פסק דין 1. הקטינה התובעת נפגעה בתאונת רכיבה מיום 15.6.96 כשרכבה על סוס, במסגרת בית ספר לרכיבה אשר הופעל על ידי קיבוץ מלכיה. חבר הקיבוץ מר בועז פרי שימש כמדריך בבית הספר, והגב' רמה ביטון הפעילה חוג רכיבה ביישוב שדה נחמיה, מקום מגוריה של התובעת. שלוש מבטחות היו קשורות לתאונה זו: ביטוח חקלאי, אשר ביטחה את קיבוץ מלכיה (ראה מוצג ה'); הפניקס הישראלי אשר ביטחה את בועז פרי (ראה מוצג ג'), והמגן אשר ביטחה גם היא את קיבוץ מלכיה (ראה מוצג ו'). תביעת הנזיקין שהוגשה בתיק דנן הסתיימה בהסדר, שפרטיו נרשמו בעמ' 14 עד 16 לפרוטוקול. ביטוח חקלאי שילמה לתובעת, לסילוק תביעתה, סך של 705,300 ש"ח. ההודעה נגד רמה ביטון, נדחתה ונשארו בעינן המחלוקות הנוגעות לחלוקת נטל התשלום, בין שלושת המבטחות. באשר להמגן - היא השתתפה בתשלום הנ"ל בסכום של 100,000 ש"ח. נותרה מחלוקת לגבי הסכום של 605,300 ש"ח. ביטוח חקלאי טוענת שהפניקס צריכה לשאת בו. הפניקס טוענת שאינה חייבת לשאת במאומה. במחלוקת זו יש להכריע להלן. 2. ביטוח חקלאי אכן שילמה לתובעת את הסכום הנ"ל של 705,300 ש"ח. תשלום זה נעשה, כפי שנרשם מפי בא כוחה בעמ' 15 לפרוטוקול "בגדר מימון ביניים", מבלי לפגוע בטענות ביטוח חקלאי כלפי שאר בעלי הדין. ביטוח חקלאי ניסתה לטעון, כי למעשה הביטוח שהיא עשתה למלכיה, לא כיסה את פעילות מועדון הרכיבה ואת אחריות הקיבוץ או את אחריותו של בועז פרי חבר הקיבוץ בגין תאונת הרכיבה נשוא התביעה. טענה זו נסמכה על סעיף 5(ב) בפרק הדן בסייגים לחבות המבטח, בפוליסה שהוציאה ביטוח חקלאי, האומר כי "פוליסה זו אינה מכסה את המבוטח במישרין או בעקיפין בגין או בקשר עם ... אחריותו המקצועית של המבוטח או של כל איש בשירותו". היה יכול להיות ממש בטענה לו היה מדובר בעניננו במקרה ביטוח שאינו ארוע תאונתי, שאז הוא כלול, כך נראה, בביטוח האחריות המקצועית של מדריך הרכיבה, ואינו מכוסה בביטוח אחריות כלפי צד שלישי. טענה זו אינה מתיישבת עם הנשיאה בתשלום הפיצויים. היא גם מנוגדת לכתוב ברשימה המצורפת לפוליסה שהוצאה על ידי ביטוח חקלאי שם נקבע במפורש כי הביטוח של ביטוח חקלאי יחול גם על "פעילויות מסחריות אחרות: 1. מועדון רכיבה - 5 סוסים". עוד נכתב ברשימה כי הביטוח יכסה "פעילות כלשהי בתחום המדינה, פרט למוצא במפורש מכלל כיסוי בהתאם למפורש בסעיף "עיסוקים בלתי מבוטחים"". כאמור, העיסוק של מועדון הרכיבה כוסה מכח האמור ברשימה. האמור ברשימה גובר על האמור בתנאים הכלליים של הפוליסה. כוונת הצדדים, כפי שעולה ממכלול הנתונים, היתה כי תאונה כגון זו שבעניננו, תכוסה על ידי הפוליסה של ביטוח חקלאי. על כן אני קובע, כי הביטוח של ביטוח חקלאי חל על התאונה, וכי תשלום הפיצויים על ידי ביטוח חקלאי, נעשה על פי ו/או במסגרת ביטוח זה. 3. לאחר השתתפות המגן, מדובר בסכום של 605,300 ש"ח, אשר שולם בגין תאונת הרכיבה, שעה שפעילות זאת של בית הספר לרכיבה, היתה מכוסה על ידי שני ביטוחים. הפוליסה שהוצאה על ידי ביטוח חקלאי, תחמה את גבולות אחריות המבטח לסכום של 10 מיליון דולר. הביטוח של הפניקס לגבי בועז פרי, עמד על סכום של 150,000 ש"ח. 10 מיליון דולר עולים כיום לכדי 47,500,000 ש"ח. הסכום של 150,000 ש"ח משוערך להיום עולה כדי 216,000 ש"ח. היקפם של שני הביטוחים יחד עולה איפוא לידי הסכום של 47,716,000 ש"ח. חלקה של הפניקס, עולה לכדי 0.45 אחוזים מהיקף הביטוח הכולל של שתי המבטחות. חלקה של ביטוח חקלאי מגיע לכדי 99.55 אחוזים. אם נחלק את הנטל בין שתיהן על פי האחוזים הנ"ל, יעמוד חלקה של הפניקס על 2,724 ש"ח, ואילו חלקה של ביטוח חקלאי יעמוד על סך של 602,576 ש"ח. 4. סעיף 59 של חוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן - החוק), דן בביטוח כפל לגבי ביטוח נכסים, וסעיף קטן (ד) של סעיף 59 קובע כי "המבטחים יישאו בנטל החיוב בינם לבין עצמם לפי היחס שבין סכומי הביטוח." סימן ב' של פרק ד' לחוק דן בביטוח אחריות, וסעיף 67 של החוק מכיל על ביטוח כזה את הוראת סעיף 59 של החוק, בקובעו: "על ביטוח אחריות יחולו הוראות סעיפים 56, 59, 61 ו - 62, בשינויים המחוייבים ואין להתנות עליהן, למעט על הוראת סעיף 59(ד), אלא לטובת המבוטח או הצד השלישי." נראה אם כן, כי אם נלך על פי סכומי הביטוח, ניתן יהיה לחייב את הפניקס להשתתף בנטל הפיצויים בסכום של 2,724 ש"ח. תוצאה זו נראית כמיטיבה יתר על המידה עם הפניקס, ושאלה היא אם מוצדק לקבוע אחרת במקרה דנן, לאור ה"שינויים המחוייבים", בהחלת ההוראה בדבר ביטוח כפל הנוגעת לביטוח נכסים, על ביטוח אחריות. במקרה דנן נראית הצדקה לשינויים. סכום הביטוח בפוליסה מטעם ביטוח חקלאי נקבע לגבי מכלול סיכונים ופעילויות, בעוד הביטוח של הפניקס נסב רק על בית הספר לרכיבה. גם הפרמיה ששולמה לכל אחד מן המבטחים הושפעה מגודל הסיכונים המבוטחים והיקפם, ואלה היו שונים ממבטח למבטח. אם נשתחרר מן התלות בסכומי הביטוח כקריטריון בלעדי לחלוקת הנטל בין המבטחים, נוכל להישען על שיטת אחרות לחלוקתו: שיטת יחס הפרמיות, שיטת התקרה המשותפת, ושיטת יחס החבויות העצמאיות. (ראה: דוד חשין, ביטוח כפל יתר: סעיף 59 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א - 1981, משפטים י"ב (תשמ"ב), 364; ת"א (ירושלים) 14298/98 יהודה אסור נ' פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ ואח', תקדין מחוזי 2000(3), 435). לפי השיטה האחרונה, המתאימה יותר לעניננו, תתקבל במקרה דנן חלוקה זו: החבות העצמאית של ביטוח חקלאי, לו היתה היא המבטחת היחידה, היא בסך של 605,300 ש"ח. החבות העצמאית של הפניקס לו היתה היא המבטחת היחידה, עומדת על סך של 216,000 ש"ח. שתיהן יחד, 821,300 ש"ח. היחס בין החבויות העצמאיות הוא 26.3 אחוזים על הפניקס, ו - 73.7 אחוזים על ביטוח חקלאי. תחשיב זה מביא לחיוב של הפניקס בהשתתפות בסכום של 159,194 ש"ח, תוצאה הנראית הוגנת וצודקת יותר בנסיבות המקרה שבעניננו. ניתן ללכת בדרך דומה, ולומר: לגבי סכום של 216,000 ש"ח ישנם שני מבטחים, עליהם לחלוק בשווה. לגבי היתרה, תישא בה ביטוח חקלאי לבדה. במקרה כה תישא הפניקס בסכום של 108,000 ש"ח. 5. הפניקס טוענת כי למרות כל זאת אין לחייב אותה בתשלום תגמולי ביטוח. את ביטוחו של בועז פרי בביטוח אחריות מקצועית יזם הקיבוץ באמצעות משקי התק"מ סוכנות לביטוח בע"מ, אשר פעלה עבור הקיבוץ, באופן שוטף, בניהול עניני הביטוח שלו. סוכנות זאת דאגה לכך שייערך הביטוח מטעם ביטוח חקלאי, ולאור הספק שמא מוצדק לערוך ביטוח נוסף בתחום האחריות המקצועית של מר בועז פרי, פנתה הסוכנות של משקי התק"מ אל סוכנת הביטוח הגב' ענת רפפורט שדאגה להוצאת ביטוח של הפניקס. לאחר שקרתה התאונה, מסר הקיבוץ הודעה מתאימה על אירוע התאונה לסוכנות הביטוח של משקי התק"מ. (ראה מסמך ד' מיום 15.6.96). משקי התק"מ היתה סוכנת ביטוח מטעם ביטוח חקלאי, ולפיכך הודעה אליה כמוה כהודעה לביטוח חקלאי. מחלקת הביטוח של משקי התק"מ, העבירה הודעה מתאימה אל מחלקת התביעות של משקי התק"מ. לא הועברה כל הודעה אל הפניקס וגם לא אל סוכנות הביטוח של הגב' ענת רפפורט. להפניקס נודע על התביעה רק ממכתבו של בא כוח התובעת מיום 11.9.00, בעוד שתקופת הביטוח נקבעה לתקופה שמיום 1.1.96 עד ליום 31.12.96. בעוד שפוליסת הביטוח של ביטוח חקלאי נסבה על מקרי ביטוח תאונתיים המצדיקים תשלום של תגמולי ביטוח, הפוליסה של הפניקס היא מסוג MADE CLAIMS. הפוליסה קובעת כי מקרה הביטוח הוא: "הפר חובה מקצועית שנעשתה בתום לב, אשר מקורו ברשלנות, מחדל, טעות או השמטה של המבוטח, במסגרת מקצועו של המבוטח או משלח ידו המפורטים ברשימה ואשר עבורם ניתן הביטוח לפי פוליסה זאת." היינו, שלא נדרשת תאונה כדי לחיב בתגמולי ביטוח. המונח "הגשת תביעה נגד המבוטח" הוגדר: "תובענה או קבלת מכתב תביעה או מידע ממקור כלשהו על ידי המבוטח בדבר קרות מקרה הביטוח." עוד קובעת הפוליסה, כי: "תמורת דמי הביטוח, כמפורט ברשימה, המבטח ישפה את המבוטח בגין חבותו של המבוטח עפ"י חוק כמוגדר להלן כלפי צד שלישי בשל מקרה הביטוח בכפוף לכל אחד מהתנאים הבאים:התביעה נגד המבוטח הוגשה נגדו לראשונה ונמסרה למבטח בתוך תקופת הביטוח. מקרה הביטוח ארע בתוך תקופת הביטוח או אם מצויין ברשימה, בכל תקופה הקודמת לתקופת הביטוח (להלן הכיסוי הרטרואקטיבי)."(ההדגשה לא במקור - ש.ב.) הקושי בעניננו נסב על ההתנאה כי הודעה על התביעה תימסר למבטח "בתוך תקופת הביטוח", שכן תקופת הביטוח מטעם הפניקס היתה, כאמור, מיום 1.1.96 עד ליום 31.12.96. תביעת התובעת הוגשה לבית משפט זה ביום 17.4.00. רק לאחר מכן, נמסרה הודעה על התביעה ועל האירוע, להפניקס. 6. מקרה דומה התברר בבית המשפט המחוזי בתל אביב: ע"א 2508/99 מנורה נ' מוסך יוסי את שלמה (1985) ואח', מיום 3.8.00. כב' השופט קלינג ייחס חשיבות לכתוב בפוליסת הביטוח, וסבר כי ההוראות שבסעיפים 22 עד 24 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א1981- אינן יכולות להשפיע על עצם חבותה של המבטחת, כמוסכם, לשלם תגמולי ביטוח רק אם נתקבלה הודעה על מקרה הביטוח בתוך התקופה הנקובה בפוליסה. הוא קבע כי "אין ליצור חבות חדשה על דרך של פסילת הפוליסה. מבחינת תקנת הציבור אין פסול, בפוליסה האמורה, היא מוצר ביטוח ששווק ונמכר למשיבה, עצם קיומו של מוצר ביטוח אחר, שנראה משופר ועדיף מבחינתו של הציבור, אינו יכול להביא לפסילתה של הפוליסה...". הדיון שם מעלה את הקושי בפניו עומד מבוטח, אשר חדל מעיסוקו המקצועי, אינו מבטח את עצמו לגבי העתיד, ותביעתו לכיסוי ביטוחי נחסמת משום שההודעה על כך לא ניתנה למבטח בתקופת הביטוח, ואפשר שגם לא יכלה להינתן בתוך תקופה זו. מבוטח כזה לא יוכל לעמוד בתנאי הפוליסה, אף אם שנים ארוכות היה מבוטח מפני אחריות מקצועית, ושילם כל אותה תקופה דמי ביטוח למבטחת. הגב' ענת רפפורט העמידה את הדברים עד אבסורד, והסבירה כי אם ארע מקרה הביטוח בים האחרון של תקופת הביטוח וההודעה על כך ניתנה למחרת היום, לא תשלם המבטחת בביטוח אחריות מקצועית תגמולי ביטוח, והמבוטח ייאלץ לשאת בעצמו בנזק שנגרם. בבש"א (תל אביב יפו) 9708/01 איילון חב' לביטוח בע"מ נ' גלנצר חיים ואח', תקדין מחוזי 2001(3), 6846 עמדה לדיון בקשה לדחייה על הסף של תביעת מבוטח בגין אחריות מקצועית לגבי עבודת שמאות שערך באופן רשלני בתקופת הביטוח, אך התביעה נגדו הוגשה 6 שנים מאוחר יותר, ולכשהוגשה הוא הודיע על כך למבטחת. המבטחת הסתמכה על פסיקתו לעיל של כב' השופט קלינג וכב' השופטת צ. ברון אמרה כי אין היא שלמה עם מה שנפסק בפרשה שבע"א 2508/99 הנ"ל. היא לא היתה מוכנה לדחות את התביעה על הסף, שכן "אם תתקבל פרשנותה של המבקשת שתביעת המבוטח צריכה להמסר למבטחת בתוך תקופת הביטוח משמע שהפוליסה בהכרח אינה מכסה מקרים שארעו בסמוך לסיום תקופת הביטוח המוסכמת והמשולמת, שהרי אין אפשרות פרקטית שהמבוטח יספיק להגיש למבטחת תביעה בשל מקרה ביטוח שאירע בסמוך לסיום תקופת הביטוח." 7. אני מסופק אם מוצדק לראות פוליסת ביטוח כמוצר רגיל, בבחינת חפץ, המשווק בשוק למעונין לקנותו, תוך מתן מלוא המשקל לסייגים שבפוליסה ללא הרהור נוסף. הביטוח הוא מוצר מיוחד, ערטילאי, הניתן להעשות ולהימכר רק על ידי מי שמורשה לכך. הוא מפוקח על ידי המפקח על הביטוח, ונקבעו לגביו הוראות מיוחדות בדין. הפסיקה הדגישה כללים משלה שפותחו במשך הזמן בעיקר על מנת להגן על המבוטח שיכולת העמידה שלו מול המבטח היא מצומצמת. את הפוליסה יש לפרש לפי תכליתה, לשם שמירת האינטרס של המבוטח, והפירוש צריך להיות הוגן כלפי שני הצדדים המתקשרים בחוזה הביטוח. ר' למשל: ע"א 9311/99 מנורה נ' גדות, תקדין עליון 2002(1), 542 וכן ע"א 779/89 יעקב שלו נ' סלע חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מח(1), 221. הפירוש שניתן לה בע"א 2508/99 הנ"ל אינו נראה כזה. 8. נראה לי, על כן, ללכת על פי כיווני מחשבה אלה: האחד, ניתן לקבוע כי ההגבלה על מסירת ההודעה בתוך תקופת הביטוח תחול רק על מקרי ביטוח שארעו בתקופה הרטרואקטיבית. זה היה המקרה בע"א 2508/99 הנ"ל. פירוש כזה נראה הוגן. המבטח נטל על עצמו סיכון בהסכימו לשאת באחריות גם לגבי מקרים שארעו בעבר, עליהם לא ידע המבוטח, ואשר עד לתחילת הביטוח הנוכחי לא הוגשה לגביהם דרישה או תביעה. במקביל לכך, יש לשים גבול ברור לגבי דרישות שתבואנה בעתיד. הגבול יכול להקבע רק על ידי קביעת מועד שמעבר לו לא תתקבלנה דרישות, ומועד זה מתאים להיות תום תקופת הביטוח. השני, לגבי מקרי ביטוח שארעו בתקופת הביטוח הנוכחית (להבדיל מהתקופה הרטרואקטיבית) ניתן לקבוע כי המגבלה על מסירת ההודעה בתוך תקופת הביטוח, תיסוב על אותם מקרים בהם לא ניתן לדרוש ממבוטח סביר כי יודיע עליהם למבטח קודם למועד בו נמסרה בפועל ההודעה למבטח, אף אם ההודעה ניתנה לאחר תום תקופת הביטוח. צריך שההגינות, הצדק, והמצוקה בה יימצא המבוטח בסיטואציה שנוצרה, יביאו אותנו לחרוג מן הכתוב בפוליסה. לעומת זאת, ההגבלה תישאר כפי שהיא, באשר לתקופת הביטוח הרטרואקטיבית. נציין עוד, כי ניתן להתגבר על הקושי האמור על ידי רכישת "זנב" של הביטוח לגבי תביעות עתידיות, המתיחסות לתקופת הביטוח שהסתיימה. 9. ומכאן לעניננו: התאונה ארעה בתקופת הביטוח. הארוע כשלעצמו לא היה טיפוסי לאחריות מקצועית של מדריך הרכיבה, אלא תאם יותר אחריות שלו ושל הקיבוץ כלפי צד שלישי בגין ארוע תאונתי. הקיבוץ והמדריך אינם במצוקה, שכן הם מכוסים לגבי הארוע בביטוח האחריות שהוצא על ידי ביטוח חקלאי. היה ידוע לקיבוץ על הארוע מיד לכשארע. הקיבוץ ידע גם כן כי עליו להודיע על כך מיד למבטח. הוא הודיע כנדרש לביטוח חקלאי, היה ביכולתו להודיע על כך להפניקס, אך הדבר לא נעשה. בפועל, ההודעה נמסרה להפניקס רק שנים לאחר מכן. נראה לי, לאור נתונים אלה, כי לא יהיה זה מוצדק, במקרה דנן, לסטות מן האמור בפוליסה ולפיכך אני מחליט לדחות את דרישת ההשתתפות של ביטוח חקלאי. יש להצטער על כך ששתי המבטחות הניצות לא הסכימו לברר מחלוקת זו בבוררות, מבלי להעסיק בכך את בית המשפט. 10. ההודעה נגד הפניקס נדחית איפוא. כל צד ישא בהוצאותיו. פיצוייםתאונות רכיבה על סוס