פסק דין 1. ביום 17.12.03 נפגע המערער בעת שירותו בקרסול הרגל השמאלית, וביום 5.5.04 קבעה הועדה הרפואית נכות זמנית בשיעור של 20 אחוזים על פי ס' 48(3)(א)III למבחנים. על כך ערער המערער בפני הועדה הרפואית העליונה, צירף חוות דעת של ד"ר גורדון מיום 14.11.04, וטען כי יש לקבוע נכות בשיעור של 52 אחוזים בגין 4 פגימות: קשיון לא נוח של הקרסול השמאלי, הפגיעה בעצב הטיביאלי משמאל, קשיון לא נוח של המיפרק הסוב-טלרי משמאל, ובשל הצלקת הניתוחית המלווה בגירוד וברגישות יתר. 2. הועדה הרפואית העליונה החליטה ביום 29.11.04 לדחות את הערעור בחלקו, השאירה בעינה את הנכות של 20 אחוזים בגלל הפציעה בעקב השמאלי, והכירה בנכות של 5 אחוזים בגלל הצלקת בקרסול השמאלי. הועדה כתבה כי היא עיינה בחוות דעתו של ד"ר גורדון "ומציינת שממצאי בדיקתו ... תואמים את ממצאי בדיקתנו מהיום ומתרשמת שאין לשנות את אחוזי הנכות באשר לפציעה עצמה - קרע בגיד אכילס והגבלה בתנועות בעקבות זאת וכוללת את ההפרעה בתחושה בנכות שנקבעה עקב הצלקת." 3. על כך ערער המערער בבית המשפט (ע"ש 1092/04), וביום 14.3.05 אישר בית המשפט המחוזי בפסק דינו את הסכמת הצדדים לפיה יוחזר הדיון אל הועדה הרפואית העליונה אשר "תזמן את המערער ובא כוחו לדיון ותתיחס לטענותיהם כפי שפורטו בערעור". 4. בדיון המחודש בענינו של המערער הוחלט להשאיר בעינן את שתי הנכויות שנקבעו בגין הצלקת ובגין המצב לאחר הפציעה בקרסול, והוספה נכות בגין פגימה נוספת: הפרעת תחושה באזור קרסול שמאל, לפי ס' 32(7)(ז)II למבחנים - בשיעור של 5 אחוזים. הנכות הכוללת הועמדה על 28 אחוזים, זמנית עד ליום 31.10.06. בדו"ח הועדה מפורטות תלונותיו של המערער בדבר ההגבלות בתנועה של הרגל השמאלית וכן באשר לצלקת. בבדיקה נעזר המערער בקביים, הלך בנעלי בית, והצביע על כאבים ורגישות. צבע העור כחלחל, הלחות והחום של הרגל - שמורים. הועדה ציינה כי היא "מקבלת את הערת בית המשפט" וקבעה נכות של 5 אחוזים נוספים בגין הפרעת התחושה באזור קרסטול שמאל לפי סעיף 32(7) הנ"ל. עוד כתבה הועדה כי היא "חולקת על ד"ר גורדון בשאלת גובה הנכות ואינה מקבלת את מסקנתו." כמו כן הוסיפה ונימקה זאת בדיון המשלים מיום 3.7.06 בכך ש"בבדיקה לא נמצאה עדות ל - CRPS ולא חולשה קשה של שריר סובך שמאל ועל כן סעיף הפגימה תואם גם את הבדיקה היום". 5. המערער מלין על החלטה זו של הועדה. לטענתו, לא עמדה הועדה בנדרש ובמוסכם כמפורט בפסק הדין מיום 14.3.05 שלפיו הוחזר הדיון לועדה לדון מחדש "בטענותיו של המערער בערעור". המערער טוען המערער כי טענותיו לא בוררו, והוא מבקש להחזיר את הדיון אל הועדה. 6. בערעורו אל הועדה טען המערער ל - 4 פגימות, וכן כי במצבו, באופן זמני, ראוי לקבוע לו נכות בשיעור 100 אחוזים. לטענה אחרונה זו אין כל בסיס, ויש לדחותה. הפגימה העיקרית היא מצבו של הקרסול - לפי ס' 48(3) למבחנים. לדעת המערער, הנכות מגעת לדרגת קשיון לא נוח, אולם הועדה סברה כי מדובר בקשיון נוח. זו הערכה רפואית על מידת ההגבלה ועוצמת הפגיעה, ובכך אין הצדקה להתערב. הפגימה השניה לה טען המערער היא בגין בעצב הטיביאלי של הרגל השמאלית (ס' 32(5) למבחנים. בקשר לכך קבעה הועדה כי לא נמצאה"חולשה קשה של שריר סובך שמאל". ככל הנראה, זהו השריר הקשור לעצב הטיביאלי. מכך אין להסיק בהכרח, שלא נותרה פגימה, אולי קלה, בעצב האמור, וראוי שהועדה תתיחס במפורש לפגיעה הנטענת בעצב, ותקבע אם נותרה ברגלו של המערער, פגימה או נכות בגין הפגיעה בעצב, ככל שתשתכנע כי העצב נפגע. הפגימה השלישית לה טען המערער היא הגבלה או קשיון במפרק הסוב - טלרי, לפי ס' 49 למבחנים. על כך לא כתבה הועדה מאומה, פרט לאמירה הכללית, כי היא "חולקת על ד"ר גורדון בשאלת גובה שיעור הנכות ואינה מקבלת את מסקנתו" ד"ר גורדון טען בחוות דעתו לכמה נכויות, וראוי כי הועדה תתיחס לכל נכות, במפורש. באשר לצלקת - הועדה דנה בכך, קבעה 5 אחוזי נכות, ואין מקום להתערב בכך. 7. התוצאה היא כי הערעור נדחה בכל הקשור לשלושת הפגימות והנכויות שנקבעו בהחלטת הועדה. הדיון מוחזר אל הועדה על מנת שתבדוק שוב את המערער אם תסבור שהדבר דרוש, ותקבע קביעות מפורשות ביחס לטענת הנכות בגין שתי הפגימות הנטענות, זו שלפי ס' 32(5), וזו שלפי ס' 49(2) למבחנים. 8. לסיכום: קביעות הועדה נשארות בעינן והדיון מוחזר אליה להשלמה, כאמור לעיל. קרסול