פסק דין 1. התובע סורוצ'ינסקי מרט (להלן: "התובע") נפגע בתאונת עבודה בעת שעבד אצל ראובן בן משה (להלן: "הנתבע"), אשר הינו בעל עסק למערכות מיזוג, הסקה ואחזקה. ביום 23.11.93 ביצעו התובע ועובד נוסף, גיסו של התובע, בשם ליאוניד טון (להלן: טון), במסגרת עבודתם אצל הנתבע, עבודות אחזקה על גגון, המצוי ביציאה מביתו של הלקוח לחצר. במהלך עבודתו, בעת שהתובע ירד מהגגון, באמצעות סולם שהציב שם, נפל ונגרמו לו נזקי גוף. בגין נזקים אלה הגיש התובע את תביעתו. לטענת ב"כ התובע יש לייחס חבות לנתבע הן בשל כך שביצע עוולת רשלנות (סע' 35 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] [להלן: פקודת הנזיקין]) והן בשל הפרת חובה חקוקה (סע' 63 לפקודת הנזיקין) - בביסוס הטענה על עילה אחרונה זו מפנה ב"כ התובע לסע' 50 + 57 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל - 1970 (להלן: פקודת הבטיחות בעבודה) ולתקנה 74 לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) התשמ"ח - 1988 (להלן: תקנות הבטיחות בעבודות בניה). ב"כ התובע טוען, שחבות הנתבע מבוססת, בין היתר, על המעשים ו/או המחדלים הבאים: העמדת סולם בלתי בטוח וללא סוליות גומי לרשות העובדים; אי התקנת אמצעי מיגון בהתחשב בסוג הרצפה עליה הועמד הסולם; אי העמדת עובד נוסף שיחזיק בסולם וימנע החלקתו; הנהגת סדרי עבודה ושיטות עבודה בלתי בטוחות; חוסר פיקוח על העובדים; אי הדרכת התובע ו/או הדרכה לקויה. הנתבע מצידו כופר באחריותו לתאונה ומכחיש את המעשים והמחדלים המיוחסים לו. כמו כן, חולק הנתבע על שיעור הנזק הנטען ע"י התובע. 2. ככלל, בחינת אחריותו של נתבע בעוולת הרשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין נעשית בארבעה שלבים (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח' פ"ד לז(2) 113; ע"א 542/87, קופת אשראי נ' עוואד, פ"ד מד(1) 422 ): א. האם חב המזיק חובת זהירות לניזוק, הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית, על פי מבחן הצפיות? ב. האם הפר המזיק את חובת הזהירות המוטלת עליו? ג. האם נגרם נזק? ד. האם יש קשר סיבתי בין הפרת חובת הזהירות לבין הנזק שנגרם? בחינת אחריותו של נתבע בעוולה של הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין נעשית אף היא במספר שלבים. על בית המשפט להכריע בשאלות הבאות: א. האם קיימת חובה על פי חיקוק, המוטלת על הנתבע כלפי התובע? ב. האם החיקוק נועד לטובתו של התובע? ג. האם הנתבע הפר החובה? ד. האם כתוצאה מההפרה נגרם נזק מהסוג אליו התכוון המחוקק? ה. האם יש קשר סיבתי בין הפרת החובה החקוקה לבין הנזק שנגרם? 3. בחינת קיומה של חובת זהירות לצורך ביסוס עוולת הרשלנות אין ספק, כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובד, יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט בך ב-ע"א 663/88, שירזיאן יהודה נ' לבידי אשקלון, פ"ד מז(3) 225, בעמ' 229-230: "נראה, שהיום אין עוד צורך לבחינת שאלת עצם קיומה של חובת זהירות מושגית בין מעביד לעובדו. חובה זו מוכרת יפה בפסיקה ענפה ועקבית. קיימים רק הבדלים בין פסקי-הדין השונים ביחס למימדיה של אותה חובה וביחס להדגשים בדבר גורמיה השונים. יש ומדובר בחובה לנקוט בצעדים סבירים כדי למנוע מהעובד סכנות מיותרות, במקרים אחרים מצויינת החובה להזהיר את העובד בפני סכנות קיימות, ולעתים מודגשת החובה למנוע מהעובד סיכונים בלתי רגילים (ראה, לדוגמא, ע"א 250/64 לוגסי נ' חברת שק"ם בע"מ, פ"ד יט (1), 32 ,30; ע"א 686/77 מקורות חברת מים לישראל בע"מ נ' מרג'י ואח' פ"ד לד (4), 371-372 ,365 ,; ע"א 477/85 בוארון נ' עירית נתניה ואח' וערעור שכנגד פ"ד מב (1), 420 ,415 , ומראי המקום המופיעים שם)" במקרה דנן, חב הנתבע חובת זהירות קונקרטית כלפי התובע, שנשלח על ידו לבצע את העבודה הספציפית הכרוכה בטיפוס בסולם לגג במסגרת עבודתו אצל הנתבע. על הנתבע היה לנקוט בכל האמצעים כדי שלתובע תהא אפשרות לבצע עבודתו בתנאי בטיחות אופטימליים. על הנתבע היה לדאוג, בין היתר, לאספקת סולם תקין ובטיחותי, מתאים למשטח עליו הוא מונח, לכך שהסולם יושען באופן יציב, כדי שלא יזוז ממקומו בעת השימוש בו. 4. בחינת קיומה של חובה חקוקה סע' 50 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע: ”היה אדם צריך לעבוד במקום שממנו הוא עלול ליפול יותר משני מטרים, ואין המקום מאפשר אחיזת רגל בטוחה, ולפי הצורך - אחיזת יד בטוחה, יותקנו - ככל שהדבר מעשי במידה סבירה - אמצעים לבטיחותו על ידי גידור או באופן אחר.” סע' 57 לפקודת הבטיחות בעבודה קובע: ”כל סולם יהיה ממבנה טוב ויקויים כראוי” תקנה 74 לתקנות הבטיחות בעבודות בנייה קובעת: ”(א) סולם נייד יועמד על בסיס אפקי איתן, יוסמך ויושען על סמך יציב באופן שווה על זקפיו כך שלא יזוז מקרית ממקומו בעת השימוש בו. (ב) לא יוצב סולם אלא כשהוא נשען, במקום השענתו העליון והתחתון על שני זקפיו בשתי נקודות יציבות המצויות באותו המפלס; לא יושען סולם על אחד משלביו. (ג) אם אין אפשרות להעמיד סולם כאמור בתקנת משנה (א), יעמוד אדם ליד בסיס הסולם ויחזיק בו כדי למנוע הזזתו מהמקום. (ד) סולם נייד, למעט סולם נייד דו-זרועי, יועמד בשיפוע של 1 אפקי ל-4 אנכי, ויינקטו אמצעים נאותים למניעת התהפכותו או החלקתו בעת השימוש בו.” אין ספק, שעל המעביד במקרה דנן (הנתבע) היתה מוטלת חובה חקוקה כלפי עובדו התובע, החובה הנ"ל שבחוק נועדה לטובתו של התובע, שבמהלך עבודתו נזקק לטפס אל גגון באמצעות סולם ולרדת ממנו באמצעות סולם. 5. נסיבות קרות התאונה לאחר שמיעת העדויות והתרשמות מהן, הגעתי למסקנה, כי אין באפשרותי לקבוע ממצאים לגבי אופן קרות התאונה. התובע הינו העד היחיד שהיה באפשרותו להעיד כיצד קרתה התאונה. התובע העיד שכאשר ירד באמצעות הסולם החליק הסולם ונפל, והתובע עמו. העד טון, שעבד באותה עת ובאותו מקום עם התובע, העיד כי לא ראה את אופן קרות התאונה, משום שנמצא על הגגון מצדו השני ורק שמע חבטה "בום" כדבריו, וראה את התובע והסולם מונח לידו, רק לאחר שירד מהגגון. סע' 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1971 (להלן: פקודת הראיות) - שכותרתו הכרעה על פי עדות יחידה של בעל דין במשפט אזרחי קובע: "פסק בית משפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: ...(2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל דין..." (הדגשה שלי ו.ס) במקרה דנן, לא רק שאין בפני בית המשפט נימוקים משכנעים לכך, שיש להסתפק בעדות התובע בלבד, אלא שנותרו ספקות בלב בית המשפט באשר לנסיבות המדוייקות של קרות התאונה, וזאת ממספר טעמים: א. מטעם התובע נמסרו גרסאות שונות לאופן קרות התאונה: מחד בסע' 3 לכתב התביעה כותב בא כוחו: ”התובע יחד עם פועל נוסף עבדו על גגון ביציאה מהבית לחצר, כשסיימו לעבוד התובע החל לרדת בסולם וכאשר שם את שתי רגליו על השלב העליון החליק הסולם והתובע עימו” (הדגשה שלי ו.ס) מאידך, בתצהיר עדותו הראשית של התובע (סע' 14-16) מצהיר התובע: "הייתי צריך להביא כלי עבודה מלמטה והתחלתי לרדת בסולם. הספקתי לרדת 2-3 שלבים והסולם החליק לאחור כשאני נופל יחד עם הסולם" (הדגשה שלי ו.ס) גרסאות אלה שונות זו מזו במספר פרטים חשובים כגון מועד התרחשות התאונה ומיקום התובע על הסולם. בזמן שנחקר התובע בחקירה נגדית נדרש ליתן הסבר לאי ההתאמה בגרסאות. התובע לא מסר הסבר כלשהו. כפי שעולה מדבריו: "שבע שנים עברו, אני לא זוכר איך זה היה בדיוק, אם הספקתי לרדת אחד או שניים או מיד, זה פחות משנייה ואני ברצפה" (עמ' 18 ש' 21-22 לפרוטוקול מיום 27.12.00). על סמך עדות התובע, כפי שניתנה, ובהעדר אפשרות להרחיב את החקירה הנגדית לגבי אופן קרות התאונה, כיוון שהתובע העיד שאינו זוכר, לא ניתן לקבוע ממצאים לגבי אופן קרות התאונה. ב. מפי הנתבע שמענו, כי הגיע למקום התאונה בסמוך לאחר שקרתה התאונה וכי שמע מפי עובדו, העד טון, ומפי עובד פרואני של הלקוח, שנכח במקום, כי התאונה קרתה כאשר התובע החל לרדת מהסולם, שלא כמקובל, כשפניו לחזית ולא כלפי הסולם. כנראה כתוצאה מכך קרתה התאונה. אמנם הדברים, ששמע הנתבע מפי העד טון והעובד הפרואני, הינם בבחינת עדות שמיעה והם לא נסתייעו בעדות ישירה של מי מהעובדים, כך שלא ניתן לקבלם כראיה לאמיתות תוכן הדברים שנאמרו, עם זאת העדות שאלה הדברים ששמע הנתבע מפי טון והעובד הפרואני קבילה כראיה להוכחת עצם שמיעת הדברים הנ"ל. אמנם העד טון התכחש לכך שאמר דברים אלה לנתבע והעד הפרואני לא התייצב לעדות (בהתאם לעדות הנתבע עזב הפרואני את הארץ), אך האמנתי לנתבע שאלה הדברים שנאמרו לו בזמן אמת. מבחינת התרשמותי מאופן מתן העדויות, התרשמתי שיש להעדיף עדות הנתבע על עדותם של התובע והעד טון בכל פעם שהיתה אי התאמה בין הגרסאות שמסרו. משכך המצב נתחזק בלבי הספק, אם ניתן לקבל את גרסת התובע לגבי אופן קרות התאונה כמות שהוצגה על ידו. מה גם שכאמור גרסה זו נותרה מעורפלת. 6. נטל ההוכחה לעניין עוולת הרשלנות טוען ב"כ התובע, כי בענייננו מתקיימים התנאים להחלת סע' 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין) - הקובע: ”בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה.” נפקות טענה זו היא, כי על הנתבע מוטל נטל ההוכחה שלא התרשל בנסיבות מקרה זה. לא קיבלתי טענה זו. החלת הוראת סע' 41 לפקודת הנזיקין על המקרה מותנית בקיום שלושה תנאים מצטברים. לא הוכח שנתקיימו במקרה דנן תנאים אלה: א. לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת מה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לנזק - הפסיקה קבעה, כי לצורך החלת הוראת סע' 41 הנ"ל חוסר הידיעה באשר לנסיבות קרות הנזק מתייחס למועד אירוע המקרה ולא למועד הכנת התביעה וניהול המשפט. במקרה דנן ברור, שהתובע ידע במועד קרות התאונה כיצד אירעה התאונה (ראה ע"א 377/85, נעים נ' משרד החינוך, פ"ד מב (1) 153; ע"א 789/89, עמר נ' קופ"ח, פ"ד מו (1) 712). ב. הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע שליטה מלאה עליו - בהתאם להלכה הפסוקה, אדם נחשב לכזה שיש לו שליטה מלאה בנכס, כאשר בהתחשב בכל הנסיבות, יש לו הסיכויים הממשיים ביותר, שרצונו שלו יכריע בנוגע למצבו של הנכס (בהיבט העובדתי הכולל את שימושו, תיפעולו, שמירת תקינותו וכו'). האם במקרה דנן היתה לנתבע שליטה מלאה בסולם? מחד ניתן לומר, כי אכן מדובר בכלי עבודה של המעביד, העומד לשימוש העובדים, ולכן על המעביד לדאוג לתקינותו של הסולם במסגרת הבטחת כלי עבודה בטוחים, מאידך נראה, כי לנתבע, שלא נכח במקום, לא היתה שליטה על הסולם בביתו של הלקוח. ג. נראה לבית המשפט, שאירוע המקרה, אשר גרם לנזק, מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט זהירות כזו - אין באפשרות בית המשפט לקבוע, כי במקרה דנן אירוע המקרה, דהיינו נפילת התובע ונפילת הסולם, מתיישבות יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט אמצעי זהירות סבירים. קיימת אפשרות סבירה שהאירוע ארע בשל אשם של התובע ולא של הנתבע. לפיכך, לאור האמור לעיל אין להחיל את סע' 41 לפקודת הנזיקין. נטל ההוכחה באשר להתרשלות הנתבע על התובע. 7. תקינות סולם כאמור, כאשר עובד נדרש במסגרת עבודתו לטפס על סולם, אחת הדרישות האלמנטריות מהמעביד הינה לספק לעובד סולם תקין בטיחותי, שניתן יהיה להעמידו באופן יציב מבלי שיחליק. לגרסת התובע (סע' 17 לתצהירו) ברגלי הסולם, שסופק לו, לא היו סוליות גומי. זו, לגרסתו, הסיבה שהסולם החליק. הנתבע מתכחש לגרסה זו. בהתאם לעדותו, הסולם היה תקני, שלביו מחורצים ורגליו היו מצוידות בסוליות גומי למניעת החלקה (סע' 9 לתצהירו). לתמיכת עדותו הגיש תמונות של הסולם נ/1 - נ/7. הנתבע העיד, שהסולם שבתמונות הוא הסולם היחיד שיש לו בגובה הזה (עמ' 21 ש' 9-11 לפרוטוקול מיום 27.12.00). כמו כן הוצגו בפני בית המשפט תמונות נוספות של הסולם, שצולמו על ידי העד המומחה ביקלס, וצורפו לחוות דעתו. התובע לא הצליח לשכנעני, כי על רגלי הסולם עליו טיפס לא סוליות גומי. האמנתי לעדות הנתבע, באשר לזהות הסולם שצולם בתמונות ולמצבו. כאמור, התרשמותי מאופן מתן העדויות היתה שיש להעדיף את עדות הנתבע על פני עדות התובע. בעוד שהנתבע העיד באופן חד משמעי לגבי זהות הסולם ומצבו, ואף צירף תמונות, התרשמותי היתה, שהתובע העיד על מצב הסולם לא מהסתכלות, אלא בהתבססו על מסקנה שהסיק בלבד. אני מצטטת מדבריו: ”אני יודע 100% שלא היה גומי מפני שמתי שיש גומי הסולם לא יכול לזוז.” (עמ' 16 שורה 19 לפרוטוקול וכן ראה סע' 17 לתצהירו). לו היה התובע רואה שרגלי הסולם היו ללא גומי היה מעיד: "אני זוכר בוודאות שראיתי שעל רגלי הסולם לא היה גומי". מדוע לא הובא צילום של אותו סולם שאותו מתאר התובע?! יצוין כי כשהראו לתובע תמונות של הסולם, שהוצגו מטעם ההגנה, והוא נשאל אם זה הסולם, מצמץ בעיניו והשיב: ”מאיפה אני יודע” (עמ' 16 ש' 21-23 לפרוטוקול מיום 27.12.00) ולאחר מכן אף הודה שהסולם דומה לסולם ממנו נפל, אם כי לדבריו, בתמונה הסולם נראה חדש (עמ' 17 ש' 24-25 לפרוטוקול מיום 27.12.00). סיוע לגרסת הנתבע באשר לזהות הסולם ומצבו מצאתי בעדותם של עד התביעה טון (גיסו של התובע), של עד ההגנה החוקר דני אנגל ובחוות הדעת של המומחה מטעם ההגנה ביקלס. העד אנגל העיד, כי הסולם, שהיה מעורב בתאונה, הוצג בפניו הן על ידי הנתבע והן על ידי העד טון, וכי את אותו סולם צילם (סע' 4 (ב) ו-סע' 6 לתצהיר עדותו הראשית; עמ' 33 ש' 23-26 לפרוטוקול מיום 28.12.00). העד טון אמנם העיד (סע' 8 לתצהיר עדותו) כי אינו זוכר אם היה גומי או לא היה על רגלי הסולם, אך בחקירתו הנגדית זיהה את הסולם בתמונות כסולם ששימש בעבודתו (עמ' 12 ש' 15 לפרוטוקול מיום 27.12.00), ובכך נמצאה עדותו מסייעת לנתבע. המומחה ד"ר ביקלס כתב בחוות דעתו (סע' 2.2): ” אנו עוסקים בסולם שסופק על ידי הנתבע ואשר בנוי ללא פגם, מתאים למטרה לה הוא נועד ומאפשר אחיזת יד בטוחה בעת התחלת הירידה מהגג אל שלבי הסולם...” בסע' 2.4 לחוות דעתו הוסיף המומחה וציין, כי הסולם מתאים לתקן שהיה בתוקף במועד התאונה ומתאים לייעודו. לסיכום: לא הוכח שהיה פגם כלשהו בסולם שסופק לתובע לצורך טיפוס על הגגון. 8. אופן הצבת הסולם ומשטח העבודה האמנתי, כי אופן הצבת הסולם הוא כפי שתואר על ידי החוקר אנגל בתצהירו (סע' 3(ד)), על פי ההסבר שניתן לו על ידי העד טון (עמ' 34 ש' 26 עד עמ' 35 ש' 2 לפרוטוקול מיום 28.12.00). העד טון אישר בחקירתו הנגדית את העובדה, שהסולם היה מוצב באופן שנראה בתמונה נ/2 (עמ' 12 ש' 16-19 לפרוטוקול מיום 27.12.00). נראה לכאורה, כי אופן הצבת הסולם בפועל עמד בדרישות הסבירות ובתנאי תקנה 74 לתקנות הבטיחות בעבודה. מכל מקום אין ספק, כי לא הוכח שהסולם הוצב שלא כיאות בניגוד לסביר ובניגוד להוראת חיקוק כלשהו. אשר למשטח העבודה: משטח העבודה, עליו הועמד הסולם עם סוליות הגומי, גם כן עומד בדרישות הסבירות ובדרישות תקנה 74 ס"ק (א) ו-(ב) לתקנות הבטיחות בעבודה. מהתמונות עולה, כי הסולם הוצב על בסיס אופקי בשתי נקודות יציבות המצויות באותו המפלס. לגבי טענת החלקלקות לא עמד התובע בנטל ההוכחה ומהעדויות השונות עולה, כי הרצפה לא היתה רטובה ביום קרות התאונה (ראה לעניין זה גם את עדותו של טון, ש' 12-25 עמ' 13 לפרוטוקול מיום 27.12.022 המעלה ספקות באשר לחלקלקות הרצפה): ”ש. כשאתה אומר שהרצפה לא היתה שטוחה? ת. השיש אבן לא חלק כמו זכוכית, מחוספס.” לפיכך אני מוצאת, כי לא היה פגם בתקינות הסולם אופן הצבתו והמשטח עליו הוא הועמד ודוחה את טענות התובע המתייחסות אליהן. 9. הדרכת התובע בקשר לשימוש בסולם אין מחלוקת בין הצדדים, כי ביום התאונה ניתנה לתובע ולטון הדרכה כללית בקשר לביצוע העבודה הספציפית ולא ניתנה להם הדרכה ספציפית בקשר לשימוש בסולם. הנתבע העיד, כי אין זו הפעם הראשונה שבה ביצע התובע את העבודה הספציפית הזו, וכי בעבר הדריך הנתבע את התובע לגבי כל שלבי הביצוע כולל עלייה וירידה מן המבנה (ראה ש' 24-26 עמ' 26 לפרוטוקול מיום 27.12.00; סע' 8 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע). גרסה זו הוכחשה על ידי התובע, שהעיד כי זו הפעם הראשונה בה הוא ביצע את העבודה הזו בביתו של הלקוח. התקשיתי לקבוע ממצא בנקודה זו, של מתן הדרכה על ידי הנתבע לתובע לגבי אופן הצבת הסולם והטיפוס עליו לעבר הגגון המסוים. מכל מקום בהעדר אפשרות לקבוע ממצא בנדון, אני קובעת שהתובע לא הרים הנטל שהיה מוטל עליו להוכיח העדר הדרכה בנושא. אוסיף ואומר, כי במקרה דנן סבורתני, ששימוש בסולם כגון הסולם בו נעשה שימוש על משטח רגיל, כגון במקרה דנן, הינה פעולה שאינה מצריכה הדרכה ספציפית לגבי אופן העמדת הסולם והטיפוס באמצעותו בכל פעם ופעם שנזקקים לסולם, בפרט כאשר מדובר באדם כמו התובע, שהינו איש תחזוקה ואשר אין מחלוקת שעבד כבר אצל הנתבע בעבודות תחזוקה כגון אלה מאז אפריל/מאי 93'. 10. פסיקתא התביעה נדחית. בנסיבות מקרה זה ללא צו להוצאות. גגנפילה