פסק דין 1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (כבוד השופטת ע. ברון) בת.א. 78332/95 אשר דחה את תביעת המערערת לתשלום פיצויים, לאחר שקבע כי לא הוכח כי נפילתה במדרגות ארעה בשל התרשלות או רשלנות כלשהי מצד המשיב 1. 2. ביום 2.9.93 השתתפה המערערת בחתונת נכדתה אשר נערכה במלון בלו- ביי (להלן: המשיב 1). בעת הרלבנטית היה המשיב 1 מבוטח על ידי המשיבה 2. לאחר עריכת החופה במרפסת, ירדה המערערת במדרגות המובילות אל הבריכה, ובעת רדתה נפלה ונחבלה. בעקבות חבלתה זו, הגישה המערערת תביעה במסגרתה טענה כי נפילתה אירעה בשל התרשלות המשיבה אשר לא דאגה לתקינות המדרגות. לטענתה, המדרגות נשוא התביעה אינן עומדות בדרישות תקנה 3.38 לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל- 1970 (להלן: התקנות) שכן קיימת סטייה במידת הרום של שתיים מן המדרגות, ביחס ליתר המדרגות. עקב כך, לא עונה גם היחס שבין הרום לשלח, על דרישת התקנות. המדרגות נשוא התביעה, אף לא עומדות לטענת המערערת, בדרישות תקנה 3.43(א).זו האחרונה קובעת כי משעולה רוחבן של מדרגות על 2.5 מטרים יותקן בהן מעקה נוסף. בנוסף טענה המערערת כי המדרגות עשויות מאבן חלקה ולא ננקטו כל אמצעי בטיחות למניעת החלקה. המשיבים מצידם טענו כי התקנות עליהן ביקשה המערערת להסתמך אינן חלות על המדרגות שבענייננו. עוד טענו כי אין בסיס לטענה כי נפילת המערערת אירעה בשל התרשלות המשיב 1ולחלופין כי רשלנות המערערת תרמה תרומה מכרעת לנפילתה. 3. בית משפט השלום פסק כי הוראות התקנות האמורות, אינן חלות על המדרגות הנדונות. באשר לתקנה 3.38 קבע כי זו לא חלה על המדרגות נשוא הדיון שכן עניינה אך במדרגות המצויות ב- "חדר מדרגות המוביל לשלוש דירות או יותר". בית המשפט מוסיף וקובע כי גם אם בפועל משמשת תקנה זו כסטנדרט בו מתחשבים בבניית גרמי מדרגות אחרים, כטענת המומחה מטעם המערערת, אין בכך כדי ליצור נורמה מחייבת לעניין זה ואף לא הוכח קיומה של נורמה כאמור. מסקנתו זו מתחזקת לאור תקנה 3.70 המחילה את הוראות תקנות 3.31-3.34, ואינה מחילה את את הוראת תקנה 3.38 על מדרגות חוץ. בהתאם לכך קובע בית משפט קמא, כי אם מדרגות חוץ, כהגדרתן בתקנות, אינן חייבות במידות רום ושלח שנקבעו בתקנה האמורה, ודאי שאין חייבות בהן המדרגות החיצוניות שבענייננו, שכמוסכם בין הצדדים, אינן עונות להגדרת "מדרגות חוץ" שבתקנות. עוד מציין בית המשפט כי מבין 17 המדרגות, הסטייה מן הקבוע בתקנה מתבטאת רק במדרגות התשיעית והאחת עשרה שמידת הרום שלהן היא 13 ס"מ, בעוד יתר המדרגות הן בעלות רום של 15 ס"מ. סטייה זו, כך נקבע, היא מזערית ואין בה כדי להוות גורם לאיבוד שיווי משקל, לא כל שכן - כאשר לא הצביעה המערערת על איזו מן המדרגות מעדה. באשר לתקנה 3.43(א), שנסבה על חובת התקנת מעקה נוסף - בית המשפט אינו נזקק להכרעה בשאלת תחולתה של תקנה זו על המדרגות הנדונות נוכח קביעתו כי לא הוכח כל קשר סיבתי בין אי התקנת המעקה הנוסף ובין נפילתה של המערערת. את העדרו של הקשר הסיבתי מסיק בית המשפט מעדותה של המערערת כי בחרה לרדת במדרגות מבלי לאחוז באחד מן המעקות שבצידן. בית המשפט אף דוחה את הטענה בדבר היותן של המדרגות עשויות מאבן חלקה בהיותה, כך נקבע, טענה בעלמא החסרה כל ביסוס. 4. בערעורה בפנינו חוזרת המערערת על טענתה בדבר תחולת תקנה 3.38 על המדרגות נשוא הערעור. לטענתה, בכל מקרה בו מאוזכרת בתקנות המילה "מדרגות", כבתקנה 3.38, המדובר הוא בכל סוגי המדרגות, ובכללן- מדרגות חיצוניות כבענייננו. כן טוענת המערערת כי שגה בית המשפט בקובעו כי הפגם במדרגות הוא מזערי בהתעלם מכך שמדובר בפגם מהותי הנוגע לבטיחות השימוש בהן. המדד לקביעת בטיחות המדרגות, כך נטען, הוא השימוש שנעשה בהן בפועל ובהתאם לכך יש לבחון את המדרגות נשוא הערעור כמדרגות המשמשות באולם אירועים. מהלך אחיד במדרגות חיוני לבטיחותן של מדרגות, ויש בהעדרו כדי להעיד כי אלו אינן ראויות לשימוש וכדי לגרום לאיבוד שיווי משקל. המערערת העידה כי נפלה באמצע המדרגות ועדותה זו תואמת את הפגם אשר נמצא באמצע מהלכן - במדרגות בהן קיימת הסטייה. בהתייחס למעקה הנוסף טוענת המערערת כי בית המשפט שגה משקבע כי אינו נדרש להכריע בשאלה זו. לפי הטענה התרשל המשיב משלא התקין מעקה נוסף כנדרש בתקנות, מעקה אשר אילו הותקן היתה יכולה המערערת להיאחז בו משאיבדה את שיווי משקלה, ונפילתה היתה נמנעת. המשיבים מצידם מבקשים לתמוך בקביעות ובמסקנות אשר בפסק דינו של בית המשפט קמא, בכל הנוגע לקביעותיו בדבר העדר תחולה לתקנה 3.38, היות המדרגות תקינות ובטוחות, והגדרת הפגם הנטען כפגם מזערי. גם לטעמם, אין להזקק לטענה בדבר המעקה הנוסף בשל העדר קשר סיבתי בין הנפילה להעדרו של המעקה. בהתייחס לסוגיה אחרונה זו מציינים המשיבים כי אם ימצא בית משפט זה להיזקק לנושא המעקה הנוסף, עמדתם היא כי תקנה 3.43(א) אינה חלה על המדרגות נשוא הערעור, באשר הן אינן "מדרגות חוץ" כהגדרת התקנות. ממילא, אין חובה להתקנת מעקה נוסף. 5. השאלה העיקרית המסורה להכרעתנו בערעור זה היא האם התרשל המשיב 1 באשר לתקינות המדרגות אשר בחזקתו. נציין כבר בראשית הדברים כי לדעתנו אכן הוכחה רשלנות מצד המשיב 1 ומטעם זה דין הערעור להתקבל. נבאר להלן את מסקנתנו זו. אין מחלוקת בין הצדדים כי בשתיים מן המדרגות נשוא הערעור, קיימת סטייה בגובה הרום לעומת יתר המדרגות. הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלת תחולתה של תקנה 3.38(ד) שעניינה חיוב בגודל רום אחיד, בגודל שלח אחיד וביחס קבוע ביניהם, על המדרגות שלפנינו. ניתן לטעון כי גם אם נניח שהתקנה אינה חלה במישרין בעניננו, הרי אין מדובר בהסדר שלילי, כי אם בחסר (לאקונה) הטעון השלמה על דרך הפרשנות. בנסיבות שלפנינו - לפי קו מחשבה זה - ההסדר שצריך לחול ילמד בדרך של היקש מהוראות התקנה האמורה. לא ראינו להדרש להכרעה בשאלת תחולתה של תקנה זו, שכן ניתן לקבוע את רשלנותו של המשיב, גם אם נניח שאין להוראת התקנה האמורה תחולה ישירה בעניננו. קביעת קיומה של חובת זהירות וקביעה כי זו הופרה אינן נשענות בהכרח על קיום חובה שבחיקוק ועל הפרתה. על מנת לקבוע קיומה של רשלנות מצידו של המשיב עלינו לבחון תחילה האם מתקיימת חובת זהירות כלפי המערערת. בחינת קיומה של חובת זהירות נחלקת לשניים. הבחינה האחת עניינה חובת הזהירות המושגית בין סוג המזיקים אליו משתייך המזיק ובין סוג הניזוקים אליו משתייך הניזוק, לעניין סוג הפעולות אליו משתייכת פעולת המזיק ולעניין סוג הנזקים שגרם המזיק (ע"א 243/83 עיריית ירושליים נ' גורדון פ"ד לט(1) 113, 128) (להלן: פסק דין גורדון). בעניין זה כבר נפסק לא אחת כי קיימת חובת זהירות מושגית בין מחזיק במקרקעין ובין מבקר בהם (ראה לדוגמא ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש לז(1) 114, 125. כך עולה גם מתיקונו של סעיף 37 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]). הבחינה השנייה לה אנו נדרשים עניינה חובת הזהירות הקונקרטית שבין המזיק הקונקרטי ובין הניזוק הקונקרטי לעניין הפעולות שהתרחשו בפועל ולעניין הנזק שנגרם בפועל. בחינה זו, כמו גם בחינת החובה המושגית נערכת על פי מבחן הצפיות. כלומר, האם אדם סביר יכול היה לצפות (כאפשרות פיסית) או צפה הלכה למעשה, ומה אדם סביר צריך היה לצפות (כקטגוריה נורמטיבית). (פסק דין גורדון, שם בעמ' 128-129). בענייננו תשאל השאלה האם אדם סביר צריך היה לצפות כי סטייה ברום המדרגות יש בה כדי לגרום לאיבוד שיווי משקל, אשר עשוי להוביל לנפילה במדרגות ולחבלה. התשתית המקצועית שהונחה בפני בית משפט קמא, כמו גם ניסיון החיים והשכל הישר, מלמדים כי יש להקפיד על רום אחיד של המדרגה, וכי רום שונה, וקיומם של שיפועים שונים עלולים להביא לאיבוד שיווי המשקל של אדם העושה שימוש במדרגות. מסקנה זו עולה בבירור גם מעדותו של המומחה מטעם המערערת - המהנדס ויינלס, אשר מדגיש כי לא ייתכן לבנות גרם מדרגות עם שיפועים משתנים. גם המהנדסת אייל- ביקליס, אשר חוותה דעתה כמומחה מטעם המשיבים העידה כי: "אם אתה אומר שבמהלך ירידה של אדם במדרגות שהשיפוע שלהם משתנה לרעה, זה יכול לגרום לו לאבד שיווי משקל, אני משיבה, שיכול להיות מצב כזה אך הוא נדיר בדרך כלל…" גם מעדות זו, שהינה מסוייגת יותר, עולה כי ניתן לצפות שבמדרגות בעלות שיפוע משתנה, יאבד אדם את שיווי משקלו. צפיות זו מוליכה למסקנה בדבר קיומה של חובת זהירות בכל הנוגע לתקינות מדרגות, למהלכן האחיד, ולהעדר שיפוע משתנה. המהנדס ויינלס ממשיך ומעיד כי: "אנחנו מתייחסים לתקנה 3.38 כדבר קדוש, מתכננים וממליצים לתכנן לפי תקנה זו וזאת כדי למנוע אסונות". נוכח דברים אלה נראה כי גם בהנחה שאין תחולה ישירה לתקנה 3.38 על מדרגות חיצוניות, וכי זו מתייחסת אך למדרגות המצויות בחדר מדרגות (כפי שכבר צויין לעיל, וזאת מבלי להכריע בדבר), הרי שתקנה זו משמשת אמת מידה מנחה בתכנון ובביצוע גרמי מדרגות. על אמת מידה זו יש להקפיד, בדרך של קל וחומר, כאשר מדובר במדרגות המשמשות ציבור גדול של אנשים באירועים מסוג זה או אחר. על יסוד האמור, המסקנה הינה אפוא כי המשיב 1 צריך היה לצפות כי רום מדרגות שאינו אחיד עלול היה להביא למעידה ולנזק הגוף שנגרם, וכי קיימת בהקשר זה חובת זהירות קונקרטית. 6. משקבענו כי קיימת בענייננו חובת זהירות שעניינה תקינות מדרגות בכל הנוגע לרום אחיד של המדרגות, ומכאן גם לשיפוע אחיד שלהן, נדרשים אנו לשאלה האם סטייה של 2 ס"מ בשתיים מתוך 17 המדרגות, יש בה כדי להוות הפרה של חובת זהירות זו, והאם יש קשר סיבתי בינה לבין הנזק. המשיבים טוענים כי הסטייה בגובה הרום, שמידתה 2 ס"מ, הינה סטייה קלה ומזערית. כך קבע אף בית משפט קמא. מסקנה זו אינה מקובלת עלינו. סטייה של 2 ס"מ בגובה הרום, במדרגות בעלות גובה רום של 15 ס"מ הינה סטייה בשיעור העולה על 13%. מדובר בסטייה של ממש, אשר עלולה להביא לידי מעידה. בנסיבות אלה ניתן לקבוע, למצער, כי נטל הראייה המשני הועבר אל המשיב 1 שרשאי היה להוכיח כי סטייה בשיעור זה אינה מהווה הפרה של חובת הזהירות, ומכל מקום לא בשל כך נגרם הנזק. מחומר הראיות שהיה מצוי בפני בית המשפט, לא ניתן להסיק כי מדובר בסטייה לא משמעותית. מכאן, מסקנתנו היא כי המשיב 1 אכן הפר את חובתו לדאוג למהלך אחיד של מדרגות. בהתייחס לשאלת הקשר הסיבתי שבין הפרה זו לבין נזקה של המערערת אנו מוצאים להוסיף ולהעיר כי המערערת עמדה בנטל להוכיח קשר זה משהעידה כי מעדה באמצע גרם המדרגות (עמ' 12 לפרוטוקול), מקום בו מצוייה סטייה בגובה הרום (הסטייה היא במדרגות התשיעית והאחת- עשרה במהלך בן שבעה עשרה מדרגות). נציין כי בנסיבות העניין די בעדות זו ולא נדרש זיהוי המדרגה הספציפית עליה מעדה המערערת. 8. מסקנתנו היא, אם כן, כי המערערת הוכיחה כי נפילתה במדרגות נגרמה עקב רשלנות המשיב 1, נוכח הטעמים עליהם עמדנו לעיל. בנסיבות אלה מתייתר הדיון בשאלה האם העדרו של מעקה נוסף מהווה אף הוא רשלנות מצידו של המשיב 1. אנו מקבלים אפוא את הערעור, מבטלים את פסק דינו של בית משפט השלום ומחזירים אליו את התיק לדיון בשאלת גובה הנזק. המשיבים ישלמו למערערת הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך 25,000 ₪ בצירוף מע"מ, ריבית כחוק והפרשי הצמדה מהיום. הערבון יוחזר למערערת. תאונות נפילהנפילה במדרגותתאונות בבריכהבריכת שחיה / בריכת מיםמדרגותנפילה