פסק דין 1. התובע יליד 5.12.61, נ + 3, תושב בני עייש, עלה לישראל מאוקראינה בשנת 1993, בעל השכלה תיכונית, כרסם במקצועו. הוא נפגע בתאונת עבודה ביום 23.6.96, כאשר עסק בפירוק גג אסבסט בתחום נמל חיפה, הגג נשבר, והוא ונפל ארצה. הנתבעים 1 ו - 2 חייבים לפצותו בגין נכותו ונזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה. הפיצוי הוא בשעור של 90 אחוזים לאחר לקיחה בחשבון של רשלנות תורמת (ראה החלטה מיום 23.7.00). להלן יש לקבוע את הפיצויים המגיעים לתובע בגין התאונה, כאשר עמדת התובעים היא כי ראוי להוסיף לתובע סכום העולה לכדי 6,000,000 מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, לעומת עמדת הנתבעים, כי ראוי להוסיף 1,00,000 ש"ח בלבד. (ר' עמ' 62-63 לפרוטוקול). תגמולים אלה, עבור נכות עבודה וקצבה מיוחדת, עולים לכדי סכום של 2,728,059 ש"ח ליום 30.9.02, כמפורט בחוות הדעת שנערכו על ידי האקטואר שי ספיר, וצורפו לסיכומי הנתבעת. 2. הפגיעה בתאונה היתה קשה. נגרמו שברים בעצמות הגולגולת, נפגעו העיניים, נגרמה פגיעה מוחית, והתובע נזקק לניתוחים רבים, עד שהחלים (עד כמה שאפשר) מן הפגיעות בתאונה ושוחרר לביתו ביום 18.2.98. המל"ל הכיר בתאונה כתאונת עבודה. נקבעו לתובע נכויות בתחומים רבים: בתחום האורטופדי - נכויות מצטברות בשיעור של 110 אחוזים. בתחום הנוירולוגי - נכויות מצטברות בשיעור של 90 אחוזים; בתחום הראיה - נכויות מצטברות בשיעור של 65 אחוזים, ובגין הפגיעות בפה ובלסת - נכויות מצטברות בשיעור של 70 אחוזים. סך הכל, מצטברות כל הנכויות לשיעור כולל של 335 אחוזים. על אף הנכויות הגבוהות, מדובר באדם היכול להפעיל את אברי הגוף בצורה סבירה, בהליכה, ברחצה, באכילה וכד'. אולם, הפגיעה בכושר העבודה היא מלאה; היכולת הקוגניטיבית נפגעה קשות; ההתנהגות (עקב הפגיעה באונות המוח), מופרעת קשות; הניידות נפגעה במידת מה, ובגין כל אלה, יש לפצותו. עמדה על מצבו המומחית בתחום השיקום, ד"ר פרבר, אשר תיארה בחוות דעתה את פגיעותיו הקשות, וכתבה, בין היתר, בחוות דעתה: "מבחינה מוטורית חל שפור ניכר במצבו, מסוגל ללכת ללא תמיכה, אם כי בצליעה. עיקר בעייתו היא קוגניטיבית-התנהגותית אשר נובעת מהפגיעה באונה המצחית דו-צדדית עם הבעיות האופייניות לפגיעה זו... פגיעה בזכרון, בחשיבה ובשפוט הלקוי, במיוחד שפוט כלפי מצבו. יש להדגיש חוסר יוזמה, אפקט דל, הזנחה עצמית וצורך בדרבון בפעולות היומיומיות לשמירת ההיגיינה, פרצי צחוק לא אדקווטי, חוסר מעצורים, תוקפנות ואלימות, בעיקר מילולית.בשל פגיעה זו זקוק להשגחה מתמדת בביתו או במסגרת מוגנת אחרת ובכך אני מסכימה עם חות דעתו של פרופ' גרוסוסר. נכותו התפקודית הינה בשעור 100%, כפי שכבר נקבע בוועדות של הבטוח הלאומי." בהמשך חוות דעתה קבעה ד"ר פרבר את צרכיו של התובע, באשר לטיפול הרפואי לו הוא נזקק, האביזרים, עזרת הזולת, דיור, תחבורה, עבודה ותעסוקה, והצורך במינוי אפוטרופוס. בעדותה, האמינה והמאוזנת, העריכה כספקולציה את חזרתו הביתה ואמרה כי "מוצדק שיגור סמוך לבית המשפחה" (עמ' 90). באשר לעזרה לה נזקק התובע, היא העריכה כי די במטפל אחד דובר רוסית שיהיה לצידו כל שעות היממה: "מטפל אחד שבעה ימים בשבוע והשגחת האשה, זה יספיק" (עמ' 89), העידה. באשר לצרכי השיקום של התובע, הנתבעים הסתמכו על חוות דעתו של פרופ' סולסי, אשר סבר כי חל שיפור ניכר במצבו של התובע מאז שהוא נבדק על ידי פרופ' גרוסוסר, והעריך כי בסופו של תהליך שיקום, ואם התובע ישתף פעולה, הוא יוכל "להשתלב בעבודה מתאימה בשוק החופשי" וכן כי "הוא מסוגל להיות עצמאי בשרות עצמו על כן לא זקוק לעזרה בפעולות היומיומיות". התובעים הסתמכו על חוות דעתו של פרופ' גרוסוסר מיום 27.6.00. כמצוטט לעיל, הסכימה ד"ר פרבר להערכתו של פרופ' גרוסווסר, בקשר להשגחה לה זקוק התובע, והוא קבע, בין היתר, בחוות דעתו: "ניתן לאמר שהשיפור העיקרי במצב החולה הוא בתחום המוטורי בעוד התחום הקוגני(ט)יבי ובמיוחד התחום ההתנהגותי, כתוצאה של פגיעה דו צדדית קשה באונות המצח הקדמיות, נותרו לקויים במידה קשה ביותר. במיוחד יש לציין חוסר שליטה על הדחפים, העדר מעצורים, תופעות של צחוק בלתי אדקוואטי ובלתי נשלט, העדר יוזמה אף בפעולות השייכות לחיי היומיום, הזנחה עצמית, צורך בדרבון תמידי, חוסר התענינות בבני משפחה קרובים כגון אשתו וילדיו, תופעות של תוקפנות הכוללות איומים להשליך את ילדיו מחלון הבית, בעיות בזכרון, חשיבה קונקרטית וליקויים בשיפוט ובתובנת המציאות. החולה אינו מסוגל לעבודה בשוק הפתוח ואינו מסוגל לדאוג כלל לפרנסתו. החולה זקוק להשגחה דרך קבע ולסידור במסגרת מוגנת עם השגחה קבועה. ... ... נראה כי סידור זה (מגורים בדירה שכורה נפרדת בקרבת ביתו הקודם - ש.ב.) יאפשר לחולה להישאר בקשר קבוע עם אשתו וילדיו. ברור לחלוטין כי החולה אינו יכול להישאר בגפו במסגרת מעין זו וכי הינו זקוק למלוים והשגחה במשך כל שעות היממה. היות והחולה יתגורר עם מלוים דרך קבע חייב הדיור להכיל יחידת מגורים עבור המלוה. ... החולה אינו מסוגל לנהל את משק ביתו. החולה יזדקק לעזרה לענין זה בהיקף של כשעתיים ביממה. החולה אינו מסוגל ולא יוכל להשתכר למחייתו לצמיתות." לאור כל האמור, יש לבסס את קביעת הפיצוים על עדותה של ד"ר פרבר שאימצה במידה רבה את הערכותיו של פרופ' גרוסוסר. 3. הפיצוי בראש הנזק הבלתי ממוני צריך להיות מהותי. לא די בפגיעות הקשות שנגרמו לתובע באיברים השונים. הוא נזקק לאישפוז ממושך ולניתוחים רבים. כל מהות חייו השתנתה באופן בסיסי מן הקצה אל הקצה. נוצרו גם בעיות בתחום המיני. אין הוא יכול להמשיך ולחיות בקרב משפחתו וילדיו כמקודם, וגם מסלול חייהם שלהם, השתנה. נראה לי, כי מתאים לפסוק לתובע בראש נזק זה סכום של 500,000 ש"ח. 4. כפי שמאשרת ד"ר פרבר, התובע אינו מסוגל יותר לכל עבודה. הוא היה כבן 34 וחצי שנים בעת שארעה התאונה. לישראל הוא עלה באוקטובר 93', מאוקראינה. התאונה ארעה ביום 23.6.96. באפריל 94' הוא החל לעבוד אצל הנתבעת. שכרו החודשי הממוצע עמד על סכום העולה לכדי 3,640 ש"ח לחודש. הוא ניסה להגדיל את הכנסותיו בעבודות נוספות, לגביהן אין רישומים ופנקסים. לאור השכלתו ונסיונו המקצועי בחו"ל, ניתן לומר שהיה ביכולתו במשך השנים, להתקדם בעבודה ובהשתכרות מעבר להשתכרותו בעבודה פשוטה יחסית כפועל, תקופה לא ארוכה לאחר שעלה לישראל בשנת 93'. טרם התאונה הוא השתכר כדי 3,640 ש"ח לחודש. אין לקבל טענתו על השתכרות נוספת בלא דיווחים לשלטונות. כיום עולה הסכום הזה לכדי 5,060 ש"ח לחודש. כאמור, היה התובע יכול להתקדם בעבודה ובהשתכרות, חלק מהתקדמות זאת היה בא לידי ביטוי גם בתקופה שמאז התאונה ועד היום. חלק אחר יתבטא בגובה ההשתכרות בעתיד. לאור זה, אעריך את ההפסד בעבר, בסכום של 6,000 ש"ח לחודש. מאז התאונה חלפו 76 חודשים. הפסד ההשתכרות בעבר יעמוד על סך של 456,000 ש"ח. באשר לעתיד: אין הצדקה לקבוע תוחלת חיי עבודה של 70 שנה. התובע יליד 5.12.61. לפניו עוד 24 שנים ו - 2 חודשים של עבודה. המקדם הוא 206.09. אקח בחשבון את ההתקדמות בעבודה ובשכר אותה אני צופה לתובע אלמלא התאונה, וכן אפשרות קלושה להשתכרות מסוימת במפעל מוגן בו הוא עשוי להיות מועסק. אעריך את ההפסד החודשי לסכום של 7,500 ש"ח לחודש. מתקבל, בראש נזק זה, הפסד בסכום של 1,545,000 ש"ח. 5. התאונה ארעה כאמור ביום 23.6.96. מאז חלפו 76 חודשים. על מנת להעריך את הפיצויים עבור תקופת העבר, אחלק את התקופה הזו ל חלקים. א. תקופת האישפוז - עד פברואר 1998, משך 20 חודשים. ב. תקופה בה שהה התובע בדירה, עם חזרתו הביתה, משך חודש אחד. ג. תקופת שהותו במוסד עד יוני 2000, כשנשכרה עבורו דירה. ד. התקופה בה שהה במוסד וגר בדירה, עד ינואר 2001, משך 7 חודשים. ה. התקופה בה גר בדירה ללא מטפל זר, עד ספטמבר 2001, בלא מטפל זר. ו. התקופה בה גר בדירה עד היום, כשלרשותו מטפל זר, משך 13 חודשים. משך כ - 20 חודשים היה התובע מאושפז, ונעזר בסיוע מסיבי של אשתו, שנאלצה לנסוע לעיתים תכופות לבית החולים רמב"ם בחיפה, ואחר כך לרעננה. מתאים להעריך עזרה זו יחד עם ההוצאה עבור הנסיעות, בסכום של 60,000 ש"ח. בפברואר 1998 שוחרר התובע לביתו. משך חודש היה בבית, אעריך את העזרה לה נזקק התובע מאת התובעת, בתקופה זו, בסכום של 5,000 ש"ח. ממרץ 1998 עד יוני 2000, שהה התובע במוסד בחצור כל יום עד הצהריים, ואחר כך בא הביתה, לן בבית תחת השגחת אשתו, ולמחרת שב ומוסע לקיבוץ חצור, לשהות במוסד, הכל על חשבון הנתבעת. לא שוכנעתי שהיתה בתקופה זו הצדקה להעסיק מטפלים, ואעריך את עזרת התובעת לתובע באותה תקופה שנמשכה 27 חודשים, לסכום של 54,000 ש"ח. מיוני 2000 עד ינואר 2001, שהה התובע במוסד מן הבוקר עד הצהריים, והתגורר ביתר שעות היממה בדירה שנשכרה עבורו. תקופה זו מאופינת בהעסקת מטפלים באמצעות דנאל, בהיקפים בלתי סבירים, לעיתים משך 24 שעות ביממה, (ר' ת13/) תוך התחיבות לדנאל לשלם לה בבוא העת, כשיתקבלו הפיצויים. הערכתי היא כי היה ניתן להעסיק כבר אז עובד זר בהעסקה ישירה, כך שההוצאה החודשית לא היתה צריכה לעלות על 8,500 ש"ח לחודש. מדובר ב - 8 חודשים. אקבע את הנזק לתקופה זו, בגין עזרת צד שלישי, לסכום של 68,000 ש"ח. מפברואר 2001 עד ספטמבר 2001, כבר לא היה התובע במוסד אלא התגורר בדירה. טרם נשכר עבורו עובד זר, והועסקו באמצעות לדנאל מטפלים ל - 24 שעות ביממה בהיקפים מופרזים, לעיתים בעלות של כמעט 30,000 ש"ח לחודש. גם בתקופה זו ניתן היה להעסיק עובד זר שיטפל בתובע. אעמיד על כן את הנזק בתקופה זו של 8 חודשים, על סכום של 68,000 ש"ח. מספטמבר 2001 עד היום הועסק עובד זר בעזרה לתובע, למשך 13 חודשים, עולה הוצאה זו לסכום של 110,500 ש"ח. ההפסדים בעבר בגין עזרת הזולת, בהם אכיר, עולים איפוא לסכום כולל של 365,500 ש"ח. 6. פגיעתו של התובע הפכה אותו לאדם אלים, התנהגותו בלתי מאוזנת, ולעיתים מסוכנת. לא היה אפשר להמשיך ולהתגורר יחד עמו, לאחר שהחיים יחד הפכו בלתי אפשריים לתובעת ולילדיהם הקטנים. לתקופה שמיום 2.6.00 ואילך נשכרה דירה בשכנות, בה החל להתגורר התובע. שוכנעתי כי צורך זה מוצדק, וגם בעיני ד"ר פרבר הוא נראה "סביר בהחלט". דמי השכירות עלו לסכום של 350 דולר לחודש, ולכך יש להוסיף עלויות שונות, כגון מיסים עירוניים, ניהול משק בית נפרד חלקית ממשק הבית המשותף, וכד'. אעריך הוצאה זו, באופן כולל, לסכום של 2,500 ש"ח לחודש. משך 29 חודשים מאז 1.6.00 ועד היום, מתקבל הפסד של 72,500 ש"ח. 7. לעתיד, אחשב את ההפסד בראש הנזק של היזקקות לעזרת הזולת, לפי סכום של 8,500 ש"ח לחודש, תוחלת החיים היא 77 שנים, ולפני התובע עוד 36 שנים. המקדם הוא 263.97. אקבע לראש נזק זה פיצוי בסכום של 2,244,000 ש"ח. 8. נמצא כי הסידור של שכירת דירה שכנה לתובע הולם את צרכיו. ההוצאה עבטר דמי השכירות והעלות הנוספת בניהול משק בית נפרד בחלקו עולה לכדי 2,500 ש"ח לחודש. מתקבל, לעתיד, הפסד בסכום של 660,000 ש"ח. אולם, באשר לעתיד, עומדת בפני התובעת האפשרות לרכוש דירה מתאימה, במקום לשכור דירה כזו לשנים כה ארוכות בהן ישולמו דמי שכירות. סביר להניח שהתובעת תוכל, עם קבלת הפיצויים, לרכוש למגוריה נכס אחר כשלידו תמוקם או תיבנה דירה מתאימה עבור התובע, שתהלום את צרכיו ואת צרכי המטפל. להערכתי, ההוצאה בעבור זה תסתכם בסכום העולה כדי 450,000 ש"ח, ואני מעריך כי פסיקת סכום זה לתובעים, תפצה אותם כראוי בגין ראש נזק זה. 9. התובעים מבקשים כי אפסוק לתובע פיצויים עבור שיקום מיני לו הוא זקוק. הם מסתמכים על ד"ר אלוני, שהתוותה טיפול באמצעות סרוגייט, והמחיר הכולל לאורך השנים צריך להגיע, על פי שיטתה, אל מעל למיליון ש"ח. ד"ר יצחק בן ציון סבור אחרת. עמדתו נראית לי עדיפה, ומכל מקום, יכול התובע לקבל את הטיפול הדרוש מאת קופת החולים, מכוח ההסכם שבינה לבין המוסד לביטוח לאומי, הקובע כי עליה להעניק את הטיפולים המוצדקים רפואית ליתן לתובע, לדעת רופאי הקופה, אף אם הם חורגים מסל הברירות. מכל מקום, אקח בחשבון עלות מסוימת של טיפולים וייעוץ לתובעת, ואפסוק לה לצורך זה סכום של 20,000 ש"ח. 10. ניתן לשער כי אלמלא התאונה היה התובע ממשיך בעבודה עד גיל 65 שנה, היה צובר זכויות פנסיה, ואלה נשללו ממנו. יש לקחת בחשבון את ההפרשות בהן היה נושא לצורך זה. גם אין זה בטוח כי היה צובר זכויות פנסיה.אעריך הפסדו זה לסכום של 80,000 ש"ח. כמו כן יש לזכות את התובע בפיצוי מתאים עבור היזקקות מוגברת לנסיעות, בגלל המיגבלה ברגליו, שהותירה נכות גבוהה. ישנו גם כן צורך בנסיעות לטיפולים רפואיים. אין צורך ברכישת רכב. אעריך הפסד זה, בסכום של 120,000 ש"ח. 11. תיגרמנה לתובע הוצאות ניהול האפוטרופוסות לגביו. אעריך הפסד זה בסכום של 30,000 ש"ח. 12. הפיצויים על פי ראשי הנזק הנ"ל, הם איפוא, כדלקמן: ש"ח 500,000 א. נזק בלתי ממוני - ש"ח 456,000 ב. הפסד השתכרות בעבר - ש"ח 1,545,000 ג. הפסד השתכרות בעתיד - ש"ח 365,500 ד. עזרת הזולת בעבר - ש"ח 72,500 ה. שכירת דירה בעבר - ש"ח 2,244,000 ו. עזרה בעתיד - ש"ח 450,000 ז. דיור בעתיד - ש"ח 20,000 ח. שיקום מיני - ש"ח 80,000 י. הפסד פנסיה - ש"ח 120,000 ט. נסיעות מוגברות - ש"ח 30,000 יד. הוצאות אפוטרופסות - ש"ח 5,883,000 סה"כ: 13. יש לקחת בחשבון רשלנות תורמת בשעור של 10 אחוזים. נותר סכום של 5,294,700 ש"ח. 14. יש לנכות תגמולי מל"ל בעבור קצבה מיוחדת ונכות בעבודה בסכום כולל של 2,728,059 ש"ח ליום 30.9.02. היתרה היא 2,566,641 ש"ח. הנתבעים מחוייבים לשלם לתובע את הסכום הזה, להיום. 15. יש להוסיף 17.5 אחוז מן הסכום הנ"ל עבור שכר טרחת עורך דין ולכך לצרף את המע"מ, וכן את הוצאות המשפט שנגרמו לתובע. 16. הכל ישולם לידי בא כוח התובעים. הוא יגיש תכנית מתאימה להשקעת כספי התובע החסוי, ויפעל בכסף לפי התכנית שתאושר. תאונות נפילהגגעולים חדשיםנפילהאסבסטתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם