התובע טען כי בתאריך 26.6.94 נפגע במהלך משחק כדורגל, שאורגן ע"י המועדון השכונתי: פסק דין 1. התובע, יליד שנת 1978, הגיש תביעה נגד הנתבעות בגין אירוע שאירע לו, לדבריו, בעת משחק כדורגל ביום 26.6.94 [להלן: האירוע]. 2. התביעה הוגשה גם כנגד הנתבעת מס' 2, מדינת ישראל, אך לפי בקשת ב"כ התובע, נמחקה התביעה כנגדה. 3. ביום 23.5.00, החלטתי לדון בשאלת אחריות הנתבעות בלבד. העובדות 4. בסעיף 4 לכתב התביעה טוען התובע כי בתאריך 26.6.94 נפגע במהלך משחק כדורגל, שאורגן ע"י המועדון השכונתי המנוהל ע"י הנתבעת מס' 1. 5. לטענת התובע, התאונה אירעה תוך כדי היתקלותו עם שחקן אחר במהלך המשחק שהתקיים בפועל בחצר בית הספר "אלגזאלי" ועל עובדות אלה אין מחלוקת בין הצדדים, שכן חזר התובע על גירסה זו בתצהירו ת/1 וב"כ הנתבות 1 ו-3 [להלן: הנתבעים] ויתר על חקירת התובע על תצהירו. 6. מטעם התובע לא שמעתי עדים והוגש אך ורק מוצג אחד, תצהיר התובע, ת/1שכאמור לא נחקר עליו ע"י ב"כ הנתבעות ולתצהירו לא צורפו מסמכים. 7. מטעם הנתבעות, שמעתי את העד ויקי חדד אשר הגיש חוות דעת של מומחה [נ/1], ונחקר עליה ע"י ב"כ הנתבעות. שאלת האחריות 8. התובע לא הביא עדות של מומחה או עדות אחרת המבססת את שאלת רשלנות הנתבעות, כנטען על ידו בסעיף 11 לכתב התביעה, כי אכן קיימת רשלנות מצד הנתבעות. אין בהן כדי להחליף הבאת ראיות קבילות לביסוס רשלנות והוכחת תשתית עובדתית לביסוסה. 9. מטעם הנתבעות, העיד בפני מר ויקי חדד, מאמן כדורגל ותיק משנת 1981 ומורה בכיר בספורט, בעל תואר ראשון במדעי החינוך הגופני ותואר שני במנהל הספורט. 10. בסעיפים 6 ו - 7 לחוות דעתו [נ/1], קובע המומחה כדלקמן: "6. שחקנים הנוטלים חלק במשחק הכדורגל בכל הרמות יודעים ו/או צריכים לדעת כי קיימת סבירות שייפצעו במהלך המשחק, גם מהיתקלות או מגע גופני עם שחקן אחר. 7. פגיעתו של התובע, מר פדל לוטפי אגבריה, בנסיבות שנטענו על ידו בכתב התביעה ובתצהיר העדות הראשית הינן, לפי הבנתי המקצועית, סיכון רגיל וטבעי למשחק כדור רגל". 11. בחקירתו הנגדית ע"י ב"כ התובע השיב המומחה כי בכל בתי הספר משחקים על אספלט וזהו דבר מקובל ואין זה משנה לגבי התוצאה, אם אירעה התנגשות בין שני שחקנים. 12. המומחה ציין במפורש בעדותו, כי לא צריך מגיני רגליים במשחק כדורגל המאורגן בבית ספר ורק במשחקים רשמיים שיש בהם שופט מטעם התאחדות כדור הרגל, צריך לצייד את השחקנים במגיני רגליים. 13. אני מקבל את עדותו וחוות דעתו של המומחה מר ויקי חדד, לפיה לא הפרו הנתבעות חובת זהירות או אי-מילוי חובה כלפי והתובע, והנתבע לא הביא ראיה או עדות המבססים את אחריות הנתבעות. 14. בפסק הדין המנחה לבחינת שאלת האחריות והרשלנות, ע"א 145/80, ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פד"י ל"ז(1)113, נאמרו ע"י כב' השופט ברק בעמ' 126 דברים יפים לענייננו: "בקביעתה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי [מבחינה פיסית] הוא נזק שיש לצפותו [במישור הנורמטיבי]. אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש [הש' ויתקין בע"א 333/56 בעמ' 622]". ובהמשך הדברים מוסיף כב' השופט ברק דברים רלבנטיים לענייננו, אשר יש בהם לשלול כל אחריות בנסיבותיו של מקרה זה, וכך בלשונו: "חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים מבלי שיוצרי הסיכונים ישאו ב אחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כענין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו, וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור". "אני הולך חזות במשחק כדורגל, אני יודע או צריך לדעת את הסכנות הרגילות הכרוכות בכך ולוקח על עצמי את הסיכון הזה" [ההדגשה - א.ד.]. 15. בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד כרך מז(3) 345, נקבע בעמ' 349, כדלקמן: "אכן, סיכוני חיים ובריאות אויבים לפתחנו כל העת. בהולכנו למקום לפלוני, לא נדע אם נגיע אליו וכל נזק יש שם ברפואה, אך לא לכל נזק יש שם אחראי במשפט, לא כל נזק שניתן לצפותו [באורח תיאורטי] המשפט מטיל בגינו אחריות נורמטיבית". 16. המקרה הנדון הינו דוגמא בה אין ולא יכולה להיות רשלנות מטעם הנתבעות, שכן רשלנות מעין זו לא הוכחה ומדובר במקרה ברור של לקיחת חלק בפעילות ספורטיבית ויש סיכון אפשרי וטבעי של פגיעה תוך כדי משחק עקב היתקלות בשחקן אחר ולא הוכחה כאמור הפרת חובת זהירות קונקרטית מטעם הנתבעות. 17. לא אוכל להתייחס לטענת ב"כ התובע בסיכומיו, לפיה הופרה הוראת סעיף 7 לחוק הספורט, לפיה מוטלת חובה לבטח את העוסקים בספורט, שכן טענה זו לא נטענה על ידי התובע בכתב התביעה והיא מהווה הרחבת חזית ממנה יש להתעלם, כמו מיתר טענות ב"כ התובע בסיכומיו, אשר לא נטענו מפורשות בכתב התביעה. 18. ב"כ התובע בסיכומיו, טען כי בנסיבות המקרה יש להחיל את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו", לפי סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]. 19. אני דוחה את טענתו הנ"ל של ב"כ התובע, מהנימוקים הבאים: א. טענה זו לא נטענה בכתב התביעה. ב. לא הוכחו התנאים כדי להחיל את הכלל הנ"ל על המקרה הנדון, שכן התובע, לפי תצהירו, יודע היטב את נסיבות אירוע התאונה. ג. גם אם אניח כי יש מקום להחלת הכלל הנ"ל, הוכיחו הנתבעות כי לא התרשלו או הפרו חובה כלפי התובע, אשר גרמה לאירוע הנטען על ידו. 20. לדעתי, לא עמד התובע בנטל השכנוע המוטל עליו כדי להוכיח אחריות מצד הנתבעות לאירוע המקרה ודין התביעה להידחות. 21. לאור האמור לעיל, אני מחליט לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות כוללות בסך של 6000 ₪. כדורגלדיני ספורט