פסק דין א. מבוא 1. זוהי תביעה כספית על סך 162,286 ₪ ליום הגשתה (2.5.95). בראשית ההליך תוקנו בו כתבי טענות והוגשו הודעות לצדדי ג', ד' ו- ה'. לאחר שתמו כל ההליכים המקדמיים (המיגעים למדי), הוחל בשמיעת ההוכחות ביום 18.4.99. שמיעת ההוכחות מטעם כל הצדדים ובכל הענינים שבמחלוקת נמשכה עד 16.12.01 (!), לאחר שכמה מועדים שנועדו לשמיעת הוכחות נדחו מסיבות שונות. קוימו 5 דיונים בהם נשמעו בפועל הוכחות (!), ופרוטוקול ההוכחות כולל כ- 75 עמודים (!). בנוסף הוגשו מוצגים רבים. הצדדים הגישו סיכומים בכתב, ותהליך זה נסתיים ביום 5.5.02. 2. השאלה הראשונה והמכרעת שיש לדון ולהכריע בה היא האם נגרמו לתובע נזקים כלשהם מסוג הנזקים נשוא התביעה עקב פעולת חיטוי שנעשתה ביום ו', 29.7.94, באזור הלולים של הנתבעת (להלן: "החיטוי"). החיטוי בוצע בפועל ע"י גוטליין חברה ארצית לחיטוי בע"מ (להלן: "גוטליין") שמר צבי גוטליב (להלן: "גוטליב") הוא מנהלה, תוך שימוש בחומר כימי הידוע כפורמלין המיוצר ומשווק ע"י הנתבעת 2 ("דור") תחת השם המסחרי "פורדור 37" (להלן: "החומר"). העובדות דלעיל - לכשעצמן - אינן שנויות במחלוקת. ב. האם גרם החיטוי לנזקים לתובע 3. הנזק נתגלה לתובע, עפ"י כל הראיות שבתיק כבר ביום א', 31.7.94. כבר באותו מועד התעורר חשדו שהנזק נגרם עקב פעולת החיטוי בלולי הנתבעת 1. כעולה מ- ת/2 (חוו"ד השמאי יורם מירה מטעם התובע), ביקר שמאי מטעם התובע במקום כבר ביום 4.8.94. באותו מועד עדיין חש השמאי - לדבריו - בריח חריף (ר' עמ' 3 ל- ת/2). חרף זאת לא נתן שמאי זה חוו"ד בשאלת גורמי הנזק, והעיד כי אמר לתובע כי לא יחווה דעתו על סיבות הנזק אלא על היקפו בלבד. עוד אמר המומחה מר מירה כי כדי לקבוע את סיבת הנזק היה צורך לבצע בדיקות מעבדה שלא רצה ולא יכול היה לבצע, וכי גם זאת אמר לתובע (ר' עמ' 12 ש' 6-2). אף שכאמור חשד כבר אז התובע כי הנזקים הם תוצאה של החיטוי, ואף הודיע על חשדו זה לחלק מהנתבעים, לא פעל התובע לביצוע אותן בדיקות מעבדה שכבר שמע כי יש בהן צורך כדי לקבוע את סיבת הנזק. חווה"ד שהוגשה מטעם התובע בענין גורם הנזק נערכה רק כ- 4 שנים (!) לאחר הארוע והתבססה על נתונים שמסר התובע ועל ניתוח תאורטי, ללא כל בדיקה בשטח או בדיקות מעבדה (שכמובן כבר לא היו ניתנות לביצוע אז) - ר' ת/3 (חוו"ד מר עודד יפה מטעם התובע). התובע לא נחקר ישירות, כאשר העיד בביהמ"ש, על השאלה הפשוטה והחשובה הזו: מדוע, משנודע לך פחות משבוע לאחר גילוי הנזק, כי המומחה שהזמנת לשטח (מר מירה) אינו מוכן לחוות דעתו על גורמי הנזק, לא פעלת מייד כדי לקבל חוו"ד על גורמי הנזק, לרבות ע"י ביצוע בדיקות מעבדה כנדרש? להעדר חקירה שכנגד בנקודה זו (כאשר לא פחות מ- 4 (!) עורכי-דין שונים היו רשאים לחקור את התובע בחקירה נגדית, ואיש מהם לא שאל את השאלה) יש משמעות, המקטינה את משקלו של החוסר בראייה מקצועית ישירה מטעם התובע בדבר הקשר הסיבתי בין החיטוי לבין נזקיו. התובע עצמו אמר, בתשובה לשאלות שנשאל ע"י ב"כ נתבעת 2, כי נציג נתבעת 2 (שאף העיד מטעמה - מר יוסי גונן ז"ל, שנפטר במהלך המשפט) וכן מנהל הנתבעת 3 כלל לא חלקו בזמנו על הקשר בין הנזק לחיטוי. לדבריו, הוא שכר את שרותי השמאי מירה משום שיוסי גונן ז"ל המליץ בפניו לעשות כן (ר' עמ' 23, ש' 10-4). נראה שגישת הנתבעים בתקופה הראשונה שלאחר הארוע יכולה להסביר את הימנעות התובע מביצוע בדיקות "בזמן אמיתי" להוכחת סיבת הנזק. 4. לתצהירו של מר גונן ז"ל (נ/2) צורפו, כנספחים "ג1" ו- "ג2", מכתבה של עו"ד גב' דה-לנגה לנתבעת 2 מטעם נתבעת 1, ומכתבו של מר גונן עצמו לעו"ד גב' דה-לנגה (בהתאמה). במכתבה כותבת עו"ד דה-לנגה מטעם נתבעת 1 כי "בעקבות החיטוי הנ"ל נגרמו נזקים למשתלת צמחים אשר ברשותו של ה"ה אלמגור". עוד נאמר שם: "להזכירכם, בביקור שנערך לאחרונה בנוכחות נציגכם ה"ה צביקה (נראה שהכוונה למר צבי גוטליב, מנהל נתבעת 3 - ש.מ.) סוכם והוסכם על ידו כי אתם אחראים לפיצוי נזקיו של ה"ה אלמגור" (ההדגשות שלי - ש.מ.). במכתבו נספח ג' 2 לתצהיר נ/2 משיב מר גונן, מנהל המחלקה החקלאית של נתבעת 2, ודוחה את שומת הנזק כפי שנעשתה ע"י שמאי התובע (מר מירה), אך אינו מתכחש ישירות לאחריות אף כי מעיר כך: "יתכן והנזק נגרם בגין טיפול אחר" (ההדגשה שלי - ש.מ.). במכתבו מאזכר מר גונן ביקור ב"בית הרשת" (החממה של התובע) בהשתתפות הכותב, מר צבי גוטליב והאגרונום עופר היימן. אציין כי האגרונום היימן לא הובא לעדות ע"י מי מהנתבעים, ולא ניתן לכך כל הסבר. עוד אעיר כי מר גונן לא הכחיש ישירות במכתבו את האמור במכתבה של עו"ד דה-לנגה שלפיו הוסכם בביקור במקום כי הנתבעת 2 תישא בפיצוי התובע על נזקיו, ורק העיר כי בביקור שהוא מזכיר במכתבו היתה ההתרשמות שנגרם נזק בסך 1,000 ₪. 5. אם נבחן את ראיות הנתבעים בשאלת הקשר הסיבתי שבין החיטוי לנזקיו של התובע (ויש להדגיש כי אף שיש מחלוקת ניכרת על היקף הנזק, אין מחלוקת כי נתגלו נזקים אצל התובע), נראה שרב בהן הנסתר על הגלוי ורבים בהם הליקויים. ראשית, אין גם לנתבעים חוו"ד ישירה בשאלה מהו גורם הנזק. המומחה מר סומפולינסקי אמנם כתב בחוות דעתו כי הוא סבור שהתכשיר ששימש לחיטוי ("פורדור") לא גרם לנזק, אך ברור שגם הוא לא ביצע כל בדיקת מעבדה (ואף לא יכול היה לבצעה, לאחר שהגיע לשטח חודשים ארוכים לאחר הארוע). כל זאת כאשר כבר סמוך מאד לארוע ידעו נתבעות 3-1 על הנזק ועל האפשרות כי התובע יטען שהחיטוי גרם לנזק, ונציגיהם אף היו בשטח. הם לא טרחו לבקש כי יתאפשר להם לבצע בדיקה, ונראה כי לא הכחישו כלל את הקשר הסיבתי בין החיטוי לנזק, לפחות עד מכתבו של מר גונן ז"ל, כמה חודשים לאחר הארוע. שם - לראשונה - מועלית האפשרות כי הנזק נגרם מסיבה אחרת. כל שיש בידי הנתבעים הוא השערות גרידא בדבר גורמים אפשריים אחרים, שהתובע מכחיש אותן בתוקף מבחינה עובדתית (וטוען כי לא השתמש כלל בתקופה הרלבנטית בחומרים השונים שהוזכרו כגורמים אפשריים לנזק). שנית, לא הובאו לעדות לפחות ארבעה אנשים שהיו במקום כבר בשלבים מוקדמים: שני המומחים מר הימן והשמאי אלמון (שהשמאי סומפולינסקי אישר כי היה בשטח הרבה לפניו); ושני עדי ראייה לביצוע האיטום והחיטוי - ראש הצוות של נתבעת 3 שביצע בפועל את החיטוי; ונציג הנתבעת 1 שהיה איש הקשר שלה לחיטוי ונכח במקום עד תחילת הפעולה. לא ניתן כל הסבר לאי העדתם של 4 אנשים אלה, והדבר אומר דרשני. שלישית, גם בראיות שבכתב מטעם הנתבעים רב הנסתר על הנגלה. דו"ח הביצוע הוצג תחילה רק בצילום לא ברור; ההודעה לחברת הביטוח (ע"י נתבעת 3) הוצגה רק בחלקה. גם כאן, לא ניתנו הסברים. רביעית, נראה לכאורה כי החיטוי בוצע שלא לפי הנהלים והכללים שנדרשו אז, ובודאי שלא לפי אלה הנדרשים כיום; וכן נראה כי הנתבעות (או מי מהן) ניסו להסתיר כי בוצע חיטוי גם מחוץ ללולים, והדבר נתגלה רק תוך כדי שמיעת הראיות. הדברים יפורטו בהמשך כאשר תיבחן השאלה מי מבין הנתבעים נושא באחריות. חמישית, בסיס מרכזי לתיזה של הנתבעים לפיה אין קשר סיבתי הוא הטענה, כי צמחיית הגדר החיה שבין הלולים לחממות של התובע לא ניזוקה, וכן - כי הנזק בחממות לא הופיע בצורה ההולכת ופוחתת ככל שמתרחקים מכיוון הלולים. התיזה הזו בעייתית מכמה בחינות. התובע העיד כי בשל ההבדל בין סוגי הצמחים (אלה שבגדר החיה ואלה שבחממות, וגם בינם לבין עצמם) היו צמחים שלא ניזוקו, היו כאלה שנזקם החל להופיע רק בחלוף כמה ימים והיו כאלה שניזוקו מיידית; ומאותו טעם, פיזור הנזק בתוך החממות וכן בינן לבין הגדר החיה אינו הולך ופוחת דווקא אלא משתנה גם לפי סוגי הצמחים שבכל מקום. לטענות אלה של התובע - שהן סבירות על פניהן - לא שמעתי מענה, הן במישור העובדתי והן במישור המומחיות. בעיה אחרת בתיזה הזו היא שבכתובים שלפני ההליך המשפטי לא היה לה זכר במשך זמן ניכר (ור' אותו מכתב של יוסי גונן ז"ל, שם - לראשונה - נטען כי יתכן והנזק נגרם ע"י גורם אחר, אך גם שם אין זכר לטענה כי רושם זה נגרם בשל הגורם הנזכר בראשית פיסקה זו). אוסיף כי התובע העיד כי בחלוף ימים אחדים כבר ניכר הנזק גם בחלקים של הגדר החיה. אין בכך כלום שאין לנזק זה ביטוי בתמונות (בשומת מר מירה), שהרי אין מדובר בנזק כלכלי של ממש, והשומה עסקה רק בגובה הנזק. טענה אחרת בפי הנתבעים היתה, כי חיטוי זהה בוצע גם בעבר באותו מקום ולא נגרמו נזקים. מבלי להיכנס לשאלה אם טענה זו הוכחה כדבעי, הרי אין בכך ולא כלום, שכן באותה מידה ניתן לטעון כי גם פעולות הדברת העשבים והמזיקים והדישון של התובע, שהוצגו כגורמים חלופיים אפשריים לנזק, בוצעו גם בעבר ללא נזקים. אוסיף כי בכל מקרה יתכנו הבדלים בין חיטוי לחיטוי בשיטת הביצוע ובהם הבדלים בריכוז המיושם; במקום הישום המדויק; בתנאי הטמפרטורה והרוח; בטיב האיטום; ועוד. מכאן שאפילו נכונה טענת הנתבעים לענין החיטויים הקודמים, אין בכך כל מאום. היו עוד טענות שהעלו הנתבעים, כגון - שמוזר כי התובע לא חש בריח החריף של החומר כשעזב את האתר סמוך לתום החיטוי, ושמוזר עוד יותר שהשמאי מירה טען שאינו בטוח בזיהוי הריח. חוששני שאין בכך כלום. הרי יתכן מאד שאדי החומר הגיעו לחלקת התובע רק בחלוף זמן מה, בשל שתי סיבות לפחות: איטום לקוי ובו חור קטן, שהביא לדליפה איטית של חומר; שינוי בכיוון הרוח רק לאחר תום החיטוי (כשזוכרים שבוצע חיטוי גם מחוץ ללולים). אשר לטיב זיהוי הריחות ע"י השמאי מירה, זו בודאי אינה ראייה לכלום, מה גם שלא שמעתי מפי מומחי הנתבעים על שום גורם מוגדר אחר שיש לו ריח מורגש (אך לא זהה לריח ה"פורדור") שיכול היה להסביר את הנזקים. 6. לסיכום הדיון בשאלה זו אני קובע, כי מכל הטעמים דלעיל אני מעדיף את גירסת וטענת התובע וקובע כענין שבעובדה, כי הוכח במידה הנדרשת במשפט האזרחי שהחיטוי שביצעה גוטליין בלולי הנתבעת 1 וסביבם תוך שימוש בחומר "פורדור" המיוצר ע"י "דור" הוא שגרם לנזקי התובע נשוא תביעה זו. משקלם של החוסרים והליקויים המצטברים בראיות הנתבעים בכלל, והימנעותם מלהביא ראיות קימות (עדים ומסמכים מלאים שבשליטתם) בפרט, כבד בהרבה ממשקלו של החוסר באי השגתה מלכתחילה של ראייה ישירה לקשר הסיבתי ע"י התובע, וזאת בשלב בו הרושם היה שאין כלל מחלוקת בשאלת הקשר הסיבתי. מי שלא השיג מלכתחילה ראיות מסוימות לוקה רק באי ראיית הנולד; מי שאינו חושף את כל עדיו וראיותיו הקימות במהלך המשפט - חזקה שיש לו מה להסתיר. ג. שאלת האחריות וחלוקתה בין הצדדים 7. הנתבעות - המאוחדות כולן בטענתן כנגד קיום הקשר הסיבתי העובדתי בין החיטוי לנזק - חלוקות ביניהן בשאלת טיבה של מערכת היחסים ביניהן לבין עצמן ובהשלכותיה על חלוקת האחריות, ככל שיש אחריות. טרם שאפנה לחלוקת האחריות, יש לקבוע קיום אחריות, שהרי קיום קשר סיבתי עובדתי בין החיטוי לנזק הוא נדבך הכרחי אך לא מספיק להטלת אחריות. 8. עיון בסיכומי הצדדים מלמד, כי למעשה אין בפי אף אחד מהצדדים טענה לפיה גם אם יש קשר סיבתי בין החיטוי בפורדור לבין הנזק, אין אף אחת מהנתבעות נושאת באחריות לנזק. דומני שאין זה מקרה, ואכן ברור לכולם כי - בהתקיים קשר סיבתי עובדתי בין החיטוי לנזק - יש אחריות עפ"י דיני הנזיקין. הרי פורדור הוא בעליל "דבר מסוכן", ומחומר הראיות שבפניי עולה בעליל כי כבר גרם לנזקים לגידולים ואף לבני אדם, ועל כן חזקה שיש אחריות בנזיקין כלפי מי שניזוק עקב השימוש בו. כפי שכבר הערתי לעיל, "הקפידו" הנתבעים להימנע מלהציג ראיות רלבנטיות שהיה בהן כדי לשפוך אור על העובדות לאמיתן (לא רק לגבי הממצאים שאחרי התגלות הנזק, והכוונה למר אלמון ולמר היימן; אלא גם לאופן העבודה בעת החיטוי ולקראתו) - נציג הנתבעת 1 ומנהל צוות החיטוי של הנתבעת 3, שיכולים היו להעיד כיצד בדיוק בוצע ונבדק האיטום; מתי בדיוק בוצע החיטוי, והיכן בדיוק; מה היו התנאים (טמפרטורה, רוח); וכל כיו"ב. לא ניתן כל הסבר לאי העדתם, כמו גם לפגמים במסמכים שהוצגו (ועליהם כבר עמדתי בחלק הראשון של פס"ד זה). הדברים הללו רק מחזקים את המסקנה שמדובר ברשלנות. למותר לומר כי מי שעובד עם חומר כמו "פורדור" נושא באחריות מושגית ובאחריות קונקרטית גם יחד לנזקים, שהחומר גורם לשכנו. מדובר בתופעה צפויה וידועה, שחובה ואפשר לנקוט כנגדה באמצעי מנע מתאימים. 9. דומה כי ברור שלמר צבי גוטליב, באופן אישי, אין כל חבות. מכל מקום, בסיכומיהם לא טענו התובעים דבר שיש בו כדי להקים חבות אישית מצדו. אשר לנתבעת 1, נטען כנגדה כי היא נושאת באחריות לנזק. אני סבור שאחריותה לא הוכחה. היא הזמינה חיטוי ב"פורדור" שהינו דבר מקובל ואף נדרש ע"י השירותים הוטרינריים. היא פנתה לשם כך לנתבעות 2 ו/או 3 - יצרנית מוכרת ומאושרת של החומר וקבלן יישום מורשה שלו. החיטוי בוצע ע"י קבלן מיומן ומורשה (הנתבעת 3). אמנם יתכן שהאיטום של הלולים, שהוא באחריות בעליהם (הנתבעת 1) לא בוצע בצורה מושלמת, אך זו אינה אלא השערה גרידא. הנתבעות 2 ו- 3 - בכתבי הגנתן - אמנם טענו כי האיטום שבוצע ע"י נתבעת 1 בוצע בצורה לא תקינה, אך לא פעלו בשום צורה להוכיח טענה זו. טענה אחרת שטענו התובעים כלפי נתבעת 1 נוגעת להעדר אזהרה מצידה לתובע בדבר החיטוי. הטענה התבררה כנכונה, אך לא ברור כיצד היא מקימה אחריות, שהרי גם לו הוזהר התובע לא ברור מה יכול היה לעשות כדי למנוע את הנזק (והוא עצמו הודה בכך בתצהירו). אוסיף כי טענה זו, כמו גם טענות אחרות שנכללו בתצהיר הפרטים הנוספים מטעם התובע (נספח "ז" ל- ת/4) נזנחו כליל בסיכומי התובע, ולפיכך אין צורך להידרש להן לפחות במישור שבינו לבין נתבעת 1. התוצאה היא כי דין התביעה נגד הנתבעת 1 להידחות, והוא הדין בטענות (ככל שהיו) כלפיה מצד נתבעות 2 או 3. אין כל סיבה להעדיף את ההנחה כי האיטום (שבאחריות נתבעת 1) היה פגום, מרגע שידוע לנו כי בוצע חיטוי גם מחוץ ללולים. בנסיבות אלה אין פגם באיטום בגדר הסיבה הסבירה יותר לגרימת הנזק. ממילא יש לדחות גם דרישות נתבעת 1 לשיפוי מנתבעות אחרות. 10. משנקבע כי הנתבעת 1 אינה נושאת בכל חבות כלפי התובע, יש לבחון את אחריות הנתבעות 2 ו- 3 ביחסים שבינן לבין התובע ישירות. במישור זה אין חשיבות של ממש לשאלת מעמדה של נתבעת 2 ("דור") ביחסים שבינה לבין הנתבעת 1. החבות כלפי התובע נבחנת במישור הנזיקי, ובמישור זה נופלת - לדעתי - האחריות כולה על נתבעת 3 ("גוטליין"). אילו היתה השאלה האם לנתבעת 2 אחריות לשפות את התובעת 1 (שמצידה היתה מחויבת לפצות את התובע), יתכן שהייתי שוקל אם העובדה ש"דור" הוציאה את החשבונית עבור החיטוי מטילה עליה אחריות; אך - כאמור - התביעה נגד נתבעת 1 נדחתה, ונותרה רק השאלה מי חב בנזיקין כלפי התובע. במישור זה אין חשיבות לשאלה מי הוציא חשבונית לאיצקוביץ', אלא מי ביצע עוולה כלפי התובע. "דור" לא ביצעה עוולה כלשהיא. חלים כאן הן ס' 41 לפק' הנזיקין ("הדבר מדבר בעדו") והן ס' 38 לאותה פקודה (שענינו "דבר מסוכן"). משקבעתי כי הוכח כנדרש במשפט האזרחי שה"פורדור" גרם לנזקים נשוא התביעה, עבר הנטל להוכיח העדר רשלנות לנתבעת 3, שביצעה לבדה את החיטוי בפועל. עובדי "דור" לא ביצעו את החיטוי, ולא הוכח כל פגם בחומר עצמו (שיוצר וסופק לאתר ע"י "דור"), או בהוראת "דור" לקבלן המיישם. גם בחירת הקבלן המיישם לא הוכחה כפגומה. לא הוכח גם כי חל כאן חלק אחר כלשהוא של ס' 15 לפק' הנזיקין (נוסח חדש). "גוטליין" כשלה בנסיונה לשלול רשלנות (והוא הדין בטענות "דור", ככל שהן עוסקות בהעדר אחריות בכלל להבדיל משאלת אחריותה שלה). די אם נזכיר שוב את אי הבאתם לעדות של ראש צוות החיטוי מטעם "גוטליין" ושל עדים נוספים שהיו במקום מטעם דור ו/או גוטליין סמוך אחרי תחילת תלונות התובע; ואת העובדה שהוצג צילום מטושטש ביותר של טופס הביצוע, ורק במהלך חקירה נגדית הוצגו צילום ברור יחסית והעתק; ואז התברר שבהעתק יש רישומים שחלקם נראה כה קלוש וחלוש עד כי לא נקלטו בצילום כלל. ואם לא די בכך, התברר כי פרטים בטופס נרשמו - ככל שנרשמו בכלל - בצורה תמוהה ביותר. הנתון המעניין ביותר הוא הטמפרטורה. הרישום בעותק שבפניי (נ/3 א') מטושטש מאד, אולם לי נראה שמדובר בספרות 24 (או 25). נעשה (ע"י מר גוטליב) נסיון (מוזר, אם להתבטא בלשון המעטה) לשכנעני שהספרה הראשונה היא 1 ולא 2, כלומר שמדובר בטמפ' של 14 או 15 מעלות. מן המפורסמות שאינן צריכות ראייה (היינו - בגדר ידיעה שיפוטית) היא כי טמפרטורות כאלה בשלהי יולי באזור פרדס חנה אינן בנמצא כלל, לא כל שכן בשעות אחה"צ או לפנות ערב. מכאן, שלא רק מראה עיניים אלא גם ידיעה שיפוטית כללית מביאים למסקנה שהרישום הוא של 24 (או 25) מעלות צלזיוס. מדובר בטמפרטורה העולה על הטמפרטורה המירבית ליישום בשטחים פתוחים. עוד נטען שטופס הביצוע כלל אינו חייב מילוי של כל חלקיו, וכי מדובר בטופס "פנימי" של גוטליין. זו טענה מוזרה ובלתי נכונה. מה לי טופס "פנימי" ומה לי טופס שאינו "פנימי": מי שבנה את הטופס לא עשה כן לתפארת הטופס אלא משום שסבר שהנתונים שיש למלאם הם חשובים. אם זהו הנוהל ה"פנימי" של "גוטליין", לפחות היא מחויבת לו, או מחויבת להסביר מדוע הוא - כולו או חלקו - מיותר ובלתי נחוץ. הסבר כזה לא ניתן, והתברר ההיפך: בהוראות הבטיחות שהוציאו "דור" ו"גוטליין" (בכל המהדורות שהוצגו לעיניי) יש התיחסות לנתונים הבאים לביטוי בטופס, כולל לנתוני טמפרטורה ורוח (במיוחד בהקשר של יישום בשטח פתוח); וכן נאמר (בסוף המסמך) כי מבצע החיטוי יבצע רישום של כל הנתונים בנושאים הנזכרים בהוראות. אם כך, לא "טופס פנימי" שאין חובה למלא את הפרטים בו, אלא חלק בלתי נפרד מהוראות השימוש והבטיחות המחיבות את "גוטליין" עצמה (הן מצד התנאים לגופם והן מצד חובת רישומם בטופס). כמו כן התברר, כי לא רק לולים חוטאו אלא שטח פתוח שסביבם. בנקודה זו התרשמתי שהנתבעות "דו"ר ו"גוטליין" ניסו להימנע מחשיפת נתונים מלאים על השטח הכולל שחוטא ועל מיקומו וגבולותיו המדויקים, אך בסופו של יום נקל להיווכח בכך שהיה חיטוי גם מחוץ ללולים. מהטפסים הרלבנטיים מתברר שהחיטוי בוצע לשטח כולל של 7.5 דונם. גם בנקודה זו הייתי מצפה מ"גוטליין" כי תוכיח (למשל - ע"י עדותם של מבצעי החיטוי) היכן בדיוק בוצע החיטוי; באילו ריכוזים נעשה שימוש בשטח הפתוח; כיצד בדיוק בוצע החיטוי מחוץ ללולים; ומה היה סוג המצע בשטחים הפתוחים שחוטאו. אי הבאת כל ראייה שהיא בנקודות אלה פועלת לחובת "גוטליין". אוסיף כי במועד מאוחר ממועד החיטוי (ובעקבות לקחים מצטברים מנזקים שנגרמו בעקבות שימוש ב"פורדור") נקבע כי אין להשתמש בחומר זה כלל בשטחים פתוחים. כמו כן, נותר לוט בערפל המרחק - לשיטת הנתבעות - בין גבול שטח החיטוי שמחוץ ללולים לבין שטחי התובע. גם זה נתון שביסודו היה בידיעת "גוטליין" או לפחות היה ביכולתה לבררו ולהוכיחו, והיא לא הביאה לגביו ראיות. כאן המקום להעיר כי "גוטליין" ידעה כמעט מיד (תוך ימים ספורים) על טענות התובע, וגם התביעה הוגשה זמן לא רב לאחר מכן. הייתי מצפה כי בנסיבות כאלה תתארגן "גוטליין" מיד לתעד ו"להקפיא" את המידע המדויק על העבודה: גבולות השטח שחוטא, ריכוזים, שיטה ואמצעים, מרחק משטח התובעים וכו'. העדר ראיות כלשהן מצד העוסקים במלאכה בנקודות אלה מקים יותר מחשש בעלמא, כי העובדות לאמיתן - לו היו מתבררות - לא היו מתישבות עם טענות "גוטליין". בהקשר זה אעיר שוב, כי גם ביחסים שבין "גוטליין" לנתבעת 1 אין - לדעתי - מקום לטרוניה כנגד הנתבעת 1. אמנם הגדר החיה שבין אזור הלולים לשטחי התובע מנעה שדה ראייה, אך דווקא לכן היו אנשי גוטליין, שצריכים להיות מודעים היטב (הרבה יותר מהנתבעת 1) לסיכונים הנלווים ולגבולות הבטחון הנדרשים, לברר מה בדיוק יש מעבר לגדר, ובאילו מרחקים. לא שמעתי טענה כי שאלו וקיבלו תשובות מוטעות (או לא נענו כלל). מכאן, כי גם במישור זה אין בסיס לכל חבות של נתבעת 1 גם ביחסים הפנימיים בינה לבין נתבעות אחרות. ליקוי אחר בתפקוד נתבעת 1 (היינו איטום לקוי בלולים) רק נטען בעלמא ולא הוכח כלל, כפי שכבר הערתי. נמצא שלא רק שלא הוכח העדר רשלנות מצד "גוטליין", אלא דומה שהוכח ההיפך ועל כל פנים פועלת ההימנעות מהעדת העושים במלאכה, במיוחד לאור התמיהות והחוסרים שבמסמכים, לחובת "גוטליין". 11. אשר ליחסים שבין "דור" ל"גוטליין" ובעוד שכלפי התובע חבה רק "גוטליין", הרי ביחסים הפנימיים ביניהן מה שהוכח ואינו במחלוקת הוא, כי הביצוע היה מסור כולו בידי "גוטליין". הוכח - כמבואר בס' 11 לעיל - כי בביצוע נפלו ליקויים וכי לא קוימו אפילו הכללים ש"גוטליין" ו"דור" עצמן קבעו נכון למועד הרלבנטי. לפיכך גם במישור זה נופלת האחריות על "גוטליין", ועל כן גם ביחסים הפנימיים בינה לבין "דור" תישא גוטליין במלוא החבות. אוסיף כי בכתבי הטענות נטען גם ע"י "דור" כי בחוזה בינה לבין "גוטליין" נטלה האחרונה על עצמה כל חבות כלפי צדדי ג'; אך למישור החוזי ביחסי הצדדים אין כל זכר בסיכומי "דור", ומכאן שטענה זו נזנחה ואין להביאה בחשבון, אלא ש"דור" יצאה פטורה מחבות ממילא מהטעמים שבוארו לעיל. 12. האם הביטוח של "גוטליין" אצל "הדר" חל על הענין? דומה ששאלה זו פשוטה לגמרי. בפוליסה (שאין מחלוקת על קיומה ונוסחה) נאמר במפורש כי אין היא חלה על אחריות מקצועית. אין כל צורך לפרט כאן את ההבדל בין פוליסת ביטוח חבות צד ג' לבין פוליסת אחריות מקצועית, שכן "גוטליין" מודעת היטב להבדל ואינה מכחישה כלל, כי הענין נשוא התביעה מצוי בתחום האחריות המקצועית דווקא. גם אין טענה כי מטעם כלשהוא אין ההחרגה של חבות מקצועית חלה כאן (כגון - בשל אי הבלטה מספקת של ההחרגה). טענתה העובדתית היחידה של "גוטליין" בסיכומיה בהקשר של הביטוח היא, כי סוכן הביטוח - שהוא שלוחה של המבטחת - היה צריך להסביר לה שהפוליסה אינה נותנת כיסוי לאחריות מקצועית ואת משמעות הדבר, אך לא עשה כן, ולכן היתה גוטליין רשאית להניח כי הפוליסה - בניגוד לאמור בה - חלה גם על אחריות מקצועית. טענה זו לא רק שלא הוכחה (כפי שאפרט להלן), אלא שהיא גם - כולה - הרחבת חזית אסורה, ש"הדר" התנגדה לה במועד הנכון. בהודעה לצד חמישי נטען רק מפי גוטליין כי "הדר" ביטחה את החבות נשוא התביעה. לא נטען בה כלל כל ענין הסוכן, הסבריו (או העדר ההסבר) ונפקותם, או השאלה איזה ביטוח הוזמן ממנו. מדובר בטענות שהן קודם כל עובדתיות: מה התבקש הסוכן לעשות, מה הסביר וכו'. הודעה לצד שלישי (ובמקרה זה - לצד חמישי) כמוה ככתב תביעה כלפיו, שבו יש לפרט את העובדות המקימות את עילת התביעה. הרי הפוליסה - לפי לשונה - דווקא שוללת את הכיסוי לחבות נשוא הארוע. לכן צריך לפרט מדוע, חרף לשון הפוליסה, יש לראותה כחלה גם על חבות המוחרגת מתחולתה במפורש. לשם כך צריך היה לפרט כבר בהודעה לצד חמישי את כל הטענות ביחס לסוכן. משלא נעשה הדבר, הרי כל נסיון להביא ראיות לגביו הינו הרחבת (או שינוי) חזית אשר אם מועלית כנגדה התנגדות, אין להתירה (וכך אכן נעשה). אשר להוכחה, הרי יחסי "גוטליין" ו"הדר" הם יחסי תובעת ונתבעת. תביעת גוטליין נגד הדר כפופה לס' 54(2) לפק' הראיות. אין די בטענה בעלמא של מר גוטליב לגבי תוכן שיחותיו עם הסוכן. מן הראוי היה לתמוך את הדברים בראיות נוספות: עדות הסוכן; מסמכים שהועברו בין הצדדים (כגון: הצעת הביטוח; התכתבויות שונות אם היו בקשר לביטוח; וכו'), ועוד. אם לא נעשה כן, היה על "גוטליין" - לכל הפחות - לתת הסבר מדוע לא הביאה כל ראייה שהיא לתמיכה בכל הטענות הנוגעות לסוכן, מה התבקש לתת, הסבריו, מצגיו ועצותיו. היא גם לא נתנה הסבר כזה. לפיכך גם במישור הראייתי (וגם אלמלא בעיית העדר הטיעון בכתבי הטענות) לא הוכחה טענת "גוטליין" לפיה שלוח של "הדר" יצר כלפיה מצג לפיו הפוליסה מכסה גם חבות מקצועית מהסוג נשוא התביעה. אשר לטענה המשפטית לפיה פירושה הנכון של הפוליסה מחייב הכללת כיסוי לארוע בגדרה, זו טענה מוזרה. הטעם פשוט: אם רשלנות בביצוע עבודתה המקצועית הספציפית של "גוטליין" אינה נופלת בגדר החריג של "אחריות מקצועית", אזי מה בכלל נכלל בחריג הזה? גוטליין לא הציעה כל פרשנות שתותיר לחריג הזה תוכן כלשהוא, ובכל זאת לא תחיל אותו על הענין שבפנינו. "פרשנותה" של גוטליין אינה "פרשנות" אלא נסיון לרוקן מכל תוכן הוראה בפוליסה שאינה נוחה לה. אין לקבל דרך טיעון כזו כלל. על כן נדחית הודעת "גוטליין" נגד "הדר", ונקבע כי אין כיסוי ביטוחי ב"הדר". ד. גובה הנזק 13. לענין הנזק, בפניי שתי חוות דעת: של השמאי יורם מירה מטעם התובעים (ת/2), ושל השמאי דב סומפולינסקי (שנשלח למקום מלכתחילה מטעם "הדר"). שמאי התובעים מעריך כי סך הנזק הישיר הוא 65,701 ₪ (נכון למועד חווה"ד - 12.9.94), וזאת לאחר ניכוי 15% בגין תמותה טבעית ופחת הן מכמות השתילים שנספרו כניזוקים, ובהתבסס על מחירים מקובלים במכירה סיטונאית למשתלות. כמו כן נגרמו - לטענתו - נזקים עקיפים של "הוצאה עודפת" הנובעת מההכרח, לרכוש שתילים ממקורות אחרים כדי לבטיח אמינות השיווק והמוניטין, וזאת במחירים שהם לעיתים מופקעים. השמאי העריך נזק זה "טרם ביסוס במסמכים" ב- 25,000 ₪, בהנחה שמחזור המכירות השנתי הוא 250,000 ₪. השמאי סומפולינסקי ביקר בשטח רק בחלוף כמה חודשים מהארוע (ביום 6.2.95 - ר' עמ' 77 ש' 2-20). הוא חולק על צורת החישוב של השמאי מירה. לשיטתו יש לקחת כבסיס מחירים סיטונאיים ולא קמעונאיים. עוד הוא כותב כי גידולים שנפגעו חלקית ושוקמו אין לתמחר לפי מחצית עלות שתיל חלופי (כשיטת החישוב של שמאי התובעים), אלא לפי עלות ימי העבודה שנדרשו לגיזום החלקים שנפגעו. לפי כללים אלה, ועל בסיס "מבחר הצמחים הנטען" (כמפורט בחווה"ד של השמאי מירה) מגיע השמאי סומפולינסקי לנזק ישיר של 15,636 ₪. אין בחוות דעתו כל התיחסות לנזק העקיף. שני השמאים נחקרו, וחוששני שאין בידי לאמץ במלואה את חוות דעתו של אף אחד מהם. לגבי השמאי מירה, הסתבר כי גם נכון למועד עדותו (18.4.99, כמעט 5 שנים לאחר כתיבת חווה"ד) אין בידיו כל מידע או תעוד שיש בו כדי לבסס את קיומו ושיעורו של הנזק העקיף ("הוצאות עודפות") שנכלל בחוות דעתו, והוא מודה כי זהו אמדן שתיתכן ממנו גם "סטייה גדולה" (ר' עמ' 14, ש' 24-20). בהעדר ראייה אחרת לעצם קיומו, כמו גם לשיעורו, של נזק כזה מצד התובע עצמו (כגון: חשבוניות רכישה של שתילים חלופיים וחישוב תוספת המחיר ששולמו, או דיווחים כספיים מהם ניתן ללמוד על ירידה בהכנסות וכו'), אין לי אלא לקבוע כי הנזק העקיף לא הוכח כלל כנדרש מתובע במשפט אזרחי, ולפיכך אין לפסוק סכום כלשהוא בגין נזקים עקיפים. זאת אף שלדעתי יש מקום להנחה שנגרם נזק עקיף, אלא שנזק כזה יש להוכיח, או לפחות להביא נתונים מפורטים שיאפשרו אמדן ראוי שלו: ר' ע"א 355/80 אניסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת-שבע בע"מ, פד"י ל"ה (2) 800, דעת הרוב מפי השופט (כתארו דאז) ברק, הקובע כי כשמדובר בנזק שאין אפשרות להוכיח את גודלו המדויק, יש להביא תשתית עובדתית שתכלול את אותם נתונים שניתן להביא באופן סביר, ואז יערוך ביהמ"ש אמדן שישלים את החסר (סוף עמ' 4 לפסק דינו של הש' ברק). בעניננו לא רק שלא הוכח כי אין אפשרות להוכיח במדויק את גודל הנזק העקיף, אלא שגם לו זה היה המצב לא הביא התובע את אותם נתונים שאפשר להביאם באופן סביר כדי לערוך אומדן על-פיהם. אשר לנזק הישיר, במהלך חקירתו הנגדית של מר סומפולינסקי הסתבר כי הסתמך על מסמכים שהאמור בהם - כפי שהוצגו לביהמ"ש - שונה ממה שהיה לנגד עיניו. בעקבות כך עדכן את חוות דעתו, והנזק הישיר גדל בסכום זניח של 289 ₪, לכדי 15,925 ₪. עוד התברר בחקירתו הנגדית כי חישוביו מבוססים על מחיר ממוצע לצמח ולא על מחירו של צמח פגוע מכל סוג (ר' עמ' 82 ש' 14-10). עוד הסתבר כי העד ראה במקום, כשביקר בו למעלה מחצי שנה לאחר הארוע, גם כמות (קטנה, ככל הנראה) של צמחים פגועים. העד לא נתן - בחוות דעתו - ביטוי כספי לעובדה זו (שהטיפול בחלק מהצמחים הפגועים התמשך לכדי חצי שנה) ולתוספת העבודה לאורך זמן גם לאחר גיזום החלקים הפגועים - עמ' 83, ש' 14-13; עמ' 82 ש' 21-20, וכן - שם, ש' 18-17. עוד הסתבר כי בביטוי "מחירים סיטונאיים" התכוון העד למחירי המכירה ע"י התובע (עמ' 81 ש' 3), ואם כך אין הבדל בין גישתו לבין גישת השמאי מירה לגבי בסיס החישוב של הנזק הישיר. בכל הנוגע לנזק הישיר, החלטתי לאמץ - ככלל - את חוו"ד השמאי מירה. חוו"ד זו אינה מבוססת על "ממוצע" כזה או אחר, אלא על ספירה בפועל של כמויות (מלאה או מדגמית) של שתילים שניזוקו לסוגיהם השונים וחישוב מחירו של כל סוג. לא באה כל ראייה כי הכמויות או המחירים שפורטו ושעליהם התבסס אינם נכונים. אפילו לגבי נתונים שלדברי השמאי מירה נמסרו לו ע"י התובע, לא נחקר התובע כלל אף שהעיד אחרי השמאי מירה. גם בנוגע לצורת החישוב של שווי הנזק בגין שתילים שנפגעו חלקית אני מתקשה לקבל את גישת מר סומפולינסקי. הוא חישב בענין זה רק שכר עבודה בגיזום אך התעלם מגורמים נוספים (המשך הטיפול בצמח מעבר למועד הצפוי כרגיל, והדחיה בהפקת הכנסה ממנו). הוא גם לקח כבסיס שכר עובד (לצורך הגיזום) הנמוך אפילו משכר המינימום (נתון שלכשעצמו הוא "מן המפורסמות" ועל כן לא היה צורך להוכיחו בשלב הראיות דווקא). 14. המסקנה היא, לפיכך, כי הנזק שנגרם והוכח כנדרש הוא בסך של 65,701 ₪ נכון ליום 12.9.94. בכתב התביעה נתבעו גם סכומים נוספים על אלה המפורטים בחוו"ד השמאי מירה. כוונתי לסכומים המפורטים בסעיפים הבאים לכתב התביעה: - 4(ב) - שכ"ט השמאי - מדובר לטעמי בהוצאות תביעה ולא ברכיב נזק נפרד. - 4(ד) - תוספת של 5,700 ₪ בגין צורך, שהתברר בסוף 94, להשמיד את מלוא צמחי המגינית שבחממה (ולא רק כרבע מהם כפי שהעריך השמאי מירה). נזק זה לא הוכח - לטעמי - כלל, ואין לפסוק פיצוי בגינו. - 5(א) - השמדת 10,000 ייחורים שגרמה - כנטען - להפסדי רווח של 58,500 ₪. גם כאן אין תשתית ראייתית כנדרש לקיומו ולשיעורו של נזק כאמור (כפי שבואר לעיל לגבי הנזק העקיף כולו). - אשר לס' 5(ב) לכתב התביעה, מדובר בסכום של 15,124 ₪ המתיחס לנזקים שהוערכו ע"י השמאי מירה בסכום של 25,000 ₪ (נזק עקיף של "הוצאות עודפות"). אציין, כי בסיכומי התובעים (המפורטים עד מאד) אין כל התיחסות לכל ענין הנזק העקיף, וכפי שפורט לעיל, אין מקום לפצות בגינו. גם אין כל הסבר לכך שהתובעים מבקשים בכתב התביעה כ- 60% בלבד מהסכום שהשמאי מטעמם העריך בגין סוג זה של נזק ("הוצאות עודפות"). סוף דבר לענין הנזק: אני סבור שהנזק היחיד שהוכח כדבעי הוא הנזק הישיר, כפי שהוערך ע"י השמאי מירה. לפיכך, הנזק יעמוד על 65,701 ₪ נכון ליום 12.9.94. 15. סוף דבר: 1) אני דוחה את התביעה נגד הנתבעת 1, וכן את ההודעות נגדה; והוא הדין בכל ההליכים כנגד מר צבי גוטליב. כן נדחות התביעה וההודעות נגד "דור". ממילא נדחות כל ההודעות מטעם נתבעת 1 ומטעם דור. 2) אני מחייב את "גוטליין", לשלם לתובעים פיצויים בסך 65,701 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 12.9.94. 3) נדחים כל ההליכים בתיק כנגד "הדר". 4) אשר להוצאות: התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת 1 ובשכ"ט עו"ד שלה בסך 6,000 ₪ בתוספת מע"מ, ובהוצאות הנתבעת 2 ושכ"ט עורך-דינה בסכום כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. הנתבעת 3 (גוטליין), תשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד של התובעים בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן תשלם לנתבעת 2 שכ"ט עו"ד בסך כולל של 3,000 ₪ בתוספת מע"מ. גוטליין תישא גם בהוצאות ושכ"ט עו"ד של "הדר" בסך 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. נזקי רכוש