נזק לשמיעה עקב חשיפה לרעש במסגרייה


פסק דין

נתוני רקע

1. בזמנים הרלוונטיים לתביעה היה התובע עובדה של הנתבעת, חברה בע"מ העוסקת בייצור קופסאות פח. לטענת התובע הוא נחשף במשך שנים רבות בעבודתו אצל הנתבעת לרעש מזיק. כתוצאה מכך נגרמה לו נכות והוא לקה בשמיעתו. לנוכח טענת התובע כי כל אלה באו לו עקב רשלנותה של מעבידתו-הנתבעת הוא הגיש תובענת נזיקין כנגדה.


2. הנתבעת התגוננה בפני התביעה והגישה הודעת צד ג' כנגד מעבידיו הקודמים הנטענים של התובע. נטען על-ידה כי הצדדים השלישיים 1 - 3 (להלן-"אבו נסאר") הינם בעלי מסגריה ובית-מלאכה טכני, והיו מעסיקיו של התובע במשך כ6- שנים שקדמו לעבודתו אצל הנתבעת. צד ג' 4 (להלן-"העירייה"), העסיקה את התובע כמסגר ואיש אחזקה במשך כ3- שנים נוספות שקדמו לעבודתו אצל הנתבעת ואילו צד ג' 5 (להלן-"לבונסקי"), בעל מוסך לפחחות ומסגרות רכב, היה מעסיקו של התובע במשך כ6- שנים נוספות שקדמו לעבודתו אצל הנתבעת. לטענת הנתבעת בכל מקומות אלו נחשף התובע לרעש מזיק מתמשך אשר גרם לפגיעה בשמיעתו, עוד לפני תחילת עבודתו אצל הנתבעת. הצדדים השלישיים התגוננו בפני ההודעה.


3. לאחר שורה של הליכים מקדמיים נקבע התיק לישיבת הוכחות. על אשר התרחש בה, ובעקבותיה, יפורט להלן. הונחו בפניי, מכוח החלטתי, סיכומי טענות מטעם ב"כ הצדדים.


היבטים דיוניים בקורות ההליך - דיון והכרעה בהם

4. בגדר ההליכים המקדמיים הוריתי לב"כ הצדדים להגיש תצהירי עדויות ראשיות. התובע פתח והגיש תצהיר עדותו הראשית הראשון (ת1/). הנתבעת ביקשה לוודא, באורח מתועד ופורמאלי, האם בדעת התובע להביא עדויות נוספות, טרם שתחליט אם להגיש תצהיר עדות מטעמה. ב"כ התובע הצהיר כי בדעתו להמציא אך חוות דעת רפואית. לנוכח זאת הודיע ב"כ הנתבעת כי אין בדעתה להגיש תצהיר עדות ראשית מטעמה, כל עיקר.



5. בהמשך הדרך, ולנוכח אפשרויות פשרה שנבחנו, נצטווה התובע להגיש תצהיר עדות נוסף אך על-מנת לפרט האם ומתי עבד התובע אצל כל אחד מהצדדים השלישיים. בעקבות זאת הגיש התובע תצהיר עדות נוסף (ת2/). בגדר תצהיר עדות זה הרחיב התובע, מעבר לנתונים האמורים, והגיש תצהיר עדות שכלל טענות חדשות ואליו צורפו מסמכים, אף הם תוך חריגה ממטרת הגשת התצהיר המשלים.



לנוכח כל אלו הגישה הנתבעת בקשה למחיקת חלקים ומסמכים מן התצהיר האמור. נתבקשה תגובת ב"כ התובע והיא לא ניתנה. על יסוד כל אלו החלטתי ביום 28/9/00 להיעתר לבקשה ולמחוק מן התצהיר האמור החלקים והמסמכים, כמבוקש בבקשת ב"כ הנתבעת (תיק בש"א 14666/00).



6. משאלו היו פני הדברים, חזרה הנתבעת ושקלה עמדתה והחליטה, כהחלטתה המקורית, לא להגיש כל תצהירי עדות ראשית. לאור הודעתה זו הגישו הצדדים השלישיים, כולם, תצהירי עדות מטעמם.



7. התיק נקבע להוכחות התובע ליום 31/1/01. התובע נחקר על תצהירי עדותו ע"י כל ב"כ הצדדים. הגם שהדבר לא מצא ביטוי בפרוטוקול, מקובלת עליי עמדת ב"כ הנתבעת כי בגדר עדותו ניסה התובע להציג לתיק ביהמ"ש את המסמך נ2/, הנחזה להיות טופס המצביע על מדידות רעש במחלקת מכבשים אוטומטיים ומחלקת אריזה אצל הנתבעת. הנתבעת התנגדה לכך וביהמ"ש קיבל עמדה זו. בגמר חקירתו הנגדית של התובע ע"י הנתבעת, הוא נחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הצדדים השלישיים. בגדר חקירתו הנגדית ע"י ב"כ צד ג' 5, הוא ביקש להגיש את המסמך האמור. הפעם ראיתי להיענות לבקשה. ציינתי כי "לאחר שעיינתי במסמך האמור נראה לי, לכאורה, כי ראוי היה שהנתבעת תגלה את קיומו הואיל והוא נחזה להיות מסמך שנעשה אצל הנתבעת. לנוכח עמדת ב"כ הנתבעת שהוא מתנגד להגשת המסמך אלא באמצעות מי שערכו הנני מקבל את המסמך ומסמן אותו נ2/ וככל שב"כ הנתבעת יתמיד בהתנגדותו זו אורה על זימונו של עורך המסמך, מר יהודה עוז" (עמ' 24 לפרוטוקול).



8. בגמר הישיבה מסר ב"כ הנתבעת כי הוא ימסור את הודעתו באשר לחקירתו של מר יהודה עוז תוך 20 ימים. עוד נרשמה הודעת ב"כ הצדדים כי כולם, למעט ב"כ הנתבעת, מסכימים כי כבר בשלב ההוא יוגשו סיכומי טענות בתיק וכי ב"כ הנתבעת מבקש לשקול זאת.



לנוכח זאת הוריתי כי אמתין להודעת ב"כ הנתבעת, בעניינים האמורים, תוך 20 יום ובחלוף המועד האמור, ובהעדר הודעה, אסיק כי אין צורך בחקירתו של מר יהודה עוז וכי מקובל אף עליו כי יוגשו סיכומי טענות ואורה על הגשת סיכומי טענות בהתאם (עמ' 25 לפרוטוקול).



9. אחר הדברים הללו הגיש ב"כ הנתבעת בקשה בכתב בתיק בש"א 4237/01 ובה ביקש להתיר לו להגיש תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת. ב"כ כל בעלי הדין התנגדו לבקשה האמורה. בהחלטתי המנומקת מיום 25/3/01 דחיתי את הבקשה. ציינתי כי מסמך נ2/, כמסמך של הנתבעת עצמה, לא יכול היה ולא אמור היה להפתיע את הנתבעת וחסד עשיתי עמה כאשר החלטתי כי מוצג נ2/ יהיה כפוף לחקירתו של עורך המסמך, מר יהודה עוז, הגם שדומה שהוא עובדה או שלוחה של הנתבעת עצמה. לנוכח העובדה שסבור הייתי שב"כ הנתבעת לא מסר כל הודעה באשר לחקירתו של יהודה עוז ולעניין הגשת סיכומי טענות, הוריתי על הגשת סיכומי טענות בתיק.



10. החלטתי זו הותקפה בערעור של ב"כ הנתבעת. כב' השופט ברלינר דחה את בקשת רשות הערעור, מבלי שהוא נדרש לבחון אותה לגופה, בהיותו סבור כי אף סוגיה זו ראוי שתשמש נשוא ערעור על פסק-דיני הסופי, ככל שיוגש.

לאחר שהרחבתי בתיאור האמור לעיל ראוי להכריע, בגדר פסק-דיני, בסוגיות הדיוניות המתחייבות עקב כך.



11. על שום מה לא הגיש ב"כ הנתבעת תצהיר עדות מטעמה? מן החומר שבפניי עולה כי ב"כ הנתבעת היה סבור כי תצהיר עדותו הראשון של התובע אינו מעלה, ולו על פני הדברים, כל עילת תביעה. התובע ציין בתצהירו כי הוא היה חשוף אצל הנתבעת ל"רעש מזיק". התובע לא צירף לתצהיר זה כל מסמך המוכיח קיומו של רעש מזיק זה, אף לא הצטייד בכל חוות דעת של מומחה המוכיחה קיומו של רעש מזיק זה. לא ניתן, לעניין מידתו של רעש מזיק, לחיות מהבל פיו של התובע. משום כך, כך הייתה סברת הנתבעת, תצהירו של התובע אינו מגלה כל סיכויי הצלחה בתביעה, ומשום כך אין צורך בהגשת תצהיר מטעם הנתבעת. אכן, אילו ביהמ"ש לא היה נענה לבקשת מחיקת חלקים מתצהירו השני, יכול שהיו משתנים פני הדברים. משעה שביהמ"ש נענה לבקשת המחיקה האמורה, נותרו שיקולי הנתבעת על כנם.



12. אקדים ואציין כי אכן תצהיר עדותו הראשית של התובע ת1/ ערוך בצורה מרושלת וסתמית. עם זאת, דומה שב"כ הנתבעת מתעלם מכך שגם תצהיר מרושל וסתמי זה מעלה כי הוא היה חשוף ל"רעש מזיק". אכן יכול שביהמ"ש לא יראה לייחס משקל רב או בכלל לעדות זו. ואולם נראה לי כי מסקנת הנתבעת, להימנע מהגשת כל תצהיר עדות ראשית, הייתה גם נמהרת וגם שגויה.



זאת ועוד, והעיקר: ב"כ התובע הודיע כי בדעתו, בגדר ראיותיו, להגיש חוות דעת רפואית מטעמו. אכן ב"כ הנתבעת מסר ביום 21/2/00 כי הוא "יתנגד להגשת חוות דעת רפואית בעתיד, לאחר הגשת תצהירי העדות הראשית" ואולם נשמט ממנו, כמדומה, כי עוד ביום 14/2/00 החלטתי, בגדר תיק בש"א 2701/00, כי "ככל שבדעת הנתבעים וצדדי ג' להגיש חוות דעת סותרת מטעמם הם נדרשים לעשות כן, בכפוף לשיתוף פעולה מטעם התובע ובא-כוחו, לא יאוחר מ15- יום לפני ישיבת ק"מ שנקבעה". ברי כי בהחלטתי זו נדרשתי להודעת ב"כ התובע מיום 10/2/00, אליה הוא צירף חוות דעת רפואית של ד"ר אבישי גולץ. החלטה זו שלי לא הותקפה מעולם. חוות דעת סותרת לא הוגשה, לא מטעם הנתבעת ולא מטעם הצדדים השלישיים. נותרת, איפוא, על כנה חוות דעתו של ד"ר גולץ. בחוות דעתו זו קובע ד"ר גולץ כי "כיוון שתלונותיו (של התובע - ש.ל.) הופיעו כ6- שנים לאחר תחילת עבודתו במפעל לגין אני מעריך שמקורם בחשיפתו לרעשים החזקים במפעל". מול חוות דעת זו לא הייתה כל מניעה כי הנתבעת וצדדי ג', ובעיקר הנתבעת, יגישו חוות דעת סותרת שתזים את קביעתו המקצועית-רפואית של ד"ר גולץ מטעם התובע. בכתב הגנתה המקורי טענה הנתבעת, משלא צירף התובע חוות דעת, כי "לא נוצרה 'שאלה שבמחלוקת' בין הצדדים, ואין מקום לפיכך במינוי מומחה מטעם בית-המשפט" (סעיף 5(א)). אכן, ועל אותה דרך, משהוגשה חוות דעתו של התובע, וחרף ההזדמנות שניתנה לנתבעת לא הוגשה חוות דעת סותרת מטעמה, אכן בנשוא חוות דעתו של ד"ר גולץ לא קיימת "שאלה שבמחלוקת". חוות דעת זו של ד"ר גולץ, בוודאי הצריכה מענה עובדתי מפורש בתצהיר מטעם הנתבעת.



13. דומה, למקרא שולי בקשתו של ב"כ הנתבעת בתיק בש"א 4237/01, כי הנתבעת אף הודיעה "כי היא עומדת על חקירת המצהירים מטעם צדדי ג' בתיק" (סעיף 12). אודה כי סעיף זה נשמט מנגד עיניי שעה שניתנה החלטתי על הגשת סיכומי טענות. ועם זאת, נהיר לי כי ב"כ הנתבעת נהג שלא כהלכה כאשר מסר תגובתו זו בשולי בקשה בכתב, שעניינה בקשה להתיר לו להגיש תצהירי עדויות ראשיות. ראוי היה כי הודעה מפורשת זו של ב"כ הנתבעת תימסר, בנפרד, ולתיק העיקרי, ולא אגב בקשה מפורשת ומובהקת להתיר לו להגיש תצהירי עדויות ראשיות. זאת ועוד: בגדר ההודעה האמורה אף לא ביקש ב"כ הנתבעת, ולו בשולי בקשתו, להזמין את עורך נ2/ להיחקר עליו. ספק בעיניי, לו הייתי מודע להודעת ב"כ הנתבעת האמורה, איך הייתי מתייחס אליה. נזכור ונשמור כי מצב הדברים הדיוני הוא שהנתבעת, בפועלה כמודיעה בהודעת צד ג', לא מסרה כל תצהיר עדות ראשית. כל שמסרה הוא על כוונתה, בבוא השעה, לזמן כעד מטעמה את ראש עיריית קרית-אתא, היא העירייה. האם הנתבעת שכחה את תלמודה, לעניין ניתוח תצהיר עדותו של התובע? תצהירו הראשון של התובע היה מרושל ועלוב. אך הנתבעת לא ראתה להגיש לתיק ביהמ"ש, אפילו תצהיר עלוב, הן לעניין הגנתה והן לעניין ההודעה לצד ג'. הנתבעת טענה כי אין לסמוך על הבל-פיו של התובע בהוכחת "רעש מזיק" אצלה. הכיצד תוכיח "רעש מזיק" אצל הצדדים השלישיים, שלא למצער בהבל-פיו של מצהיר מטעמה?



14. הליך הגשת הודעה לצד ג' אוצר בחובו יתרונות. הוא מצמיח, ככל שהדיון מתקיים במאוחד עם התביעה העיקרית, ממצאים הקושרים את כל בעלי הדין, והכל במסגרת הליך אחד. ואולם ראוי אף להיזכר מעת לעת, בחסרונותיו של הליך זה.



טול, לדוגמא, נתבע שזכה והתביעה העיקרית כנגדו נדחתה מכל וכל. ככל שקיימת בפני ביהמ"ש תביעה עיקרית בלבד, תביעת התובע תידחה והנתבע, מן הסתם, יזכה בהוצאות. זה איננו המצב ככל שהנתבע הגיש אף הודעה לצד ג'. דחיית התביעה העיקרית כנגד הנתבע גוררת, מאליה, את דחיית הודעת צד ג' של הנתבע נגד צד ג', מן הסתם אגב פסיקת הוצאות. שכרו של הנתבע בפסיקת הוצאות לזכותו בתביעה העיקרית יוצא בהפסדו בפסיקת הוצאות לחובתו אגב דחיית ההודעה לצד ג'. תוצאה זו יכולה, לעתים, להיות נמנעת כאשר הנתבע יימנע מלהגיש הודעת צד ג' וככל שיפסיד בדינו ייכבד אז ויגיש, הפעם בתביעה עיקרית כתובע, תביעת השתתפות כנגד מעוולים משותפים לשיטתו.



ואולם, מקום שהנתבע עורך את מאזן שיקוליו ומגיש הודעת צד ג', הוא אמור לקחת בחשבון קיומו של בעל דין נוסף בהליך, על כל הסיכונים והסיכויים שבמהלך זה. כך בדיוק קרה בפרשה שבפניי. התובע, בגדר חקירתו הנגדית ע"י הנתבעת, ביקש לשרבב לתיק את מוצג נ2/, ומבוקשו זה לא ניתן לו. ואולם, כזכור, בתיק הוגשה הודעת צד ג', מרצונה, יוזמתה ובטובתה של הנתבעת. כך חשפה עצמה הנתבעת לאפשרות של חקירה נגדית של התובע ע"י הצדדים השלישיים. כך התממש הסיכון כאשר הוגש מסמך נ2/, אגב חקירה נגדית זו.



15. הנתבעת מלאה זעם וקצף על הצדדים השלישיים, ובעיקר על לבונסקי. היא סבורה כי במהלך ההוכחות "נרקחה קנוניה" בין התובע לבין הצדדים השלישיים שעשו יד אחת, על-מנת שהנתבעת, היא לבדה, תחויב בדינה. טרונייתה זו של הנתבעת היא חסרת שחר, והביטויים אודות "קנוניה", גם מתלהמים וגם מקוממים. בהליך משפטי של תביעה עיקרית והודעה לצד ג', יכולות להיות חזיתות לרוב, שכולן סבירות ולגיטימיות. כך קיים שיתוף פעולה לא אחת בין הנתבע לבין צד ג', לעניין שאלת החבות ושאלת גובה הנזק, כלפי התובע. כך, קיים לא אחת שיתוף פעולה בין התובע לבין הנתבע, נגד צד ג', מקום, לדוגמא, כשצד ג' הוא מבטח נטען של הנתבע, המבקש להתנער מחבותו הביטוחית וכאשר התובע, מטעמיו, לא תובע אותו אך יש לו עניין בהצלחת הנתבע בהודעת צד ג'. לא נגעתי אלא בקצה הקרחון. אף לא נגעתי "בבריתות" שונות של נתבעים פלוניים נגד נתבעים אלמוניים, וכל כיוצא באלה. עיקר הוא בעיניי כי פוטנציאל אפשרי זה בא לאוויר העולם, כמבואר, אך משום החלטתה של הנתבעת. היא בחרה להגיש הודעת צד ג'. צדדי ג', כמיטב שיקולם, פועלים להגנת האינטרסים שלהם. אין בכך כל פסול. טענת ה"קנוניה" ראויה להידחות, ובתוקף.



16. עתה, ולאחר שנדרשתי לדיון מפורט בסוגיות הדיוניות שבפניי, אבוא ואדרש לשאלת החבות, ולגופה.



שאלת החבות - דיון והכרעה

17. כאמור, עניינו של הרעש המזיק הוכח בחוות דעתו של ד"ר גולץ. מול חוות דעת זו, וללא כל הסבר מניח את הדעת, לא הוגשה חוות דעת לסתור. ואולם, עניינו של הרעש המזיק עולה אף מן המוצג נ2/.



18. לעניינו של מוצג זה טוענת הנתבעת כי היות והוא אינו נושא כל תאריך הרי לא ניתן ללמוד ממנו דבר לעניין רעש בתקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת. זאת ועוד: מוצג נ2/ מלמד על תוצאות בדיקה במחלקת מכבשים אוטומטיים ובמחלקת אריזה. לנוכח העובדה כי בעדותו לחוקר המל"ל העיד התובע כי הוא עבד "בכל המחלקות", לא השכיל התובע להוכיח רעש מזיק במחלקות נוספות.



19. בחנתי טענות אלו של ב"כ הנתבעת והנני רואה לדחותן.



ברי לי כי מוצג נ2/ נמצא בידי ב"כ התובע שמסיבות השמורות אך עמו, ושאינן מחמיאות לא לתובע ולא לפרקליטו, לא ראה לצרף אותו בגדר תצהיר עדותו. ואולם מסמך זה הגיע לידי ב"כ התובע מידי ב"כ הנתבעת. הדבר נלמד מהודעת הפקס וממכלול נסיבות המקרה. לא בכדי נשלח מסמך זה לב"כ התובע מב"כ הנתבעת. מסתברים הדברים כי ב"כ הנתבעת, הוא עצמו, סבור היה, ובצדק, כי מסמך זה הוא רלוונטי לנשוא התביעה. ואכן, המסמך האמור מצביע לכאורה על מדידות רעש חריגות. הוא חתום ע"י "יהודה עוז, ממונה בטיחות בלגין". כאמור, המצהיר מטעם הנתבעת נשאר מסתתר בנקיקו ולא ראה למסור כל תצהיר, וממילא לא לספק כל גרסה שתהדוף את תביעת התובע. הדעת נותנת, איפוא, כי מדובר במסמך שהיה רלוונטי, ולשיטת הנתבעת, הן לעניין "המועד" והן לעניין "המחלקות". די בכך, בעיקר כשמדובר בהליך אזרחי, להסיק שהתובע היה חשוף לרעש מזיק. ככל שהנתבעת ביקשה לגמד רעש מזיק זה, לנוכח עבודתו המרובה של התובע במחלקות אחרות בהן לא היה רעש, איש לא מנע ממנה להביא ראיותיה, ולהגיש חוות דעת מטעמה.



20. נשמעה בפניי עדותו של התובע אשר לא הותירה עליי רושם חיובי. נהיר לי כי נפלו סתירות ותמיהות בעדותו של התובע. בעוד שבמקום אחד הוא ציין כי הנתבעת "לא סיפקה לנו אטמי אוזניים" הוא ממשיך ומעיד כי "ליתר דיוק היא סיפקה, אך לא חייבה אותנו להשתמש בהם". עוד הוא ציין כי "גם אוזניות" סיפקה הנתבעת ואולם "לא יכולתי ללבוש את אטמי האוזניים בגלל שיש שם חום" (עמ' 21 לפרוטוקול).



לנוכח כל אלו נהיר לי כי התובע נושא בתרומת רשלנות. אני קובע כי הנתבעת סיפקה לו אטמי אוזניים ואוזניות. דבר זה אינו מאפיל על חבותה המוגברת של הנתבעת, בגדר מעבידה כלפי עובדה, ובגדר העובדה שהיה במפעלה רעש מזיק, כמוכח וכפי שלא נסתר. הנני אומד את תרומת רשלנותו של התובע בכדי 15%.



ההודעות לצד ג'

21. משעה שסברה הנתבעת כי סיכויי התביעה של התובע, בתביעתו העיקרית, שואופים לאפס באופן שהתביעה כנגדה תידחה, ראוי היה, ולו באיחור, כי תגרום לביטול ההודעה לצד ג' כנגד הצדדים השלישיים. אף אז יכול שהיו נפסקות לחובתה הוצאות, ואולם ברי שהן היו נמוכות מההוצאות שיש לפסוק לחובתה לנוכח העובדה שצדדי ג' נאלצו לנהל דיונים לרוב בתיק זה, בגדר ההודעה לצד ג' נגדם. ברי, משעה שהנתבעת לא הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה, שהיא לא החלה להרים את הנטל, ולו לכאורה, כנגד יתר הצדדים השלישיים. רק מסיבה זו בלבד, ראויה ההודעה שהגישה נגד הצדדים השלישיים, להידחות מכל וכל.



הצדדים השלישיים טוענים כי עילת ההודעה כנגדם התיישנה. אין בדעתי להידרש לטענה זו. די לי בנתונים שנפרסו עד הנה על-מנת לדחות ההודעה לצד ג'.



22. חלק מהצדדים השלישיים משמיעים טענה מקדמית נוספת. לשיטתם, ומכל מקום, הדרך הדיונית הנאותה של הנתבעת הייתה שלא להגיש הודעה לצד ג' שהרי לכל הדעות הם לא יכולים להיות מעוולים משותפים לעוולתה של הנתבעת. היות והם היו, עפ"י הטענה, מעבידיו הקודמים של התובע, הרי ככל שהנתבעת תוכיח כי התובע נחשף לרעש מזיק, אף אצלם, ראוי שביהמ"ש יפצה את התובע אך בגין מידת הנכות שנגרמה ע"י הנתבעת. אם, למשל, לתובע ישנה נכות צמיתה של 10%, ואולם הנתבעת גרמה רק ל- 5% מהם, זכאית הנתבעת להשמיע עצומותיה אלו ואולי לזכות בהן, אף ללא הודעה לצד ג'.



הגם שאני נוטה לאמץ טענה זו של הצדדים השלישיים, אין בדעתי להכריע בה ולו מן הטעם שטענה זו לא בא זכרה בגדר כתבי הגנתם. בכתבי הגנתם צמצמו הצדדים השלישיים טענתם המקדמית, אך לשאלת ההתיישנות. משום כך לא אדרש לעניין זה.

23. לעומת זאת הנני רואה לאמץ, ובאורח מוחלט, את קובלנת ב"כ העירייה, כפי שהיא מפורטת בסיכום טענות פרקליטה, על אודות הליך הסרק שננקט כנגדה בגדר ההודעה לצד ג'. שהרי, שלא כאבו נסאר ולבונסקי שלא הכחישו את העובדה שלפנים התובע עבד אצלם, הכחישה העירייה עניין זה מכל וכל. במשך כל ההליך לא הצביעה הנתבעת על שמץ ראיה לכאורית, על שום מה נגררה העירייה להליך המשפטי שבפניי. התובע הבהיר כי הוא עבד אצל מעביד פלוני שביצע עבודות עבור העירייה, אך לא אצל העירייה. כל זה לא סיפק את הנתבעת והיא הגדילה עשות ודרשה כי בבוא השעה היא תזמן לעדות, ומטעמה, את ראש עיריית קרית-אתא, על-מנת שישבות מכל עיסוקיו ויתייצב בביהמ"ש "עם כל החומר הנוגע להעסקת התובע עבור עיריית קרית-אתא" (בש"א 4534/00). אכן פטרתי את הנתבעת מהגשת תצהיר עדותו של ראש העירייה היריבה בהליך זה. ואולם ספק בעיניי אם הייתי מתיר לנתבעת לזמן את ראש העירייה רק על-מנת לנסות להציל, ומפיו, את אשר הנתבעת לא השכילה להוכיח, ולו על פני הדברים. בגדר פסיקת ההוצאות בדעתי לחייב את הנתבעת בהוצאות הולמות לכל הצדדים השלישיים. בדעתי לחייב בהוצאות הולמות עודפות, אגב דחיית ההודעה לצד ג' כנגד העירייה.



גובה הנזק

24. כבר ציינתי כי תצהיר עדותו של התובע מרושל. ככל שעסקינן בגובה הנזק הוא ראה לציין, על דרך הסתם, כי "צפצופים תמידיים באוזני מפריעים בשגרת חיי ובעבודתי, משגעים אותי ומוציאים אותי משלוותי ופוגעים ביכולתי להתרכז בעבודתי" (סעיף 9). התובע לא ראה להמציא כל נתון קונקרטי, אודות הפסדי שכר שהיו לו בעקבות התאונה. נפסקה לו נכות בשיעור של 10% בגין טינטון. המל"ל, שפסק לו אותה נכות, קבע כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו בעירייה וכן לכל עבודה שהיא. ככל שהתובע אינו עובד מקובלת עליי טענת ב"כ הנתבעת כי אין כל קשר לעניין זה ולנכותו.



25. ועם זאת, נפסקה לתובע נכות צמיתה. התובע הוא בן 49. לנוכח כל אלו ראוי לפסוק לו פיצוי גלובאלי, הן בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד והן בגין נזק לא ממוני. הנני סבור כי התובע זכאי לסכום גלובאלי בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד בסכום של 25,000 ש"ח. בגין נזק לא ממוני הוא זכאי לסכום של 25,000 ש"ח. סך כל נזקיו של התובע עולים לכדי 50,000 ש"ח ולנוכח תרומת רשלנותו הוא זכאי ל- 85% מסכום זה דהיינו לסך של 42,500 ש"ח במונחי היום.

תגמולי המל"ל שקיבל התובע, כשהם משוערכים ליום 4/6/01 כתחשיב ב"כ הנתבעת המקובל עליי, עולים לסך של 29,388 ש"ח.



סוף דבר

26. לפיכך, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 42,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל ובניכוי סך 29,388 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 4/6/01 ועד מועד התשלום המלא בפועל, ובצרוף אגרת תביעה היחסית לסכום הזכיה ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% על הסך הנ"ל בצירוף מע"מ.



הנני דוחה את ההודעה לצד ג' כנגד כל הצדדים השלישיים.



הנני מחייב את הנתבעת לשלם הן לצדדים השלישיים 1 - 3, ביחד ולחוד, והן לצד ג' 5, הוצאות משפט בסך 7,500 ש"ח בצרוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל. הנני מחייב את הנתבעת לשלם לצד ג' 4 הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.






לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תדירות שמיעה

  2. פגיעה שמיעה נגר

  3. מכשיר שמיעה ביטוח

  4. חבלה אקוסטית

  5. ליקוי שמיעה בעבודה

  6. ליקוי שמיעה - מסגר

  7. ליקוי שמיעה אסימטרי

  8. חשיפה לרעש ליקוי שמיעה

  9. בדיקת ברה (BERA) שמיעה

  10. נזק לא בלתי הפיך לשמיעה

  11. בעיות שמיעה בעקבות עבודה

  12. זכויות עובד פגיעה בשמיעה

  13. התפוצצות – ירידה בשמיעה

  14. ליקוי שמיעה בשתי אוזניים

  15. החזר מכשיר שמיעה - תביעה

  16. הכרה בפגיעה בשמיעה

  17. בדיקות שמיעה - ביטוח לאומי

  18. פיצוי על קניית מכשיר שמיעה

  19. ירידה הולכתית בשמיעה

  20. צפצופים באוזניים בעבודה

  21. עובד חשוף לרעש - ירידה בשמיעה

  22. ירידה בשמיעה - מנעולן משחיז

  23. ליקוי שמיעה בתדרי דיבור

  24. ליקוי שמיעה 0 אחוז נכות

  25. רעש יריות - ירידה בשמיעה

  26. ירידה בשמיעה ב-20 דציבל

  27. ליקוי שמיעה - כמה אחוזי נכות ?

  28. ירידה בשמיעה ב 20 דציבל

  29. בעיות שמיעה נהג אוטובוס

  30. דלקת אוזניים - כמה אחוזי נכות ?

  31. ירידה בשמיעה זכויות ביטוח לאומי

  32. בקשה לשמיעה חוזרת של עדים

  33. נזקים לשמיעה אצל עובדי נמל

  34. נזק אוזניים בעבודה – ביטוח לאומי

  35. עתירה להכרה בירידה בשמיעה

  36. פגיעה בעבודה - ליקוי שמיעה בגלל רעש

  37. קשר בין ירידה בשמיעה לעבודה

  38. נזק לשמיעה עקב חשיפה לרעש במסגרייה

  39. ירידת שמיעה מעבודה ברעש מזיק

  40. בדיקות שמיעה סותרות בועדה רפואית

  41. קבלת עדות שמיעה בהליכי ביניים - תקנה 521

  42. טענה כי הוועדה התעלמה מבדיקת ה-BERA

  43. אי התייחסות ועדה רפואית לבדיקת BERA

  44. בעיות שמיעה של די ג'יי - ביטוח לאומי

  45. בדיקת שמיעה אצל אודיולוג מטעם בית המשפט

  46. קשר סיבתי בין חשיפה לרעש בעבודה לבין ליקוי שמיעה

  47. פגיעה בשמיעה - סעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי

  48. נדחתה תביעה להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה

  49. תנאי הכרה בליקוי שמיעה - הגשת תביעה תוך 12 חודשים ?

  50. פגיעה בשמיעה במסגרת העבודה עקב חשיפה לרעש מזיק

  51. האם עובד מסגרייה יכול לקבל פיצויים בגלל ירידה בשמיעה ?

  52. בדיקת BERA - החזרת תיק לוועדה הרפואית לעררים, בהרכב זהה

  53. ליקוי שמיעה: הגשת תביעה תוך 12 חודשים מהמועד שבו תועד הליקוי לפי סעיף 84א(א)(3) לחוק הביטוח הלאומי

  54. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177
דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון