למבוטח האמור בסעיף קטן (א) תלויים - תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה שלו, תוספת תלויים כדלהלן: (‎1) בעד בן הזוג לפי סעיף ‎247(1) או (‎3) - 8% מהשכר הממוצ(‎2) בעד כל אחד משני ילדיו הראשונים - ‎5% מהשכר הממוצע" סעיף ‎247 מגדיר מי הם "תלויים". אין מחלוקת כי נשות המבקשים הן בגדר "תלויות" של בעליהן לעניין קיצבת הזיקנה. ‎14. מסעיפי החוק שצוטטו לעיל עולה כי ל"מבוטח" המקבל קיצבת זיקנה משתלם סכום נוסף "בעד" התלויים בו. לסכום נוסף זה נקרא להלן לשם הקיצור "התוספת" לקיצבת הזיקנה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה למי "שייכת" התוספת - לנכים או לנשותיהם. המבקשים טוענים כי אם קיצבת הזקנה היא - בניגוד לטענתם - בגדר "הכנסה נוספת", לא כך הוא לגבי התוספת. לטענתם התוספת "שייכת" לנשים ולא למבקשים. המשיבה טוענת לעומתם כי הקיצבה משולמת בגין המבקשים שכל אחד מהם הוא בגדר "מבוטח". הנשים כשלעצמן אינן זכאיות לתוספת והיא משולמת בגינם של המבקשים. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי וועדת הערר צדקה בקובעה כי התוספת היא בגדר הכנסת הבעל, אלא אם פוצלה בפועל קיצבת הזיקנה עבור האישה מקיצבת הזיקנה המשתלמת למבקשים. ‎15. נראה לי כי בענין התוספת לקיצבת הזיקנה הדין, כעיקרון, עם המבקשים. ב"כ המדינה מציין בסיכומיו לגבי התוספת: "‎19. דומה הדבר לתוספת השכר שהיתה משולמת בעבר לעובד בעבור ילדים (תוספת שהוחלפה בעקבות דו"ח ועדת בן-שחר ב'נקודות זיכוי'). תוספת זו היתה משולמת לבעל ההכנסה בשל עובדת הורותו לילדים (עובדה שהיתה אחד מרכיבי שכרו, בדיוק כמו השכלתו). בכל מקרה, היה מדובר בהכנסה שו עצמו. אילו תבע עובד כזה את התוספת בתביעה להלנת שכר, למשל, לא היה איש טוען כי אין לו מעמד בתביעה כזו, שכן ה'יריב' הנכון, הם הילדים ש'בגינם' משולמת התוספת". דווקא בעניין קצבאות הילדים המשולמות על ידי הביטוח הלאומי, נפסקה גם כן הלכה לפני שנים רבות: ע"א ‎281/78 פסח סין נ' הרשות המוסמכת, פ"ד לב (‎3) 408. בעניין זה הופחתה קיצבת ילדים מתגמולים של נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תשי"ז-‎1951. החוק האמור דומה במהותווק נכי המלחמה בנאצים. בית משפט זה קבע שקיצבת ילדים אינה בגדר הכנסה של ההורים המבוטחים, אלא כספי נאמנות, שהאם, שלחשבונה מתקבלת הקיצבה מופקדת על הוצאתה בעד הילדים ומטעמם. בית המשפט הוסיף וקבע כי "כוונת המחוקק בהקציבו קיצבה לילדים תושם לאל ותסוכל כליל אם קיצבתם של הילדים תיחשב להכנסת הוריהם, וכל מיני רשויות יוכלו לשים ידיהן עליהן ולהוציאן מפיות הילדים על מנת להיפרע מהוריהם". בית המשפט קבע כי קיצבת הילדים לפי חוק הביטוח הלאומי, איננה בגדר הכנסה נוספת של אשת המערער ואינה בגדר "הכנסה נוספת" של המערער לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. על כן - אסור לנכות את קיצבת הילדים מתגמולי נכה לפי חוק נכי רדיפות הנאצים. ‎16. אני סבורה שהלכה זו יפה לענייננו. אין אני סבורה שיש משמעות לשאלה הטכנית אם הופרדה התוספת לקצבת הנכות מהקיצבה המשולמת לנכה אם לאו. סעיף ‎305 בחוק הביטוח הלאומי קובע: "זכאי אדם לתוספת תלויים בעד בן זוגו רשאי המוסד לשלם את התוספת במישרין לבן זוג, אם בן וג ביקש זאת ולתקופה שביקש". אני מניחה שהמבקשים ונשותיהם חיו בשלום, והנשים לא ראו צורך בזמן אמת (בשנה הראשונה) לבקש להפריד את התוספת מגימלאותיהם של המבקשים. הם בוודאי לא העלו על הדעת שלשאלת ההפרדה יכולה להיות משמעות משפטית. לדעתי כל שאלת פיצול הקיצבאות היא שאלה טכנית שלא יכולה להיות לה משמעות משפטית. המחוקק העניק לנכי המלחמה בנאצים קיצבת זיקנה מיוחדת (המשולמת, ככל הנראה, מכח סעיף ‎9 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשמ"ה-‎1995). בכך ביקש המחוקק לדאוג גם לאשת הנכה (השוו וראו לסעיף ‎13 לחוק נכי המלחמה בנאצי סעיף ‎244(א) לחוק הביטוח הלאומי קובע את הגימלה לה זכאי המבוטח. סעיף ‎244(ב) קובע כי אם היו למבוטח תלויים "תשולם לו בעדם, בנוסף לקצבה שלו" תוספת תלויים כקבוע בחוק. על כן, דעתי היא כי לצורך שאלת הניכוי התוספת "שייכת" (מהותית) לאשת הנכה, ולא לנכה עצמו. כפו יוצא מכך אין לנכות את התוספת מתגמוליו של הנכה. לסיכום: ‎17. אציע לחברותי לקבוע כי בדין נוכו סלי הקליטה מתגמוליהם של הנכים; בדין נוכו גם (אם נותר מה לנכות) תגמולי הביטוח הלאומי המשתלמים בגין הנכה עצמו. ואולם את התוספת "בעד" האשה שמקבל הנכה יחד עם קיצבת הזיקנה אין לנכות, גם אם התוספת לא הופרדה מהקיצבה של הנכה. ‎18. כאמור אין בידינו לערוך את החישוב המתחייב. הדיון בבית המשפט המחוזי נסוב על עקרונות ולא על סכומים. אציע לחברותי איפוא שלצורך החישובים המתבקשים נחזיר את הדיון אל הרשות המוסמכת. הרשות המוסמכת תבדוק, לאחר שמיעת טענות וראיות של המבקשים, אם בגין השנה הראשונ קיבלו המבקשים בפועל את התגמול המינימלי כאמור בסעיף ‎4א לחוק. עוד תבדוק הרשות המוסמכת אם יש נפקות מעשית לקביעתנו לפיה אין מקום לנכות בעניין השנה הראשונה את התוספת לקיצבת הזיקנה המשתלמת בגין הנשים. ‎19. לאור לשון בוטה, שלא היה לה מקום, בה נקט בא-כוח המערערים כלפי המדינה - לא יהיה צו להוצאות. בין כך ובין כך אין זה ברור, כאמור, אם לשאלת התוספת עבור הנשים יש בעניינם של המבקשים, שקיבלו גם סל קליטה, משמעות כספית. ש ו פ ט ת השופטת שטרסברג-כהן: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. קצבת זקנהניצולי שואה