מהי תביעה נבלעת ? הביטוי "תביעה נבלעת" הינו כינוי לתביעת פיצויים בגין נזקי גוף, אשר הינה תאונת עבודה - בתביעה נבלעת גובה ניכויי המל"ל (התשלומים אותם מעביר ביטוח לאומי לנפגע או לבני משפחתו במקרה של מוות) עולה על גובה הפיצויים ולמעשה "בולע" את תביעת הפיצויים בגין נזקי גוף. פסק הדין שלהלן ממחיש מקרה של תביעה נבלעת, התביעה עמדה על סך של 834,620 ₪, אולם ניכויי המל"ל, עמדו על סך של 840,145 ₪. משכך תשלומי המל"ל "בלעו" את תביעת הפיצויים ולא הותירו בידיי בית המשפט את הברירה אלא לדחות את התביעה. להלן דוגמא למקרה של תביעה נבלעת: פסק דין 1. התובעים 1-7 הינם יורשי המנוח, יליד שנת 1953 (להלן: "המנוח"), ותובעים בתובענה זו כתלויים וכיורשים. התובע 8 הינו עזבונו של המנוח. 2. התובעת 1, ילידת שנת 1956, הינה אלמנתו של המנוח. התובעת 2, ילידת שנת 1984, הינה בתו של המנוח. התובעת 3, ילידת שנת 1986, הינה בתו של המנוח. התובעת 4, ילידת שנת 1990, הינה בתו של המנוח. התובעת 5, ילידת שנת 1992, הינה בתו של המנוח. התובע 6, יליד שנת 1993, הינו בנו של המנוח. התובעת 7, ילידת שנת 1999, הינה בתו של המנוח. 3. א. הנתבע 1 היה, בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, המנהל של מוסך לכלי רכב בחדרה בשם "מוסך דיזל חדרה בע"מ" (להלן: "המוסך"). ב. הנתבע 2 היה, בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, עובד במוסך. ג. הנתבעת 3, חברה בע"מ, היתה, בכל המועדים הרלבנטיים, הבעלים ו/או המחזיק של מוסך לתיקוני כלי רכב, ובמועד הרלבנטי לתביעה זו בוצעו עבודות לשיפוץ שער הכניסה למוסך (להלן: "השער"). ד. הנתבעת 4, חברה לביטוח בע"מ, ביטחה, בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה, את הנתבעת 3 ו/או את הנתבע 1 בפוליסת ביטוח המכסה בין היתר חבות מעבידים. 4. עפ"י הנטען בכתב התביעה, נסיבות התאונה נשוא תובענה זו, בה מצא המנוח את מותו, הן כדלקמן: א. ביום 27.12.00 ביצעה הנתבעת 3 עבודות שיפוץ ותיקון בשער. ב. בהוראת הנתבע 1, ביצע הנתבע 2 עבודות שיפוצים בשער, במסגרתן חתך עם דיסק את המעצורים של השער אותו שיפץ. ג. באותה עת, עסק המנוח בעבודות נקיון בסמוך לשער, עפ"י הוראת הנתבעת 3. ד. לפתע התפוצץ השער, נפל על המנוח, והפילו. ה. לארוע המתואר לעיל נקרא להלן "התאונה". 5. הנתבעים הגישו כתב הגנה, אולם במסגרת הסדר בין ב"כ הצדדים, שהושג בישיבת יום 13.7.05, סוכם לעניין האחריות כדלקמן: א. לא ישמעו הוכחות בתיק זה אלא יוגשו סיכומים בכתב בצירוף כל חומר רלבנטי, לרבות חוו"ד אקטוארים. ב. אין מחלוקת כי הנתבעים אחראים לארוע התאונה. ג. לא תיטען ע"י הנתבעים כי למנוח רשלנות תורמת. ד. על הבסיס הנ"ל, יתן ביהמ"ש את פסה"ד בתובענה זו. 6. לאור ההסדר הדיוני שבין הצדדים הוגשו סיכומי הצדדים, אליהם נתייחס במסגרת פסה"ד. 7. בנדון יש להפריד בין תביעת התלויים לתביעת העזבון, כשבעצם יש זהות בין התלויים ליורשי המנוח (התובעים 1-7). 8. השכר הקובע. א. טרם שנדון בראשי הנזקים השונים, נציין כי התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה, ושכרו הרבע שנתי עפ"י קביעת המל"ל הינו סך של 12,807 ₪. ב. מכאן כי, שכרו החודשי הממוצע ברוטו של המנוח עובר לתאונה, עפ"י קביעת המל"ל, הינו סך של 4,269 ₪. ג. בסיס שכר נומינלי זה, שימש את האקטוארים של הצדדים (גד שפירא מטעם התובעים, ושי ספיר מטעם הנתבעים). ד. לצורכי חישוביו, סבר האקטואר שפירא מטעם התובעים, כי יש לבצע את חישובי הנזקים בתיק זה, לפי שכר ריאלי של 4,582 ₪, וזאת על-ידי חישוב הכפלת השכר החודשי הממוצע הנומינלי ביחס בין המדד האחרון הידוע במועד ההיוון (30.11.04), לבין ממוצע המדידים שפורסמו בחודשים אוקטובר-דצמבר 2000 (סעיף 1.4 לדו"ח האקטואר שפירא). לשון אחרת - הצמדה מלאה למדד. ה. לנתבעים השגות נגד השכר הקובע כפי שנקבע ע"י האקטואר שפירא, בין היתר מהטעמים הבאים (כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם): 1. אין לבצע הצמדה מלאה של השכר החודשי של המנוח, שכן משכורתם של העובדים אינה צמודה למדד. 2. תלושי שכרו של המנוח, כפי שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של בתו (התובעת 3), מלמדים כי שכרו החודשי של התובע עובר לתאונה, היו בממוצע כ- 3,600 ₪ בחודש. המל"ל קבע את שכרו הרבע שנתי של המנוח בשיעור של 12,807 ₪, לאחר שכלל בשכרו גם פדיון חופשה, הבראה וכד'. ו. סבורני כי צודקים הנתבעים בהשגותיהם, לנוכח הנימוק המופיע בסעיף קטן ה(2) לעיל). עיון בתלושי השכר של המנוח, עובר לתאונה, כפי שצורפו לתצהיר עדותה הראשית של בתו התובעת 3, מלמד כי שכרו הממוצע של המנוח לחודשים יולי 2000 - נובמבר 2000 (עובר לתאונה), היה סך של כ- 3,900 ₪ ברוטו. המל"ל העמיד את שכרו הרבע שנתי של המנוח, על סכום גבוה יותר, לנוכח פדיון ימי החופשה, ודמי ההבראה ששולמו למנוח במהלך ששת החודשים האחרונים לעבודתו, עובר לתאונה, כפי שאף עולה מתלושי שכרו של המנוח. רכיבים אלה לא צריכים להיות מחושבים לצורך חישוב השכר ברוטו של המנוח עובר לתאונה לצורכי תובענה זו. על כן, שכרו הרבע שנתי של המנוח, נכון למועד פטירתו, צריך להיות 3,900 ₪, שבשיערוך מתאים, ולו אף הפרשי הצמדה מלאים כפי שחישב האקטואר גד שפירא, לא צריך לעלות על סך של 4,269 ₪ נכון ליום ההיוון בתאריך 30.11.04. אציין כי האקטואר שי ספיר מטעם הנתבעים, ערך את חוות דעתו האקטוארית מיום 4.5.05 (כאשר מועד ההיוון היה תאריך 1.5.05). גם במועד זה לא עלה שכרו הקובע של המנוח (3,900 ₪) על סך של 4,269 ₪, גם אם נצמיד אותו הצמדה מלאה למדד למועד ההיוון. ז. על כן, לצורכי תובענה זו, ונכון למועד ההיוון, בין אם הוא תאריך 30.11.04 (האקטואר גד שפירא) ובין אם הוא 1.5.05 (האקטואר שי ספיר), השכר הקובע לצורכי חישוב לא צריך לעלות על 4,269 ₪, ולשם החישוב נעמידו על סך זה. תביעת התלויים. 9. חישוב הפסדי התלות של התובעים 1-7. א. באשר להפסדי התלות של התובעים 1-7, הגישו שני הצדדים חוו"ד אקטוארית מטעמם. התובעים הגישו את חוות דעתו של האקטואר גד שפירא, מתאריך 5.7.05, ואילו הנתבעים הגישו את חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 4.5.05. ב. כפי שציין ב"כ הנתבעים בסיכומיו, האקטוארים של שני הצדדים הכניסו את אותם נתונים אודות התובעים (תאריכי לידה). ההבדל בין חווה"ד של שני האקטוארים דלעיל, בכל הקשור להפסדי התלות של התלויים, הוא בשניים: 1. השכר הקובע. 2. מועד ההיוון. ג. האקטואר גד שפירא ערך את חישוביו עפ"י שכר קובע של 4,582 ₪, כמוזכר לעיל, ולנתבעים השגות על כך כמפורט לעיל. האקטואר גד שפירא גם ביצע את ההיוון ליום 30.11.04, ולא למועד סמוך לכתיבת חוות דעתו האקטוארית. ד. לעומתו, האקטואר שי ספיר לא התייחס בחוות דעתו מיום 4.5.05 לשכר הקובע, אלא קבע את הנתונים להפסד ההכנסה שנגרם לתלויים במנוח לפי שיטת הידות. כמו כן, האקטואר שי ספיר ערך את חישוביו עד ליום 1.5.05, היינו - מועד ההיוון הוא 1.5.05, שהוא תאריך קרוב למועד עריכת חוות דעתו. ה. כאמור, את השגות הנתבעים לעניין השכר הקובע כפי שקבע האקטואר גד שפירא, קיבלתי, כמפורט לעיל. לעניין מועד עריכת ההיוון עפ"י האקטואר שפירא (30.11.04), משיגים התובעים בסיכומיהם כדלקמן: לא ברור מדוע האקטואר שפירא חישב את ההיוון ליום 30.11.04, הגם שחוות דעתו היא מיום 5.7.05. למועד ההיוון בתאריך 30.11.04 יש שתי השלכות כדלקמן: השלכה ראשונה - היוון במועד זה מתעלם מתיקון בתקנות הביטוח הלאומי שפורסם ביום 1.1.05 והעלה את הקיצבה באחוז אחד. השלכה שניה - ארבעה מהתלויים נחשבים כילידי הראשון לאפריל של שנת לידתם, וזאת בהעדר נתונים מדוייקים אודות תאריך לידתם. יוצא אם כן שביום עריכת דו"ח האקטואר, הם גדולים בשנה מהיום בו נערך החישוב. בכך יש יתרון לתובעים, שכן החלק ששולם להם גדל על חשבון החלק שאמור להיות משולם להם בעתיד. ו. כשבחנתי את השגות הנתבעים לעניין מועד ההיוון, סבורני כי יש ממש בטענתם. גם לי לא ברור מדוע האקטואר גד שפירא, לא ביצע את חישוב ההיוון לתאריך סמוך למועד עריכת חוות דעתו (חודש יולי 2005). לנוכח כך, אין לי אלא להסיק, כי בחר בדרך זו על מנת להגדיל את שיעור התלות, ומאידך להקטין את ניכויי המל"ל שמשולמים לתלויים בגין פטירת המנוח, כפי שעולה מהשגות הנתבעים בנדון. ז. לנוכח כל אלה סבורני כי חוות דעתו של האקטואר שי ספיר, בה הוא נותן לביהמ"ש את הנתונים (מבלי להתייחס לשכר הקובע), לתאריך 1.5.05, היא המשקפת את הנתונים המדוייקים יותר במקרה דנן. ח. בהתאם לחוות דעתו של שי ספיר, הרי הפסד ההכנסה לעבר ולעתיד של התלויים במנוח לפי שיטת הידות, ובהנחה שהתובע היה עובד עד גיל 67 שנים , בהתאם לסעיף 3 לחוק גיל הפרישה, התשס"ג-2004 (כפי שטוען ב"כ הנתבעים בסיכומיו, ללא הסתייגות מצד הנתבעים בסיכומיהם), הרי על כל 1 ₪, ההפסד בפועל לתלויים הוא 160.37 ₪. ט. על כן, לפי שכר קובע של 4,269 ₪ ההפסד לתלויים הוא 684,620 ₪, נכון ליום 1.5.05. י. לשם ההבדל נציין כי הפסד התמיכה לתלויים לפי חוות דעתו של האקטואר שפירא, נכון ליום 1.12.04 הוא 726,752 ₪. אולם כפי שכבר ציינתי לעיל, שיעור הפסד התמיכה לתלויים, כפי שנקבע ע"י האקטואר שי ספיר בחוות דעתו, הוא המדוייק יותר. 10. הפסד שרותי בעל ואב לעבר ולעתיד. א. התובעים טוענים בסיכומיהם כי נגרמו להם הפסדי שרותי בעל (לתובעת 1) ואב (לתובעים 2-7), עם פטירתו של המנוח והם זכאים לפיצוי בגין כך. ב. התובעים מפנים בסיכומיהם לתצהירה של התובעת 3, בתו של המנוח, שמציינת כי לפטירתו של המנוח היו השלכות כלכליות לגביהן, שכן היה מרכז הבית ועמוד התווך בו. התובעת גם מדגישה את ההשלכות שישנן, ושיהיו, לאחיה הקטנים, עם פטירת המנוח, תוך הדגשה כי הבת הקטנה היתה הבת הקטנה (התובעת 7) היתה בת כשנה וחצי בעת פטירת המנוח. ג. בגין כך מבקשים התובעים 1-7 פיצוי בשיעור של 500,000 ₪. ד. הנתבעים בסיכומיהם מציינים כי פיצוי הולם בנדון יכול לעמוד על 80,000 ₪. ה. לאחר ששקלתי את נתוני תיק זה, גילאי התלויים במועד הפטירה (7 תלויים - בת זוג וששה ילדים בגילי 1.5 שנים, 8 שנים, 10 שנים, 14 שנים ו- 16 שנים), סבורני כי סכום פיצוי ראוי הינו סך של 150,000 ₪ נכון ליום 1.5.05 (מועד היוון הפסדי התלויים לפי דו"ח האקטואר שי ספיר). 11. סיכומו של דבר הוא כי תביעת התלויים מסתכמת בסכומים כדלקמן: א. הפסדי תמיכה נכון ליום 1.5.05 - 684,620 ₪. ב. אובדן שרותי בעל ואב נכון ליום 1.5.05 - 150,000 ₪. סה"כ: 834,620 ₪. תביעת העזבון. 12. ראשי הנזק הרלבנטים לתביעת העזבון הם כדלקמן: א. אובדן השתכרות בשנים האבודות. ב. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים. ג. הוצאות לוויה מצבה ואבל. 13. היות ובכל מקרה סבורני שתביעת התלויים גבוהה במקרה זה מתביעת העזבון, אקצר בדבריי, ואף אקבל, לצורך התחשיב, כמות שהוא את חישוב התובעים בדבר ההפסד בשנים האבודות (על אף שלנתבעים השגות, מוצדקות, אודות אופן שיטת החישוב, כפי שנקט בה האקטואר גד שפירא). 14. אובדן השתכרות בשנים האבודות. עפ"י חוות דעתו של האקטואר גד שפירא, אובדן ההשתכרות של המנוח בשנים האבודות נכון ל- 1.12.04 הינו סך של 267,900 ₪. 15. כאב וסבל וקיצור תוחלת חיים. א. התובעים מבקשים לפסוק בגין הכאב וסבל וקיצור תוחלת החיים, סך פיצוי של 1,300,000 ₪. ב. הנתבעים מאידך מציינים בסיכומיהם כי התאונה ארעה בסביבות השעה 15:00 בצהריים, ולפי החומר שבתיק, המנוח הועבר מיד באמצעות אמבולנס לביה"ח הלל יפה בחדרה כשהוא ללא הכרה, ובשעה 18:45 נקבע מותו. במילים אחרות, זמן הכאב וסבל נמשך כ- 3-4 שעות. ג. אציין כי בנסיבות אלה, בהן אדם שנפגע בתאונה מאבד הכרתו מיד, ונפטר זמן קצר לאחר מכן, לא יהיה זכאי עזבונו לפיצוי נפרד בגין ראש נזק של כאב וסבל עקב אובדן ההכרה, בנוסף לפיצוי בגין קיצור תוחלת החיים (פסיקה ממצה בנושא זה ראה בת.א. (שלום פ"ת) 7045/02, עזבון המנוח שמעון זוזוט ז"ל ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח', פסק דינו של כב' השופט שטרנליכט מיום 16.6.05 - פורסם באתר האינטרנט של נבו). ד. כך הוא המקרה דנן. המנוח איבד הכרתו סמוך לאחר התאונה וזמן קצר לאחר מכן נפטר, כפי שמתארים הנתבעים בסיכומיהם. לכן הפיצוי העיקרי שצריך להינתן הוא בגין קיצור תוחלת החיים, מבלי להתייחס בנפרד לראש הנזק של כאב וסבל. זו גם הסיבה כנראה שב"כ התובעים לא הפריד בין שני ראשי הנזקים דלעיל, וביקש פיצוי אחד נגד שני ראשי נזקים אלה, וכך אעשה גם אנוכי בפס"ד זה. ה. ממעקב אחר פסיקת הפיצויים בגין ראשי הנזק של קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל, ניתן לומר כי אין נוסחה מחייבת לחישוב הפיצוי, אלא זה נתון לשיקול דעתו של ביהמ"ש הדן במקרה המונח לפניו, אם כי ראוי לציין כי המגמה בפסיקה בשנים האחרונות היא להגדיל את סכומי הפיצוי בגין ראשי נזק אלה. ו. לאחר ששקלתי את המקרה דנן, תוך התייחסות לסכומים שנפסקו בפסיקת בתיהמ"ש בראשי נזק אלה בשנים האחרונות (ראה, למשל, סקירה נרחבת של טווח הפיצויים בראשי נזק אלו, בת.א. (שלום חיפה) 28991/01 עזבון המנוח להב גרשון ז"ל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ. פסק דינה של כב' השופטת תמר שרון נתנאל מיום 28.8.05, פורסם באתר האינטרנט של נבו), סבורני כי הפיצוי הראוי בגין ראשי הנזק של קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל במקרה זה, הינו סך של 300,000 ₪, נכון ליום מתן פסה"ד. 16. הוצאות לוויה, מצבה ואבל. ב"כ התובעים מציין בסיכומיו כי הוצגה בנדון קבלה על סך של 5,000 ₪, אם כי מבקש לפסוק לתובעים בגין ראש נזק זה סך גלובלי של 15,000 ₪,בעוד אשר הנתבעים מבקשים להסתפק בסך פיצוי של 5,000 ₪. לאחר ששקלתי את העניין, אני מעריך את הפיצוי בראש נזק זה בסך גלובלי של 10,000 ₪ נכון ליום מתן פסה"ד. 17. סיכום תביעת העזבון. העולה מהאמור לעיל הוא כי תביעת העזבון המקסימלית עולה לכדי סכומים כדלקמן: א. פיצוי בגין השנים האבודות נכון ליום 1.12.04 - 267,900 ₪ (לגירסת התובעים). ב. קיצור תוחלת חיים וכאב וסבל - 300,000 ₪ (נכון ליום מתן פסה"ד). ג. הוצאות לוויה, מצבה ואבל - סך של 10,000 ₪ (נכון ליום מתן פסה"ד). היחס בין תביעת התלויים לתביעת העזבון. 18. במקרה דנן קיימת זהות בין התלויים ליורשים. על כן, וכפי שגם מציין ב"כ התובעים בסיכומיו, ביהמ"ש צריך לפסוק עפ"י התביעה הגבוהה מבין השתיים (ראה דוד קציר, "פיצויים בשל נזק גוף", מהדורה רביעית, עמ' 879). 19. על פניו, תביעת התלויים במקרה זה גבוהה מתביעת העזבון, כפי שעולה מהנתונים דלעיל. על כן, לכאורה, יש להתייחס לצורך תובענה זו לפיצוי התלויים, עפ"י תביעתם דלעיל. מ ניכויי המל"ל. 20. אין מחלוקת בין הצדדים כי התלויים דנן מקבלים קיצבת תלויים מהמוסד לביטוח לאומי, שעפ"י חוות דעתו של האקטואר שי ספיר מיום 2.5.04 (שהוגשה ע"י הנתבעים, אך ממצאיה מקובלים גם על התובעים, כפי שעולה מסעיף 20 לסיכומיהם), עולים לכדי סך מהוון, נכון ליום 1.5.04, של 809,709 ₪ . סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין, נכון ליום 15.11.04, עולה לכדי סך של 840,145 ₪ (ראה דף חישוב מתאים, שצורף לסיכומי הנתבעים). סוף דבר. 21. כפי שראינו לעיל, תביעת התלוים המקסימלית עומדת על סך של 834,620 ₪ נכון ליום 1.12.04. אולם ניכויי המל"ל, בערכם המשוערך ליום 15.11.04, עומדים על סך של 840,145 ₪. משכך יש לומר כי צודקים הנתבעים כשטוענים בסיכומיהם שתשלומי המל"ל "בולעים" את תביעת התלויים (שגבוהה כאמור מתביעת העזבון), ולא מותירים בידיי את הברירה אלא לדחות את התביעה. 22. על כן, אני דוחה כאמור את התביעה ללא צו להוצאות (בהסכמת הנתבעים, כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומיהם). תביעה "נבלעת" בתגמולי המל"ל