פסק דין 1. המערער יליד 1958, הגיש תביעה להכרת זכות עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב) תשי"ט- 1959, בקשר בין הכאבים בגב ובצוואר התחתון מהם הוא סובל לבין אירוע התאונה מיום 11/11/98 שארע בעת שירותו. 2. ביום 20/7/99 נדחתה התביעה ע"י המשיב, בהחלטתו זו נקבע כי: "הריני להודיעך בזה כי תביעתך הנ"ל נדחתה בגלל הסיבות הבאות: בהסתמך על תוצאות הבדיקות וחוות הדעת הרפואית מ- 30/5/99 ומן הנימוקים המצויינים בחוו"ד המצ"ב לפיה הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי צוואר וגב תחתון לבין האירוע מ- 11/98 ו/או תנאי שירותך הצבאי כמשמעותו בס' 1 לחוק." בהחלטת נוספת מיום 19/3/02 שוב דחה המשיב את תביעת המערער להכרת זכות עפ"י חוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט- 1959, בגין הקשר שבין החבלה מיום 15/6/78 ובין כאבי הגב של המערער, בקובעו כי: "בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות דעת הוועדה הרפואית בישיבתה מיום 16/10/01 ו- 5/2/02 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי אינה קיימת נכות בבית החזה עקב החבלה מיום 15/6/78 כמשמעותה בסעיף 1 לחוק... כמו כן, בהסתמך על תוצאות הבדיקות והנימוקים המצויינים בחוות הדעת הרפואית מיום 14/6/01 ו- 13/8/01 המצ"ב, הגעתי למסקנה כי אין קשר בין כאבי הצוואר מהם הינך סובל ובין החבלה מיום 15/6/78 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק." על החלטה זו הוגש הערעור נשוא הדיון. 3. המערער התגייס לצה"ל בשנת 1976 ובשנת 1979 החל את שירות הקבע, במסגרת תפקידיו השונים בתחום הקשר. העובדות לגבי תנאי שירותו הובאו ע"י המערער בתצהירו והם אלה. לטענתו עבודתו כרוכה בין היתר בהרמת משאות, מכשירי קשר, מצברים, מחשבים, נסיעה רבה בכלי רכב חומים, נגמש"ים, פריסות חפ"ק וכו'. כמו כן, המערער מוסיף כי כקצין קשר נטל חלק בכל התרגילים שהיו ביחידות בהם שירת, כאשר התרגילים רובם ככולם מתקיימים בשטחים פתוחים ובאתרי הרס, ומצריכים מאמץ פיזי ונשיאת מיכשור וכלים שונים. המערער טוען כי במהלך שירותו באגד הארטילרי, במסגרת תפקידו היה אחראי לסלילת קווי קשר בין מקומות שונים, תפקיד שהצריך נשיאת תופים של כבלים ומיכשור נוסף. במהלך שירותו זה באגד הארטילרי, טוען המערער כי נפצע פעמיים בתאונות דרכים ברכבים צבאיים ובשניהם היו לו פגיעות בגב. התאונות מתוארות בתצהיר תנאי השירות מיום 31/8/00 והן: האחת ביום 15/6/78 במהלך פעילות ברמת הגולן, בכביש נפח- צומת ווסט, בה הוא נפגע בקרסול, כף רגל ימין ובגב. לאחר טיפול ראשוני בבי"ח רמב"ם נשלח לאשפוז בבי"ח 10 של כמה ימים, שלאחריו, לטענתו, המשיך לסבול מכאבי גב וכעדות לתלונותיו הוא מצרף את תיקו הרפואי ומבקש להתייחס לתכתובות בין השנים 78 - 80 (להלן: "התאונה הראשונה"). התאונה השניה, לטענתו אירעה בסוף שנת 80 תוך כדי נסיעה ברכב צבאי, בעודו טרמפיסט, ממקום התאונה לטענתו פונה באמבולנס לבי"ח פוריה שם אושפז למיטב זיכרונו ליום אחד. בתאונה זו נחבל, לטענתו בראש ובגב וגם טענתו זו הוא מבסס בהגישו את טופס 103 המתאר את מצבו לאחר התאונה, וגם לאחריה המשיך והתלונן על כאבי הגב שחזרו ושנו (להלן: "התאונה השניה"). כמו כן טוען המערער כי אף בתפקידו כקצין קשר, הינו אחראי על פריסות חפ"ק המפקד והתרגילים בנושא והדבר כרוך במאמצים פיזייים דבר הקשור ישירות עם הכאבים בגב. כך לטענתו בחודש נובמבר 98, ביחידת עורף צפון הייתה פעילות רבה ורמת כוננות גבוהה, ובמהלך נשיאת מצברים ומכשירי קשר שונים נתפס למערער הגב, הוא חש בכאבים עזים והוחש בבהילות למרפאה ביחידה ומאוחר יותר לבי"ח 10 להמשך טיפול. בבדיקה רפואית שביצע אצל ד"ר נ. פלד, מומחה ברדיולוגיה אבחנתית, אובחנה אצלו פריצה בשני דיסקים. טענות המערער 4. המערער טוען כי עקב תנאי שירותו הנ"ל וכן שתי התאונות ברכב שתוארו, יש להכיר בכאבי הגב בקשר של גרימה. לאחרונה הוא טוען כי סובל מכאבים שהולכים ומחמירים בגבו ומגבילים את תיפקודו. כאבים אלו הגיעו לשיאם בחודש נובמבר 98, בארוע של נשיאת המצברים כפי שתאר בתצהירו מיום 31/8/00. טענות המשיב 5. המשיב טוען כי נכותו של המערער לא נגרמה עקב שירותו כאמור בחוק הנכים (תגמולים ושיקום) (נוסח משולב), התשי"ט- 1959, וזאת מהנימוקים הבאים: 1. המערער סובל כבר מ- 1977 (כשנה לאחר גיוסו לצה"ל) מכאבי גב תחתון. 2. כאבים אלה לא התפתחו ולא יכלו להתפתח במשך שנה של שרות. 3. כאבי הצוואר החלו בגיל בו חלק מבני גילו של המערער מתחילים להרגיש כאבי צוואר על רקע שינויים ניווניים, שמתחילים אצלם ללא קשר לעיסוקם ועבודתם. 4. בתביעה ובדו"ח הפציעה לא מוזכר אירוע הנחשב כגורם לכאבי צוואר, לביסוס נימוקו זה מצרף המשיב את טופס התביעה וחוו"ד של פרופ' ביאליק מיום 30/5/99. המשיב טוען כי על מנת להרים את נטל ההוכחה ולהראות כי קביעת המשיב אינה נכונה היה על המערער להביא חוו"ד רפואית מנומקת אשר תקבע כי הוא סובל מהנכות וכי קיים קשר סיבתי בין החבלה לשרותו, וזאת המערער לא עשה. אמנם אין הוועדה נעולה בסדרי הדין האזרחי, אך אף על פי כן נקבע בפסיקה כי על הוועדה לשמור על סדרי דין יסודיים, ועל כן טוען המשיב כי סדרי דין יסודיים אלה כוללים הוראות תקנה 127 לפיה על בעל דין הרוצה להוכיח דבר שברפואה לצרף חוו"ד מומחה רפואי בהתאם לפקודת הראיות. בהעדר חוו"ד רפואית אין בעל דין רשאי להביא ראיות רפואיות או לטעון טענות רפואיות. המסמכים אותם הגיש המערער אינם בגדר חוו"ד רפואית שהרי לא ניתן ללמוד מהם אלא על כך שהמערער סובל מכאבי גב. ועל כן טוען המשיב כי די בהעדר חוו"ד רפואית הקושרת בין מצבו הרפואי של המערער לבין שרותו על מנת לדחות את הערעור. עוד בסיכומיו מפנה המשיב לאישור רפואי מקופ"ח מיום 13/7/79, לפיו המערער טרם תאונת הדרכים, כבר התלונן על כאבי גב. היבט רפואי- חוות דעת מומחים 6. מטעם המערער לא הוגשה כל חוות דעת רפואית והוא מבסס טענותיו על אישורים רפואיים בלבד. מטעם המשיב הוגשה חוות דעתו של פרופ' ביאליק מיום 30/5/99 בה הוא קובע כי: "...סובל מכאבי גב תחתון מאז שנת 1977, כשנה מאז גיוסו לצה"ל. אלה לא התפתחו ולא יכלו להתפתח במשך שנה של שרות. כמו כן כאבי הצוואר החלו בגיל בו חלק מבני גילו מתחילים להרגיש כאבי צוואר על רקע שינויים ניווניים, שמתחילים אצלם ללא קשר לעיסוקם ולעבודתם. בתביעתו ובדו"ח הפציעה לא צויין אירוע הנחשב כגורם לכאבי צוואר ותאור תחילת הכאבים בבדיקה היום, אינו קשור לעבודתו או לעיסוקיו. לפיכך, בסיכום, אין קשר של החמרה או גרימה, בין "האירוע" ביום 11/1/98 ו/או השרות ובין כאבי צוואר או גב תחתון" חוות דעת נוספת מטעם המשיב נערכה ע"י פרופ' ביאליק מיום 14/6/01 בה הוא קובע כי: "....אין להוציא מכלל חשבון שהפגיעה באזור הגב העליון גרמה לפגיעה בעצב בין צלעות...והינה הסיבה לתלונותיו על כאבים בקדמת החזה העליון מימין. לפיכך, בסיכום, יש לקבל...שיש קשר של גרימה בין התאונה ביום 15/6/78 ובין תלונותיו על כאבי חזה עליון (אך לא גפה עליונה ימנית)" וביום 13/8/01 פרופ' ביאליק כותב חוות דעת- התייחסות וזאת כמענה לשאלות ההבהרה שמציגה לו הגב' משעל שרה, ביום 1/7/01, ובה הוא כותב כי כפי שציין בחוות דעתו מיום 14/6/01 כי: "...אין קשר של החמרה או גרימה בין התאונה ביום 15/6/78 ובין כאבי הצוואר...." ובהמשך הוא כותב כי: "...אכן יש לדעתי לקבל קשר של גרימה בין החבלה מיום 15/6/78 ובין הכאבים בחזה, מה שיכול להיות תוצאת פגיעה בגב עליון (ופגיעה בעצב בין הצלעות), דהיינו, מדובר בקרינת הכאב לאורך העצב הנ"ל, המתחיל בגב עליון וממשיך לקידמת החזה" היבט משפטי 7. הכלל הוא כי עול ההוכחה להוכחת הקשר שבין המחלה ו/או הפגימה לבין השירות הוא על המערער. הפסיקה הבחינה בנוגע לנטל ההוכחה בין שירות קצר לבין שרות ארוך. בפרשת רוט ( ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' אברהם רוט, פ"ד מה(5) 203), קיימת אבחנה זו ונקבע כי משלא הצליח התובע לקשור את פרוץ מחלתו לאירוע ספציפי או לשרשרת אירועים יוצאי דופן במהלך שרותו לא קמה החזקה בדבר הקשר הסיבתי שבין המחלה לבין השרות. וכך נאמר בפרשת רוט: "...על התובע להוכיח קיומו של קשר סיבתי לשרות, אולם משהוכיח קיומן של נסיבות מסויימות במהלך השירות, על קצין התגמולים לסתור קיומו של קשר כזה. הנסיבות המסויימות אותן על התובע להוכיח על מנת להעביר את הנטל המשני אל שכמו של קצין התגמולים נעוצות באופיו במיוחד של השירות הצבאי אותו ניתן לקשור מבחינת סמיכות הזמנים, אל פרוץ המחלה. כאשר מדובר בשרות קצר (סדיר, מילואים) ניתן ללמוד על אופיו המיוחד של השרות מתוך תנאי המתח והמאמץ הגופני בהם שרוי החייל, הסמוכים מבחינת הזמנים לפרוץ המחלה, כאשר מדובר בשרות ארוך וממושך, אין די בתנאים הכלליים של השרות כדי להעביר את נטל הראיה כאמור, העברת נטל זה מוצדקת מקום בו מצביע התובע על אירוע או שרשרת אירועים חריגה ומיוחדת בסמיכות הזמנים לפרוץ המחלה, בהיעדר נסיבות מיוחדות שכאלה בשרות הצבאי הסמוכות לפרוץ המחלה, שוב אין הצדקה לחזקה הראייתית האמורה" על המערער מוטל נטל ההוכחה בעניין הקשר הסיבתי בין השרות לנכות, וכך נקבע בע"א 192/85 קצין התגמולים נ' פרומה הכט, פ"ד מד(3) 646: "חייל הלוקה בנכות זכאי אף הוא לתגמול, על פי חוק הנכים, רק אם המחלה או החבלה שפקדו אותו אירעו בזמן ועקב שרותו הצבאי.. אלא שבחוק הנכים לא קיים סעיף דוגמת 2ב' לחוק שבפנינו, ועל כן מוטל על הנכה התובע תגמול ושיקום על פי אותו חוק להוכיח את תביעתו, כולל יסוד הקשר הסיבתי לפיו ארעה הנכות עקב השרות. אם יש בעניין זה פנים לכאן ולכאן, ומשקל הראיות מאוזן ומוביל לתוצאת "תיקו", הרי ככלל תביעתו של הנכה דינה להידחות." לעניין מידת ההוכחה נקבע בפרשת רוט, שהוזכר לעיל, כי: "לעניין מידת ההוכחה נראית לי דעתו של הש' בך בר"ע 187/83 הנ"ל, לפיה אין די בהצבעה על אפשרות תיאורטית גרידא לקיומו של קשר סיבתי. כדבריו שם (בעמ' 366) '...מסכים גם אני לדעה, כי אין להחמיר עם התובע, במיוחד כאשר באים לשקול את הראיות אשר בעזרתן מבקש הוא להרים את הנטל המוטל עליו. אין הוא חייב לבסס את טענותיו עד לדרגת שיכנוע של קרב לוודאי, ודי אם עולה מההוכחות בשלמותן, לרבות החומר הרפואי, כי מתקבל מאוד על הדעת, שאומנם קיים קשר סיבתי בין השרות הצבאי לפרוץ המחלה. אך לא הייתי מסתפק בפחות מזה" אם נקח פסיקה מתחום דיני העבודה, בעב"ל 338/96 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף עובדיה, דן פסה"ד בשאלה האם ובאלו תנאים יש להכיר בפריצת דיסק שהופיעה במהלך עבודתו הרגילה של העובד ועל רקע מחלת גב קיימת , כתאונת עבודה. ביה"ד סקר את מצבי התחלואה האפשריים בגב ומנע את האפשרויות לגרימתם וקבע: "על מנת להבין את הבעית הנוגעות להכרת מחלות גב כתאונות עבודה עלינו לסכם בקצרה את הפגיעות האפשריות בגב. להלן סיכום המידע הרפואי המעודכן בעניין שלושה מצבים לא תקינים בגב: [1] המצב הלא תקין הראשון - שבר או נקע (fracture or dislocation) היינו- כאשר העצם נשברת או זזה ממקומה. חבלות כאלה אינן נפוצות והן נגרמות בדרך כלל על ידי מכה או נפילה. מצב כזה הוא "תאונה", שכן מתקיימים בו הן האלמנט של פתאומיות, שניתן להגדיר בזמן ובמקום והן אלמנט החבלה כתוצאה מהתאונה. [2] המצב הלא תקין השני - מתיחה הנגרמת ממאמץ יתר (strain) או סיבוב/ נזק בפרק הגורם לבקע חלקי או חבלה אחרת (sprain ) של הגב. על פי הספרות המקצועית, שכל שנה אדם אחד מתוך שלושים בני אדם בגילאי העבודה, סובל ממתיחה או סיבוב בגב. [3] המצב הלא תקין השלישי - מחלות הגב. מצבים שנגרמו על ידי התפתחות משך הזמן. אולם, ייתכנו מקרים שהופעת מחלת הגב או החמרת מחלת הגב תגרמנה כתוצאה מחבלה. בין המצבים הלא תקינים הנפוצים נמנית פריצת הדיסק ...פריצת הדיסק היא למעשה יציאה של החלק הג'לטיני שבין הדיסקים של חוט השדרה ממקומו, לרוב פוגע החלק, לאחר היציאה ממקומו, בעצם. תופעה זו גורמת, בדרך כלל, לכאבי גב תחתון ו/או כאבים "זורמים" בעצם הפגוע לרגל או לרגליים. פריצת דיסק היא סיבה נפוצה לנכות רפואית בקרב האוכלוסיה העובדת. בעבר נהוג היה לחשוב שפריצת דיסק נגרמת על ידי חבלה (physical trauma), אולם כעת הרופאים נוטים לדעה שפריצות דיסק רבות מופיעות בגלל מחלה מתפתחת על רקע גורמים רבים, גם ללא כל חבלה או לעיתים כשהחבלה היא רק הסיבה המיידית (trigger) להופעת או להחמרת המחלה. אין אחידות דעים בדבר הגורמים להתפתחות מחלת פרצת הדיסק, אולם בין הגורמים שנוהגים לציין, מופיעים: גיל, מצב סוציו-אקונומי, מתח, תורשה ועוד. קיימת מחלוקת בעולם הרפואה לגבי השאלה האם מאמצים פיזיים משך זמן ממושך גורמים להתפתחות מחלות הגב. כפי שיפורט בפרק הבא, על פי מחקרים רפואיים חדשים, עבודות הכרוכות בהרמה, דחיפה, משיכה ונשיאת דברים, אינן קשורות להתפתחות פריצות דיסק. על כן, ניתן להסיק שהמדובר במחלה שהיא multiple causation וקשה לקבוע לה גורם אחד עיקרי להתפתחותה" (סעיף 8 לפסק הדין). דיון ומסקנות 8. ומן הכלל אל הפרט, שקלנו את טענות הצדדים וכן עיינו במסמכים הרפואיים ובחוו"ד שצורפו ואכן במקרה שלפנינו הונחה התשתית העובדתית בנוגע לחבלות שנחבל בהם המערער בשתי התאונות וכן כי בעקבות פעילותו בשירות הצבאי בנובמבר 98 בעקבות נשיאת מצברים ומכשירי קשר התלונן על כאבי גב ונזקק לטיפול רפואי ופנה לד"ר נ. פלד. כפי שהתברר, תאונות הדרכים הנ"ל הותירו ממצאים מסויימים הנלמדים מעיון במסמכים שהוגשו מטעם המערער לפיהם רשום כי ביום 16/6/78 נחבל המערער בעמוד השידרה הגבי ובקרסול ימין (נספח א' לתצהירו של המערער). בנוסף ישנו רישום על אישפוז בחדר חולים בעניין האירוע מיום 16/6/78 (נספח ב' לתצהירו של המערער).ואף בתיקו הרפואי האישי של המערער קיימים רישומים על כאבי גב ביום 25/6/78 וביום 22/11/78 (נספח ג' לתצהירו).כמו כן ביום 31/10/77 שאף רישום זה צורף לתצהירו של המערער וסומן כנספח ה', ובו נרשם כי למערער: "תלונות על כאבי גב (לאחר חבלה לפני 4 חודשים).." וביום 17/3/80 (צורף לתצהירו וסומן באות ד') נרשם כי:"כאבי גב לפני שנה וחצי אחרי תאונת דרכים." לתצהירו של המערער אף צורף טופס נוסף הנושא את השם: "מסדר חולים מיוחד הפניה לרופא מומחה", אשר סומן באות ו', ממנו אנו למדים כי מולא כתוצאה מהגעתו של המערער לבי"ח לאחר שעבר תאונת דרכים, נראה כי מדובר בתאונה השנייה עליה מבסס המערער תביעתו וגם לפי מסמך זה ניתן ללמוד על תלונותיו לכאבי גב. רישום נוסף מיום 19/2/81, (נספח ז' לתצהירו) מעיד כי לאחר שהמערער התלונן על כאבים בחזה שמאל הוא מופנה לבדיקה אצל אורטופד. ביום 5/8/84 וביום 31/8/90 (נספח ט' לתצהירו) ישנם רישומים נוספים על כאבי גב, בנוסף לפי תצהירו, נרשם כי נפגע בגב בין היתר, בתאונת דרכים הראשונה ביום 15/6/78, כתוצאת התאונה המשיך לסבול מכאבי גב, וכי בסוף שנת 80' שוב נפגע בתאונת דרכים השניה כאשר נחבל בראש ובגב. ואמנם פרופ' ביאליק בהשלמות לחוו"ד מקבל את טענות המערער לעניין הגב העליון והחזה כפי שהוא קובע בחוו"ד מיום 14/6/01: "…לסיכום, יש לקבל.. שיש קשר של גרימה בין התאונה מיום 15/6/78 ובין תלונותיו על כאבי חזה עליון…" ובתשובותיו לשאלות ההבהרה שהוצגו בפניו, מיום 13/8/01 הוא קובע כי: "…אכן יש לדעתי לקבל קשר של גרימה בין החבלה מיום 15/6/78 ובין הכאבים בחזה, מה שיכול להיות תוצאת פגיעה בגב עליון… דהיינו, מדובר בקרינת הכאב לאורך העצב הנ"ל, המתחיל בגב העליון וממשיך לקידמת החזה." אשר על כן אנו מקבלים את הערעור לגבי כאבי הגב העליון וקידמת החזה וזאת על יסוד המסמכים שפורטו והאמור בחוו"ד של פרופ' ביאליק. לגבי כאבי הצוואר, יש לציין כי עיון בתיקו הרפואי של המערער מלמד כי המערער גויים בפרופיל 97 וכן לא נמצאו רישומים לגבי חבלות שאינן קשורות לשירות, על אף הספקות שהעלה בא כוח המשיב אשר לטענתו כאבי הצוואר אצל המערער הופיעו בגיל בו חלק מבני גילו מתחילים להרגיש כאבי צוואר על רקע שינויים ניווניים ללא קשר לעיסוקם ועבודתם ועם זאת פרופ' ביאליק מצא כי קיים רישום על כאבי צוואר לפני התאונות הנ"ל ולפיכך ועל יסוד ההלכות שצוטטו לעיל אנו סבורים שיש מקום להנות את המערער מן הספק ולקבוע כי התאונות הנ"ל ותנאי השירות האיצו והחמירו את השינויים הניווניים בצוואר ולכן יש להכיר בקשר של החמרה בין כאבי הצוואר לבין השירות כאשר שיעור ההחמרה הינו שליש. הנכויות בגין כאבי הגב העליון וקדמת החזה, והצוואר תקבענה ע"י וועדה רפואית. יש לציין כי המערער טען בערעורו כי אין לו כל טענות והוא איננו תובע להכרה בזכות עפ"י החוק בגין פגיעה בגב התחתון, (ר' עמ' 14 ש' 28 -29 ובעמ' 15 ש' 2 - 4 לפרטיכל). המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. עמוד השדרהצבאכאבי גב / בעיות גבשירות צבאי