1. למערער 40% נכות בגלל הפרעות נפשיות ובגלל חבלה בקרסול הרגל הימנית, והערעור נסב על הפגיעה ברגל. 2. הוועדה הרפואית העליונה קבעה ביום 23.5.05 נכות של 20% בגלל הפגיעה ברגל על פי סעיף 35(1)(ג) למבחנים בגין "מצב אחרי חבלה קרסול ימין (תקופה ארוכה) קיימים התפתחות שינויים ניווניים קשים עם השפעה בינונית על כושר הפעולה". 3. על כך ערער המערער (ע"ש 1091/05). הוא טען כי מדובר בשתי פגימות נפרדות ברגל הימנית, האחת היא בקרסול והשניה במפרק הסובטלרי. לדעתו מוצדק היה לקבוע את הנכויות בגין כל פגימה בנפרד ובאופן שבסופו של דבר הנכות הכוללת תהא גבוהה מזו שנקבעה. 4. בפסק הדין בע"ש 1091/05 הנ"ל מיום 28.11.05 הוחזר הדין אל הוועדה על מנת שתפרט ותסביר האם מדובר בפגימות נפרדות המצדיקות נכויות נפרדות או שמא מתאים המקרה להיכלל בנכות אחת כוללת. 5. ביום 20.3.06 שבה הוועדה הרפואית העליונה וחזרה על קביעתה הקודמת ובדוח שכתבה היא הסבירה כי קיימות אכן ברגלו של המערער שתי פגימות במקומות שונים. דהיינו, האחת היא ההגבלה בתנועות הקרסול והשנייה היא ההגבלה בתנועות המפרקים הסובטלריים המתאימה למצב של קשיון נוח. עוד כתבה הוועדה: "במידה ונפרט את נכותו בשתי פגימות עפ"י מימצאינו עלינו לפסוק נכות בשיעור 10% בגין הפגימה בקרסול ונכות נוספת בשיעור 10% בגין המגבלה הקשה המלווה בכאבים סובטלרית. עפ"י חישוב משוקלל נכותו הכוללת תיפחת במידה וננקוט בדרך זו... ". על מנת שלא להפחית בנכות הלכה הוועדה בדרכן של הוועדות הקודמות והשאירה את הנכות של 20% בעינה. 6. על כך שב וערער המערער בערעור שהגיש לבית משפט זה (ע"ש 833/06) ולפי פסק הדין מיום 30.7.06 הוחזר שוב הדיון אל הוועדה הרפואית העליונה על מנת לקבוע את הנכות הנפרדת בגין כל פגימה. 7. הפעם, בהחלטה מיום 13.11.06 קבעה הועדה למערער את נכויותיו בתחום האורטופדי בנפרד בעבור כל פגימה: בגין הגבלה בינונית בתנועות הקרסול 10 אחוזי נכות על פי ס' 48(3)(א)II למבחנים, ובגין הגבלה קשה בתנועות המיפרקים הסובטלריים (ה)שקולה למצב של קישיון נח - 10 אחוזים נוספים. סה"כ, 19 אחוזי נכות. 8. גם על כך ערער המערער. לטענתו, לא היה מקום לשנות את סעיף הפגימה הנוגע לתנועות הקרסול מסעיף 35(1)(ג) לסעיף 48(3)(א). היינו, שיש להשאיר את הקביעה הקודמת לגבי קרסול הרגל בעינה - דבר המצדיק 20% נכות. לצרף לכך את הנכות בגין המפרקים הסובטלריים, כך שבסך הכל מדובר ב - 28% נכות בתחום האורתופדי ולא ב - 19% נכות. עוד מוסיף ב"כ המערער וטוען כי "החלטתה עתה (של הוועדה) לשנות מבחן זה ולהחיל על המערער מבחן המקנה דרגת נכות פחותה, הנה מגמתית ונועדה לכסות על מחדלה הקודם באי קביעת דרגת נכות בגין הקישיון הנוח." 9. לעומת זאת טוען ב"כ המשיב כי החלטת הוועדה נכונה. ביקש ב"כ המערער כי תקבענה נכויות בגין כל פגימה בנפרד. זאת עשתה הוועדה. קביעתה היא קביעה רפואית שאין להתערב בה ואין למערער להלין אלא על עצמו אם התוצאה בסופו של דבר היא שחלה הפחתה של אחוז אחד בשיעור הנכות הכולל. 10. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, נראה לי כי הדין הוא עם המשיב. כאשר קבעה הוועדה את הנכות הכוללת בגין שתי הפגימות על פי סעיף 35(1)(ג) למבחנים היא התייחסה לתפקוד הרגל, הן מחמת החבלה בקרסול והן מחמת הפגימה במפרקים הסובטלריים. התוצאה הכוללת של שני אלה היתה "השפעה בינונית על כושר הפעולה" כנדרש בסעיף 35(1)(ג) למבחנים. בסעיף משנה זה לא נאמר כי מדובר על "כושר הפעולה הכללית או התנועות", אך הוא נסב על מגבלה זאת. לעומת זאת, כאשר מתייחסים בנפרד לכל אחת מן הפגימות, אין זה וודאי שכל אחת מן הפגימות לבדה מגבילה את כושר הפעולה הכללי או את התנועות בצורה בינונית. הוועדה מצאה, כך עולה מהחלטתה, שההגבלה בתנועת פרק הקרסול היא בינונית, ולא יותר מזה, ומכאן הנכות של 10% בלבד בגין פגימה זו. 11. בחינה זו בנפרד של כל אחת מן הנכויות הצדיקה איפוא את השינוי בסעיף ובשיעור הנכות לגבי המגבלה בקרסול לבדה. 12. בסיכומו של דבר, מצאה הוועדה כי הנכות הכוללת הראויה היא 19% אך ורק מחמת האילוץ ללכת בדרך של קביעת הנכויות בנפרד. מן הצדק הוא ולפנים משורת הדין, לאור התוצאה, שתשאר בעינה הקביעה בדבר 20% נכות כמקודם ובכפוף להטבה זאת עם המערער, הערעור נדחה. קרסולנכות