פסק דין 1. עסקינן בתביעת נזיקין שהגיש התובע, לפיצוי בגין נזק גוף, אשר נגרם לו, לטענתו, ביום 29.1.00 במהלך אימון "על מכשיר הרמת משקולות מסוג מנוף פולי 2" בחדר הכושר במועדון הספורט בכפר המכביה (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה כנגד מועדון הספורט - כפר המכביה בע"מ, כמפעילת חדר הכושר (להלן: "הנתבעת 1") "הדר" חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הנתבעת 2"), מי שביטחה את הנתבעת 1 במועד אירוע התאונה בביטוח צד ג'. 1.1 כבתביעה לפיצוי בגין נזק גוף, שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תידונה ותוכרענה הן שאלת האחריות והן שאלת גובה הנזק. למותר לציין, כי מתן מענה שלילי לשאלה הראשונה ייתר את הצורך בדיון והכרעה בשניה. 2. נסיבות אירוע התאונה 2.1 על פי הנטען בכתב התביעה ארעה התאונה שעה שהתובע התאמן "על מכשיר הרמת משקולות מסוג מנוף פולי 2", כאשר "תוך כדי אימונו, בעת הורדת הידיות להרמת המשקולות פין המתקן השתחרר ממקומו והמתקן כולו עם המשקולות נפל על ראשו של התובע, יחד עם כל כובד המשקולות, שמשקלן עשרות ק"ג" (ראה סעיף 4 לכתב התביעה). 2.2 בעדותו הראשית, תאר התובע לפרטים את מבנה המכשיר, בו התאמן, בעת שארעה התאונה, כמו גם את מנגנון פעולתו- "במכשיר ישנן ידיות, יש משקולות, יש כבל שעולה לגלגלת למעלה, על ידי מתיחה, אני אוחז עם שתי ידיים בידיות, בישיבה, עד הרצפה, ואני מוריד את הידיות כלפי מטה, ואז המשקולות עולות למעלה" (עמ' 6 לפרוטוקול) ומשנדרש לנסיבות התאונה ציין כי "המתקן עם הגלגלת והידיות נפלו" עליו - "תוך כדי האמון כל המתקן נפל עלי. הגלגלת נפלה עלי" (עמ' 6 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) דומה, כי התובע בתיאורו את התאונה לא דק פורתא בין "המתקן" לבין "הגלגלת", אך ממכלול הראיות שבאו בפני, לרבות אותה תמונה עליה סימן התובע את חלקי המכשיר הרלוונטים לתאונה (תמונה 2 ל- ת/1) וציין "הגלגלת שנפלה", נהיר הוא כי חלקו העליון של המתקן, אותו חלק בו מותקנת הגלגלת, הוא שנפל על התובע ולא המתקן כולו. כמו כן, מוצאת אני לציין כי בעדותו לא התייחס התובע כלל לפגיעה/ חבלה מהמשקולות וכך חזר בו, הלכה למעשה, מהנטען בכתב התביעה. 3. הסיבה לנפילת הגלגלת 3.1 בעוד שבכתב התביעה נטען באופן מפורש, אשר אינו משתמע לשתי פנים, כי התאונה ארעה כיוון ש"פין המתקן השתחרר" (ראה סעיף 4 לכתב התביעה), הרי שבעדותו הראשית נמנע התובע במפגיע מלהתייחס לענין זה. 3.2 עם זאת, בחקירתו הנגדית, נאלץ התובע ליתן את גרסתו אף בענין זה- "ש: אתה יודע למה קרתה התאונה. ת: היום אני יודע למה. יש במכשיר קפיץ, וכנראה שהקפיץ השתחרר, ואז המכשיר נפל לי ונתקע לי לתוך הראש. ש: למה הקפיץ השתחרר לטענתך. ת: אני לא יודע למה הוא השתחרר" (עמ' 20 לפרוטוקול) דומה כי אותו "קפיץ", אליו מתייחס התובע בחקירתו הנגדית כגורם לתאונה אינו אלא אותו "פין" הנזכר בכתב התביעה, זאת בשים לב לאותה תמונה שהוצגה, עליה סימן התובע את אותם חלקים במכשיר האימון הרלוונטים לתאונה, לרבות אותו "פין", לצדו ציין כי "השתחרר" - "גלגלת שנפלה פין שהשתחרר ידיות" (ראה תמונה 2 ל- ת/1) (ההדגשה שלי - ש.י.) 3.3 עינינו הרואות, כי לשיטת התובע נפלה הגלגלת עקב שחרור אותו פין, אשר על פי עדותו כל תכליתו לאפשר שינוי גובה הידיות- "הפין לא בורר משקלים. מטרתו של הפין, יש צינור בתוך המתקן, בתוך המכשיר עצמו, והפין, יש חורים בצינור, והפין אמור להכנס פנימה לתוך החור... כל חור הוא משהו אחר. השינוי בגובה הצינור בפין גורם לשינוי בגובה של הידיות. (עמ' 23 לפרוטוקול) "ש: הפין שאתה מדבר עליו, כל מתאמן מכניס את הפין, כי יש הבדל בגבהים של האנשים. ת: נכון, זה גם תלוי בתרגיל שאתה רוצה לעשות" (עמ' 24 לפרוטוקול) 3.4 הסבר זה לנפילת הגלגלת מקובל אף על הנתבעות, כעולה מתשובתו של מר יואל חכימיאן במענה לשאלון, אשר הופנה לנתבעות, בה מכוון הוא אל אותו פין כ"אחראי" לתאונה- "... אילו המתאמן (התובע - ש.י.) היה מקפיד ביתר תשומת לב על מיקום הבורר / הפין, הוא כלל לא היה נפגע" (סעיף 16 ל- ת/8) על גרסתו זו שב מר חכימיאן בעדותו בפני- "ש: אם הוא היה מקפיד על הכנסת הפין כמו שצריך, המשקולת לא היתה נופלת לתובע על הראש. זו תמצית הטענות שלך? ת: נכון. (עמ' 31 לפרוטוקול) 4. הסיבה/ הגורם לשחרור הפין 4.1 התובע, אשר התבקש במהלך חקירתו הנגדית להתייחס לגורם האפשרי לשחרור הפין, טען כי זה אינו ידוע לו- "ש: למה הקפיץ השתחרר לטענתך. ת: אני לא יודע למה הוא השתחרר" (עמ' 20 לפרוטוקול) ואף שלל מכל וכל את האפשרות שהוצגה בפניו, ולפיה הפין השתחרר מאחר ולא הוכנס למקומו כדבעי, זאת נוכח העובדה כי התאונה לא ארעה עם תחילת השימוש במכשיר אלא לאחר שהשלים סט ראשון מלא (12)- "אם הוא (הפין - ש.י.) לא היה במקום, המכשיר היה צריך להיות למטה. כי אם הפין לא נכנס פנימה, המכשיר הוא למטה... כי אין לו על מה לעמוד, רק הפין אוחז אותו. אם עשיתי סט של 12, אז הוא בפנים" (עמ' 24 לפרוטוקול) אין בידי לקבל עדותו של התובע ולפיה ארעה התאונה לאחר שהשלים סט תרגילים מלא (12), עובר לאירוע התאונה. הדבר אינו נזכר בכתב התביעה, הגם שלשיטת התובע יש בו, כשלעצמו, כדי לשלול, מניה וביה, את האפשרות כי הפין לא הוכנס למקומו כנדרש ומשנדרש בחקירתו הראשית להתייחס לשלב בו ארעה התאונה ציין, לראשונה, כי היה זה לאחר שביצע את אותו תרגיל שש פעמים- "ש: באיזה שלב של האמון היית כשאותו חלק נפל עליך. ת: נכנסתי לתוך המכשיר, לקחתי את המכשיר, עשיתי ששה פעמים, עליתי והורדתי, בשישי זה פשוט התמוטט לי לתוך הראש. באותו שלב ישבתי, הייתי בשעת התרגיל עצמו. זה קרה כשאני יושב. (עמ' 7 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) הגרסה לפיה, השלים התובע סט מלא (12) עובר לתאונה הועלתה, לראשונה, בחקירתו הנגדית- "ש: התאונה ארעה לאחר שני סטים. ת: כן. יש שלוש פעמים 12. בדרך כלל עושים 3 סטים. אני בחרתי לעשות 3 סטים של 6 או 12, זה תלוי. עשיתי סט אחד של 12. נחתי. אחרי כן נגשתי, עמדתי ליד המכשיר, עוד פעם עשיתי 5 או 6 ואז זה התנתק" (עמ' 24 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) דומני, כי בעצם קיומן של גרסאות שונות בענין כה מהותי, היורד לשורש גרסת התובע באשר לנסיבות התאונה והמשליך, אף לשיטתו שלו, באופן ישיר על קביעת הגורם לתאונה, יש כדי לגרוע ממשקלן הראייתי ובהיותן עדות יחידה של בעל דין, על כל הנובע ומשתמע מכך (ראה הוראת סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א - 1991) , אין בידי לסמוך עליהן ולקבוע ממצא עובדתי, לפיו התאונה ארעה לאחר שהתובע הספיק לבצע מספר תרגילים במכשיר. 4.2 התובע הדגיש בעדותו כי עובר לתאונה התאמן על המכשיר, מבלי שנדרש לגעת בפין- "ש: אתה באותו יום, לפני שהתחלת את הסט הראשון, הכנסת את הפין במקום הרצוי. ת: לא. הוא היה במקום, הוא התאים בדיוק לגובה שלי... באותו יום לא סידרתי את הפין, באתי למכשיר וראיתי שהוא מוכן" (עמ' 24 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) ומשנשאל אם עובר לתחילת האימון בדק אם הפין הוכנס למקומו כדבעי, קרי; עד הסוף, נאלץ להודות שלא נהג כן- לביהמ"ש: ש: האם בדקת שהפין היה בפנים עד הסוף. ת: לא. אני לא בדקתי. ראיתי שהמתקן למעלה. לא שיחתי (צ"ל: "שיחקתי" - ש.י.) עם זה. עשיתי סט של 12" (עמ' 24 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) כמו כן, הודה התובע כי בזמן אמת לא ראה שהפין שבור- "ש: האם ראית את הפין שהוא שבור. ת: לא ראיתי אותו שבור" (עמ' 25 - 24 לפרוטוקול) 4.3 התובע הוסיף וציין בעדותו כי שבועיים ימים לאחר התאונה חזר ל"זירת ההתרחשות", בניסיון לעמוד על הגורמים לה, זאת לאחר שקיבל החלטה לתבוע את הנתבעת 1- "ש: האם באת לבדוק את המכשיר לאחר התאונה. ת: כן, הייתי שם. צילמתי גם את המכשיר. באתי לצלם, באתי לבדוק ולראות את המכשיר... זה היה כעבור שבועיים מהמקרה... המטרה היתה לצלם את המכשיר, כדי להראות את זה. כי ידעתי שאני אלך ואתבע את כפר המכביה. זה היה לצורך הגשת תביעה עתידית...הלכתי לבד... הלכתי לצלם את המכשיר וזהו. הלכתי לראות ממה קרה לי, איך זה קרה לי. איך זה נפל עלי. למה זה קרה..." (עמ' 21 - 20 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) ומשנתבקש להתייחס ל"ממצאי" בדיקתו, העדיף להסתייג ולהציג עצמו כמי שאינו מתמצא- "ש: מה מצאת בבדיקתך את המכשיר. לביהמ"ש: ש: האם בעין שלך ראית משהו לא בסדר במכשיר. ת: אני חושב שהמכשיר היה תקין. כשאני צילמתי אני חושב שהוא היה תקין. אני לא מתמצא בזה" (עמ' 20 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) 4.31 עדותו זו של התובע, בה ביקש להציג עצמו כמי שאינו מתמצא במכשיר אינה מהימנה עלי. אם אומנם התובע, כעדותו "לא מתמצא בזה", מדוע טרח ללכת למקום לבדו, שלא בליווי איש מקצוע - מומחה, כאשר מטרת בואו היתה "לראות ממה קרה לי, איך זה קרה לי. איך זה נפל עלי. למה זה קרה...", כל זאת אגב ההחלטה להגיש תביעה. דומה עלי כי מי שמבקש לחקור מדוע וכיצד ארעה התאונה בה נפגע, כפי שביקש התובע לעשות, נעזר באיש מקצוע אלא אם הידע הדרוש מצוי בידו. 4.32 נוכח התנהלותו זו של התובע ובשים לב לראיות שבאו בפני מהן עולה כי תפעולו של המכשיר פשוט ואינו דורש מיומנות מיוחדת, באתי לכלל התרשמות כי הגורם לתאונה, היה ועודנו נהיר וברור לתובע, אשר מטעמיו שלו, העדיף ליצור את הרושם כי אינו ידוע לו או למצער לוט בערפל. התובע בחר שלא להציג חוות דעת מומחה, אשר תשפוך אור על הגורם לתאונה, חרף טענתו לרשלנות מחמת אי תקינות המכשיר ודומה כי החליט להשליך יהבו על הכלל המעוגן בהוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] - "הדבר מדבר בעדו" - המורה על העברת נטל הראיה אל כתפי הנתבעות. 4.4 מנהל אולם הכושר, מר יואל חכימיאן (ע"ה 1), אשר נקרא לעדות מטעם הנתבעות, לא נכח בעת אירוע התאונה ועל התרחשותה למד מדיווח שקיבל- "על המקרה הזה אני יודע רק משמיעה ומדיווח" (עמ' 29 לפרוטוקול) מעדותו עולה כי בעקבות התאונה ובסמוך לאחר התרחשותה נבדק המכשיר על ידו ונמצא תקין- "ש: אחרי שנודע לך על המקרה, עשית בירור לגבי המקרה? ת: בהחלט. מדובר במתקן שכתוצאה ממנו, דווח שניזוק אחד המתאמנים אצלנו. המתקן נבדק גם על ידי וגם על ידי טכנאי. בבדיקתי העליתי שהמתקן נמצא תקין... הבדיקה נעשתה מיד לאחר האירוע" (עמ' 30 לפרוטוקול) 4.41 הנתבעות זימנו לעדות את מר משה בריק (ע"ה 2), המשמש כמדריך כושר ואמון על תיקון המכשירים, ככל שמדובר "בתיקונים קלים". בעדותו ציין העד כי נקרא על ידי מר חכימיאן לבדוק את המכשיר לאחר התאונה ותיאר את הבדיקה שערך- "יואל חכימיאן שהוא מנהל חדר הכושר, קרא לי לבדוק את המכשיר, וביחד איתו בדקנו את המכשיר, לקחנו את המכשיר והכנסנו את הפין ... הכנסנו את הפינים לכמה מקומות במשקלים שונים וגם בגבהים שונים ולא קרה לנו את מה שהתובע טוען שקרה כשהוא השתמש במכשיר" (עמ' 30 לפרוטוקול) 4.42 ב"כ התובע התנגד לקבילות עדותם של העדים, ככל שמתייחסת לתוצאות הבדיקה שערכו ולמסקנתם בדבר תקינות המכשיר,באשר, לדידו, המדובר ב"עדות שבמומחיות". אין בידי לקבל התנגדות זו מן הטעם כי ממכלול הראיות שבאו בפני עולה שאותה "בדיקה" אינה אלא ניסיון להפעיל את המכשיר במצבים שונים, משתנים, דבר, אשר אינו דורש כל מיומנות או מומחיות מיוחדת והצלחת אותם ניסיונות הפעלה, מבלי שנתגלתה כל תקלה, היא שמלמדת על תקינות המכשיר, מסקנה המתחייבת, איפוא, מהנסיבות עצמן ואינה ענין למומחיות. 4.5 בשים לב למכלול הראיות, לרבות ובמיוחד אלה המתייחסות למנגנון ההפעלה של מכשיר האימון, סבורתני, כי ניתן להגיע ברמת ההסתברות הנדרשת במשפט אזרחי לידי מסקנה כי התאונה ארעה עקב שחרור הפין, אשר לא הוכנס כדבעי למקומו, קרי; הוכנס בחלקו ולא בשלמות, כך שלא התקבע במקומו והשתחרר תוך כדי הפעלת המכשיר. 5. עוולת הרשלנות 5.1 בסיכומיו, טוען התובע כי התאונה ארעה בשל רשלנותה של הנתבעת 1, אשר "חטאה... בתחזוק בלתי נאות של מכשיר הכושר מה שגרם להשתחררות הפין ממקומו ולנפילת הגלגלת על ראשו של התובע" (ראה סעיף 12 לסיכומים). יגעתי, טרחתי ולא מצאתי ולו ראשית ראיה לטענה בדבר תחזוקה בלתי נאותה של המכשיר, אשר גרמה לליקוי ו/או לכשל בפין או בכל חלק אחר בו. התובע בחר שלא להציג חוות דעת מומחה לתמיכה בטענותיו לענין תקינות המכשיר ובעצם אירוע התאונה אין כדי לבסס קביעה בדבר אי תקינותו. לפיכך, דין הטענה להדחות, זאת משלא השכיל התובע להוכיחה. 5.2 אציין, כי בכתב התביעה ביקש התובע לייחס לנתבעת 1 רשלנות בשל העדר הדרכה ופיקוח. דומה כי התובע זנח טענותיו אלא וטוב שכך. מחומר הראיות עולה כי התובע היה מתאמן ותיק ומיומן, הדריך אחרים וכעדותו שלו לא נדרש כלל להדרכה וממילא לא היה "טעון פיקוח"- "לפני התאונה התאמנתי על המכשיר הזה במשך שנתיים" (עמ' 7 לפרוטוקול) "ש: כשהגעת לכפר המכביה זה היה אחרי שהיית במכוני כושר אחרים והשתמשת במכשירים דומים. ת: נכון. הייתי גם מר ישראל בפיתוח גוף" (עמ' 8 לפרוטוקול) "ש. כמה פעמים בשבוע התאמנת במכון הכושר. ת: 3 פעמים בשבוע. ש: אני מבין שכל פעם שבאת להתאמן התאמנת על הפולי. ת: אין לי תוכנית אמונים, אני מתאמן לפי מה שאני קובע ... לי אין מדריך ואין תכנית. אני לא צריך תכנית... הגעתי לשם אדם שיודע להתאמן ולא זקוק להדרכה מקצועית. ש: אתה בעצמך היית מדריך כושר. ת: כן, הייתי מדריך אנשים" (עמ' 23 - 22 לפרוטוקול) (ההדגשה שלי - ש.י.) דומני, כי בנסיבות שבאו בפני, משעסקינן במתאמן ותיק ומיומן ובמכשיר, אשר תפעולו המכני פשוט ואינו דורש מיומנות מיוחדת, אין מקום להטיל על הנתבעת 1 חובה לוודא כי הפין הוכנס כדבעי עובר לתחילת כל אימון ואימון ועל התובע, אשר הודה כי לא נהג כן, אין, איפוא, להלין אלא על עצמו. 6. "הדבר מדבר בעדו" - העברת נטל הראיה אל כתפי הנתבעת 1 6.1 לשיטת התובע, חל בנסיבות הענין הכלל של "הדבר מדבר בעדו", באופן שנטל הראיה בשאלת החבות עבר אל כתפי הנתבעת 1, אשר לא השכילה להרימו. 6.2 לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים בסיכומיהם ולהלכה הנוהגת, סבורתני כי הכלל אינו בר תחולה בעיניננו, משלא מתקיימים שלושת תנאיו במצטבר. 6.3 דומני, כי גם אם אהיה נכונה לקבל טענת התובע כי במועד אירוע התאונה לא היתה לו ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק", הרי, שלדידי, לא מתקיימים התנאי השני והשלישי - ובמה דברים אמורים? 6.31 סבורתני, בכל הכבוד, כי התנאי השני, אינו מתקיים, באשר ענינו בשליטה מלאה על ה"נכס" המזיק, אינו מכוון לשליטה ערטילאית מכוחה של בעלות בנכס אלא לשליטה ממשית ובלעדית בו בעת אירוע התאונה - "שליטה גמורה במובן זה שאין לייחס למישהו זולתם התערבות פעילה במצב הענינים שיכלה לגרום או לתרום למה שאירע" (ראה:ע"א 542/87 קופת אשראי וחסכון נ' עוואד, פד"י מד (1) 422 והאסמכתאות הנוספות המובאות שם) משאין חולק כי מכשיר האימון, אותו "נכס מזיק", לא היה בשליטת הנתבעת 1 בעת אירוע התאונה, אלא דווקא בשליטתו המלאה של התובע, הרי שלא ניתן לומר כי סיבת התרחשותו של הנזק היתה כולה בידיעתה המיוחדת של הנתבעת 1, אותו רציונאל המונח בבסיס הכלל. 6.32 בהתייחס לתנאי השלישי, הרי שנוכח מכלול הראיות שבאו לפני, לרבות ובמיוחד מיומנותו של התובע כמתאמן ותיק ומדריך מחד ופשטות הפעלת מכשיר האימון מאידך, לא שוכנתי שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהתובע נקט זהירות סבירה ולענין זה אין לי אלא לשוב ולהפנות לאמור בסעיף 5 לעיל. 7. סוף דבר לאור האמור לעיל, דין התביעה להדחות משלא הוכחה אחריותה של הנתבעת 1 וכך אני מורה. בשים לב למכלול הנסיבות ומששוכנעתי כי התובע אומנם נחבל במהלך אימון בחדר הכושר המופעל על ידי הנתבעת, חבלה אשר הותירה נכות קבועה, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו . תאונות בחדר כושרחדר כושר / מכון כושרנפילה