פסק דין 1. זהו ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה (להלן: - "הועדה") לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט - 1959 (נוסח משולב) (להלן: - "החוק"), לענין קביעת דרגת נכות עפ"י המבחנים שבתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) תש"ל - 1969 (להלן: - "התקנות והמבחנים"). 2. הערעור נוגע להחלטת הועדה מיום 10.4.02 (להלן "ההחלטה"), והוא עוסק רק בפגימה של הצלקות. הועדה קבעה למערער 10 אחוזי נכות עבור "צלקות בגוף בשטח גדול מ18- סמ"ר". הועדה לא פרטה את שטחה של כל צלקת וצלקת, וגם לא את השטח הכולל של כל הצלקות. מפרו' הועדה מדרג ראשון ניתן להבין שלמערער יש צלקות אחדות באזור הבטן, וכן צלקות "בקו בית השחי" מימין ומשמאל. הועדה מדרג ראשון קבעה שהאורך של הצלקת הגדולה מבין הצלקות, זו הנובעת מניתוח (להלן "הצלקת הראשית"), הוא 31 ס"מ ושהיא "ברוחב מקסימלי 1 ס"מ". 3. ב"כ המערער טוען שמשנמצא שאורך הצלקת הראשית הוא 31 ס"מ ורוחבה ס"מ 1, הרי ששטחה הוא 31 סמ"ר, היינו מעל ל18- סמ"ר. ממשיך ב"כ המערער וטוען, שמכיון שלפי מבחן 75 (א)(3), צלקת ששטחה עד 18 סמ"ר מקנה 10 אחוזי נכות, הרי מה שמעבר ל18- סמ"ר צריך להקנות יותר מ10- אחוז, ובמקרה הנדון 18 אחוז, וזאת מכוח מבחן 75 (א)(4). מוסיף הוא ואומר שאם לא תאמר כן, נמצאת אומר שעבור צלקת ששטחה פחות מ18- סמ"ר, ועבור צלקת ששטחה הרבה מעל 18 סמ"ר, אחוזי הנכות יהיו זהים, וזה אינו נראה ראוי. ב"כ המערער מסכים לצאת מתוך הנחה לצורך הערעור ששטחן הכולל של הצלקות הוא 31 סמ"ר. 4. אינני סבור שהדרך שבה רואה ב"כ המערער את פרוש המבחן 75 (א)(4) היא הדרך הנכונה. מבחן 75 קובע שלשה מצבים, שאליהם מתיחסים סעיפי משנה 1, 2 ו3- (סעיף משנה 1 עוסק בשטח שבין 3 ל5- סמ"ר ומקנה אחוז אחד נכות, סעיף משנה 2 דן בשטח שבין 5 ל10- סמ"ר ומקנה 5 אחוזים וסעיף משנה 3 עוסק בשטח שבין 10 ל18- סמ"ר ומקנה 10 אחוזים). בעוברנו מסעיפי המשנה הנ"ל לסעיף משנה 4, מתחלפת השיטה, היינו שלגבי "צלקות גדולות ונרחבות בשטח כולל של 18 סמ"ר ויותר", חלה שיטת התשיעיות המפורטת בסעיף משנה 4, שמצורפים אליו ציור ודוגמה להדגמה. 5. בעניננו נקבע שהשטח הכולל של הצלקות עולה על 18 סמ"ר, ולכן נכנסים אנו לגדרו של סעיף משנה 4. השאלה הנשאלת היא כיצד יש ליישם את המבחן 75 (א)(4) על המקרה דנן. דנתי בשאלה זו בע.ש. 725/01, תמיר שרון נ. קצין התגמולים. אצטט מתוך פסה"ד קטעים שיענו על השאלה גם בעניננו: "6. ואלה תולדות המבחן 75. בתחילה היה המבחן בנוי (לגבי צלקות בגוף להבדיל מהפנים והצואר) במתכונת שונה מהיום, והנכות נקבעה לפי אמות מדה של כעור והיות הצלקת מכאיבה. התוצאה לפי המבחן הישן היתה שלעתים היו לנכה צלקות ניכרות, אלא שלא עמדו באמות המדה הנ"ל, ולכן הנכה לא קיבל אחוזי נכות. כפי הנראה בעקבות הערות בפסקי דין שהופנו למחוקק המבחנים, נעשה התיקון שפורסם ב30.3.00-, ובו אמת המדה העיקרית היא שטח הצלקות (עם אבחנה בין צלקות "בראש בפנים ובצואר", לצלקות באזורים אחרים בגוף). מבחן 75 (א) החדש הבחין בין צלקות בגדלים שונים, עד 18 סמ"ר, לבין צלקות נרחבות יותר, שלגביהן הנהיג את "שיטת התשיעיות". וזה לשון מבחן 75 (א): "75. (א) צלקות בגוף ובגפיים (1) בשטח כולל 3 ס"מ רבועים, או קטנות יותר, שגורמות להפרעות (גירוד, רגישות) 1% הערה: פגיעה קטנה יותר בלא הפרעות לא מצדיקה קביעת דרגת נכות. (2) בשטח כולל מעל 5 ס"מ רבועים עד 10 ס"מ רבועים 5% (3) בשטח כולל מעל 10 ס"מ רבועים עד 18 ס"מ רבועים 10% (4) בצלקות גדולות ונרחבות בשטח כולל של 18 ס"מ רבועים ויותר, יחס שטח הצלקת לשטח הגוף ייקבע לפי שיטת תשיעיות (The Rule of Nines), ראה ציור. לדוגמה: צלקות על כל שטח של ירך שמאל ומחצית שטח חזה קדמי מקנות 27% (9% + 18% = 27%)." 7. במבחן 75 (א)(4), כפי שפורסם ב30.3.00-, נפלה כנראה טעות, והמחוקק הזדרז ותיקן את הטעות ב9.8.00. מכיון שהועדה נשוא ערעורנו ישבה ב15.4.01-, היינו לאחר התיקון ב9.8.00, אינני צריך לדון בטיב הטעות שהיתה במבחן מ30.3.00-, וכיצד ראוי היה לקבוע דרגות נכות בתקופה שבינתיים, בין 30.3.00 ל9.8.00-. 8. מבחן 75 (א) המתוקן (כולל התיקון מ9.8.00-) קובע אחוז נכות אחד, חמשה אחוזי נכות ו10- אחוזי נכות, לצלקות במידות שונות. עשרת האחוזים נקבעו במבחן 75 (א)(3) לצלקות "בשטח כולל מעל 10 ס"מ רבועים עד 18 ס"מ רבועים". מבחן קטן (4) עוסק ב"צלקות גדולות ונרחבות בשטח כולל של 18 ס"מ רבועים ויותר", ומפנה לשיטת התשיעיות. לפי שיטת התשיעיות מחשבים את "יחס שטח הצלקת לשטח הגוף", ולצלקות נרחבות באברים גדולים בגוף נקבעו אחוזי נכות. כך למשל נקבע שלחזה קדמי מצולק במלואו, אחוזי הנכות הם 18, ולמחצית השטח 9%, והוא הדין לשטח הגב. באשר לגפיים העליונות נקבעו 9% לכל גף, ולגפיים התחתונות נקבעו 18% לכל גף. לראש כולו (פנים ואחור) נקבעו 9%. החלוקה האמורה מודגמת בציור של הגוף, ובמבחן קטן (4) מובאת דוגמה זו: "צלקות על כל שטח של ירך שמאל ומחצית שטח חזה קדמי מקנות 27% (9% + 18% = 27%)". עוד נאמר במבחן 75 (א), שלענין שיטת התשיעיות שטח כל הגוף הוא 2 ממ"ר. 9. ב"כ המערער טוענת שהמקרה שלנו מדגים את אי הסבירות הקיצונית של מבחן קטן (4). ומדוע? משום שלפי שיטת התשיעיות שטח כל גף תחתון הוא 3600 סמ"ר (18% מ20,000- סמ"ר, השווים ל2- מטרים רבועים, שהוא שטח הגוף כולו כאמור), ומכיון שלמערער שטח צלקות כולל בן 37 סמ"ר, שהוא 0.185% מ20,000- סמ"ר, הרי האחוזים המגיעים לו הם פחות מ0.2%-, בשעה שלפי מבחן קטן (3) מגיעים 10% על שטח שמגיע עד 18 סמ"ר. 10. אכן, אם נבודד את מבחן קטן (4) ונפרש אותו בפני עצמו, התוצאה תהיה בלתי סבירה. ואולם, אם נפרש את המבחנים הקטנים (3) ו- (4) יחדו, שלובי זרוע זה בזה, יתקבל פרוש שאינו בלתי סביר. וזה לדעתי הפרוש הנכון העולה מן השילוב: מחוקק המבחנים לא רצה להגיע לאחוזי נכות מופרזים בגין צלקות באברים שונים בגוף (שאינם הראש, הפנים והצואר הגלויים מאד לעין). לפיכך הנהיג המחוקק את שיטת התשיעיות, המיחדת לכל אבר גדול מנין מקסימלי של אחוזי נכות, כגון 18% לחזה קדמי שמכוסה כולו בצלקות, וכגון 18% לגף תחתון מצולק במלואו. ואולם, המחוקק לא רצה למנוע אחוזי נכות מנכה שצלקותיו אינן גדולות כולי האי, ולכן קצב לצלקות בשטח שבין 3 סמ"ר ל5- סמ"ר אחוז אחד, ולצלקות בשטח שבין 5 סמ"ר ל10- סמ"ר חמשה אחוזים, ולשטח שמעל 10 סמ"ר ועד 18 סמ"ר עשרה אחוזים (סעיפים קטנים 1, 2 ו3- של מבחן 75 (א)). מעבר לשטח כולל של 18 סמ"ר, קמה וגם ניצבה שיטת התשיעיות. ואולם, מבחן קטן (4) שהנהיג את שיטת התשיעיות, לא בא לגרוע אחוזי נכות ממי שזכאי ל10%- מכח מבחן קטן 3, "ולהענישו" בגלל ששטח הצלקות שלו גדול מ18- סמ"ר. באנלוגיה לדברי המשנה בכתובות, פרק יג' משנה ג', האומרת: "בשביל שאני זכר הפסדתי?", או לדברי המשנה ביבמות, פרק ט"ז משנה ז', האומרת: "ולא תהא כוהנת כפונדקית?", ניתן לומר: "בשביל שיש לי צלקות ששטחן הכולל יותר מ18- סמ"ר הפסדתי?". בל נשכח ש37- סמ"ר כוללים בתוכם גם 18 סמ"ר, בבחינת רב המכיל את המעט. לפיכך, כדי שלא ייגרע חלקו של מי ששטח הצלקות שלו עולה על 18 סמ"ר, אך אינו מגיע לשטח של אבר גדול (במלואו או בחלק ניכר ממנו), ראוי להעניק את עשרת האחוזים הנקובים במבחן קטן 3. כך נהגה הועדה, אם כי כנראה לא העמיקה בפרוש המבחן, שכן סברה שבהעניקה למערער 10% נכות היא עושה עמו חסד, ולפי דרכנו בפרוש לעיל אין מדובר בחסד אלא בזכות". 6. לאור ניתוח מבחן 75 כנ"ל, ולאור זאת שב"כ המערער יוצא מן ההנחה לצורך הערעור ששטחן הכולל של הצלקות הוא 31 סמ"ר, הענקת 10 אחוז נכות היתה מוצדקת. 7. סוף דבר, הערעור נדחה. אין צו להוצאות. אחוזי נכותצלקתנכות