פסק דין מבוא: 1. בפניי תביעה נזיקית לפיה מבקש התובע לחייב את הנתבעות לפצותו בגין תאונת עבודה בה היה מעורב, לטענתו, ביום 5/12/99 (להלן: "התאונה"). במועד הרלוונטי לאירוע התאונה עבד התובע אצל נתבעת מס' 1 (להלן: "חברת טמבור"). נתבעת מס' 2 הינה החברה המבטחת של חברת טמבור. 2. התובע עבד כדייל מכירות מטעם חברת טמבור בחנות הום-סנטר בחיפה (להלן: "החנות"). במסגרת עבודתו היה על התובע לקבל חומרי צבע אשר סיפקה חברת טמבור לחנות (להלן: ''חומרי הצבע''), לאחסן אותם במחסן שבמקום, להעביר אותם מהמחסן לעמדת התצוגה בתוך החנות, לסדרם בעמדת התצוגה וכן לייעץ ללקוחות. חומרי הצבע אוחסנו בתוך מיכלים בגדלים שונים והמיכל הגדול ביותר היה בנפח של 18 ליטר. התובע נהג לסדר את המיכלים הגדולים על הריצפה בעמדת התצוגה בחנות ויתר המיכלים הונחו על המדפים שמעליהם. 3. להעברת החומרים ממחסן החנות לעמדת התצוגה, מרחק של כ- 120 מ', השתמש התובע בעגלה הידראולית בעלת שתי זרועות (להלן: ''העגלה''). לצורך סידור החומרים על המדפים בתוך החנות, להבדיל מהמיכלים הגדולים שהונחו על הרצפה, סופקה לתובע מעין מעלית אשר באמצעותה הוא הרים אותם מעלה. 4. אין מחלוקת כי התובע ביצע את כל המטלות כמפורט לעיל לבדו ללא סיוע של עובד נוסף. 5. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בעקבותיה בשעור של 10% ונכות משוכללת לאחר הפעלת תקנה 15% בשיעור של 13.333% . טענות הצדדים: 6. לטענת התובע, התאונה ארעה כאשר עסק בסידור 27 מיכלי צבע בנפח של 18 ליטר כ''א על ריצפת החנות ואשר קודם לכן הוביל אותם מהמחסן באמצעות העגלה. משהרים התובע אחד המיכלים הוא נתקף כאבי גב חזקים. התובע עזב את העבודה, נח במקום ובהמשך הוא הלך לביתו. לראשונה פנה התובע לקבלת טיפול רפואי ביום 7.12.99, יומיים לאחר אירוע התאונה. 7. הנתבעות מבקשות לדחות את התביעה על הסף. לטענתן, התובע לא הוכיח גרסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה ומכל מקום אף אם ייקבע אחרת, אין להטיל עליהן אחריות לאירוע. כן נטען כי סידור חומרי הצבע אשר במהלכה, לטענת התובע, אירעה התאונה הינה פעולה פשוטה שאינה מחייבת מיומנות מיוחדת, מה גם ולתובע היה נסיון קודם בעבודה למשך כ- 3.5 שנים. בנסיבות העניין, יש להטיל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה בשיעור של 30 אחוז. מכל מקום, הסכומים אשר קיבל התובע מהמל"ל בעקבות אירוע התאונה עולים על הפיצויים שייפסקו לזכותו, אם ייפסקו, בתביעה. 8. הצדדים בעלי הדין הגישו חוות דעת רפואיות לעניין הנכות שנותרה לתובע והקשר הסיבתי בינה לבין אירוע התאונה. לאור הפערים שהתגלו בין חוות הדעת, מינה בית המשפט את ד"ר וולפין כמומחה מטעמו אשר קבע בחוות דעתו כי, לתובע, נותרה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 10%. בעקבות שאלות הבהרה אשר נשלחו למומחה בית המשפט על-ידי ב"כ הנתבעות, הוא קבע שיש לייחס 1% מהנכות שנותרה לתובע למצבו עוב רלאירוע התאונה. 9. בדיון שהתקיים בתביעה העידו התובע והעד מטעמו, מר עובדיה גורמן (להלן: "עד התובע") וכן נציג הנתבעת, מר קופרמן מרדכי (להלן: "עד הנתבעת"). דיון: 10. ההכרעה בתביעה מחייב התייחסות לארבעה עניינים, כמפורט להלן: האם התובע הוכיח גרסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה, האם גרסת התובע לעניין נסיבות אירוע התאונה מקימה אחריות על הנתבעות, האם בנסיבות העניין יש להטיל אשם תורם על התובע ומהו סכום הפיצויים לו זכאי התובע בגין התאונה. אדון להלן בכל העניינים המפורטים לעיל בזיקה לטענות הצדדים. נסיבות אירוע התאונה: 11. 11. בתצהיר עדותו הראשית של התובע אין זכר לביקור אשר ערך אצל ד''ר מנסור למחרת אירוע התאונה, 6.12.99, אף כי הדבר עולה ממוצג נ/2, ומכתבו למל''ל מיום 25.4.00, מוצג נ/3. בחקירתו העיד התובע באומרו ''אני הלכתי לקבל טיפול רפואי כעבור יומיים כאשר גם הרגל התחילה לכאוב לי'' (שם, סעיף 17 לתצהיר התובע ת/1 ועמ' 6 לפרוטוקול הדיון). רק לאחר שהוצגו בפני התובע מוצגים אלה הוא אישר, אף כי בחצי פה, את הביקור (שם, עמ' 8 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי במוצג נ/2 אין זכר לאירוע תאונה או לגרסת התובע לעניין נסיבותיה. לא מצאתי לייחס משמעות רבה לעניין, ,שכן, בטרם אישר התובע ביקורו אצל ד''ר מנסור הוא לא הכחיש את הביקור אלא השיב באומרו ''לא זכור לי כי ד''ר יאסר מנסור טיפל בי מתישהו'' (שם, עמ ' 6 לפרוטוקול הדיון). יצויין כי ד"ר מנסור הינו רופא ילדים ולא הוצג כל מסמך המתעד המשך ביקורים או טיפולים של התובע אצלו. בנסיבות העניין, אין פלא שהתובע לא זכר את הביקור בעת חתימתו על תצהיר עדות ראשית או בתחילת עדותו בבית המשפט בחלוף מספר שנים לאחר אירוע התאונה. יתרה מכך, במכתבו לביטוח הלאומי, מיום 25.4.00, כחמישה חודשים לאחר אירוע התאונה, מוצג נ/3, תיעד התובע את הביקור אצל ד''ר מנסור למחרת אירוע התאונה והדבר אינו מתיישב עם המסקנה כאילו הוא ביקש להסתיר את קיומו. 12. בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה תחת הכותרת ''תיאור התאונה'' נרשם ''בעת עבודתו בעת סידור סחורה הופיעו כאבי גב תחתון שהלכו וגברו''. אמנם נכון, בתיאור הנ''ל לא נרשם כאילו התאונה אירעה בעת הרמת משא, כטענת ב''כ הנתבעות, אולם, לא מצאתי סתירה בין הדברים, ,שכן, אין מחלוקת כי חלק מתפקדו של התובע במסגרת עבודתו אצל חברת טמבור היה סידור סחורות בעמדת התצוגה המיועדת לכך ואכן התאונה אירעה במהלך ביצוע אותה פעולה. 13. כאמור, התובע פנה לד''ר וייזל ביום 7.12.99, יומיים לאחר אירוע התאונה. בקשת ב''כ הנתבעות להגיש מכתבו של ד''ר וייזל המתעד אותו ביקור כחלק מחומר הראיות נדחתה בהתאם להחלטתי מיום 5.1.05 אף כי נקבע שם ''מאידך, אשקול בחיוב הזמנתו של ד''ר וייזל באמצעות הנתבעות לצורך הגשת המסמך באם תוגש בקשה בהתאם'' (שם, עמ' 9 לפרוטוקול הדיון). דא עקא, הנתבעות לא הגישו כל בקשה להזמנתו של ד''ר וייזל ובהתאם יש להתעלם מהתעודה הרפואית הנ''ל באופן מוחלט. המסקנות אליהן מכוונות הנתבעות בסיכומיהן בשל התנגדות ב''כ התובע להגשת התעודה הרפואית אינן במקומן, ,שכן, משאישר בית המשפט התנגדות ב''כ התובע להגשת המסמך, ממילא אין לבוא אליה בטענות לעניין נקיטת אותה עמדה. 14. בניגוד לטענת הנתבעות, עדותו של עד התובע תומכת בגרסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה. עד זה העיד באומרו ''ביום 5.12.99 עבדנו כרגיל. אני עבדתי בסידור דבקים בשורה המשותפת שבה עבד התובע. אז הוא עסק בסידור פחים שהכילו חומר בשם שפכטל אמריקאי. שמעתי מהתובע שהוא אומר 'אוי' וראיתי שהוא עזב את העבודה והלך כאשר ידו מונחת ליד הגב ואומר כי כואב לו הגב'' ובהמשך ''זה נכון שכאשר שמעתי את התובע ביום המקרה אומר 'אוי' אני הייתי עסוק בסידור הסחורה. אני הייתי בערך במרחק של 3-3.5 ממנו. רק כאשר שמעתי התובע צועק 'אוי' הסתובבתי לעברו לראות מה קרה. לפני כן אני לא ראיתי אם הוא מתכופף להרים משהו. אם כי אני ראיתי שהוא עבד ליד המשטח שעליו היו הפחים. על המשטח היו 3 שורות של פחים ונראה לי שכאשר המקרה ארע הוא כבר הספיק לסדר את השורה הראשונה'' (שם, עמ' 12-13 לפרוטוקול הדיון). התיאור אשר מסר העד תומך בהחלט בגרסת התובע, ,שכן, למעט העובדה כי הוא לא היה בקשר עין עם התובע באותן שניות שבהן הרים את מיכל הצבע ממנו נתקף כאבי גב, מסר העד עדות מפורטת לעניין נסיבות אירוע התאונה. יתרה מכך, מהמצוטט לעיל עולה כי עד התובע דייק בדבריו ותיאר רק אותן התרחשויות אשר קלט בחושיו מבלי להתיימר ולהוסיף תיאור אירועים אחרים. עובדה זו, בנוסף לכך כי מדובר בעד נייטרלי שאין לו כל עניין בתוצאות המשפט, מחזקת את המסקנה כי מדובר בעד אמין ויש לתת משקל רב לעדותו. 15. הנתבעות מפנות לטופס התביעה לקביעת דרגת נכות אשר הגיש התובע למל"ל בו נטען כי לאחר אירוע התאונה הוא פונה מיד לביתו ומשם לבית החולים בעוד כי במשפט נטען כי התובע נח במקום עבודתו לאחר התאונה ורק לאחר מכן הלך לביתו ללא פנייה לבית החולים. אין לייחס חשיבות רבה לסתירה הנ''ל, ,שכן, אין קשר ישיר בינה לבין נסיבות אירוע התאונה אף כי מדובר בעניין שיש להביאו בחשבון בקביעת מהימנות התובע, ולעניין זה אתייחס להלן. 16. לכל האמור לעיל אוסיף ואציין מספר עניינים, כמפורט להלן: א. התובע, וכאמור העד מטעמו, הותירו עלי רושם אמין וחיובי בחקירתם ובהתאם לכך אני מאמץ את גרסת התובע לעניין נסיבות אירוע התאונה. ב. הואיל ועסקינן במשפט אזרחי ולא במשפט פלילי, התובע לא נדרש להוכיח את תביעתו מעל ספק סביר, אלא עליו להוכיח כי גרסתו היא הגרסה המסתברת יותר או הקרובה יותר לאמת ולאו דווקא הקרובה ביותר (ר' ע''א 475/81 זיקרי נ. כלל לביטוח, פ''ד מ(1) עמ' 589, 604 וכן ע''א 260/82 סולומון נ. אמונה פ''ד לח(4) עמ' 253, 256). במילים אחרות, די בכך כי התובע ישכנע את בית המשפט בנכונות גרסתו בשעור של 51% מתוך 100% המבטאים ודאות מוחלטת כדי לצאת ידי חובה במשפט האזרחי (ר' ע''א 6283/97 אלכסנדרוב נ. מדינת ישראל, פ''ד נב(3) עמ' 254). בנסיבות מקרה דנן, אף באם תאמר כי קיימות סתירות ותהיות אלה ואחרות בגרסת התובע, עדיין אין לומר כי במאזן הכולל של העדויות והמוצגים שהוצגו בפניי, התובע לא הוכיח את גרסתו לעניין נסיבות אירוע התאונה בשעור של 51% ומעלה. ג. בעקבות אירוע התאונה הגיש התובע טופס הודעה על פגיעה בעבודה למל"ל. בעמוד 3 לאותו טופס אישרה חברת טמבור באמצעות חתימה וחותמת את הפרטים שמסרו התובע בהודעה (מוצג ת/4). באותו מוצג לא רשמה חברת טמבור כל הסתייגות לעניין נסיבות אירוע התאונה אף כי היא התבקשה לעשות כן. בנסיבות העניין, יש להטיל ספק באמיתות ההסתייגויות אשר מעלות הנתבעות בתביעה. טענת הנתבעות כאילו אין לייחס לדבר משמעות מאחר ופקידה במדור שכר של חברת טמבור חתומה על אותו מוצג, אינה מקובלת עליי ,שכן, מדובר בחברה ותיקה וגדולה וחזקה כי עובדיה מנוסים במילוי טפסים מסוג זה ומשמעותם ידועה להם. אחריות הנתבעות לאירוע התאונה: 17. לעניין זה יש לבחון באם ביחסים שבין התובע לחברת טמבור מתקיימת חובת זהירות מושגית, ובאם כן, האם מתקיימת בנסיבותיו של מקרה דנן חובת זהירות קונקרטית. אין צורך להרחיב את הדיבור לעניין חובת הזהירות המושגית, שכן לא אחת נפסק כי חובה זו קיימת ביחסים שבין עובד לבין מעביד (ר' ע''א 663/88 שיריזיאן נ. לבידי אשקלון בע''מ, פ''ד מז(3) עמ' 225, 229 מול האות ב-ג). במסגרת חובה זו על המעביד ''....להגן על עובדיו מפני סיכונים, המצויים במקום העבודה או בתהליך העבודה. אמנם, אין לדרוש ממנו לנקוט אמצעים כה מרחיקי לכת, שימנעו לחלוטין כל סיכון אפשרי ותיאורטי, שאינו עולה על הדעת, אך בכל זאת עלול להתהוות. אולם חובה עליו לנקוט אותם האמצעים, שימנעו מהעובד סיכונים אפשריים, ושסביר להניח שללא האמצעים שיינקטו עלולים הסיכונים לגרום לתאונה'' (שם, ע''א 741/83 גוריון נ. גבריאל, פ''ד לט (4) עמ' 266, 271). מאידך, יש לדון בשאלה, האם בנסיבות מקרה דנן קיימת חובת זהירות קונקרטית אשר הופרה על ידי חברת טמבור. 18. בסעיף 6(א) לתצהיר עדותו הראשית, כמו גם בחקירתו בבית המשפט (שם, עמ' 5 לפרוטוקול הדיון), טען התובע כי משקל המיכלים אשר עסק בסידורם עובר לאירוע התאונה הינו 28 ק"ג למיכל. הנתבעת חולקת על טענה זו. לטענתה משקלו של המיכל הינו 25 ק"ג (שם, סעיף 5 לתצהיר עד הנתבעת). התובע המציא שאלון לחברת טמבור ובו שאלה לעניין משקל המיכלים בהם עבד התובע עובר לאירוע התאונה (מוצג נ/5). בתשובה אמר מר חיים יהב מטעם חברת טמבור "אין בידי אפשרות לצרף תיעוד מאחר והתויות מודפסות ע"ג האריזה של המוצר" (מוצג ת/6). דא עקא, אף באם תאמר כי אין אפשרות להגיש תווית כראיה לבית המשפט (טענה בלתי סבירה), הנתבעות לא טרחו להגיש צילום אותה תווית כחלק מראיותיהן והדבר אומר דרשני ומחייב הפעלת החזקה, לפיה, בעל דין הנמנע מהגשת ראייה שבשליטתו, עושה זאת הואיל והראיה פועלת לרעתו ותומכת בעמדת הצד שכנגד (ר' ע''א 55/89 קופל בע''מ נ. טלקאור בע''מ, פ''ד מד(4) עמ' 596, 602). בנסיבות העניין, גרסת התובע לעניין משקל מיכל הצבע, 28 ק''ג, עדיפה על גרסת הנתבעות. 19. הואיל ואין הוראות הדין מסדירות את המשקל המקסימלי המותר להרמה על-ידי עובד בוגר, הנתבעות מפנות בסיכומיהן לתקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות) תשי"ד-1954, לפיהן, המשקל המרבי המותר לנשיאה לגבי נער שטרם מלאו לו 18 שנה הינו 20 ק"ג. מאותן תקנות, כמו גם ממספר פסקי דין אליהן מפנות הנתבעות בסיכומיהן, הן מבקשות לגזור גזירה שווה למקרה דנן ולקבוע כי הרמת מיכל במשקל של 25 ק"ג הינה סבירה בנסיבות העניין. התקנות אליהן מפנות הנתבעות בוטלו ובמקומן חל תקנות עבודות הנוער (עבודות אסורות ועבודות מוגבלות), תשנ"ו-1995 לפיהן נקבע כי מותר להעסיק נער במשך שעתיים ביום לכל היותר בהרמת משא שאינו עולה על 12.5 ק"ג. באשר לפסיקה, ב-ע"א 5580/92 מרקוביץ' נ' תעשיה צבאית (לא פורסם) דן בית המשפט בהרמת משא במשקל של 20-30 ק"ג על-ידי שני עובדים, ולא על-ידי עובד אחד כבמקרה דנן, ושם נקבע כי פגיעת גב כתוצאה מאותה פעולה אין בה, כשלעצמה, כדי לבסס רשלנות כלפי המעסיק. ב-ע"א 5379/90 מתתיהו נ' מדינת ישראל, פד"י מ"ז(1) 167 נדחתה תביעת מורה אשר נפגעה בגבה כתוצאה מהרמת שולחנות וכיסאות. למותר לציין כי אין דומה משקל שולחנות וכסאות והמאמץ המתחייב מהרמתם להרמת מיכל במשקל 28 ק''ג, כבמקרה דנן. 20. בחקירתו טען עד הנתבעת לעניין הרמת מיכלים במשקל 28 ק''ג באומרו ''לדעתי מדובר בעבודה פשוטה. העבודה אכן מחייבת מיומנות ,אולם, לא לעניין אופן ביצוע ההרמה" (שם, עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). דברים אלה אינם מתיישבים עם האמור בסעיף 6 לתצהיר העד, לפיהם "לעובדים ניתנו הנחיות לגבי שיטת העבודה וסופקו אמצעי הרמה (סולם הידראולי)" וכן דבריו בחקירתו, לפיהם "במהלך כנסים שהנתבעת 1 ערכה הוסבר לעובדים כי שיטת ההרמה הנכונה היא באמצעות התכופפות והרמה. אני לא יודע בוודאות אם כנסים כאלה נערכו בתקופה שבה עבד התובע." (שם, עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). המצוטט לעיל מהווה הודאה כי הרמת מיכלים, במיוחד אלה שבמשקל 28 ק"ג, אינה מסוג האירועים הפשוטים והמובנים מאליהם שהם בבחינת סיכונים בחיי היומיום ואשר גרימת נזק בעטיים לעובדים אינה מבססת אחריות כלפי המעסיק. באם אכן כך היו פני הדברים, חברת טמבור לא הייתה מוצאת לנכון להסביר לעובדיה במהלך כנסים שיטת העבודה הנכונה להרמת משא. אין באמור לעיל לחייב את המסקנה כאילו חברת טמבור הדריכה את התובע בהרמת מיכלי צבע,, שכן, עד הנתבעות לא ידע לציין באם הכנסים שבמהלכם הודרכו העובדים בביצוע העבודה נערכו במהלך עבודתו של התובע אצל חברת טמבור, אם לאו. 21. המסקנה מהאמור לעיל הינה כי היה על חברת טמבור להדריך את העובדים בביצוע העבודה וכן לספק לתובע עזרה של עובד נוסף בסידור המיכלים, במיוחד מיכלים במשקל של 28 ק"ג, במקום המיועד להם בחנות. למסקנה זו משנה תוקף לאור העובדה כי העד מטעם הנתבעות הודה בטענת התובע כי הנ"ל פנה אליו מספר פעמים בדרישה להעסיק עובד נוסף לעזרתו וכן אישר את המסקנה ההגיונית והמתחייבת, לפיה, באם העבודה הייתה מבוצעת באמצעות יותר מעובד אחד, באופן טבעי הסיכון בה היה פוחת (שם, עמ' 16 לפרוטוקול הדיון). משלא הוכיחו הנתבעות כי ניתנה הדרכה לתובע בביצוע עבודתו, במיוחד בהרמת מיכלי צבע, ולא העסיקו עובד נוסף יחד עמו על אף כי התאונה הייתה צפויה בנסיבות העניין ואין לומר כי מדובר בסיכון רגיל העלול להתרחש בכל מקום ובכל זמן, ומאחר ונקיטת אחד משני אמצעים אלה, מקל וחומר שניהם יחד, עשוי היה למנוע את אירוע התאונה, אזי הפרה חברת טמבור חובת הזהירות הקונקרטית המוטלת עליה. אשם תורם: 22. בהלכה הפסוקה נקבע כי רמת הזהירות הנדרשת מעובד כלפי עצמו פחותה מרמת הזהירות הנדרשת ממעביד כלפי עובדיו. בהתאם לכך אין לדקדק עם העובד בקביעת אשמו לאירוע תאונה כפי שהדבר נעשה עם מעבידו ואין להטיל עליו אשם תורם לאירוע התאונה אלא במקרים בהם אשמו לאירוע התאונה בולט לעין (ר' עא 97 / 3769 שמעון דהן נ' אביבה דני נג (5) 581, 587). 23. מאידך, התובע עבד אצל חברת טמבור כדייל מכירות החל מחודש יולי 1997 וצבר ותק וניסיון במשך כ- 3.5 שנים בביצוע העבודה. בנסיבות העניין, ניתן היה לצפות ממנו ליתר זהירות בקיום המטלות הנדרשות ממנו אף באם המעסיק שלו, חברת טמבור, לא הדריכה ולא הזהירה אותו בביצוע העבודה ומשלא עשה כן, יש להטיל עליו רשלנות תורמת לאירוע התאונה. 24. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, תוטל על התובע רשלנות תורמת לאירוע התאונה בשיעור של 10%. חישוב הפיצויים: 25. שכרו של התובע בשלושת החודשים אשר קדמו לאירוע התאונה מגיע לסך של 12,621 ש"ח, 4,207 ש"ח לחודש, וזאת כעולה מאישור התשלומים של המל"ל אשר צורף לתצהיר התובע. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה להיום מגיע לסך של 4,507 ש"ח ולפיו ייעשה חישוב הפיצויים המגיעים לתובע. לאחר אירוע התאונה, ובהתאם להמלצת רופאיו, היה התובע באי כושר מוחלט מעבודה למשך 146 יום, 7/12/99-30/4/00, וזאת כעולה מתעודות אי הכושר אשר הוגשו לתיק בית המשפט. לאחר אירוע התאונה פוטר התובע מעבודתו אצל חברת טמבור בהתאם למכתבה מיום 18/4/00 והוא הפסיק את עבודתו אצלה החל מיום 18/5/00. לתובע שולמו דמי הודעה מוקדמת עבור חודש מלא וכן פיצויי פיטורין. 26. לטענת התובע, מיום אירוע התאונה ובשל מגבלותיו בעקבותיה, לא עלה בידו להשתלב בעבודה נוספת, למעט עבודה חלקית במהלך החודשים 2/03-12/03 בשכר של 1,837 ש"ח לחודש. התובע מפנה למכתב רופא תעסוקה מיום 6/2/00 בו נקבע כי אינו מסוגל לעבוד בעבודות המחייבות הרמת משא מעל 10 ק"ג וכן למכתב הפיטורין בו נאמר כי חברת טמבור אינה יכולה לשבץ אותו בעבודה אחרת המתאימה למגבלותיו. כן הגיש התובע מסמכי שירות התעסוקה אליו פנה בניסיון להשתלב בעבודה אחרת. יודגש כי במכתב רופא התעסוקה צוין כי תוקפו עד ליום 7/8/00 ולא הוצג כל מסמך אחר באשר למגבלותיו של התובע לאחר מועד זה. 27. כידוע, אין חפיפה בין הנכות הרפואית לנכות התפקודית וכי הנכות התפקודית נקבעת בהתאם לשיקול דעת בית המשפט בהתחשב במכלול נסיבות העניין, כגון גיל, השכלה וניסיון בעבודה, מצב שוק העבודה והפגיעה הרפואית בה נפגע התובע ואשר בגינה נקבעה לו הנכות. בהתחשב בגיל התובע בעת אירוע התאונה, 47, בעבודתו הקודמת המחייבת מאמץ פיזי, בהעדר טענה או הוכחה לעניין כישוריו לבצע עבודות שאינן מחייבות מאמץ פיזי וכן במצב שוק העבודה הכללי שאינו מקל על קליטת עובדים חדשים, במיוחד בגיל התובע ובמצבו, הנכות התפקודית של התובע תחושב בהתאם ל- 12 אחוזים. המסקנה כאמור לעיל מתחזקת לאור העובדה כי גם המל"ל הפעיל בעניינו של התובע תקנה 15 וקבע כי נכותו התפקודית הינה בשיעור של 13.33 אחוז אף כי נכותו הרפואית הינה בשיעור של 10 אחוז. 28. באשר להפסד שכרו של התובע לעבר, הוא יחושב כדלקמן: א. לתקופת אי הכושר מיום אירוע התאונה ועד ליום 7/8/00, ולמעט החודש בגינו שולם לתובע דמי הודעה מוקדמת- הפסד שכר מלא. בהתאם לכך התובע זכאי לפיצוי בסך של 31,549 ש"ח (4507X7). ב. לתקופה מיום 8/8/00 ועד להיום- לפי הפסד השתכרות בשיעור של 12 אחוז. בהתאם לכך בגין תקופה זו התובע זכאי לפיצוי בסך של 33,803 ש"ח (4507X12%X62.5 חודשים). 29. הפסד השתכרות לעתיד: 4,507X12%Xמקדם היוון 137.0434 ובסה"כ 74,119 ש"ח. 30. בגין כאב וסבל: לאחר ששקלתי מכלול טענות הצדדים לעניין זה, מהות הפגיעה של התובע, הטיפולים הרפואיים אשר עבר בעקבותיה, אני פוסק לתובע פיצוי בגין כאב וסבל סך של 35,000 ש"ח. 31. הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג': התובע הגיש חשבוניות מס לעניין ההוצאות הרפואיות בהם נשא בסך נומינלי של 4,962 ש"ח (כולל תשלום עבור חוות דעת). לא הוגשו ראיות בגין נסיעות ועזרת צד ג' להם נזקק התובע, כטענתו, בעקבות אירוע התאונה. בהתחשב במכלול נסיבות העניין, ועל דרך האומדן, אפסוק לתובע סכום גלובלי בגין הוצאות רפואיות, נסיעות ועזרת צד ג' לעבר ולעתיד בסך של 8,000 ש"ח. 32. הפסדי פנסיה: כעולה מתצהיר התובע, בעקבות אירוע התאונה נבצר ממנו להמשיך ולממן הפרשה לקרן נתיבות עבור הפנסיה ובהתאם לכך הוא פדה את הסכומים שהצטברו באותה קרן. בנסיבות העניין, התובע מבקש לחייב את הנתבעות לפצות אותו בגין הפסדי פנסיה. הואיל והנכות שנותרה לתובע בעקבות אירוע התאונה חלקית ביותר, לא יפסק לו פיצויי בגין ראש נזק זה. 33. מכל הסכומים כמפורט לעיל יש לנכות את התגמולים אשר קיבל התובע מהמל"ל בעקבות אירוע התאונה. מאידך, אין להיעתר לבקשת חברת טמבור לנכות את פיצויי הפיטורין אשר שילמה לתובע, שכן, הפיצויים שולמו בגין עבודתו בעבר טרם אירוע התאונה וזכותו לקבלם התגבשה במהלך עבודתו אצל חברת טמבור עובר לתאונה. הסכומים אשר קיבל התובע מהמל"ל בגין אירוע התאונה הינם בסך של 62,379 ש"ח נומינלי. סכום זה בתוספת הצמדה מגיע להיום לסך של 66,418 ש"ח. 34. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 97,806 ש''ח. כמו כן, הנתבעות ישלמו לתובע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 17% בתוספת מע''מ עליו וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכר טרחת עורך דין מהיום ועד התשלום המלא בפועל. כל הסכומים כמפורט לעיל, ישולמו תוך 30 יום. 35. האמור בסעיפים 13 ו- 19 לפסק הדין מהווים גם החלטה בבש''א 11853/05. תאונת עבודה