החלטה ב- 30/9/02 הגיש אלי שילוני בקשה למתן רשות על פי סעיף 267 לפקודת החברות. בבקשתו הוא מבקש לאפשר לו להגיש תביעה בבית הדין לעבודה בגין שכר עבודה נגד רו"ח צבי יוכמן, מפרק זמני ומנהל מיוחד של החברה בפירוק אשר העסיקו תקופת מה החל מפירוק החברה בפברואר 2002. שילוני טוען כי סעיף 267 לפקודת החברות אינו חל על תביעה לחוב שנוצר על ידי המפרק עצמו במהלך הפירוק; לטענתו, משמדובר בתביעה כספית נגד מפרק או מנהל מיוחד, יש לאפשר לתבוע את המפרק בפורום הנכון. פורום זה נקבע על ידי התובע ולא על ידי הנתבע ואפילו הוא מפרק או מנהל מיוחד. במקרה זה, מבקש שילוני להגיש תביעה על שכר עבודה שהסמכות הבלעדית לדון בה הוענקה בחוק לבית הדין לעבודה. גם אם במקרה של פירוק יש לבית המשפט של הפירוק סמכות מקבילה, טוען שילוני כי בהפעלת שיקול הדעת, על בית המשפט להעדיף את בית הדין לעבודה המתמחה בנושא שגישתו הינה אובייקטיבית ואינה מושפעת ממצב הפירוק של החברה. מנגד, הגיש המנהל המיוחד הוראות לקבוע מה השכר שעל החברה בפירוק לשלם לשילוני בגין תקופת העסקתו בחברה בפירוק מיום 18/2/02 ועד ליום 12/5/02 או מעבר לכך, וכן לקבוע את מועד סיום העסקתו. 1. הלכה פסוקה היא כי אין ההליך של בקשה למתן הוראות יכול לשמש תחליף לתביעה כאשר אין מדובר בהליך קצר ופשוט שאיננו מחייב בירור עובדתי מורכב, וכאשר בירור בדרך מקוצרת יכול לגרום לעיוות דין ופגיעה בזכויות של בעלי דין. (רע"א 259/99 חברת פליצ'ה ראובן בע"מ נ' סופיוב פ"ד נה (3) 385). כאשר עובדות טעונות בירור יסודי, יש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה. 2. במקרה שלפניי, אין מדובר בהליך קצר ופשוט. יש לאפשר לצדדים להביא ראיות ולחקור עדים בדרך של תביעה רגילה ולא במסגרת בקשה למתן הוראות. לפיכך הדרך של בקשה למתן הוראות על ידי המנהל המיוחד איננה הדרך הנכונה ויש להפנות את בירור העניין לתביעה רגילה. השאלה היא מה הוא הפורום המתאים. האם בית הדין לעבודה או בית המשפט של הפירוק? 3. סעיף 24 (א1) לחוק בית הדין לעבודה קובע כי הסעיף הקובע את הסמכות הייחודית של בית הדין לעבודה אינו בא לגרוע מהוראות כל דין לעניין השיפוט בהליכי פירוק חברה. מסעיף זה אין אנו למדים כי הסמכות לדון בסכסוך בין חברה בפירוק לבין עובד שלה עוברת במקרה של פירוק להיות סמכותו הבלעדית של בית המשפט של הפירוק. מדובר בסמכות מקבילה. 4. התלבטתי מה הוא הפורום הנכון. אינני מקבלת את הטענה כי בירור התביעה בין המנהל המיוחד לבין עובד שהועסק על ידו יגרום להצפה של בית המשפט של הפירוק. אינני מקבלת את הטענה כי במקרה זה מדובר בבירור עובדתי מיוחד אשר לבית המשפט של הפירוק אין המיומנות הדרושה לדון בו. יחד עם זאת, הגעתי למסקנה שהפורום ההולם הוא בית הדין לעבודה, ולמרות שאינני שביעת רצון ממסקנה זו, נראה לי כי אין מנוס מלאמצה. 5. הנימוק ששיכנע אותי להגיע למסקנה זו הוא דברים שנאמרו בפסה"ד שניתן על ידי כב' השופט טל ברע"א 3277/95 ואח' הולנדר בנאי בע"מ נ' חברה לנאמנות של בנק לאומי לישראל בע"מ ואח', פ"ד מט חלק חמישי עמ' 295. שם דן בית המשפט בשאלה האם יהיה זה נכון כי בית המשפט המחוזי יכריע בסכסוך אזרחי שבין מנהל העיזבון לבין צד שלישי שהתקשר עם העיזבון במסגרת בקשה למתן הוראות למנהל עיזבון, וכך אמר: "בעניין זה יש לזכור שקיים מעין "ניגוד אינטרסים" בין תפקידו של בית המשפט כמפקח על העיזבון לבין תפקידו כמכריע בסכסוך שהעיזבון צד לו. כמפקח, בית המשפט דואג שלא ייגרע מן העיזבון שלא כדין, והוא פועל אפוא "לטובת" העיזבון; ואילו בסכסוך בין העיזבון לבין צד שלישי בית המשפט חייב להיות אובייקטיבי לחלוטין. עמד על כך השופט קיסטר בעניין אוטוקרס (1) באומרו, בעמ' 691 - 692: "לפי דעתי קיים הבדל יסודי בין בקשה להוראות מצד כונס נכסים או נאמן אחר לבין הליכים המוגשים על ידי כונס נכסים או נאמן נגד צד אחר... בית המשפט בסמכותו כמפקח על התפקידים נותן להם הוראות בהסתמכו על אינפורמציה, אבל כאשר ישנה מחלוקת בין אותו ממונה לבין צד שלישי, שני הצדדים חייבים להיות שווים בפני בית המשפט... כבר במשפט עברי דאגו שלא יערבבו את שני התפקידים, והנה לגבי אפוטרופוס על קטינים מובא ב-רמ"א לחו"מ, סימן ר"צ סעיף א', דברי הרשב"א, שבית-דין הם אביהם של יתומים ויכולים בעצמם למלא את התפקיד מבלי למנות אפוטרופוס, אך בהמשך מובאים שם גם דברי הר"ן שאם יש צורך בחלוקה בין קטינים ואחרים או אם יש צורך לטעון נגד אחרים, בית-הדין חייב למנות אפוטרופוס כדי שלא יהיו נראין "כעורכי הדיינים". לאור האמור לעיל, אין צורך, וגם אין לנו תשתית ראויה, להיכנס לשאלה אם אכן מוצדק היה ביטול ההסכם הם הולנדר, שכן דבר זה צריך להתברר בדרך הרגילה בבית המשפט המחוזי". 6. במהלך הפיקוח על הפירוק בתיק זה ניתנו מספר החלטות על ידי בית המשפט של הפירוק הנוגעות למבקש ולכן אין זה הולם שהתביעה בעניינו תידון בבית המשפט של הפירוק. 7. לאור האמור לעיל, ניתנת בזה למבקש רשות להגיש את תביעתו נגד המפרק ונגד המנהל המיוחד לבית הדין לעבודה. אין צו להוצאות. מנהל מיוחדפירוק חברה