פסק דין נתוני רקע ועובדות 1. התובעים הם אחיה ואחיותיה של המנוחה (להלן:"המנוחה"), הגישו תביעה זו לפיצויים בגין נזק בלתי ממוני (צער ועגמת נפש) שנגרמו להם לטענתם, עקב מחדלה של הנתבעת אשר הקצתה להם, תמורת תשלום, חלקות קבר עבור אחיהם המנוח, עבור המנוחה ועבור רעייתו של המנוח. המנוח, , הלך לעולמו בחודש נובמבר 1992 ונקבע באחת מן החלקות הנ"ל. בתאריך 12.2.99 הובאה המנוחה למנוחות אולם אז התברר לטענת התובעים, כי הבור שהוכן בחלקת הקבר ע"י הנתבעת או מי מטעמה, היה מלא על גדותיו במי ביוב. באותה עת ירד גשם שוטף ומסע ההלוויה והקבורה התעכבו כאשר גופת המנוחה הונחה על אחת המחצבות הסמוכות ובני המשפחה עשו נסיון לשאוב את המים בעזרת דליים ואתי חפירה אך ללא הועיל שכן, כפי שהתברר לתוך בור הקבר המשיכו לזרום מי ביוב וזאת כתוצאה מפיצוץ צינור שופכין שהיה סמוך לאדמה. את המקור לזרם הביוב גילה ע"פ הנטען, התובע 1 שהוא שרברב במקצועו. בנסיבות שנוצרו, ולאחר שחלפו שעתיים וחצי הוכשרה חלקה חלופית ומאולתרת וזאת לאחר התערבותו של ראש העיר. ההלווייה התקיימה ביום שישי והתעכבה כאמור, דוללה ממשתתפיה מכיוון שמרבית המלווים היו שומרי מסורת והם נאלצו לחזור לבתיהם כדי לא לחלל את השבת. רק קומץ אנשים נותר ללוות את המנוחה. כל העניין פורסם בעיתונות אשר גם ביצעה צילומים שצורפו לכתב התביעה. פניית ב"כ התובעים אל הנתבעת ואל עיריית עכו, להחזר הכספים ששולמו בגין החלקה בסך 11,376 ש"ח בצירוף פיצוי בגין הנזק הלא ממוני (צער ועגמת נפש) לא נענו בחיוב ועל כן הוגשה תביעה זו. 2. הנתבעת לא הכחישה את עובדת רכישת חלקות הקבר ובכלל זה החלקה שבה אמורה היתה להקבר המנוחה. אולם היא הכחישה את יתר הטענות ובכלל זה הטענה כי מדובר במי ביוב, וטענה כי בעת שנעשו נסיונות להוצאת המים מן הקבר, הוחזרה גופת המנוחה לחדר הטהרה וזאת ביוזמת נציגי הנתבעת. לטענתה, במהלך כל הארוע היתה הקפדה ונשמרה כב' המנוחה. בנוסף, טוענת הנתבעת לאשם תורם מצד התובעים ובמיוחד התובע 1 אשר הוא שרברב אשר לא הזהיר מראש את התכנותה של הבעיה וכן כי הסיבה המכרעת לפיצוץ בצינור הביוב, אם אכן היה כזה, נגרמה כתוצאה מעבודה לא מקצועית של התובע 1, וזאת בנוסף לתחזוקה לקויה שנעשתה בידי העירייה. העד, מר יצחק נבון, אשר התיצב לדיון להוכחות ביום 13.6.02, אישר כי קיים קו ביוב במקום שבו נכרה הקבר אולם לטענתו, מדובר בקו ביוב לא פעיל. 3. מטעם התובעים, העיד התובע ארמנד גיורא, אשר מסר בתצהירו ת1/, כי מדובר היה בזרימת מים מזוהמים, מי ביוב אל תוך הקבר. העד נחקר בח.נ. (עמ' 6 לפרטיכל), ועמד על כך כי מדובר במי ביוב וכי הוא כבעל מקצוע, 37 שנים בתחום הצנרת יודע להבחין בין ניקוז לבין ביוב. העד תאר בעדותו את אופן פריצת פני הביוב ממכסה ביוב שהיה שם וכן את התערבותו של ראש העיר עכו לפתרון מיידי של הבעיה ע"י מתן קבר חלופי. דיון ומסקנות 4. במחלוקת שבין הצדדים בשאלה אם מדובר היה במי ביוב או במים אח', סבורני שיש לקבל את גירסת התובעים שהוכחה להנחת דעתי, כי אמנם מדובר היה בזרימה של מי ביוב אל תוך הקבר. העובדה כי היה צורך בהתערבות של ראש העיר על מנת לקבור את המנוחה בקבר חלופי, מחזקת את גירסת התובעים כי לא היה מדובר בהצפת קבר ע"י מים רגילים או מי ניקוז. 5. בנסיבות העובדתיות של המקרה הנ"ל סבורני שיש אחריות לנתבעת מכח ס' 35 על פי פקודת הנזיקין (נוסח חדש). לא יכולה להיות מחלוקת כי לנתבעת חובת זהירות על שני הבטיה (המושגית והקונקרטית) להקצאת חלקת קבר תקינה וכי חובה זו הופרה ע"י הנתבעת בכך שלא טרחה לבדוק מבעוד מועד את חלקת הקבר אשר נחפרה והוכנה על ידה קודם לכן והיה עליה לצפות כי העדר ביקורת או בדיקה עשויים לגרום לנזק ולהצפה של הקבר, כפי שקרה. יתרה מזאת, היה מחובתה של הנתבעת לבדוק את תכניות הביוב ולוודא מיקומם של צינורות הביוב ולבצע פעולות מקדימות של אטימה בטרם נחפרו הקברים על חלקות הקבר הנ"ל. ניתן להבין כי בעקבות המחדלים והפרת החובה של הנתבעת כלפי התובעים, נגרם לתובעים נזק גם אם מדובר בנזק בלתי ממוני (צער ועגמת נפש). נזק זה קשור להפרת החובה ועל כן, מתקיימים כל יסודות עוולת הרשלנות והנתבעת חייבת בפיצוי התובעים בגין נזקיהם. אני דוחה את טענות הנתבעת לעניין אשם תורם. אינני רואה שהיה מחובתם של התובעים או מי מהם, לבדוק או להתריע דבר הזרמת מי ביוב אל תוך הקבר. לא הוכח גם כי היה בפעולה שביצעו התובעים או מי מהם, כדי לגרום לפריצת מי הביוב אל תוך הקבר. היקף הנזק 6. באשר לעניין היקף הנזק טוענים התובעים לפיצויים בגין בזיון כב' המנוחה. כאשר הם טוענים גם כי העובדה שהאח המנוח שלום מגירא, טמון גם הוא בתוך מי ביוב, מטרידה את מנוחתם ואינה מרפה מהם. הנתבעת לעומת זאת, טוענת כי הפסיקה לעניין הנזק הלא ממוני הנה בסכומים לא גבוהים כפי שפורט על ידה. 7. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בסיכומיהם ובאסמכתאות שצורפו, ונראה כי בהתחשב בעגמת הנפש והצער שהיו מנת חלקם של התובעים, יש מקום לפסוק להם פיצוי והסכום שנראה לי הוא סך של 30,000 ש"ח. טענות התובעים לעניין החזר הסכומים ששולמו לנתבעת בגין חלקת הקבר, נדחות מכיוון שאין חולק כי הוקצתה למנוחה חלקת קבר אחרת. 8. אשר על כן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעים את הסך של 30,000 ש"ח בתוספת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ הסכומים ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. פיצוייםבתי עלמין / בתי קברות