פסק דין 1. התובע, יליד 1954, נשוי ואב לעשרה ילדים, תושב טייבה אל חרטייה בנפת ג'נין. לטענתו, ביום 5.1.93 , פרצו כוחות צה"ל לביתו לצורך עריכת חיפוש. במהלך הפריצה והחיפוש , תוך שימוש ביידוי רימונים ופיצוצים גרמו כוחות צה"ל להרס רב לבית ולתכולה. 2. הנתבעת טענה כי החיפוש בבית נעשה מהטעם שכוחות הבטחון קבלו מידע כי בבית מסתתרים מבוקשים חמושים. הנתבעת טענה כי בהתחשב בנתונים ובנסיבות נעשתה הפעולה במידה סבירה של כח. 3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יכריע בתביעה זו לפי ס' 79 א. 4. ביוזמת הצדדים מונה שמאי מטעם בית המשפט אשר בקר במקום (כ - 7 שנים לאחר הארוע), הוצגו בפניו חוות דעת מומחי הצדדים, וכן קלטת וידיאו שהוקלטה בסמוך לנזק. התובע טען בפניו כי מרבית הנזקים תוקנו, אך לא היו בידיו קבלות כלשהן. השמאי התבסס בעיקר על הקלטת אשר הוצגה בפניו והמתעדת את הנזקים. השמאי העריך בחוות דעתו כי הנזק בדירה מגיע לסך של 52,500 ש"ח. (המחיר בערכי נובמבר 2000, ואיננו כולל מ.ע.מ). 5. הרקע לחיפוש 5.1 ניתן תצהיר של פ., אשר שמש קצין בכח שסרק את הבית. הכח פעל תחת הוראה לאתר מבוקשים המסתתרים בבית, בעקבות מידע מודיעיני קודם. 5.2 המדינה צרפה תעודת עובד ציבור של איש השב"כ על כך שברישומי השב"כ מידע מודיעיני מהימן שהגיע בזמן אמת, כי שהו בבית התובע סמוך לסריקה מבוקשים חמושים החשודים בביצוע פשע מסוכן. לכן הוחלט על ביצוע חיפוש בבית התובע. 5.3 כח צה"ל קרא לכל מי שנמצא בבית לצאת. (ס' 3 לת / 5 ). אף אחד לא יצא. הכח פרץ לבית. הסריקה בבית התבצעה תוך חשש כי בבית מסתתרים מבוקשים חמושים. (ס' 4 לתצהיר ת / 5 ). 5.4 בשל ארועים בחודשים קודמים בהם נפצעו לוחמים בידי מבוקשים שהסתתרו בבתים, ניתנה הוראה לזרוק רימוני רסס לכל מקום שלא ניתן לבצע בו סריקה בטוחה. (כמו בוידם למשל). (ס' 5 לתצהיר ת / 5 ). 5.5 בסריקה לא נמצאו מבוקשים. פ. טען כי מדו"ח שקרא עולה כי נמצאו במקום מכשיר קשר, ו - 2 מטענים, וכן מנשא למכשיר קשר. (ס' 6 לתצהיר ת / 5 ). אלא שנתון זה איננו עולה בקנה אחד עם מסמך ת / 6 ות / 7 . ביומן המבצעים ת / 7 , נרשם " בוצעה סריקה. בבית אין כלום ומבצעים סריקה משנית". בת / 6 נרשם כי הממצאים הנ"ל נמצאו בכפר סילת אל חרטייה. 5.6 לגבי פעולת הסריקה עצמה עולה מתצהיר התובע, כי כוחות הבטחון הפציצו את חלונות הבית באמצעות "פצצות קול". אחר כך כוחות הבטחון הכריחו את אח התובע ואת בנו לפתוח את הבית וללכת לפניהם בתוך הבית, ותוך כדי כך זרקו מספר פצצות לתוך הבית. כשהגיעו למקלחת של הבית, הזמינו חבלן אשר פוצץ את המקלחת ואת המטבח. (ס' 2 (ג) לתצהיר נספח א לסיכומי התובע). 5.7 מיומן המבצעים עולה כי תחילה , טרם הכניסה ,נזרק רימון הלם. לאחר מכן מצויין כי נזרק רימון רסס, נזרק רימון הלם לבוידם, וכן רימון רסס למקום מסתור נוסף. אין דיווח על פיצוץ על ידי חבלן במקלחת. (ת / 7 ). 5.8 נגד התובע הוגש בחודש יוני 91 כתב אישום בשל כך שהקים בטייבה קבוצה התומכת ב"שביבה" המזוהה עם ארגון הפת"ח, שעסקה בפעילות לאומנית לרבות ידוי אבנים על סיורי הצבא. כמו כן יוחסה לתובע הפצת כרוזי הסתה וארוח מבוקשים בביתו. התובע נעצר במעצר מנהלי. מגזר הדין שצורף עולה שנעשתה עסקת טיעון לפיה ישא התובע בעונש של 10 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו המנהלי. לא צורף מסמך המעיד על הודאתו של הנאשם בעובדות המיוחסות לו או בחלק מהן. במהלך הדיון בבקשת המעצר (בחודש יוני 91) , ציין התובע לגבי נושא המבוקשים כי לא החביא אותם, אלא כשעברו ליד ביתו נתן להם קפה, שכן הם קרובי משפחתו. 6. המסגרת הנורמטיבית לדיון 6.1 ס' 5 לחוק הנזיקין האזרחיים (אחריות המדינה) תשי"ב 1952 קובע כי "אין המדינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא ההגנה לישראל". בדיקה ראשונית אם כן תחייב לבחון אם הפעולה הנדונה במקרה זה מהווה משום "פעולה מלחמתית" הפוטרת את המדינה מאחריות. 6.2 אם ימצא כי אין המדובר בפעולה מלחמתית, הרי שיש לבחון אם התקיימה עוולת הרשלנות. 7. האם "פעולה מלחמתית" ? 7.1 מדינת ישראל כאמור איננה אחראית בנזיקין על מעשה או מחדל שנעשו על ידי פעולה מלחמתית של צה"ל. פרוש הוראה זו היה נשוא פסק דין בית המשפט העליון מיום 29.3.02, שניתן בהרכב מורחב, ע.א. 5964/92 עודה ואח' נ. מד"י, (פורסם באתר בתי המשפט באינטרנט.) (להלן "פסק דין עודה") 7.2 בית המשפט העליון (מפי כב' הנשיא ברק ) בדק תחילה את התכלית המונחת ביסודו של החוק המעניק למדינה פטור מאחריות במקרה של פעולה מלחמתית. הרציונל הוא כי פעולות מלחמתיות אינן צריכות להיות מוכרעות על פי דיני הנזיקין הרגילים. פעולות מלחמתיות יוצרות מטבע הדברים סיכונים מיוחדים אשר הטיפול בהם צריך להיות מחוץ לאחריות הנזיקית הרגילה. 7.3 עוד נקבע כי השאלה אם פעילות מסויימת הינה פעילות מלחמתית אם לאו, היא פועל יוצא של נסיבות הארוע. יש לבחון את מהות הפעולה, וכן את הסיכון המיוחד שהיא מסבה. 7.4 לצורך בחינת מהות הפעולה והסיכון יש להתחשב בקריטריונים הבאים: מטרת הפעולה מקום הארוע משך הפעילות זהות הכח הצבאי הפועל האיום שקדם לה ונצפה ממנה, עוצמת הכח הצבאי הפועל והיקפו קריטריונים אלו הוזכרו בפסק דין עודה הנ"ל. יש לתפישתי להוסיף להם נתונים אודות הכח הנגדי הפועל כמו היקף הכח, מטרתו, מידת האלימות שמפעיל, מידת ארגונו. 7.5 פסק הדין של בית המשפט העליון הבחין בין פעולות שיטור רגילות, המתבצעות בגדר סיכונים רגילים לבין פעולת לחימה, הכרוכה בסיכונים מיוחדים. 7.6 מיקום הפעולה במקרה שבפני היה בתחום אזור עויין, בכפר טייבה אל חרטייה בנפת ג'נין. הפעולה היתה חלק מנסיון מדינת ישראל להתמודד עם הטרור, פרי האינתיפאדה בשטחים. המשימה היתה לאתר מבוקשים בעקבות מידע מודיעיני. לצורך הפעולה הגיע כח מאורגן של לוחמים. (ראה ת / 7, יומן המבצעים). הכח מנה כ- 21 לוחמים. הפעולה התבצעה כמבצע מלחמתי לכל דבר. תחילה נקראו יושבי הבית לצאת ממנו. הסתבר כי הבית היה סגור ונעול ואיש לא יצא ממנו. פוצצו חלונות הבית. הכח נכנס לבית. נעשו סריקות של כל קומה בנפרד. למקומות שלא ניתנים לסריקה בטוחה הושלכו רימוני רסס. כח צה"ל היה תחת איום אפשרי מאש המבוקשים. הפעולה ארכה כשעתיים. (ראה יומן המבצעים ת / 7 ). 7.7 יצויין כי מאבק התושבים במסגרת האינתיפאדה הינו מאבק אלים שמטרתו המוצהרת הינה לפגוע בין היתר בחיילים ובכוחות הבטחון. הפעילות הינה פעילות מאורגנת. יש קושי מיוחד להבחין בין אזרחים אשר לוקחים חלק פעיל ואלים באינתיפאדה לבין אותם אזרחים שאינם לוקחים חלק פעיל ואלים. כמו כן, פעילי הטרור משתמשים כבסיס לפעולה או להתחמקות גם בביתם של אזרחים שאולי אין להם חלק בפעולות הטרור. 7.8 בחינת הקריטריונים השונים, כפי שבארתי לעיל וכן הסיכון המיוחד הגלום בפעולת מעצר מבוקשים מלמדים על כך כי הפעולה מהווה פעולה מלחמתית . 7.9 כמו כן ראו כפסקי דין מנחים פסיקה של בית המשפט המחוזי, ת.א. 1375/96 (מחוזי י-ם) קניבי נ. מד"י , וכן ע.א. 4434/98 מחוזי י-ם סקאפי נ. מד"י (ערעור על ת.א. 18078/95 שלום י-ם). בשני מקרים אלו נידונה השאלה האם פעולה כנגד מבוקשים אשר שהו בבית מהווה פעולה מלחמתית. בפסק דין סקאפי נ. מד"י עלה כי הגיעו לצבא ידיעות על כך שמבוקשים שוהים בבית מסויים. החיילים ירו לכיוון הבית וכרזו למבוקשים לצאת אך אף אחד לא יצא ממנו. כח צה"ל הרס את הבית. בין ההריסות נתגלו גופות המבוקשים ,ליד אחת מהגופות נתגלה גלילון. (הארוע הוא מחודש מרץ 94.) בית המשפט הגיע למסקנה כי מדובר בפעולה מלחמתית. בפסק דין קניבי התבצרה קבוצת מחבלים בבית ופתחה באש לעבר חיילי צה"ל שהשיבו באש. קרב היריות נמשך מספר ימים, במהלכו נפצעה שכנה. נקבע כי מדובר בלוחמה בשטח בנוי, פעילות מלחמתית לכל דבר וענין. 8. דרך הפשרה 8.1 הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו בית המשפט יפסוק בענין זה בדרך של פשרה. 8.2 כב' הנשיא ברק מציין בפסק דין עודה כי פעולות מלחמתיות יוצרות מעצם טיבן וטבען סיכונים אשר מערכת הדינים השגרתית לא נועדה להתמודד עימם, "הדרך הראויה לפתור את בעיית הפיצוי בגין הנזק שפעולת לחימה גורמת הינה הסדר מיוחד - מחוץ לדיני הנזיקין הרגילים - אשר יוכל להשקיף על התמונה הכוללת"… זהו יתרונה של דרך הפשרה בתיק זה. 8.3 בפועל, לא נמצאו מבוקשים בבית התובע. יתכן כסברת המדינה שנמלטו אך יתכן גם שלא היו שם. 8.4 לא נמצאו בבית סימנים על כך שהמבוקשים היו בבית. הרישום לענין המטענים והמנשא למכשיר בקשר מתייחסים על פניו ליישוב אחר. המדינה הציעה כי מודבר בטעות של הרושם. יתכן. אך בפועל הרישום איננו מתייחס לבית נשוא הדיון. 8.5 העובדה שהיה בעברו של התובע מעצר מנהלי והרשעה במסגרת עסקת טיעון בשנת 91 נלקח על ידי בחשבון השיקולים, אך אין ללמוד מכך על חלקו בהסתרת מבוקשים במועד נשוא הדיון. (ינואר 93). 8.6 אינני שוללת אפשרות כי בבית התובע לא הסתתרו מבוקשים, בהעדר ראייה לכך שהיו. יתכן שהמידע שקבל צה"ל היה שגוי. עדיין, על צה"ל היה למלא את חובת הסריקה, כפי שאכן מלא. 8.7 אין מחלוקת כי לבית נגרם נזק. 8.8 בנסיבות אלו, ומכח ס' 79 א אני קובעת כי על הנתבעת לפצות את התובע בסך של 15,000 ש"ח, כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 15.11.00 ועד היום. כמו כן תשא הנתבעת בשכ"ט עו"ד התובע בסך של 3500 ש"ח + מ.ע.מ. הסכום ישולם לידי ב"כ התובע בתוך 30 יום מהיום. צבאפיצוייםצה"ל